Ma'asser Cheni
Daf 16a
אָמַר רִבִּי הוּנָא טַעֲמָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן דּוּ אָמַר אֵין הַפֶּסַח עוֹשֶׂה תְמוּרָה וְשׁוֹנֶה. הֵימַר בּוֹ עוֹדֵהוּ פֶסַח. מֵימַר בּוֹ עוֹדֵהוּ שְׁלָמִים. אָמַר לוֹ רִבִּי מָנָא וְלֹא דְמוּיֵי הֲוָה רִבִּי מְדַמֶּה לָהּ. רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן שְׁלָמִים שֶׁלְּקָחָן בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר הוּמְמוּ וּפְדָייָן עוֹד אֵינָן חוֹזְרִין לִכְמוֹת שֶׁהָיוּ לְהֵיעָשׂוֹת שֵׁנִי. 16a רִבִּי זְעִירָא רִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. חַד אָמַר שְׁלָמִים שֶׁלְּקָחָן בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר פָּֽקְעָה מֵהֶן קְדוּשַׁת מַעֲשֵׂר. תְּרוּמָה שֶׁלְּקָחָהּ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר לֹא פָֽקְעָה מִמֶּנָּה קְדוּשַׁת מַעֲשֵׂר. מִשְׁנָה שׁוֹבֶרֶת. מֵשִׁיבִין דָּבָר שֶׁפָּקְעָה מִמֶּנּוּ קְדוּשַׁת מַעֲשֵׂר עַל דָּבָר שֶׁלֹּא פָֽקְעָה מִמֶּנּוּ קְדוּשַׁת מַעֲשֵׂר. וְחָרָנָה אָמַר לֵית הָדָא אָֽמְרָה מֵשִׁיבִין דָּבָר שֶׁפָּֽקְעָה מִמֶּנּוּ קְדוּשָׁתוֹ עַל דָּבָר שֶׁלֹּא פָֽקְעָה מִמֶּנּוּ קְדוּשָׁתוֹ שֶׁהוּא אָמַר לוֹ (אָבַד עָלַי) טְבִילָה אַחַת.
Traduction
Selon R. Houna, voici quel est le motif de Samuel qui prescrit le 5e pour le reliquat de la Pâque: puisque, dit-il, on ne saurait employer l’agneau pascal à titre de remplaçant, ni le changer, on aurait pu supposer qu’après l’échange accompli, si le reste est transformé en sacrifice pacifique, c’est une seconde sainteté, échappant au 5e; aussi il faut dire que ce supplément est dû. Mais, lui répliqua R. Mena, est-ce que R. Samuel n’établit pas une similitude de motifs entre ces deux cas, qu’il juxtapose? (donc, aux 2 cas, la modification en sacrifices pacifiques a été la même; et pour celui provenant du reliquat de la Pâque, il a fallu prescrire l’obligation du 5e par la raison exposée ci-dessus). R. Aba ou R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: lorsqu’on a acheté pour de l’argent représentant de la seconde dîme des sacrifices pacifiques qui sont devenus défectueux, ils ont dû être rachetés; ils ne reviennent pas pour cela à leur premier état sacré de seconde dîme (dès que l’achat pour cet argent a eu lieu, le caractère sacré a cessé d’être). R. Zeira et R. Ila expriment tous deux des opinions diverses au nom de R. Yossé b. Hanina: l'un dit que les sacrifices pacifiques achetés pour de l’argent de la dîme n’ont plus la sainteté de la dîme, mais l’oblation achetée pour l’argent de la dîme ne perd rien de son caractère sacré d’oblation de la dîme; or, l’objection de R Simon est annulée (rompue), car on ne saurait opposer un objet dont le caractère sacré a cessé contre un autre dont le caractère sacré n’est pas annulé. L’autre au contraire dit: malgré cette divergence, R. Simon peut opposer au motif invoqué par les rabbins (l’interdit d’en manger pour le cohen purifié le même jour) la remarque que, pour une purification on ne doit pas tout perdre, puisqu’il suffit d’attendre la nuit afin d’en consommer (donc l’avis de R. Simon est maintenu).
