Kilayim
Daf 37b
אָמַר רִבִּי בָּא קַרְתִּיגֵנַייָא טַעַם דְּרִבִּי יוֹחָנָן שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ לֹא בַשְּׁבִיעִית וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ לֹא בַשְּׁבִיעִית. כָּל לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁהוּא בָּא מִכֹּחַ עֲשֵׂה עֲשֵׂה הוּא וְעוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי יוֹסָה אָמַר אֲפִילוּ עֲשֵׂה אֵין 37b בּוֹ לֵיידֶה מִילָּה כְּתִיב וְשָֽׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַי֙י. לְעִנְייַן לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁבָּהּ.
Traduction
R. Aba de Carthagène dit que R. Yohanan le permet aussi, parce qu’il se fonde sur ce verset (ib.) tu ensemenceras ton champ six années, et non la 7e; tu vendangeras ta vigne six années, non la 7e. Or, comme cette prohibition est déduite d’un ordre affirmatif, elle équivaut à l’affirmation (de sorte que, malgré l’interdiction de la culture, on en excepte l’acte de creuser les puits). Mais, transgresse-t-on un ordre affirmatif? Oui, dit R. Jérémie, en cultivant; selon R. Yossé, on n’applique même pas cet ordre affirmatif à la culture (258)Non seulement, elle n'entraîne pas la peine des coups de lanière, mais elle n'est pas même interdite.. Mais alors selon ce dernier, à quoi applique-t-on la règle générale énoncée dans le verset: la terre jouira d’un repos shabatique devant Dieu? La règle se rapporte aux détails de prohibition qui suivent (les semailles et la vendange). –
Pnei Moshe non traduit
א''ר בא קרתיגנייא וכו'. ר' בא פליג אהא דקאמר דטעמיה דר' יוחנן דאין לוקין על החרישה משום דהכלל בעשה והפרט בל''ת דלא היא אלא היינו טעמיה דבהדיא גילתה לנו התורה במקומו דעל שאר עבודות הקרקע בעשה הוא דעובר ואינן בל''ת:
שש שנים תזרע שדך. ומשמע ולא בשביעית וכן שש שנים וכו' וא''כ הוי לאו הבא מכח עשה וכל ל''ת שהוא בא מכח עשה הוי עשה והאי קרא לגופיה לא איצטריך דהא כתיב שדך לא תזרע וא''ת לעבור עליו בעשה ול''ת הא נמי לא איצטריך דהא כבר כתיב עשה ושבתה הארץ אלא ע''כ ללמדך דעל שאר עבודות קרקע שאינו עובר עליהן אלא בעשה וכן א''ר ירמיה דעובר בעשה:
ר' יוסי אומר אפי' עשה אין בו. לחרישה ולשאר עבודות קרקע ואין איסורן אלא מדבריהן:
ליידא מילה. וא''ת לאיזה דבר כתיב ושבתה וגו' לענין הל''ת שבו המפורש בקרא בהדיא לא תזרע ולא תזמור ולעבור עליהן בעשה ול''ת אבל שאר עבודות אפי' עשה אין בהן:
יָכוֹל יְהוֹ לוֹקִין עַל הַתּוֹסָפוֹת שֶׁבּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָא יָכוֹל יְהוּ לוֹקִין עַל חֲרִישָׁה בַשְּׁבִיעִית. רִבִּי לָֽעְזָר פָּתַר מַתְנִיתָא יָכוֹל יְהוּ לוֹקִין עַל אִיסּוּר שְׁנֵי פְרָקִים הָרִאשׁוֹנִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר. מָאן דְּאָמַר שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמוֹר כַּרְמֶךָ מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹמָנָן. מָאן דְּאָמַר שָֽׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמוֹר מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר.
Traduction
On eût pu croire, est-il dit, que l’on est passible des coups de lanière pour l’excédant, etc. (259)Comp. Même série, (Shabat 7, 2) ( 9d).. Cet enseignement, selon R. Yohanan, se rapporte à la question de culpabilité pour la culture de 7e année (considérée comme excédant, parce qu’elle n’est pas défendue explicitement). Selon R. Eliézer, cet enseignement se rapporte à la question de culpabilité des deux périodes qui précèdent la 7e année et en forment le supplément (depuis la fête de Pentecôte jusqu’au nouvel an de la 7e, il est interdit de travailler aux champs, parce que l’on en jouira la 7e année). D’après un enseignement, on déduit l’interdiction de la culture en la 7e année de ce qu’il est dit: tu sèmeras 6 ans et tu vendangeras 6 ans, non au-delà; d’après l’autre enseignement, on déduit cette défense du verset: tu n’ensemenceras pas ton champ et tu ne vendangeras pas ta vigne (y compris le travail de culture par analogie). La première interprétation confirme l’avis de R. Yohanan; la seconde, celle de R. Eliézer.
