Ma'asser Cheni
Daf 22a
משנה: בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאֶחָד אוֹמֵר בְּסֶלַע בַּעַל הַבַּיִת קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. בַּעַל הַבַּיִת אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאֶחָד אוֹמֵר בְּסֶלַע וְאִיסָּר אֶת שֶׁל סֶלַע וְאִיסָּר קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. הַפּוֹדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ מוֹסִיף עָלָיו חֲמִישִּׁיתוֹ בֵּין שֶׁהוּא שֶׁלּוֹ בֵּין שֶׁנִּיתַּן לוֹ בְּמַתָּנָה.
Traduction
Lorsque le propriétaire offre pour l’échange une pièce d’argent d’un sela et une autre personne autant, le propriétaire a la priorité, parce qu’il ajoute un 5e (ce que ne fait pas l’étranger). Lorsque le propriétaire propose un sela et un autre offre un sela et un as (issar), cette dernière offre l’emporte, puisqu’elle dépasse le capital (130)B. Erakhin 27b. Lorsque l’on rachète sa seconde dîme (131)''Cf. Baba Metsia 55b; Kiduschin, 54b'', on y joint 1/5, que cela provienne de ses propres fruits ou que ce soit la dîme d’un don.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בעל הבית קודם מפני שהוא מוסיף חומש. והאחר אינו מוסיף חומש דכתיב ואם גאול יגאל איש ממעשרו על שלו הוא מוסיף חומש ולא על של חבירו:
מפני שהוא מוסיף על הקרן. אע''ג דחומשו של הבעה''ב מרובה הוא על תוספת איסר של זה אמרו בגמרא דאפ''ה תוספת הקרן עדיפא משום שעל החומש יכול הוא להערים כדתנן במתני' דלקמן:
בין שניתן לו במתנה. מוקי לה בגמרא לדברי הכל אפי' למ''ד דאין מע''ש ניתן במתנה כמו שאין מוכרין אותו הכא מיירי שנתן לו פירות הטבולין למעשר דזה ניתן במתנה ונקנה לו ולפיכך מוסיף הוא חומש:
הלכה: וְאֵין חוֹמְשׁוֹ שֶׁל זֶה מְרוּבֶּה עַל תּוֹסֶפְתּוֹ שֶׁל זֶה. אָמַר רִבִּי אָבַין שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַעֲרִים עָלָיו וּלְפוֹטְרוֹ מִן הַחוֹמֶשׁ.
Traduction
Est-ce que l’addition du 5e supplémentaire n’est pas plus avantageuse que l’offre d’un as additionnel au capital? (pourquoi donc cette dernière offre prévaut-elle)? Elle l’emporte, répondit R. Abin, parce qu’il y a cette différence que l’on pourrait, en agissant de ruse, se dispenser d’ajouter le 5e supplémentaire pour échange.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואין חומשו של זה וכו'. בתמיה ואמאי של סלע ואיסר קודם ומשני ר' אבין שנייא הוא הכא וכו' כדפרישית במתני' הלכך של סלע ואיסר קודם מפני שהוא מוסיף על הקרן:
רִבִּי נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב מְחַוֵּי חוֹתֶל לְנַגָּרָא וּמְפָרֵק עַל פּוֹמֵיהּ. רִבִּי יַנַּאי מְחַוֵּי רוֹבַע חִטִּין לְחִטּוֹנַיָּא וּמְפָרֵק עַל פּוֹמֵיהּ. רִבִּי סִימוֹן חֲוֵוי פֵירִין לְרִבִּי חִלְקִיָּה. אָמַר לוֹ בְּשָׁוֵויהֶן אָמַר לֹו כֵּן. אָמַר רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן אֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עַל פִּי הַשּׁוֹטִין. רִבִּי פִּינְחָס חֲוֵוי פֵירִין 22a לִגְרוֹסָה אָמַר לֵיהּ בְּשָׁוֵוייהֶן. אָמַר לֵיהּ הָכֵין אָמַר רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי סִימוֹן אֵין פּוֹדִין עַל פִּי הַשּׁוֹטִין. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי כַּמָּה בַּר נַשׁ בָּעֵי בְטִהֲרָה טְהוֹרָה בִּתְקוּפַת תַּמּוּז בָּתַר בַּלָּנַי מַסִּיק לְזוֹרִייֵהּ וּמֵיתֵייהּ פְּרִיטִין וּמִיפְרְקִינֵיהּ. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה כַּמָּה בַּר נַשׁ בָּעֵי בָּעֲרוּבְתָא בְּפַתֵּי רַמְשָׁה מִנְשַׁייָא קַלְעָן וּמַעֲבִיר עֲלֵיהֶן וּמֵיתֵי פְרִיטִין וּמַפְרְקִינֵיהּ. אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר גַּדְיָא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר בּוּן מַנִּיחָן עָלָיו עַד שֶׁיִּכְמוֹשׁוּ וּפוֹדֶה אוֹתָן מוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיָּד.
