Ma'asser Cheni
Daf 18a
משנה: מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁנִּכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְנִיטְמָא בֵּין שֶׁנִּיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בֵּין שֶׁנִּיטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בֵּין בִּפְנִים בֵּין בַּחוּץ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בִּפְנִים. חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַכֹּל יִפָּדֶה וְיֵיאָכֵל בַּחוּץ חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים.
Traduction
Lorsque la 2e dîme importée à Jérusalem est devenue impure, que ce soit par le contact d’une impureté de 1er ordre, ou par une autre moindre, soit à l’intérieur de Jérusalem, soit au dehors, il faut, selon Shammaï, la racheter et tout consommer à l’intérieur de la ville (parce qu’on l’a vu importer), sauf ce qui est devenu impur dès le dehors au premier degré. Selon Hillel, on la rachète et l’on peut tout manger au dehors, sauf ce qui à l’intérieur est devenu impur par une impureté secondaire.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בין שנטמא באב הטומאה. כגון שרץ ושכבת זרע וטמא מת וכיוצא בהן השנוים בריש מסכת כלים:
בין שנטמא בולד הטומאה. והיינו בולד הטומאה שהוא מדבריהן כגון בכלים שנגעו במשקין:
ב''ש אומרים יפדה. לפי שדין מעשר שני שנטמא יכול לפדותו אפי' בירושלים כדיליף בגמרא:
ויאכל הכל בפנים. בגמרא מפרש טעמא מפני שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אבל אין חוששין על הפדייה שמא יאמרו ראינו מעשר שני שנפדה בירושלים משום שיש קול ליוצא ואין קול לפדייה:
חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ. דמכיון שנכנס כשהוא טמא וחמירא טומאתו אין המחיצה קולטתו:
וב''ה אומרים הכל יפדה ויאכל בחוץ. ואפי' נטמא בולד הטומאה בחוץ מפני שנכנס כשהוא טמא חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים דהואיל וקילא טומאתו והטומאה היתה בפנים אסור לו להוציאן ובגמרא מסיק דהא דאמרי בנטמא בולד הטומאה בחוץ יפדה ויאכל בחוץ דוקא בשהתנה בשעה שהכניסן על מנת שלא יתפסוהו המתיצות אבל אם לא התנה הואיל ונכנס והרי הוא טהור מן התורה יפדה ויאכל בפנים:
הלכה: כְּתִיב כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵיתוֹ מַה נָן קַייָמִין אִם בְּרִיחוּק מָקוֹם כְּבָר כְּתִיב כִּי יִרְבֶּה מִמְּךָ. אִם בְּקֵירוּב מָקוֹם כְּבָר כְּתִיב וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף. אֶלָּא מַהוּ לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ לֹא תוּכַל לִפְדּוֹתוֹ וּכְתִיב וְנָתַתָּ הַכֶּסֶף.
Traduction
Comme il est écrit (Dt 14, 24): Si tu ne pouvais pas la porter, etc., dans quel cas l’autorisation du rachat a-t-elle lieu? Il ne peut s’agir d’une grande distance d’éloignement de la capital, puisqu’il est déjà dit immédiatement avant: Si le chemin est trop long pour toi, et il va sans dire qu’il ne saurait être question de rapprochement (dans Jérusalem même), puisqu’il est dit (ibid. 25): Tu la convertiras en argent (auquel cas il s’agit de le consommer sur place, sans le transporter plus loin). Donc, ladite expression fait allusion au cas où l’on ne pourra pas manger la dîme, parce qu’elle sera devenue impure, et on la rachètera.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כי לא תוכל שאתו מה אנן קיימין. לפירוש הכתוב הזה:
אם בריחוק מקום. כלומר אם מחמת ריחוק המקוסם קאמר קרא כי לא תוכל שאתו הלא כבר כתיב כי ירבה ממך הדרך וא''כ מיותר הוא:
אם בקירוב מקום. ואם דבא ללמד בתוך ירושלים שלא תוכל לשאת המעשר עצמו:
כבר כתיב ונתת בכסף. כצ''ל כלומר הרי כבר נאמר שיפדה אותו וישא הכסף לירושלים אלא מהו לא תוכל שאתו לא תוכל לפדותו כלומר שבא ללמד שאף אם יביא המעשר עצמו לירושלים וירצה לפדותו שם לא תוכל לפדותו שאין המעשר נפדה אלא בריחוק מקוסם:
וכתיב ונתת הכסף בבקר ובצאן ובכל אשר תשאלך נפשך. אלמא דלעולם פודה אותו שם דהא קרא סתמא כתיב ונתת הכסף ומשמע דאף אם העלה המעשר עצמו לירושלים יש לך להוציא הכסף שנפדה שם הא כיצד אלא כאן במעשר טהור לא תוכל לפדותו וכאן במעשר שנטמא שם ונתת הכסף לימד על מע''ש שנטמא שפודין אותו בירושלים:
אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא כֵּינִי מַתְנִיתָא תּוֹכָן קוֹדֶשׁ וְגַגּוֹתֵיהֶן (חוֹל) מִכְּנֶגֶד הַקּוֹדֶשׁ וְלַקּוֹדֶשׁ כִּלְקוֹדֶשׁ מִכְּנֶגֶד הַחוֹל וְלַחוֹל חוֹל. 18a בְּנוּיוֹת בַּקּוֹדֶשׁ וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן קוֹדֶשׁ. בְּנוּיוֹת בַּחוֹל וּפְתוּחוֹת לַקּוֹדֶשׁ וְלַחוֹל תּוֹכָן חוֹל. הֵן דְּאַתְּ אָמַר תּוֹכָן קוֹדֶשׁ אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס שָׁם חַייָב.
