Vayedaber

Kilayim

Daf 7b

משנה: הָֽיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה חִטִּים וְנִמְלַךְ לְזוֹרְעָהּ שְׂעוֹרִים יַמְתִּין לָהּ עַד שֶׁיַּתְלִיעַ וְיוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ יִזְרַע. אִם צָֽמְחָה לֹא יֹאמַר אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אוֹפֵךְ. אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. כַּמָּה יְהִי חָרוּשׁ כְּתַלְמֵי הָֽרְבִיעָה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר כְּדֵי שֶׁלֹּא יְשַׁייֵר רוֹבַע לְבֵית סְאָה.

Traduction

Si un champ se trouve déjà ensemencé de froment et que l’on se propose d’y semer de l’orge; il faut attendre que le froment soit dissous (environ 3 jours); puis on cultive (ou retourne) la terre (pour détruire le contenu), puis l’on y sème. Si le froment a déjà germé (et a pris forme), l’on ne peut pas dire: ''Je veux d’abord semer, puis retourner la terre'', mais il faut la retourner avant de semer. Combien faut-il cultiver pour cela (58)C'est-à-dire, faut-il que les sillons soient serrés et rapprochés?? Il faut y creuser les sillons (peu profonds) qui précèdent les pluies d’automne. Aba Shaoul dit: il ne faut pas que dans un terrain, ayant la contenance d’un saa, on laisse libre de quoi récolter un quart de cab (le labourage devra être complet).

Pnei Moshe non traduit

מתני' היתה שדהו זרועה חטים. ועדיין לא צמחו:

ימתין לה עד שיתליעו. שיתליעו החטים ויפסדו בארץ ומפרש בגמ' דבארץ לחה כמו מקום הטינא שיעור הפסד הזרעים שלשה ימים ובמקום הגריד ויבש צריך יותר:

ויופך. ואח''כ יהפך הקרקע במחרישה ואח''כ יזרע השעורים:

אם צמחה. את החטים ויכול הוא להפוך את הכל אפי' כן לא יסמוך על זה ויאמר אזרע שעורים ואח''כ אופך החטים אלא הופך ואח''כ זורע:

כמה יהא חריש כתלמי הרביעה. כלומר לא שהוא צריך לחרוש תלמים רצופין זה לזה אלא כתלמי רביעה כדרך בני אדם לחרוש בזמן הרביעה קודם שירד המטר כדי שתרוה הארץ שחורשין תלמים גדולים:

כדי שלא ישייר רובע לבית סאה. כלומר שלא ישאר במקום אחד שיעור רובע הקב בבית סאה ואין הלכה כאבא שאול:

משנה: זְרוּעָה וְנִמְלַךְ לִיטְעָהּ לֹא יֹאמַר אֶטַּע וְאַחַר כָּךְ אוֹפֵךְ. אֶלָּא הוֹפֵךְ וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵעַ. נְטוּעָה וְנִמְלַךְ לְזוֹרְעָהּ לֹא יֹאמַר אֶזְרַע וְאַחַר כָּךְ אַשָּׁרֵשׁ. אֶלָּא מְשָׁרֵשׁ וְאַחַר כָּךְ זוֹרֵעַ. אִם רָצָה גּוֹמֵם עַד פָּחוֹת מִטֶּפַח וְזוֹרֵעַ וְאַחַר כָּךְ מְשָׁרֵשׁ. הָֽיתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה קַנֵּבִּס אוֹ לוּף לֹא יְהֵא זוֹרֵעַ וּבָא עַל גַּבֵּיהֶן שֶׁאֵינָן עוֹשִׂין אֶלָּא לִשְׁלֹשׁ שָׁנִים. תְּבוּאָה שֶׁעָלוּ בָהּ סְפִיחֵי אִסָּטִיס וְכֵן מָקוֹם הַגְּרָנוֹת שֶׁעָלוּ בָהֶן מִינִין הַרְבֶּה וְכֵן תִּלְתָּן שֶׁהֶעֱלָת מִינֵי עֲשָׂבִים אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לְנַכֵּשׁ. וְאִם נִיכֵּשׁ אוֹ כִיסַּח אוֹמֵר לוֹ עֲקוֹר אֶת הַכֹּל חוּץ מִמִּין אֶחָד.

