Ma'asser Cheni
Daf 2a
כֵּיצַד אֵין מֲמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ הַנִּכְנָס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ אַל יְמַשְׁכֵּן מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלּוֹ. תַּנֵּי וְלֹא מַרְהִינִין אוֹתוֹ וְלֹא יִתְּנֶינּוּ לְחֶנְוָונִי שֶׁיֹּאכַל עָלָיו. 2a עָבַר וּמִישְׁכֵּן עָבַר וְהִירְהֵן. ייָבֹא כְּהָדָא הָאוֹכֵל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלּוֹ בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יִצְעַק לַשָּׁמַיִם דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי אוֹמֵר שׁוֹגֵג יִצְעַק לַשָּׁמַיִם מֵזִיד יַחְזְרוּ דָמָיו לִמְקוֹמָן. וְאִם הָיוּ מָעוֹת. שׁוֹגֵג יִצְעַק לַשָּׁמַיִם מֵזִיד יַחְזְרוּ דָמָיו לִמְקוֹמָן דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי אוֹמֵר בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד יַחְזְרוּ דָמָיו לִמְקוֹמָן. רִבִּי זְרִיקָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה הֲלָכָה כְּרִבִּי בְּמָעוֹת וּכְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל בְּפֵירוֹת. אָמַר רִבִּי ייִלָא מַעֲשֶׂה הָיָה וְהוֹרוּ כְרִבִּי בְּמָעוֹת.
Traduction
En quoi consiste la défense de l’engager? Lorsqu’on se rend dans la maison de son prochain pour emprunter sur gage, on ne devra pas y laisser à ce titre la 2e dîme. On a enseigné de même: Il n’est pas permis de la mettre en gage, ni de la donner à un boutiquier pour manger d’autres objets selon le montant de sa valeur. Si, par mégarde, c’est fait, quelle sera la règle? On agira conformément à ce qui suit (6)Tossefta sur le présent traité 3: Celui qui aura mangé de la 2e dîme hors Jérusalem devra prier Dieu de lui pardonner, que ce soit volontaire ou involontaire, dit R. Simon b. Gamliel; selon Rabbi, le repentir suffira pour la consommation involontaire; mais pour l’acte volontaire, il faudra porter l’équivalent à Jérusalem et l’y manger. S’il s’agissait d’une 2e dîme composée en argent et que, pour le montant, on ait mangé des fruits hors Jérusalem, il faudra en restituer l’équivalent dans l’enceinte de la capitale, si c’est un acte volontaire; on adressera une prière de repentir à Dieu si c’est involontairement: tel est l’avis de R. Simon b. Gamliel. Selon Rabbi, il faudra en tous cas porter l’équivalent à Jérusalem, que ce soit volontaire ou nom. R. Zerika dit au nom de Hiskia: on suit l’avis de Rabbi comme règle s’il s’agit d’espèces en monnaies et celui de R. Simon b. Gamliel, pour les fruits mêmes. En effet, dit R. Ila, un fait de ce genre étant survenu, on décida que l’avis de Rabbi l’emporte lorsqu’il s’agit de 2e dîme composée d’argent (non en nature).