Pnei Moshe non traduit
א''ר הונא טעמא דרבי שמואל. דקחשיב לשלמים הבאים מחמת הפסח לקדושה אחרת:
דהוא אמר אין הפסח עושה תמורה ושונה. כלומר משום דס''ל דלא מצינו שהפסח יעשה תמורה אחת וישנה פעם שניה בזמנים מתחלפים ויהיה דין תמורה שניה כמו אותה תמורה הראשונה:
הימר בו עודהו פסח מימר בו עודהו שלמים. כלומר אלא דמצינו דבזמן אחד עושה תמורה ותהיה אותה שהמיר בו עודהו פסח והיינו כדין הפסח שלא נקרב לשם פסח כגון שאבד ונמצא דירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכך הדין באם המיר בו בי''ד קודם חצות דאין התמורה עצמה קריבה שלמים אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויקח בדמיה שלמים וזהו עודהו פסח שהדין בהתמורה כמו דין הפסח עצמו שאין הוא קרב שלמים ומצינו שאם ממיר בו בזמן אחר עודהו התמורה עצמה שלמים והיינו אם המיר אחר חצות שא''צ שירעה עד שיסתאב אלא התמורה בעצמה קריבה שלמי' והואיל וכך הוא דאפי' בתמורהשל הפסח אין הדין שוה לעולם לפיכך אף בשלמים הבאים מחמת הפסח כקדושה אחרת משוינן לה ומוסיף חומש לפדיונם אף ע''פ שכבר הוסיף מחמת פדיון הפסח:
א''ר מנא ולא דמויי הוה רבי מדמה לה. כלומר דפריך על רב הונא דקאמר טעמא דר' שמואל משום דיליף מדין תמורת הפסח דפעם אחת דין הפסח עליה ופעם אחת דין שלמים עליה והרי רבי הוה מדמה דין דתמורה של הפסח כמו הפסח עצמו כאותה ששנינו בפ''ט דפסחים דמייתי רבי במתני' לדברי ר' יהושע יש תמורת הפסח קריבה ויש שאינה קריבה וכדמפרש ר''ע התם הפסח שאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח שהפריש תחתיו ירעה עד שיסתאב וימכר ויקח בדמיו שלמים וכן תמורתו משום שדחאו בידים שהרי נמצא קודם שחיטה ואעפ''כ לא שחטו לשם פסח והלכך אין הוא עצמו קרב שלמים וכך הדין בתמורה שלו ואם נמצא אחר שחיטת הפסח שהפריש תחתיו הוא עצמו קרב שלמים וכן תמורתו הרי דרבי מדמה לתמורת הפסח כמו הפסח בעצמו דכל זמן שהפסח עצמו קרב שלמים התמורה ג''כ קריבה עצמה שלמים וכן אם אין עצמו קרב שלמים הדין הוא כך בהתמורה וא''כ מה ראיה דין דתמורה לכאן דנחשב לשלמים הבאין מחמת הפסח לקדושה אחריתא אדרבה אם מדין תמורה ילפת לה לעולם הרי הוא כפסח עצמו:
ר' חייא בשם ר' יוחנן שלמים שלקחן בכסף מעשר הוממו ופדיין עוד אינן חוזרין לכמות שהיו להיעשות שני. כלומר לא מיבעיא כשלא הוממו דפקעה מהן קדושת מעשר כדר' יוסי בן חנינה לקמן אלא אפי' הוממו ופדיין סד''א דהואיל דעכשיו פקעה מהן קדושת שלמים חוזרין לכמות שהיו וצריך לאכלן בקדושת מעשר שני בירושלי' הלכך קאמר דאעפ''כ אינן חוזרין עוד לכמות שהיו להיות עליהן קדושת מעשר שני דמכיון דבתחלה כשלקח בהן שלמים פקעה מהן קדושת מעשר פקעה מהן לעולם:
תריהון אמרין בשם ר' יוסי בן חנינה וכו'. כלומר בגופא דדינא חרווייהו מודים דכך אמר ר' יוסי ב''ח שפקעה מהן קדושת מעשר ולא פליגי אלא אליבא דתנאי דמתני' אי סברי כהאי דר' יוסי ב''ח או לא דחד אמר דלדידי' דאמר שלמים שלקחן [בכסף מעשר] פקעה מהן קדושת מעשר ותרומה שלקחה בכסף מעשר לאפקעה ממנה קדושת מעשר. כצ''ל קשיא ממתני' כדלקמיה:
משנה שוברת. כלומר ממה דשמעינן ממתני' שוברת להך דר' יוסי ב''ח דמחלק בין שלמים לתרומה דהא ר''ש אמר לחכמים מה אם היקל בזבחי שלמים וכו' וקשיא וכי משיבין דבר שפקעה ממנו קדושת מעשר על דבר שלא פקעה ממנו קדושת מעשר דילמא הא דהקילו ליקח זבחי שלמים משום דבשעת לקיחה פקעה מיד קדושת מעשר ושוב אין כאן מיעוט באכילתו של מעשר דיאמר בתרומה שלא פקעה ממנה קדושת מעשר וצריך לאכלה בירושלים בקדושת מעשר וא''כ מאי האי דהשיב ר''ש משלמים על התרומה:
וחרנא אמר. והאי מ''ד אחרינא אמר דאדרבה דכי לית הדא אמרה משיבין דבר שפקעה ממנו קדושתו על דבר שלא פקעה ממנו קדושתו כלומר דלעולם תנאי דמתני' כר' יוסי ב''ח ס''ל לחלק בין שלמים לתרומה והאי גופא היא מתשובת ר''ש וכך השיב להם מה אם היקל בזבחי שלמים דבשעת לקיחה פקעה מהן קדושתו של מעשר וחלה קדושת שלמים והרי יכול הוא שהן באים לידי פגול ונותר וטמא ומ''מ ממעט באכילת מעשר הויא דאלו לא לקח בהכסף שלמים היה נשאר בקדושת מעשר ואפילו הכי לוקחין לא ניקל בתרומה דמיהת נשאר קדושת מעשר עליה. בספרי הדפוס מצוין בטעות כאשר מצוי זה בהרבה מקומות ועד כאן הוא שייך להלכה ב' והאי שהוא אומר לו עבר עלי טבילה אחת שייך לקמן על הלכה ג':
Ma'asser Cheni
Daf 16b
משנה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ מָעוֹת בִּירוּשָׁלֵם וְצָרִיךְ לָהֶם וְלַחֲבֵירוֹ פֵּירוֹת אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי הַמָּעוֹת הַלָּלוּ מְחוּלָּלִים עַל פֵּירוֹתֶיךָ נִמְצָא זֶה אוֹכֵל פֵּירוֹתָיו בְּטָהֳרָה. וְהַלָּהּ עוֹשֶׂה צוֹרְכוֹ בְּמָעוֹתָיו. וְלֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא בִדְמַאי. פֵּירוֹת בִּירוּשָׁלֵם וּמָעוֹת בִּמְדִינָה אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָהֵם מְחוּלָּלִין עַל פֵּירוֹת הָאֵלּוּ. מָעוֹת בִּירוּשָׁלֵם וּפֵירוֹת בִּמְדִינָה אוֹמֵר הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ מְחוּלָּלִין עַל פֵּירוֹת הָהֵם וּבִלְבַד שֶׁיֵּעָלוּ הַפֵּירוֹת וְיֵאָֽכְלוּ בִירוּשָׁלֵם. מָעוֹת נִכְנָסוֹת לִירוּשָׁלֵם וְיוֹצְאוֹת. פֵּירוֹת נִכְנָסִין וְאֵינָן יוֹצְאִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף הַפֵּירוֹת נִכְנָסִין וְיוֹצְאִין. 16b פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן וְעָֽבְרוּ בְּתוֹךְ יִרוּשָׁלַיִם. יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. וּשֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן סַלֵּי עֲנָבִים לְגַת. וְסַלֵּי תְאֵינִים לְמוּקְצֶה. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים מַעֲשֵׂר שֵׁינִי יַעֲלֶה וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יִפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הִלֵּל עַל פֵּירוֹת שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁייִפָּדֶה מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ עַל פֵּירוֹת שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתָּן שֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים יִיפָּדֶה וְיֵאָכֵל בְּכָל מָקוֹם. וְהַדְּמַאי נִכְנַס וְיוֹצֵא וְנִפְדֶּה.
