בְּהָדָא רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ כִּלְאַיִם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר 5b בִּשְׂדֵה יֶרֶק טֶפַח. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מָאן דְּבָעֵי מַקְשַׁיָּה עַל הָדָא דְּרִבִּי זְעִירָא יְלִיף הָדָא דְרִבִּי יוּדָה מִן דְּרַבָּנִין. כְּמַה דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין בְּאִיסּוּר בֵּית רוֹבַע לִלְקוֹת שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. כֵּן רִבִּי יוּדָה אָמַר בְּאִיסּוּר שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה לִלְקוֹת טֶפַח. וְהָתַנֵּי רִבִּי יוּדָה מַתִּיר. וְקַשְׁייָא מַה טַעְמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. מִכֵּיוָן שֶׁהוֹצִיא מִתּוֹךְ יָדוֹ לְזֶרַע חַייָב. וְהָא תַנִּינָן רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר אֵינוֹ כִלְאַיִם. פָּתַר לָהּ עַד שָׁעָה שֶׁתָּנוּחַ. וְהָתַנֵּי רִבִּי יוּדָה מַתִּיר לֹא אֲפִילוּ נָחָה רִבִּי יוּדָה מַתִּיר. אָמַר רִבִּי הִילָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם חִזְקִיָּה רֹאשׁ תּוֹר מֵחוֹרֵבָה מוּתָּר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ שְׁנֵי חִטִּין וּשְׂעוֹרָה. וְכֵן הִיא וְהָֽתַנִּינָן עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי חִטִּין וּשְׂעוֹרָה אוֹ חִיטָּה אַחַת וּשְׁנֵי שְׂעוֹרִין אוֹ חִטָּה אַחַת וּשְׂעוֹרָה וְכוּסֶּמֶת. פָּֽתְרי לָהּ חִיטָּה מִכָּן וְחִיטָּה מִכָּן גֶּדֶר מִכָּן וְגֶדֶר מִכָּן וּשְׂעוֹרָה חֲבוּשָׁה בְאֶמְצַע. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָא הָדָא דְּתֵימַר שֶׁאֵין שָׁם חוֹרֵבָה אֲבַל יֵשׁ שָׁם חוֹרֵבָה מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בהדה ר' יהודה אומר אינו כלאים. בתמיה דאי בנתון מין אחד בתוך ו' על ו' של מין האחר מיירי וכי בכה''ג פליג נמי ר' יהודה ולומר אינו כלאים:
הדרן עלך החטים והזונין
הדא דתימר שאין שם חורבה. כלומר בדוקא נקט גדר מכאן ומכאן שאין שם צד פתוח אבל אם יש שם חורבה שצד אחד הוא פתוח ופרוץ ואין שם זרע כלל אין כאן ערבוביא ומותר:
פתר לה. להא דקתני דהן כלאים היינו במוקפות סביב סביב כגון שזרע חטה מכאן וחטה מכאן וב' הצדדים השניים יש גדר מכאן וגדר מכאן והשעורה היא חבושה וטמונה באמצע דזה נראה כערבוביא:
מעתה אפילו שני חטים ושעורה וכן הוא. א''כ מ''ש בשני חטים ושעורה דהתנינן דקאמר שהן כלאים ואמאי אם הם עשוים כמין ראש תור מותר הוא:
ר''ש בן לקיש כדעתיה. דאמר לקמן בפ''ב אהא דתנן היה ראש תור חטים נכנס בתוך של שעורים קרן זוית כמין משולש של חטים נכנס בצד שדה של שעורים מותר מפני שנראה כסוף שדהו ואיכא הכירא שלא נזרעו בערבוביא ופליגי התם ר' יוחנן ור''ל דר''י ס''ל דוקא היה ראש תור שנו אבל ראש תור הבא מחורבה אסור כלומר אם מתחלה זרע בשדה זו חטים ובשדה זו שעורים והיה ראש תור של אחת נכנס בתוך מין השני בזה מותר מפני שנראה שזה הראש תור הוא סוף השדה של מין השני אבל אם בא מן החורבה והיינו שלא היה נזרע