Ma'asser Cheni
Daf 29a
29a וִיצַייֵן. אִם מְצוּייָן הוּא הֵיאַךְ נִקְרָא הוּא צָנוּעַ.
Traduction
Après avoir parlé de la désignation faite, la Mishna recommande le dépôt d’argent aux personnes modestes, ou consciencieuses. Est-ce que cette première indication ne suffit pas?
Pnei Moshe non traduit
ויציין. על הצנועין דמתני' קאי ואמאי היו מניחין מעות להתחלל עליהן מוטב היה להם לציין עליו שלא יבאו ויאכלו ומשני אם כך היו עושין להיות מצוין היאך הן נקרא צנועין הלא כל עיקר שאנחנו קוראין אותן צנועין לפי שהן מדקדקין הרבה על עצמן שאפילו ימצא אחד שיעבור ויאכל ממנו לא יהא בא לידי מכשול איסור רבעי והן חוששין אף על אלו שאוכלין בשאר שני שבוע שלא בהיתר לפיכך מניחין את המעות להתחלל עליהן:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּמָאן דְּאָמַר לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. דְּתַנֵּי רִבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר כָּל מַה שֶׁיְּלַקְּטוּ עֲנִייִם בֵּין הָעֳמָרִים הֶבְקֵר הֲרֵי הוּא הֶבְקֵר. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין הֶבְקֵר אַנָּסִין הֶבְקֵר שֶׁאֵין אָנוּ אֲחֵרָאִין לְרַמַּאִין. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר בְּשַׁחֲרִית לֹא אַתְיָא. וְיֵשׁ אָדָם מַבְקֵר בִּמְחוּבָּר לְקַרְקַע. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה אֲפִילוּ כְּמָאן דְּאָמַר בְּשַׁחֲרִית אַתְיָא הוּא. וְלָאו רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הִיא. וְעוֹד הוּא אִית לֵיהּ מְשִׁיכָתוֹ שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא פְדִייָתוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַייְנוֹ וְקָם לוֹ. אִילּוּ רָאָה כִכָּר מִתְגַּלְגֵּל בַּנָּהָר וְאָמַר כִּכָּר זֶה הֶקְדֵּשׁ שֶׁמָּא כְלוּם אָמַר. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה עַד דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לֵיהּ בְּשַׁחֲרִית קַשְׁייָתָהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. אָמַר לֵיהּ מָאן דְּאִיתֵיהּ לֵיהּ לְעִיתּוֹתֵי עֶרֶב. לֵית לֵיהּ לְאִילֵּין קַשְׁייָתָא.
Traduction
C’est un complément de soins, répond R. Yohanan, et l’avis de R. Simon b. Gamliel peut s’expliquer d’après celui qui admet que l’avertissement d’un propriétaire aux pauvres peut avoir lieu le soir, comme le dit l’enseignement suivant (183)B. Baba Qama 69a: Selon Dossa, lorsque le propriétaire a spécifié le matin (d’avance) qu’il déclare vouloir abandonner ce que les pauvres auront glané entre les gerbes (184)L'excédant de 2 épis n'est plus du glanage de pauvres et devient soumis aux dîmes, sauf en cas d'abandon par le maître, c’est un véritable abandon (et ils peuvent le ramasser sans crainte); selon R. Juda, le propriétaire peut dire cela vers le soir. Selon les autres sages, l’abandon forcé (ou involontaire, accordé par le maître sur ce que les pauvres ont déjà pris) n’est pas tenu pour tel, car on en ne peut pas être responsable des trompeurs (et les pauvres, ayant eu le tort de prendre plus que la mesure légale, devront la dîme sur le glanage). Or, l’avis précité de R. Simon ne saurait être conforme à celui qui autorise cet avertissement du propriétaire fait le matin; car comment admettre que pour le dépôt d’argent constituant le rachat quelqu’un ait abandonné ce qui est encore adhérent à sa terre? -Il se peut bien, répondit R. Jérémie, que notre Mishna soit conforme à celui qui autorise cet avertissement le matin; seulement ce n’est pas l’avis de R. Simon (contre lequel seul l’objection a été posée). En outre, on peut dire pour notre présent cas que l’action de prendre la seconde dîme équivaut au rachat (reconnaissant, en effet, que le rachat effectué sur les produits adhérents à la terre est nul). De plus, ajoute R. Yossé, la remise de l’argent constitue aussi le rachat; car, si à la vue d’un pain roulant dans un fleuve, on le déclarait sacré, est-ce que cette consécration d’un objet allant se perdre est effective? Certes non (si l’on n’admettait pas que le matin on déclare d’avance vouloir abandonner ce qui sera perdu, comment l’admettre lorsque le glanage est accompli? N’est-ce pas analogue à ce pain qui va se perdre)? R. Jérémie répond: Celui qui partage l’avis que l’avertissement peut avoir lieu au matin fait l’objection qu’en l’autorisant au soir on s’adresse à une perte prévue. Au contraire, fut-il répliqué, celui qui déclare que cet avertissement doit avoir lieu le soir n’est soumis à aucune de ces objections (puisqu’à ce moment, du moins, les produits ne sont plus adhérents).