Traduction
R. Jacob b. Aha dit qu’il faut compléter l’enseignement de la Mishna:lorsque ces emplacements sont construits dans la partie profane (du dehors) et que l’entrée est à la fois sur la partie sacrée (à l’intérieur) et sur la profane, le tout est considéré comme profane; lorsqu’ils sont construits sur le sacré et ouverts à la fois sur le sacré et sur le profane, ils sont entièrement sacrés; ce qui fait face au sacré et se trouve dans la part sacrée est lui-même sacré, comme ce qui fait face au profane est lui-même profane et reste profane. Ce que l’on désigne comme étant un intérieur sacré peut servir d’emplacement pour y manger des sacrifices, pour y égorger ceux de second ordre; enfin l’homme impur qui a pénétré là est coupable.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יעקב בר אחא כיני מתניתא תוכן קדש וכו'. אסיפא דמתני' קאי דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול מכנגד הקדש וכו' וקאמר ר' יעקב דכך צריך לפרש להאי בבא דמתני' תוכן קדש וגגותיהן חול מכנגד הקדש וכו' כלומר דלא תימא לפרש שאותה הלישכה מקצתה בנויה בקדש ופתוחה לקדש ומקצתה בנויה בחול ופתוחה לחול וזהו דקתני בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שכל חלק שבנוי בקדש פתוח הואלקדש וחלק שבנוי בחול פתוח הוא לחול דאי הכי קשיא מאי קמ''ל פשיטא שאותו חלק הבנוי בקדש כולו קדש בין תוכו ובין גגו ואותו החלק הבנוי בחול כולו חול ומאי האי דקתני מכנגד הקדש וכו' הלכך קאמר דלא תפרש כן אלא דה''ק שהן בנויות בקדש ובחול ופתוחות לקדש ולחול שאותו החלק הבנוי בקדש פתוח הוא לחול ואותו חלק הבנוי בחול פתוח הוא לקדש ומהו דתימא דאותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש בדין הוא שיהא תוכו קדש וגגו חול כדין הבנויות בחול ופתוחות לקדש והיינו דקאמר ר' יעקב תוכן קדש וגגותיהן חול כלו' דה''א דכך הוא הדין באותו החלק הבנוי בחול ופתוח לקדש וה''ה נמי באותו חלק הבנוי בקדש ופתוח לחול דה''א דהדין בו דתוכו חול וגגו קדש אלא דחדא מינייהו נקט וה''ה לאידך כל חד וחד לפי דינו כך היינו סוברין לפיכך אשמועינן תנא דמתני' דלא כך אלא מכיון דאותן לישכות הן בנויות בקדש ובחול ויש חלק של קדש ושל חול בכל חדא וחדא אף על פי שפתחיהן שהן פתוחות לקדש ולחול אינן מכוונים שהחלק של קדש פתוח הוא לחול ואותו של חול פתוח הוא לקדש אפ''ה מכיון דאותה לשכה בעצמה היא כך אמרינן כאן מכנגד הקדש ולקדש הכל קדש בין תוכה ובין גגה ומכנגד החול ולחול חול. וכדי שלא תקשה לך היכי משכחת לה כה''ג העמדתי צורה זו לפניך התבונן בה. הלשכה היא בנויה על פני אורך העזרה ושני צדדי העזרה הן חול והחלק הימיני הוא בנוי בקדש ופתוח לחול לחוץ העזרה וחלק השמאלי נמשך הבנין בחול שהוא חוץ לעזרה ופתוח לקדש:
בנויות בקדש וכו'. תוספתא היא בפ''ב:
תוכן קדש. מפני שיש פתח לקדש והיא בנויה כולה בקדש וכן איפכא:
הן דאת אמר. כל היכא דאמרינן תוכן קדש אוכלין שם קדשי קדשים וכו':
