Vayedaber

Ma'asseroth

Daf 10a

הלכה: מַה נָן קַייָמִין אִם בְּכַלְכָּלָה שֶׁל תְּאֵינִים דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּזֵיתִים עַל הַשֶּׁמֶן וַעֲנָבִים עַל הַיַּיִן דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּתְמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן. בִּגְרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵין תְּרוּמָה טוֹבֶלֶת בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא 10a נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן.

Traduction

De quel prélèvement s’agit-il pour qu’il y ait contestation entre R. Eliézer et les autres sages? Il ne peut pas s’agir d’un panier de figues, puisqu’en ce cas les sages l’interdisent aussi? S’agit-il du cas où l’on a employé des olives pour libérer de l’huile ou des raisins pour libérer le vin (66)Cf. (Terumot 1, 8)., ce serait permis d’après tous (même d’après R. Eliézer); de quel cas donc est-il question? Du moment où l’on prend des dattes que plus tard on comprimera, ou des figues, qu’ensuite l’on battra pour les mettre en panier (67)Ci-dessus, ch. 1, 8.; sur ce cas porte la discussion, et selon R. Eliézer le prélèvement de l’oblation rend le fruit soumis aux autres dîmes, bien que les travaux préparatoires ne soient pas achevés; selon les autres sages, ce prélèvement anticipé ne peut pas effectuer l’obligation de la dîme lorsque les travaux préparatoires sont inachevés.

Pnei Moshe non traduit

גמ' מה אנן קיימין. בפלוגתייהו דר''א וחכמים:

אם בכלכלה של תאנים דברי הכל אסור. דבהא לא פליגי חכמים דתרומה קובעת למעשרות משום דגמר מלאכה של הכלכלה אינו אלא חיפוי בעלמא ואין כאן חסרון מלאכה וכדתנן בפ''ק כלכלה משיחפה:

אם בזיתים על השמן וענבים על היין. כלומר שתרם מן הזיתים קודם שנעשה מהן שמן ומהענבים קודם שיעשה מהן יין והכי תני לה בתוספתא פ''ב בהדיא מודה ר''א לחכמים בתורם שבלים ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן (ובתוספתא דפוס חסר זיתים וכו') שיאכל מהן עראי וטעמא משום דיש כאן חסרון מלאכה באותן זיתים וענבים בעצמן:

אלא כי אנן קיימין. לפלוגתייהו בתמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. ובתוספתא גריס איפכא התורם גרוגרות והוא עתיד לדורסן תמרים והוא עתיד לדושן ר''א אומר לא יאכל מהן עראי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ובהא פליגי ר''א אומר תרומה טובלת וכו':

רִאשׁוֹן מַהוּ שֶׁיִּטְבּוֹל. מַה נָן קַייָמִין אִם בִּכְרִי שֶׁנִּתְמָרֵחַ דִּבְרֵי הַכֹּל אָסוּר. אִם בְּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶּׁהִקְדִּימוֹ בַּשִּׁבֳּלִין דִּבְרֵי הַכֹּל מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בִּתְמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן. בִּגְרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן. וְהִפְרִישׁ מֵהֶן תְּרוּמָה גְדוֹלָה וְנִמְלַךְ לַהֲנִיחָן כְּמוֹת שֶׁהֵן. וְעָבַר וְהִפְרִישׁ מֵהֶן רִאשׁוֹן. אִין תֵּימַר לְמַפְרֵיעַ נִטְבְּלוּ תְּרוּמָה שֶׁהִיא טוֹבֶלֶת. אִן תֵּימַר מִכָּן וְלָבֹא רִאשׁוֹן הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל.

Traduction

Est-ce que le prélèvement de la 1re dîme entraîne l’obligation des autres redevances? Dans quel cas cette hypothèse est-elle présentée? S’il s’agit d’un monceau de blé nivelé (entièrement prêt), il est interdit selon tous d’en rien tirer; s’il s’agit d’une première dîme prélevée sur les épis avant l’oblation, il est permis selon tous d’en manger, parce que la dîme anticipée est comme non avenue. De quoi donc est-il question? De dattes que plus tard l’on comprimera, ou de figues sèches qui plus tard seront battues pour être mises en panier, que l’on a l’intention après le 1er prélèvement, de laisser telles qu’elles sont, puis par mégarde, on prélève la 1re dîme. Or, si l’on dit que l’arrivée de cette obligation cause un effet rétroactif, le prélèvement de l’oblation a motivé le devoir de donner la dîme; si au contraire l’obligation ne commence qu’à partir de ce moment et pour l’avenir, le prélèvement de la 1re dîme provoquera seul cette obligation.

