Ma'asser Cheni
Daf 7a
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵיאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר כָּאן דֶּרֶךְ מְכִירָה כָּאן דֶּרֶךְ חִילּוּל. 7a וְחָרָנָא אָמַר כָּאן בְּשֶׁהַמּוֹכֵר קַייָם. וְכָאן שֶׁהָלַךְ לוֹ הַמּוֹכֵר. וְלֹא יָדַעְנָא מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל נִקְנֶה הַמִּקַּח. הֲרֵי הוּא דְאָמַר כָּאן דֶּרֶךְ מְכִירָה כָּאן דֶּרֶךְ חִילּוּל.
Traduction
On a enseigné plus haut (36)Mishna, (Terumot 3, 8), et cf. ci-dessus, 1: On ne doit pas acquérir des esclaves, ni des terrains, ni des animaux impurs avec le montant de la 2e dîme; si pourtant c’est fait, on devra consommer l’équivalent à Jérusalem. Comment donc dit-on ici qu’en cas d’achat involontaire d’un animal il faut restituer l’argent? (Pourquoi ne pas dire aussi qu’on en mangera l’équivalent à Jérusalem)? R. Yona répondit qu’il y a une discussion à ce sujet entre R. Hiya bar R. Joseph et Samuel: l’un dit qu’il s’agit dans notre Mishna d’une vente pour laquelle il faut restituer le montant, tandis qu’au cas cité plus haut il s’agit seulement d’échange (et l’on mangera l’équivalent); d’après l’autre, notre Mishna disant de restituer le montant parle du cas où le vendeur est encore là (et la restitution est possible), tandis que plus haut il s’agit du cas où il n’est plus là. L’on ne savait lequel des deux docteurs précités formule chacune de ces deux opinions; mais puisque R. Yossé dit au nom de Samuel (au sujet de la Mishna citée) qu’un tel achat fait avec de l’argent de 2e dîme est valable cela prouve qu’il est l’auteur de l’avis disant qu’il s’agit dans notre Mishna de vente, tandis que plus haut il s’agit seulement d’échange (car s’il se préoccupait du départ du vendeur il ne pourrait pas affirmer la validité de l’achat).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. זה הכתוב בספרי הדפוס בריש הסוגיא מסורס ומהופך בטעות דצריך לגרוס בתחלה הא דכתוב לקמן מתני' דר' עקיבא וכו' עד כר''ע ניקחין בכסף מעשר דכל זה קאי ארישא דהמתני' ואח''כ שייך האי תמן תנינן וכו' עד וכאן דרך חילול. ושייך שפיר עלה הא דלקמן א''ר חגיי מתני' אמרה כן וכו' ואלו למאי שנתהפך בטעות לא שייך כלל דברי ר' חגיי אהאי דר' ישמעאל ור''ע:
מתני' דר''ע. הא דלא ממעט במתני' אלא אלו מים ומלח וכו' כר''ע הוא דאתיא ודלא כדרשת ר' ישמעאל דלקמיה דאלו לדרשת ר' ישמעאל אימעוט נמי דגים וכו' דאיהו דריש מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ שנבראו מן הארץ במעשה בראשית ולאפוקי דגים דממיא איברו וחגבים מרקק נבראו וכמהין ופטריות אינן גדלין בארץ ור''ע הוא דדריש מה הפרט מפורש פרי מפרי וא''כ דגים נמי פרי מפרי נינהו וכן למאי דדריש מה הפרט מפורש שהן גם כן מכשירי פרי כלומר שמתקנין ואוכלין בהן איזה דבר א''כ איתרבו נמי חגבים שהן פרי מפרי ומכשירי פרי וכמהין ופטריות שהן גדלין באילן ונקראין פרי מפרי ומכשירי פרי וכדקאמר מה נפק מן ביניהון מהני דרשות דגים וכו' דכר''ע ניקחין בכסף מעשר:
תמן תנינן. הכתוב לעיל הכא הוא דשייך:
תמן תנינן. במתני' דלקמן. אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני כצ''ל ושביעית הכתוב כאן בספרים ט''ס הוא דאף דתנינן כן בשביעית בפ''ח מה שייך למירמי שביעית אמעשר שני ולקמן תנינן בהדיא גבי מעשר שני הכי ופריך מהתם דקתני יאכל כנגדן שהלוקח יאכל ממעות שלו בקדושת מעשר בירושלים כפי אותן המעות שהוציא בדברים הללו וסתמא קתני דמשמע בין שוגג בין מזיד והכא במתני' את אמר הכין דאם לקח פירות או בהמה בשוגג קנסינן ליה למוכר ויחזרו דמים למקומן ואמאי לא קנסינן התם נמי למוכר שיחזיר הדמים למקומן:
איתפלגון. בשינויא דהך רומיא ר' חייה בר יוסף ושמואל דחד אמר כאן במתני' דלקמן דרך מכירה מיירי והמקח קיים ולא קנסינן ליה להמוכר לפיכך צריך הלוקח שיאכל כנגדן וכאן במתני' בדרך חילול מיירי שאמר לו המעות של המעשר הללו יהיו מחוללין על הפירות או על הבהמה שלך והלוקח דקתני לאו דווקא הוא אלא דהיינו המחלל ומשום דמחלל עם חבירו נקט לה בלישנא דהלוקח וכיון דקיי''ל כחכמים דר''מ בהלכה דלעיל דאין מחללין מעות מעשר שני על שום דבר כ''א דוקא על השחוטין אף בדיעבד אינן מחוללין ויחזרו הדמים למקומן:
וחרנה. ואידך אמר דתרווייהו בדרך מכירה מיירי וכאן בהמתני' בשהמוכר קיים קנסינן ליה דלא נקנה המקח ויחזיר הדמים למקומן וכאן במתני' דלקמן מיירי שהלך לו המוכר או שמת וא''א להחזיר הדמים לפיכך צריך הלוקח שיאכל כנגדן:
ולא ידענא וכו'. ולא ידעינן מי משניהם משני כך או כך דלא מסיימי אלא מן מה דא''ר יוסי בשם שמואל לקמן על המתני' דאין לוקחין עבדים וכו' דנקנה המקח ולא קנסינן ליה להמוכר א''כ ש''מ דשמואל הוא דאמר האי שינויא כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּלֹא כְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ כְּלָל. בַּבָּקָר וּבַצֹּאן בַּיַּיִן וּבַשֵּׁכָר פְּרָט. וּבְכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ הֲרֵי כְּלָל אַחֵר. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. לוֹמַר לָךְ מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁהוּא וְולַד וְולָדוֹת הָאָרֶץ. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא וְולַד וְולָדוֹת הָאָרֶץ. רִבִּי עֲקִיבָה מְפָרֵשׁ מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁהוּא פֶּרִי וְולַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא פֶּרִי וְולַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן דָּגִין וַחֲגָבִין כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת. כְּרִבִּי עֲקִיבָה נִיקָּחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
Traduction
Notre Mishna (qui n’exclut ni les poissons, etc.) doit être conforme à R. aqiba, contrairement à R. Ismael, lequel interprète ainsi (37)B. Eruvin 27b le verset (Dt 14, 26) tu remettras l’argent pour tout ce que ton âme désirera: cette 1ere partie du verset indique une généralité; puis les mots ''pièces de gros ou de menu bétail, vins ou liqueurs fortes'' impliquent une particularité ou exception; enfin l’expression tout ce qui te plaira contient une autre règle générale. Or, lorsqu’il y a règle générale, puis exception, et enfin une autre généralité, l’exception indique ce qu’il faut comprendre dans ces règles; ce qui revient à dire: de même que l’exception spécifie des objets qui grandissent sur terre, de même la règle générale ne comprend que de tels objets. R. aqiba au contraire réduit encore cette série de produits admis à l’échange; car, dit-il, ladite exception s’appliquant spécialement à des produits enfantés (tels que les petits des bestiaux, ou le vin tiré des grains), ou à ceux qui donnent du goût aux fruits, de même la règle générale s’applique seulement à ces objets spécifiés. Or, la différence entre ces deux interprétations consiste dans l’exclusion (selon R. Ismael) des poissons, des sauterelles, et des champignons. Aussi notre Mishna est de R. aqiba, qui permet d’acheter de tels objets pour l’argent de 2e dîme.