Pnei Moshe non traduit
יכול יהו לוקין על התוס' שבו. כך היא בריית' שנויה ופליגי בפירושה דר' יוחנן מפרש כשיטתיה דה''ק יכול יהו לוקין על החרישה בשביעית גופה. וקרי לה תוספת לפי שאינה מפורשת בתורה ותוספת על המפורש בכתוב היא ואסוקי להא לפטורא ורבי אלעזר מפרש להאי ברייתא דעל איסור הנשנה בשני פרקים הראשונים דמס' שביעית קאי ובתוספת ממש דשביעית איירי התם וקאמר דאין לוקין על תוספת שביעית:
אית תניי תני שש שנים וכו'. כלומר דאית תנא דמדייק האי קרא ולמדין אנו דעל שאר עבודות אינו עובר אלא בעשה כדלעיל ומסייעא לר' יוחנן ואית תנא דמדייק קרא דשדך לא תזרע וגו' ולומר דדוקא בשביעי' הוא עובר בלאו ולא בתוספת וכן נמי ס''ל למידק מהאי קרא ללמד על הכלל כולו ומסייעא לר' אלעזר:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי לָֽעְזָר הִשָּׁמֵר לֹא תַעֲשֶׂה. וּכְתִיב שָׁם תַּעֲלֶה שָׁם תַּעֲשֶׂה. בְּגִין דִּכְתִיב הָא אִילּוּ לֹא כְתִיב עֲשֵׂה הוּא. שֶׁלֹּא תֹאמַר כְּמַה דְתֵימָא גַּבֵּי שַׁבָּת חָפַר חָרַץ נָעַץ אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. וְדִכְוָותָהּ שָׁחַט זָרַק וְהֶעֱלָה לֹא יְהֵא חַייָב אֶלָּא אַחַת. לְפוּם כֵּן צָרִיךְ מֵימַר חַייָב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
N’y a-t-il pas un enseignement contredisant l’avis de R. Eliézer (qui considère la culture comme une défense, passible des coups de lanière)? On regarde cette défense, est-il dit, l’expression de ce verset: garde-toi d’offrir tes holocaustes en tous lieux; tu les apporteras à l’endroit que l’Eternel aura choisi; là tu sacrifieras, etc. (Dt 12, 13-14); et comme cette dernière expression, quoiqu’affirmative, implique la prohibition du dehors, on dit que le 1er terme est aussi une défense; donc, s’il n’y avait pas d’autre expression négative, le 1er terme resterait dans son sens affirmatif (comment donc se fait-il que R. Eliézer fasse ici cette déduction, sans qu’il y ait analogie dans les termes)? En effet, fut-il répondu, la déduction pourrait avoir lieu sans l’analogie des termes; seulement on en tire parti pour que l’on ne suppose pas, comme c’est dit pour le repos shabatique, qu’au cas où l’on a creusé, percé et enfoncé la terre on a enfreint une seule transgression, et que de même si l’on a égorgé la bête, aspergé son sang et offert l’holocauste, on serait coupable d’une seule transgression; c’est pourquoi, utilisant chaque expression, on la fait valoir à titre de défense spéciale, et pour ledit sacrifice, on serait 3 fois coupable
Pnei Moshe non traduit
מתניתא פליגא על ר''א. ברייתא היא בספרי פ' ראה השמר בל''ת ופן בל''ת בהא דכתיב שם השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' וכתיב בתריה כי אם במקום אשר יבחר ה' שם תעלה ושם תעשה ודרשינן תעשה זו השחיטה והזריקה וה''ז לעבור עליהן בחוץ בעשה דשם כתיב ולא במקום אחר והוי לאו הבא מכלל עשה והקישן התורה בכתוב אחד ללמד מה העליה שהיא בעשה ובל''ת דבהעלאה כתיב השמר פן תעלה אף שחיטה וזריקה שהן בעשה ולעבור עליהן גם בל''ת:
בגין דכתיב. השתא מסיק הקושיא אלא טעמא דהקישן הכתוב במקום אחד הא אילו לא כתיב האי הקישא עשה הוא כלומר דלא הוה ידעינן אלא דקאי בעשה על השחיטה וזריקה אבל לא בל''ת ואמאי נימא דבא פרט העשה ומלמד על הל''ת דמה בעשה שחיטה וזריקה בכלל אף בהלא תעשה כן אלא לאו ש''מ דאין עשה מלמד על ל''ת ואין ל''ת מלמד על עשה וקשיא לר' אלעזר:
שלא תאמר כמה דתימר גבי שבת וכו'. כלומר דמשני דאיצטריך האי קרא שם תעלה ושם תעשה שלא תאמר כדאמרינן גבי מלאכות בשבת שאם חפר וחרץ ונעץ שאינו חייב אלא אחת דכולן מעין מלאכה אחת ותולדות דחורש הן ודכוותה הו''א שאם שחט והעלה בחוץ אינו חייב אלא אחת לפום כן צריך מימר שם תעלה ושם תעשה ללמד נמי על השחיטה בפ''ע ועל העליה בפ''ע ומכיון דאצטריך לגופיה לא הוה הפרט מלמד על הל''ת אי לאו הקישא [דבחד] קרא כתיבי ולעולם בעלמא הפרט שהוא בעשה מלמד על הכלל שהוא בל''ת:
רִבִּי זְעִירָא רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם כֲּהָנָא הַנּוֹטֵעַ בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשּׁוּם זוֹרֵעַ. רִבִּי זְעִירָא אָמַר הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ. נָטַע וְזָמַר בַּשַּׁבָּת עַל דַּעְתֵּיהּ דַכֲהָנָא חַייָב שְׁתַּיִם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. כְּלוּם אָמַר רִבִּי זְעִירָא אֶלָּא הַזּוֹמֵר כְּנוֹטֵעַ שֶׁמָּא הַנּוֹטֵעַ כְּזוֹמֵר. הַכֹּל הָיָה בִּכְלָל זְרִיעָה יָצָאת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ. מִפְּנֵי שֶׁיָּצָאת זְמִירָה לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָהּ אַתְּ פּוֹטְרוֹ מִשּׁוּם זוֹרֵעַ הֲוֵי לֹא שַׁנְיָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דַכֲהָנָא בֵּין עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא חַייָב שְׁתַּיִם.
Traduction
. R. Zeira ou R. Hiya bar Ashe dit au nom de Cahana: si le Shabat on plante quelqu’arbuste, on est condamnable aussi bien que si l’on avait semé (si les 2 actions de planter et de semer ont eu lieu dans un même moment d’oubli, ce n’est qu’un même péché); mais, ajoute R. Zeira, la vendange équivaut à la plantation (260)Ibid. 10a, (Sanhedrin 7, 5). (parce qu’elle fait fructifier le cep). Si donc la 7e année on plante et on vendange, on est 2 fois coupable, selon R. Cahana (selon lequel la plantation équivaut aux semailles seules). Et l’on est une fois coupable selon R. Zeira (qui confond les 2 actions en une seule). Quoi! fut-il répliqué, R. Zeira dit-il que la vendange est, au contraire, équivalente à la plantation (comme s’il voulait contredire Cahana)? Non certes, et toute action est comprise dans la règle de la semaille à l’égard du repos shabatique; et si, au sujet de la 7e année, on traite spécialement la question de vendange (en dehors de la règle générale), c’est pour l’aggraver, et non pour l’amoindrir sous le rapport des peines encourues, en annulant l’une d’elles; donc, il n’y a pas de différence entre l’avis de Cahana et celui de R. Zeira, et selon tous deux, on encourt en ce cas deux peines.
