Ma'asser Cheni
Daf 6b
משנה: 6b הַלּוֹקֵחַ מַיִם וּמֶלַח וּפֵירוֹת הַמְחוּבָּרִים לְקַרְקַע אוֹ פֵּירוֹת שֶׁאֵינָן יְכוֹלִין לְהַגִּיעַ לִירוּשָׁלֵם לֹא קָנָה מַעֲשֵׂר. הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת שׁוֹגֵג יַחְזְרוּ דָמִים לִמְקוֹמָן. מֵזִיד יַעֲלֶה וְיֵאָֽכְלוּ בַמָּקוֹם וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ יִרְקָבוּ. הַלּוֹקִחַ בְּהֵמָה שׁוֹגֵג יַחְזְרוּ דָמֶיהָ לִמְקוֹמָהּ. מֵזִיד תַּעֲלֶה וְתֵאָכֵל בַּמָּקוֹם וְאִם אֵין מִקְדָּשׁ תִּיקָּבֵר עַל יְדֵי עוֹרָהּ. אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵיאָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. אֵין מְבִיאִין קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאִם מֵבִיא יֹאכַל כְּנֶגְדָּן. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא חוּץ לָאֲכִילָה וּלְשְׁתִייָה וּלְסִיכָה מִדְּמֵי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ.
Traduction
Si l’on achète pour le montant de la 2e dîme de l’eau ou du sel, ou des fruits adhérents à la terre, ou des produits qui se gâteraient avant d’arriver à Jérusalem (toutes opérations sans valeur), la transmission de cette 2e dîme par échange n’a pas lieu (26)Cf. Ci-après, (3, 10) (aux cas précités la sainteté n’est pas applicable, et les premiers produits restent sacrés). Si l’on a acheté involontairement des fruits avec de l’argent de 2e dîme, on restitue les valeurs réciproquement (on annule marché). Mais, si c’est fait avec intention (le sachant), il faut les transporter à Jérusalem et les manger là; s’il n’y a pas de sanctuaire, il faut les laisser pourrir (ne pouvant plus les racheter une 2e fois). Si pour cette 2e dîme on achète par erreur un animal domestique (27)B. Qidushin 56a, on rend réciproquement les valeurs (le marché est nul); si l’achat a été fait sciemment, il faut emporter la bête à Jérusalem et l’y manger; s’il n’y a plus de sanctuaire, il faut (en cas de décès) l’enterrer (28)Cf. ci-après 3, 11 avec la peau (ne pouvant plus la racheter). On ne doit pas acquérir (35)B. Qidushin 56a des esclaves, des servantes, des terres, ni des animaux impurs avec le montant de la 2e dîme (mais seulement ce que l’on mange); si pourtant c’est fait, il devra consommer l’équivalent à Jérusalem. On ne doit offrir ni les nids d’oiseaux donné (à leur guérison) par les hommes atteints ou les femmes atteintes de gonorrhée, ni les sacrifices des femmes relevant de couches, ni les offrandes pour péchés involontaires; si c’est fait pourtant, on devra consommer à Jérusalem l’équivalent. En règle générale, tout ce qui ne servant ni à manger, ni à boire, ni à s’enduire le corps, a été pris sur cet argent de 2e dîme, devra être remboursé par une consommation équivalente à Jérusalem.