Pnei Moshe non traduit
כיצד אין ממשכנין אותו וכו'. תוספתא שם:
תני. שם ולא מרהינין אותו. כדמפרש התם כיצד אין מרהינין אותו לא יאמר לחבירו הילך מעשר זה ויהא בידך ותן לי עליו חולין דכל שהוא בשעת הלואתו שנותן בידו ליתן לו עליו מעות או כיוצא בזה נקרא הרהון וכל שאינו בשעת הלואתו אלא נוטל ממנו בשביל החוב שהוא חייב לו נקרא משכון:
עבר ומשכן עבר והירהן מהו. מי אמרינן דיבוא כהדא פלוגתא דתני בתוספתא פ''ג ובתוספתא הגי' בפלוגתא דרישא בהיפך וגי' דהכא עיקרית כדמוכח מדלקמן. ובתוספתא דפוס חסר הסיפא ואם היו מעות וכו' ובתוספתא כתיבת יד אשר לפני כתובה היא:
האוכל מעשר שני שלו. בתורת חולין בין בשוגג בין במזיד יצעק לשמים שימחול לו וא''צ להחזיר הדמים שהיו שוין ולהעלותן לירושלים:
רבי אומר שוגג יצעק לשמים מזיד יחזרו דמים למקומן. כלומר שצריך ליטול דמיו כפי מה שאכל ולהעלותן לירושלים ואם היו מעות של מעשר שחילל הפירות עליהן ואכלן בתורת חולין שוגג יצעק לשמים ומזיד יחזרו דמיו למקומן לפי שבמעות מעשר יש לו ליזהר ביותר שכבר חילל הפירות עליהן על מנת שיעלה אותן לירושלים ויוציאן שם לאכול בתורת מעשר והוא עבר במזיד להוציאן ולאכלן כאן:
רבי אומר. במעות דחמירי בין בשוגג בין במזיד צריך להחזיר הדמים מה שאכל ולהעלותן למקומן:
ר' זריקא. כלומר ואמר ר' זריקא דהלכה כר' במעות וכרשב''ג בפירות וכן אמר ר' אילא דמעשה היה והורו כרבי במעות והשתא בענין הבעיא דילן שעבר ומשכן או הירהן מי נימא דתליא נמי בפלוגתא דהני תנאי ולחלק בין שוגג למזיד או דנימא דהאי עבר ומשכן או הירהן יבוא כהדא דאמרינן לעיל בפ''ב דשביעית בהלכה ו' על האי מתני' אין נוטעין וכו' יעקור את האילן ואיבעיא לן התם אם לא עקר את האילן פירותיו מה הן באכילה וקאמר עלה ר' בא וכו' והתם גריס ר' בא ור' אילא הוון יתיבין בצור וכן הוא לקמן ובא מעשה כזה לפניהם והורי ר' אילא ישפכו פירותיו לחוץ שאסורין הן ואמר לו ר' בא אני לא נמניתי בעליה עם החבירים לאסרן אלא נצא לחוץ ונלמד. ה''ג התם כלומר נשאל משאר החברים מה הן אומרים בדבר. הזה ונפקו ושמעו ר' יונה וכו' דקאמר אין מחדשין על הגזירה דנטיעה גופה גזירה היא כדאמרינן התם מפני החשד שלא יאמרו בשביעית הוא שנטע:
אוֹ ייָבֹא כְּהָדָא אֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע אוֹ הִרְכִּיב אוֹ הִבְרִיךְ יַעֲקוֹר. לֹא עָקַר פֵּירוֹתָיו מַה הֵן. רִבִּי בָּא רִבִּי אִמִּי הֲווֹן יְתִיבִין בְּצוֹר אָתָא עוּבְדָּא קוֹמֵיהוֹן הוֹרֵי רִבִּי אִילָא יִשְׁפְּכוּ פֵּירוֹתָיו. אָמַר רִבִּי בָּא אֲנִי לֹא נִמְנֵתִי עִמָּהֶן בַּעֲלִייָה. נָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מְחַדְּשִׁין עַל הַגְּזֵירָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יִצְחָק בַּר טֶבֶלַיי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מוֹסִיפִין עַל הַהֲלָכָה.
Traduction
– On peut encore dire lorsque par mégarde la mise en gage a eu lieu, on agira comme il est dit dans l’enseignement suivant (7)Sheviit 2, 6: On ne doit ni planter ni renforcer le cep en terre, ni greffer, près du commencement de la 7e année pendant les 30 derniers jours qui la précèdent; mais, si l’une de ces actions a été accomplie, il faut détruire le plant; si enfin, on a omis de l’arracher, quelle est la règle à l’égard de ses produits? Comme R. Aba et R. Amé étaient assis à Sour (Tyr) à étudier, on leur soumit la question, et R. Ila prononça pour eux qu’il faut en ce cas détruire les fruits. Quant à moi, dit R. Aba, je n’ai pas eu à émettre mon avis dans la chambre d’études. Ils sortirent donc et entendirent R. Yona et R. Isaac b. Tablio dire au nom de R. Eliézer: on ne renouvelle pas une pénalité et les fruits pourront servir (de même ici, pour la 2e dîme, on n’imposera pas de seconde amende). Les mêmes docteurs disent aussi qu’il ne faut pas ajouter à une doctrine établie.
