Ma'asser Cheni
Daf 26a
הלכה: 26a תַּנֵּי רִבִּי חִייָה שְׁנֵי אִיסָּרִין פּוֹנְדִּיּוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן הַמֵּנִיחַ אִיסָּר וְאָכַל עָלָיו חֶצְיוֹ וְהָלַךְ לוֹ לְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הוּא יוֹצֵא בְּפוֹנְדִּיּוֹן אוֹכֵל עָלָיו עוֹד אִיסָּר.
Traduction
R. Hiya a enseigné que deux as valent un pondion. En effet, dit R. Matnia, notre Mishna le confirme en disant: ''Si quelqu’un dépose un as profane pour le rachat de sa 2e dîme, qu’il mange la moitié, qu’il se rende ensuite ailleurs où elle vaut un pondion (le double), il a le droit de manger encore le montant d’un as pour combler l’équivalent''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני ר''ח שני איסרין. הוא פונדיון:
מתני' אמרה כן המניח איסר וכו'. ושמעינן שהפונדיון הוא שני איסרין:
שְׁמוּאֵל אָמַר לָא מָצֵייָא תַנִּייָהּ. אִין יְסַב חַד לָעֲשָׂרָה צָרִיךְ לְמֵיסַב חָדָא לִמָאָת. אִין יְסַב חָדָא לִמְאָת. צָרִיךְ לְמֵיתַב חָדָא לְאֶלֶף. אִין יְסַב חָדָא לְאֶלֶף. צָרִיךְ מֵיסַב חָדָא לַעֲשָׂרָה אֲלָפִין.
Traduction
Quant au dernier cas de la Mishna, pour celui qui dépose un as de 2e dîme, afin d’en manger plus tard l’équivalent, Samuel remarque que la Mishna n’a pu préciser la limite (156)''Cf. (Demaï 7, 6); t. 2, p. 216'', car en déposant un as pour dix fois sa valeur en fruits (ou le dixième inclusivement), il resterait encore un à acquitter sur cent (n’ayant libéré que 99); en remettant un pour chaque cent, il resterait dû un par mille; en remettant un par mille, il resterait encore dû un par dix mille; et ainsi de suite.
Pnei Moshe non traduit
שמואל אמר לא מציא תנייה. הך דשמואל לא שייכא הכא אמתני' אלא לעיל בפ''ז דדמאי איתמר על התוספתא השנויה שם על מתני' בהלכה ו' היו לפניו שתי כלכלות של טבל וכו' וקאמר הש''ס ותני עלה נוטל שתי תאנים ושני עישורין ועישורו של עישור ומדייק שמואל עלה דהאי ועישורו של עישור לא מצית למיתני דמיותר הוא דמכיון דנוטל שתי תאנים בתחילה והן לתרומת מעשר של שתיהן דהא בשכבר נתרמה תרומה גדולה איירי התם א''כ מאי האי דהדר תני ועישורו של עישור אין יסב חד לעשרה וכו' כדפרישית שם והכא דמייתי הש''ס להא דשמואל משום דמתני' קתני ואחד ממאה שהוא עישורו של עישור נקט נמי אגב להא כדרך הש''ס הזה:
בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר וּבִדְמַאי עֲשָׂרָה. תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא בֵּין בִּדְמַאי בֵּין בְּוַדַּאי אַחַד עָשָׂר הֵן. הוֹרֵי רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם כְּהָדָא דְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. בֵּית שַׁמַּאי כְּרִבִּי לִיעֶזֶר דְּרִבִּי לִיעֶזֶר אָמַר הַנֶּאֱמָן עַל הַשֵּׁינִי נֶאֱמָן עַל הָרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא עָשׂוֹ אוֹתוֹ כְּתוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים. מַה תּוֹסֶפֶת הַבִּיכּוּרִים נֶאֱכֶלֶת בְּטָהֳרָה וּפְטוּרָה מִדְּמַיי אַף זֶה נֶאֱכַל מִשּׁוּם שֵׁינִי וּפָטוּר מִן הָרִאשׁוֹן. אָתָא רִבִּי חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי דְּרִבִּי לִיעֶזֶר הִיא.