Traduction
R. Nahman b. Jacob montrait le panier plein de dattes à l’ouvrier qui l’avait fabriqué; et d’après l’estimation de la contenance par ce dernier (sans mesurer le panier), il le rachetait. De même, R. Yanaï montrait le quart de mesure de froment au marchand (127)Ou: au meunier (sans doute, par corruption de thania dit J. Lévy), d’après l’estimation duquel il le rachetait. Enfin, R. Simon montrait à R. Hilkia les fruits qu’il avait rachetés, pour lui soumettre le prix de rachat et lui demander s’il n’avait pas payé trop peu. Oui, lui dit-il, c’est bien estimé et conforme à ce que j’ai dit au nom de R. Simon: on ne doit pas racheter la 2e dîme d’après l’estimation des sots, qui serait inexacte. R. Pinhas montrait les fruits à échanger au marchand de blé, afin de savoir s’il en donnait bien l’équivalent. On lui fit aussi remarquer que R. Hilkia dit au nom de R. Simon qu’il n’est pas permis d’échanger d’après l’estimation des sots (128)C.-à-d. celle de ce marchand n'a pas de valeur. R. Samei dit: combien l’homme peut en ce cas rechercher le bas prix, puisque pour être en état de pureté au solstice d’été, il recherche le baigneur, puis apporte ses provisions, pendant quoi il porte de la petite monnaie et échange les fruits de 2e dîme à un prix très bas (sans cela, il ne se dérangerait pas pendant la chaleur et après la fatigue du bain). De même, R. Jérémie dit: lorsque l’homme va le vendredi, tout près de la nuit, demander auprès des femmes qui se peignent les cheveux si elles ont des fruits à lui vendre, repassant plusieurs fois près d’elles, ne se décidera à acheter et à remettre la monnaie équivalente qu’à très bon marché. R. Judan b. Gadia, ou R. Jacob b. Aboun, dit: on peut conserver ces fruits jusqu’à ce qu’ils soient ratatinés et opérer le rachat dès que survient la nuit du samedi (le prix sera alors abaissé).
Pnei Moshe non traduit
מחוי חותל לנגרא. הראה חותל של תמרים לאומן נגר אחד ופדה על פיו לפי שדמיו ידועים וקמ''ל דיכול לסמוך אף על הנגר הזה וכן הא דלקמיה:
מחוי רובע. מדה של חטין לטחוניא להטוחן ופדה על פיו:
א''ל בשוויהן. לא רצה לומר לו בכמה אלא תפדה אותן בשוויהן וכעס על זה וא''ל כן אמר ר' ולא גרסינן הכא כן א''ר חלקיה בשם ר' סימון שהרי ר' סימון גופיה הראה אותן לר' חלקיה אלא אגב שיטפא דלקמיה הוא:
אין פודין מעשר שני ע''פ השוטין. שאין יודעין כלום וכלומר שאין תשובה זו בשוויהון תשובה:
לגרוסה. להטוחן ברחיים של גרוסות א''נ העושה את הגרוסות:
כמה בר נש בעי בטיהרא טיהרה בתקופת תמוז. כלומר הפליג בדבר לאזהרה יתירה על פדיון מע''ש בזמן הזה ולדקדק בו ואמר כמה צריך בן אדם להזהר בו ואפי' הוא בצהרים בחצות היום ממש ובתקופת תמוז שהחמימות גוברת הרבה:
בתר בלני מסיק לזורייה. כמו לאיזורייה כלומר ואפי' הוא צריך עוד באותו זמן החום להדר ולילך אחר הבלן בבית המרחץ ואפילו צריך להעלות לאיזור שלו ולמכרו ולהביא פריטין ולפדות המעשר כל כך צריך שיהא נזהר לפדותו אף בזמן הזה ולא לאוכלו בלא פדיון:
אמר ר' ירמיה וכו'. ר' ירמיה ג''כ הפליג בדבר באזהרה יתירה על פדיון מע''ש בזמן הזה ואמר כמה ב''נ צריך להזהר בו ואם אין לו מעות צריך להדר אחריהם ואפי' בערובתא שהוא ע''ש בפתי רמשא סמוך לחשיכה ואפי' מנשייא קלען ומעביר עליהן כמו קליין כלומר אפי' מהנשים שדעתן קלות וטורח הוא להוציא איזה דבר מהן אעפ''כ אם אין לו יעביר עליהן ולקבץ מהן ולהביא פריטין ולפדותו ולא יאכלנו בלא פדיון:
ר' יעקב בר בון מניחן עליו עד שיכמשו. כלומר אם באו לו הפירות בע''ש ולא היה לו פנאי לפדותן היה מניחן העלין עליהן לשומרן ואפי' לא היו נשמרים בזה וכמעט עד שיכמושו העלין עליהן אעפ''כ היה נזהר מלאכלן בלא פדיון ושמוצ''ש פודה אותן מיד:
רִבִּי מָנָא הֲוָה לֵיהּ מְשָׁח וְאַחְתֵּיהּ לְעַכּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא אִין הַהוּא מִישְׁחָךְ דְּבֵית מַעֲקֶה קַייָם הָא עֹנָתָךְ דְּיִפְרְקִינֵיהּ דְּלָא טָב שִׁיתָא מָנֵי.
Traduction
R. Mena avait de l’huile de 2e dîme et l’envoyait à Acco. R. Hiya b. Ada lui dit: lorsque l’huile du pressoir commencera à se gâter (et sera d’un prix inférieur), ce sera le moment opportun pour la racheter, car ton huile ne vaut pas plus que celle là (et ne se conserverait pas davantage).
Pnei Moshe non traduit
ר' מנא ה''ל משח. היה לו שמן של מע''ש והורידו לעכו מקודים שפדה אותו וכשנודע הדבר לר' אייה בר אדא שעדיין לאפדאו א''ל אין ההוא דבית מעקה קיים כלומר מפני מה לא פדית אותו ואפי' השמן שלך של בית מעקה קיים הוא ומקום אחד הוא שהי' לר' מנא שמן שם ועל זה אתה סומך שיש לך שמן ואין אתה צריך לזה אפי' הכי הרי הגיע הזמן שלך שתפדה אותו:
דלא טב שיתא מני. כלומר ולמה אתה שוהא בפדיונו ועל מה אתה חס הלא אינו שוה ששה מנים או איזה סך הרבה לפדיון שלו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עַל פִּי שְׁלֹשָׁה לְקוּחוֹת וַאֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן גּוֹי. אֲפִילוּ אֶחָד מֵהֶן בַּעַל. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי שְׁנֵיהֶם גּוֹיִם לֹא שְׁנֵיהֶן בְּעָלִים לֹא אֶחָד גּוֹי וְאֶחָד בַעַל לֹא. אֶלָּא לִצְדָדִין אִיתְאֲמָרַת.
Traduction
R. Yohanan dit (129)Babli, Sanhedrin 14b: pour la seconde dîme dont on ignore la valeur, on opère le rachat selon l’estimation des 3 marchands compétents, dont l’un peut même être païen, ou même être le propriétaire des fruits. Mais, objecta R. Yona, n’est-ce pas permis s’il y a 2 estimations de païens, ou les 2 des propriétaires, ou l’une du propriétaire et l’autre d’un païen? Certes oui, ce dernier est implicitement permis.