Pnei Moshe non traduit
ור' יוסי וכו'. אמר בלשון אחר אין מוסיפין על ההלכה וכלומר אף אם הלכה היא ולא גזירה בעלמא אין מוסיפין להחמיר עוד עליה ודי במה שקבלו חכמים להחמיר שלא ליטע לכתחלה ואם נטע יעקור האילן אבל אם לא עקר אין לנו להוסיף ולאסור הפירות וא''כ הה''ד נמי הכא דדי במה שאסרו חכמים לכתחלה שלא למשכן או להרהן ואם עבר אין לנו לקנסו:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא מִן מַה דְתַנֵּי אֵין מֲמַשְׁכְּנִין אוֹתוֹ וְלֹא מַרְהִינִין אוֹתוֹ הָדָא אָֽמְרָה עָבַר וּמִישְׁכֵּן עָבַר וְהִרְהֵין קוֹנְסִין בּוֹ.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Zeira: puisqu’il est dit qu’on ne doit pas mettre la 2e dîme en gage pour emprunt, cela prouve que lorsque ce fait a été accompli (indûment), on impose une amende au transgresseur de cette défense.
Pnei Moshe non traduit
ר' יעקב בר אחא בשם ר''ז. פליג אהא אלא מן מה דתנינן אין ממשכנין אותו ולא מרהינין אותו הדא אמרה וכו'. כלומר מדחשיב להו בהדי אינך דמדינא אסור ש''מ דאף בדיעבד אם עבר ומשכן או הירהן קונסין אותו ומוציאין אותו מיד זה:
וְלֹא שׁוֹקְלִין כְּנֶגְדּוֹ מָעוֹת אֲפִילוּ סֶלַע שֶׁלְחוּלִין לַעֲשׂוֹת סֶלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי. הָיָה לוֹ סֶלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר וְהִיא מְסוּייֶמֶת לוֹ מַהוּ שֶׁיִּשְׁקוֹל כְּנֶגֶד הַסֶּלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי אֲחֶרֶת וּתְהֵא מְסוּייֶמֶת לוֹ. הָאַחִין שֶׁחָֽלְקוּ מַהוּ שֶׁיִּשְׁקְלוּ זֶה כְנֶגֶד זֶה.
Traduction
– On ne devra pas l’employer comme poids (8)Shabat 22b, dit la Mishna, à peser de l’argent, s’agit-il même d’un sela profane à peser contre un autre sacré, qui sera de 2e dîme à son tour. Si l’on a un sela de 2 dîme sur le poids duquel on est fixé (on sait qu’il est bon), peut-on l’employer à vérifier le poids d’un autre sela de 2e dîme? Et de même si des frères ayant partagé en deux parts la 2e dîme qu’ils doivent, peuvent-ils peser l’une à l’aide de l’autre pour vérifier l’exactitude? (il n’est pas répondu à ces questions).
Pnei Moshe non traduit
ולא שוקלין כנגדו מעות ואפי' סלע של חולין לעשות סלע של מע''ש. כלומר אפי' מתכוין הוא מה ששוקל כנגדו הסלע של חולין לידע אם יש בו המשקל וכדי לעשות אותו הסלע מעשר שני שיחלל מע''ש אחר עליו אסור ודברי התוספתא הן שם וגריס הכי ולא שוקלין כנגדו דינרי זהב אפילו לחלל עליהן מעשר שני והיינו הך:
היה לו סלע של מעשר והיא מסוימת לו. שיודע שיש בו המשקל מהו שמותר לו לשקול אותו כנגד הסלע אחרת של מעשר שני כדי שתהא גם הסלע האחרת מסוימת לו דשמא לא אסרו אלא לשקול סלע של חולין כנגדו ואפילו רוצה לחלל בו מע''ש אחר אבל הכא כיון דשתיהן מעשר שני מותר או דילמא לא שנא ולא איפשיטא:
האחין שחלקו. מעשר שני שהניח להן מורישיהן מהו שישקלו זה כנגד זה כדי שיהיו החלקין שוין ולא איפשיטא:
תְּנָן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ בִּירוּשָׁלֵם הָא לָךְ יַיִן וְתֵן לִי שֶׁמֶן. הָא לָךְ שֶׁמֶן וְתֵן לִי יַיִן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ הָא לָךְ יַיִן שֶׁאֵין לָךְ יַיִן הָא לָךְ שֶׁמֶן שֶׁאֵין לָךְ שֶׁמֶן. הָא לָךְ יַיִן שֶׁאֵין לִי שֶׁמֶן הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר אָסוּר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי מוּתָּר. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם חֲלִיפִּין. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִמֶּנּוּ בְּדִין אֵין אֵילּוּ חֲלִיפִּין. וְלֵיידָא מִילָּא אָמַר הָא לָךְ יַיִן שֶׁאֵין לִי שֶׁמֶן. דְּאִילּוּ הֲוָה לִי מְשַׁח הֲוִינָא מִיתַּן לָךְ.