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב אֵין לוֹקִין אֶלָּא עַל אוֹרֶךְ מֵאָה וּשְׁמוֹנִים וְשֶׁבַע עַל רוֹחַב מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ. וְהָתַנֵּי לִשְׁכָּה שֶׁהִיא בְנוּיָה בְּשִׁיווּי חוֹמַת הָעֲזָרָה אוֹכְלִין שָׁם קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשׁוֹחֲטִין שָׁם קֳדָשִׁים קַלִּין וְטָמֵא שֶׁנִּכְנַס לְשָׁם פָּטוּר. תִּיפְתָּר כְּהָדָא תַנַּייָא דְתַנֵּי אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זוֹ מִשְׁנַת רִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים הִבְדִּילוּ הַכֹּל הַלְּשָׁכוֹת וְכָל הַלְּשָׁכוֹת הוֹלְכִין אַחַר פִּתְחֵיהֶן.
Traduction
R. Juda dit au nom de Rav (104)Selon Babli, Zevahim 55b, c'est au nom de Samuel: Cet homme impur n’est punissable en ce cas des coups de lanière que si c’est un vrai parvis, ayant au moins une longueur de 187 coudées sur une largeur de 135 (mesure normale pour le parvis saint du Temple). Mais, fut-il objecté à Rav, n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’une cellule est bâtie dans l’épaisseur du mur du parvis, on peut y manger les saintetés supérieures, y égorger des sacrifices secondaires, et cependant l’impur qui entre là n’est pas coupable? On peut répondre, selon Rav, qu’on adopte ici l’avis de R. Yossé, disant que c’est l’avis de R. aqiba (de ne pas régler les cellules selon l’entrée); mais selon les autres sages, elles sont l’objet d’une distinction, et on les règles toutes d’après leur entrée (105)Makot 12b.
Pnei Moshe non traduit
אין לוקין. לטמא שנכנס אלא על אורך וכו' והוא אורך ורוחב העזרה כדתנן בפ''ה דמדות:
והתני לשכה שהיא בנויה בשיווי חומת העזרה וכו'. וקשיא אהא דלעיל דקאמר טמא שנכנס לשם חייב:
תיפתר כהדא תנייא דתני וכו'. בתוספתא שהבאתי בהלכה דלעיל דקאמר ר' יוסי זו משנת ר''ע כל הני חלוקי דינים השנוים בענין הזה אבל דברי חכמים כך הוא שהבדילו כל הלשכות מדין עזרה בעצמה וכן אמרו כל הלשכות הולכין אחר פתחיהן להיכן שהן פתוחין אם לקדש תוכן קדש אם לחול חול:
Ma'asser Cheni
Daf 18b
תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא אָמַר אַב הַטּוּמְאָה דְּבַר תּוֹרָה וְולַד הַטּוּמְאָה מִדִּבְרֵיהֶן. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בֵּין זֶה בֵין זֶה דְּבַר תּוֹרָה. 18b וְקַשְׁיָא דְּבֵית שַׁמַּי עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים הַכֹּל ייִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בִּפְנִים חוּץ מִשֶּׁנִּטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ. מִה בֵּין וְולַד הַטּוּמְאָה בַּחוּץ וּבֵין אַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ זֶה וְזֶה דְּבַר תּוֹרָה הוּא. וַאֲפִילוּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל לֹא מַקְשִׁייָא. דְּבֵית הִלֵּל אָֽמְרִין הַכֹּל ייִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בִּוְלַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים. מָה בֵּין וְולַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים מָה בֵין אַב הַטּוּמְאָה בִּפְנִים זֶה וְזֶה לֹא דְּבַר תּוֹרָה הוּא. לֹא הֲוֵי בָּהּ רַבָּנִין אֶלָּא עַל דְּבַר קַפָּרָא.
