Ma'asser Cheni
Daf 24b
הלכה: 24b מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל דְּתַנִּינָן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לְעוֹלָם מְשִׁיכָתוֹ שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא פִדְיוֹנוֹ.
Traduction
Notre Mishna (§ 6) ne saurait être conforme à l’avis de R. Simon b. Gamliel, puisqu’il dit ailleurs (150)Tossefta sur Maasser Sheni, 4: l’acquisition de la seconde dîme équivaut à son rachat (contrairement à notre Mishna qui annule en ce cas l’opération faite).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתני' דלא כרשב''ג דתנינן וכו'. בתוספתא פ''ד והכי איתא התם פדה הימנו מעשר בסלע ולא הספיק למשכו עד שעמד בשתים מה שפדה פדה ומדה''ד ביניהן פדה הימנו מעשר בשתים ולא הספיק למשכו עד שעמד בסלע מה שפדה פדה ומדת הדין ביניהן שמע''ש פדייתו היא היא משיכתו רשב''ג ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומרים אף הקדש פדייתו היא משיכתו וא''כ רישא דהתוספתא רשב''ג הוא דהא קאמר אף הקדש וכו' והשתא מדייק הש''ס מדלא תני במתני' אלא גוונא דמשך ולא נתן המעות ולא תני נמי איפכא לגוונא דנתן המעות ולא משך עד שנשתנה השער כמו דתני רשב''ג בתוספתא ש''מ דלא ס''ל לתנא דמתני' להא וא''כ מתני' דלא כרשב''ג דאמר לעולם משיכתו של מע''ש היא פדיונו כדין ההקדש דהמעות קונות בו:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵין מוֹסִיפִין חוֹמֶשׁ עַל הַסֶּלַע הַשְּׁנִייָה. וְהָיָה רִבִּי לָֽעְזָר מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ מָה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. אַף רִבִּי הִילָא מוֹדֵי בָּהּ כַּיי דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵינוֹ הוּא וּפִדְיוֹנוֹ מִשֶּׁלּוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Eléazar: le propriétaire n’est pas tenu d’ajouter le 5e au second sela servant à l’échange d’une 2e dîme déjà rachetée (la pièce étant à l’acquéreur, cela équivaut au rachat d’objets d’autrui). Comme R. Eléazar le regardait étonné, R. Yossé lui dit: tu n’as pas à me regarder étonné, puisque R. Ila le reconnaît aussi, conformément à ce qu’a dit R. Yohanan: chaque fois que la 2e dîme avec l’équivalent de rachat n’appartient pas au propriétaire, il n’est pas dû de 5e supplémentaire (lui seul le doit sur son bien).
Pnei Moshe non traduit
אין מוסיפין חומש על הסלע השניה. שמוסיף בדין דסיפא מהחולין והדין בו דעכשיו קדושת מעשר עליו ואם פודה אותו א''צ להוסיף החומש והי' ר' אלעזר מסתכל בו שהיה מתמיה על זה וא''ל מה את מסתכל בי והלא אף ר' הילא הוא דאמר כוותי וכהאי דאמר ר' יוחנן לעיל בה''ד כל מע''ש שאין הוא ופדיונו משלו וכו' וזה ג''כ כן דמיהת הסלע הזה אינו מהמעשר שלו אלא מה שהוא מוסיף מממון חולין שלו מפני שנתחייב להמוכר ליתן לו שתים כדלעיל:
מַהוּ צָרִיךְ לְפָרֵשׁ זֶה גִּיטֵּיךְ וְזֶה קִידּוּשָׁךְ וְהָכָא זֶה פִדְיוֹן מַעֵשֵׂר שֵׁינִי.