Ma'asser Cheni
Daf 7b
אָמַר רִבִּי חַגַּיי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן שֶׁאֵין מְחַלְלִין מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת בְּרִיחוּק מָקוֹם. אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי אֲבִינָא וְקַלְּסֵיהּ. אָֽמְרָהּ קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וְקַנְתְּרֵיהּ. וְהָתַנִּינָן מָעוֹת בִּירוּשָׁלֵם וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָיָה בְּמָקוֹם אֶחָד. כַּד נְפַק רִבִּי חַגַּיי אַשְׁכַּח תַּנֵּי מָעוֹת וּפֵירוֹת בִּירוּשָׁלֵם מָעוֹת וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה. אָמַר אִין הֲוָה שְׁמִיעַ רִבִּי יִרְמְיָה הָדָא מִילְתָא יְאוּת קַנְטְרִי. בָּעֵא מַחֲזִיר בֵּיהּ. 7b אָמַר לוֹ רִבִּי זְעִירָא לֹא תַחְזוֹר בָּךְ. דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן בִּדְמַאי הָא בְּוַדַּאי לֹא. מִן דְּאָמַר רִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא הָדָא אָֽמְרָה הוּא דְמַאי הוּא וַדַּאי.
Traduction
R. Hagaï dit qu’en effet un autre enseignement interdit en principe d’échanger de l’argent de 2e dîme qui se trouverait à une trop grande distance de Jérusalem. On le dit en présence de R. Abina, qui approuva; mais lorsqu’on le dit en présence de R. Jérémie, celui-ci désapprouva (il est d’avis que la vente est nulle, selon la Mishna, le produit devant être apporté à Jérusalem; en cas d’éloignement, on peut l’échanger). Mais la Mishna ne dit-elle pas plus loin (3, 4): ''Lorsqu’on a de l’argent à Jérusalem et des fruits en province, etc.''? -N’en résulte-t-il pas que, malgré l’éloignement, on peut échanger? -Là c’est différent, parce que l’un des deux objets à échanger se trouvait au moins à Jérusalem (mais lorsque tous deux en sont éloignés, c’est interdit). Lorsque R. Hagaï sortit (s’informer à ce sujet), il trouva un enseignement permettant l’échange, soit quant l’argent et les fruits sont à Jérusalem, soit même quand l’un et l’autre en sont éloignés. Il s’écria: si R. Jérémie avait connu cet enseignement il l’eût bien désapprouvé. R. Hagaï, convaincu par cet enseignement, avait voulu renoncer à son avis. -Non, lui dit R. Zeira, tu n’as pas à regretter ton avis pour cela; car selon R. Eleazar, la discussion entre R. Meir et les autres docteurs (au sujet de l’échange des animaux hors Jérusalem) s’applique seulement au doute sur le prélèvement de la dîme; mais lorsqu’elle est due avec certitude, R. Meir reconnaît aussi que l’échange est interdit à cause de l’éloignement. Cependant, puisqu’il a été déclaré par R. Eleazar que la Mishna autorisant l’échange et le manger en cas de fait accompli est de R. Meir, cela prouve qu’il n’y a pas de différence entre les produits douteux et ceux soumis avec certitude à la dîme (38)Sans quoi, la Mishna parlant des cas de certitude ne serait même pas admissible selon R. Meir..
Pnei Moshe non traduit
א''ר חגיי מתניתא אמרה כן. ממתני' דלקמן בפ''ג שמעינן בהדיא כן שאין מחללין מעות מעשר על הפירות בריחוק מקום והיינו בחוץ לירושלים כדתנן במתני' שם מי שהיו לו מעות בירושלים וצריך לו ולחבירו פירות אומר לו הרי המעות האלו מחוללין על פירותיך וכו' אלמא דוקא בירושלים הוא דיכול לחלל המעות מעשר שלו על פירות חולין של חבירו אבל לא בריחוק מקום ומכיון שכן שפיר מיתוקמא מתני' דהכא בדרך חילול שאם חילל מעות מעשר בחוץ לירושלים על הפירות או על הבהמה לא עשה כלום שאין מחללין מעות מעשר על הפירות בריחוק מקום ולפיכך יחזרו דמים למקומן:
אמרה. ר' חגיי להאי מלתא קומי ר' אבינא וקלסיה וכשאמרה קומי ר' ירמיה קנתריה והקשה לו והתנינן שם מתני' דבתרה מעות בירושלים ופירות במדינה אומר הרי המעות האלו מחוללין על הפירות ההם אלמא דמחללין מעות מעשר אף על הפירות שהן חוץ לירושלים ומשני שנייא היא שהיה אחד מקום כלומר מהאי מתני' ל''ק דלעולם אין המעות מתחלל על הפירות בריחוק מקום והאי מתני' שאני דמיהת אחד מהן או המעות או הפירות הן במקום כלומר בירושלים כדתנינן שם ברישא פירות בירושלים ומעות במדינה מעות בירושלים ופירות במדינה אומר וכו' אבל היכא דתרווייהו חוץ לירושלים הן וכגוונא דאיירי במתני' דהכא אין מחללין המעות על הפירות בריחוק מקום:
כד נפק ר' חגיי. מבית המדרש אשכח חדא ברייתא דתני מעות ופירות וכו' כלומר בין שתיהן בירושלים או שתיהן במדינה מחללין ואמר אם הוה שמע ר' ירמיה הדא מילתא יאות הוא שקנטר אותי דהשתא ש''מ דמתחללין המעות מעשר בריחוק מקום:
בעא ר' חגיי מחזיר ביה. ממה שאמר להביא ראיה להמתני' דאינו מתחלל בריחוק מקום דע''כ לא מיתוקמא המתני' בדרך חילול דא''כ קשיא מהאי ברייתא דשמעינן דמתחללין המעות בריחוק מקום וא''ל ר' זעירא לא תחזור בך דלעולם מתני' דהכא בדרך חילול מיתוקמא ול''ק מהאי ברייתא דהא אמר ר' אלעזר דפלוגתא דר''מ ורבנן בהתוספתא שהובאה בהלכה דלעיל אם מחללין מעות מעשר על נקבת בעל מום ועל שאר בהמה חיה ועוף או לא היינו במעשר שני של דמאי דבהא קאמר ר''מ דמחללין דאין במעות אלא ספק קדושת מעשר שני אבל בודאי לא פליג ר''מ דאין מחללין לא על הפירות ולא על הבהמה חיה ועוף כ''א על השחוטין והשתא מתני' דהכא דבודאי מיירי ככ''ע מיתוקמא ומשום שמעות מעשר שני של ודאי אין מחללין אותן בריחוק מקום והאי ברייתא דשמעינן דמחללין בריחוק מקום במעות מע''ש של דמאי הוא וכר''מ:
מן דאמר ר' אלעזר דר''מ היא. תשובת ר' חגיי הוא וכלומר דאכתי לא ניחא דהא מן האי דאמר ר''א דלא פליגי אלא בדמאי א''כ ע''כ הוא כדקאמרת דר''מ הוא הך ברייתא דקתני דמחללין בריחוק מקום ובשל דמאי איירי:
הדא אמרה היא דמאי היא ודאי. כלומר ש''מ מיהת דלרבנן אין חילוק והיא דמאי והיא ודאי אין מחללין המעות על הפירות בריחוק מקום והשתא האי ברייתא גופה קשיא לי דהא סתמא קתני ומהיכי תיתי לפרשה דבשל דמאי איירי ולאוקמה כרבי מאיר ולא כרבנן אלא ודאי דהאי מילתא ליתא כלל דלעולם מעות מעשר מתחללין בדיעבד על הפירות אף בריחוק מקום ומתני' דהכא לא מיתוקמא כלל בדרך חילול כדבעינא לאוקמי מעיקרא וכחכמים דר''מ דהתוספתא דשאני התם דלא אסרי רבנן אלא מטעמא שמא יגדל מהן עדרים ור''מ לא גזור אבל בשאר פירות דליכא האי חששא איכא למימר דלכ''ע מיהת בדיעבד מתחללין ומתני' בדרך מכירה מיתפרשא ומיתרצא האי רומיא ממתני' דלקמן כדמתרץ האי מ''ד כאן כשהמוכר קיים וכו'. ושפיר עבדי דהדרי בי:
רִבִּי זְבִידָא הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי לִבְרֵיהּ. הָרוֹצֶה לְחַלֵּל מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת בִּזְמָן הַזֶּה בֵּין אֵילּוּ בֵּין אֵילּוּ קָֽדְשׁוּ כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי. בֵּית הִילֵּל אוּמְרִים מָעוֹת כְּמוֹת שֶׁהֵן וּפֵירוֹת כְּמוֹת שֶׁהֵן. עָבַר רִבִּי קְרִיסְפָּא אָמַר לֵיהּ לָא תַנִּייָתָהּ כֵּן אֶלָּא פֵּירוֹת עַל הַמָּעוֹת. הָא מָעוֹת עַל הַפֵּירוֹת דִּבְרֵי הַכֹּל לֹא קָֽדְשׁוּ. וְהָתַנִּינָן אֵין מִקְדָּשׁ יִרְקָבוּ. תִּיפְתָּר שֶׁהִקְדִּישָׁן בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ וְחָרֵב הַמִּקְדָּשׁ.
