Ma'asser Cheni
Daf 22b
שֶׁל סֶלַע וְאִיסָּר קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל 22b וְהָתַנִּינָן חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן. וְנִתְנֵי שֵׁשׁ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי סִימַאי וְקַרְנוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְשֶׁבַע עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְחוּמְשׁוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שָׁוֶה פְרוּטָה. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין קַרְקַע נִקְנֶה בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְעוֹד מִן הָדָא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין דַּייוֹ שֶׁיֹּאמַר הוּא וְחוּמְשׁוֹ מְחוּלָּל עַל הַסֶּלַע הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי קְרִיסְפָּא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא בְּסֶלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא מַתְנִיתָא. אֵי אֶיפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חוּלִין כָּל שֶׁהֵן.
Traduction
Au sujet du cas d’addition au capital, R. Jacob b. Ada dit au nom de R. Simi: lorsque le produit de 2e dîme ne vaut pas même une prouta, on n’ajoutera pas le cinquième à ce trop faible capital. Selon R. Yossé bar R. Simon au nom de R. Josué b. Levi, si même le cinquième du capital représenté par les fruits de la 2e dîme est inférieur à une prouta, on n’aura pas à ajouter le supplément du 5e. Mais, objecta R. Aba b. Mamal, n’a-t-on pas enseigné (132)Mishna, (Baba Metsia 4, 7): Dans 5 cas différents, la valeur d’une seule prouta suffit pour opérer? Or, on devrait dire qu’il y a 6 cas, selon R. Simi, à savoir comme 6e cas celui où il prescrit d’ajouter 1/5 de supplément lorsque le capital est au moins d’une prouta; et même un 7e selon R. Yossé, qui l’exige lorsque le 5e du capital représenté par cette 2e dîme atteint une prouta; ou enfin un 8e cas, selon ce qu’a dit R. Yossé au nom de R. Mena b. Tanhoum, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan: on ne peut pas acheter de terrain au-dessous de la valeur d’une prouta; ou bien encore, conformément à cet enseignement: pour la seconde dîme dont on ne connaît pas la valeur, il suffit de dire qu’on la rachète avec son supplément de 5e contre tel sela (le capital étant inférieur à une prouta)? R. Yossé répond au nom de R. Krispa, ou R. Yona au nom de R. Zeira: c’est du sela, de seconde dîme que parle la Mishna, et il est possible dès lors qu’il soit resté là une parcelle profane (excédant par échange, pour laquelle un dernier échange a lieu).
Pnei Moshe non traduit
כל מע''ש שאין בו שוה פרוטה. לאו ממון הוא ואינו מוסיף חומש:
שאין בחומשו. אע''פ שיש בקרנו אם אין בחומש שלו שוה פרוטה א''צ להוסיף עליו החומש דלאו ממון הוא:
והתנינן. בפ''ד דב''מ וגרסינן שם להאי מילתא בה''ה חמש פרוטות הן ההודיה שוה פרוטה וכו' והשתא קשיא וניתני שש על דעתיה דר' סימאי דקרנו של מעשר ג''כ צריך שוה פרוטה ולדעתיה דר' יוחנן ניתני שבע פרוטות דאף בחומשו צריך שוה פרוטה:
ועוד מן הדא דא''ר יוסי וכו'. כלומר ועוד קשיא מה היא דאמר רבי יוסי בפ''ק דקדושין ה''ג אין קרקע ניקנית בפחות משוה פרוט' דכתיב שדות בכסף יקנו ומינה ילפינן דקרקע ניקנית בכסף ופחות משוה פרוטה לאו כסף הוא וליחשב נמי להא. ועוד קשיא על עיקרא דדינא דקאמר לעיל כל שאין בו שוה פרוטה אין פודין מן הדא ברייתא דתני מע''ש שאין דמיו ידועין ואפשר שאין בו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה וקס''ד דעל סלע של חולין קאמר דמחללו ואף ע''ג שאין דמיו ידועין ואימר דליכא ביה שו''פ ואפ''ה מחללו:
ר' יוסי בשם ר' קריספא וכו'. דמהא לא קשיא דבסלע של מעשר שני היא מתניתא כלומר הך ברייתא מיירי שהסלע היא של מעשר שני שכבר חילל עליה בתחילה שאר פירות מעשר והיינו טעמא דמחלל למעשר זה שאין דמיו ידועין לפי שאי אפשר שלא יהא שם חולין כל שהן שהרי אי איפשר לצמצם פדיונו שמתוך שמתירא שמא יפחות ונמצא אוכלו בלא חילול מוסיף הוא על דמיו ויש בסלע זו חולין כל שהוא ולפיכך מחלל גם למעשר שני זה שאין דמיו ידועין על אלו מעות הראשונות שאם אין בו שוה פרוטה נתחלל הוא על אותו עודף חולין שבסלע של מעשר שני אבל לעולם אימא לך בעלמא דמעשר שני שאין בו שוה פרוטה שאין פודין אותו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו תָּפַס אֶת הַכֹּל. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו לא תָפַס אֶת הַכֹּל. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי אִימִּי שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי נִבְדַּק אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַונְתִּי. אָמַר לֵיהּ לִכְשֶׁיִּבְדּוֹק.