Traduction
Bar Kappara a enseigné que, selon Shammaï, il en faut onze en cas de certitude et dix pour le doute; selon Hillel au contraire, aussi bien en cas de doute que de certitude, il en faut onze. R. Judan bar.R. Salom enseigna de suivre l’avis de Bar Kappara, à savoir de se ranger à l’avis de Shammaï, conformément à R. Eliézer qui dit: celui qui digne de foi pour le premier point l’est aussi pour le second (157)Suit un alinéa, déjà traduit en (Demaï 4, 5), fin (t. 2, P. 172).
Pnei Moshe non traduit
בית הלל אומרים בודאי אחד עשר וכו'. כצ''ל דהיא פיסקא מצויינת למתני':
תני בר קפרא. בברייתא דיליה לדברי ב''ה דבין בדמאי ובין ודאי אחד עשר הן דגזרי דמאי אטו ודאי אע''פ שאין מוסיפין חומש על הדמאי דאי שרית לה בדמאי אתי למישרי נמי בודאי והורי ר' יודן כהדא דתני בר קפרא. לבית הלל:
בית שמאי כר''א דר''א אמר הנאמן על השני נאמן על הראשון. לאו אב''ש דמתני' קאי דמאי שיטתיה דב''ש דמתני' להא דר''א אלא על ב''ש דהתוספתא קאי דקתני בתוספתא פ''ג ב''ש אומרים הורם השני הורם הראשון ועיקרא דהאי מילתא שנויה לעיל בפ''ד דדמאי בסוף הלכה ג' דמייתי להא על הברייתא שהובאה שם דתני הוציא להן מעשר שני מתוך ביתו ואמר להן פדוי הוא נאמן ועלה קאמר התם מתניתא כלומר הך ברייתא דר' אליעזר הוא דר''א אומר הנאמן על השני נאמן על הראשון ופלוגתא דר''א וחכמים שנויה בתוספתא שם אחר האי דב''ש אומרים הורם השני וכו' וכלומר מדקתני סתם נאמן משמע דנאמן לכל ורשאין ליקח ממנו וא''כ כר''א היא דמכיון שראינו שמפריש המעשר שני מסתמא הפריש גם למעשר ראשון ומשום דב''ש דהתוספתא ס''ל כהאי ברייתא דאם אמר להן פדוי הוא נאמן להכי גריס הכא ב''ש כר''א ועל האי ברייתא השנויה בדמאי קאי כדגריס לכל הא דלקמן שם ולא שייכא כלל אהאי מתני' דידן אלא אגב דאיירי במתני' מדין דמאי והמניח איסר של מעשר שני של דמאי דאיירי במתני' לא קאי אעם הארץ כלל דאין זה ענין לזה אלא איידי דאיירי בענינא דדמאי מייתי להא והתם בעם הארץ שראינו שהפריש להשני איירי ובזה הוא דפליגי ר''א וחכמים בתוספתא ומתני' לא איירי אלא בלוקח מעם הארץ דהדין שמפריש עליו מעשר שני כדין דמאי ועל המניח איסר לאכול עליו בהא פליגי ב''ש וב''ה כמפורש במתני':