Pnei Moshe non traduit
הזומר כנוטע. שעל ידי שכורת הענפים הגדולים מתגדלין ביותר:
ע''ד דכהנא. דקאמר דנוטע חייב משום זורע וזומר לאו בכלל נוטע הוא אלא תולדה דקוצר וחייב עליה בפ''ע וא''כ חייב שתים:
על דעתיה דר''ז דקאמר הזומר כנוטע. וקס''ד דזומר כנוטע וכן נוטע כזומר ס''ל ואינו משום זורע וא''כ אם נטע וזמר חדא היא דמחייב ודחי לה הש''ס דכלום א''ר זעירא אלא הזומר כנוטע ושמא הנוטע כזומר ולא כזורע בתמיה הא ודאי ליתא כדמסיק ואזיל:
הכל היו בכלל זריעה. נוטע וכולהו דדמו ליה בכלל זריעה ויצאת זמירה בפי' דכתיב הכא לא תזמור וללמד להחמיר ע''ע שאם זרע וזמר חייב על הזמירה בפ''ע וכי מפני שיצאת זמירה להחמיר על עצמה אתה פוטרו לנוטע שלא יתחייב משום זורע בתמיה:
הוי לא שנייא וכו'. דלכ''ע חייב שתים בנטע וזמר דנוטע משום זורע הוא:
Kilayim
Daf 38a
משנה: בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה וְחַיָּה עִם חַיָּה בְּהֵמָה עִם חַיָּה וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה טְמֵאָה עִם טְמֵאָה וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה אֲסוּרִין לַחֲרוֹשׁ וְלִמְשׁוֹךְ וּלְהַנְהִיג. הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים. רִבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר. וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לִרְצוּעוֹתֵיהֶן 38a אֲסוּרָה.
Traduction
Avec deux espèces de bétail domestique, ou avec des animaux sauvages, ou une bête domestique avec un animal sauvage, ou une bête impure avec une autre impure, ou une impure avec une pure, il est défendu de labourer, et il n’est pas permis de les atteler ensemble pour conduire ou pour traîner un chariot (côte à côte, ou l’un derrière l’autre). Celui qui conduit un char ainsi attelé (261)De Kilaïm. (Baba Metsia 38b)., est passible de 40 coups de lanière; et celui qui est assis dans ce char est passible de la même peine (262)Comme il profite de cet attelage hétérogène, il est aussi condamnable que le conducteur.; R. Meir l’en absout. Il n’est pas permis non plus de se servir d’une 3e bête hétérogène, reliée aux 2 autres par des courroies.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בהמה עם בהמה. אדין הרבעה דמתני' דלעיל קאי דבין בהמה עם בהמה שאינה מינה וכן חיה עם חיה או בהמה שמרכיב. אותה על החיה או חיה על בהמה וכן טמאה עם טמאה שאינה מינה או טהורה עם טהורה כל אלו אסורין מן התורה בהרבעה ואם הרביען לוקה:
טמאה עם טהורה. כלומר אבל טמאה עם טהורה או טהורה עם טמאה בין שזו קדמה ואח''כ קשר לשניה עמה או איפכא באלו יש עוד איסור אחר מן התורה שאסורין לחרוש יחדיו אי למשוך איזה דבר או להנהיג ומפני שיש שדרכה במשיכה כגון גמל דארחיה במשיכה וחמור ארחיה בהנהגה לפיכך קתני הני לישני וכל זה אסור מן התורה דכתיב לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו וה''ה כל בהמה וחיה או עוף במשמע ובלבד שיהא מין אחד טמא ומין א' טהור כשור וחמור שדיבר בהן הכתוב אבל מדרבנן אסור בכל מין עם שאינו מינו אף בכלאים דהנהגה ואפי' שניהם טמאים או טהורים:
מתני' המנהיג וכו'. כלומר אפי' אחד מנהיג והשני יושב בקרון שניהן חייבין שאף זה היושב בקרון גורם להבהמה שתלך כדאמר בגמרא משקל הוא כלומר שמחמת שהוא יושב ועושה כמשקל אנה ואנה זהו גורם שתמשך העגלה ור''מ סבר אינו משקל דישיבתו אינה גורמת כלום ואין הלכה כר''מ. והרמב''ם בפי' המשנה כתב קרון הוא מין מהעגלות והם ב' עגלות האחת קשורה בשניה ועגלה שלישית קשורה באותן הרצועות שבה וזה שאמרו והשלישי' וכו' שאם יושב בעגלה השלישית כשימשכו העגלות ההם בהמות כלאים אסורין ויש לפירוש הזה סמך בגמרא:
משנה: אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס לֹא בִּצְדָדֵי הַקָּרוֹן וְלֹא לְאַחַר הַקָּרוֹן. וְלֹא אֶת הַלוּבְדְּקֵס לַגְּמָלִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה. וְכֵן הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן סוּס מוּתָּרִין זֶה עִם זֶה אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה.
