מְשִׁיחוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן אֲסוּרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מוּתָּרוֹת. מָאן דְּאָמַר אֲסוּרוֹת כְּגוֹן אִילֵּין טַרְסַייָה דְּהוּא מַכְפַּת בֵּיהּ. מָאן דְּאָמַר מוּתָּרוֹת דְּהוּא שָׁנַץ גַּרְמֵיהּ וְהִיא נַחְתָּא לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
דהוא מכפת ביה. כלומר שכופת ומחבר החגורה של צמר במלילה עם החלוק הפשתן שלו שיוכל למהר ולחגור עצמו:
מ''ד מותרות. הוא בגוונא דהוא שנץ גרמיה והיא נחתא ליה כלו' שאינו מחבר במלילה אלא משנס את מתניו באותה חגורה בלבד וכך הוא יכול להורידה מעליו למטה ובכה''ג לא הוי חיבור:
כגון אילין טרסייה. האורגים דרכן לקשר עצמן בחגורה:
הלכה: נִיתְנֵי שׁעז וְלָא נִיתְנֵי טָוִי. אִילּוּ תַנִּינָן שׁעז וְלָא תַנִּינָן טָוִי הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא טָווּי מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי 44a וְאָרִיג. נִיתְנֵי שׁעט וְלָא נִיתְנֵי נוז. אִילּוּ תַנִּינָן שׁעט וְלָא תַנִּינָן נוז הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא לָנוֹז מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָמַר כֵן. אֶלָּא פִּיף שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹזְרִין כְּאָרִיג. נִיתְנֵי טנז וְלָא נִיתְנֵי שע. אִילּוּ תַנִּינָן טנז וְלָא תַנִּינָן שע הֲוֵינָן אָֽמְרִין הָא שֹׁעַ מוּתָּר. מַתְנִיתָא לֹא אָֽמְרָה כֵן. אֶלָּא הַלְּבָדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוּעִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא הכין והכין. אלא ע''כ דליתא דלא בעינן אלא שיעשה כך וכך וכלומר שיתחוב אפי' באמצעית תוך צד הבגד ויחזור ויעביר החוט לאותו צד שיהו שני ראשיה בצד אחד:
והתני. כלומר ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דלא קאמר אלא עד שישלש ומעתה לדבריך עד יחות בכל הבגד לעבר אחר ויסוק ויחזור ויחות ולזה ודאי לא הקפיד ר' יהודה דא''כ הול''ל בהדיא כן:
א''ר ינאי. אמרו לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלא היא דהתנינן עשה שני ראשיה לצד אחד אלמא דלא קפדינן אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק בתמיה. שהיה צריך לירד החוט דרך כל צד הבגד ויחזור ויעלה כמו כן וזה לא הוזכר בדברי התנא אלא אפי' תחב המחט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב הוו שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:
גמ' עד יחות כל סיטרה. על התכיפה קאי עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה''ג הוא דמיקרי תכיפה:
גמ' ניתני שעז ולא ניתני טני. כלומר דהש''ס מפרש לסידרא דמתני' דפתח בטווי ואריג וסיים בשוע טווי ונוז וטעמא מאי הלכך קאמר דודאי לא מצי למיתני ברישא לכל הנוטריקון שוע טווי ונוז דא''ה הו''א עד שיהו כל השלשתן יחד ולפיכך דילג בתחלה לאחת מהן להשמיענו דלא בעינן עד שיהו כל השלשתן אלא או או דרשינן להנוטריקון כדפרישי' במתני' וכדי שלא תקשה מ''ש דדילג לשוע ברישא הו''ל למיתני כסדר הנוטריקון ולדלג אחת ללמדנו זה להכי קאמר דה''ט כדמסיק ואזיל:
ניתני שעז. כלומר דאמאי לא נקט בראשו שוע ונוז לחוד ולדלוג טני כלומר טווי דזה נדרש מטני דשעטנז דהנ' נדרש לפניו ולאחריו בנוטריקון:
אילו תנינן שעז וכו'. כלומר אילו הוה תני כסדר הזה והיה דולג טווי הנדרש מטני הו''א דטווי מותר ומתני' לא אמרה כן אלא אין חסור וכו' וכלומר דבאמת לא קיי''ל כן דטווי יהא מותר דהא במתני' חשיב ברישא לטווי דאסור והשתא ממילא שמעינן כוונת התנא דפתח בטווי ואריג כדאמרן שהוא להשמיענו דאו או דרשינן והיינו דקאמר מתני' לא אמרה כן לומר שהוצרך לפתוח בתרתי ולסיים בתלתא ובתרתי דשעז נמי לא מצי למינקט הכי דא''כ הוי כסותר דבריו דברישא מדלג דרשא דאמצע נוטריקון והדר הוי תני גם לטווי ועוד דאי הוי תני שעז והיינו שוע ונוז א''כ דריש הנ' של שעטנז להז' בלבד ולא להט' שלפניו אבל השתא דריש טנז וזהו טווי ואריג והדר מפרש נמי לשוע ושלשתן לא הוי מצי למינקט ברישא כדלעיל:
ניתני שעט. השתא מסיים ג''כ לטעמא דלא נקט בענין אחר ברישא דאילו הוה תני שוע וטווי לפי דרשת הנוטריקון ה''א דאריג לחוד והיינו נוז מותר הוא ובאמת לא קיי''ל כן כדמסיים מתני' לא אמרה כן וכו' וכדפרישית להא במתני' דהיינו אריג:
ניתני טנז וכו'. השתא מסיק לכולא מילתא וכלומר דלא תימא דאי הכי ליתני גם בסיפא כן ולימא טווי ואריג דהיינו טנז וכמו דפתח ברישא וקאמר דהא נמי לא מצי למיתני כן דא''ה הו''א דשוע לחוד מותר ובאמת אינו כן דמתני' לא אמרה כן וכו' וזהו כדאמרן דהעיקר מה שבא התנא להשמיענו בדילוג דברישא לומר דאו או דרשינן:
משנה: הַתּוֹכֵף תְּכִיפָה אַחַת אֵינָהּ חִיבּוּר וְאֵין בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת פָּטוּר. עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ בְּצַד אֶחָד חִיבּוּר וְיֵשׁ בָּהּ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם וְהַשּׁוֹמְטָהּ בַּשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁתְּשַׁלֵּשׁ. וְהַשַּׂק וְהַקּוּפָּה מִצְטָֽרְפִין לְכִלְאַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
והשק והקופה מצטרפין לכלאים. אם חתיכת בגד צמר מחוברת לאחת מהן וחתיכת בגד פשתן מחוברת לשנייה וכרכן יחד בחיבור זה עם זה הוי כלאים ואע''פ שהן מחוברות לשני כלים לא אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וה''ה אם מחוברין לשאר כלים דינן כמו שק וקופה:
עד שישלש. שיכניס החוט ויוציא ויחזור ויכניס שלשה פעמים ואין הלכה כר' יהודה:
עשה שני ראשיה בצד אחד שתחב המחט עם החוט וחזר והעביר החוט לאותו צד ונמצא ששני ראשי החוט הם מצד אחד הוי חבור לכלאים וכן אם תכף שתי תכיפות:
והשומטה בשבת. אם משך החוט הזה בשבת אפי' ע''מ לחזור ולתפור פטור ואין זה כקורע ע''מ לתפור:
התוכף תכיפה אחת. חיבר בגד צמר עם של פשתן בתחיבה אחת של חוט אין זה חיבור ולא הוי כלאים:
מתני' אותות הגרדין ואותות הכובסין. שעושין סימנין על הבגד כדי שלא יתערבו ויתחלפו של אחד בשל חבירו ואם האותות של צמר בבגד של פשתן או איפכא אסורות משום כלאים אע''פ שזה אינו חשוב כלום:
הלכה: רִבִּי חֲנִינָה אָמַר עַד יְחוֹת כָּל סִיטְרָה. אָמַר רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ לוֹ לְרִבִּי חֲנִינָא צֵא וּקְרָא. וְהָתַנִּינָן עָשָׂה שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ לְצַד אֶחָד. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק. וְהָתַנֵּי רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. מֵעַתָּה עַד יְחוֹת וִיסוֹק וִיחוֹת אֶלָּא הָכֵין וְהָכֵין.