אמר רבי יוסי ד''ה היא. הך ברייתא ואפילו כחכמים דהתוספתא שם דס''ל הנאמן על הראשון הוא נאמן על השני דמכיון שמפריש הראשון שנותנו להלוי מכ''ש שמפריש השני שהוא שלו ואוכלו בירושלים אבל הנאמן על השני אינו נאמן על הראשון וטעמא דהך ברייתא דקתני נאמן ומשמע דנאמן על הכל משום שעשו אותו כתוספת בכורים דתנן לקמן בסוף בכורים דפטורה מן הדמאי והכא נמי מכיון שזה אומר פדוי הוא בדין הוא שפטור מן הכל אלא דנאכלת בטהרה משום חשש חומרא דמעשר שני דשמא לא פדה אותו כדין וכמו תוספת בכורים דנאכלת בטהרה מצד חומרא ופטור מדינא מדמאי ה''נ נאכלת משום חשש שני בטהרה אבל פטור הוא מהראשון דמכיון דחזינן דרמי אנפשיה ופדה אותו אמרינן מסתמא שהפריש גם להראשון אבל לעולם אימא לך בעלמא דאם לא ראינו אלא שהפריש להשני בלבד אינו נאמן על הראשון ודינו שצריך זה הלוקח ממנו להפריש הראשון כדי להפריש ממנו התרומת מעשר לכהן ושאר המעשר יעכב לעצמו דהלוי מוציא הוא ועליו הראיה כדין שאר דמאי:
אתא ר' חנניה. וקאמר דלא היא דאין חילוק בין הפריש להשני בלבד ובין אומר פדוי הוא דלחכמים אינו נאמן על הראשון ומחוורתא כדאמרי' מעיקרא דהך ברייתא לא מיתוקמא אלא כר''א ע''כ דגרסי' להא בדמאי ונשנית נמי הכא אגב כדלעיל ואין ענין לזה בשום פנים להמתני' דידן:
Ma'asser Cheni
Daf 26b
משנה: כָּל הַמָּעוֹת הַנִּמְצָאִין הֲרֵי אֵילּוֹ חוּלִין וַאֲפִילוּ דֵינָרֵי זָהָב עִם הַכֶּסֶף וְעִם הַמָּעוֹת. מָצָא בְּתוֹכָן חֶרֶשׂ וְכָתוּב עָלָיו 26b מַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר. הַמּוֹצֵיא כֵּלִי וְכָתוּב עָלָיו קָרְבָּן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם הָיָה שֶׁל חֶרֶשׂ הוּא חוּלִין וּמָה שֶׁבְּתוֹכוֹ קָרְבָּן וְאִם הָיָה שֶׁל מַתֶּכֶת הוּא קָרְבָּן וּמָה שֶׁבְּתוֹכוֹ חוּלִין. אָֽמְרוּ לוֹ אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת כּוֹנְסִין חוּלִין בְּקָרְבָּן. הַמּוֹצֵיא כֵּלִי וְכָתוּב עָלָיו קוֹ''ף קָרְבָּן מֵ''ם מַעֲשֵׂר דַּלֵּי''ת דְּמַאי טֵי''ת טֵבֵל. תָּ''יו תְּרוּמָה שֶׁבִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה הָיוּ כוֹתְבִין תָּי''ו תַּחַת תְּרוּמָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וְכוּלָּן שְׁמוֹת אָדָם הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ מָצָא חָבִית וְהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת וְכָתוּב עָלֶיהֵ תְּרוּמָה הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִין שֶׁאֲנִי אוֹמֵר אֵישְׁתְּקַד הָֽיְתָה מְלֵיאָה פֵירוֹת תְּרוּמָה וּפִינָּהּ. הָאוֹמֵר לִבְנוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁבְּזָוִית זוֹ וּמְצָאוֹ בְּזָוִית אֲחֶרֶת הֲרֵי אֵלּוּ חוּלִין. הֲרֵי שָׁם מְנָה וּמָצָא מָאתַיִם הַשְּׁאָר חוּלִין. מָאתַיִם וּמָצָא מְנָה הַכֹּל מַעֲשֵׂר.