Pnei Moshe non traduit
אתיא דרשב''ג כמ''ד לעתותי ערב. ר' יוחנן מפרש להמתני' דמאן תנא צנועין רשב''ג הוא דמסיים ואזיל שכך היו עושין הצנועין ומדקתני כל הנלקט מזה דמשמע מה שכבר נלקט היום ואף על פי שאין עכשיו ברשותו אפ''ה בידם לחלל על המעות ואתיא הא כמאן דאמר לקמן דלעתותי ערב אומר הבעל הבית:
דתני. בתוספתא דפאה בפ''ב ושם הגי' הפוכה דר' דוסא לר' יהודה ודר' יהודה לדר' דוסא:
ר' דוסא אומר כל מה שילקטו וכו'. כלומר בשחרית צריך שיאמר הבעה''ב כל מה שיילקטו העניים היום בין העמרים יהיה הפקר דשמא ילקטו יותר מן הראוי כדתנן בפ''ו דפאה שני שבלין לקט ושלשה אינן לקט וכדי שלא יהיה גזל בידם אומר בשחרית כל שילקטו היום ואף יותר מן הדין הבקר או הרי הוא הפקר:
ר' יהודה אומר לעתותי ערב. הוא אומר כל מה שלקטו היום יהיה הפקר ואע''פ שמה שכבר לקטו אינו ברשותו אפ''ה יכול להפקירן וא''כ רשב''ג דהוא תנא דצנועין כהאי מ''ד דאמר לעתותי ערב:
וחכמים. פליגי על תרווייהו וס''ל דאין הפקר בשביל האנסין שהן באין לחטוף שלא כדין הפקר שאין אנו אחראין לרמאין ולעשות תקנה להן שיגזלו:
ברם כמ''ד בשחרית. אומר כל מה שעתידין ללקוט יהיה הפקר לא אתיא הא דצנועין דאע''ג דאיכא למימר דהאי כל הנלקט דתני גבי צנועין. לאו דוקא הוא אלא כל מה שילקטו להבא הוא דקאמרי וא''כ שפיר אתיא כהאי מ''ד דס''ל בשחרית ובאומר כל שילקטו נמי מהני תינח גבי הפקר אבל הכא גבי חילול מעשר קשיא ויש אדם מחלל במחובר לקרקע כצ''ל ותיבת הבקר דכאן ט''ס הוא ואגב שטפא דלעיל הוא דגבי הפקר למה אינו יכול להפקיר במחובר לקרקע הלא גם כל קרקעות שלו יכול אדם להפקיר אבל בחילול מעשר תנינן בתוספתא פ''ה כרם רבעי ב''ש אומרים אין פודין אותו ענבים אלא יין וב''ה אומרים ענבים ויין והכל מודים שאין פודין במחובר לקרקע והשתא לא מצית למיתני גבי צנועין כל מה שילקטו דא''כ מחובר לקרקע הוא ואין הפדיון חל על המחובר לקרקע:
א''ר ירמיה. מאי קשיא לך דלעולם אפי' כמ''ד בשחרית אתיא הא דצנועין ותני כל מה שילקטו ודפרכת מהאי דאין פודין במחובר לקרקע ולאו רשב''ג הוא דהא אמרינן דמאן תנא צנועין רשב''ג ורשב''ג פליג אדב''ש ואדב''ה וס''ל דהפדיון חל על המחובר לקרקע:
ועוד הוא אית ליה משיכתו של מעשר שני הוא פדיונו. כלומר דהא מהיכא נפקא להו למ''ד דאין פודין רבעי במחובר לקרקע לאו משום דילפי קדש קדש ממעשר שני מה להלן אין פודין אותו במחובר לקרקע אף רבעי כן והא רשב''ג ס''ל גבי מעשר גופיה דעיקר החילול תלוי בנתינת המעות כדאמר בפרק דלעיל בהלכה ו' דלעולם משיכתו של מע''ש פדיונו הוא וא''כ אימא לך דלרשב''ג אפי' מעשר גופיה נפדה הוא במחובר לקרקע דהא העיקר בנתינת המעות הדבר תלוי ומה לנו אם מחובר לקרקע הוא ואין יכול למשכו הלא הפדיון שלו הוא משיכתו:
אמר ר' יוסי והיינו וקם לו. בתמיה כלומר לדידך דקאמרת דלרשב''ג אף מעשר נפדה במחובר לקרקע וא''כ מעתה לדידיה הקדש נמי נפדה במחובר לקרקע בתמיה דהא רשב''ג מדמי מעשר להקדש לגמרי כדאמר לעיל וכי זה היינו וקם לו דכתיבא גביה. א''נ דקושית ר' יוסי קאי על המתני' דקתני כל הנלקט וכי זה היינו וקם לו וכלומר דהא לאו ברשותיה הוא שהרי כבר לקטו והיאך יכול הוא לפדותו הא רבעי ממעשר ילפינן דכתיב גביה קדש וכדון הקדש הן והשתא קשיא אילו ראה אחד ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא אמר כלום בתמיה הלא אינו ברשותו שיהא חל ההקדש עליו וה''נ ברבעי היאך חל הפדיון על דבר שאין ברשותו דמה שאינו יכול להקדישו אינו יכול לפדותו:
א''ר ירמיה עד דאת מקשי ליה בשחרית קשייתה להאי קושיא לעתותי ערב. כלומר ומה שייך לקושיא זו משום דבר שאין ברשותו למאי דבעינן לאוקמי מילתיה דצנועין דרשב''ג כמ''ד גבי לקט בשחרית דלדידיה לאו קושיא הוא דהרי אומר כל מה שילקטו ועדיין ברשותו הוא והאי קושיא דאקשית לה היה לך להקשות על ר' יוחנן לעיל למאי דבעי לאוקמי מילתיה דרשב''ג כמ''ד לעתותי ערב גבי לקט והא תני במתני' כל הנלקט וא''כ לאו ברשותו הוא:
א''ל. ר' יוסי לר' ירמיה דהא ליתא דלמאי דאמר ר' יוחנן דאתיא כמ''ד לעתותי ערב לית ליה לאילין קשייתא כלומר דנהי דהאי קושיא מצינו להקשות דהא אינו ברשותו הוא מ''מ להא מצינן למידחי דאע''ג שאינו ברשותו עשו אותו כמי שהוא ברשותו לענין פדיון והשתא לא קשיא מידי ומאי דאוקי כהאי מ''ד לעתותי ערב אתא לאשמועינן דכמו להאי מ''ד לעתותי ערב לאו במחובר לקרקע הוא התם הכא נמי כן וא''כ נוכל לומר דכל עיקר מילתיה דר' יוחנן הא הוא דאתא לאשמועינן דקפדינן שלא יהא במחובר לקרקע אבל אי מוקית לה כמ''ד בשחרית וא''כ קשיא לן חדא דהא כל הנלקט קתני ומיבעי לך לדחוקי ולומר אימא כל המתלקט ועוד קשיא ההוא דמחובר לקרקע הלכך שפיר טפי כהאי אוקימתא דר' יוחנן דכמ''ד לעתותי ערב אתיא הא דרשב''ג במילתא דצנועין:
Ma'asser Cheni
Daf 29b
משנה: 29b כֶּרֶם רְבָעִי עוֹלֶה לִירוּשָׁלֵם מַהֲלָךְ יוֹם אֶחָד לְכָל צַד וְאֵי זוֹ הִיא תְחוּמָהּ אֵילָת מִן הַדָּרוֹם וְאַקְרַבָּה מִן הַצָּפוֹן וְלוֹד מִן הַמַּעֲרָב וְהַיַּרְדֵּן מִן הַמִּזְרַח. וּמִשֶּׁרָבוּ הַפֵּירוֹת הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא נִפְדֶּה סָמוּךְ לַחוֹמָה. וּתְנַיי הָיָה הַדָּבָר אֵימָתַי שֶׁיִּרְצוּ יַחֲזוֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה הַתְּנַיי הַזֶּה וּתְנַיי אֵימָתַי שֶׁיִיבָּנֶה בֵית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ יַחֲזוֹר הַדָּבָר לִכְמוֹת שֶׁהָיָה. כֶּרֶם רְבָעִי בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים אֵין לוֹ חוֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִּיעוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמֵר יֵשׁ לוֹ. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יֵשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֵשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת וַעֲנִייִם פּוֹדִין לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים כּוּלּוֹ לְגַת.