Traduction
Bar-Kappara dit (107)''Cf. ci-après, (Pessahim 1, 6) (27d); Schekalim, 8, 5 ( 51b)'': en parlant d’une impureté de premier ordre dans la Mishna, on songe à l’impureté légale; tandis que l’impureté de second ordre est celle qu’ont interdites les rabbins. Selon R. Yohanan, l’une et l’autre impureté, aussi bien la seconde que la première, sont interdites par la loi (et il en résulte que dès l’entrée à Jérusalem, même pour une impureté secondaire, le rachat n’est plus possible). Mais alors l’avis de Shammaï est en contradiction avec ce que dit R. Yohanan, puisque Shammaï dit: ''il faut racheter cette dîme et tout consommer à l’intérieur de la ville, sauf ce qui est devenu impur dès le dehors au premier degré''. Or, quelle différence y a-t-il au dehors entre le premier ordre d’impureté et l’ordre inférieur? Et ne peut-on pas présenter aussi une objection selon l’avis de Hillel? Selon lui, ''on rachète le tout et on peut le manger au dehors, sauf ce qui à l’intérieur est devenu impur par une impureté secondaire''. Or, quelle différence y a-t-il à l’intérieur entre ce qui est impur au premier degré et ce qui l’est au second? Dans l’un et l’autre cas, il n’y a pas de prescription légale et les rabbins ne se préoccupent pas de l’explication de R. Yohanan.
Pnei Moshe non traduit
אב הטומאה דבר תורה. טומאתו מן התורה וולד הטומאה אין לו טומאה לטמא אחרים אלא מדבריהם דאלו לטומאת עצמו לא פליג בר קפרא דהא בהדיא כתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא והטמא הוא אב ואשר יגע בו הוא ראשון וזהו ולד הטומאה ולא פליגי אלא בשני לבר קפרא מדבריהן ולר' יוחנן אף השני דבר תורה:
בין זה ובין זה דבר תורה. שהראשון לטומאה הוא ולד וטומאתו לאחרים גם כן מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' מי לא עסקינן דנגע בראשון והוי ליה שני:
וקשיא דב''ש על ר' יוחנן. לר' יוחנן דאמר אף ולד הטומאה מן התורה קשיא הא דב''ש דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ וכי מה בין ולד הטומאה ומה בין אב הטומאה בחוץ זה וזה דבר תורה הוא:
ואפי' על דברי ב''ה לא מקשיא. בתמיה כלומר מאי חזית דמקשית לר' יוחנן מדברי ב''ש ולא מקשית אפי' לדברי ב''ה דאמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא בולד הטומא' בפנים תקשה ג''כ מה בין וכו' זה וזה לא דבר תורה הוא בתמיה:
לא הוו בה רבנן אלא על דבר קפרא. כלומר אלא באמת לא הקשו הרבנין בבית המדרש כך כ''א לדברי בר קפרא הוא שהקשו מדברי ב''ש דב''ש אומרים וכו' מה בין אב הטומאה בין בפנים בין בחוץ וכי זה וזה לא דבר תורה הוא. לולד הטומאה הכתוב כאן טעות הוא אגב שטפא דלעיל ובשקלים פ' בתרא דאיתא כהאי ענינא לא גריס לה כ''א כדפרישית ומשני היינו טעמא דמה שנטמא בפנים יפדה ויאכל בפנים ואפי' נטמא באב הטומאה שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא אינו הכתוב כאן בספרים אינו טעות דהוי כמו ראינו כלומר הרי זה מעשר שני וכו' א''נ קיצור המלה הוא כדרך הש''ס הזה:
וְקַשְׁיָא דְּבַר קַפָּרָא עַל דְּבֵית שַׁמַּי דְּבֵית שַׁמַּי אוֹמְרִים הַכֹּל יִיפָּדֶה וְיֵאָכֵל בִּפְנִים חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בְּאַב הַטּוּמְאָה בַּחוּץ. מָה בֵּין אַב הַטּוּמְאָה לִוְולַד הַטּוּמְאָה בֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים. זֶה וְזֶה לֹא דְּבַר תּוֹרָה הוּא. שֶׁלֹּא אוֹמְרִים אֵינוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁנִּכְנַס וְיוֹצֵא. מֵעַתָּה לֹא ייִפָּדֶה שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים אֵינוֹ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְנִפְדָּה. בְּשָׁעָה שֶׁנִּיטְמְאוּ בִּפְנִים מְחִיצָה תוֹפָסָתוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁנִּיטְמָא בַּחוּץ אֵין מְחִיצָה תוֹפָסָתוֹ. וַאֲפִילוּ עַל דִּבֵית הִלֵּל לֵית הוּא מַקְשִׁייָא. דְּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים הַכֹּל ייִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בַּחוּץ חוּץ מִשֶּׁנִּיטְמָא בִּוְולַד הַטּוּמְאָה בִּפְנִים. מַה בֵּין וְולַד הַטּוּמְאָה בֵּין בַּחוּץ בֵּין בִּפְנִים זֶה וְזֶה לֹא מִדִּבְרֵיהֶן הוּא. כְּשֶׁהִכְנִיסָן עַל מְנָת דְּלֹא תִתְפָּשֶׂנּוּ מְחִיצָה.