Traduction
Il n’est pas permis de rattacher le cheval à un char mené par d’autres animaux, ni à côté, ni même par derrière (266)Pour l'habituer ainsi à tirer., ni de placer les ânes de la Lybie à côté des chameaux (267)Bien que ces 2 espèces aient quelque ressemblance.. R. Juda dit: tous les animaux nés d’une jument (268)(Hulin 79b)., eussent-ils pour père un âne, peuvent être joints, mais l’on ne peut pas réunir les produits de la jument à ceux de l’ânesse.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין קושרין את הסוס לא בצדדי הקרון. שמושכין אותה הבקר אין קושרין את הסוס בצדו אל הקרון או לאחוריו ואע''פ שאינו קשור ביחד עם הבקר למשוך את הקרון אפ''ה הוי כמחוברין יחד כדמפרש בגמרא:
ולא את הלובדקיס. בגמרא מפרש חמור הבא מלוב והוא מצרים:
כל הנולדים מן הסוס אע''פ שאביו של זה ושל זה חמור מותרין זה עם זה ומסיק בפ' אותו ואת בנו דר' יהודה ספוקי מספקא ליה אי חוששין לזרע האב או לא וא''כ מן הדין מותרין הן דאי חוששין הרי יש בשניהן שני צדדין והוו כמין אחד ואי אין חוששין לזרע האב מכ''ש דשרי דהא אמותיהן סוס אלא דמהו דתימא ה''א אתי צדו סוס דהאי ומשתמש בצד חמור דהאי קמ''ל אבל אם של זה סוס ואמו של זה חמור בתר מין האם אזלינן ואסורין זה עם זה והלכה כר' יהודה:
הלכה: בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה כו'. יָכוֹל לֹא יְהֵא מַעֲמִיד זְכָרִים אֵצֶל הַנְּקֵבוֹת וּנְקֵבוֹת אֵצֶל הַזְּכָרִים תַּלְמוּד לוֹמַר בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ. אֵין אַתְּ אָסוּר אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ אֲבָל מַעֲמִיד אַתְּ זְכָרִים אֵצֶל נְקֵבוֹת וּנְקֵבוֹת אֵצֶל זְכָרִים. וְכִי מַה עָשָׂה מַעֲשֶׂה לֹא כְשֶׁהִטִּיל וּלְפִי דַּעְתּוֹ הוּא מַטִּיל.
Traduction
Un animal domestique avec un autre, est-il dit, etc. On aurait pu croire qu’il est défendu de placer côte à côte, parmi les animaux hétérogènes, des mâles à côté des femelles; c’est pourquoi il est dit explicitement (Lv 19, 19): tu n’accoupleras pas d’animaux hétérogènes, c’est-à-dire qu’il est défendu seulement de les accoupler, mais non de les placer côte à côte; car, en les plaçant ainsi, il n’a pas accompli d’accouplement, ni de fécondation, et si la jonction a lieu ensuite entre les animaux, elle est spontanée de leur part.
Pnei Moshe non traduit
גמ' יכול לא יהא מעמיד. בדיר זכרים אצל הנקבות וכו' וכלומר בין שאלו קדמו שם או אלו:
אין את אסור אלא מלהרביע. זה על זו. ופריך וכי מה עשה מעשה אם לא עשה אלא שהרכיב זע''ז:
ומשני לא אמרו אלא בשהטיל בידים והכניס כמכחול בשפופרת שזה בודאי לפי דעתו הוא מטיל ועושה המעשה בהרבעה:
אִיסִּי בֶּן עֲקַבְּיָה אוֹמֵר אָסוּר לִרְכֹּב עַל גַּבֵּי פִרְדָּה מִקַּל וַחוֹמֶר. וּמַה אִם בִּבְגָדִים שֶׁאַתְּ מוּתָּר לִלְבּוֹשׁ זֶה עַל זֶה אַתְּ אָסוּר בְּתַעֲרוּבָתָן. בְּהֵמָה שֶׁאַתְּ אָסוּר לְהַנְהִיג בָּהּ בְּזוֹ עִם זוֹ לֹא כָּל שֶׁכֵּן אַתְּ אָסוּר לִרְכּוֹב עָלֶיהָ. וְהָא כְּתִיב וַיִּרְכְּבוּ אִישׁ עַל פִּרְדּוֹ וַיָּנוּסוּ. אֵין לְמֵדִין מִן הַמַּלְכוּת. וְהָא כְתִיב וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי. בִּרְיָה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית הָֽיְתָה.
