Kilayim
Daf 34a
משנה: הָאַנָּס שֶׁזָרַע אֶת הַכֶּרֶם וְיָצָא מִלְּפָנָיו קוֹצְרִין אֲפִילוּ בְּמוֹעֵד. עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן לַפּוֹעֲלִין עַד שְׁלִישׁ. יוֹתֵר מִיכֵּן קוֹצֵר וְהוֹלֵךְ אֲפִילוּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. מֵאֵימָתַי נִקְרָא אַנָּס מִשֶּׁיִּשְׁקַע.
Traduction
Si un brigand en s’étant emparé d’une vigne l’ensemence puis l’abandonne, le propriétaire réel s’empresse de la vendanger, même au jour de demi-fête (pour en extirper de suite le mélange fait contre son gré). Jusqu’où doit aller le sacrifice à faire, si les ouvriers demandent en ce cas un salaire plus élevé? L’augmentation peut aller jusqu’au tiers du prix ordinaire. Mais, au-delà, on se contente de moissonner peu à peu, dût-on n’achever qu’après la fête. A partir de quand y a-t-il détournement du terrain (234)Pour que l'on déclare sacré ce qui y aurait été semé.? Lorsque le terrain a été dérobé si longtemps que le nom du premier propriétaire légitime a disparu (ou s’il s’est éloigné).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האנס. גזלן שגזל כרם וזרעו ויצא מלפניו הכרם וחזר לבעליו כשהוא זרוע:
קוצרו. להזרע אפילו במועד ואע''ג דהאנס לא אסר דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו מ''מ אם יוסיפו במאתים לאחר שחזר לבעלים מקדש הלכך הוי דבר האבד וקוצר אפי' במועד:
עד כמה הוא נותן לפועלים. אם אינו מוצא פועלין אא''כ יוסיף בשכרן עד כמה יוסיף:
עד שליש. בגמרא פליגי בה דאיכא דאמרי עד שליש יותר משכרן הראוי להם יתן כדי לעקור את הכלאים יותר על זה לא יתן אלא קוצר כדרכו מעט מעט לרפי מה שיכול ואע''פ שהכלאים משתהין בכרם ואיכא דאמרי עד שליש לדמים מה ששוין פירות הכרם והזרע יתן לפועלים כדי לעקור מיד יותר מכאן לא יתן אלא ימתין עד שיקצור מעט מעט כדרכו:
מאימתי הוא נקרא אנס. כלומר לענין שיהא הכרם חשוב כשלו ושיכול לאסרו בזריעה:
משישקע. שם הבעלים מן הכרם ויהא נקרא על שם האנס דאז הוא כשלו ומקדש כל מה שיזרע:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קְנָסֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר וַעֲבַד עוּבְדָּא דִכְוָותֵיהּ מִן הָדָא. הַמְסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. וְכִי מַה עָשָׂה מַעֲשֶׂה. אֶלָּא כְּשֶׁהוֹסִיף לְפִי דַּעַת הוּא מוֹסִיף. חַד בַּר נַשׁ חֲוֵי סַלְעֵיהּ לְרִבִּי לָֽעְזָר אֲמַר לֵיהּ טָבָא הִיא וִיפָּֽסְלָת. אֲתָא עוּבְדָּא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּקְנָסֵיהּ מִן הָדָא. הַמַּרְאֶה דִינָר לְשׁוּלְחָנִי וְנִמְצָא רַע חַייָב לְשַׁלֵּם מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׂא שָׂכָר. וְרִבִּי לָֽעְזָר נוֹשֵׂא שָׂכָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אֲבוּנָא הַמַּחֲזִיק בּוֹ כְּנוֹשֵׂא שָׂכָר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבוּן לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר קְנָסָה דְרַבָּנִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קְנָסָה דְרִבִּי מֵאִיר. כָּךְ אָתָא עוּבְדָּא שָׁאַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי לָֽעְזָר הַהֵן קְנָסָא 34a דְמָאן. אֲמַר לֵיהּ דְּרַבָּנִין. אֲמַר לֵיהּ פּוּק שְׁלִם.
