רִבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָה רִיגְלוֹי דְבַר נַשָּׁא עֲרַבָתֵיהּ לְמִיקְמָתֵיהּ כָּל הֶן דְּהוּא מִתְבְּעֵי. כְּתִיב מִי יְפַתֶּה אֶת אַחְאָב וְיַעַל וְיִפֹּל בְּרָמוֹת גִּלְעַד. וְיָמוֹת בְּבֵיתוֹ וְלֹא תַמָּן. אֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה תְּרֵין אֵיסֶקְרֵיטוֹרֵי דִשְׁלֹמֹה. חָמָא מַלְאַךְ מוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרִיק בְּשִׁינּוֹי. אֲמַר מִילָּה וִיהָבוּן בְּחַלָּלָא. אֲזַל וּנְסַבְּהוֹן מִן תַּמָּן אֲתָא קָאִים לֵיהּ גָּחִיךְ לְקָבְּלֵיהּ אֲמַר לֵיהּ הַהִיא שַׁעֲתָא הֲוֵיתָא אִיחְרוֹק בְּשִׁינַּייִךְ וּכְדוֹן אַתְּ גָחִיךְ לָן. אָמַר לֵיהּ אֲמַר לִי רַחֲמָנָא דְּיִנְסַב לֶאֱלִיחוֹרֶף וַאֲחִיָּה מִן חֲלָלָה וְאָֽמְרִית מִי יְהִיב לִי אִילֵּין לָהֶן דְּאִישְׁתַּלְּחִית מִינְסִיבִינִין וִיהַב בְּלִיבָּךְ לְמֵיעֲבַד כֵּן בְּגִין דְּנַעֲבִיד שְׁלִיחוּתִי. אֲזִל וְאִיטְפַּל בּוֹן מִן תַּמָּן. תְּרֵי בְּרוֹיי דְּרִבִּי רְאוּבֶן בַּר אִיסְטְרוֹבִילוֹס תַּלְמִידוֹי דְּרִבִּי. חָמָא מַלְאָכָא דְמוֹתָא מִסְתַּכֵּל בּוֹן וַחֲרִיק בְּשִׁינּוֹי וַאֲמַר נִיגְלִינוֹן לִדְרוֹמָא שֶׁמָּא הַגָּלוּת מְכַפֶּרֶת. אֲזַל וְנַסְתּוּן מִתַּמָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
נגלינון לדרומא. לארץ הדרום שהגלות יכפר עליהם שלא ימותו ואזל מלאך המות ולקחם משם שנגזר עליהם שבארץ הדרום ימותו:
וימות בתוך ביתו. ומפני מה לא מת בביתו ולא שם אלא שהיה צריך להיות שם לפי שנגזר עליו שיפול במלחמה ולקיים הנבואה במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה:
איסקוריטירו. סופריו ויועציו:
חמא. שלמה למלאך המות מסתכל בהון וחורק בשיניו שכעס על שלא היה יכול למלאות רצונו בהן:
אמר. שלמה מלה. איזה שם ונתנ' בחלל באויר העולם וחשב להצילם מידו והלך מלאך המות ולקחם משם שכך נגזר עליהם שימותו באויר ובא ושחק לנגד שלמה ושאל לו בתחלה היית כועס ועתה שוחק והשיבו לפי שהקב''ה צוה עלי עליהן לקחת אותם מן האויר ואמרתי מי יתן לאלו אל המקום אשר שולחתי לקחת אותם ונתן בלבך לעשות כדי לקיים שליחותי:
אזל. שלמה ולקחם משם להטפל בקבורתם ובבבלי פ' החליל גריס האי עובדא בנוסחא אחרת:
ואיטפל בון מן תמן. כן הוא בכתובות:
תרין בנוי דר' ראובן. כן הוא שם:
חמא. רבי:
וחרק בשינוי. שלא היו במקומן שנגזר עליהן:
רגלוי דבר נש. הם ערבים שלו ומובלין יתיה להעמידו למקום שמבקשים שימות שם:
כְּתִיב וְאַתָּה פַּשְׁחוּר וְכֹל יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ תֵּלְכוּ בַּשֶּׁבִי. וּבָבֶל תָבֹא וְשָׁם תָּמוּת וְשָׁם תִּקָּבֵר. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא אָמַר רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרִבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא. חַד אָמַר מֵת שָׁם וְנִקְבַּר שָׁם 43a יֵשׁ בְּיָדוֹ שְׁתַּיִם. מֵת שָׁם וְנִקְבַּר כָּאן יֵשׁ בְּיָדוֹ אַחַת. וְחָרָנָה אָמַר קְבוּרָה שֶׁבְּכָאן מְכַפֶּרֶת עַל מִיתָה שֶׁלָּהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
יש בידו שתים. כמו שתי מיתות ולפיכך כפל הכתוב:
וחרנה. ואידך אמר קבורה שבכאן בא''י מכפרת על מיתה שמתו בחו''ל ולא עלו בחייהן ואין בידו אפי' אחת:
עוּלָּא נְחוּתָא הֲוָה. אִידְמָךְ תַּמָּן שָׁרֵי בְּכִי. אָֽמְרִין לֵיהּ מַה אַתְּ בְּכִי אֲנָן מַסְקִין לָךְ לְאַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר לוֹן וּמַה הֲנָייָה לִי. אֲנָא מוֹבַד מַרְגָּלִיתִי גַּו אַרְעָא מְסָאבְתָא. לֹא דוֹמֶה הַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק אִמּוֹ לַפּוֹלְטָהּ בְּחֵיק נָכְרִיָּה. רִבִּי מֵאִיר הֲוָה אִידְמִיךְ לֵיהּ בְּאַסְּייָא. אֲמַר אֵימוֹרִין לִבְנֵי אַרְעָא דְּיִשְׂרָאֵל הָא מְשִׁיחְכוֹן דִּידְכוֹן. אֲפִילוּ כֵן אֵמַר לוֹן יְהַבוֹן עַרְסִי עַל גֵּיף יַמָּא דִּכְתִיב כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
הוה אידמך תמן. בא זמנו למות שם בבבל והתחיל לבכות:
אמרין ליה מה לך בוכה. אנחנו מעלין אותך להקבר בא''י ואמר להן ומה מהנייה לי אם אני מאבד מרגלית נשמה שלי בארץ טמאה אינו דומה הפולטה בחיק אמו היא א''י שהיא כאם להנשמה מפני קדושתה:
באסייא. שהיא חו''ל ואמר אמרין לבני ארעא דישראל הא המשיח שלכם כלומר שצוה להם שיאמרו תשגיחו על הרב שלכם שמת בחו''ל שתעלו אותו להקבר בא''י:
ואפי' כן. ועכ''ז צוה להן שם שאפי' בעוד ארונו באסייא שיתנוהו על חוף הים לפי שא''י מיוסדת על הימים וחוף הים בכל מקום יש לו איזה צד שייכות לא''י ומביא ראיה מן המקרא דכתיב על ימים יסדה ועל א''י נאמר זה כדמסיק שבעה ימים הן שסובבין את א''י:
עולא נחותא. על שם שהיה רגיל לילך ולירד מא''י לבבל הוו קרו ליה נחותא:
שִׁבְעָה יַמִּים סוֹבְבִין אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. יַמָּא רַבָּא יַמָּא דְטִיבֵּרִיָא יַמָּא דְסַמְכוֹ יַמָּא דְמִילְחָא יַמָּא דְחוֹלָתָא יַמָּא דְשַׁלְייָת יַמָּא דְאַפַּמֵּיָא. וְהָא אִיכָּא יַמָּא דְחָמְץ דִּיֹּקְלֵיטִיָּנוּס הִקְוָה נְהָרוֹת וַעֲשָׂאוֹ. כְּתִיב הַנִּשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְּשִׁימוֹן. אָמַר רִבִּי חִייָא בִּרָיָא כָּל מִי שֶהוּא עוֹלֶה לְהַר יְשִימוֹן וּמָצָא כְמִין כְּבָרָה בְּיַם טִיבֵּרִיָא זוֹ הִיא בּוֹרָהּ שֶׁל מִרְיָם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן שַׁעֲרוּנָהּ רַבָּנִין וְהָא הִיא מְכוּוָּנָא כָּל קֳבֵיל תַּרְעָא מְצִיעִיָּא דִכְנִישְׁתָּא עֲתִיקְתָא דְּסרונגין.