Traduction
On a enseigné: on ne devra pas offrir à son prochain se trouvant dans Jérusalem du vin de 2e dîme pour recevoir de l’huile, ou de l’huile pour recevoir du vin; mais on pourra dire: voici du vin, puisque tu n’en as pas, ou voici de l’huile, puisque tu n’en as pas. Pourra-t-on dire: ''Voici du vin, parce que je n’ai pas d’huile''? (Est-ce que cette sorte de demande indirecte, faite par allusion, est interdite ou non)? Il semblait au premier abord que ce soit interdit; mais on trouva qu’un enseignement l’autorisait. Et ce n’est pas interdit à titre d’échange; car, ne pouvant rien réclamer de son prochain légalement (puisqu’il n’y a pas eu de demande formelle), cela ne constitue pas un échange; c’est une réciprocité de cadeaux. Mais pourquoi alors employer cette forme de demande indirecte, par allusion s’il l’on ne sous-entend pas un échange? L’on veut dire par là que si l’on avait de l’huile, on en offrirait (sans échange).
Pnei Moshe non traduit
תני. בחדא ברייתא לא יאמר אדם וכו' כדתנן במתני' אבל אומר לו הא לך יין שאין לך יין הא לך שמן שאין לך שמן כלומר שזה אומר לו הא לך יין שאין לך יין והלה יכול לומר לו הא לך שמן שאין לך שמן דמכיון דלא א''ל הא לך יין ותן לי שמן אע''פ שזה נותן לו השמן בשביל שנתן לו היין לא הוי חליפין:
הא לך יין שאין לי שמן. בזה יש לומר דהוי כאומר תן לי בשבילו שמן ולפיכך הוון בני הישיבה בעי מימר אסור דהוי כחליפין והדר אשכח תני בהדיא מותר כדתני בתוספתא והבאתיה במתני' ופריך ואינו אסור משום חליפין דהא [הוי] כאומר ותן לי שמן בשביל היין ומשני דמכיון שאינו יכול להוציאו ממנו בדין את השמן שהרי לא על מנת כן נתן לו את היין אלא אם ירצה הלה ליתן לו שמן הוא נותן לו לפיכך אין אלו חליפין:
וליידא מילא אמר הא לך יין שאין לי שמן. אסוקי מילתא הוא כלומר דאמרינן ולאיזה דבר אמר לו כן שאין לי שמן כך הוא כוונתו לומר:
דאלו הוה לי משח הוינא מיתן לך. אילו היה לי שמן הייתי נותן לך שמן עכשיו שאין לי שמן אני נותן לך יין והלכך אפי' נתן לו הלה שמן אין זה חליפין:
Ma'asser Cheni
Daf 2b
אֲבָל נוֹתְנִין זֶה לַזֶּה מַּתְּנַת חִנָּם. מַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ רִבִּי מֵאִיר 2b אָמַר אֵין מַתָּנָה כְּמֶכֶר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא הָכָא כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָיָה אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ מַה אָכַלְתָּ הַיּוֹם וְהוּא אוֹמֵר לוֹ קַיִץ וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בְּכוֹר. מַה הַקַּייִץ נִמְכַּר בְּזוֹל. אַף הַבְּכוֹר נִמְכַּר בְּזוֹל. הָיָה אוֹמֵר לוֹ מָן וְהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. מַה הַמָּן נִיתַּן בְּמַתָּנָה אַף מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִיתַּן בְּמַתָּנָה. הָתִיבוּן הֲרֵי מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ נִמְכַּר וְאַתְּ אָֽמְרָת נִיתַּן בְּמַתָּנָה. אַף זֶה נִיתַּן בְּמַתָּנָה. רִבִּי מָנָא לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא כְּרִבִּי יוּדָה דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר עָשָׂה אוֹתוֹ כִּנְכָסָיו. הָתִיבוּן הֲרֵי מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה דִּבְרֵי הַכֹּל אֵינוֹ כִּנְכָסָיו וְאַתְּ אָמַר נִיתַּן בְּמַתָּנָה. אַף זֶה נִיתַּן בְּמַתָּנָה.