Traduction
Il faut porter à Jérusalem les produits de la vigne de 4e année dans tous les environs jusqu’à la distance d’une journée de marche (185)''Cf. Betsa, 5a; Rosh Hashana 31a''. Voici les limites: Elat au Midi (186)Cf. Neubauer, Géographie, p. 76, 119 et 159, Akraba au Nord, Lod à l’Ouest et le Jourdain à l’Est. Lorsque les produits se sont multipliés, les sages ont établi que l’on pourrait les racheter tous, même les produits des vignes voisines des murs de Jérusalem. Toutefois, ils ont conditionné que lorsqu’ils le jugeront nécessaire (en vue de la diminution), on rétablira l’ancien procédé. R. Yossé dit: c’est après la destruction du Temple que ladite restriction a eu lieu (et non par suite de l’augmentation des fruits); or, cette conditions était ainsi formulée: lorsque le Temple sera rebâti, on reviendra à l’ancienne législation. Reprise. Quant au rachat de la vigne qui est dans sa 4e année de plantation (sacrée), l’on n’est pas tenu, d’après l’école de Shammaï, de prélever le 5e de ses produits (189)déjà traduit en (Pea 7, 6), ni de les enlever de la maison (190)C'est dû pour les dîmes ordinaires, la veille de Pâques des ans 4 et 7; mais selon Hillel, c’est obligatoire. L’école de Shammaï dit encore: pour cette vigne, le droit des pauvres sur les grains tombés et le grapillage reste en faveur des pauvres qui rachètent pour eux-mêmes ces fruits d’origine sacrée; mais, selon Hillel, tout doit être porté au pressoir (comme 2e dîme).
Pnei Moshe non traduit
מתני' כרם רבעי היה עולה לירושלים וכו'. תקנת ב''ד היתה שיעלו הענבים מהרבעי לירושלים כל שיש מהן במהלך יום לכל צד ירושלים וכדמפרש בגמרא משום שהיו עושין יין בטהרה לנסכים וע''י כך לא היו הענבים מצוין בירושלים והתקינו שיהא הרבעי מהן עולה לירושלים ולאכלן שם כדי לעטר שווקי ירושלים בהן ושאר כל האילן היה הרבעי שלהן נפדה אפי' סמוך לחומה והכי תני' בהדיא בתוספתא פ''ה:
ומשרבו הפירות. והיו מצוין בירושלים התקינו שיהא נפדה אפי' סמוך לחומה ותנאי היה הדבר וכו' שיחזור הדבר לכמות שהיה הכל לפי הזמן:
ר' יוסי אומר משחרב ביהמ''ק היה התנאי הזה. כלומר דעל התנאי הוא דפליג דודאי משחרב המקדש לכ''ע לא חששו שיהא מעטרין שווקי ירושלים בין שיהו הפירות מרובין או לא אלא דלמאי דקאמר הת''ק דהתנאי היה אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה על זה קאמר ר' יוסי דלא כך היה התנאי אלא דתנאי הזה כך הוא שהתנו שאימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה:
מתני' כרם רבעי בית שמאי אומרים וכו'. משנה זו שנויה לעיל בפ''ז דפאה בהלכה ו' ושם היא מפורשת:
הלכה: אָמַר רִבִּי הִילָא בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ עוֹשִׂין יַיִן בְּטָהֳרָה לִנְסָכִים וְלֹא הָיוּ עֲנָבִים מְצוּיוֹת. הִתְקִינוּ שֶׁיְּהֵא עוֹלֶה לִירוּשָׁלֵם מַהֲלָךְ יוֹם לְכָל צַד. אַף הֵן מְחַלְּקִין אוֹתוֹ לִקְרוֹבִין וְלִשְׁכֵנִין וְלִמְיוּדָעִין. אֲפִילוּ דָבָר קַל הָיָה מְעַטֵּר אֶת הַשּׁוּק.