Traduction

De même, si un champ se trouve ensemencé et que l’on se propose d’y planter de la vigne, il ne faut pas la planter, puis cultiver la terre (pour la modifier), mais il faut labourer avant de planter la vigne. Si ce plant s’y trouvait et que l’on veuille l’ensemencer, il ne faudra pas semer, puis arracher les racines de la vigne, mais au contraire déraciner avant de semer. Si l’on veut, on peut couper le cep à une hauteur moindre qu’un palme au-dessous du niveau du sol, puis semer et enfin déraciner. Reprise. Dans un champ contenant de la semence de chanvre (cannabis (60)Maïmonide donne comme équivalent le mot arabe correspondant à grec karon (carvis) et que l'on retrouve dans Yalzaïde, Beitaride et d'autres.) ou de lupin (61)Selon d'autres, la canne à sucre, ou betterave. Voir ci-dessus, (Pea 6, 10)., il ne faut pas ajouter une autre semence, car elles ne germent qu’au bout de trois ans. Si au milieu du blé il croît des pousses de graines colorantes Isati'' (62)Selon d'autres, c'est l'indigo. D'après Rashi ( (Shabat 89b), Baba Kama, 81a et 101b) c'est le saffran., ou si dans la grange il a poussé spontanément (par la chute de divers grains) plusieurs espèces (hétérogènes), ou si de fenugrec (63)Selon Wiesner (homilet. Beilage zu Ben-Chanania de 1866, n° 12, p. 142), il faut voir dans ce terme le grec teuthalis, sorte de polygone (Pline, Hist. Nat., XXVII, 91). Les herbes polygonales sont ainsi nommées, selon Pline, d'après la quantité de semences qu'elles produisent. C'est aussi l'avis de Mussafia (éd. Landau). thli'' a fait naître diverses verdures, on n’oblige pas le propriétaire d’arracher et de déraciner ces excroissances (64)Il le fera de lui-même, car ce mélange lui est préjudiciable.. Mais s’il a commencé à le faire, il faut enlever le tout et ne laisser qu’une espèce (sans quoi il prouverait qu’il veut profiter d’une autre espèce).

Pnei Moshe non traduit

מתני' זרועה. היתה שדהו תבואה או ירק ונמלך לנטעה גפנים ותבואה וירקות בצד הגפנים אסור וצריך להפוך את הזרעים במחרישה לא יאמר וכו' וכן אם היתה נטוע' גפנים ונמלך לזרעה תבואה או ירקות צריך לשרש הגפנים ואח''כ יזרע:

אם רצה. כלומר אם רצה לזרוע קודם שישרש גומם קוצץ את הגפנים עד פחות מטפח סמוך לארץ וזורע ואח''כ משרש עוקר את הנשאר בארץ מן הגפנים:

מתני' היתה שדהו זרועה קנבוס ולוף. וקצרן ונשארו השרשים בארץ ודרכן של מינין אלו שחוזרין וצומחין לאחר ג' שנים לפיכך לא יהא זורע ובא על גביהן זרע אחר עד שיעקר העקרין:

איסטים. הוא מין צבע אינדיקו בלע''ז וכשכורתים אותו חוזר וצומח מאליו ונקרא ספיח. א''נ ספיח הוא מה שצומח מן הזרע הנופל בשעת קצירה:

וכן מקום הגרנות. שדשין בו כמה מיני תבואה ועלו שם מינין הרבה:

וכן תלתן. פינגריקו בלע''ז שזרען למאכל אדם ועלו בה מיני צמחים וכל אלו נראה שאין דעתו נוחה מהן לפי שהאסטים קשה הוא לתבואה וכן צמחי העשבים קשין לתלתן הנזרע למאכל אדם ומקום הגרנות נמי קשה להם הזרעים שמחלידין את הקרקע והלכך אין מקום לחשוד שבעל השדה זרע אותן אלא מאליהן הן עלו ואין מחייבין אותו לנכש ולעקור אותן:

אם נכש או כיסח. מקצת מהן אומרין לו עקור את הכל דאי לאו הכי מיחזי כמקיים כלאים שהרי מקצתן עקר והניח השאר ובהכי גלי דעתיה דניחא לי' בהנשאר לפיכך צריך לעקור את הכל. נכש מקרי כשעוקר הצמחים עם השרשים וכיסח הוא כשקוצץ העלים והשרשים נשארו בארץ:

הלכה: עַד כַּמָּה הִיא מַזְרָעַת עַד כְּדֵי שֶׁתְּהֵא בָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה יָמִים בִּמְקוֹם הַטִּינָּא אֲבָל לֹא בִּמְקוֹם הַגְּרִיד בְּעָיָא הִיא יוֹתֵר. וְתַנֵּי כֵּן מִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ בִּמְקוֹם הַטִּינָּא וְאִם צִמְּחָה וְהוֹרִיד בְּהֶמְתּוֹ לְתוֹכָהּ וְקִירְטְמָתָהּ הֲרֵי זוּ מוּתֶּרֶת.

Traduction

A partir de quel moment, la semence commence-t-elle à germer? Au bout de 3 jours d’enfouissement en terre dans un endroit humide (ou: argileux), mais non dans un terrain sec; là, il faut un plus long séjour (59)Comp. Babli, (Pessahim 55a).. On a enseigné en effet: on considère une partie du jour comme le jour entier (comme supputation de durée pour les semences), s’il s’agit d’un terrain humide. Si la semence a poussé et que l’animal qui passait dans ce champ en a mangé le produit, il est permis d’y semer à nouveau.

Pnei Moshe non traduit

גמ' עד כמה היא מזרעת. כלומר כמה ישהו הזרעים בארץ עד שיופסדו ותהא הארץ מזרעת ומפני שאינה מזרעת כ''א אחר שיופסדו הזרעים:

במקום הטינא. בקרקע לחה וכו' כדפרישית במתני' מפני שבמקום גריד בעיא הארץ יותר:

ותני כן. בתוספתא פ''ק:

מקצת היום ככולו. לא שצריך שלשה ימים שלימים דוקא אלא מקצת יום השלישי ככולו:

מַה טַעְמָא דְּרַבָּנִין. מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַחֲרוֹשׁ אֲפִילוּ לֹא רָצַף. תַנֵּי. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אֵין מְחַייְבִין אוֹתוֹ לִהְיוֹת חוֹרֵשׁ דַּק אֶלָּא כְּתַלְמֵי הָֽרְבִיעָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר זְנַב הַסּוּס הָֽיְתָה נִקְרֵאת כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סוֹף עֲפָרָהּ שֶׁל זוֹ נוֹגֵעַ בְּזוֹ וְסוֹף עֲפָרָהּ שֶׁל זוֹ נוֹגֵעַ בְּזוֹ. מַה טַעְמָא דְּאַבָּא שָׁאוּל מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּרוֹבַע דַּיּוֹ. מַה אַבָּא שָׁאוּל כְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרַבָּנִין הוּא דְּרַבָּנִין אָֽמְרֵי מִכֵּיוָן שֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לַחֲרוֹשׁ אֲפִילוּ לֹא רָצַף. אָבַּא שָׁאוּל אוֹמֵר מִכֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל דַּעְתּוֹ בְּרוֹבַע דַּיּוֹ. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר צָרִיךְ לְהַשְׁלִים אֶת כָּל הָרוֹבַע.

Traduction

Quel est le motif de l’avis des rabbins? C’est qu’il suffit, disent-ils, d’avoir eu l’intention de labourer le champ à nouveau (intention marquée par la présence de l’animal), et il n’est pas nécessaire d’avoir tracé des sillons. On a enseigné: selon Aba Shaoul, il n’est pas nécessaire en cas de rénovation de la semence de labourer chaque parcelle de champ; il suffit d’y tracer de larges sillons. Selon R. Simon ben Gamliel, on appelle ce procédé: la queue du cheval (ou plutôt marche du bœuf boustrofhdon), c’est-à-dire que l’extrémité d’une ligne de sillon touche à la tête de l’autre sillon. Quel est le motif d’Aba Shaoul? (Pourquoi, dans la Mishna, impose-t-il l’obligation de laisser moins d’un quart, tandis qu’ici il se contente d’un labourage incomplet en cas de rénovation de la semence). C’est que, dit-il, il suffit d’avoir commencé à détruire le quart de cab, comme ici d’avoir commencé à labourer. Est-ce à dire qu’Aba Shaoul partage l’avis de R. Yossé (et qu’il faut avoir l’intention de ne rien laisser intact dans le champ ensemencé)? Non, il se range à l’avis des rabbins qui disent: dès que l’on a montré l’intention de labourer le champ (par un commencement d’exécution), il est inutile d’achever (en labourant les moindres parties). Selon Aba Shaoul, il suffit d’avoir commencé à détruire le quart de saa; au contraire, selon R. Yossé, il faut achever de retourner ce quart (et ne laisser aucune semence en terre intacte).