Traduction
R. Yohanan dit (133)Même série, Sanhedrin 1, ( 19a): lorsqu’un objet consacré a été racheté par une somme supérieure à la valeur, toute somme devient sacrée; lorsque la 2e dîme a été rachetée au-delà de sa valeur, l’excédant n’y est pas compris et reste profane. A quoi tient cette différence entre les saintetés et la 2e dîme? A ce que, dit R. Imi, il arrive bien aux hommes de vouloir agrandir la part consacrée, tandis que la 2e dîme conserve la mesure fixe du 10e. Mais, objecta R. Zeira en présence de R. Imi, si l’on a consulté cet homme qui a échangé la sainteté et qu’il déclare n’avoir pas eu l’intention de dépasser la valeur, qu’en sera-t-il? En effet, fut-il répondu, ce ne serait pas englobé s’il résultait de la question posée qu’on n’y consent pas. Voici l’objection de R. Yossé: cette différence, dit-il, se comprend d’après celui qui déclare que l’argent consacré à la dîme fait toujours partie de la possession personnelle du donateur; mais, d’après celui qui déclare qu’elle n’est plus à lui et devient semblable aux autres saintetés, d’où vient la divergence entre les saintetés et la seconde dîme?
Pnei Moshe non traduit
תפס את הכל. להקדש אבל מע''ש שפדאו יותר מדמי שויו לא תפס את הכל למעשר ואין להמותר קדושת מעשר:
שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו. הלכך אמרינן מה שהוסיף יותר על דמי שויו מדעתו עשה ולא הוי הקדש טעות וגרסינן להא בפ''ק דסנהדדין בהל' ב' ושם נשתבשה הגי' ונתחלפה וגי' דהכא נכונה:
נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי. אלא טעיתי מהו:
לכשיבדק. כלומר אם בדקוהו הולכין אחרי דבריו אבל כל זמן שלא נבדק אמרינן מסתמא מרבה בהקדישו הוא:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ כִּנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר כִּנְכָסָיו הוּא. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא כְּבָר אִתְמַר טַעֲמָא שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ.
Traduction
Cela s’explique, dit R. Yossé, par la réponse déjà faite, à savoir qu’il arrive bien aux hommes de vouloir agrandir la part consacrée, tandis que la 2e dîme a une mesure fixe.
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה בעי כמ''ד אינו כנכסיו. כלומר הניחא למ''ד מעשר שני ממון גבוה ואינו כשאר נכסיו ואיכא למימר דאדעתא דהכי לא הוסיף בפדיונו להוציא כ''כ מנכסיו ושיהא חל מעשר עליו על היותר ואינו אלא בטעות ברם כמ''ד כנכסיו הוא א''כ מאי איכפת ליה שהרי דין נכסיו עליהן מה בין וכו' ונימא דגם במעשר מדעתו הוא נתן הכל לשם פדיון מעשר:
לא כן כבר איתמר טעמא וכו'. הא כבר אמרו הטעם דמרבה אדם בהקדישו אבל אין דרכו של אדם להיות מרבה בפדיון מע''ש להוסיף עליו טורח בעליותיו לירושלים:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ פְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה פָדוּי. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי הִילָא הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ כִּנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר כִּנְכָסָיו הוּא. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא כְּבָר אִתְמַר טַעֲמָא הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לֹו תוֹבְעִין.