Traduction
On songe seulement à l’objection posée par Ben-Kappara contre Shammaï, car il dit: ''il faut tout racheter et le consommer à l’intérieur, sauf ce qui est devenu impur au premier degré à l’extérieur''. Or, qu’importe que l’impureté de premier degré soit née au dehors, ou à l’intérieur? N’est-elle pas également légale dans l’un et l’autre cas? C’est que, répondit-on pour que les passants ne puissent pas dire avoir vu importer la 2e dîme à l’état pur, puis être consommée au dehors, ce qui sera devenu impur ne devra plus sortir. Mais, s’il en est ainsi, on devrait interdire le rachat, pour éviter que les passants disent l’avoir vu importer à Jérusalem, puis la racheter? -Non, le motif est qu’en cas d’impureté survenue à l’intérieur, l’enceinte de Jérusalem avait déjà englobé le produit lorsqu’il était encore pur (l’englobement n’a pas lieu s’il entre à l’état impur; tandis que pour l’impureté secondaire non légale survenue au dehors, l’enceinte produit son effet d’englobement). -Mais est-ce que la même objection ne s’adresse pas également contre Hillel, qui dit: ''Il faut tout racheter et on peut le consommer au dehors, à l’exception de ce qui sera devenu impur au second degré à l’intérieur''. Or, quelle différence y a-t-il en ce que cette impureté secondaire soit née au dehors ou à l’intérieur? N’est-elle pas dans l’un et l’autre cas une prescription rabbinique? -Il y a cette différence, fut-il répondu, que pour l’impureté secondaire on peut établir la condition que l’enceinte n’englobera pas ces produits (condition inutile pour la première impureté).
Pnei Moshe non traduit
מעתה לא יפדה. בירושלים משום דאיכא ג''כ חששא שלא יאמרו ראינו מע''ש שנכנס לירושלים ונפדה:
בשעה שנטמא וכו'. כלומר אלא היינו טעמייהו דב''ש דמחלקין בין בפנים לבחוץ משום שבשעה שנטמא בפנים מחיצה תיפסתו כבר מקודם. שנטמא אבל אם נטמא בחוץ אין מחיצה תופסתו שבשעה שנכנס כבר היה טמא ולקמן משני לה שפיר להאי קושיא מעתה לא יפדה:
ואפי' על דב''ה לית הוא מקשיא. בתמיה כלומר דסוף סוף לבר קפרא נמי מ''ט לא הקשו עליו אפילו מדברי בית הלל דבית הלל אמרי הכל יפדה וכו' חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים וכי מה בין בולד הטומאה לבין בחוץ ולבין בפנים לא זה וזה מדבריהן הוא לבר קפרא וא''כ אף בשנטמא בולד הטומאה בחוץ יהא נפדה ונאכל בפנים:
בשהכניסן וכו'. הא דקאמרי ב''ה בשנטמא בולד הטומאה בחוץ יאכל בחוץ מירי בשהכניסן בתחילה על מנת שלא תתפשנו מחיצה הלכך אף שהכניסו לירושלים יוציאנו ויאכל בחוץ שלא קלטתו המחיצה:
אָמַר רִבִּי זְעִירָה הָדָא אָֽמְרָה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי טָהוֹר שֶׁהִכְנִיסוֹ עַל מְנָת שֶׁלֹּא תִתְפְּשֶׂנּוּ מְחִיצָה אֵין מְחִיצָה תוֹפָסָתוֹ. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי טָהוֹר דְּבַר תּוֹרָה וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא כֵנִי עָבַר וּפָדָה פָּדוּי.