Traduction
Issi ben Akabia dit qu’il est interdit de monter une mule (263)Parce qu'elle est un produit mêlé, issue du cheval et de l'âne., par raisonnement a fortiori; si les étoffes, qu’il est permis de revêtir l’une sur l’autre, sont interdites au cas où le tissu est mélangé, à plus forte raison est-il interdit de monter une bête de somme avec laquelle il serait interdit de conduire un chariot. Mais, n’est-il pas dit (2S 13, 29): chacun enfourcha sa mule et ils s’enfuirent? Là, il s’agit de princes royaux, dont l’action ne peut servir de modèle. Mais n’est-il pas dit de David, qui était pieux: Vous ferez monter mon fils Salomon sur la mule (1R 1, 33)? Cette dernière, dit-on, était originaire de l’époque de la création (et non un produit hétérogène).
Pnei Moshe non traduit
איסי בן עקביא אומר. תוספתא היא בפ''ה:
אין למדין מן המלכות. כלומר מבית המלכות שאפשר שאלו היו עושים כן שלא ברצון דוד או שלא היה יודע מזה:
והא כתיב והרכבתם וגו' על הפרדה אשר לי. א''כ דוד בעצמו היה עושה כן:
ומשני בריה מששת ימי בראשית היתה. ונראית כפרדה אבל לא נולדה מכלאים:
רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲנִינָה אָמַר הַמַּנְהִיג קוֹלוֹ בְכִלאַיִם לוֹקֶה. וְתַנֵּי כֵן הִנְהִיגָהּ הִמְשִׁיכָהּ קָרָא לָהּ וּבָאָת אַחֲרָיו נִתְחַייֵב בָּהּ לְשַׁלֵּם כְּשׁוֹאֵל. וְהָתַנִּי שְׁמוּאֵל הָֽיְתָה עוֹמֶדֶת חוּץ לִתְחוּם וְקָרָא לָהּ וּבָאָת אַחֲרָיו הֲרֵי זֶה פָּטוּר. תַּמָּן לְדַעְתָּהּ הִיא מְהַלֶּכֶת. בְּרַם הָכָא עַל כָּרְחָהּ הִיא מְהַלֶּכֶת. וְהָתַנֵּי טִיפַּח כְּנֶגֶד עֵינוֹ וְסִיְּמֵייהּ כְּנֶגֶד אָזְנוֹ וְחֵרְשָׁהּ לֹא יָצָא לְחֵירוּת. אָמַר רִבִּי לִיעֶזֶר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי שַׁנְייָא הִיא שֶׁהוּא יָכוֹל לִבְרוֹחַ. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן דְּתַנֵּי תָּפַשׂ בּוֹ הֲרֵי זֶה חַייָב.
Traduction
R. Hama bar Oukba dit au nom de R. Yossé ben Hanina: Si l’on conduit des animaux hétérogènes en les excitant de la voix, on est condamnable. On a enseigné dans le même sens (264)''(Qidushin 1, 3). Babli, Hulin 127a; Sifra section Schmini, 6; Bereshit rabbâ, 82.'': si l’animal a été livré, que le propriétaire l’a acquis, l’a appelé et que la bête l’a suivi, le nouveau propriétaire en est dès lors responsable et tenu de payer les dommages qui surviendraient, comme un emprunteur. Mais Samuel n’a-t-il pas enseigné: si la bête est placée hors des limites shabatiques et que, sur l’appel du maître, elle accourt, celui-ci n’est pas condamnable d’une transgression du repos légal? (On voit donc que l’appel vocal seul n’est pas répréhensible)? Là elle accourt de plein gré (puisqu’elle pourrait fuir), tandis qu’ici, au sujet de la loi des hétérogènes, elle marche forcément, par l’excitation de la voix. Mais n’a-t-on pas enseigné (265)Babli, (Qidushin 24b).: Si on frappe l’esclave près de l’œil et qu’il en devienne aveugle, ou sur l’oreille et que par suite on le rend sourd, l’esclave n’est pas libéré par ce fait (libération qui serait obligatoire en cas de blessure directe); or, n’en résulte-t-il pas que le maître n’est pas responsable des effets de la voix? Là, répondit R. Eliézer bar R. Yossa en présence de R. Yossé, c’est différent parce que l’esclave pouvait s’enfuir au moment où le mur fut atteint (et il n’eût pas été blessé); et ce qui prouve qu’il en est ainsi, c’est que l’on spécifie qu’il faut l’avoir retenu pour être condamnable.