Pnei Moshe non traduit

ראשון מהו שיטבול. אליבא דרבנן הוא דבעי הש''ס אם מעשר ראשון טובל בפירות קודם שנגמר מלאכתן וכדמפרש ואזיל בהי גוונא הוא דקא מבעיא לן:

מה אנן קיימין. להבעיא אם בכרי שנתמרח ד''ה אסור. כלומר בזה פשיטא לן דלאחר שנתמרח הכרי כבר נגמר מלאכתו למעשר כדתנן בפ''ק התבואה משימרח וצריך להפריש כל המעשרות ולא שייך למבעי אם מעשר ראשון קובע הוא לשאר מעשרות ואם במעשר ראשון שהקדימו בשבלין קודם שעשאן בכרי בזה ד''ה דמותר לאכול מהן עראי קודם שיפריש שאר מעשרות דנהי דהמעשר בלבד פטור מתרומה גדולה כדאמרי' בפ''ז דברכות ובכמה מקומות והמעשר נשאר שם המעשר עליו מ''מ אכתי לא נגמרה מלאכה של כל התבואה לשאר המעשרות:

אלא כי אנן קיימין. בהא דקא מבעי' לן בכה''ג הוא בתמרים והוא עתיד לדורסן בגרוגרות והוא עתיד לדושן והפריש מהן תרומה גדולה דאמרי חכמים דאין התרומה טובלת הואיל והוא עתיד לדורסן ולדושן בחבית לא נגמרה מלאכתן מיקרי ואותה תרומה שהפריש מיירי שתרם מהן על שאר תמרים וגרוגרות שאין בדעתו לדורסן ולדושן דהויא כתורם מדבר שלא נגמר מלאכתו על דבר שנגמר מלאכתו דהדין בזה דתרומה היא וצריך לחזור ולתרום שנייה כדאמר בפ''ק דתרומות בהלכה ח' זתים על זיתים והוא עתיד לכותשן ענבים על ענבים והוא עתיד לדורכן תרומה ויחזור ויתרום והשתא אתייא שפיר הא דמסיים כאן בהבעיא. ונמלך להניחן. ואח''כ נמלך בו להניחן להתמרים והגרוגרות כמות שהן ולא לדורסן ולא לדושן ונמצא דעכשיו אותה התרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא ובדין הוא שתהא טובלת למעשרות כדלקמן אלא דמכל מקום צריך הוא לחזור ולתרום תרומה שנייה הואיל דבשעה שתרם הראשונה מדבר שלא נגמר על דבר שנגמר היתה:

ועבר והפריש מהן הראשון. מפני שעכשיו שצריך לחזור ולתרום כדפרישית וצריך להקדים לכתחילה התרומה ואח''כ להפריש מעשר ראשון אלא שאם עבר מה שעשה עשה כדתנן בפ''ג דתרומות והשתא הכי הוא דקא מבעי' לן אם למפרע נטבלו הפירות למעשרות או מכאן ולהבא כדמסיק ואזיל להבעיא דאין תימר למפרע נטבלו הפירות תרומה שהיא טובלת כלומר דאי אמרינן דהואיל והשתא אגלאי מילתא למפרע דתרומה הראשונה תרומה מעלייתא היא דמן הגמור על הגמור הוא א''כ היא היא שטובלת דתרם בדבר שנגמר מלאכתו הוי קביעות למעשרות לכ''ע וממילא נפשוט דאסור לאכול עראי אף שעדיין לא תרם התרומה השני' משום דהשתא התרומה הראשונה היא שטובלת אבל אין תימר דלמפרע לא נטבלו הפירות מכיון דבשעה שתרם לא נגמר מלאכתן הוו אלא דמכאן ולהבא אחר שהפריש המעשר ראשון נטבלו לשאר מעשרות וא''כ ראשון הוא שהוא טובל שהרי עדיין לא הפריש אותה התרומה השנייה ובכה''ג הוא דקא מבעי' לן ולא איפשיטא הבעי':