Pnei Moshe (non traduit)
והא איכא ימא דחמץ. שם מקום ולמה לא נחשב בתוכן משום דלאו ים מששת ימי הבריאה הוא אלא דיקליטיינוס המלך חפר מהנהרות וקיבצם ועשאו ים:
להר ישימון. וזהו הר הכרמל דגריס בפ' ב''מ בענין זה:
כמין כברה. סלע עגול ועשוי ככברה:
שערונה. שיערו אותה חכמים לבארה של מרים שהיא נתונה בים טבריא ומכוונת כנגד שער האמצעי של בהכ''נ הישנה בעיר סרוגנין מא''י וקמ''ל היודע אותו שער האמצעי יכול לכוון לנגדו לבארה של מרים בים טבריא:
רִבִּי בַּרקִירִיָּא וְרִבִּי לָֽעְזָר הֲווֹן מְטַייְלִין בְּאִיסְטַרִין רָאוּ אֲרוֹנוֹת שֶׁהָיוּ בָּאִין מֵחוּצָה לָאָרֶץ לָאָרֶץ. אָמַר רִבִּי בַּרקִירִיָּא לְרִבִּי לָֽעְזָר מַה הוֹעִילוּ אֵילּוּ. אֲנִי קוֹרֵא עֲלֵיהֶם וְנַחֲלָתִי שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה בְּחַיֵּיכֶם. וַתָּבוֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי בְּמוֹתַתְכֶם. אָמַר לֵיהּ כֵּיוָן שֶׁהֵן מַגִּיעִין לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵן נוֹטְלִין גּוּשׁ עָפָר וּמַנִּיחִין עַל אֲרוֹנָן. דִּכְתִיב וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
כיון שהן מגיעין לא''י והן נוטלין גוש עפר. מן הארץ ומניחין על ארונן מכפר עליהן על מיתת חו''ל כדכתיב וכפר אדמתו של א''י על עמו:
רבה בר קיריא וכו'. היו מטיילין ברחוב וראו ארונות שהן באין מחוץ לארץ ליקבר שם לא''י:
מה הועילו אלו שציוו להוליך אותן אחר פטירתם לכאן והיה מכיר אותם שהיה בידם לעלות בחייהם ולא עלו ולפיכך אמר קורא אני עליהם ונחלתי וכו':
משנה: הַבִּרְסִים וְהַבֻּרְדְּסִין וְהַדַּלְמַטִּיקִיּוֹן וּמִנְעֲלוֹת הַפִּינוֹן לֹא יִלְבְּשֵׁם עַד שֶׁיִּבְדּוֹק. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף הַבָּאִים מֵחוֹף הַיָּם וּמִמְּדִינַת הַיָּם אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה מִפְּנֵי שֶׁחֶזְקָתָן בְּקַנַּבִּס. וּמִנְעַל שֶׁל זֶרֶד אֵין בּוֹ מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' הברסין והברדסין. פי' בערוך ערך בדס הן מיני גלופקרין שמכסין בהן את המטות אלא שאלו רפופין ר''ל דקין ואלו עבין:
והדלמטיקיון. הן מיני בתי שוקיים של צמר קאלצי''ש בלע''ז:
ומנעלות הפינון. עשויין מפסולת של צמר:
לא ילבשם עד שיבדוק. שמא יש פשתן מעורב בהן:
מחוף הים וממדינת הים. מפרש בגמ' מחוף הים שמביאין לשם ממדינת הים אינן צריכין בדיקה שאין הפשתן מצוי שם וחזקתן תפורין בקנבוס וקאמר בגמרא שמשנה זו נשנית בראשונה אבל בזמן הזה שהפשתן מצוי בכל מקום כולם צריכים בדיקה:
ומנעל של זרד. אית דמפרשי מנעלים של עור שנותנין אותן תחת כף הרגל ואית דמפרשי שמגיעין עד הירך ואית דגרסי של זרב וכך הובא בגמרא והם מנעלים שמשימין בתוכן צמר לחמם את הרגל מלשון יזורבו נצמתו ואית דמפרשי שעשוין לימות החמה ואיו בו משום כלאים כדמפרשינן בגמ' מאי טעמא:
הלכה: הַבּוּרְסִין בִּרְיָה. הַבֻּרְדְּסִין דֵּילְמָא. הַדַּלְמַטִּיקוֹן קוֹלְבִין וּמַעֲפוֹרִין וּמִנְעֲלוֹת הַפִּינוֹן דַּרְדְּסִין.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' הברסין. נקרא בריה וכו' כך היו נקראים בימיהם:
רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף הַבָּאִין מֵחוֹף הַיָּם וּמִמְּדִינַת הַיָּם. מַה חוֹף הַיָּם וּמִמְּדִינַת הַיָּם אוֹ מֵחוֹף הַיָּם שֶׁמִּמְּדִינַת הַיָּם. מִן מַה דְתַנֵּי כְּגוֹן צוֹר וַחֲבֵרוֹתֶיהָ וְקֵיסָרִין וַחֲבֵרוֹתֶיהָ. הָדָא אָֽמְרָה מֵחוֹף הַיָּם שֶׁמִּמְּדִינַת הַיָּם.
Pnei Moshe (non traduit)
מה. מאי קאמר אם מחוף הים וממדינת הים כלומר שצריך שיהיו ממדינת הים ממש ומחוף הים של המקומות אשר שם:
או מחוף הים שממדינת הים. כלומר או דמחוף הים בלחוד סגי שמביאין לשם ממדינת הים ותולין אנו כל מה שבחוף הים שהן הובאו ממדינת הים וממקום שאין הפשתן מצוי שם:
מן מה דתני. עלה בברייתא כגון צור וכו' ש''מ מחוף הים של כאן ומביאין לשם ממדינת הים כגון צור שהיתה רוכלת ימים וכן חברותיה:
אֵינָן צְרִיכִין בְּדִיקָה. הָדָא דְּתֵימַר בָּרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָֽיְתָה הַפִּשְׁתָּן מְצוּיָה בְכָל מָקוֹם. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהַפִּשְׁתָּן מְצוּיָה בְכָל מָקוֹם צְרִיכִין בְּדִיקָה.