Traduction
L’on peut se faire des cadeaux réciproquement'', est-il dit. Cet avis de la Mishna est exprimé selon R. Meir, lequel dit qu’un présent offert n’équivaut pas à une vente. Selon R. Yossé, cette opinion est conforme à l’avis de tous, comme il a été enseigné (9)Tossefta sur le Bekhorot 3: lorsqu’on demande à son prochain ce qu’il veut manger aujourd’hui et qu’il vous réponde que ce sont des fruits d’été (peu chers), on devinera qu’il s’agit au contraire de prémices à prix plus élevé, et de même que les fruits d’été sont vendus à bon marché, les fruits de primeur le seront également grâce à cette indication par allusion; de même, si l’on répondait que ce manger est de la manne (donnée en présent comme la manne au désert), on pourrait deviner qu’il s’agit de 2e dîme que l’on n’a pas voulu désigner nominalement, et puisqu’il est permis de recevoir en présent la manne, il sera aussi permis de manger de la 2e dîme reçue de cette façon indirecte en cadeau (c’est donc conforme à celui qui compare un cadeau à une vente, puisque selon R. Meir il va sans dire que tout cadeau peut être offert). Mais, fut-il objecté, tous interdisent également de vendre la dîme du bétail; comment donc se fait-il que l’on permette ici de le donner en présent? A titre de cadeau, c’est toujours permis. Selon R. Mena, au contraire, il faut adopter l’avis de R. Juda, l’argent de 2e dîme appartient au propriétaire comme tout autre bien profane (aussi, le don est permis). Mais, fut-il objecté, tous déclarent également que la dîme du bétail n’est pas considérée comme tout autre bien profane appartenant au propriétaire; comment donc se fait-il que l’on permette ici de le donner en présent? A ce titre, ceci est aussi permis.
Pnei Moshe non traduit
אבל נותנין וכו'. ומפרש לה האי ש''ס להאי סיפא לבבא בפני עצמה וארישא קאי דקתני אין מוכרין אותו אבל במתנה מותר והלכך מוקי להמתני' כולה כר''מ דר''מ אמר אין המתנה כמכר לעיל בריש פ''ב דמעשרות לענין קביעות וקס''ד דדין דמעשר שני דמיא לדין קביעות מעשרות דהתם דכמו דר''מ קאמר לעיל דאין המתנה קובעת למעשרות כשם שהמקח קובע כך הוא מחלק הכא דהמכר אסור במעשר שני והמתנה מותרת:
אמר ר' יוסי. דלא היא דלא בעינן לאוקמי להך סיפא כר''מ אלא דברי הכל הוא הכא דכ''ע סברי דהמתנה מותרת במעשר שני כהדא ברייתא דתני בהדיא דמע''ש מותר ליתן אותו במתנה:
היה אומר אדם לחבירו. כך היה מנהגם בירושלים שהיה אומר אדם לחבירו מה אכלת היום והוא אומר לו קיץ של תאנים והיה יודע זה והבין שהוא בכור מה שאכל הלה ומה שאמר לו קיץ לפי שהבכור בשרו בזול שאינו נשקל בליטרא ואין מוכרין אותו באיטליז כשאר בשר כדתנן ריש פ''ה דבכורות ולפיכך הוא בזול כקיץ הזה שהוא בזול:
היה אומר לו מן. ואם זה השיב מן אכלתי היום היה יודע והבין זה שמע''ש הוא שאכל ומה שאמר לו מן לפי שכשם שהמן ניתן במתנ' לישראל במדבר כך מע''ש ניתן הוא במתנה אע''פ שאסור למכרו כך היו דרכם של אנשי ירושלים לדבר ברמיזה שמעינן מיהת מהאי ברייתא דמותר ליתן מעשר שני במתנה:
התיבון. לסיוע לר' יוסי הרי מעשר בהמה דברי הכל אינו נמכר כדתנן במתני' דלקמן ואפ''ה את אמרת דמותר ליתן במתנה לדברי הכל אף זה מע''ש ניתן במתנה לדברי הכל אף על פי שאסור למכרו:
ר' מנא לא אמר כן. כר' יוסי לאוקמי המתני' כדברי הכל אלא הסיפא כר' יהודה דעושה מעשר שני כנכסיו דס''ל ממון הדיוט הוא וברישא לענין מכירה מודה ר' יהודה כדאמרי' לעיל שיהיו הכל זקוקין למחיצתן אבל הכא דבירושלים מיירי לפיכך מתיר במתנה ולר''מ דאוסר במכר מדינא אוסר נמי במתנה:
התיבון. על ר' מנא הרי מעשר בהמה וכו' כדלעיל אלא דד''ה הוא:
הַשָּׁחוּט מוּתָּר. תַּנֵּי דְבֵי רִבִּי יַנַּאי לֹא שַׁנְייָא בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם. וְלֵיי דָא מִילָּה תְּנָן חַי וְלֹא שָׁחוּט. כְּגוֹן נִיתְנֵי דְבַתְרָהּ הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי וּבַעַל מוּם חַי וְשָׁחוּט.