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח מים ומלח. בגמרא דריש למעט לכל הני דקחשיב שאינן נקחין בכסף מעשר מהפרט מפורש בתורה בבקר ובצאן וביין ובשכר שהן אוכל ופרי מפרי וגידולי קרקע דבקר וצאן נזונין וגדלים מן הקרקע יצאו מים ומלח שאינן גידולי קרקע הכי דריש לה בבבלי ריש פ''ג דעירובין ואיכא תנאי דדרשי בגוונא אחרינא וכדמייתי לה הכא בגמרא:
ופירות המחוברין לקרקע או פירות וכו'. שהן נרקבין קודם שיגיעו לירושלים דאינן דומים להפרט המפורש בבקר וגו' ואם לקח אותן לא קנה מעשר כלומר שאין קדושת מעשר חל על אותו הדבר הנקנה ואע''פ שיצאו המעות לחולין מחמת קניה זו משום דהתורה מיעטה אותן:
הלוקח פירות. בכסף מעשר חוץ לירושלים אם שוגג שלא היה יודע שהוא כסף מעשר יחזרו דמים למקומן שכופין את המוכר שיחזיר לו את דמיו והן נשארין מעשר כמו שהיו לפי שמקח טעות הוא שהפירות הנלקחין בכסף מעשר צריך להעלותן לורושלים שאין הלקוח בכסף מעשר נפדה בריחוק מקום ואילו היה יודע הלוקח שהמעות מעשר לא היה לוקחן מפני טורח הדרך:
מזיד. שהיה יודע שהן מעות מעשר צריך שיעלה אותן הפירות ויאכלו במקום שהיא ירושלים:
ואם אין מקדש. ואינו יכול לאכלן יניחם עד שירקבו:
הלוקח בהמה. וכן הדין בלוקח בהמה בכסף מעשר חוץ לירושלים אם שוגג וכו' ואם אין מקדש יניחה עד שתמות ותקבר על ידי עורה כלומר היא ועורה:
מתני' אין לוקחין עבדים וכו'. דלא ניתן כסף מעשר אלא לאכילה ולשתיה ולסיכה:
ואם לקח יאכל כנגדן. כנגד מה שהוציא על אלו יאכל בירושלים ממעות שלו בתורת מעשר ומתני' דהכא בשברח המוכר איירי או שמת וא''א להחזיר הדמים למקומן כדמסיק בהלכה דלעיל:
אין מביאין קיני זבין וכו'. כל הני אין באים אלא מן החולין דדבר שבחובה הן והכא קמ''ל דאם הביא יאכל כנגדם ואע''פ שהחטאות ואשמות יש בהן אכילה להכהנים מ''מ אנן אכילה להבעלים בעינן בדמי מעשר שני דכתיב בכל אשר תאוה נפשך והיינו דקתני זה הכלל וכו' לאתויי כגון אלו דמ''מ יאכל כנגדן כל זמן שאין בהן אכילה להבעלים:
Ma'asser Cheni
Daf 7a
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן אֵין לוֹקְחִין עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת וּבְהֵמָה טְמֵיאָה מִדְּמֵי שְׁבִיעִית וְאִם לָקַח יֹאכַל כְּנֶגְדּוֹ. וָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. רִבִּי יוֹנָה אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר כָּאן דֶּרֶךְ מְכִירָה כָּאן דֶּרֶךְ חִילּוּל. 7a וְחָרָנָא אָמַר כָּאן בְּשֶׁהַמּוֹכֵר קַייָם. וְכָאן שֶׁהָלַךְ לוֹ הַמּוֹכֵר. וְלֹא יָדַעְנָא מָאן אָמַר דָּא וּמָאן אָמַר דָּא. מִן מַה דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל נִקְנֶה הַמִּקַּח. הֲרֵי הוּא דְאָמַר כָּאן דֶּרֶךְ מְכִירָה כָּאן דֶּרֶךְ חִילּוּל.