Traduction
R. Yohanan dit (134)Babli, Baba Metsia 54a: lorsqu’on a consacré l’échange sans y ajouter le 5e pour rachat, l’échange reste cependant valable; si l’on a échangé de la 2e dîme sans y ajouter le 5e dû, l’échange n’est pas effectif. Pourquoi cette différence entre la sainteté et la 2e dîme? C’est que, dit R. Ila, les saintetés sont réclamées par le trésorier sacré (135)Il réclamera aussi le 5e qui est dû, mais la 2e dîme n’est pas réclamée par d’autre que le propriétaire (136)Il pourrait oublier. Voici toutefois une objection posée par R. Yona: cette restriction, dit-il, se comprend d’après celui qui déclare que l’argent de la dîme fait toujours partie de la possession personnelle du donateur; mais d’après celui qui déclare qu’il est semblable aux autres biens sacrés, d’où vient la divergence entre les saintetés et la 2e dîme? Cela s’explique, dit R. Yossé, par la réponse déjà faite, à savoir que les saintetés sont de suite réclamées par le trésor sacré, tandis que la 2e dîme reste en la possession du maître particulier (qui pourrait oublier d’ajouter plus tard ce 5e; aussi, en attendant, l’opération sera nulle).
Pnei Moshe non traduit
ה''ז פדוי. דאין החומש מעכב הפדיון בהקדש אבל במע''ש החומש מעכב:
הקדש יש לו תובעין. הגזבר תובע אותו ליתן החומש ולא הוי ייאוש אבל במע''ש אם לא יתן הרומש בשעת פדיונו מי יתבענו ולפיכך התקינו חכמים שלא יהיה פדוי כלל עד שיתן גם החומש:
ר' יונה בעי ניחא כמ''ד אינו כנכסיו. אלא ממון גבוה הוא ואין לו להשתמש בו לצורכו הלכך חיישינן דאתי לאשתמוטי מן החומש אלא למ''ד כממונו הוא א''כ מאי איכפת ליה ואמאי חיישינן ביה:
ולא כבר איתמר טעמא וכו'. כלומר דאפ''ה הואיל ובמע''ש אין לו תובעין חיישינן שמא יתייאש מליתן החומש:
Ma'asser Cheni
Daf 23a
משנה: מַעֲרִימִין עַל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי כֵּיצַד אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵירוֹ לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים הֵילָךְ מָעוֹת הָאֵילּוּ וּפְדֵה לָךְ אֶת מַעֲשֵׂר זֶה. אֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ כֵן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים לְעַבְדּוֹ וּלְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. הָיָה עוֹמֵד בְּגוֹרֶן וְאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי הַפֵּירוֹת הָאֵילּוּ נְתוּנִין לָךְ מַתָּנָה וְחוֹזֵר וְאוֹמֵר לוֹ הֲרֵי הֵן מְחוּלָּלִין עַל מָעוֹת שֶׁבַּבַּיִת.
Traduction
Il est permis d’agir de ruse à l’égard de la 2e dîme (137)Cf. Babli, Gitin f 65a, c.-à-d. on peut donner cet argent à son fils et sa fille majeurs, ou à ses serviteurs hébreux, en les engageant à racheter pour cela la 2e dîme à leur usage (sans addition du 5e); mais on ne pourra pas dire cela à ses enfants mineurs ou à ses esclaves païens, parce que leur main est comme la sienne (138)Il est responsable de leurs actes. Reprise. Si, en étant placé dans la grange (146)Cf. Babli, Baba Metsia 45b, l’on veut agir de même pour le rachat de la 2e dîme et que l’on n’a pas d’argent sur soi, l’on dira d’abord à son prochain: ''que ces fruits te soient offerts en présent''; puis l’on dira: ''qu’ils soient échangés contre l’argent qui est à la maison'' (il les rachète du prochain, sans payer de 5e).
Pnei Moshe non traduit
מתני' מערימין על מעשר שני. לפדותו בלא חומש:
לעבדו ולשפחתו העברים וכו'. ופדה לך לעצמך מעשר זה והואיל ואין גופן קנוי לו הוי להו כאחר ובגמרא פריך והיכי משכחת לה באמה העבריה הלא קטנה היא דהנערה יוצאה בסימנין ומשני דמיהת יש לקטן זכייה מדרבנן:
מפני שידן כידו. דבנו ובתו הקטנים זכייתן ומציאתן להאב ועבדו ושפחתו הכנענים מה שקנה העבד קנה רבו:
מתני' היה עומד בגורן ואין בידו מעות. כדי להערים ולומר לחבירו הא לך מעות ופדה לך שיהא פטור מן החומש:
הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה. וכגון שנותן לו הפירות בטבלן דאי כשהופרש המעשר שני אינו נקנה במתנה:
וחוזר ואומר. הנותן הרי אלו מחוללין על מעות שבבית והוי כפודה פירות של חבירו ואין צריך להוסיף חומש:
הלכה: רִבִּי אָבוּן אָמַר אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. חַד אָמַר לָמָּה מַעֲרִימִין עָלָיו מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְרָכָה. וְחָרָנָה אָמַר לָמָּה פוֹדִין אוֹתוֹ בְּשַׁעַר הַזּוֹל מִפְּנֵי שֶׁכָּתוּב בּוֹ בְרָכָה.