Traduction
R. Ila dit: en principe, on préparait le vin avec une pureté telle qu’on pouvait l’employer aux libations, et il en résultait que l’on ne trouvait pas de raisins du tout à Jérusalem. Il fut alors décidé qu’il faudra porter à Jérusalem les raisins en nature, depuis tous les environs jusqu’à une distance d’un jour de marché. Aussi, les distribuait-on aux parents, aux voisins, aux amis; et bien qu’il restât ensuite aux maîtres fort peu pour leur usage, ils en ornaient la rue au préalable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בראשונה וכו'. טעמא דהתקינו בכרם דוקא הוא דמפרש כדפרישית במתני':
אף הן מחלקין וכו'. תוספתא הוא כלומר אף כשהיו מעלין את הענבים היו מחלקין אותן לקרובין ולשכינים ולמיודעים שלהן מ''מ אפי' דבר קל ומועט שנשאר היה מעטר את השוק:
הָדָא פְלִיגָא עַל נֻקַּיי. נֻקַּיי הֲוָה שַׁמָּשׁ בְּמִגְדָּל צְבָעִייָה. בְּכָל עֶרוּבָא שׁוּבָא מִן דַּהֲוָה עֲבִיד קַנְדֵילוֹי הֲוָה סְלִיק שָׁבַת בְּבֵית מִקְדְּשָׁא וְנָחִית וּמַדְלִיק לוֹן. וְאִית דְּאָֽמְרִין סַפָּר הֲוָה. בְּכָל עֶרוּבָא שׁוּבְתָא הֲוָה סְלַק פָּשַׁט סִדרוֹי לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְנָחִית שָׁבַת בְּבֵיתֵיהּ.
Traduction
Ceci est contraire à Nikaï (187)Les exemples suivants parlent de localités plus éloignées que Lod et distantes pourtant de moins d'un jour de marche: Celui-ci était bedeau à Migdal Ceboya; et tous les vendredi, après avoir préparé les lumières (candela) dans les synagogues, il se rendait au Temple pour y prier et il revenait encore assez à temps le même jour pour allumer les lumières avant l’entrée du Shabat. Selon d’autres, c’était un maître d’école; tous les vendredis, il allait exposer le sujet du cours au Temple de Jérusalem, et il redescendait célébrer le repos du Shabat chez lui (188)''On veut dire, remarque M. Neubauer (Géographie, p. 218, note 5), que le voyage vers la capitale était facile en Palestine avant la guerre. Comp. Midrash sur (Qo 3, 9; et Bereschith rabba, 65''.
Pnei Moshe non traduit
הדא פליגא על נקיי. הא דקחשיב במתני' לוד מן המערב מהלך יום אחד מירושלים פליגא על מעשה של נקיי כך שמו כדמסיים וקאמר שהיה שמש במגדלא דצבעייא מקום הסמוך ללוד ובכל ע''ש אחר שהיה מתקן קנדילוי הנרות ומלה לעז הוא היה עולה לקנות שבות בבית המקדש וירד והדליק הנרות של בהכ''נ במקומו אם כן היה קרוב הרבה לירושלים ואית דאמרי סופר מלמד תינוקות היה והיה עולה לפשוט הסדר להתינוקות בבה''מ וירד ושבית במקומו וכך מוכיחין עובדי דלקמן דמייתי להו איידי דקאמר להא:
טַרְטִירוֹי דְּמַהֲלוּל הֲוָה סְלִיק שָׁבַת לְגַו בֵּית מִקְדְּשָׁא וְלָא הֲוָה בַּר נַשׁ קָרַץ לִתְאֵינַייָא קֳדָמוֹי מִינֵּיהּ.
Traduction
Des gens de Mahlûl se rendaient aussi pour le Shabat au Temple, après avoir eu soin, le même jour au matin, de ramasser les figues tombées la nuit.
Pnei Moshe non traduit
טרטירו. כך שמו דשם מקום מהלול היה עולה לעשות שבת בבה''מ וכשחזר אחר שבת לא היה אדם שהשכים לקוץ התאנים מקודם לו וכן בנות צפורי וכו' ובנות לוד כו' אלמא מקום סמוך לירושלים היה:
בְּנוֹת צִפֹּרִי הֲווֹ סַלְקוּן שַׁבְתּוּן בְּגַו בֵּית מִקְדְּשָׁא וְלָא הֲוָה בַּר נַשׁ קָרַץ לִתְאֵינַייָא קֳדָמוֹי מִינְהוֹן. בְּנוֹת לוֹד הָיוּ לָשׁוֹת עִיסָּתָן וְעוֹלוֹת וּמִתְפַּלְלוֹת וְיוֹרְדוֹת עַד שֶׁלֹּא יַחְמִיצוּ.