בתחלה אלא שדה של שעורים בלבד ובצדה היה חורבה בלא זרע כלל ועכשיו בא לזרוע כמין ראש תור של חטים בצדה וזהו ראש תור הבא מחורבה ואסור לפי שזה נראה שהוא הקצה מהשדה של שעורים ונזרעו שעירים וחטים בערבוביא בתוך שדה אחת ור''ל בשם חזקיה קאמר התם דאפי' ראש תור הבא מחורבה מותר דעכ''פ הראש תור הוא סימן שלא נזרעו בערבוביא והשתא קאמר ר' הילא דר''ל כדעתיה ומוקי להאי ברייתא דקתני ר' יהודה מתיר בחטה ושעורה היינו שזרע למין אחד כעין ראש תור בצד מין השני דאע''ג דזהו ראש תור הבא מחורבה הוא שהרי אין כאן שדה שלימה של מין זה ושל מין זה דנימא דנראה כסוף שדהו אפ''ה מותר:
והתני. בברייתא ר' יודה מתיר בחטה ושעורה וכי לא אפי' נחה ר' יודה מתיר דהא לישנא דהתירא משמע דאין כאן כלאים כלל ואפי' אם כבר הן בשדה מותר:
והתני ר' יודה אומר אינו כלאים. כלומר דפריך דא''ה מ''ט דר' יודה דפליג הא דרשינן מלא תזרע דלא יוציא מתחת ידו כלאים לזרע וא''כ כשלוקח חטה ושעורה לזרוע כבר הן כלאים בידו ואמאי בעי ר' יודה עוד חטה אחת מלבד הכלאים:
מה טעמא דרשב''ל. השתא מהדר לפרש טעמיה דר''ל דס''ל דלא מהני חילוק גדר אחר שזרען וקאמר דהיינו טעמא דמכיון שהוציא הכלאים מתחת ידו לזרוע אותן חייב דכתיב שדך לא תזרע כלאים משמע דאשעת זרע קפיד רחמנא שלא יוציא מתחת ידו כלאים לזרוע ותו לא מהני מה שמחלקן בגדר אח''כ:
וקשיא. כלומר והא קשיא לשינוייא דר' זעירא ולא מיתוקמא מילתיה דר' יוחנן דא''ה קשיא מ''ט דר' יודה כדלעיל:
א''ר יוסי מאן דבעי מקשיא על הדא דר' זעירא. על הא דמשני למילתיה דר' יוחנן ואליבא דר' יהודה מקשי הכי דנימא יליף הדא דר' יהודה מן דרבנן כלומר מדרבנן נשמע לר' יודה דהא כמה דרבנן באיסור בית רובע ללקות ו' על ו' דלענין איסור אסור תבואה בתבואה עד בית רובע. ולענין חיוב מלקות עד שיהא בתוך ששה על ששה כדקאמרת וא''כ ה''נ לר' יודה בשיעורא דידיה דהוא מיקל כדאשכחן גבי ירק בירק ונימא דבאיסור מודה הוא שבששה על ששה יש איסור כ''א ללקות הוא בטפח והשתא והתני ר' יודה מתיר וכלומר דהניחא למאי דתנינן במתני' ר' יודה אומר אינו כלאים הוה מצינן לשנויי כדמשני ר' זעירא דמיירי שיש רוחב טפח בין מין זה למין זה וא''כ לית כאן חיובא למלקות אלא למאי דתני בברייתא ר' יהודה מתיר קשיא דהא מיהת איסורא איכא לדידיה בתוך ששה על ששה כדאמרן ואמאי תני בבריית' ר' יודה מתיר:
א''ר זעירה ר' יודה כדעתיה. לטעמיה הוא דאזיל דאמר בשדה ירק טפח לקמן בפ''ג דתנן היתה שדהו זרועה ירק ומבקש ליטע בתוכה שורה של ירק אחר ר' ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו ר''ע אומר אורך ו''ט ורוחב מלואו ר' יודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה והיינו טפח אלמא דסמטינן לר' יהודה דמיקל וס''ל דאם יש רוחב טפח בין ירק לירק סגי וה''נ כן בתבואה בתבואה לסברא דידיה וא''כ אף אם הוא נתון בתוך ששה על ששה של מין אחר סגי אם יש הרחק טפח בין זה לזה ובכה''ג הוא דאמר ר' יהודה אינו כלאים:
פתר לה עד שעה שתנוח. כלומר ר' יהודה ס''ל דאינו חייב משעת הוצאת הכלאים מתחת ידו עד שעה שתנוח בשדה דדריש שדך משמע עד שיהו בשדה ואהאי שינויא איכא למיפרך דא''כ מאי שנא שני חטים ושעורה מחטה ושעורה אם לא קפיד ר' יודה אלא עד שעה שתנוח בלבד אלא משום דבלא''ה פריך עלה שפיר כדלקמיה:
מָכַר לוֹ חִיטִּין יָפוֹת וְנִמְצְאוּ בְּרוּרוֹת. מַהוּ שֶׁיְּנַכֶּה לוֹ דְּמֵי אוֹתוֹ הָרוֹבַע. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרִין אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ דְּמֵי אוֹתוֹ הָרוֹבַע. דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אַבָּא בַּר חִייָא בְשֵׁם רַב הַבּוֹרֵר צְרוֹרוֹת מִתּוֹךְ חִיטִּין שֶׁל חֲבֵירוֹ חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ חִיטִּין יָפוֹת תַּחְתֵּיהֶן. בִּירֵר רוֹבַע אֶחָד וּמֶחֱצָה מַהוּ שֶיְּנַכֶּה לוֹ דְמֵי אוֹתוֹ הָרוֹבַע. רִבִּי חִינְנָא וְרִבִּי מָנָא. רִבִּי חִינְנָא אָמַר מְנַכֶּה לוֹ. רִבִי מָנָא אָמַר אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ. דְּהוּא אָמַר לֵיהּ אִילּוּ יְהַבְתּוּן לִי הֲוֵינָא צְרַר לוֹן בְּסִירְקִי מַה דַהֲוָה זְבוּנָה חֲמִי הוּא זְבַן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכר לו חטין יפות. סתם ולא אמר לו ברורות דהדין הוא דלעולם צריך הלוקח לקבל עליו רובע טינופות בית סאה שכך הוא דרך המוכר אפילו אמר לו יפות ואם נמצאו אח''כ ברורות מן הטנופות מהו שינכה לו המוכר להלוקח דמי אותו הרובע כלומר שצריך שישלם לו דמי אותו הרובע יותר מכדי המקח שהרי היה צריך לקבל עליו רובע טנופת לסאה ועכשיו ברורות הן:
מיליהון דרבנן אמרין. ממיליהון דרבנן דלעיל דאמרין הבורר צרורות וכו' ש''מ דאינו מנכה לו דמי אותו הרובע שהרי אחר שבירר המוכר מן הטנופת היה אסור לו להחזיר אותו לתוך הכרי כדלעיל וא''כ מה שבירר בירר ואינו מחשב ללוקח דמי אותו הרובע:
בירר רובע אחד ומחצה. כגון שהיה הטנופת יותר מרובע לסאה ומה שהוא יותר משיעור הזה אין הלוקח צריך לקבל והתחיל הלוקח לברור היותר ובירר גם להרובע:
מהו שינכה לו דמי אותו הרובע. מי אמרינן דהואיל והתחיל לברר מברר הוא את הכל וא''צ לקבל כלום ומנכה לו דמי אותו הרובע כלומר שאין המוכר מחשב לו דמי הרובע לפי שצריך ליתן לו עכשיו הכל ברורות או דילמא מכיון שרובע צריך הוא לקבל לא היה לו לברור כ''א מה שהוא יותר מרובע וא''כ אינו מנכה לו דמי הרובע אלא המוכר מחשב לו וצריך הלוקח לשלם דמי אותו הרובע ופליגי בה ר' חיננא ור' מנא:
ר' מנא אומר אינו מנכה לו. וצריך הלוקח לשלם להמוכר דמי הרובע דהוא אמר לו להלוקח אילו יהבתון לי כלומר אילו הנחתו להרובע והיית מחזיר לי החטים עם אותו הרובע לא הייתי מפסיד כלום:
הוינא צריר לון בסירקי או בסידקי. והוא חנות שמוכרין בו תבואה כלומר אני הייתי מחזיק אותן בחנות שלי למוכרן כך ומה דהוי זבונה חמי הוא זבן מה שהלוקח רואה הוא לוקח דרובע מיהת צריך הוא לקבל:
מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּמִתְכַּוֵּין לְזֶרַע אֲפִילוּ חִטָּה אַחַת אָסוּר. אִם לְעָרֵב אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא אָסוּר לְעָרֵב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אַבָּא בַּר חִייָא בְשֵׁם רַב הַבּוֹרֵר צְרוֹרוֹת מִתּוֹךְ כֵּירִיּוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ חַייָב לְהַעֲמִיד לוֹ חִיטִּין יָפוֹת תַּחְתֵּיהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהוּא אָסוּר לְעָרֵב. אִם אָמַר אַתְּ שֶׁמּוּתָּר לְעָרֵב לָמָּה לִי חִיטִּין יָפוֹת תַּחְתֵּיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה אנן קיימין. האי תערובות רובע דקתני היכי דמי אם במתכוין לזרוע אותה הסאה שיש בה ממין אחר אפי' חטה אחת אסור לזרוע עם מין אחר דאם יודע שיש כאן כלאים ונראה המין אחר היאך קתני ימעט דמשמע אם ממעט מותר לזורעה כמות שהיא כלאים:
אם לערב. וכן אם רוצה לערב לכתחילה מין אחר בזרע פשיטא דאסור לערב אפי' כל שהוא ומאי ימעט דקתני:
ר' יעקב וכו'. הא דרבי יעקב איתמר בריש פרק המוכר פירות לחבירו ומייתי ליה הכא לראיה דאסור לערב לכתחילה ממין אחר אפי' במקח וממכר ומכ''ש לענין איסור:
הבורר צרורות. דהתם תנינן המוכר פירות לחבירו ה''ז מקבל עליו רובע טינופת לבית סאה לפי שדרך הפירות בכך וצריך הלוקח לקבל עליו רובע פסולת לבית סאה וזה שבירר הצרורות והעפרורית מתוך כריו של חבירו חייב להעמיד לו חטים יפות תחתיהן כפי הערך שבירר הצרורות מפני שהפסיד והפחיתו במדה שהיה יכול למוכרה כך והלוקח היה צריך לקבל רובע לסאה ועכשיו אינו יכול להחזירן לתוך הכרי דהוי כמערב לכתחילה פסולת בחטים וכדמסיק ר' יוסי זאת אומרת שאסור לערב לכתחילה פסולת בחטים דאם אומר את שמותר לערב א''כ אמאי משלם לו חטים יפות תחתיהן יחזיר את הפסולת כמו שהיו בתחלה אלמא דאסור לערב במו''מ ומכ''ש כאן באיסור כלאים ואכתי לא משני הש''ס הקושיא עד לקמן ואיידי דאיירי בדינא דמקח וממכר מסיק להא דלקמיה ולבתר משני לקושיין:
הלכה: אֲנָן תַּנִּינָן שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא מָאן דְּאָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. מָאן דְּאָמַר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר שֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. מַי כְדוֹן מָאן דְּאָמַר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בְּתָלוּשׁ. מָאן דְּאָמַר שִֶׁנָּפַל לְתוֹכָהּ בִּמְחוּבָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' אנן תנינן. במתני' שיש בה ואית תניי תני סאה שנפלה לתוכה רובע זרע ממין חחר:
א''ר מנא. דהני תרתי נוסחי פליגי לדינא דמ''ד שיש בה משמע באותה סאה יש בה רובע ממין אחד ובין הכל הואי סאה וא''כ השיעור הוא אחד מעשרים וארבעה כ''ג רבעים ממין זה ורובע אחד ממין אחר ומ''ד שנפל לתוכה משמע שיש כאן סאה שלימה ונפל לתוכה רובע אחד ממין אחר והרי בין הכל כ''ה רבעים וא''כ משערינן באחד מכ''ה ממין אחר שצריך למעט:
א''ר יוסי בר' בון. דלא היא דל''פ כלל ובין למר ובין למר באחד מכ''ד משערינן אלא דמאן דמתני שיש בה. מיירי שנתערב בה בתלוש דשייכא לישנא שיש בה בזרע בית סאה יש בה רובע זרע ממין אחר ולמ''ד שנפל לתוכה מיירי במחובר כלומר שנפל לתוכה קודם שזרע ולא ידע והרי גדלו במחובר בבית סאה רובע ממין אחר וצריך למעט:
משנה: כָּל סְאָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רוֹבַע זֶרַע מִמִּין אַחֵר יְמָעֵט. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר יָבוֹר בֵּין מִמִּין אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי מִינִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא מִמִּין אֶחָד. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כָּל שֶׁהוּא כִלְאַיִם בִּסְאָה מִצְטָרֵף לְרוֹבַע. בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים תְּבוּאָה בִתְבוּאָה וְקִטְנִית בְּקִטְנִית תְּבוּאָה בְקִטְנִית וְקִטְנִית בִּתְבוּאָה. בֶּאֱמֶת אָֽמְרוּ זֵירְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין מִצְטָֽרְפִין אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן כְּשֵׁם שֶׁאָֽמְרוּ לְהַחֲמִיר אַף לְהָקֵל. הַפִּשְׁתָּן בִּתְבוּאָה מִצְטָרֶפֶת אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה 6a בְּנוֹפֵל לְבֵית סְאָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כשם שאמרו להחמיר. דזרעונים דקין אוסרין בשיעור מועט כך אף להקל דזרעונים גסים שצריך לזרוע הרבה מהן בבית סאה אינן אוסרין בסאה חטים אלא באחד מכ''ד בנופל מהן לבית סאה כגון זרע פשתן שצריך שלש סאין מהן בבית סאה של חטין ולפיכך הפשתן בתבואה מצטרף אחד מכ''ד בנופל מהן לבית סאה שאם נתערב מהן שלשה רבעי קבין בסאה תבואה והוא אחד מכ''ד בנופל מהן לבית סאה אז הוא דאוסר וצריך למעט והכי אמרינן בגמ':
מצטרפין אחד מכ''ד בנופל לבית סאה. כלומר שמשערין כמה הוא מאותן זרעונין שנופל מהן למקום שזורעין סאה של חטים וכדפרישית לעיל דמפרש בגמרא כגון קב וחצי קב כלומר שיש מזרעוני גינה שבבית סאה זורעין מהן קב לפי שהן דקין וא''כ חלק א' מכ''ד לקב והוא כביצה אוסר וצריך למעט. ויש מהזרעונים שהן דקין ביותר ובחצי קב מהן זורעין להבית סאה וחלק אחד מכ''ד לחצי קב והוא כחצי ביצה אוסר וצריך למעט:
באמת אמרו זרעוני גינה שאינן נאכלין. שנתערבו בתבואה או בקטנית:
מתני' בד''א. הא דאמרן דרובע מין אחר לסאה ימעט דוקא תבואה במין תבואה או בקטנית וכן קטנית במין אחר קטנית או במין תבואה:
כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע. איכא בין חכמים לת''ק כגון סאה של שעורים שנתערב בה רובע של שבולת שועל עם כוסמין דלת''ק צריך למעט ולחכמים אין צריך למעט לפי שהשבולת שועל אינו כלאים עם השעורים ואינו מצטרף עם הכוסמין לשיעור רובע לבית סאה והלכה כחכמים:
לא אמרו אלא ממין אחד. דס''ל אין שני מינין מצטרפין לשיעור רובע:
בין ממין אחד. בין שאותו הרובע הוא ממין אחד בין שהוא מכמה מינין צריך למעט:
ר' יוסי אומר יבור. את כל הרובע דמכיון שהתחיל למעט ולבור אם לא יסיר כלו מחזי כמקיים כלאים וכשהוא בתחלה פחות מרובע בסאה מודה ר' יוסי דשרי ואין הלכה כר' יוסי:
מתני' כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר ימעט. שנתערב רובע הקב זרע בתוך סאה של מין אחר שהוא אחד מכ''ד שהסאה ו' קבין אסור לזרוע המעורב הזה עד שימעט מזה השיעור והיינו או שימעט מן הרובע או שיוסיף על הסאה בכדי שלא יהא בה אחד מכ''ד ממין אחר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source