Traduction
R. Abin dit que R. Eliezer et R. Yossé b. Hanina sont en discussion: d’après l’un, on peut agir ainsi de ruse, parce qu’une bénédiction est écrite au sujet de la 2e dîme (Dt 14, 24); d’après l’autre, on peut pour cette même cause de bénédiction la racheter au taux du prix inférieur.
Pnei Moshe non traduit
גמ' איתפלגון. במה ששמעו לטעמא מפני שכתוב בו ברכה חד אמר דעל האי מתני' איתאמרת למה מערימין מפני שכתוב בו ברכה כי יברכך ה' אלהיך ומכאן רמז למה שהקילו ואמרו מותר להערים על החומש שרמזה התורה אף שאם תפדנו מתחייב אתה בהוספת חומש יש לך ברכה שאם תרצה תערים ותפטור מן החומש ואידך אמר דעל מתני' דלעיל בהלכה ב' איתמר האי טעמא דלמה פודין אותו כשער הזול מפני שכתוב בו ברכה והאי קרא בעיקר הפדיון כתיב כי ירחק ממך הדרך וגו' כי יברכך ורמזה התורה להקל בפדיונו ולפדותו כשער הזול:
מַה נָן קַייָמִין אִם כְּשֶׁאָמַר לוֹ צֵא וּפְדֵה לִי שְׁלוּחוֹ הוּא. צֵא וּפְדֵּה לָךְ שֶׁלּוֹ הֵן. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין כְּשֶׁאָמַר לֹו פְּדֵה לִי מִשֶּׁלָּךְ פְּדֵה לָךְ מִשֶּׁלִּי. וְתַנֵּי כֵן פְּדֵה לִי מִשֶּׁלָּךְ פְּדֵה לָךְ מִשֶּׁלִּי אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מַעֲשֵׂר שֶׁאֵינוֹ הוּא וּפִדְיוֹנוֹ מִשֶּׁלּוֹ אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִישִׁיתוֹ יוֹסֵיף עָלָיו. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הוּא וּפִדְיוֹנוֹ מִשֶּׁלּוֹ.
Traduction
Dans quel cas préconise-t-on cette ruse? Lorsque le maître dit à quelqu’un de la maison d’aller racheter cette 2e dîme pour lui, il s’adresse à son envoyé (qui n’a nul intérêt à agir de ruse); si, au contraire, il lui disait: ''rachète-les à ton compte'', c’est inadmissible, les fruits n’appartenant pas à l’envoyé; de quel cas s’agit-il donc? S’il lui dit: rachète ma dîme avec ton bien (139)Lui ayant d'abord remis de l'argent en don, ou: rachète la dîme de tes fruits avec mon bien. On a enseigné en effet que l’on peut dire à l’un des gens de sa maison: rachète ma dîme avec ton bien; ou: rachète la dîme de tes fruits avec mon bien, sans ajouter le 5e supplémentaire. R. Yohanan dit: pour toute dîme qui n’appartient pas, soit à titre de capital, soit à titre d’échange, à celui qui opère, le 5e supplémentaire n’est dû. R. Yossé bar R. Aboun dit au nom de R. Hanina que l’avis de R. Yohanan a pour base ce verset (Lv 27, 31): Si quelqu’un rachète une partie de sa dîme, il ajoutera un cinquième en sus; ceci indique que le produit ainsi que l’équivalent donné en échange doivent appartenir au maître.
