רַַשַּׁאִין הַפּוֹעֲלִין לְטַבֵּל פִּתָּן בְּצִיר בִּשְׁבִיל שֶׁיֹּאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֶּה. רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת לְהַשְׁקוֹתָן יַיִן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאכְלוּ עֲנָבִים הַרְבֶּה. רַשַּׁאי בַּעַל הַפָּרָה לְהַרְעִיבָהּ בַּלַּיְלָה בִּשְׁבִיל שֶׁתֹּאכַל הַרְבֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא דָשָׁה. רַשַּׁאי בַּעַל הַבַּיִת לְהַאֲכִילָהּ פְּקִיעֵי עָמִיר שֶׁלֹּא תֹאכַל הַרְבֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִיא דָשָׁה. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר הַתְרִיגוּ לַבְּהֵמִין. רִבִּי חֲנַנְיָה מֵייכְלוֹן דְּבֵילָה. רִבִּי מָנָא מֵיכְלוֹן אִיסְטָפֻנִינֵי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' מנא. מאכילן אסטפניני והן פירות ממין בנות שקמה ולעיל פ''ב דדמאי בהלכה א' והאיסטפניני לעולם וכדפרישית שם שהן ממין המוסטפות השנוי בריש פ''ק דדמאי:
מייכלון דבילה. היה מאכילן דבילה שלא תאכל הרבה מן הדישה:
רשאי בעל הפרה. המשכירה לבעה''ב לדוש בה למחר ויכול להרעיבה וכו' והבעה''ב רשאי להאכילה פקיעי עמיר קודם שידוש בשביל וכו':
התריגו לבהמין. תריגי מלשון הטרגיס והטיסני בפ''ו דמכשירין וכן בפ' כיצד מברכין דף ל''ז אלו הן מעשה קדירה החילקא הטרגיס וכו' ומפרש במ''ק החילקא חיטה כתושה לשנים טרגיס חדא לתלת וכו' וזה כשמאכילין אותו לבהמות אינה יכולה לאכול אח''כ הרבה:
רשאין הפועלים לטבל עמו בציר. הדבר שאוכלין עם הבעה''ב מותרין לטבל אותו בציר בשביל שיאכלו ענבים הרבה דלא אסרה התורה אלא שלא ישנה הענבים בעצמן בשביל כך וכן הבעה''ב רשאי להשקותן יין שלא יאכלו ענבים הרבה:
כְּתִיב כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ. יָכוֹל בִּשְׁאָר כָּל הָאָדָם הַכָּתוּב מְדַבֵּר תַּלמוּד לוֹמַר וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. אֲבָל נוֹתֵן אַתְּ לְכֵילָיו שֶׁל חֲבֵירָךְ. וְאֵי זֶה זֶה זֶה הַפּוֹעֵל. וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים. וְכִי אֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין בְּכֶרֶם לוֹכַל אֶלָּא עֲנָבִים. מַה תַּלמוּד לוֹמַר וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים. אֶלָּא מִכָּן שֶׁאִם הָיָה עוֹשֶׂה בִּתְאֵנִים לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים. בַּעֲנָבִים לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים. כְּנַפְשְׁךָ. כָּל דָּבָר שֶׁהַיֶּצֶר תָּאֵב. כְּנַפְשְׁךָ כָּל דָּבָר שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. מַה אַתְּ אוֹכֵל וּפָטוּר אַף פּוֹעֵל אוֹכֵל וּפָטוּר. כְּנַפְשְׁךָ מִיכָּן שֶׁלֹּא יֹאכַל הַפּוֹעֵל יוֹתֵר עַל שְׂכָרוֹ. מִיכָּן הָיָה רִבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר לֹא יֹאכַל הַפּוֹעֵל יוֹתֵר עַל שְׂכָרוֹ וַחֲכָמִים מַתִּירִין. מְנַיִין 12a שֶׁנַּפְשׁוֹ קְרוּיָה שְׂכָרוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה נֶאֱמַר כָּאן נַפְשׁוֹ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נַפְשׁוֹ דִּכְתִיב וְאֵילָיו הוּא נוֹשֵׂא אֵת נַפְשׁוֹ. מַה נַפְשׁוֹ הָאֲמוּרָה לְהַלָּן שְׂכָרוֹ אָף כָּאן שְׂכָרוֹ. שָׂבְעֶךָ. שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹכֵל וּמֵקִיא. שָׂבְעֶךָ שֶׁלֹּא יְהֵא מְקַלֵּף בִּתְאֵינִים וּמְצַמֵּץ בָּעֲנָבִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ת''ל ואל כליך לא תתן. דמשמע אבל אתה נותן לכליו של חבירך ואיזה זה הפועל שהוא נותן לכליו של בעה''ב:
אלא מכאן שאם הי' עושה בתאנים כו'. לפיכך כתיב ענבים יתירא למידרש דאם עושה בענבים לא יאכל בתאנים וכן איפכא:
כנפשך. משמע כחפצך כל דבר שהיצר תאב לאכול כל כך דבר אחר כנפשך קאי על הבעה''ב שהוא פטור מן המעשרות לפי שלא נגמר מלאכתן שאתה אוכל מהן כמו שאת רוצה ולהקיש לו פועל דבו הכתוב מדבר מה את אוכל הדבר שהוא פטור כנפשך אף פועל לעולם אוכל ופטור מן המעשרות:
כנפשך. דריש עוד כפי שכרך מכאן וכו':
שבעך. ולא יותר מדאי שלא יהא אוכל ומקיא:
שבעך. דריש נמי שלא יקלף בתאנים שיאכל מהן הרבה ולא יהא מוצץ את הענבים:
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה אוֹכֵל פּוֹעֵל אֶשְׁכּוֹל רִאשׁוֹן. תַּנֵּי אֶשְׁכּוֹל אַחֲרוֹן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי הִילָא נְתָנוֹ לְסַל אָסוּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא כֵן צְרִיכָה בְּשֶׁהָיָה הוּא בוֹצֵר וְאַחֵר מוֹלִִיךְ. אֲבָל אִם הָיָה הוּא בוֹצֵר הוּא מוֹלִיךְ בִּתְחִילָּה אוֹכֵל מִשּׁוּם הִילְכוֹת מְדִינָה. וְלִבְסוֹף אוֹכֵל מִשּׁוּם הַפּוֹעֲלִין אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאוּמָן לְאוּמָן. וּבַחֲזִירָתָן לְגַת וּבַחֲמוֹר שֶׁתְּהֵא פוֹרֶקֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא כן צריכה. לא נצרכה אלא בשהיה הוא בוצר האשכול לתוך הסל ואחר מוליך ממקום למקום אבל אם היה הוא הבוצר והוא המוליך אוכל הוא לעולם לשניהן לפי שבתחלה אוכל משום הלכות מדינה דלא יהא אלא שומר הפירות ותנן בפ' הפועלים שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה דאף שהוא שלא מן התורה כבר נהגו כן וזה ג''כ כשנותן להסל שומר הוא ולבסוף כשהוא מוליך אוכל ג''כ משום הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן וכו' כדתנן התם ולא יהא זה אלא כהולך מאומן לאומן:
נתנו. להאשכול האחד לסל לאכלו אח''כ אסור דלאו שעת מלאכה הוא:
תני אידך אשכול אחרון. כלומר אף האשכול אחרון שאע''פ שלא ישתייר ליתן לכליו של בעה''ב אוכל הוא דהתורה זכתה לו ואין בכך כלום והכי גריס נמי בפ' הפועלים בהלכה ד' זאת אומרת שיאכל פועל אשכול ראשון ואשכול אחרון:
אוכל פועל אשכול ראשון. כלומר אם אין שם אלא שני אשכלות אוכל הוא הראשון והשני מניחו ליתן לכליו של בעה''ב:
תַּנֵּי מַעֲרִים אָדָם עַל פּוֹעֲלָיו לִהְיוֹת אוֹכְלִין תֵּשַׁע וְקוֹצִין אַחַת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי קוֹצִין תֵּשַׁע וְאוֹכְלִין אַחַת. נִיחָא אוֹכְלִין תֵּשַׁע וְקוֹצִין אַחַת. קוֹצִין תֵּשַׁע וְאוֹכְלִין אַחַת. אָמַר רִבִּי אָבִין שֶׁלֹּא תֹאמַר יֵעָשֶׂה כִּלְאַחַר גְּמַר מְלָאכָה וִיהֵא חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבין הא קמ''ל שלא תאמר דמאחר דבתחילה קוצצין התשע לבעה''ב א''כ יעשה אותו האחת שאוכלין כלאחר גמר מלאכה ויהא חייב במעשרות א''נ שיהא חייב עליה כלומר שלא יאכל אותה דלא זכתה לו התורה אלא בשעת המלאכה לפיכך אשמועינן דאוכלין הן האחת דמיהת במלאכת הבעה''ב הן עוסקין:
להיות אוכלין תשע וקוצין אחת. קוצין מלשון קוצצין כלומר שישיירו לו לקצוץ בשביל בעה''ב אחת אם יש כאן עשר ורשאי הבעה''ב להיות מערים על כך ולהסתיר מהן אחת. ואית תניי תני איפכא שיהא מערים עליהן שישיירו התשע ואין אוכלין אלא אחת ופריך ניחא להאי דתני אוכלין תשע וקוצין אחת דקמ''ל דאף דמן הדין יש להן לאכול כולן דכנפשך שבעך כתיב מ''מ רשאי להערים עליהן להיות משיירין אחת אלא למאן דתני קוצין תשע ואוכלין אחת בתמי' ועוד דנהי דאמרת דבהערמה מותר וכדלעיל רשאי בעה''ב להשקותן יין וכו' מ''מ קשיא מאי קמ''ל בהא דתני קוצין תשע ואוכלין אחת ולא ה''ל למיתני אלא מערים אדם על פועלין שלא יהו אוכלין אלא אחת:
נִיחָא לֶאֱכוֹל חַייָב לִקְצוֹת חַייָב. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִקַּח טוֹבֵל בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר רִבִּי מֵאִיר וְרִבִּי לִיעֶזֶר שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמָה דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. כֵּן רִבִּי מֵאִיר אָמַר מִקַּח טוֹבֵל בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך היה עובר בשוק
שניהן אמרו דבר אחד. כלומר דדין התרומה ודין המקח שוין הן וכמה דר''א אמר לעיל בהלכה ד' דתרומה קובעת בדבר שלא נגמר מלאכתו ה''נ ס''ל לר''מ דמקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו וכן ר''א ס''ל נמי כר''מ במקח ור''מ כר''א בתרומה:
דר''מ היא. דס''ל המקח טובל למעשר אף בפירות שלא נגמר מלאכתן:
ניחא לאכול חייב. אמתני' קא מהדר דניחא המחליף לאכול חייב דהוי לאחר גמר מלאכה והמקח קובע אלא לקצות חייב בתמיה הא לא נגמר מלאכתן:
הלכה: הוּא עַצְמוֹ מַהוּ שֶׁיֹּאכַל. רַב אָמַר הוּא אָסוּר לוֹכַל. עוּלָּא בְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר הַהוּא מוּתָּר לוֹכַל. רַב כְּרִבִּי מֵאִיר. רִבִּי לָֽעְזָר כְּרַבָּנָן. רַב כְּרִבִּי מֵאִיר אִין כְּרִבִּי מֵאִיר אֲפִילוּ בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ יְהוּ אֲסוּרִין. אֶלָּא רַב כְּרִבִּי וְרִבִּי לָֽעְזָר כְּרַבָּנִין. דְּאָמַר רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי אֵין אוֹכְלִין עַל הַמּוּקְצֶה אֶלָּא עַל מְקוֹמוֹ דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹכְלִין עַל הַמּוּקְצֶה בֵּין עַל מְקוֹמוֹ בֵּין שֶׁלֹּא עַל מְקוֹמוֹ. מוֹתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָָׁאוּל לְרִבִּי וְהָתַנִּינָן הֶחָרוּבִין עַד שֶׁלֹּא כִּינְסָן לְרֹאשׁ הַגָּג. אָמַר לוֹ לֹא תְתִיבֵינִי חָרוּבִין. חָרוּבִין מַאֲכַל בְּהֵמָה הֵן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא תתיביני חרובין. לא תשיבני מדין דחרובין דטעמא משום דחרובין מאכל בהמה הן ואין בני אדם אוכלין אותן אלא ע''י הדחק והקילו חכמים במאכל בהמה:
והתנינן. לקמן בפרקין החרובין עד שלא כינסן לראש הגג כדי לייבשן מוריד מהן לבהמה ופטור והרי מאכילה שלא במקום מוקצה שלהן וקתני פטור:
דברי חכמים. כלומר אבל דברי חכמים פליגי כדאמר ר' יעקב בשם ריב''ל דסבירא להו אוכלין על המוקצה בין במקומו בין שלא במקומו:
אין אוכלין על המוקצ' אלא על מקומו. ששם הוא ניכר שלא נגמר מלאכתו למעשר:
אלא רב כרבי. דלקמיה:
רב כר''מ. מוקמית לי' ופריך אי כר''מ אפי' בניו ובני ביתו יהו אסורין דהא ר''מ סתמא קאמר לא יאכל עד שיעשר:
רב כר' מאיר. ר''מ דתוספתא הוא דתני התם בפ''ב הלוקח גרוגרות מן המוקצה לא יאכל עד שיעשר:
גמ' הוא עצמו. דלא תנינן במתני' מהו שיאכל עד שלא עישר:
משנה: הַמַּעֲבִיר תְּאֵנִים בַּחֲצֵירוֹ לִקְצוֹת בָּנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. וְהַפּוֹעֲלִין שֶׁעִמּוֹ 12b בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶם עָלָיו מְזוֹנוֹת הֲרֵי אֵילּוּ לֹא יֹאכֵלוּ. הַמּוֹצִיא פוֹעֲלָיו לַשָּׂדֶה בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת אוֹכְלִין וּפְטוּרִין. אֲבָל אִם יֵשׁ לָהֶן עָלָיו מְזוֹנוֹת אוֹכְלִין אַחַת אַחַת מִן הַתְּאֵנָה אֲבָל לֹא מִן הַסַּל וְלֹא מִן הַקּוּפּוֹת וְלֹא מִן הַמּוּקְצֶה. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעַל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּזֵיתִים אָמַר לוֹ עַל מְנַת לוֹכַל זֵתִים אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר וְאִם צֵירַף חַייָב. לְנַכֵּשׁ בִּבְצָלִים אָמַר לוֹ עַל מְנַת לוֹכַל יָרָק מְקָֽרְטֵם עָלֶה עָלֶה וְאוֹכֵל. וְאִם צֵירַף חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואם צירף חייב. דהוי כמקח וקובע בדבר שנגמר מלאכתו:
מקרטם. מלשון מכרסם חותך עלה עלה ואוכל:
מתני' השוכר את הפועל לעשות עמו בזיתים. מפרש בגמ' ששכרו לנכש בזיתים וזהו לכסח ולעקור השרשים תחתיהן דאין זה אוכל מן התורה אלא מפני התנאי שאמר לו והתנה הפועל שיאכל בזיתים וכל שאינו אוכל אלא מפני התנאי הוי כמקח לפיכך אוכל אחת אחת מן האילן מן הזיתים שנגמר מלאכתן ואם צירף חייב וכן לנכש בבצלים והתנה הפועל עמו על מנת לאכול ירק:
אבל אם יש להן עליו מזונות. שפסק עמהם ליתן מזונות ואז אם יאכלו הוי כפורע חובו מן הטבל ואסור הלכך אוכלין אחת אחת מן התאינה וכיוצא בה דאין זה כפריעת חוב וקביעות אכילה אבל לא מן הסל ולא מן הקופה ולא מן המוקצה זהו כרי של תאנים דכל כה''ג קביעות אכילה הוא:
בזמן שאין להם עליו מזונות. שלא פסק עמהם ליתן להם מזונות אוכלין מן הפירות שבשדה שלא נגמר מלאכתן ופטורין מלעשר:
מתני' המוציא פועליו בשדה. לעשות לו איזו מלאכה בשדה כגון חרישה וכיוצא בה ולא ללקט פירות דהשתא אין אוכלין מן התורה:
והפועלין שעמו. לא ששכרן להוליכן עד המקום שעושין הקציעות דא''כ היו אוכלין מן התורה שהרי זה בתלוש הוא וקי''ל דפועל אוכל מן התורה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמר מלאכתו כדתנן בפ' הפועלים והובא בפ' דלעיל בהלכה ו' אלא דה''ק הפועלין שעמו בשדה כגון ששכרן לעשות מלאכה אחרת בחרישה ובקצירה וכיוצא בהן דהשתא אין אוכלין מן התורה והדין עם הפועלין כך הוא. בזמן שאין להן עליו מזונות. שלא פסק עמהם לתת להן מזונות אוכלין ופטורין מן המעשר אם נתן להם הבעה''ב מהן לפי שלא נגמר מלאכתן. ואם יש להן עליו מזונות שפסק עמהן ליתן להם מזונות הרי אלו לא יאכלו. לאו מטעם דכמקח הוי דהא ליתא שהרי אין המקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו וכר' יהודה דסוף פ' דלעיל דהלכתא כוותיה אלא הכא טעמא אחרינא איכא משום דהחוב על בעה''ב ליתן להם מזונות וכשנותן להם מאלו התאנים שלא נגמרו מלאכתן ואינם מעושרין הוי לי' כפורע חובו מן הטבל וקי''ל דאין פורעין חוב מן הטבל משום דהוי כמכירה ואסור למכור את הטבל כדתנן לעיל בפ''ה דדמאי:
בניו ובני ביתו אוכלין ופטורין. שלא הוקבעו למעשר והוא עצמו פליגי ביה בגמרא דאיכא למ''ד דאסור לאכול לפי שאין אוכלין על המוקצה אלא במקומו במקום שעושין הקציעות ששם הוא ניכר שלא נגמר מלאכתו ואיכא למ''ד דגם הוא מותר לאכול דס''ל אוכלין על המוקצה בין על מקומו בין שלא על מקומו וקי''ל להלכה כהאי מ''ד דאף הוא מותר לאכול עראי דהא לא עדיף חצר מבית ופירות שהכניסן לבית קודם שנגמר מלאכתן אין הבית קובען למעשר ומותר לאכול מהן אכילת עראי כדאמרינן לעיל בפ''ק בהלכה ה':
מתני' המעביר תאנים בחצרו לקצות. שהעבירן דרך חצירו להוליכן למקום שעושין הקציעות ובכה''ג אין החצר קובעת למעשר דאינה קובעת אלא בדבר שנגמר מלאכתו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source