Traduction
De même, les gens de Sephoris se rendaient le Shabat au Temple de la ville, et nul ne se levait avant le jour pour ramasser, au matin, les figues tombées la nuit. Enfin, les femmes de Lod pétrissaient leur pâte, puis montaient au Temple prier et en revenaient avant que la fermentation soit achevée.
חַד בַּר נַשׁ הֲוָה קָאִים רְדִי. פָּֽסְקָת תּוֹרָתֵיהּ קוֹמוֹי. הֲוָות פָֽרְיָא וַהֲוָה פָרֵי פָֽרְיָא וְהוּא פָרֵי עַד דְּאִשְׁתְּכָח יְהִיב בְּבָבֶל. אָֽמְרוּ לֵיהּ אֵימַת נָֽפְקָת. אָמַר לוֹן יוֹמָא דֵין. אָֽמְרִין בְּהֵיידָא אָתִיתָא. אָמַר לוֹן בְּדָא. אָמַר לוֹן אִיתָא חָמֵי לוֹן. נְפַק בְּעֵי מֵיחְמַייָא וְלָא חַכִּים בְּהֵיידָא.
Traduction
Un homme cultivait son champ avec sa vache; à un moment donné, elle s’échappa du joug, il se mit à sa poursuite, et elle courut tant que lorsqu’il l’atteignit il était en Babylonie. -Quant es-tu parti de chez toi, lui demandèrent les habitants? -Aujourd’hui même, répondit-il. -Par quel chemin es-tu venu? -Par ici, dit-il. Montre-nous le chemin, lui dit-on; il sortit dans ce but; mais il ne le reconnut plus.
Pnei Moshe non traduit
הוה קאים רדי. היה עומד וחורש ונפסקה הפרה מתוך עול המחרישה מלפניו והיתה רצה והוא רץ אחריה רצת והוא רץ אחריה עד שבזמן מועט נמצאה בבבל וכדאמר לקמן דרך מחילות היו ואגב מייתי לכל הני עובדי ושאלו אותו אימתי יצאת ממקומך וא''ל יום הזה ואמרו באיזה דרך באת ואמר בזה הראה אותו לנו וכשיצא להראות להם נעלם ממנו ולא הכיר באיזה הדרך:
מִכְּלָל דִּפְלִיגָא. וַאֲפִילוּ תֵימַר לֵית הוּא פְלִיגָא מְחִילוֹת הֲווֹ וְנִגְנְזוּ. הָדָא הוּא דִּכְתִיב גָּדַר דַּרְכִּיי בְגָזִית נְתִיבוֹתַיי עִוָּה.
Traduction
Tous ces exemples prouvent qu’il y a, contrairement à l’assertion de la Mishna, une distance moindre d’une journée de marche entre ces localités et Jérusalem. On peut dire aussi que ces exemples ne contestent pas l’assertion de la Mishna, parce qu’il s’agirait de sentiers voisins qui, depuis lors, ont été ruinés. C’est ainsi qu’il est dit (Qo 3, 9): Il a fait une cloison de pierres de taille à mes chemins, il a renversé mes sentiers.
Pnei Moshe non traduit
מכלל דפליגא. הדר להא דלעיל דמיהת שמעינן דלוד היה סמוך לירושלים ומי נימא דפליגא הא על המתני' וקאמר דאפי' כן נימא דלא פליגא אלא דמחילות היו בתוך הארץ שהיו יכולין לבוא בשעה מועטת ונגנזו אותן המחילות הדא הוא דכתיב וגו':
רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה אֲפִילוּ כֶרֶם שֶׁהָיָה סָמוּךְ לַחוֹמָה הָיָה נִפְדֶּה.
Traduction
R. Yona dit au nom de R. Zeira: même les fruits de la vigne qui touchait à l’enceinte de Jérusalem étaient rachetés (à partir du jour où la présence de ces produits était fréquente).
Pnei Moshe non traduit
אפי' כרם וכו'. אהא דקתני במתני' ומשרבו הפירות קאי דאפי' כרם שהוא סמוך לחומת ירושלים היה נפדה שם ולא חששו להעלותו לתוך העיר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source