Pnei Moshe non traduit

מ''ט דרבנן. דס''ל כתלמי רביעה משום שמכיון שנתן דעתו לחרוש כלומר שהתחיל לחרוש אפילו לא רצף התלמים סמוכין ורצופין זה לזה סגי:

תני אין מחייבין אותו להיות חורש דק וכו' כצ''ל. ואבא שאול אומר הכתוב בספרי הדפוס טעות הוא דהא אבא שאול פליג במתני' וכן לא איתא בתוספתא הכי אלא סתמא גריס שם אין מחייבין אותו וכו' ודברי חכמים הן:

להיות חורש דק. כלומר סמוך זה לזה:

זנב הסוס היתה נקראת. כמו זנב הסוס שסוף שער הקצר נוגע בארוך וזה בזה עד הארוך ביותר כך חורש התלמים כדי שיהא סוף עפרה של זו נוגע באמצעה של זו וכן כולן:

מ''ט דאבא שאול. דס''ל במתני' כדי שלא ישייר רובע:

מכיון שהתחיל ברובע דיו. כלומר שצריך הוא שיראה שלא יהא רובע לבית סאה במקום אחד מזרע החטים שזרע בארץ דאז כיון שהתחיל לחרוש באותו הרובע דיו וזורע השעורים כדמסיק לקמיה אליבא דאבא שאיל:

מה אבא שאול כר' יוסי. דקס''ד דה''ק שלא ישייר מהרובע לבית סאה כלום ולפיכך מתמה ושואל מה זה ואם אבא שאול פליג אדרבנן דריש פרקין דקאמרי ימעט מרובע וכר' יוסי ס''ל דצריך שיבור את כל הרובע:

כרבנן הוא. ומהדר הש''ס דלא היא אלא אבא שאול כרבנן דריש פרקין הוא ס''ל ובהא הוא דפליג עם רבנן דמתני' דרבנן אמרי מכיון שנתן דעתו לחרוש אפילו לא רצף התלמים זו לזו אלא בשהתחיל לחרוש כדרך החורשין דיו ואבא שאול אומר דצריך שיראה שלא יהא רובע במקום אחד לבית סאה ומכיון שהתחיל ודעתו לחרוש באותו הרובע דיו ואינו צריך שישלים לחרוש את כל הרובע:

ר' יוסי וכו' כלומר דאילו לר''י היה צריך להשלים את כל הרובע:

רִבִּי אָבִין וְרִבִּי חֲנִינָה תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין סְאָה חוֹלֶקֶת בֵּינֵיהוֹן וְרוֹבַע סְאָה אָסוּר בִּשְׁלֹשֶׁת קַבִּין וְרוֹבַע שְלוֹשֶׁת קַבִּין אָסוּר בִּסְאָה. 7b רוֹבַע סְאָה אָסוּר בְּתִשְׁעָה קַבִּין וְרוֹבַע תִּשְׁעַת קַבִּין אֲסוּרִין בִּסְאָה. שְׁלוֹשֶׁת רְבָעִים שֶׁל פִּשְׁתָּן אוֹסְרִין בִּסְאָה. הֵיךְ עֲבִידָא. אֲתַר דִּזְרַע רוֹבַע דְּחִיטִּין זְרַע תְּלָתָא רוֹבָעִין דְּכִיתָּן.