Pnei Moshe non traduit
המנהיג קולו בכלאים. שהנהיגם ע''י קולו שצעק עליהם לוקה:
ותני. בברייתא כן ומייתי לה לקמן בפ''ד דמעשר שני ובפ''ק דקידושין הנהיגה השואל להבהמה או שמשכה או שקרא לה ובאת אחריו נתחייב בה לשלם באונסין כשואל גמור אלמא הנהגה בקול מילתא היא:
והתני שמואל היתה עומדת חוץ לתחום. בשבת וקרא לה ובאת אחריו ה''ז פטור אלמא קלא לאו מילתא היא:
וקאמר שאני היא תמן דלדעתה היא מהלכת. בתחילה:
ברם הכא. בשואל וכן בכלאים על כרחה היא מהלכת ע''י קולו ובכה''ג קלא מילתא היא:
והתני. גבי עבד כנעני שיוצא לחירות בראשי אברים ואם טיפח בידיו כנגד עינו וסמייה או כנגד אזנו וחרשה מחמת הקול לא יצא לחירות דכמו שנעשה בו מאליו חשבינן ליה אלמא קלא לאו מילתא היא:
שנייא היא. התם שהרי היה יכול העבד לברוח עד שלא יבעית מן הקול וכשלא ברח הוא גרס לעצמו ולא רבו:
תדע לך שהוא כן. דזהו הטעם דהא תני אם תפש בו והבעיתו בקולו וחרשו ה''ז חייב אלמא כ''מ שנעשה מעשה בע''כ של זה ע''י קולו של זה הוי כאילו עשה המעשה בידיו:
הַיּוֹשֵׁב בְּקָרוֹן רַבָּנִין אָֽמְרִין מִשְׁקָל הוּא וְרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֵינוֹ מִשְׁקָל.
Traduction
– ''Celui qui est assis dans un char, est-il dit, etc.'' Selon les rabbins, c’est une prise de possession; selon R. Meir, non.
Pnei Moshe non traduit
גמ' היושב בקרון רבנין אמרין משקל הוא. כדפרישית במתני':
בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיוּ אֶלָּא שְׁתַּיִם דִּכְתִיב וַיַּרְכֵּב אוֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ. עָמַד פַּרְעוֹ וְעָשָׂה שָׁלֹשׁ דִּכְתִיב וְשָׁלִישִׁים עַל כּוּלּוֹ. עָֽמְדָה מַלְכוּת הָרִשְׁעָה וְעָשָׂה אוֹתָן אַרְבָּעָה.
Traduction
En principe, on n’attelait pas au char plus de 2 chevaux, comme il est dit (Gn 41, 43): Le roi le fit monter dans un char à deux chevaux; puis un autre Pharaon en attela trois, comme il est dit (Ex 14, 7): et pour tous les chariots il y avait triple attelage; enfin survinrent les tyrans (grecs ou romains) et établirent les quadriges.
Pnei Moshe non traduit
בראשונה. על הא דקתני והשלישית קאי לפי שבראשונה לא היה מנהגם אלא לקשור שתים עגלות כאחת וזהו מרכבת המשנה דקרא ואח''כ עמד פרעה ועשה ג' עגלות קשורות וזהו דכתיב וכל רכב מצרים ושלישים על כולו שהוסיף עגלה שלישית לכל מרכבה כדי להושיב הרבה בני חיל בתוכם וכשעמדה מלכות הרשעה הוספה ועשה אותן ארבעה וכך ראיתי בדברי הימים שלהם שהיו נוהגין ברומא כשנצחו לאיזה שונא וחזרו לרומא והביאו להמנוצח היו עושין מרכבה וקראו אותה מרכבת הטרוימפ''א וקשרו עגלות זו לזו ובהם היו מושיבין בראשונה להמנצח וכן בשארי העגלות להמסייעים לכבוד ובאחרונה להמנוצח וכך באו להעיר בקול צהלה ותרועה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source