תַּנֵּי פַּגָּה שֶׁטְּמָנָהּ בְּטֵבֵל וַחֲרָרָה שֶׁטְּמָנָהּ בִּגְחָלִים אִם הָיוּ מִקְצָתָן מְגוּלִּין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת וְאִם לָאו אֵין נִיטָּלִין בַּשַּׁבָּת. רִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי אָמַר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ תּוֹחֵב בִּשְׁפוּד אוֹ בְסַכִּין וְנוֹטְלָן. אַתְיָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר בֶּן תַּדַּאי כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּתַנֵּי לֹא יִגּוֹר אָדָם אֶת הַכִּיסֵּא וְאֶת הַמִּיטָּה וְאֶת הַקַּתֵּידְרָה מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חָרִיץ. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. רַבָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי הִילָא מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בְּכִסֵּא שֶׁרַגְלָיו מְשׁוּקָּעוֹת בְּטִיט שֶׁמּוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וּכְמַה דְתֵימַר מוּתָּר לְטַלְטְלוֹ. וְדִכְווָתָהּ מוּתָּר לְהַחֲזִירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אוּף אֲנָן תַּנִּינָן נִיטָּלִין בְּשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. וְהָא תַּנִּינָן שְׁבִיעִית. אִית לָךְ מֵימַר שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. פָּתַר לָהּ שְׁבִיעִית דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית וְהָכָא אָמַר הָכֵן. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמעוֹן מַתִּיר בִּסְפִיחֵי שְׁבִיעִית אִית לֵיהּ מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית. אוּף הָכָא אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם קְדוּשַּׁת שְׁבִיעִית.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אע''ג דר''ש מתיר וכו'. כלומר אי משום הא לא קשיא דאע''ג דר''ש מתיר ספיחי שביעי' דס''ל דאין הספיחין נשמרין מ''מ אית ליה משום קדושת שביעית שצריך לאוכלן בדין קדושת שביעית כדתנן במס' שביעית וא''כ מפרשי' הכא נמי דאינו חושש משום שביעית דקתני היינו דאינו חושש לאוכלן בקדושת שביעית דמכיון דטמונין הן ואינו רוצה בהשרשתן לא חייש להספיחין משום קדושת שביעית:
דר''ש פתר לה שביעית. בתמיה כלומר היאך תפרש אין חושש משום שביעית דמתני' אליבא דר''ש דהא ר''ש מתיר בספיחי שביעית לקמן רפ''ט דשביעית דס''ל כל הספיחין מותרין והכא אמר הכן דאם מקצת עלין מגולין אז הוא דאינו חושש משום שביעית הא לאו הכי חושש והא מתיר הוא בספיחי שביעית:
והתנינן שביעית במתני'. וכי אית לך למימר שביעית כר''ש אתיא:
א''ר יוסי בר' בון. ממתני' לאו ראיה היא דאיכא למימר דר''ש היא:
אוף אנן תנינן. דמודין חכמים לר''ש דהא קתני במתני' וניטלין בשבת ואפילו לחכמיה ומשום דבטלטול מן הצד לחוד לא פליגי אדר''ש וא''כ לא צריך לאוקמי נמי להא דר''א בן תדאי כר''ש אלא דבכה''ג אף חכמים דר''ש מודו:
וכמה דתימר וכו'. מילתא באנפי נפשה היא וקמ''ל דמותר אף להחזירו לאחר שעשה בו צרכו:
מודים חכמים לר''ש וכו'. דבמשוקע בטיט אין כאן חריץ ואע''פ שהטיט ניטל עמו טלטול מן הצד הוא:
דתני. בתוספתא דביצה סוף פ''ב לא יגרור וכו' ור''ש מתיר משום דדבר שאין מתכוין הוא:
אתיא דר''א בן תדאי כר''ש. דאיהו נמי מתיר בדבר שאין מתכוון וה''נ אינו מתכוון לטלטל לדבר האסור אלא לשפוד ולסכין שהן דברים הניטלין בשבת ואע''פ שניטל עמו התבן טלטול מן הצד הוא:
בין כך ובין כך תוחבן וכו'. דטלטול מן הצד הוא ולא שמיה טלטול:
אם היו מגולין מקצתן. שיכול לאחוז בהן וליטלן ואפילו טלטול מן הצד לא הוי:
תני. בתוספתא דשבת פ' י''ז פגה שטמנה בתבן כצ''ל וכן הוא שם וכן גרסי' להא לקמן פ' כירה והא דלקמן:
פגה. תאנה שלא בשלה כל צרכה וטומנה בתבן להתבשל ותבן מוקצה הוא לטיט:
הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת הָא שְׁאָר דְּבָרִים לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא לֶפֶת הִיא צְנוֹנוֹת הִיא שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. 4b מַה נָן קַייָמִין אִי מִשּׁוּם זְרָעִים בְּאִילָן לָמָּה לִי גֶּפֶן וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים הָאֵילּוּ. אִי מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן לָמָּה לִי לֶפֶת וּצְנוֹנוֹת אֲפִילוּ שְׁאָר כָּל דְּבָרִים. מִן מַה דְּתַּנֵּי רִבִּי חִייָא כְּגוֹן אֲגוּדָה שֶׁל לֶפֶת וַאֲגוּדָה שֶׁל צְנוֹנוֹת. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא דְּלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּהַשְׁרָשָׁתָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' לא שנו אלא לפת וצנונות. קסבר חזקיה דלפת וצנונות הם כלאים זה בזה והלכך מפרש דלפת וצנונות בדוקא שנו דצריך שיהו מקצת העלין מגולין ואז אינו חושש משום כלאים זה בזה דלאו דרך שתילה בכך:
הא שאר הדברים לא. כלומר דאין כאן משום הרכבת ירק באילן דנאסור אף שאר ירקות אם אין העלין מגולין אלא דוקא שני מינין שהן כלאים נקט וה''ה כיוצא בהן משאר מינין שהן אסורין זה בזה ולפת וצנונות דנקט לאשמעינן שהן כלאים זה בזה:
ר' יוחנן אמר. לא היא דלא שנייא היא הכא בין לפת ובין צנונות ובין שאר הדברים וטעמיה דר' יוחנן משום דס''ל דלפת וצנונות אינן כלאים זה בזה ולאו משום כלאים של עצמן נקט הכא אלא משום הרכבת ירק באילן ואו לפת ואו צנונות קתני והא דנקט להו משום שכן דרכן להטמין אותן אגודות אגודות ומתני' מפרשינן נמי שטמנן אגודות כדמסיק לה ממה דתני ר' חייא:
מה אנן קיימין. השתא מפרש לה לעיקר טעמא דהמתני' ואליבא דר' יוחנן דקאמר משום זרעים באילן והיינו הרכבה כדפרישית ומסיק ואזיל נמי לטעמא דנקט לפת וצנונות:
אי משום זרעים באילן למה לי גפן אפי' שאר כל האילן. כצ''ל וכך הוא בנוסחות הישנות ומה שכתוב כאן בספרי הדפוס טעות הוא ואגב שוטפא דלקמן הכניסו תיבות וצנונות אפי' שאר כל הדברים ג''כ כאן. וכלומר דהא קשיא לן דאי טעמא דהמתני' דבעינן מקצת העלין מגולין דאל''ה אסור משום הרכבת זרעים באילן א''כ למה לי גפן דנקט הא אפי' שאר כל האילן אית ביה משום הרכבת ירק באילן וכ''ת דגפן דנקט לרבותא דאע''פ שהוא רך מהני מקצת עלין מגולין דאינו חושש משום הרכבה אכתי קשיא דמאי חזית למינקט הרבותא בחד צד והיינו במקצת עלין המגולין ליתני שאר כל האילן או אילן סתם וגפן נמי בכלל אילן הוא ולישמעינן רבותא גם לאידך גיסא דאם אין מקצת עלין מגולין אית ביה משום הרכבת ירק באילן ואפי' בכל האילן ואע''פ שהוא טומן אותן בקרקע תחת האילן וא''כ ליתני אילן סתם ותרתי הוי שמעינן רבותא דהתירא במקצת עלין מגולין אפי' בגפן ורבותא דאיסורא באין מגולין ואפי' בשאר כל האילן:
אי משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי כעין קושיא אחריתא היא וכלומר דאפי' תימא דהאי דיוקא דנקט גפן לא קשיא לן מידי משום דאיכא למימר דניחא ליה להתנא טפי למינקט רבותא דהתירא בהדיא דאפי' בגפן אינו חושש משום הרכבה כשמקצת עלין מגולין ומכ''ש בשאר כל האילן וממילא שמעינן לאידך גיסא דכשאינן מגולין הוי כדרך שתילה ואסור בכל האילן דאין טעם לחלק במה שנקרא דרך הרכבה בין גפן לבין שאר כל האילן ונהי דהא לא קשיא מ''מ קשיא לן בעיקר טעמא דהתירא דמקצת עלין מגולין דאמאי אינו חושש משום הרכבה דאי משום שאינו רוצה בהשרשתן וכלומר דאי בהאי טעמא לחוד סגי דכשהניח מקצת העלין להיות מגולין גלי אדעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דאימתי שירצה יאחוז בעלין וישמיטם א''כ למה לי לפת וצנונות דנקט בדוקא הא אפי' בשאר כל הדברים הוא כן וליתני ירקות סתם דכשטומנן ומקצת עלין מגולין אינו חושש משום הרכבת כלאים ואפי' בגפן:
מן מה דתני ר' חייא וכו'. כלומר אלא ודאי אין לנו לתרץ המתני' אלא מן מה דתני ר''ח דמפרש לה דלפת וצנונות דנקט כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונות והשתא הכל ניחא דהתנא בא להשמיענו בזה דתרתי בעינן שיהו אגודות ושיהו מקצת עלין מגולין והלכך נקט לפת וצנונות לפי שדרכן בכך להטמין אותן אגודות אגודות בארץ כדי שיהו נשמרין ובעינן נמי שיהו מקצת עלין מגולין דבהכי גלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן דכשירצה יוציא אותן בעלין המגולין:
הוי לית טעמא דלא משום שאינו רוצה בהשרשתן. האי דלא בהש''ס הזה אלא הוא בכל מקום דקאמר לית טעמא וכו' וכה''ג במקום דשייכא וכלומר הוי דע''כ ודאי היא דאין לנו טעם אחר אלא טעמא דאינו רוצה בהשרשתן ולהכי נקט לפת וצנונות דדרכן להטמינן אגודות דאז אמרינן מדהטמין אנודות אגודות והניח ג''כ מקצת העלין מגולין בכה''ג הוא דגלי דעתיה שאינו רוצה בהשרשתן והא בלא הא לא סגי:
5a זָרַע שְׁנֵי מִינִין בְּבִקְעָה שְׁנֵי מִינִין בְּחוֹרֵבָה שְׁנֵי מִינִין וְחִלְּקָן גֶּדֶר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר פָּטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר חַייָב. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל גַּבֵּי הַיָּם עַל גַּבֵּי פֵּיטְרָא עַל גַּבֵּי סְלָעִים עַל גַּבֵּי טְרָשִׁים שֶׁהוּא פָּטוּר. מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּזוֹרֵעַ עַל מְנָת לְהַתְקִין גֶּדֶר שֶׁהוּא פָּטוּר. אָמַר רִבִּי בָּא קַּרְתָּגֵינִיָּא מוֹדֶה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְעִנְייַן שַׁבָּת עַד שֶׁתָּנוּחַ. מַתְנִיתִן פְּלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן הַזּוֹרֵעַ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה כְּאַחַת הֲרֵי זֶה כִלְאַיִם. פָּתַר לָהּ בִּנְתוּנִּים בְּתוֹךְ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיְּהוּ שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה מוּקְרָחִין בְּתוֹךְ שְׂדֵה תְבוּאָה אוֹ מוּקָּפִין גֶּדֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זרע שני מינין בבקעה וכו'. כלומר אם אחר שזרע המינין חילקן בגדר על גביהן וביניהן פליגי בה:
פטור. משום דהגדר מפסיק ביניהן ולא מיחזו כלאים:
ר''ל אמר חייב. הואיל ומתחילה לא היה כאן גדר:
מודה רשב''ל בזורע ע''ג הים. היא אבן גדולה קבועה בארץ שטוחנין עליה זיתים בפ' המוכר את הבית המוכר את בית הבד מכר את הים וכן ע''ג פטרה והוא כמו אבן ע''ג סלעים קרקע קשה או ע''ג טרשים שבקרקע כל אלו לאו מקום זריעה הן ומודה שהוא פטור משום זורע כלאים דשדך כתיב הראוי לזריעה:
בזורע על מנת להתקין גדר שבשעת זריעה היה דעתו ע''מ להתקין גדר אח''כ ולחלקן בין שני המינין שהוא פטור:
מודה רשב''ל לענין שבת עד שתנוח. כלומר אע''ג דפליג ר''ל בכלאים וס''ל דמכיון שהוציא מתוך ידו לזרוע חייב כדמפרש טעמיה לקמן מודה הוא לענין שבת דלא אזלינן בתר שעת הוצאה ואפי' הוציא מרה''י על מנת להניחו ברה''ר אינו חייב עד שיניח ופלוגתא היא בריש מס' שבת דאיכא למ''ד דס''ל אם נטל להוציא על מנת להניח חייב ור' יוחנן ס''ל התם המוציא אינו חייב עד שיניח ולפיכך קאמר הכא דמודה ר''ל לר' יוחנן לענין שבת אינו חייב עד שתנוח:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן. דהא קתני הזורע חטה ושעורה כאחת ה''ז כלאים אלמא דמשעת זריעה כבר עבר משום כלאים ולא מהני מה שחלק אח''כ ביניהן בגדר וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה בנתונים בתוך ו' על ו'. לקמן בפ''ב תנינן תבואה בתבואה בית רובע שצריך להרחיק מין תבואה אחד ממין תבואה אחר בית רובע הקב ירק בירק ששה טפחים והיינו לענין איסור אבל לענין חיוב מלקות א''ר יוחנן אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחין בתוך שדה תבואה כלומר אם בשדה תבואה של מין אחד יש בה מקום קרחת של ששה על ששה וזרע בתוכה מין אחר אז הוא חייב על כלאים מפני שלחיוב מלקות צריך שיהא בתוך ששה טפחים וכשזרע מקום הקרחת של ו' על ו' בתוך שדה תבואה אחרת ה''ז חיוב או אם מוקפין גדר והיינו שהגדר מוקף סביב הששה על ששה נמצא כשזרע בתוכה שני מינין הרי כאן חיובא לכלאים והשתא קאמר הכא דהא דקתני הזורע חטה ושעור' כאחת ה''ז כלאים ומשמע דלענין חיובא משום כלאים קתני פתר לה ר' יוחנן דמיירי נמי בכה''ג שהיה מין חטים בתוך ו' על ו' של שעורים או איפכא דמכיון שהמין אחר מקיפו סביב חייב משום כלאים וכי קאמר ר' יוחנן לעיל דמהני חילוק גדר אחר הזריעה בין שני המינין בשאין מין אחר מקיפו סביב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source