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה בעי. נסתפק לו בדברי ר' יוחנן ושאל אם בדוקא קאמר א' מהן גוי אבל שניהם גוים א''נ שניהם בעלים שיש להם שותפות בו א''נ אחד מהן גוי ואחד מהן בעל לא או דילמא דה''ק אפילו אחד מהן גוי וא' מהן בעל בתוכן וא''כ אפי' שני גוים או שני בעלים בהן נמי שפיר דמי:
אלא לצדדין איתאמרת. כלומר דהדר פשיט ליה לנפשיה דלא איתמר הא דר' יוחנן אלא לצדדין והיינו אחד מהן גוי או אחד מהן בעל אבל בשני גוים או שני בעלים או אחד גוי ואחד בעל בהן לא אמר ר' יוחנן:
Ma'asser Cheni
Daf 22b
שֶׁל סֶלַע וְאִיסָּר קוֹדֵם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹסִיף עַל הַקֶּרֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּקַרְנוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין בְּחוּמְשׁוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה אֵינוֹ מוֹסִיף חוֹמֶשׁ. הָתִיב רִבִּי בָּא בַּר מָמָל 22b וְהָתַנִּינָן חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן. וְנִתְנֵי שֵׁשׁ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי סִימַאי וְקַרְנוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְשֶׁבַע עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְחוּמְשׁוֹ שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שָׁוֶה פְרוּטָה. וְעוֹד מִן הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֵין קַרְקַע נִקְנֶה בְּפָחוֹת מִשָּׁוֶה פְרוּטָה. וְעוֹד מִן הָדָא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין דַּייוֹ שֶׁיֹּאמַר הוּא וְחוּמְשׁוֹ מְחוּלָּל עַל הַסֶּלַע הַזֶּה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי קְרִיסְפָּא רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא בְּסֶלַע שֶּׁלְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא מַתְנִיתָא. אֵי אֶיפְשָׁר שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם חוּלִין כָּל שֶׁהֵן.
Traduction
Au sujet du cas d’addition au capital, R. Jacob b. Ada dit au nom de R. Simi: lorsque le produit de 2e dîme ne vaut pas même une prouta, on n’ajoutera pas le cinquième à ce trop faible capital. Selon R. Yossé bar R. Simon au nom de R. Josué b. Levi, si même le cinquième du capital représenté par les fruits de la 2e dîme est inférieur à une prouta, on n’aura pas à ajouter le supplément du 5e. Mais, objecta R. Aba b. Mamal, n’a-t-on pas enseigné (132)Mishna, (Baba Metsia 4, 7): Dans 5 cas différents, la valeur d’une seule prouta suffit pour opérer? Or, on devrait dire qu’il y a 6 cas, selon R. Simi, à savoir comme 6e cas celui où il prescrit d’ajouter 1/5 de supplément lorsque le capital est au moins d’une prouta; et même un 7e selon R. Yossé, qui l’exige lorsque le 5e du capital représenté par cette 2e dîme atteint une prouta; ou enfin un 8e cas, selon ce qu’a dit R. Yossé au nom de R. Mena b. Tanhoum, ou R. Abahou au nom de R. Yohanan: on ne peut pas acheter de terrain au-dessous de la valeur d’une prouta; ou bien encore, conformément à cet enseignement: pour la seconde dîme dont on ne connaît pas la valeur, il suffit de dire qu’on la rachète avec son supplément de 5e contre tel sela (le capital étant inférieur à une prouta)? R. Yossé répond au nom de R. Krispa, ou R. Yona au nom de R. Zeira: c’est du sela, de seconde dîme que parle la Mishna, et il est possible dès lors qu’il soit resté là une parcelle profane (excédant par échange, pour laquelle un dernier échange a lieu).