Traduction
Si quelqu’un, ayant à Jérusalem de l’argent de 2e dîme dont il se servira pour ses besoins journaliers (en dehors de la nourriture) et un ami ayant des fruits profanes, désire opérer un échange entre ces 2 valeurs, il pourra dire à son prochain que l’argent serve d’échange contre les fruits. Ce dernier mangera ses fruits devenus de la 2e dîme à l’état de pureté, et le premier pourra faire de son argent tel usage qu’il voudra. Mais, on ne devra pas entrer dans de tels arrangements avec un ignorant (91)Soupçonné de manger à l'état impur, sauf s’il s’agit de dîme douteuse. Reprise.Si quelqu’un a des fruits profanes à Jérusalem et de l’argent de 2e dîme au dehors (nécessaire à l’usage journalier), il pourra déclarer que ledit argent soit échangé (et rendu profane) contre les fruits présents (malgré l’intervalle d’espace). De même, si l’argent est à Jérusalem et les fruits au dehors, il déclarera l’argent racheté par ces fruits (93)Plus tard sacrés à leur tour; aussi, aura-t-il soin de transporter les fruits à Jérusalem et de les y consommer. L’argent de 2e dîme peut, après avoir été importé à Jérusalem aussi en être remporté, tandis que les fruits une fois entrés n’en doivent plus sortir. Selon R. Simon b. Gamliel, les fruits peuvent aussi être remportés. Reprise. Lorsque des fruits dont le travail de préparation est achevé (soumis à tous les droits) ont traversé Jérusalem, il faut restituer à cette ville la part de 2e dîme et l’y manger (97)''Dès que la 2e dîme est due et pour ainsi dire prélevée, elle ne peut plus être rachetée; il faut la manger sur place''. Si les travaux préparatoires n’étaient pas achevés, comme les paniers de raisins destinés au pressoir, ou les paniers de figues que l’on va étendre et faire sécher, il faut, selon Shammaï, restituer à Jérusalem la 2e dîme et l’y consommer; selon Hillel, on pourra la racheter et manger les fruits n’importe où. R. Simon b. Juda explique (98)Cf. Babli, Makot 20a au nom de R. Yossé que la discussion entre Shammaï et Hillel ne porte pas sur le cas où les travaux des fruits ne sont pas achevés, et tous deux admettent que l’on peut en racheter la 2e dîme et la manger n’importe où. Ils ne diffèrent d’avis qu’en cas d’achèvement des travaux pour les fruits: alors, selon Shammaï, il faut rapporter la 2e dîme à Jérusalem et l’y manger; selon Hillel, on la rachète et la consomme n’importe où. Quant aux fruits douteux, on peut les transporter à volonté (99)Cf. Mishna, (Demaï 1, 2) et les racheter.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שהיו לו מעות בירושלים. של מעשר שני וצריך להם להוציא לשאר דברים שאין נלקחין בכסף מעשר כגון לסחורה או לשארי דברים שהן חוץ מאכילה ושתיה וסיכה:
ולחבירו פירות של חולין והן ג''כ בירושלים ורוצה לאכלן:
אומר לחבירו הרי המעות האלו. של מעשר מחוללין על פירותיך ונמצא אלו הפירות קדושת מעשר עליהן ויאכל אותם חבירו זה בטהרה והלה עושה צרכיו במעותיו לפי שיצאו המעות לחולין וקמ''ל דאע''ג דאין פודין פירות מעשר שני טהור בירושלים חילול מעות מעשר על הפירות מותר אף בירושלים:
ולא יאמר כן לעם הארץ. לפי שאסור למסור מעשר שני של ודאי לעם הארץ שאינו נזהר לאכלן בטהרה אלא במעות מעשר שני של דמאי מותר למסור לעם הארץ מפני שהוא ספק דשמא כבר הופרש מע''ש ואין קדושת מעשר עליהן:
פירות בירושלים ומעות במדינה. חוץ לירושלים אומר הרי המעות ההם מחוללין וכו' וכן איפכא וקמ''ל שאינו צריך להיות המעות והפירות במקום אחד בשעת החילול:
גמ' שהוא אומר לו עבר עלי טבילה אחת. כלומר חבירו זה אומר לו כבר טבלתי מטומאתי ולפיכך מותר לומר לו הרי המעות מעשר מחוללין על פירותיך שזה יאכלם בטהרה. אבל לא יאמר כן לע''ה אלא בדמאי. שהוא חשוד על הטהרות ובדמאי הוא שהתירו הא בודאי לא שאין מוסרין ודאי של מעשר שני לע''ה:
מתני' מעות. של מע''ש נכנסות לירושלים ויוצאות שאין המחיצות קולטות אלא להפירות שכיון שנכנסו פירות מע''ש לירושלים אסור להוציאן משם ואם עבר והוציאן או שיצאו בשגגה יחזרו ויאכלו בירושלים ואפי' הן של דמאי וקליטת המחיצה מדבריהם הוא:
רשב''ג אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין. בגמרא אמרו דלא אמר רשב''ג אלא כדי לעשות מהן עיסה חוץ לירושלים ולחזור אותן אח''כ וכן הכל כדי לעשות עיסה ולחזור מפני שבירושלים לא היה מצוי כל כך לטחון ולאפות ואין הלכה כרשב''ג:
גמ' כדי לעשות עיסה ולחזור וכו'. אדברי רבי שמעון בן גמליאל קאי כדפרישית במתני' והובא זה לעיל בפ''ב בהלכה ד':
מתני' פירות שנגמרה מלאכתן. ואין צריכין עוד איזו מלאכה הכל מודים שאם עברו בתוך ירושלים אף בעודם טבל ויצאו שיחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים שכבר קלטוהו מחיצות ואין יכול להוציא מעשר שני עליהן מפירות אחרות שלא נכנסו. לירושלים:
ושלא נגמרה מלאכתן. כגון סלי ענבים לגת שעדיין נשאר גמר מלאכתן הדריכה והסחיטה וכן סלי תאנים למוקצה והוא מקום ששוטחין אותן כדי לייבשן שעדיין מחוסרין היובש בהא פליגי:
בש''א יחזור מע''ש שלהם ויאכל בירושלים. דמחמירי בקליטת מחיצות ובה''א יפדה מעשר שני שלהן בחוץ ויאכל בכל מקום:
ר''ש בן יהודה וכו'. דקסבר הואיל וקליטת מחיצות מדבריהם הוא מקילין בית הלל אף בפירות שנגמרה מלאכתן והלכה כת''ק דבפירות שנגמרה מלאכתן לא נחלקו ב''ה:
והדמאי. מפרש בגמרא דוקא פירות טבל של דמאי נכנס ויוצא ונפדה אבל מעשר שני של דמאי קולטין אותו המחיצות כמו בשל ודאי:
הלכה: אֲבָל לֹא יֹאמַר כֵּן לְעַם הָאָרֶץ אֶלָּא בִדְמַיי. הָא בְּוַדַּאי לֹא שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ.
Traduction
On ne pourra s’arranger avec l’ignorant, dit la Mishna, que s’il s’agit de cas douteux. Cela ne peut pas avoir lieu pour la dîme due avec certitude, vu qu’on ne la livre pas à l’ignorant (de crainte d’abus).
כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה וְלַחֲזוֹר כְּדֵי לַעֲשׂוֹת עִיסָּה וְלַחֲזוֹר.
Traduction
Lorsque R. Simon b. Gamliel autorise de remporter les produits qui sont entrés, ce n’est pas pour pouvoir les racheter hors Jérusalem, mais c’est pour en laisser faire de petites pâtes (94)Cf. ci-dessus, (2, 4) cuites au dehors et successivement renouvelées.
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר זֹאת אוֹמֶרֶת יְרוּשָׁלֵם עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה. מַה חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה טוֹבֶלֶת אַף זוֹ טוֹבֶלֶת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּדִין הוּא הָיָה אֲפִילוּ בָּתִּים שֶׁשָּׁם לֹא יַטְבִּילוּ שֶׁהֵן שֶׁלְכָּל יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא זֹאת אוֹמֶרֶת יְרוּשָׁלֵם עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּחֲצַר בֵּית שְׁמִירָה מַה חֲצַר בֵּית שְׁמִירָה תוֹפֶסֶת אַף זוֹ תוֹפֶסֶת. אָמַר רִבִּי הָדָא אָֽמְרָה כְּרִי שֶׁהוּא טָבוּל לָרִאשׁוֹן וּלְשֵׁינִי אִם הִתְרוּ בוֹ מִשּׁוּם שֵׁינִי לוֹקֶה. הָתִיב רִבִּי מָנָא. וְהָתַנִּינָן בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים יַחֲזוֹר מַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶן וְיֵאָכֵל בִּירוּשָׁלֵם. אִית לָךְ מֵימַר עַל דְּבֵית שַׁמַּי לוֹקֶה. אֶלָּא חוֹמֶר הוּא בִּמְחִיצוֹת. אוֹף הָכָא חוֹמֶר הוּא בִּמְחִיצוֹת.
