רִבִּי רְדִיפָה אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. וְחַד אָמַר הָרָאוּי לִיתֵּן זָכָה. מָאן דָּמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה כָּל שֶׁכֵּן רָאוּי לִיתֵּן. וּמָן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיתֵּן הָא לִיטּוֹל לֹא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' רדיפה אמר איתפלגון וכו' כל זה עד סוף הלכה גרסינן. לה לעיל בפ''ד דפאה בה''ו ושם תמצא מבואר הכל עם השייך להאי ענינא:
הָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. וְתַמָּן תַּנִּינָן תֵּן גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי שֶׁכֵּן רָאוּי הוּא לְקַבֵּל גֶּט בִּתּוֹ. וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי שֶׁכֵּן הוּא רָאוּי לְקַבֵּל שְׁטָר שִׁחְרוּרוֹ. וְתַנִּינָן הִתְקַבֵּל גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלִךְ גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אִם רָצָא לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. וְהָעֶבֶד רָאוּי לְהוֹלִיךְ אֶת הַגֶּט. פָּתַר לִצְדָדִין הִיא מַתְנִיתָא.
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיתֵּן זָכָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן עִישּׂוּר אֶחָד שֶׁאֲנִי עָתִיד לִימוֹד נָתוּן לַעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִייִם וּמוּשְׂכָּר לֹו מְקוֹמוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה רָאוּי הוּא לִיטּוֹל. פָּתַר לָהּ עַד שֶׁלֹּא הֶעֱשִׁיר. וַאֲפִילוּ תֵימַר מִשֶּׁהֶעֱשִׁיר תִּיפְתָּר כְּשֶׁהָיָה פַּרְנָס וְיַד הַפַּרְנָס כְּיַד הֶעָנִי.
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָֽמְרָה הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מִתּוֹךְ שֶׁרָאוּי לִיטוֹל זָכָה.
הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהָיָה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה תַּמָּן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה הָדָא אָֽמְרָה 32a שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל צָרִיךְ לְזַכּוֹת. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּפֵירוֹת מְחוּבָּרִין לְקַרְקַע. אִילּוּ קוּפָּתוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל נְתוּנָה לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאוֹמֵר יִזְכֶּה לְמַעֲשֵׂר שֶׁבָּהּ כְּלוּם עָשָׂה עַד שֶׁיְּסַייֵם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הדא אמרה שאין נותנין מעשר לכהונה. מי נימא דש''מ מהאי עובדא דאין נותנין מעשר ראשון לכהן מדלא נתן ר''ג המעשר לר''א בן עזריה ופלוגתא היא לעיל בהלכה ה' אם נותנין מעשר ראשון לכהן או לא וקאמר הש''ס דשנייא היא כאן שהיה ר' יהושע בן חנניא תמן שהוא לוי ואפשר שאם לא היה שם היה נותן אף המעשר ראשון לרבי אלעזר בן עזריה:
הדא אמרה שהיה ר''ג צריך לזכות. להן המקום כדי שיקנו המעשרות וקשיא ולמה היה צריך לזה וכי באומר שיתן להם המעשר לא סגי וקאמר ר' יהושע אמורא דהכא מיירי בפירות שהיו מחוברין לקרקע וא''כ לא סגי עד שיזכה להן כדי לקנות. דמה אילו קופתו של ר''ג וכו' וכלומר דאפי' היו נתונין בביתו של ר' יהושע ובקופתו של ר''ג והיה אומר ר''ג יזכה להמעשר שבתוכה שמא עשה כלום ודאי לא שהרי הוא בכלי של ר''ג וכברשותו הוא עד שיסיים לו המקום ויזכה להמקום לקנות המעשר ע''י כך:
משנה: בְּמִנְחָה בְּיוֹם טוֹב הָיוּ מִתְוַדִּין כֵּיצַד הָיָה הַוִידּוּי בִּיעַרְתִּי הַקּוֹדֶשׁ מִן הַבָּיִת זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי וְנֶטַע רְבָעִי. וּנְתַתִּיו לַלֵּוִי זֶה מַעֲשֵׂר לֵוִי. וְגַם נְתַתִּיו זֶה תְרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר. לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה זֶה מַעֲשֵׂר עָנִי. הַלֶּקְט הַוִוידּוּי. מִן הַבָּיִת זֶה הַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה אַף עַל פִּי שֶׁאִינָן מְעַכְּבִין אֶת הַחַלָּה. כְּכָל מִצְוָֽתְךָ אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. הָא אִם הִקְדִּים מַעֲשֵׂר שֵׁנִי לָרִאשׁוֹן אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. לֹא עָבִרְתִּי מִמִּצְוֹתֶיךָ. לֹא הִפְרַשְׁתִּי מִמִּין עַל שֶׁאֵינוֹ מִינוֹ לֹא מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְּחוּבָּר וְלֹא מִן הַמְּחוּבָּר עַל הַתָּלוּשׁ לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. וְלֹא שָׁכַחְתִּי מִלְּבָרֵכְךָ וּמִלְּהַזְכִּיר שִׁמְךָ עָלָיו. לֹא אָכַלְתִּי בְּאוֹנִי מִמֶּנּוּ הָא אִם אֲכָלוֹ בָאֳנִינָה אֵינוֹ 32b יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא בִיעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא הָא אִם הִפְרִישׁוֹ בְטוּמְאָה אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. לֹא לָקַחְתִּי מִמֶּנּוּ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין לְמֵת. וְלֹא נְתַתִּים לְאוֹנְנִים אֲחֵרִים. שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל יי֨ אֱלֹהָי הֵבֵאתִיו לְבֵית הַבְּחִירָה. עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי. שָׂמַחְתִּי וְשִׂימַּחְתִּי בוֹ. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם. עָשִׂינוּ מָה שֶׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ אַף אַתְּ עֲשֵׂה מָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּבָנִים וּבְבָנוֹת. וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לָנוּ בְּטַל וּבְרוּחוֹת וּבְמָטָר וּבְוַולְדוֹת בְּהֵמָה. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַעֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כְּדֵי שֶׁיֻּתַּן טַעַם בַּפֵּירוֹת. מִיכָּן אָֽמְרוּ שֶׁיִּשְׂרָאֵל וּמַמְזֵרִים מִתְוַודִּים אֲבָל לֹא גֵרִים וְלֹא עֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִים שֶׁאֵין לָהֶן חֶלֶק בָּאָרֶץ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אַף לֹא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם שֶׁלֹּא נָֽטְלוּ חֶלֶק בָּאָרֶץ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יֵשׁ לָהֶן עָרֵי מִגְרָשׁ. יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶֶעֱבִיר הוֹדָייַת מַעֲשֵׂר. אַף הוּא בִּיטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים עַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִירוּשָׁלֵם וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי. לפי שעד ימיו היו שואלין אם הוא מעושר או לא כדאמר בגמרא מהן היו מפרישין מעשרות ומהן לא היו מפרישין ועמד הוא ואמר לבני דורו שכשם שתרומה גדולה בעון מיתה כך תרומת מעשר וטבלו בעון מיתה ותיקן שיוציאו מכל הלקוח מע''ה שהוא ספק לתרומת מעשר ומע''ש בלבד אבל המעשר ראשון עצמו וכן מעשר עני אינן מחויבין להוציאן שיכולין לומר להלוי ולעני הבא ראיה שלא נתקן וטו לומתקנה זו ואילך הלוקח פירות א''צ לשאול אם הן מתוקנים או לא אלא מפריש מיד התרומת מעשר לכהן ומפריש מע''ש ואוכלו בירושלים וכן לא היה אדם צריך לשאול לחבירו החבר שלקח מע''ה אם הפרשת מהדמאי לפי שהכל היו יודעין מה שצריך להפריש:
מתני' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וכו'. לפירושא דקרא קא דריש ולא שיאמר זה המתודה לפי שאינו קורא אלא הפרשה שבתורה כלשונה:
ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים. בחול המועד שהיו חרשי נחושת וברזל מכין בפטיש לעשות מלאכת האבד שמותרת במועד ועמד הוא וביטלה משום דאוושא מילתא טובא ואיכא זלזול מועד:
ואת הנוקפין. המכין שהיו מסרטין לעגל של קרבן בין קרניו כדי שיפול וזה נראה כבעל מום וביטל לזה והתקין להן טבעות בקרקע העזרה:
ביטל את המעוררין. שהיו אומרים בכל יום על הדוכן עורה למה תישן ה' אמר וכי יש שינה לפני המקום וביטלן:
העביר הודיית המעשר. לפי שאחר קנס עזרא ללוים שלא ליתן להם מעשר אינו יכול לומר נתתיו ללוי וביטל וידוי מעשר:
מתני' יוחנן כ''ג. זהו יוחנן כ''ג ששימש בכהונה גדולה אחר שמעון הצדיק ולא יוחנן כ''ג שלבסוף נעשה צדוקי שזה אחר היה בדורות מלכי בית חשמונאי:
ר' יוסי אומר יש להן ערי מגרש. וזהו חלקם בארץ והלכה כרבי יוסי:
מכאן אמרו. מדכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו והלכך ישראלים וכן אפי' ממזרים מתודים שיש להם ירושה וחלק בארץ אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאע''פ שקנו קרקע מ''מ אין להם ענין חלק בארץ:
וגם נתתיו. מדלא כתיב נתתיו ללוי וכתוב וגם נתתיו לרבות תרומה גדולה ותרומת מעשר שנתנו להכהן והן מתנה אחרת שקדמו:
מתני' במנחה בי''ט היו מתוודין. בנסחת המשניות בי''ט האחרון וכצ''ל לגרוס כאן ובמתני' דלעיל בהלכה ו' גרסינן בעי''ט האחרון של פסח וכו' היה ביעור והכי מוכח בגמרא דפריך ויתודה בי''ט הראשון של פסח וכלומר יהיה הביעור בעי''ט הראשון ויתודה למחרתו בי''ט הראשון מפני שהוידוי סמוך לביעור הוא שמיד כשמבער חל עליו מצות הוידוי זה מעשר שני ונטע רבעי. דכתיב בהו קדש:
זה מעשר לוי. מעשר הראשון:
עשיתי ככל אשר צויתני. מדהדר כתיב ככל אשר צויתני דריש שמחתי ושימחתי לאחרים בו:
אע''פ שאין מעכבין. לקט שכחה ופאה את הוידוי דעיקר הוידוי על המעשרות נאמר מ''מ כוללן בהוידוי:
מן הבית זו חלה. שהיא מן העיסה שבתוך הבית:
הא אם הקדים מע''ש לראשון אינו יכול להתודות. שאין זה ככל מצותך שהרי אסור להקדים כדתנן בפ''ג דתרומות:
לא עברתי ממצותיך. זהו לרבות שלא הפריש ממין על שאינו מינו וכו' דכל אלו אם עושה כך עובר על מצוה הוא:
ולא שכחתי מלברכך ולהזכיר שמך עליו. לפי שצריך ברכה על הפרשת תרומות ומעשרות:
לא אכלתי באוני ממנו. שמעשר שני אסור לאונן ועיקר הוידוי במע''ש ואפי' לא הי' לו אלא מעשר שני בלבד מתודה הוא:
אינו יכול להתודות. דזה עובר על מצוה נקרא אם אכלו באנינה או שהפרישו בטומאה:
ולא נתתי ממנו למת לא לקחתי וכו' ולא נתתיו לאוננים אחרים. מריבוי דממנו דריש לאוננים אחרים משום דממנו דכתיב גבי אנינה דרשינן ממנו הוא דאסור לאונן אבל תרומה מותרת לאונן וכן ממנו דגבי טומאה דרשינן ממנו אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בשמן של תרומה שנטמא וממנו דכתיב הכא דריש שלא לקח ארון ותכריכין למת וזה מלא נתתיו למת נפקא וממנו לומר דגם לא נתן ממנו לאוננים אחרים:
הלכה: וְיִתְוַדֶּה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח. כְּדֵי שֶׁיְּהֶא לוֹ מַה לוֹכַל בְּרֶגֶל. וְיִתְוַדֶּה בְּשַׁחֲרִית. עַד כָּאן מְצֻוֶּה הוּא לוֹכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' ויתודה בי''ט הראשון. כלומר למה לא תיקנו שיהא הוידוי בי''ט הראשון ואי משום שעדיין לא ביער עד עי''ט האחרון היא גופה קשיא דיבער בעי''ט הראשון ויתודה למחרתו במנחה ומפני שהוידוי צריך שיהא סמוך אחר הביעור כדפרישית במתני' ובעי''ט א''א להתודות משום שהוא טרוד בביעור והלכך פריך ויתודה בי''ט הראשון והיינו אחר הביעור וכדאמרן ומשני כדי שיהא לו מה לאכול ברגל ואם יבער קודם הרגל וכגון מעשר שני ונטע רבעי שהן מתבערין מן העולם לא יהי' לו לאכול מהן ברגל:
ויתודה בשחרית. של י''ט האחרון ואמאי ישהא הוידוי עד המנחה ומשני עד כאן מצוה הוא לאכול כלומר שהרי ודאי כשמבער בעי''ט מניח לו לאכול על מחרתו דעל מזון יום אחד יכול להניח ולא יתקלקל ואם יתודה בשחרית שוב אינו יכול לאכול מהן ביום דהיאך יאכל והוא אמר בוידוי בערתי ולפי שעדיין מצוה לו לאכול מהן בי''ט לפיכך מאחרין הוידוי עד זמן המנחה ואחר האכילה:
תַּנֵּי וְהַבִּיכּוּרִים. מָאן תַּנָּא בִּיכּוּרִין רַבָּנִין. מָאן לֹא תַנָּא בִּיכּוּרִין רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּינָן וְחַייָבִין בְּבִיעוּר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בחדא ברייתא דקחשיב גם להבכורים בוידוי הביעור ומפרש הש''ס דמאן תנא בכורים רבנן דר''ש ומאן דלא תני בכורים ר''ש הוא דתנינן לקמן בפ''ב דבכורים דפליגי ר''ש ורבנן בהא ומתני' כר''ש דס''ל דהבכורים פטורין מן הביעור:
נְתַתִּיו לַלֵּוִי מִכָּן שֶׁאֵין נוֹתְנִין מַעֲשֵׂר לִכְהוּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכאן שאין נותנין מעשר לכהונה. דללוי כתיב וס''ל להאי מ''ד דללוי דוקא:
אָמַר רִבִּי יוֹנָה זֹאת אוֹמֶרֶת נִשְׂרַף טִיבְלוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְוַדּוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מְעַכְּבוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנִּי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּפָּרָשָׁה מְעַכְּבוֹת. רִבִּי אָחָא בַּר פַּפָּא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ הִקְדִּים לִתְפִילָה שֶׁלָּרֹאשׁ לִתְפִילָה שֶׁלְיָד אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זאת אומרת. אמתני' קאי מדדריש ככל מצותך שאם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות וא''כ ש''מ שאם נשרף טבלו אינו יכול להתודות שהרי זה לא הפריש כלל להמעשרות ולא קיים מצות הפרשתן וקמ''ל שאע''פ שזה אנוס הוא בענין המעשרות ושאר המתנות נתן כגון לקט שכחה ופאה מ''מ אינו יכול להתודות שהרי אינו יכול לומר נתתיו ללוי וכו':
אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות. את הוידוי שאם עבר על א' מכל מצות שבתורה אינו יכול לומר עשיתי ככל מצותיך וגו' ואית תנא תני דדוקא כל מצות האמורות בפרשה זו מעכבות ולא שאר כל המצות:
ר' אחא בעא קומי ר''ז. למ''ד כל המצות שבתורה מעכבות אי נימא דאפי' הקדים תפלה של ראש לשל יד דלא כתיבא בהדיא בתורה שצריך להקדים לתפלה של יד אלא מדרשא דקרא אתייא דכתיב ולטוטפות בין עיניך כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ואם זה נמי בכלל מצות האמורות בתורה מיקרי וא''ל אוף אנא סבר כן דלהאי מ''ד אף זה מעכב:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן צָרִיךְ לוֹמַר חַלָּה עַל כֹּל תְּרוּמָה עַל הַכֹּל. לַיי֨ זֶה שֵׁם הַמְּיוּחָד. מְנַייִן לֹא עָשָׂה כְּלוּם עַד שֶׁיְּשַׁייֵר מִקְצָת. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית וְלֹא כַָל רֵאשִׁית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צריך לומר חלה על כל. לקמן בסוף פ''ק דחלה גרסינן להא והתם היא דשייכא והכא אגב גררה הוא דנסבה דתנינן שם האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת ועלה קאמר התם דצריך שיאמר חלה זו על כל העיסה תרומה זו על הכל משום דמן התורה אפי' חטה אחת פוטרת את כל הכרי אבל לא שיאמר כל העיסה תהא חלה וכל הגורן תרומה:
מראשית עריסותיכם ולא כל ראשית. וכן בתרומה דרשינן הכי דכתיב ראשית דגנך שיהיו השירים ניכרין:
מְנַיִין שֶׁהוּא עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי סִימַיי לֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת. מַה נָן קַייָמִין אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין דָּבָר שֶׁהוּא אָסוּר לַחַי לַחַי הוּא אָסוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן לַמֵּת. אֶלָּא אֵי זֶהוּ דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַי וְאָסוּר לַמֵּת הֲוֵי אוֹמֵר זוֹ סִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מנין שהוא עובר בעשה. אסיכה של מעשר שני חוץ לחומה קאי וגרסי' להא עד סוף הלכה לעיל בפ''ב בהלכה א' ושם פרשתי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source