Pnei Moshe (non traduit)
אלא הכין והכין. אלא ע''כ דליתא דלא בעינן אלא שיעשה כך וכך וכלומר שיתחוב אפי' באמצעית תוך צד הבגד ויחזור ויעביר החוט לאותו צד שיהו שני ראשיה בצד אחד:
והתני. כלומר ועוד דמדברי ר' יהודה נמי קשיא לדברי ר' חנינא דלא קאמר אלא עד שישלש ומעתה לדבריך עד יחות בכל הבגד לעבר אחר ויסוק ויחזור ויחות ולזה ודאי לא הקפיד ר' יהודה דא''כ הול''ל בהדיא כן:
א''ר ינאי. אמרו לר' חנינא צא וקרא משנתך בחוץ דלא היא דהתנינן עשה שני ראשיה לצד אחד אלמא דלא קפדינן אלא שיהו שני ראשי החוט מצד אחד ומעתה לדבריך עד יחות ויסוק בתמיה. שהיה צריך לירד החוט דרך כל צד הבגד ויחזור ויעלה כמו כן וזה לא הוזכר בדברי התנא אלא אפי' תחב המחט בתוך אמצע הבגד ולא העבירו לצד האחר אם חזר והעביר החוט לאותו צד שתחב הוו שני ראשיה בצד אחד והוי חיבור:
גמ' עד יחות כל סיטרה. על התכיפה קאי עד שירד המחט עם החוט כל צד הבגד מעבר לעבר דבכה''ג הוא דמיקרי תכיפה:
גמ' ניתני שעז ולא ניתני טני. כלומר דהש''ס מפרש לסידרא דמתני' דפתח בטווי ואריג וסיים בשוע טווי ונוז וטעמא מאי הלכך קאמר דודאי לא מצי למיתני ברישא לכל הנוטריקון שוע טווי ונוז דא''ה הו''א עד שיהו כל השלשתן יחד ולפיכך דילג בתחלה לאחת מהן להשמיענו דלא בעינן עד שיהו כל השלשתן אלא או או דרשינן להנוטריקון כדפרישי' במתני' וכדי שלא תקשה מ''ש דדילג לשוע ברישא הו''ל למיתני כסדר הנוטריקון ולדלג אחת ללמדנו זה להכי קאמר דה''ט כדמסיק ואזיל:
ניתני שעז. כלומר דאמאי לא נקט בראשו שוע ונוז לחוד ולדלוג טני כלומר טווי דזה נדרש מטני דשעטנז דהנ' נדרש לפניו ולאחריו בנוטריקון:
אילו תנינן שעז וכו'. כלומר אילו הוה תני כסדר הזה והיה דולג טווי הנדרש מטני הו''א דטווי מותר ומתני' לא אמרה כן אלא אין חסור וכו' וכלומר דבאמת לא קיי''ל כן דטווי יהא מותר דהא במתני' חשיב ברישא לטווי דאסור והשתא ממילא שמעינן כוונת התנא דפתח בטווי ואריג כדאמרן שהוא להשמיענו דאו או דרשינן והיינו דקאמר מתני' לא אמרה כן לומר שהוצרך לפתוח בתרתי ולסיים בתלתא ובתרתי דשעז נמי לא מצי למינקט הכי דא''כ הוי כסותר דבריו דברישא מדלג דרשא דאמצע נוטריקון והדר הוי תני גם לטווי ועוד דאי הוי תני שעז והיינו שוע ונוז א''כ דריש הנ' של שעטנז להז' בלבד ולא להט' שלפניו אבל השתא דריש טנז וזהו טווי ואריג והדר מפרש נמי לשוע ושלשתן לא הוי מצי למינקט ברישא כדלעיל:
ניתני שעט. השתא מסיים ג''כ לטעמא דלא נקט בענין אחר ברישא דאילו הוה תני שוע וטווי לפי דרשת הנוטריקון ה''א דאריג לחוד והיינו נוז מותר הוא ובאמת לא קיי''ל כן כדמסיים מתני' לא אמרה כן וכו' וכדפרישית להא במתני' דהיינו אריג:
ניתני טנז וכו'. השתא מסיק לכולא מילתא וכלומר דלא תימא דאי הכי ליתני גם בסיפא כן ולימא טווי ואריג דהיינו טנז וכמו דפתח ברישא וקאמר דהא נמי לא מצי למיתני כן דא''ה הו''א דשוע לחוד מותר ובאמת אינו כן דמתני' לא אמרה כן וכו' וזהו כדאמרן דהעיקר מה שבא התנא להשמיענו בדילוג דברישא לומר דאו או דרשינן:
רִבִּי יִרְמְיַה בָּעֵי. הוּא וּבְנוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָֽרְפוּ בְּכִלְאַיִם. הֵיךְ עֲבִידָא. הוּא לְבִישׁ מָאנִין דַּעֲמַר. וּבְרֵיהּ לְבִישׁ מָאנִין דְּכִיתָּן. נְסָב פִּיסְקֵי דְּעִמֶּר וְעָֽגְלָהּ עַל תְּרַַוֵּיהוֹן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהָהֵן נוֹ נָשׁוּךְ. רִבִּי חַגַּיי בָּעֵי. הוּא עַצְמוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָרֵף בְּכִלְאַיִם. הֵיךְ עֲבִידָא. הוּא לְבוּשׁ דַּרְדְּסִין דַּעֲמַר בְּחָדָא רִיגְלַייָא. וְדַרְדְּסִין דְּכִיתָּן בְּחָדָא רִיגְלַייָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהָהֵן נוֹ נָשׁוּךְ. לָא צוֹרְכָא וְלֹא הָיוּ בְרָאשֵׁי פְּצַעִיּוֹת יְהַב סִיפְלֵנִי דְמַרְטוּט דַּעֲמַר עַל חָדָא וּסְפְּלֵנֵי דְמַרְטוּט דְּכִיתָּן עַל חָדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהָהֵן נוֹ נָשׁוּךְ. אֵין לָךְ אָסוּר אֶלָּא נָשׁוּךְ בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך אינו אסור וסליקא לה מסכת כלאים. בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען:
אמר ר' יוסי וההן נו נשוך. בתמיה ולא צורכא אלא היו בראשו וכו' וזה הכל מתמיהת ר' יוסי הוא וכדמסיק על זה ג''כ א''ר יוסי וכו' וכלומר לא היה צריך לך עדיין להסתפק אלא נמי בכגון זה אלא אם היו בראשו פצעות וחבורות ונתן איספלנית ורטיה של סמרטוט צמר על האחת ושל פשתן על האחרת האם נמי תיבעי לך אם זה הוי כלאים אתמהא וה''ה באיבעיא דילך כן כללא דמלתא אין לך אסור משום כלאים אלא נשוך בלבד שיהו הצמר והפשתים נושכות ומחוברות זה עם זה באיזה חיבור או בקשירה וכל הני אינן נשוך זה עם זה ואין כאן כלאים כלל:
הוא עצמו וכו'. כדמפרש ואזיל שהיה לבוש דרדסין דעמר מנעל או אנפלאות של צמר ברגלו האחת ובשל פשתן ברגלו השנייה אם זה מצטרף לכלאים ויהא אסור:
הוא ובנו מהו שיצטרפו בכלאים. כדמפרש ואזיל היך עבידא וכו' שאם אחד מהן לבוש בגד צמר ואחד מהן לבוש בגד פשתן ולקח פיסקי דעמר ועגלה על תריהון וכרכן עליהן ודעימר לאו דוקא אלא ה''ה פיסק דכיתן מהו שיעשה זה כלאים ואסורין לילך ביחד כשהפיסק של הכריכה עליהן. א''ר יוסי וההן נו נשוך. בתמיה וכי זהו חיבור והלא אינו נשוך זה בזה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שַׂק. הָא סַל לֹא. אַשְׁכַּח תַּנֵּי הַסַּל וְהַשַּׂק וְהַקּוּפָּה. מִצְטָֽרְפִין בְּכִלְאַיִם. אוֹהָלִים אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
אשכח תני. בחדא ברייתא הסל והשק וכו' דלאו דוקא שנו במתני' השק והקופה אלא ה''ה שאר כלים מצטרפין זה עם זה לכלאים:
הא סל לא. אבל אם החתיכה של מין הא' מחוברת להסל אינה מצטרפת עם אותה שבקופה מכיון דבשתיהן לא שייך בהו ביטול:
לא שנו אלא שק. דמבטל ליה להחתיכה להשק והלכך מצטרף הוא לכלאים עם החתיכה שבקופה ואע''פ שאותה חתיכה שמחוברת להקופה לא מבטל לה להקופה דאין שייכות חתיכת בגד לקופה מ''מ הואיל דחתיכה שמחוברת לשק שייך בה ביטול להשק מצטרפת עם החתיכה של הקופה לכלאים:
אָמַר רִבִּי סִימוֹן טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. מַה רִבִּי יוּדָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִין בִּתְחִילָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַייָב. אָמַר רִבִּי עוּלָּא. טַעֲמָא דְרִבִּי לִיעֶזֶר תַּמָּן עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. בְּרַם הָכָא פָּחוֹת מִכֵּן מִסְתַּתֵּר הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אמר ר' עולא. דלא היא דלא דמי כלאים לדינא דשבת בענין הזה דתמן טעמא דר''א שע''י החוט השלישי מלאכתו מתקיימת ובפחות מיכאן אינה מתקיימת אם הוא בתחילת האריגה וס''ל לר''א בשבת מלאכה המתקיימת בעינן אבל הכא בכלאים דמשום חיבור הוא טעמא דר' יודה מפני שבפחות מיכאן מסתתר הוא שיכול לסתור בקל ולהוציא החוט ולא הוי חיבור לדידיה עד שישלש ומיהו באורג מודה הוא לרבנן דהתם דלעולם שיעורו בשני חוטין דבהכי מיקרי אריגה ומיהת מלאכה מיקריא:
מה ר' יודה כר' אליעזר. אם ר' יודה בשיטת ר''א קאי דס''ל בריש פרק י''ג דשבת דהאורג בתחילה אינו חייב עד שיארוג שלשה חוטין ואם ר' יודה ס''ל נמי בשבת כוותיה דר''א באריגה:
אמר ר' סימון טעמא דר' יהודה. כצ''ל דקאמר עד שישלש משום שעל ידי שלישי שמכניס ומוציא וחוזר ומכניסו עד פעם שלישי מלאכתו מתקיימת שמתקיים החוט בבגד:
חוּט שֶׁהִשְׁחִילוֹ לְמַחַט אֲפִילוּ קָשׁוּר מִכָּן וּמִכָּן אֵינוֹ חִיבּוּר לְבֶגֶד. 44b הַחוּט חִיבּוּר לְבֶגֶד וְאֵינוֹ חִיבּוּר לְמַחַט. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵה תְּרַוֵיהוֹן אָֽמְרִין בְּקָשׁוּר מִכָּן וּמִכָּן. מִּילֵּיהוֹן דְּרַבָּנָן פְּלִיגִין דְּאָמַר רִבִּי בָּא רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמַּמְתִּיחַ צְדָדָיו בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם תּוֹפֵר. וְיֵימַר מִשּׁוּם תּוֹפֵר וּמִשּׁוּם קוֹשֵׁר.
Pnei Moshe (non traduit)
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגין על ר' יונה ור' יוסה דהאמר ר' בא ור' ירמיה בשם רב לקמן בפ' י''ג דשבת הממתיח צדדיו בשבת שמתח צדדי החוט בהבגד שהיה נכווץ בו ומתחו על פני הבגד חייב משום תופר ואי אמרת דקשירה בעינן וה''נ עד שיקשר ראשי החוט א''כ ויימר משום תופר ומשום קושר אלא דלא בעינן קשירה בהדי תפירה:
בקשור מיכן ומיכן. התם בשבת קאי על הא דתנן באבות מלאכות התופר שתי תפירות דוקא אם קשור הוא החוט מכאן ומכאן דאי לאו הכי אינו מתקיים:
החוט חיבור לבגד ואינו חיבור למחט. כלומר דאנן בעינן שיהא החוט חיבור לבגד ולא שיהא חיבור למחט דזה לא מועיל כלום הלכך אע''פ שהוא קשור מכאן ומכאן לצד המחט והמחט חחוב עמו בבגד לאו כלום הוא דלא מיקרי חיבור להחוט עם הבגד:
אפי' קשור מכאן ומכאן. כלומר אם תחב המחט בבגד עם החוט ולא חזרו אלא הניחו כך אע''פ שהחוט קשור מכאן ומכאן אינו חיבור לבגד:
חוט שהשחילו למחט. שהכניסו והורידו לנקב המחט ומלשון משחילין הוא בפ''ה דיו''ט:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source