Pnei Moshe non traduit
כל מע''ש שאין בו שוה פרוטה. לאו ממון הוא ואינו מוסיף חומש:
שאין בחומשו. אע''פ שיש בקרנו אם אין בחומש שלו שוה פרוטה א''צ להוסיף עליו החומש דלאו ממון הוא:
והתנינן. בפ''ד דב''מ וגרסינן שם להאי מילתא בה''ה חמש פרוטות הן ההודיה שוה פרוטה וכו' והשתא קשיא וניתני שש על דעתיה דר' סימאי דקרנו של מעשר ג''כ צריך שוה פרוטה ולדעתיה דר' יוחנן ניתני שבע פרוטות דאף בחומשו צריך שוה פרוטה:
ועוד מן הדא דא''ר יוסי וכו'. כלומר ועוד קשיא מה היא דאמר רבי יוסי בפ''ק דקדושין ה''ג אין קרקע ניקנית בפחות משוה פרוט' דכתיב שדות בכסף יקנו ומינה ילפינן דקרקע ניקנית בכסף ופחות משוה פרוטה לאו כסף הוא וליחשב נמי להא. ועוד קשיא על עיקרא דדינא דקאמר לעיל כל שאין בו שוה פרוטה אין פודין מן הדא ברייתא דתני מע''ש שאין דמיו ידועין ואפשר שאין בו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה וקס''ד דעל סלע של חולין קאמר דמחללו ואף ע''ג שאין דמיו ידועין ואימר דליכא ביה שו''פ ואפ''ה מחללו:
ר' יוסי בשם ר' קריספא וכו'. דמהא לא קשיא דבסלע של מעשר שני היא מתניתא כלומר הך ברייתא מיירי שהסלע היא של מעשר שני שכבר חילל עליה בתחילה שאר פירות מעשר והיינו טעמא דמחלל למעשר זה שאין דמיו ידועין לפי שאי אפשר שלא יהא שם חולין כל שהן שהרי אי איפשר לצמצם פדיונו שמתוך שמתירא שמא יפחות ונמצא אוכלו בלא חילול מוסיף הוא על דמיו ויש בסלע זו חולין כל שהוא ולפיכך מחלל גם למעשר שני זה שאין דמיו ידועין על אלו מעות הראשונות שאם אין בו שוה פרוטה נתחלל הוא על אותו עודף חולין שבסלע של מעשר שני אבל לעולם אימא לך בעלמא דמעשר שני שאין בו שוה פרוטה שאין פודין אותו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו תָּפַס אֶת הַכֹּל. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ יוֹתֵר עַל דָּמָיו לא תָפַס אֶת הַכֹּל. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי אִימִּי שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי נִבְדַּק אוֹתוֹ הָאִישׁ וְאָמַר לֹא לְכָךְ נִתְכַּוַונְתִּי. אָמַר לֵיהּ לִכְשֶׁיִּבְדּוֹק.
Traduction
R. Yohanan dit (133)Même série, Sanhedrin 1, ( 19a): lorsqu’un objet consacré a été racheté par une somme supérieure à la valeur, toute somme devient sacrée; lorsque la 2e dîme a été rachetée au-delà de sa valeur, l’excédant n’y est pas compris et reste profane. A quoi tient cette différence entre les saintetés et la 2e dîme? A ce que, dit R. Imi, il arrive bien aux hommes de vouloir agrandir la part consacrée, tandis que la 2e dîme conserve la mesure fixe du 10e. Mais, objecta R. Zeira en présence de R. Imi, si l’on a consulté cet homme qui a échangé la sainteté et qu’il déclare n’avoir pas eu l’intention de dépasser la valeur, qu’en sera-t-il? En effet, fut-il répondu, ce ne serait pas englobé s’il résultait de la question posée qu’on n’y consent pas. Voici l’objection de R. Yossé: cette différence, dit-il, se comprend d’après celui qui déclare que l’argent consacré à la dîme fait toujours partie de la possession personnelle du donateur; mais, d’après celui qui déclare qu’elle n’est plus à lui et devient semblable aux autres saintetés, d’où vient la divergence entre les saintetés et la seconde dîme?
Pnei Moshe non traduit
תפס את הכל. להקדש אבל מע''ש שפדאו יותר מדמי שויו לא תפס את הכל למעשר ואין להמותר קדושת מעשר:
שכן אדם מצוי להיות מרבה בהקדישו. הלכך אמרינן מה שהוסיף יותר על דמי שויו מדעתו עשה ולא הוי הקדש טעות וגרסינן להא בפ''ק דסנהדדין בהל' ב' ושם נשתבשה הגי' ונתחלפה וגי' דהכא נכונה:
נבדק אותו האיש ואמר לא לכך נתכוונתי. אלא טעיתי מהו:
לכשיבדק. כלומר אם בדקוהו הולכין אחרי דבריו אבל כל זמן שלא נבדק אמרינן מסתמא מרבה בהקדישו הוא:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ כִּנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר כִּנְכָסָיו הוּא. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ מַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא כְּבָר אִתְמַר טַעֲמָא שֶׁכֵּן אָדָם מָצוּי לִהְיוֹת מַרְבֶּה בְּהֶקְדֵּישׁוֹ.