Traduction
Lorsque la Mishna interdit de vendre la dîme du bétail vivant, est-ce à dire qu’elle permet de vendre ce qui est égorgé? -Non, car on a enseigné chez R. Yanaï: il n’y a pas de différence entre l’animal vivant et celui qui est égorgé, ni entre l’animal parfait et celui qui a des défauts. -Pourquoi alors est-il dit spécialement: ''vivant'' et non égorgé? -C’est par contraste de langage avec ce qui est dit à la fin: On peut vendre vivant le premier-né des animaux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' השוחט. אם שחטו. למעשר בהמה מותר למכרו דקסבר חי דוקא קתני:
תניי דבי ר' ינאי. פליגי דל''ש בין חי בין שחוט וכו':
וליידא מילה. ולאיזה דבר תני חי ולא תני שחוט:
בגין דניתני דבתרה. בשביל דתני בסיפא הבכור וכו' תנא נמי ברישא תמים חי:
רִבִּי אַבָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נֶאֱמַר כָּאן לֹא יִגָּאֵל. וְנֶאֱמַר בְּחֶרְמֵי כֹהֲנִים לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל. מַה לֹא יִגָּאֵל הָאָמוּר בְּחֶרְמֵי כֹהֲנִים אֵינוֹ לֹא נִמְכַּר וְלֹא נִגְאַל. אַף לֹא יִגָּאֵל הָאָמוּר כָּאן אֵינוֹ לֹא נִמְכַּר וְלֹא נִגְאַל. רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִייָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי כְּלוּם כְּתִיב בִּבְכוֹר לֹא תִפָּדֶה בְּבַעַל מוּם. מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לֹא חִלְּקָה הַתּוֹרָה בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט בֵּין תָּמִים בֵּין בַּעַל מוּם.
Traduction
Aba b. Jacob dit au nom de R. Yohanan (13)Cf. Babli, Bekhorot 32a: comme il est dit au sujet de cette dîme qu’elle ne devra pas être rachetée (Lv 27, 33) et que, pour les anathèmes prononcés par le cohen, il est dit aussi (ibid. 28): Il ne pourra être ni vendu ni racheté, on compare les deux sortes de défenses; et, comme pour ce dernier cas, la vente est aussi bien interdite que le rachat, il en sera de même pour la dîme de bétail. R. Jacob Drômia (du midi) demanda en présence de R. Yossé: -Est-ce que la Loi, en interdisant de racheter le premier-né, spécifie qu’il s’agit d’un animal défectueux (puisqu’il s’agit de celui qui est sans défaut, comment sait-on qu’il est permis de vendre par le cohen l’animal défectueux)? -C’est que, fut-il répondu, on le déduit de la dîme de bétail: comme pour celle-ci on ne distingue pas entre celui qui est vivant ou égorgé, ni entre le parfait et le défectueux; il en sera de même pour le premier-né.
Pnei Moshe non traduit
ר' אבא בר יעקב וכו'. לפרש טעמא דמעשר בהמה אינו נמכר כדפרישית במתני':
כלום כתיב בו לא תפדה בבעל מום. כצ''ל כלומר דהאי לא יגאל הא לא כתיב אלא גבי תם וילפינן איסור מכירה מחרמים אבל בעל מום מנא לן ומשני דמעשר בהמה לא חלקה התורה וכו' ויש לפרש גם לפי גי' הכתובה בספרים כלום כתיב בבכור משום דמקרא דמעשר בהמה לא מצי פריך דאימא לך דהאי קרא דלא יגאל בבעל מום נמי משתעי דהא דכתיב והיה. הוא ותמורתו וגו' ל''ק דהאי בעל מום נמי עושה תמורה כדתנן בפ''ק דתמורה והלכך פריך מלא תפדה דגבי בכור דודאי לא משתעי אלא בתם וא''כ נילף נמי לא יגאל דגבי מעשר דהוא לא תפדה מהאי לא תפדה דבכור דדוקא בתם הכתוב מדבר ומשני דגבי מעשר בהמה לא חלקה התורה וכו' מדמשנה הכתוב לומר בו לא יגאל וכדי למילף מחרמים לאיסור מכירה ש''מ דלא דרשינן ביה אלא לחומרא דהכי גלי קרא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source