Traduction
Que faut-il dire explicitement? En s’adressant à sa femme on dira: voici ton divorce, ou ''voici ton contrat'', et de même ici l’on dira: ''voici le rachat de la 2e dîme''.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו צריך לפרש וכו'. כדפרישית במתני':
רִבִּי זְעִירָא חִייָה בַּר בּוּן אָדָא בַּר תַּחְלִיפָא בְּשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה מַה פְלִיגִין בְּשֶׁהִפְלִיגוּ דַעְתָּן לְעִנְייָנוֹת אֲחֵרִים אֲבָל אִם הָיוּ עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן גֶּט הוּא.
Traduction
R. Zeira, R. Hiya b. Aboun, R. Aba b. Tahlifa au nom de R. Oshia, disent: la discussion n’a lieu dans notre Mishna que lorsqu’ils ont détaché leur pensée de tel objet pour le reporter sur un autre; mais s’ils continuent à s’occuper du même objet, l’acte est valable.
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין כשהפליגו דעתן לענינות אחרים. לא נחלקו ר' יהודה ור' יוסי גבי גיטין וקידושין אלא בשהפליגו עצמן מענין גיטין או קידושין שדיברו בתחילה והתחילו לעסוק בענינות אחרים קודם שנתן לה אבל אם היו עסוקין באותו ענין בדבור עסקי גיטה או קידושיה עד שעת נתינה הכל מודים דא''צ לפרש והוי גט או קידושין. וגרסינן לכולה סוגיא בריש פ''ו דגיטין והתם שייכא להא דלקמן והכא אגב פלוגתא דר' יהודה ור' יוסי היא נשנית:
Ma'asser Cheni
Daf 25a
רִבִּי חַגַּי בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי כְּרִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי נָתָן כְּרִבּי יוּדָה דְּתַנִּינָן תַּמָּן אֵיפְשִׁי שֶׁתְּקַבֵּל לָהּ. אֶלָּא הָא לָךְ וְתֵן לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי דְּתַנֵּי אָֽמְרָה הָבֵא לִי גִיטִּי וְהָלַךְ וְאָמַר לוֹ אִשְׁתָּךְ אָֽמְרָה הִתְקַבֵּל לִי גִיטִּי הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ זַכֵּה לָהּ הִתְקַבֵּל לָהּ. אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר הוֹלִיכוֹ לָהּ וּנְתָנוֹ לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר יַחֲזִיר. זַכֵּה לָהּ וְהִתְקַבֵּל לָהּ אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. רִבִּי אוֹמֵר בְּכוּלָּן לֹא יַחֲזִיר עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ אֵי אֶיפְשִׁי שֶׁתְּקַבְּלִי אֶלָּא שֶׁתּוֹלִיכִי לָהּ. וִקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי. הָא לָךְ 25a מִדִּיבּוּרִי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וִקַשְׁייָא עַל דְּרִבִּי נָתָן. הָא לָךְ מִדִּיבּוּרָא אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. רִבִּי חוּנָא אָמַר נַעֲשֶׂה שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ. אִיסָּה אָמַר כּוּלְּהוֹן דְּתַנִּינָן שְׁלוּחוֹ וּשְׁלוּחָהּ מְגוּרֶשֶׁת וְאֵינָהּ מְגוּרֶשֶׁת. אָמַר לֵיהּ וּמָה בְיָדָךְ. וְאָמַר רִבִּי זְעִירָא חִייָה בַּר בּוּן אָדָא בַּר תַּחְלִיפָא בְּשֵׁם רַב הוֹשַׁעְיָה מַה פְלִיגִין בְּשֶׁהִפְלִיגוּ דַעְתָּן לְעִנְייָנִים אֲחֵרִים אֲבָל אִם הָיוּ עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן גֶּט הוּא. וְהָכָא אֲפִילוּ הֵן עֲסוּקִין בְּאוֹתוֹ עִנְייָן הִיא הַמַּחְלוֹקֶת.