Traduction
R. Zeira dit: On prouve que lorsqu’on a importé de la 2e dîme pure en conditionnant que l’enceinte de Jérusalem ne l’englobera pas, cette condition devient valable (elle a le même effet qu’en cas d’impureté légale). Mais, objecta R. Yona, peut-on pour un produit légalement pur qui est entré, conditionner que le mur ne l’englobe pas et se réserver la faculté du rachat? Voici donc comment il faut compléter la déduction de R. Zeira: la condition établie de ne pas laisser englober le produit pur est valable, lorsque par erreur le rachat a déjà eu lieu (le fait accompli est maintenu).
Pnei Moshe non traduit
הדא אמרה מעשר שני טהור וכו'. מדקאמר דמהכי תנאי א''כ שמעת מינה דאף במעשר שני טהור מהני התנאי על מנת שלא תקלטנו המחיצה ואין המחיצה קולטתו דהא הא האי מע''ש שנטמא בולד הטומאה טהור הוא מן התורה ומהני ביה התנאי:
רבי יונה בעי. על הא דר' זעירא טהור דבר תורה ואת אמר הכין בתמיה ונראה דה''ג טהור אף מדבריהן ואת אמר הכין שהרי האי שנטמא בולד הטומאה ג''כ טהור דבר תורה הוא ויש לפרש לפי גי' הספר דה''ק הרי מעשר שני טהור מדבר תורה הוא שיכניסנו לירושלים ואת אמר הכין שיועיל בו התנאי הא כי גזור רבנן בקליטת מחיצה על טהור הוא דגזור והניחא זה שנטמא בולד הטומאה מבחוץ דנהי דטהור מן התורה הוא מדרבנן מיהת אית ביה טומאה אבל האי טהור לגמרי הוא ומהיכי תיתי דמהני ביה תנאי:
אלא כיני. אלא כן אתה יכול לומר דהתנאי מהני בטהור לגמרי לענין שאם עבר ופדה אותו פדוי הוא אבל להוציאו לכתחלה לא מהני:
רִבִּי יַעֲקֹב דְּרוֹמִיָּא בָּעֵא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי נִטְמָא חוּץ לִירוּשָׁלֵם וְנִכְנַס לֹא יֵצֵא שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין רָאִינוּ מַעֲשֵׂר שֵׁינִי נִכְנַס לִירוּשָׁלֵם וְיוֹצֵא. קוֹל יוֹצֵא לְיוֹצֵא. וְאֵין קוֹל יוֹצֵא לְפָדוּי.
Traduction
R. Jacob de Drôma dit en présence de R. Yossé (voulant ainsi expliquer le cas même après Shammaï) que lorsqu’un produit est devenu impur au second degré hors de Jérusalem et qu’ensuite à l’y importe, il ne doit plus en sortir, afin que l’on ne dise pas l’y avoir vu entrer puis sortir (et alors la condition établie s’annule); et, quant à l’observation faite au sujet du rachat, la voix des passant s’appliquera bien à ce qui sortirait de Jérusalem, non au rachat (on ne tient pas compte de cette hypothèse).
Pnei Moshe non traduit
רבי יעקב דרומיא בעי קומי ר' יוסי. על הא דמתרץ לעיל לב''ש דטעמא דמה שנטמא בפנים יפדה ויאכל בפנים ואפי' נטמא באב הטומאה משום שלא יאמרו ראינו מעשר שני שנכנס לירושלים ויצא א''כ מעתה אפי' נטמא חוץ לירושלים ונכנס לא יוציאנו שלא יהו אומרים ראינו וכו'. וכ''ת הא כבר מתרצינן נמי להא דמשום שבשעה שנטמא בחוץ אין מחיצה תופסתו סוף סוף קשיא הא דהקשה לעיל מעתה נמי לא יפדה שלא יאמרו ראינו למע''ש שנפדה בירושלים וזה עיקר הקושיא דר' יעקב וכלומר דמ''מ הדרא הקושיא על הא דמחלקי ב''ש בין נטמא בחוץ לבין נטמא בפנים ומשני דלעולם האי תירוצא עיקר שלא יאמרו ראינו וכו' ואם נטמא בחוץ טעמא הויא משום דאין המחיצה תופסתו והא דתקשי מעתה לא יפדה נמי משום האי חששא שאני הוא משום דקול יוצא על זה שיוציאו אותו מירושלים ואיכא חששא שלא יאמרו ראינו אבל אין קול יוצא לפדוי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source