Traduction

R. Abin et R. Hanina disent tous deux que le saa sert de mesure proportionnelle entre les deux nombres (de 3 cab ou de 9). Ainsi, lorsqu’un quart de saa est tombé dans une quantité de 3 cab de semence (servant à un champ de la contenance d’un saa), ou si à l’inverse le quart de 3 cab (servant audit champ) est tombé dans de la semence d’un saa, c’est interdit, et il faut diminuer cette part; de même, un quart de saa tombé dans 9 cab (représentant la semence d’un champ d’un saa), ou à l’inverse le quart de ces 9 cab tombé dans un saa de blé, forment un mélange interdit. Au sujet du lin dont parle la Mishna, 3 quarts de cab forment une quantité de mélange interdit pour un saa (on obtient le saa de lin par 18 cab de semences). Dans quel cas cela a-t-il lieu? Lorsque dans un endroit on a semé un quart de froment, puis 3 quarts de lin.

Pnei Moshe non traduit

ר' אבין ור''ח תרויהון אמרין סאה חולקת ביניהן. ר' אבין ור''ח אתו לפרושי פלוגתייהו דר' זעירא ור' אבינא דאכתי לא אתפרש לן טעמיה דהאי מ''ד דס''ל דוקא עד שמונה ובמאי פליגי לפיכך מפרשי דסאה חולקת איכא בינייהו וכלומר דמאן דס''ל עד שמנה לא תטעה לפרש דעל שלשת קבין קאי אלא על ארבעת קבין דתני בברייתא קאי וס''ל דאין מין של ד' קבין מצטרף לאסור בתערובת רובע בתוך סאה של מין אחר שאינו נזרע ג''כ סאה במקום בית סאה אלא דוקא במין של שמנה קבין הנזרע בבית סאה וטעמיה כדמסיק ואזיל:

ורובע סאה אסור בג' קבין ורובע ג' קבין אסור בסאה. הך רובע סאה אינו מתפרש רובע סאה כפשטיה דלא שמענו שיהא צריך רובע סאה לאסור בתערובת כ''א בנתערב בהרבה שיהא לפי חשבון רובע סאה של התערובות א' מכ''ד ממין אחר שנתערב בו וזהו פשוט ומיהו לא איירינן הכא אלא ברובע הקב בתוך סאה של מין אחר ועוד מאי אוסר בשלשת קבין דקאמר ואם זה על המין מתפרש זה ג''כ בדרך זה מתפרש ורובע סאה דקאמר היינו רובע של מין סאה כלומר שהוא נזרע בתוך מקום בית סאה כדאיירי במתני' דר''פ וה''פ דכמו דרובע של מין סאה אוסר בתוך מין של ג' קבין וכן איפכא רובע של מין ג' קבין אוסר בתוך מין של סאה וזה הכל ברובע לתוך סאה ובהא כ''ע מודו כך ס''ל להאי מ''ד דילפינן נמי דמין של ד' קבין אוסר במין של שמנה קבין ברובע לתוך סאה וטעמא דכמו דסאה אוסר בג' קבין וכן איפכא משום דזה סאה וזה חצי סאה והיינו סאה חולקת דקאמר כלומר דהסאה מתחלקת לשתים לג' ג' קבין וזה מחצה מזה וזה כפול מזה כך הם מין של ד' קבין עם מין של שמנה קבין בדוקא וזהו טעמיה דהאי מ''ד עד שמנה כלומר אינו אוסר ברובע הקב לתוך סאה אלא עד מין של שמנה הוא שהשיעור ברובע הקב לתוך סאה ולא במין הפחות ולא במין היותר ועל מין של ד' קבין דברייתא קאי כדאמרן:

רובע סאה אסור בתשעת קבין ורובע תשעת קבין אסור ברובע סאה. כלומר וכי אמרינן דמין של ט' קבין אוסר וכן נאסר ג''כ ברובע לתוך סאה היינו דוקא בתערובת של מין סאה וטעמא דזהו עיקר מהתקנת חכמים דכל מין שכן דרכו להזרע סאה במקום בית סאה לעולם תערובות מין אחר אוסר בו בשיעור רובע וכן הוא אוסר במין האחר בשיעור רובע לתוך סאה יהיה מאיזה מין אחר שיהיה אם מין תבואה או קטנית הוא והא דקאמר תשעת קבין איידי דאידך מ''ד קאמר דאשכחן נמי במין של ג' קבין דאוסר במין של ט' קבין וכטעמיה דפרישית לעיל דס''ל שם סאה הוא דבעינן ולא סאה חולקת הלכך קאמר הך מ''ד דסאה חולקת בעינן בשאר מינין ושאני במין של סאה במקום בית סאה דזהו דוקא הוא דאוסר ונאסר אף במין של ט' קבין אבל לא אינך הדין פירושא דהך סוגיא:

שלשה רבעין של פשתן וכו'. זה קאי לפרושי הפשתן בתבואה דמתני' דג' רבעים אוסרין בתוך סאה של תבואה וקאמר היך עבידא כלומר והיכי דמי ומה טעמא ומפרש משום דמקום דזורע רובע קב חטים שם זורעין ג' רבעי' של פשתן וא''כ בתוך מקום סאה של חטים זורעין ג' סאים של פשתן וג' רבעים הן חלק מכ''ד כדפרישיא במתני':

Kilayim

Daf 8a

הלכה: תַּנֵּי סוֹמְכִין עוֹמָרִין בְּצַד גְּפָנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לִיטַּע בְּצַד 8a קָמָה יְבֵישָׁה גֶּפֶן יָבֵשׁ. מַהוּ לִזְרֹעַ בְּצַד גְּפָנִים יְבֵשׁוֹת. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא גֶּפֶן שֶׁיָּֽבְשָׁה אֲסוּרָה וְאֵינָהּ מְקַדֶּשֶׁת. וְאָמַר רִבִּי לָֽעְזְר דְּרִבִּי מֵאִיר הִיא דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר אֲפִילוּ גֶּפֶן הַצֶּמֶר אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.

Traduction

On a enseigné: on peut adosser les gerbes de blé contre des ceps de vigne détachés (sans crainte du mélange). Cela prouve, dit R. Yossé, que (par comparaison) il n’est pas permis de planter une vigne desséchée à côté d’une gerbe de blé desséchée (si elle n’est pas coupée). Est-il permis d’ensemencer au pied de vignes desséchées? On peut déduire la réponse de ce qu’il est dit (7, 2): ''Il est défendu en principe de planter un cep de vigne desséché parmi d’autres semences; mais, en cas de fait accompli, ce qui est à l’entoure n’est pas interdit''. Or, R. Eliézer dit à ce sujet que cet avis est celui de R. Meir, puisqu’il dit, aussitôt après, qu’il en est de même pour le cotonnier: il est interdit en principe de l‘implanter là, mais en cas de fait accompli, les produits d’alentour ne sont pas perdus.

Pnei Moshe non traduit

גמ' סומכין עומרין של תבואה. בצד גפנים ואין חוששין שמא מן הגרעיני' הנופלין מהעומרים לארץ יעלו צמח ויהיו כלאים בכרם:

הדא אמרה. מדלא התירו אלא עומרין שכבר נקצרו ש''מ הא אצל הקמה אע''פ שיבשה אסור ליטע בצדה אפי' גפן יבש דאל''כ לישמעינן רבותא דאפי' בצד הקמה כשהיא יבשה מותר לסמוך אצלה גפן יבש:

מהו לזרוע. בתחלה זרע ירקות בצד גפנים יבשות:

נישמעינה מן הדא. דתנן לקמן בפ''ז גפן שיבשה אסורה מלזרוע בצדה מפני מראית עין ואם זרע אינה מקדשת לאסור הזרעים בהנאה וא''ר אלעזר עלה דר''מ היא דקאמר שם דאפי' צמר גפן אוסר ואינו מקדש וה''ה לגפן שיבשה אבל לרבנן אינו אוסר א''כ ש''מ מותר לזרוע בצד גפנים יבשות אליבא דרבנן:

הָדָא אָֽמְרָה שֶׁמוּתָּר לִזְרֹעַ בְּצַד גְּפָנִים יְבֵשׁוֹת וְאִם צָֽמְחוּ מוּתָּרוֹת לְשֶׁעָבַר וַאֲסוּרוֹת לְעָתִיד לָבוֹא. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה גָּם כְּרָמַייָא אֲמַר לְאָרִיסֵיהּ פּוּק זְרַע. מִן דִּזְרַע צָֽמְחִין. אֲמַר לֵיהּ פּוּק חֲצוֹד. מִן דַּחֲצָד אַרְטִבוּן אֲמַר לֵיהּ פּוּק סְמַךְ. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה שֶׁהוּא אָמַר לְדַעַת גְּמוּרָה. שְׁאָר בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵינָן אוֹמְרִין לְדַעַת גְּמוּרָה. חָזַר וְאָמַר אֲפִילוּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אֵינוֹ אוֹסֵר אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.