Traduction
R. Hagaï observa en présence de R. Yossé que l’avis de Rabbi est conforme à celui de R. Yossé et celui de R. Nathan à celui de R. Juda; puisque l’on a enseigné ailleurs (151)Mishna, (Gitin 6, 1). Cf. série Jérusal. ib. ( 47d): Lorsque le mari déclare à l’envoyé qu’il ne veut pas lui faire accepter pour elle l’acte de divorce, mais il le lui remet avec ces mots ''le voici, et remets-le à ma femme'', le mari a le droit de le reprendre des mains de l’envoyé aussi longtemps que l’acte n’est pas remis. Or, cette Mishna doit être conforme à Rabbi, puisqu’il est dit (152)Cf. Babli, ibid., 63a: Lorsque la femme a dit à l’envoyé de lui apporter l’acte de divorce et qu’il est parti, puis il dit au mari: ''ta femme m’a chargé de recevoir pour elle l’acte'', sur quoi le mari le lui remet en ajoutant de l’apporter à la femme, ou de le lui remettre, ou de l’acquérir pour elle, et si le mari veut revenir sur sa décision il ne le peut plus; tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Nathan, au contraire, lorsque le mari a seulement dit de le lui rapporter et le lui remettre, il peut encore y renoncer; mais une fois que l’envoyé a fait l’acquisition pour elle et a reçu l’acte pour elle, le mari ne peut plus y revenir. Rabbi ajoute qu’en aucun cas le mari ne peut reprendre l’acte, à moins d’avoir dit expressément: ''je ne veux pas que tu acceptes l’acte pour elle, mais que tu lui apportes''. Or, il y a contradiction selon l’avis de Rabbi: du moment que le mari a prononcé la parole ''voici'', (prends-le), non elle, ne peut-il pas reprendre cet acte (153)Ou le cas est-il semblable à celui de l'envoyé ayant acquis le divorce?? Et la même objection peut se présenter selon l’avis de R. Nathan; et si l’envoyé suit la parole de la femme, le chargeant de recevoir, le mari devrait-il pouvoir y renoncer? (Donc, selon Rabbi, la parole vague suffit, parce qu’on pense au même sujet; selon R. Nathan, à défaut de paroles explicites l’acte est nul; aussi la discussion est la même que ci-dessus). R. Houna dit: en cas de doute, cet envoyé représente à la fois le mari et la femme (il est l’intermédiaire des deux; voilà pourquoi on peut y renoncer). Issa dit qu’en tous cas le mari peut y renoncer, parce qu’il est dit: lorsque l’envoyé l’est pour tous deux, la femme est tantôt répudiée, tantôt non. Enfin dit R. Yossé et R. Hagaï, que réponds-tu à l’objection faite que la discussion entre Rabbi et R. Nathan est la même qu’entre R. Yossé et R. Yohanan? (n’adoptent-ils pas les mêmes avis)? Voici ma réponse: R. Zeira, R. Hiya b. Aboun, Ada b. Tahlifa, disent au nom de R. Oshia: la discussion n’a lieu dans cette Mishna que lorsqu’ils ont détaché leur pensée de tel objet pour la reporter sur tel autre; mais s’ils continuent à s’occuper du même objet l’acte est valable: tandis qu’ici, si même ils sont occupés de ce sujet, la discussion continue.