Traduction
R. Zebida étant assis enseigna à son fils ce qui suit: si de nos jours (où il n’y a plus de Temple sacerdotal à Jérusalem) on veut échanger de l’argent de 2e dîme contre des fruits, l’argent restera sacré ainsi que les fruits (qu’il faudra laisser pourrir, sans emploi, à titre d’amende des rabbins). Tel est l’avis de Shammaï; selon Hillel, l’argent reste sacré comme il l’était auparavant, mais les fruits ne le deviennent pas. Comme R. Krispa en passant écoutait ce que R. Zebid enseignait, il lui dit: On a seulement enseigné que Shammaï déclare sacrés les fruits de 2e dîme échangés de nos jours contre de l’argente profane; mais si c’est de l’argent sacré que l’on veut échanger contre des fruits, tous admettent que ces derniers ne peuvent plus de nos jours devenir sacrés. Mais n’a-t-on pas enseigné dans notre Mishna: ''s’il n’y a plus de sanctuaire, il faut les laisser pourrir''? Il s’agit là du cas où la consécration est antérieure à la destruction du Temple, laquelle est survenue avant l’échange.
Pnei Moshe non traduit
הרוצה לחלל מעות וכו'. תוספתא היא בפ''ג:
בין אילו ובין אילו קדשו. בין המעות בין הפירות משום דמספקא להו לב''ש אי אלים הקדושה בזמן הזה למיתפס פדיונו ואזלי בתרווייהו לחומרא:
ובה''א מעות כמות שהן. מעות מעשר שהמע''ש נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית ואינו נאכל אלא בפני הבית והפירות כמות שהן חולין דלא אלימי למיתפס פדיונם:
עבר ר' קריספא. ושמע לר' זבידא להא דמתני לבריה וא''ל לא תניתה כן אלא פירות על המעות שאם חילל פירות מע''ש עצמו על המעות בזמן הזה בהא הוא דפליגי אבל מעות שחילל עליהן המעשר שני ומחללן על הפירות בזה דברי הכל לא קדשו הפירות דלא אלים כל כך קדושת מעות מעשר בזמן הזה:
והתנינן אין מקדש ירקבו. אלמא דקדשו הפירות שנלקחו במעות מעשר בזמן הזה אלא משום שאינן נאכלין בזמן שאין מקדש ירקבו:
תיפתר. דהמתני' איירי בשהקדישן בשעת המקדש וחרב המקדש כלו' בשעת המקדש לקחן וכבר חלה עליהן קדושתן:
תַּנֵּי בֶּן בֵּיבַי וְנָתַתָּ אֶת הַכֶּסֶף בְּרִיחוּק מָקוֹם אַתָּה פוֹדֶהוּ. בְּקִירוּב מָקוֹם אֵין אַתְּ פוֹדֶהוּ. וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּקִירוּב מָקוֹם אַתָּה מְחַלְלוֹ וְאֵי אַתְּ מְחַלְלוֹ בְּרִיחוּק מָקוֹם.
Traduction
Ben-Bivi a enseigné: comme il est écrit (ibid. 25): tu remettras l’argent, cela indique que l’on peut racheter ce qui est éloigné, non ce qui est proche; et, en vertu des mêmes termes répétés à l’égard de celui qui se trouve à Jérusalem (ib. 26), on sait que l’on peut échanger de l’argent pour des objets à manger sur place, mais non pour ce qui est au loin.
Pnei Moshe non traduit
תני כן ביבי. הכי תני רב ביבי חדא ברייתא דדריש מקרא דבריחוק אין מחללין מעות מעשר על פירות:
ונתת את הכסף. לא כתיבא הכי אלא ונתת בכסף צ''ל והאי קרא מישתעי בפדיון מעשר שני עצמו ולמדנו דבריחוק מקום אתה פודהו להמעשר כדכתיב כי ירחק ממך המקום וגו' ונתת בכסף וגו' והלכת אל המקום וגו' אבל לא בקירוב מקום שאין פודין מעשר שני טהור בירושלים:
ונתת הכסף. קרא דבתרי' דבקירוב מקום משתעי ובמעות המעשר ולמדנו שהכסף הוא מעלה ומחללו שם כדכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך וגו' אבל אי אתה מחללו להכסף מעשר בריחוק מקום:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source