Ma'asseroth

Daf 10b

הַלּוֹקֵחַ תְּמָרִים וְהוּא עָתִיד לְדוֹרְסָן גְּרוֹגְרוֹת וְהוּא עָתִיד לְדוּשָׁן אָסוּר לוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי. מְתַקְּנָן דְּמַאי דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְתַקְּנָן וַדַּאי דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי הִילָא רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם חִילְפַיי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אַשְׁכְּחוֹן כְּתַב בְּפִּינַקְסֵיהּ דְּחִילְפַיי אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי וּמְתַקְּנָן וַדַּאי. וְקַשְׁיָא אִם אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי מְתַקְּנָן וַדַּאי. אִם מְתַקְּנָן דְּמַאי 10b יְהֵא אָסוּר לוֹכַל מֵהֶן עֲרַאי. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא אוֹכֵל מֵהֶן עֲרַאי מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ. וּמְתַקְּנָן וַדַּאי מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁבֵּיתוֹ טוֹבֵל אַף הוּא מַפְרִישׁ תְּרוּמָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה.

Traduction

Lorsqu’on achète des dattes pour les comprimer plus tard, ou des figues sèches pour les battre en panier, il est interdit d’en manger passagèrement (68)La vente leur donne un caractère fixe, quoiqu'elles soient inachevées., et il faudra les rédimer comme doute (69)Peut-être sont-elles rédimées. sur le prélèvement (demaï). Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, on peut au contraire en manger (70)La vente n'entraîne pas d'obligation immédiate, et certes nul n'a rien prélevé encore. passagèrement, et l’on est tenu de les rédimer comme soumis aux dîmes avec certitude. R. Yossé, ou R. Hila, ou R. Eliézer dit au nom de Hilfia que R. Yona trouva inscrit sur les tablettes de Hilfia la règle suivante: Il est permis en ce cas d’en manger passagèrement, et l’on rédime seulement ce qui est soumis au doute. Or, comment est-ce admissible? S’il est permis d’en manger passagèrement, on ne rédime que ce qui est certainement soumis aux dîmes; si au contraire on rédime même les produits douteux, il est interdit d’en rien manger passagèrement? En voici la raison, dit R. Yossé au nom de R. Ila: on peut en manger passagèrement, parce que ce sont des produits non entièrement préparés; et on les rédime avec certitude, parce que sachant que leur importation dans la maison provoque le commencement de l’obligation, il faut aussi dès le premier moment en prélever l’oblation sacerdotale.

Pnei Moshe non traduit

הלוקח תמרים והוא עתיד לדורסן וכו'. תוספתא בפ''ב ובלוקח מעם הארץ איירי:

אסור לאכול מהן עראי ומתקנן דמאי דברי ר''מ. דלענין אכילה ס''ל דחיישינן שמא הוקבעו למעשר ואסור באכילת עראי דשמא לא עישר המוכר ומשום שספק הוא דשמא עישר לפיכך מתקנן דמאי:

וחכמים אומרים אוכל מהן עראי. דלא חיישינן שמא הוקבעו למעשר שהרי עומדין הן לדורסן ולדושן ועדיין לא נגמר מלאכתן לפיכך כשבא לתקנן מתקנן וודאי ואין כאן ספק שמא עישרן המוכר:

אשכחן כתוב בפנקסיה דחילפיי. כלומר דלא אמר כך ר''א בשם חילפיי אלא כך מצאו כתוב בפנקסיה דחילפיי אוכל מהן עראי ומתקנן דמאי. כצ''ל כדמוכח מדלקמיה ובתוספתא כת''י אשר לפני כך הוא הגי' בדברי חכמים אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי:

וקשיא. על האי נוסחא דחילפיי דאם אוכל מהן עראי א''כ מתקנן ודאי מבעי ליה שהרי תלינן דלא הוקבעו למעשר מפני שלא נגמרה מלאכתן ומסתמא לא עישרן המוכר ואם מתקנן דמאי דמספקא לן שמא עישרן א''כ יהא אסור לאכול מהן עראי דשמא לא עישרן דהא לדידיה יש להן כל תורת פירות דמאי:

ר' יוסי בשם ר' הילא. בא לתרץ להנוסחא דחילפיי דהיינו טעמא:

אוכל מהן עראי משום דבר שלא נגמר מלאכתו. כלומר בשתיהן תלינן לקולא דלענין אכילה אוכל מהן עראי שהרי עתיד לדורסן ולדושן ולא נגמר מלאכתן למעשר ומתקנן דמאי כצ''ל שכך הוא הנוסחא אחרת וכדמסיים טעמא דמתוך שיודע המוכר שביתו טובל כשתגמר מלאכתן אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה כלומר תולין אנו שאפשר שהפריש תרומה ומעשרות מקודם שמוכר אותן דבשעה ראשונה לא ידע שיזדמן לו למכרן ואפשר שתיקנן לפיכך אין מתקן הלוקח אלא דמאי:

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בְּכַלְכָּלָה שֶׁלְּכָל דָּבָר הִיא מַתְנִיתָא. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר מִקַּל וָחוֹמֶר. וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִיקַת שְׁלֹשָׁה מַעְשְׂרוֹת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא זִיקַת שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת לֹא כָּל שֶּׁכֵן. רִאשׁוֹן מַה הוּא שֶׁיִּטְבּוֹל לַשֵּׁנִי. וּמַה אִם בְּשָׁעָה שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ זִיקַת שְׁנֵי מַעְשְׂרוֹת אַתְּ אָמַר מוּתָּר. בְּשָׁעָה שֶׁאֵין עָלֶיהָ אֶלָּא זִיקַת מַעֲשֵׂר אֶחָד לֹא כָּל שֶּׁכֵן.

Traduction

R. Eliézer dit: la Mishna traite d’un panier destiné à toute chose. En ce cas, R. Simon permet d’en user par a fortiori: s’il est permis de les manger lorsqu’ils tombent sous le coup de 3 redevances (l’oblation et 2 dîmes), il est à plus fort raison permis de manger de ces fruits lorsqu’il ne leur incombe plus que la charge de 2 dîmes. Est-ce que le prélèvement de la 1re dîme entraîne l’obligation de la seconde? Certes non; puisqu’au moment où incombe au propriétaire la charge de payer 2 redevances, il est permis d’en manger un peu passagèrement, il en sera à plus forte raison de même lorsqu’on ne devra plus que la 2e dîme.

Pnei Moshe non traduit

בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. הא דקתני דפליגי ר''ש ורבנן בכלכלת תאנים שתרמה לאו דוקא של תאנים אלא ה''ה כלכלה של כל דבר ותאנים דנקט משום אורחא דמילתא הוא שכן דרך ללקט התאנים וליתנן לתוך הכלכלה:

ר''ש מתיר מק''ו וכו'. כך הוא בתוספתא שם. כלומר ומה כל זמן שלא תרם בפירות שלא נגמר מלאכתן ויש עליהן זיקת שלשה מעשרות תרומה ומעשר ראשון ושני או עני בשנת מעשר עני אתה אמר מותר לאכול מהן עראי בשעה שאין עלי' אלא זיקת שני מעשרות שכבר תרם ממנה תרומה לכ''ש דמותר לאכול עראי:

ראשון מהו שיטבול לשני. אליבא דר''ש בעי אם הפריש אח''כ מעשר ראשון מהו שיקבע לאסור באכילת עראי עד שיפריש מעשר שני דאפשר אף לר''ש הואיל דתרם ממנה תרומה ומעשר ראשון קובעין הן באיסור אכילת עראי עד שיפריש כל המעשרות וקאמר דלא היא דק''ו הוא לר''ש דמה אם בשעה שיש עליו זיקת שני מעשרות שלא הפריש אלא תרומה גדולה את אמר מותר באכילת עראי בשעה שאין עליו אלא זיקת מעשר אחד לכ''ש דמותר:

גמ' מה פליגין. ר''מ ור' יהודה בלוקט בעל הגינה ונותן לו להלוקח דבהא סבירא ליה לרבי מאיר דאף בלוקט אחת אחת ונותן לו לא יאכל עד שיעשר דמיד כשקיבל את הדמים וליקט ונותן לו נגמר המקח אבל בלוקט לאכול שהלוקח לוקט ואוכל כ''ע מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף הוא דחייב:

כשם שהן חלוקין כאן. גבי מקח כך חלוקין בחצר בית שמירה דתנינן לקמן בפרק ג' איזהו חצר שחייבת במעשרות ר' ישמעאל אומר חצר הצורית שהכלים נשמרים בתוכה דחצר המשתמרת הוא שקובעת למעשרות ור''א קא משמע לן דדין מקח ודין חצר המשתמרת שוין הן דאינן קובעין אלא מדבריהם כדא''ר יוחנן מקח וכן בחצר וכן בשבת אינה תורה דכל אלו אין קובעין מן התורה אלא מד''ס ולפיכך לא החמירו באוכל אחת אחת ור''מ ור' יהודה דפליגי כאן במקח כך נמי פליגי בחצר המשתמרת:

ר' אימי בשם רשב''ל. לא ס''ל דהמקח והחצר המשתמרת שוין הן אלא המחוור שבכולן של הששה דברים שקובעין כדחשיב להו לקמן ריש פ''ד זו חצר בית שמירה הוא שהכל מודין בה שקובעת למעשרות:

אין את מודה לי בנותן לבנו. מה שהוא לוקט אחת אחת שהוא פטור דאין כאן קביעות ומה לי הלוקט ונותן לבנו ומה לי הלוקט ונותן לאחר שבדין הוא שאינו חייב לעשר אלא א''כ צירף:

ר' יודן בעי. על הא דמוקי לעיל דלא פליג ר' מאיר אלא בלוקט ונותן לו דמה חמית אומר בלוקט ונותן לו דוקא פליג ומנא לך הא או דילמא דנימר דאף בלוקט ואוכל פליג ר''מ:

אמר ר' מנא לית כאן בלוקט ואוכל. על כרחך ליכא לאוקמי פלוגתייהו בלוקט הלוקח ואוכל דהכי שמעינן מן הדא דגינת וורדין דקאמר ר' יהודה לר''מ במתני' ומביא ראיה לדבריו וכי אית לך מימר דבגינת וורדים בלוקט ואוכל הוה עובדא הא וודאי לא כדמסיק אבתרה דהוא א''ל אם את עליל להגינה את מקלקל ורדיה ומסתמא לא היה מניח לאדם ליכנס לתוכה אלא בעל הגינה היה לוקט ונותן לו להלוקח אוף הכא פלוגתייהו בלוקט ונותן לו דאי לאו הכי מה מביא ר' יהודה ראיה לדבריו מגינת וורדים:

מתניתא. האי ברייתא דלקמיה פליגא על הוויה דר' מנא על מה שהקשה להכריח מהאי דגינת וורדים דבלוקט ונותן לו הוא דפליג ר''מ:

רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר מַר פְלִיגִין בְּלוֹקֵט וְנוֹתֵן לוֹ. אֲבָל בְּלוֹקֵט לְאוֹכֶל כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא אוֹכֵל אַחַת אַחַת וּפָטוּר. וְאִם צֵירַף חַייָב.

Traduction

R. Zeira au nom de R. Yohanan et R. Hila au nom de R. Eliézer disent que cette discussion a lieu au cas où le propriétaire cueille les produits et les donne à son prochain; mais lorsque ce dernier cueille lui-même les fruits qu’il mange ensuite, tous reconnaissent d’un commun accord qu’il peut manger des fruits un à un sans les rédimer, et s’il les réunit, l’obligation commence.

רִבִּי הִילָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁהֵן חֲלוּקִין כָּאן כָּךְ חֲלוּקִין בַּחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מִקַּח בְּחָצֵר בְּשַׁבָּת אֵינָהּ תּוֹרָה. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הַמְחוּוָר מִכּוּלָּן זוֹ חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה.

Traduction

R. Hila ajoute au nom de R. Eliézer: de même que l’on discute ici au sujet de la vente (si elle est réelle ou non), de même on discute la question de savoir si la cour entraîne l’obligation; or, selon R. Yohanan, ni la vente, ni la cour, ni la présence du Shabat, ne constituent un motif suffisant pour entraîner l’obligation, et leur arrivée dans la maison l’entraîne seule. R. Imi dit au nom de R. Simon b. Lakish: ce qu’il en ressort de plus clair, c’est qu’à partir de leur entrée dans la cour, où les produits sont conservés aussi bien qu‘à la maison, ils sont soumis aux divers droits.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source