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. להמתני' שאומר לו הילך מעות אלו ופדה אם בשאמר לו צא ופדה לי שלוחו הוא ושלוחו של אדם כמותו ואם באומר צא ופדה לך א''כ שלו הן ומאי קמ''ל אלא כי אנן קיימין בשאומר לו פדה לי משלך והואיל והמעות אינם שלו אינו מוסיף חומש או שאמר לו פדה לך משלי דמכיון דאמר פדה לך אע''פ שהמעות שלו אינו מוסיף חומש. ומיהו קשה לפרש לזה על המתני' דהא בהדיא קתני ופדה לך ומאי האי דקאמר מה אנן קיימין וכו' כי אנן קיימין וכו' לכך נראה דלאו אמתני' קאי אלא על התוספתא ומפני שהיו בקיאין בה לא העתיקו א''נ חסר כאן העתקת התוספתא דגריס התם בפ''ג הילך מעות האלו ופדה בהן את המעשר והשתא מפרש לה מה אנן קיימין להאי פדה דקתני אם דקאמר פדה לי א''כ שלוחו הוא ואמאי אינו מוסיף חומש ואם דקאמר צא ופדה לך שלו הן ומאי קמ''ל אלא כי אנן קיימין וכו' כדלעיל:
ותני. בברייתא אחריתא בהדיא כן דבין שאמר לו פדה לי משלך ובין שאמר פדה לך משלי אינו מוסיף חומש:
כל מעשר שאינו הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש. ר' יוחנן אשמועינן טעמא להאומר פדה לי משלך דאע''ג דהמעשר נשאר שלו מכל מקום הואיל והפדיון אינו שלו אינו מוסיף חומש:
טעמא דר' יוחנן. כלומר ומנא לך הא משום דכתיב ואם גאל יגאל איש ממעשרו וכתיב וחמישיתו וגו' חומש ה''ל למיכתב אלא דקאי על הפדיון ולהקישו למעשרו עד שיהא הוא ופדיונו משלו:
הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִּׁיתוֹ בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁנִּיתַּן לֹו בְּמַתָּנָה. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי מֵאִיר דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵין מַתָּנָה כְּמֶכֶר. אָמַר רִבִּי יוֹנָה דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא תִּפְתָּר בְּפֵירוֹת שֶׁהֵן טְבוּלִין לְמַעֲשֵׂר. 23a וְהָתַנִּינָן הַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִּׁיתוֹ. אִית לָךְ מֵימַר בְּפֵירוֹת שֶׁהֵן טְבוּלִין (לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. וְהָתַנִּינָן) לְנֶטַע רְבָעִי. לֹא לְנֶטַע רְבָעִי עַצְמוֹ. בְּרַם הָכָא מֵעֲשֵׂר הֲוֵי סוֹפָךְ מֵימוֹר.
Traduction
Lorsque la Mishna dit: ''Celui qui rachète sa seconde dîme devra y ajouter 1/5, soit qu’elle provienne de ses propres fruits, soit d’un don reçu'', elle exprime l’opinion de R. Meir, disant: un don n’équivaut pas à une vente (car il serait interdit de vendre de la dîme). Selon R. Yona, cette opinion de la Mishna peut avoir été dite conformément à l’avis de tous (même selon celui qui compare le don à la vente); seulement la Mishna a pu parler des fruits encore soumis à l’obligation de cette dîme (qu’il est permis de vendre ou de donner). Mais n’a-t-on pas dit plus loin (5, 5): ''Celui qui échange son propre plant de 4e année devra y ajouter un supplément d’un 5e, soit qu’il vienne de sa propriété, soit d’un présent''? Or, là on ne saurait justifier l’expression en disant qu’il s’agit de fruits encore soumis à l’obligation de la 2e dîme, puisqu’il est question de plantation de la 4e année, et il n’y a pas lieu de distinguer entre les fruits soumis à l’obligation et ceux qui représentent l’opération faite, puisque le tout est soumis en la 4e année? Il en résulte donc qu’ici aussi, pour la 2e dîme, il s’agit de la dîme elle-même; et, pour que l’on puisse admettre qu’elle ait été donnée, il faut adopter l’opinion de R. Meir (qui ne compare pas le don à la vente).
Pnei Moshe non traduit
הפודה וכו'. קתני דניתן במתנה ש''מ מתני' דר''מ הוא דאמר לעיל בפ''ק בהלכה א' אין מתנה כמכר דאף דאין מוכרין מעשר שני ניתן הוא במתנה:
א''ר יונה לא היא. דד''ה היא מתני' אפי' למ''ד דמתנה כמכר דתפתר שנתן לו פירות שהן טבולין למעשר ולא המעשר עצמו וכשיפריש זה המעשר ופודה אותו מוסיף חומש:
והתנינן. בפרק דלקמן בהלכה ה' הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שנותן לו במתנה והשתא אית לך מימר הכא בפירות שהן טבולין למע''ש איירי מתני' בתמיה והתנינן הכא לנטע רבעי ולאו לנטע רבעי עצמו על כרחך דמיירי דלא שייך פירות טבולין לנטע רבעי דכי מפרישין לנטע רבעי:
ברם הכא מעשר הוי סופך מימר. והשתא ברם הכא נמי על כרחך סופך מימר לפרש שנתן לו המעשר עצמו ולא מיתוקמא המתני' אלא כמ''ד אין מתנה כמכר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source