משנה: אֵין אָסוּר מִשּׁוּם כִּלְאַיִם אֶלָּא טָווּי וְאָרִיג שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז דָּבָר שֶׁהוּא שׁוּעַ טָווּי וְנוּז. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר נָלוֹז וּמֵלִיז אֶת אָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם עָלָיו. הַלְּבָדִין אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן שׁוּעִין. פִּיף שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהֵן חוֹּזְרִין כְּאָרִיג. רִבִי יוֹסֵי אוֹמֵר מְשִׁיחוֹת שֶׁל אָרִיג אֲסוּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוֹלֵל עַד שֶׁהוּא קוֹשֵׁר. לֹא יִקְשׁוֹר סֶרֶט שֶׁל צֶמֶר בְּשֶׁל פִּשְׁתָּן לַחֲגוֹר בּוֹ אֶת מָתְנָיו אַף עַל פִּי שֶׁהָֽרְצוּעָה בְּאֶמְצַע. אוֹתוֹת הַגָּֽרְדִים וְאוֹתוֹת הַכּוֹבְסִין אֲסוּרוֹת מִשּׁוּם כִּלְאַיִם.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' אין אסור משום כלאים אלא טווי ואריג. כלומר אם נתחבר הצמר עם הפשתן ע''י טוויה שטרפן וטווה מהן החיט או שארג בגד מן הטווי הזה או שארג חוט צמר עם חוט פשתן כל אלו הוו כלאים ולאפוקי אם חיברן בלא טויה ובלא אריגה כגון שקשר עצמו בחוט של צמר ע''ג בגדו שהוא של פשתן דכה''ג לא הוי כלאים מכיון שהצמר והפשתן אינן מחוברין יחד וכדקא''ר יוסי לקמן דדוקא אם הוא מולל ותוכפן יחד הוי כלאים הא לא''ה לא:
שנאמר לא תלבש שעטנז. ודרשינן נוטריקון דבר שהוא שוע כלומר אם טרפן להצמר ופשתן וחלק אותם והיינו שוע. איש חלק תרגומו גבר שעיע ובכה''ג הוי כלאים שהרי הן מחוברין ע''י השעיעה:
טווי. או שטוה מהן חוטין הוי חיבור:
ואריג. או שלקח חוטי צמר וחוטי פשתן וארגן זה עם זה. והא דלא קתני ברישא כ''א טווי ואריג ולא נקט שוע ה''ט דאלו הוה תני הכי הו''א למטעי דעד שיהו שלשתן יחד שוע וטווי ונוז והלכך חלקן ולא נקט ברישא אלא טווי ואריג והדר קאמר דבר שהוא שוע וכו'. ללמדנו דאו או דרשינן דכמו השוע לבד אסור כך הטווי והאריג והכי מפרש לה בגמ':
נלוז. ומליז. עקום הוא ומעקם הוא את דרכי אביו שבשמים עליו וזהו מל' ונלוזים במעגלותם:
הלבדין אסורין. אם טרף צמר ופשתן ושע אותן ועשה מהן לבדים אסור מפני שהוא שוע:
פיף של צמר בשל פשתן. אם לקח עבותות של צמר וגדלן בשל פשתן אסור מפני שהן חוזרין באריג כלומר שהן דומין לאריג שנקשרו חוטי צמר עם של פשתן:
משיחות של אריג. של צמר ובנוסחת המשניות כתיב של ארגמן והיינו הך צמר צבוע ארגמן:
אסורות. לחגור בהן על בגד של פשתן:
מפר שמולל עד שלא קושר. כלומר לפי שדרכן לחבר במלילה אלו החוטין והמשיחות עם הבגד של פשתן קודם שיקשר בהם מתניו כדי שלא יפלו הא אם אינו מולל מותר כדקאמר בגמ':
לא יקשר סרט של צמר. חגורה מגדיל של צמר לא יקשר עם של פשתן לחגור בה את מתניו אע''פ שהרצועה של עור באמצע וגדיל של צמר מראשה האחד וגדיל של פשתן בראשה השני אסור שהרי כשחוגר בה קושר הראשים של צמר ושל פשתן זה בזה:
בָּעִין קוֹמֵי רִבִּי לָא. מַהוּ מֵיחוֹט מְסָאנֵיהּ דְּכִיתָּן. אֲמַר לוֹן בְּגִין דְּרִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר אָסוּר. מוֹדֶה רִבִּי אִילָּא בָּהֵן דְּיִלְבַּשׁ דַּרְדְּסִין דַּעֲמַר עַל גַּבֵּי דְּכִיתָּן דְּהוּא אָסוּר. דְּלָא שְׁלַח עִילֵּיָיא לָא שְׁלַח אַרְעֲיֵיא. אָבוֹי דְּרַב סַפְרָא שְׁאַל לְרִבִּי זְעִירָא מַהוּ מִיתַּן פְּרִיטִין גַּו גּוּלְתָה וּמִקְטְרִינוֹן בְּחוּט דְּכִתָּן. מַהוּ מִיתַּן פְּרִיטִין גַּו סַדִּינֵיהּ וּמִקְטְרִינוֹן בְּחוּט דַּעֲמַר. אָמַר לֵיהּ חֲכַם רִבִּי לְרַב הוּנָא. דְּרַב הוּנָא אָמַר אָסוּר. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר אָסוּר. שְׁמוּאֵל אָמַר מוּתָּר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יַסָּא אָמַר מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
שמואל אמר מותר. דאין כאן חיבור שהקשר עשוי להתיר בכל שעה וכן ר' יעקב אמר מותר:
חכים רבי. אם רבי מכיר הוא לרב הונא דאדם גדול הוא ואמר אסור וכן ר' אבינא אוסר:
מהו מיתן פריטין גו גולתיה. בגלימא של צמר שלו ולקשור צרור המעות בחוט של פשתן וכן איפכא מהו ליתן הפרוטות בתוך סדינו של פשתן ולקשרן בחוט הצמר:
דלא שלח עילייא לא שלח ארעייא. משום שכל זמן שאינו פושט מנעלים העליונים אינן יכול לפשוט התחתונים והוי כחיבור צמר לפשתן:
מהו מיחוט מסאניה דכיתן. ועל מנעל כגוונא דלעיל בעו מניה אם מותר לתפרו בפשתן מבחוץ ופשט להו לאיסור משום חומרא כדר' זעירא וכלומר דמדינא ליכא חששא הואיל והוא תופר בתוך העור מבחוץ והיינו דקאמר מודה ר' אילא במי שלובש דרדסין והן מנעלות הפינון של צמר ע''ג מנעלים של פשתן דאסור הוא מדינא:
מִנְעַל שֶׁל זֶרֶב. אִית אֲתָרִין דְּזָֽרְבִין 43b עִימֵּיהּ מִן גַּו כְּהָדָא דְרִבִּי זְעִירָא מְפַקֵּד לְרִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא וְיֹאמַר לְבַר רִאשׁוֹן דְּלָא יְחוּט לֵיהּ מְסָאנֵיהּ בְּכִיתָּן אֶלָּא בִרְצוּעָה. מוֹדֵי רִבִּי זְעִירָא בְּאָהֵן דְּאָסַר פֵיסְקֵי דַּעֲמַר עַל דְּכִיתָּן דְּהוּא שָׁרֵי. דְּהוּא שָׁנַץ גַּרְמֵיהּ דְּהִיא נַחְתָּא לָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מודי ר' זעירא. כלומר אע''ג דמחמיר שלא לתפור המנעל בפשתן מבחוץ מפני הצמר שיש בו מלפנים מודה הוא במי שקשר עצמו בפיסקי דעמר על בגד הפשתן שלו שהוא מותר משום דהוא שנץ גרמיה דהיא נחתא ליה כלומר כמו שהוא משנס וחוגר עצמו בשל צמר כך הוא יכול להורידו להחגור למטה מבלי שיצטרך להתיר קשר החגור וא''כ אין כאן חיבור צמר לפשתן ושאני גבי מנעל דחשש שמא יגעו חוטי התפירה של הפשתן בהצמר שמבפנים:
כהדא דר' זעירא מפקד לר' אבא. שיאמר לבר ראשון כך היה שם החייט שלא יתפור לו מנעליו בפשתן אלא ברצועה של עור וכלומר מדלא חשש אלא שלא לתפרו בפשתן ומשום הצמר שלפנים הא בלאו הכי אין במנעל כזה חשש כלאים שאין חוששין שמא פשתו מעורב עם הצמר:
וקאמר אית אתרין דזרבין עימר מן גו. שמשימין צמר לפנים כדי לחמם הרגל כדפירישת במתני' להאי גירסא:
מנעל של זרב. ומפרש דלגי' זרב מאי האי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source