Traduction

Cela prouve qu’il est permis de semer d’autres espèces au pied de vignes desséchés, et les produits qui ont crû en ce cas sont permis par rapport au passé, tandis qu’à l’avenir ils sont interdits (on ne devra plus en manger à partir de ce moment). Un fait de ce genre survint à R. Simon bar Juda qui coupa sa vigne (par l’intrusion d’éléments hétérogènes): il dit à son jardinier d’aller ensemencer le champ; et lorsqu’il vit pousser les feuilles de vigne, il lui dit d’arracher les semences de verdure; puis, lorsqu’elles furent coupées, les ceps de vigne se desséchèrent faute de sève; il ordonna au jardinier d’attacher aux ceps comme soutiens les gerbes de blé coupées (la vigne peut donc être utilisée à cet usage, lorsqu’elle est desséchée). Mais, objecta R. Zeira, on sait maintenant que dans un cas semblable à celui de R. Simon bar Juda, il faut prescrire en temps et lieu les mesures nécessaires pour écarter tout interdit; mais pour d’autres personnes, qui ne se hâteraient pas d’enlever ce qui est défendu, quelle est la règle? Elle n’est pas différente; car, ainsi que l’avis de R. Simon bar Juda a été rectifié depuis lors, l’interdiction qu’il vient d’énoncer n’a lieu que pour l’apparence matérielle (pour ne pas induire d’autres en erreur par l’assemblage apparent d’éléments hétérogènes, quoiqu’au fond la défense ne soit pas réelle, la vigne étant desséchée).

Pnei Moshe non traduit

ואם צמחו. אמתני' קאי ואהא דקתני אם רצה גומם עד פחות מטפח וזורע ואח''כ משרש ועלה קאמר ואם חזרו וצמחו הגפנים יותר מטפח על הארץ מותרות לשעבר כלומר מה שכבר גדלו הזרעים קודם שצמחו מותרות הואיל והתירו לו חכמים לזרוע על סמך שישריש אח''כ ואע''פ שעדיין לא השריש אבל להבא אחר שראה שצמחו ומה שגדלו אח''כ אסורות עד שישריש הגפן:

כהדא דר''ש בן יהודה גם כרמייא. שהיה רוצה לזרוע במקומן והיה גומם וקוצץ את הגפנים והיה אומר לאריסי' צא וזרע שם בצידן ולאחר שזרע חזרו וצמחו הגפנים וא''ל צא וקצוץ א''נ צא וקצור הזרעים שלעבר דאותן מותרין הן ושלא יגדלו ביותר אחר שצמחו עוד הגפנים ולאחר שקצץ הרטובות והצומח הלח של הגפנים חזר ואמר לו צא וסמוך הזרעים בצדם:

ר''ז בעי עד כדון כר''ש בן יהודה. כלומר עד כאן שרי כה''ג אלא לר''ש בן יהודה גופיה שהוא היה נזהר ואמר לדעת גמורה שיעשה האריס כן אלא שאר בני אדם שאינן אומרין לדעת גמורה וכלומר מי חיישינן שאם אתה מתיר לו את הזרעים שגדלו לשעבר אף הוא יתיאש מלקוצרם אחר שחזרו וצמחו הגפנים:

חזר. ר''ז ופשיט לי' לנפשיה ואמר אפי' ר''ש בן יהודה לא היה נזהר לאסור את שלהבא אלא מפני מראית העין שהרואה אומר שזרע הזרעים בעוד שלא נגממו הגפנים עד פחות מטפח או שנזרעו אחר שחזרו וצמחו וכיון שאינו אסור אלא מפני מראית עין לא חיישינן למידי דהא מיהת כשזרע. הזרעים בהיתר הוא שזרע:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source