Traduction
Ceci prouve, dit R. Simon b. Levi, que l’enceinte Jérusalémite rend les fruits soumis à l’obligation de la dîme comme une cour bien gardée (où l’on aurait emmagasiné des produits); dans l’une et l’autre, l’obligation commence. R. Yona dit: il serait strictement légal de reconnaître que, même dans les maisons de cette capitale, les fruits ne devraient pas être susceptibles d’être soumis aux obligations puisque ces maisons sont à la disposition de tout Israël arrivant à Jérusalem (95)On sait que les fruits exposés en public sont libres de droits; mais Jérusalem est considérée comme une cour gardée sous ce rapport, qu’à l’instar de cette dernière elle englobe les fruits dans son sein et les soumet ainsi aux droits. Rabbi dit: ceci prouve que lorsqu’un monceau de blé est soumis à l’obligation de la 1ere et de la 2e dîme et qu’ensuite, malgré l’avertissement de ne pas manger la 2e dîme hors Jérusalem, on la consomme au dehors, le coupable est passible des coups de lanière (96)Même avant de prélever la 1re dîme, la 2e est due pour avoir été à Jérusalem. -Mais, objecta R. Mena, n’a-t-on pas enseigné dans notre Mishna (§ 6): ''Lorsque des fruits dont le travail de préparation n’est pas achevé ont traversé Jérusalem, il faut restituer à cette ville la part de 2e dîme et l’y manger, selon Shammaï''; or, même selon lui, pour des fruits dont la préparation est inachevée, il ne saurait y avoir la peine des coups de lanière en cas d’infraction à la défense d’en manger. Il faut donc admettre que la gravité est plus grande (et entraîne la défense, malgré l’inachèvement) en raison de l’incorporation dans l’enceinte; il en sera de même pour les fruits et ils seront soumis aux 2 dîmes.
Pnei Moshe non traduit
גמ' זאת אומרת ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה. דטובלת למעשר ואסור לאכול מהן עראי כדתנן לעיל בפ''ג דמעשרות אף זו טובלת דהא מתני' בפירות טבל איירי וקתני דמעשר שני נקלט וקס''ד דה''ה לענין שאר מעשרות דטובלת כמו חצר בית שמירה:
א''ר יונה. אם לענין דטובלת וקובעת לכל מעשרות קאמרת קשיא דהא בדין היה שאפי' בתים של שם לא יטבילו את הפירות לפי שהן של כל ישראל דירושלים לא נחלקה לשבטים ולא דמייא לחצר בית שמירה שקובעת למעשר שאין רשות אחרים עליה:
אלא. אי בעית לדמות לחצר בית שמירה אימא הכי זאת אומרת ירושלים עשו אותה כחצר בית שמירה וכל חד וחד למאי דשייך לה מה חצר בית שמירה תופסת הפירות לענין קביעות מעשרות אף זו תופסת לענין קליטת מחיצות דקולטת אף בפירות טבל למעשר שני שבהן אבל לענין קביעות מעשרות שיהא אסור לאכול מהן עראי אם נכנסו לירושלים זו לא שמענו:
הדא אמרה כרי שהוא טבול לראשון ולשני. שלא ניטלו ממנו לא מעשר ראשון ולא מעשר שני אם התרו משום מעשר שני שבו אל תאכל מן הכרי הזה חוץ לירושלים לוקה שהרי כאן ג''כ נכנסו הפירות לירושלים בעודן טבל ומשמע שלא הופרש מהן אף מעשר ראשון דהא פירות שנגמרה מלאכתן קתני והיינו שאי בהן אלא גמר מלאכה למעשרות אבל עדיין לא הופרש מהן מעשרות כלל ואפ''ה נקלט המעשר שני שבתוכן שצריך לאוכלו בירושלים אחר שיפרישנו וא''כ ש''מ דאם התרו בו על מעשר שני שבאותן הפירות ועבר ולא החזירן ואכלו חוץ לירושלים לוקה. התיב ר' מנא והתנינן. גבי פירות שלא נגמרה מלאכתן דקסברי ב''ש דנקלטו ויחזור מעשר שני שלהן לאכלו בירושלים אית לך מימר על דב''ש לוקה בתמיה וכי מצית אמרת דלב''ש הואיל והמחיצות קולטות אם עבר ואכל המעשר שבהן חוץ לירושלים שלוקה הלא לא נגמרה מלאכתן למעשרות ואין כאן חיוב המעשרות כלל אלא מאי אית לך למימר חומר הוא שהחמירו במחיצות שהן קולטות אפי' בלא נגמרה מלאכתן לענין שאם אח''כ תגמר מלאכתן ויפריש המעשרות שצריך לאכול המעשר שני בירושלים אוף הכא בפירות שנגמרה מלאכתן חומר הוא במחיצות ולענין קליטה בלבד הוא שהחמירו לכתחלה אבל לא לענין שאם התרו בו ועבר שלוקה:
רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי הִפְרִישׁ עָלָיו שֵׁינִי מִמָּקוֹם אַחֵר נִפְטָר אוֹ כְבָר תְּפָשָׂתוֹ מְחִיצָה. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי עָשָׂה כוּלּוֹ שֵׁינִי לְמָקוֹם אֶחָד כּוּלּוֹ נִתְפָּשׂ אוֹ לֹא נִתְפָּשׂ אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.
Traduction
R. Zeira demanda: lorsque après avoir emporté les fruits hors de l’enceinte on prélève pour eux la 2e dîme d’ailleurs, sont-ils ainsi libérés, ou restent-ils consacrés pour avoir été englobés par l’enceinte? De même, demanda R. Yona, si après la sortie on déclare que le tout constituera une 2e dîme pour d’autres fruits, est-ce que cette consécration a son effet (de façon à libérer les autres), ou n’y a-t-il qu’un fruit sur dix qui soit ainsi consacré? (point de réponse).
Pnei Moshe non traduit
הפריש עליו שני ממקום אחר. אם הפריש מעשר שני ממקום אחר על אותו מעשר שני הטבול באותן הפירות מהו אם נפטרו אותן הפירות מחיוב מעשר שני שבהן או דילמא דאמרי' כבר תפסתו מחיצה וצריך שיפריש המעשר שני מהן ולא מהני במה שמפריש עליו מעשר שני ממקום אחר:
ר' יונה בעי. איפכא אם עשה להטבל הזה כולו מעשר שני על מקום אחר והן פירות שלא נכנסו לירושלים מהו:
כולו נתפס. כלומר מי אמרינן דכל הטבל כולו נתפס בקליטת מחיצה ואינו יכול להפריש מאותן הפירות מעשר שני על פירות שלא נכנסו לירושלים דמכיון דאית ביה מעשר שני הנקלט במחיצה נקלט כל הטבל כולו או דילמא לא נתפס בקליטת מחיצה אלא אחד מעשרה שיש בו כלומר כפי חשבון המעשר שני שבאותו הטבל זהו שנקלט אבל השאר יכול הוא לעשותו מעשר שני על פירות שהן חוץ לירושלים מפני שאין תורת קליטת מחיצות כ''א על מעשר שני שבו בלבד ולא איפשיטו הני בעיות:
הָא סַלֵּי תְאֵינִים לַאֲכִילָה וְסַלֵּי עֲנָבִים לַאֲכִילָה גְּמַר מְלָאכָה הֵן.
Traduction
Puisque la Mishna énonce (§ 6) comme inachevés les paniers de raisins destinés au pressoir, ou les figues à sécher, cela prouve que lorsque ces paniers sont destinés à la consommation, leurs travaux préparatoires sont dits achevés.
Pnei Moshe non traduit
הא סלי תאנים לאכילה וכו'. על סלי ענבים לגת וכו' דקתני במתני' קאי דוקא אם הן לגת או למוקצה דאז לא נגמרה מלאכתן למעשרות כדתנן בפ''ק דמעשרות היין משיקפה וכו'. אבל אם הן לאכילה גמר מלאכתן קרינן בהו והכל מודים שהמחיצות קולטות אותן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source