Pnei Moshe non traduit
ר' חגי בעי קומי ר' יוסי. אמורא אי נימא דר' כר' יוסי ור' נתן כר' יהודה פלוגתא דר' ור' נתן נשנית בתוספתא דגיטין פ''ד וכדמייתי לקמן:
דתנינן תמן. בריש פ''ו דגיטין במתני' האשה שאמרה התקבל לי גיטי אם רצה לחזור לא יחזור דמיד שקיבל שלוחה הגט הרי הוא כידה ונתגרשה לפיכך אם אמר הבעל אי אפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה אם רצה הבעל לחזור יחזור כל זמן שלא הגיע הגט לידה:
מתני' דרבי. ואמרינן התם מתני' דבעינן דוקא שיאמר אי אפשי שתקבל אלא הולך בהא הוא דאם רצה לחזור יחזור רבי הוא:
דתני. בתוספתא שם וה''ג התם אמרה התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי הילך הוליכו לה וכו' כלומר שהאשה אמרה התקבל לכך אמר השליח בשמה שאמרה התקבל ואמר לו הבעל בח' מלשונות הללו הילך הוליכו לה או ונתנו לה וכו' אם רצה לחזור לא יחזור דברי רבי וכגון שלא אמר אי אפשי שתקבל אלא הולך וכו' כדמסיים רבי בסיפא ולקמן מפרש טעמייהו:
ר' נתן אומר אם אמר הוליכו ונותנו לה וכו' ר' אומר בכולן לא יחזור לפי שעל דבוריה דשליח קא סמיך עד שיאמר לו אי אפשי שתקבל לה אלא שתוליכו לה וא''כ מתני' דגיטין רבי הוא:
וקשיא על דרבי הא לך מדבורי אם רצה לחזור לא יחזור. בתמיה כלומר דהרי הילך מן דבורי משמע הא לך ממני ושליח להולכה עשאו ולא נתרצה במה שאמר השליח בשם האשה. ואמאי אם רצה לחזור לא יחזור:
וקשיא על דר' נתן הא לך מדבורה. וכן הוא בגיטין כלו' דאדרבה תקשי לך טפי אדר' נתן דקאמר בהילך אם רצה לחזור יחזור ואמאי הא הילך משמע כדיבורה דקאמר השליח בשמה וא''כ בדין הוא דאם רצה לחזור לא יחזור דנתגרשה מיד בקבלתו של השליח ור' נתן לא קאמר אלא דוקא באומר זכה לה והתקבל לה דלא יחזור והרי הילך נמי כפי דיבורה משמע:
רבי הונא אמר. דהיינו טעמא דרבי נתן דמכיון דהאשה אמרה התקבל לי והבעל אומר הילך נעשה כשלוחו ושלוחה דמספקא לן אי הילך כזכי דמי או לא. ויש לפרש להא דרב הונא כמילתא באנפי נפשה וכך פירשתי בגיטין שם:
כולהון דתנינן. כל היכא דאמרינן שלוחו ושלוחה מספיקא מגורשת ואינה מגורשת כל זמן שלא הגיע הגט לידה ואי מת הבעל חולצת ולא מתייבמת:
א''ל ומה בידך. מסקנת השאלה דר' חגי לר' ייסא דבעי מיניה לעיל אם מוקמינן פלוגתא דהני תנאי דמתני' כהני תנאי דגיטין דלר' דס''ל בהולך אם רצה לחזור לא יחזור ומשום דלא בעינן שיפרש דבריו ויגלה דעתו שאינו מבטל שליחותה אלא דאפילו בהולך אמרינן דמסתמא דעתו כמו שאמר השליח בתחילה בשם האשה ואומר לו הולך כמו שאמרה וזהו ג''כ סברת ר' יוסי במתני' דהכא שאע''פ שלא פירש זה גיטך אמרינן דדעתיה אדמעיקרא הוה ור' נתן דס''ל בעינן שיגלה דעתו שרוצה לקיי' שליחותה ודוקא באומר התקבל וזכה לה שהודה לדברים הראשונים שאמר לו השליח דשליח קבלה הוא זהו כסברת ר' יהודה במתני' דאומר שצריך לפרש דעל דעת הראשונה הוא עושה וא''ל ר' חגי לר' ייסא ואת מה בידך אם כך הוא לדעתך דהני תנאי כהני תנאי א''נ ר' ייסא חזר ושאל לר' חגי וא''ל ואתמה בידך בדבר הזה:
דאמר ר' זעירא וכו'. כצ''ל וכך הוא בגיטין כלומר שהשיב לו דשאני התם ולא שייכא פלוגתייהו להדדי דהא אמר ר''ז לעיל דלא נחלקו ר' יודה ור' יוסי במתני' דמעשר שני אלא בשהפליגו עצמן לענין אחר אבל אם עסוקין באותו ענין הכל מודים דא''צ לפרש:
והכא. אבל הכא במתניתין דגיטין בפלוגתייהו דרבי ורבי נתן במילתא אחריתא הוא דפליגי ואפילו הבעל והשליח עסוקין הן באותו ענין עדיין הוא המחלוקת דרבי' סבירא ליה הולך כזכי דמי ור' נתן ס''ל לאו כזכי דמי:
רִבִּי עֶזְרָה בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא אַף לְעִנְייָן מַתָּנָה כֵן. אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן הַתּוֹרָה זִיכָּת אוֹתָהּ בְּגִיטָּהּ וְהִיא עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁלָּהּ. אִית לָךְ מֵימַר בְּמַתָּנָה אָדָם עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לַחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ חוֹזֵר בּוֹ. קָם רִבִּי יוֹסֵי עִם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי אָמַר לֵיהּ וְהִינוֹ הִין צֶדֶק. אָֽמְרִין בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הִין צֶדֶק הֲוָה.
Traduction
R. Zeira demanda en présence de R. Mena: en est-il de même pour les dons, et l’homme peut-il charger quelqu’un de recevoir ce qui ne lui appartient pas? Certes c’est différent, fut-il répondu, la loi ayant autorisé la femme à accepter l’acte de divorce, elle peut charger l’envoyé de recevoir l’acte pour elle; tandis que l’on ne peut pas dire pour le don que l’homme constituera comme envoyé quelqu’un chargé de recevoir ce qui ne lui appartient pas encore. On peut aussi prouver la différence de ce qui suit: R. Yossé, ou R. Jacob b. Zabdi, ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (154)Voir (Sheviit 10, 9). Cf. même série, (Shevuot 4, 10) ( 55d) que lorsque quelqu’un s’est proposé de faire un présent et qu’il veut ensuite y renoncer, il le peut. Sur quoi, R. Yossé se leva avec R. Jacob b. Zabdi en disant: Est-ce que sont affirmation (155)Allusion à une expression analogue (mesure juste) de (Lv 19, 36) n’est pas véridique? (peut-il revenir sur son consentement donné)? On peut répondre qu’au moment de l’affirmation, elle était véridique (et, depuis lors, il y a renoncé).
Pnei Moshe non traduit
אף לענין מתנה כן. לרבי הוא דקא בעי אי ס''ל דגם במתנה הולך כזכי דמי ויכול אדם לעשות שליח לקבל דבר שאינו שלו מיד הנותן לו במתנה ואם אמר לו הנותן הולך לו אינו יכול לחזור בו או דבמתנה אין הדין כן:
א''ל לא דמי. דתמן בגט שאני היא דהתורה זיכתה בגיטה לענין שהיא יכולה לעשות שליח לקבלת גיטה כדדרשינן מושילחה אבל במתנה וכי אית לך מימר דאדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ושלא יוכל הנותן לחזור בו בתמיה:
ועוד מן הדא. דקאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן בהדיא לעיל בסוף שביעית ובכמה מקומות דהאומר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בוו א''כ במתנה ודאי לא אמרינן הולך כזכי דמי דכל זמן שלא הגיע לידו יכול הנותן לחזור בו:
קם ר' יוסי. והקשה לר' יעקב וא''ל והיינו הן צדק וכי זה הוא הן צדק דדרשינן הין צדק שיהא ההן שלך צדק והשיב לו בשעה שאמר הן צדק הוה כדאמר התם שבשעת אמירה צריך לומר לו בדעת גמורה ולא בדרך היתול ועל זה הקפידה התורה אבל אם בא לחזור קודם שהגיע ליד המקבל חוזר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source