Traduction
Cela s’explique, dit R. Yossé, par la réponse déjà faite, à savoir qu’il arrive bien aux hommes de vouloir agrandir la part consacrée, tandis que la 2e dîme a une mesure fixe.
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה בעי כמ''ד אינו כנכסיו. כלומר הניחא למ''ד מעשר שני ממון גבוה ואינו כשאר נכסיו ואיכא למימר דאדעתא דהכי לא הוסיף בפדיונו להוציא כ''כ מנכסיו ושיהא חל מעשר עליו על היותר ואינו אלא בטעות ברם כמ''ד כנכסיו הוא א''כ מאי איכפת ליה שהרי דין נכסיו עליהן מה בין וכו' ונימא דגם במעשר מדעתו הוא נתן הכל לשם פדיון מעשר:
לא כן כבר איתמר טעמא וכו'. הא כבר אמרו הטעם דמרבה אדם בהקדישו אבל אין דרכו של אדם להיות מרבה בפדיון מע''ש להוסיף עליו טורח בעליותיו לירושלים:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הֶקְדֵּשׁ פְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה פָדוּי. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁפְּדָייוֹ וְלֹא הוֹסִיף חוֹמֶשׁ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ פָדוּי. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי הִילָא הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לוֹ תוֹבְעִין. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ כִּנְכָסָיו. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר כִּנְכָסָיו הוּא. מַה בֵּין הֶקְדֵּשׁ וּמַה בֵּין מַעֲשֵׂר שֵׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא כְּבָר אִתְמַר טַעֲמָא הֶקְדֵּשׁ יֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי אֵין לֹו תוֹבְעִין.
Traduction
R. Yohanan dit (134)Babli, Baba Metsia 54a: lorsqu’on a consacré l’échange sans y ajouter le 5e pour rachat, l’échange reste cependant valable; si l’on a échangé de la 2e dîme sans y ajouter le 5e dû, l’échange n’est pas effectif. Pourquoi cette différence entre la sainteté et la 2e dîme? C’est que, dit R. Ila, les saintetés sont réclamées par le trésorier sacré (135)Il réclamera aussi le 5e qui est dû, mais la 2e dîme n’est pas réclamée par d’autre que le propriétaire (136)Il pourrait oublier. Voici toutefois une objection posée par R. Yona: cette restriction, dit-il, se comprend d’après celui qui déclare que l’argent de la dîme fait toujours partie de la possession personnelle du donateur; mais d’après celui qui déclare qu’il est semblable aux autres biens sacrés, d’où vient la divergence entre les saintetés et la 2e dîme? Cela s’explique, dit R. Yossé, par la réponse déjà faite, à savoir que les saintetés sont de suite réclamées par le trésor sacré, tandis que la 2e dîme reste en la possession du maître particulier (qui pourrait oublier d’ajouter plus tard ce 5e; aussi, en attendant, l’opération sera nulle).
Pnei Moshe non traduit
ה''ז פדוי. דאין החומש מעכב הפדיון בהקדש אבל במע''ש החומש מעכב:
הקדש יש לו תובעין. הגזבר תובע אותו ליתן החומש ולא הוי ייאוש אבל במע''ש אם לא יתן הרומש בשעת פדיונו מי יתבענו ולפיכך התקינו חכמים שלא יהיה פדוי כלל עד שיתן גם החומש:
ר' יונה בעי ניחא כמ''ד אינו כנכסיו. אלא ממון גבוה הוא ואין לו להשתמש בו לצורכו הלכך חיישינן דאתי לאשתמוטי מן החומש אלא למ''ד כממונו הוא א''כ מאי איכפת ליה ואמאי חיישינן ביה:
ולא כבר איתמר טעמא וכו'. כלומר דאפ''ה הואיל ובמע''ש אין לו תובעין חיישינן שמא יתייאש מליתן החומש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source