Traduction
L’argent que l’on trouve n’importe où (158)Sauf à Jérusalem pendant les fêtes est considéré comme profane, même si l’on trouve un dinar d’or avec de l’argent et de la monnaie de cuivre (159)Laissant supposer que c'est de la dîme. Mais si l’on trouve au milieu un tesson, sur lequel est inscrit le mot ''dîme'' le tout est de la dîme (sacré). Si l’on trouve un vase sur lequel est inscrit le mot ''sacrifice'', au cas où il est d’argile, dit R. Juda, le vase même reste profane, et ce qu’il contient est du sacrifice (sacré); s’il est en métal, il est sacré et le contenu est profane. On lui objecta que cette combinaison est inadmissible, car il n’est pas d’usage de placer du profane dans un vase sacré (donc, le tout sera sacré). Si l’on trouve un vase sur lequel est inscrit (160)Cf. Babli, Yebamot 115b la lettre q, abrégé de ''korban / sacrifice '', ou m ''Maasser /dîme'', ou d ''demaï/ doute'', ou f ''Tebel/ inaffranchi'', ou t ''terouma/oblation'', - car au moment de l'interdiction par les Romains de suivre les prescriptions légales, on les indiquait par une initiale, - on peut, dit R. Yossé, considérer toutes ces lettres comme celles de noms d’hommes (le tout est profane). Si même, ajoute R. Yossé, on trouve un tonneau plein de fruits sur lequel est inscrit le mot ''oblation'', le tout en profane, parce que l’on peut dire que la veille le contenu sacré a été vidé pour faire place au profane. Si quelqu’un dit à son fils: que la 2e dîme soit dans tel coin et qu’ensuite il n’y a qu’un reste dans un autre coin, ce reste est profane. Si l’on annonce pour un mané (100 dinars) de dîme et que l’on en trouve 200 (le double), le reste ou 2e cent est profane; si au contraire on annonce 200 dinars et que l’on en trouve seulement la moitié, ou un mané, le tout est sacré comme 2e dîme.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כל המעות הנמצאין בירושלים הרי אלו חולין. אפי' דינרי זהב עם הכסף ועם מעות הנחשת כדקאמר בגמרא דמהו דתימא מכיון שאין דרך בני אדם לעשות כן לערבן אלו עם אלו נאמר שיהא מעשר שני שלפעמים חיללו על הזהב ולפעמים חיללו על הכסף ועל המעות והביאן כך לירושלים קמ''ל דאפ''ה אין חוששין ודוקא בנמצא בשאר ימות השנה אבל בנמצא בשעת הרגל הכל מעשר דהכל מביאין עמהן מעות מעשר להוציאן בירושלים:
מצא בתוכן חרש וכתוב עליו מעשר הרי זה מעשר. דלסימן שהן מעות מעשר נתן החרס. בתוכן ולא אמרינן שמא הן חולין וזה החרס הוא מכלי שהיה המעשר נתון בתוכו וכתב עליו מעשר:
המוצא כלי וכתוב עליו קרבן ר' יהודה אומר הוא חולין. שאין מדרך להקדיש חרס לבדק הבית ועל שם מה שבתוכו נכתב דמה שבתוכו הוא קרבן לבדק הבית ואם היה של מתכת הוא קרבן לבדק הבית ומה שבתוכו חולין:
אמרו לו חכמים אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן. אלא אם הוא של מתכת הכל הוא קרבן אבל אם הוא של חרס לא פליגי חכמים אדר' יהודה והלכה כחכמים:
גמ' שלא תאמר וכו'. ארישא כל המעות הנמצאין קאי וכדפרישית במתני' לפום כן צריך לאשמועינן שהן חולין וטעמא הואיל ושווקי ירושלים עשוין להתכבד בכל יום לא חיישינן שנשארו מן הרגל כ''א בשעת הרגל הוא מעשר:
מתני' המוצא כלי וכתוב עליו קוף. הוא סימן למה שבתוכו הוא קרבן להקדש ואם מ''ם הוא מעשר וכו' שבשעת הסכנה שגזרו על המצות היו נוהגין לעשות סימנים כאלו:
כולן שמות בני אדם הן. ונרשם האות של ראשי השמות כגון ק' קהת ד' דניאל. ט' טוביה מ' מיכאל ת' תנחום וכיוצא בזה והכל מה שבתוכו חולין:
אמר ר' יוסי. ולא עוד אלא אפי' מצא חבית והיא מלאה פירות וכתוב עליה תרומה כמשמעה אעפ''כ הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה ממנה ושכח למחוק הסימן וחכמים סברי דשמא פינה לא אמרינן דאי איתא היה נזהר למחוק הסימן ואין הלכה כר' יוסי לא בהא ולא בהא:
מתני' האומר לבנו מעשר שני בזוית זו וכו' הרי אלו חולין. ולא אמרינן דהן מעשר שני ונפנו מזוית לזוית אלא אמרינן דהמעשר שני ניטל ואלו הן חולין:
הרי שם מנה. אם אמר לו כך תמצא שם מנה מעשר ומצא מאתים השאר המנה השני חולין ולא אמרינן דכל המעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא מנה מעשר ומנה חולין:
מאתים. אם אמר הרי שם מאתים מעשר ומצא מנה כל המנה הוא מעשר ולא אמרינן דהמעשר ניטל ואלו מעות אחרים הן אלא מנה ניטל ומנה מונח ומתני' רבי היא דהכי תני בתוספתא ומייתי לה בגמרא דסבירא ליה במאתים ומצא מנה דאמרינן מנה מונח מנה מוטל אבל לדברי חכמים דהתוספתא הכל חולין והלכה כחכמים:
הלכה: שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְאֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לַעֲשׂוֹת כֵּן יְהֵא שֵׁינִי לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימָר חוּלִין.