Traduction
On a enseigné plus haut (36)Mishna, (Terumot 3, 8), et cf. ci-dessus, 1: On ne doit pas acquérir des esclaves, ni des terrains, ni des animaux impurs avec le montant de la 2e dîme; si pourtant c’est fait, on devra consommer l’équivalent à Jérusalem. Comment donc dit-on ici qu’en cas d’achat involontaire d’un animal il faut restituer l’argent? (Pourquoi ne pas dire aussi qu’on en mangera l’équivalent à Jérusalem)? R. Yona répondit qu’il y a une discussion à ce sujet entre R. Hiya bar R. Joseph et Samuel: l’un dit qu’il s’agit dans notre Mishna d’une vente pour laquelle il faut restituer le montant, tandis qu’au cas cité plus haut il s’agit seulement d’échange (et l’on mangera l’équivalent); d’après l’autre, notre Mishna disant de restituer le montant parle du cas où le vendeur est encore là (et la restitution est possible), tandis que plus haut il s’agit du cas où il n’est plus là. L’on ne savait lequel des deux docteurs précités formule chacune de ces deux opinions; mais puisque R. Yossé dit au nom de Samuel (au sujet de la Mishna citée) qu’un tel achat fait avec de l’argent de 2e dîme est valable cela prouve qu’il est l’auteur de l’avis disant qu’il s’agit dans notre Mishna de vente, tandis que plus haut il s’agit seulement d’échange (car s’il se préoccupait du départ du vendeur il ne pourrait pas affirmer la validité de l’achat).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. זה הכתוב בספרי הדפוס בריש הסוגיא מסורס ומהופך בטעות דצריך לגרוס בתחלה הא דכתוב לקמן מתני' דר' עקיבא וכו' עד כר''ע ניקחין בכסף מעשר דכל זה קאי ארישא דהמתני' ואח''כ שייך האי תמן תנינן וכו' עד וכאן דרך חילול. ושייך שפיר עלה הא דלקמן א''ר חגיי מתני' אמרה כן וכו' ואלו למאי שנתהפך בטעות לא שייך כלל דברי ר' חגיי אהאי דר' ישמעאל ור''ע:
מתני' דר''ע. הא דלא ממעט במתני' אלא אלו מים ומלח וכו' כר''ע הוא דאתיא ודלא כדרשת ר' ישמעאל דלקמיה דאלו לדרשת ר' ישמעאל אימעוט נמי דגים וכו' דאיהו דריש מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ שנבראו מן הארץ במעשה בראשית ולאפוקי דגים דממיא איברו וחגבים מרקק נבראו וכמהין ופטריות אינן גדלין בארץ ור''ע הוא דדריש מה הפרט מפורש פרי מפרי וא''כ דגים נמי פרי מפרי נינהו וכן למאי דדריש מה הפרט מפורש שהן גם כן מכשירי פרי כלומר שמתקנין ואוכלין בהן איזה דבר א''כ איתרבו נמי חגבים שהן פרי מפרי ומכשירי פרי וכמהין ופטריות שהן גדלין באילן ונקראין פרי מפרי ומכשירי פרי וכדקאמר מה נפק מן ביניהון מהני דרשות דגים וכו' דכר''ע ניקחין בכסף מעשר:
תמן תנינן. הכתוב לעיל הכא הוא דשייך:
תמן תנינן. במתני' דלקמן. אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני כצ''ל ושביעית הכתוב כאן בספרים ט''ס הוא דאף דתנינן כן בשביעית בפ''ח מה שייך למירמי שביעית אמעשר שני ולקמן תנינן בהדיא גבי מעשר שני הכי ופריך מהתם דקתני יאכל כנגדן שהלוקח יאכל ממעות שלו בקדושת מעשר בירושלים כפי אותן המעות שהוציא בדברים הללו וסתמא קתני דמשמע בין שוגג בין מזיד והכא במתני' את אמר הכין דאם לקח פירות או בהמה בשוגג קנסינן ליה למוכר ויחזרו דמים למקומן ואמאי לא קנסינן התם נמי למוכר שיחזיר הדמים למקומן:
איתפלגון. בשינויא דהך רומיא ר' חייה בר יוסף ושמואל דחד אמר כאן במתני' דלקמן דרך מכירה מיירי והמקח קיים ולא קנסינן ליה להמוכר לפיכך צריך הלוקח שיאכל כנגדן וכאן במתני' בדרך חילול מיירי שאמר לו המעות של המעשר הללו יהיו מחוללין על הפירות או על הבהמה שלך והלוקח דקתני לאו דווקא הוא אלא דהיינו המחלל ומשום דמחלל עם חבירו נקט לה בלישנא דהלוקח וכיון דקיי''ל כחכמים דר''מ בהלכה דלעיל דאין מחללין מעות מעשר שני על שום דבר כ''א דוקא על השחוטין אף בדיעבד אינן מחוללין ויחזרו הדמים למקומן:
וחרנה. ואידך אמר דתרווייהו בדרך מכירה מיירי וכאן בהמתני' בשהמוכר קיים קנסינן ליה דלא נקנה המקח ויחזיר הדמים למקומן וכאן במתני' דלקמן מיירי שהלך לו המוכר או שמת וא''א להחזיר הדמים לפיכך צריך הלוקח שיאכל כנגדן:
ולא ידענא וכו'. ולא ידעינן מי משניהם משני כך או כך דלא מסיימי אלא מן מה דא''ר יוסי בשם שמואל לקמן על המתני' דאין לוקחין עבדים וכו' דנקנה המקח ולא קנסינן ליה להמוכר א''כ ש''מ דשמואל הוא דאמר האי שינויא כאן דרך מכירה וכאן דרך חילול:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּלֹא כְרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל דָּרַשׁ וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף בְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ כְּלָל. בַּבָּקָר וּבַצֹּאן בַּיַּיִן וּבַשֵּׁכָר פְּרָט. וּבְכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ הֲרֵי כְּלָל אַחֵר. כְּלָל וּפְרָט וּכְלָל אֵי אַתָּה דָּן אֶלָּא כְּעֵין הַפְּרָט. לוֹמַר לָךְ מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁהוּא וְולַד וְולָדוֹת הָאָרֶץ. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא וְולַד וְולָדוֹת הָאָרֶץ. רִבִּי עֲקִיבָה מְפָרֵשׁ מַה הַפְּרָט מְפוֹרָשׁ דָּבָר שֶׁהוּא פֶּרִי וְולַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. אַף אֵין לִי אֶלָּא דָּבָר שֶׁהוּא פֶּרִי וְולַד פֶּרִי וּמַכְשִׁירֵי פֶרִי. מַה נְפִיק מִבֵּינֵיהוֹן דָּגִין וַחֲגָבִין כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת. כְּרִבִּי עֲקִיבָה נִיקָּחִין בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר.
Traduction
Notre Mishna (qui n’exclut ni les poissons, etc.) doit être conforme à R. aqiba, contrairement à R. Ismael, lequel interprète ainsi (37)B. Eruvin 27b le verset (Dt 14, 26) tu remettras l’argent pour tout ce que ton âme désirera: cette 1ere partie du verset indique une généralité; puis les mots ''pièces de gros ou de menu bétail, vins ou liqueurs fortes'' impliquent une particularité ou exception; enfin l’expression tout ce qui te plaira contient une autre règle générale. Or, lorsqu’il y a règle générale, puis exception, et enfin une autre généralité, l’exception indique ce qu’il faut comprendre dans ces règles; ce qui revient à dire: de même que l’exception spécifie des objets qui grandissent sur terre, de même la règle générale ne comprend que de tels objets. R. aqiba au contraire réduit encore cette série de produits admis à l’échange; car, dit-il, ladite exception s’appliquant spécialement à des produits enfantés (tels que les petits des bestiaux, ou le vin tiré des grains), ou à ceux qui donnent du goût aux fruits, de même la règle générale s’applique seulement à ces objets spécifiés. Or, la différence entre ces deux interprétations consiste dans l’exclusion (selon R. Ismael) des poissons, des sauterelles, et des champignons. Aussi notre Mishna est de R. aqiba, qui permet d’acheter de tels objets pour l’argent de 2e dîme.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source