Traduction
La Mishna a décidé que tout argent trouvé sera profane; sans quoi on aurait pu supposer que ce cas étant contraire à l’usage, de mêler l’or à l’argent, ce serait de la 2e dîme, aussi, il a fallu dire que c’est profane.
תַּנֵּי אָלֶ''ף דַּלֶּ''ת חֵי''ת טֵי''ת רֵי''שׁ מֶ''ם תָּי''ו תְּרוּמָה. אָלֶ''ף קַדְמִיתָא. דַּלֶּ''ת דְּמַאי. חֵי''ת חֶלְבּוֹ. טֵי''ת טוּבוֹ. רֵי''שׁ רֵאשִׁית. מֶ''ם מַעֲשֵׂר. תָּי''ו תְּרוּמָה. בֵּי שִׁין שֵׁינִי. פֵּי שִׁין שֵׁינִי. יוּ''ד מֶ''ם מַעֲשֵׂר. מַעֲשֵׂר עִיר פֻּרְקוֹן. לְשֵׁם יוֹסֵי לְשֵׁם שִׁמְעוֹן לַעֲלוֹת לְאוֹכְלָן בִּירוּשָׁלֵם חוּלִין אֲנִי אוֹמֵר סִיבּוֹלֵיה עָשׂוּ בֵינֵיהוֹן.
Traduction
On a enseigné que lorsqu’on trouve les lettres a d j f r m t la lettre a indiquera qu’il s’agit d’une première (dîme); le d indique le demaï (doute); le j, sa graisse; le f, sa crème (son meilleur); le r, la prémice; le m, la dîme, le t, l'oblation,le b ou le p, la seconde dîme, enfin le y, ou le µ, la dîme simple. La dîme qui doit être consommée dans la capitale sera tenue pour rachetée soit au nom de Yossé, soit au nom de Simon, et sera emportée quoique profane à Jérusalem pour y être consommée; car l’on suppose qu’une association a été conclue entre ces deux personnes pour manger dans la ville (et une fois le rachat opéré, ils trouveront pour le montant de quoi acheter tout ce qu’ils voudront).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא ריש פ''ה אל''ף דל''ת חי''ת טי''ת רי''ש תי''ו ה''ז תרומה ומפרש לה הש''ס מ''ט אמרינן על כל הסימנין הללו שהוא תרומה משום דאל''ף הוא סימן לקדמיתא שהתרומה היא הראשונה קודם להמעשרות דל''ת דמאי אע''פ שבדמאי עצמו א''צ להפריש התרומה מ''מ טעמא הויא משום דלא נחשדו ע''ה על תרומה גדולה וא''כ זה הוא לסימן שאף כאן הוא תרומה שהופרשה אף ממי שפירותיו דמאי הן:
חי''ת על שם חלבו. שהיא התרומה דכתיב בה מכל חלבו תרימו וכן טי''ת הוא טובו דכעין חלבו הוא רי''ש הוא ראשית שכך נקראת תרומה ראשית מ''ם מעשר תי''ו תרומה לא גריס הכי בתוספתא אלא תי''ו תרומה יו''ד מ''ם הרי זה מעשר כלומר או שכתוב יו''ד הוא מעשר שהוא אחד מעשרה או שכתוב מ''ם ה''ז מעשר:
בישון שני פישון שני. בתוספתא גריס פ''א שי''ן ה''ז שני והיינו דמפרש לה הכא הפ' או הב' הוא סימן למעשר שני כמו שכתוב בישון או פישון וכלומר מלשון פישה וריבוי שאחר שמפרישין הראשון מוסיפין ומפרישין להשני והשי''ן הוא בעצמו סימן לשני:
יו''ד מ''ם מעשר. כדאמרן:
מעשר וכו'. ה''ג בתוספתא שם לקמן מעשר עוד פרקון לשם יוסי ולשם שמעון לעלות לאכלן בירושלים הרי אלו חולין. ומפרש טעמא מאי משום שאני אומר סיבוליה עשו ביניהן. סיבוליה הוא עצת השותפין כמו סיבולת דפ''ז דפסחים וכלומר שנתנו עצה ביניהן לכתוב כך כדי שלא יגעו בהן ולדברי ר' יוסי הוא דאינו חושש לסימן:
עַד כְּדוֹן חֲדָשׁוֹת. יְשָׁנוֹת אֲנִי אוֹמֵר אֶתְמוֹל הָֽיְתָה מְלֵיאָה תְרוּמָה וּפִינָּהּ כְּהָדָא דְּרִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי הֲווֹן שׁוּתָפִין בְּגַרְבִּיָּה. כַּד דָּמַךְ רִבִּי יוֹנָה אָמַר רִבִּי מָנָא לְרִבִּי יוֹסֵי כָּל גְּרָב דִּכְתִיב בּוֹ רִבִּי יוֹנָה דִּידִי. אָמַר לֵיהּ אֶשְׁתְּקַד הֲוָה דִידָךְ אֵישְׁתְּדָא דִידִי. מָצָא בִמְגוּפָתוֹ הֲרֵי הוּא כָתוּב עָלָיו מַעֲשֵׂר הֲרֵי זֶה מַעֲשֵׂר.
Traduction
Ce que la Mishna dit d’un tonneau plein de fruits, désigné comme oblation et qui est pourtant profane, s’explique lorsqu’il s’agit de fruits nouveaux; mais, en présence de fruits anciens, qui sont évidemment de l’an passé et qui n’ont pas été vidés, dira-t-on que c’est de l’oblation? -Non, car on peut aussi dire qu’il y avait la veille d’anciens fruits d’oblation et que l’on a ensuite vidés pour faire place au profane. C’est ainsi que R. Yona et R. Yossé étaient associés pour la possession de tonneaux de vin. Lorsque R. Yona mourut, R. Mena son fils dit à R. Yossé: Tout tonneau sur lequel sera inscrit le nom de R. Yona sera à moi (il ne suffisait pas non plus de vérifier si c’était du vin vieux, ou du nouveau, qui était évidemment à ce dernier, car on peut avoir vidé l’ancien, tout en laissant encore inscrit le nom de R. Yona). Si l’on trouve inscrit sur le bouchon que c’est de la 2e dîme, il faut la maintenir comme telle.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון חדשות וכו'. טעות הוא וכצ''ל עד כדון ישנות חדשות. ואדברי ר' יוסי דמתניתין קאי דאמר אשתקד היתה מלאה תרומה ופינה ועד כאן אם באותיות ישנות דאיכא למיתלי באשתקד חדשות מאי איכא למימר וקאמר דאפילו כן אני אומר אתמול היתה מלאה תרומה ופינה:
כהדא דר' יונה ור'. יוסי גרסינן. דהוון שותפין בגרביה דחמרא וכד דמך ר' יונה אמר ר' מנא לר' יוסי כל גרב דכתיב ביה ר' יונה לסימן דידי הוא וא''ל ר' יוסי אשתקד הוה דידך ואישתרא כמו השתא הרי הוא דידי וזהו כר' יוסי התנא דמתני':
מצא במגופתו והרי הוא כתוב עליו מעשר ה''ז מעשר. דברי רבי יוסי בתוספתא הן דגריס שם ומודה רבי יוסי שאם כתוב בחרס ונתון על גבי חבית בנייר ונתון על פי עיגול אם תרומה ה''ז תרומה ואם מעשר ה''ז מעשר ומפרש הש''ס לטעמא נתחלפו לו כלומר אע''פ שאין מדרך ליתן חרס ע''פ החבית ונייר ע''פ עיגול של דבילה אלא איפכא הנייר ע''פ חבית והחרס ע''פ העיגול אני אומר שמא נתחלפו לו ובהא מודה ר' יוסי דאם הוא פינה בודאי היה לוקח הסימן מעל החבית ומעל העיגול דאין זו טירחא אלא מדשביק להו ה''ז תרומה או מעשר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source