Traduction
Selon R. Simon b. Lakish, c’est une amende imposée par R. Meir, lorsque la Mishna dit que l’on est tenu de dédommager le voisin pour sa perte, elle a été provoquée par celui qui, aux termes de la Mishna, a amené son cep de vigne au-dessus du blé de son voisin. Et de quel acte est-il coupable? d’avoir prolongé de son propre chef le cep de vigne (de façon à endommager le bien d’autrui indirectement). Il arriva à quelqu’un d’agir selon l’exemple précité (232)Voir Babli, (Baba Qama 100a).; il montra son séla (233)Monnaie de la valeur de 4 dinars. à R. Eléazar pour le faire examiner. Celui-ci le trouva bon. Mais on remarqua qu’ils étaient défectueux. Lorsque le fait fut porté à la connaissance de R. Simon b. Lakish, il imposa l’amende à R. Eléazar, en vertu de l’enseignement suivant: ''Si quelqu’un présente à un changeur une pièce d’un dinar, et qu’il en reçoit de la monnaie qui ne vaut rien, le changeur est obligé de payer une amende, puisqu’il reçoit un salaire pour la peine qu’il se donne (et qu’il peut en résulter un préjudice pour autrui)''. Mais est-ce que R. Eléazar mis à l’amende par R. Simon b. Lakish, percevait un salaire? En effet, répond R. Jacob bar Aha au nom de R. Abouna, on veut dire seulement que lorsqu’on est accrédité au même titre que le changeur, on est considéré comme salarié (et l’on en subit les conséquence). Selon R. Yossé bar R. Aboun, il faut ainsi rectifier ce récit: d’après R. Eliézer, l’amende a été imposée par les rabbins (comme ils ne le contredisent pas, l’amende est obligatoire); d’après R. Simon ben Lakish, elle n’est due que selon R. Meir. Or, lorsque le fait précité eut lieu, R. Simon ben Lakish demanda à R. Eliézer à qui il attribuait l’obligation de l’amende. Elle est imposée par les rabbins, répondit-il; donc, dit R. Simon, va payer l’amende.
Pnei Moshe non traduit
ר''ש בן לקיש אמר קנסיה דר''מ. כלומר הא דר''מ אוסר במתני' משום קנס חכמים הוא:
ועבד עובדא דכוותיה מן הדא וכו'. כלומר שבא מעשה כזה לפניו והורה כר''מ דחייב באחריותו משום דהלכה כר''מ בקנסותיו:
וכי מה עשה מעשה. דקס''ד דמיד שסיכך גפנו ע''ג תבואתו של זה קנסו והלכך פריך וכי מה מעשה עשה דליקנסיה לשלם הרי הוא יכול להחזירו לצד אחר ומשני אלא בשהוסיף מיירי שנוספה התבואה אחד ממאתים אחרי שסיכך זה גפנו עליה ואסרה ולפיכך קנסו לשלם מפני שלפי דעתו הוא מוסיף כלומר עי''ז שסיכך גפנו ולא החזירו א''כ מדעתו היתה אותה הוספה ומעשיו גרמו לכך:
חד בר נש חוי סלעיה לר' אלעזר. הראה לו הסלע שלו שנתנו לו אחד וא''ל טבא היא וע''י כך קיבלה ובאמת דפסולה היתה אותה המטבע:
וקנסיה. לר''א לשלם לזה ומן הדא ברייתא המראה וכו' ומפני שהוא נושא שכר שהשולחני נוטל איזה שכר בשביל כך והוא מחליף המעות ממטבע זו לזו ומשתכר:
ור''א נושא שכר. בתמיה וכי איזה שכר קיבל בשביל זה:
ומשני ר' יעקב בר אחא דה''ק המחזיק בו בידו כנושא שכר. כלומר בשביל ההיא הנאה דסומכין עליו כנושא שכר הוא:
ר' יוסי בר בון לא אמר כן. דלאו היינו טעמא דחייביה לשלם:
אלא ר''א אמר קנסיה דרבנן. כלומר לפי שיטתו דלקמן חייביה דפליגי בה דר''א סבר דהך ברייתא המראה דינר לשולחני אתיא כרבנן דר''מ דפליגי עליה בעלמא דאיהו דאין דינא דגרמי ורבנן לא דייני דינא דגרמי והכא מודו רבנן דקנסינן ליה ור''ל סבר דהך ברייתא קנסיה דר''מ היא ולרבנן דלא דייני דינא דגרמי פטור:
כך אתא עובדא. כלומר ובין כך אתא האי עובדא דר''א לפניו ושאל לו ר''ל ההן קנסא דהאי ברייתא כמאן אתיא וא''ל ר''א דרבנן נמי מודו בה וא''ל א''כ פוק שלם דלדידך הלכה כחכמים:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הַכֹּל מוֹדִין בָּעֲנָבִים שֶׁהֵן אֲסוּרוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר הָאוֹסֵר אֵינוֹ נֶאֱסָר וְשֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר נֶאֱסָר. מַה פְלִיגִין בִּמְסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. אֲבָל הַמְּסַכֵּךְ אֶת גַּפְנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ כָּל עַמָּא מוֹדִין שֶׁהָאוֹסֵר נֶאֱסָר. הַמְּסַכֵּךְ גַּפְנוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ עַל גַּבֵּי תְבוּאָתוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁזָּרַע אֶת כַּרְמוֹ בַשְּׁבִיעִית וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי עֲקִיבָה וְאָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. הֲרֵי אֵין הַגֶּפֶן שֶׁלּוֹ וְאֵין הַתְּבוּאָה שֶׁלּוֹ וְאִיתְתָבַת.
Traduction
Au cas cité par la Mishna, dit R. Yohanan, tous reconnaissent (R. Yossé et R. Simon, ainsi que le préopinant) que les raisins sont interdits (la discussion porte sur le blé). Mais, dit R. Eleazar, si le blé qui provoque l’interdiction n’a pas été interdit lui-même (selon R. Yossé), parce qu’il appartient à un autre, comment se peut-il que les raisins qui n’entraînent pas la défense de l’autre produit deviennent eux-mêmes interdits par un voisinage étranger? En effet, fut-il répondu, la discussion porte sur le cas où l’on amène son cep de vigne au-dessus du blé d’autrui; mais si l’on amenait le cep d’un autre sur son propre blé, tous s’accorderaient à dire que l’objet provoquant l’interdiction (le blé) devient interdit (parce qu’il est à l’auteur même de l’opération). Quelle est la règle lorsque l’on amène un cep d’autrui sur le blé d’autrui (lorsque rien ne vous appartient)? On peut résoudre cette question d’après ce qui suit: ''R. Yossé raconta, dit notre Mishna, qu’il arriva à quelqu’un de semer d’autres éléments dans la vigne à la 7e année de repos agraire; lorsque R. aqiba connut ce fait, il déclara que cela ne fait rien, car on ne peut rendre sacré (interdit) ce qui ne vous appartient pas''; parce que les objets sont alors comme abandonnés et que l’on ne possède ni vigne ni blé. (Donc, de même ici, ce n’est pas interdit). Cependant, l’auteur de la question, n’admettant pas la comparaison, maintient sa demande.
Pnei Moshe non traduit
הכל מודים. במתני' בענבים שהן אסורות דאע''ג דפליגי אם תבואתו של חבירו נאסרה מודים מיהת דגפנו של זה שסיכך נאסרה:
א''ל ר''א. והלא ק''ו הוא. האוסר אינו נאסר וזהו התבואה שהיא נקראת האוסר למ''ד דס''ל דנאסרה מפני שהגפן עומד בפני עצמו אלא ע''י שהתבואה שנזרעה אח''כ שם בא האיסור והשתא לאידך מ''ד דפליג וס''ל דהתבואה לא נאסרה וא''כ זה שאינו אוסר וזהו הגפן שאין האיסור בא ממנו היאך יהיה נאסר:
מה פליגין. וקאמר הש''ס דבמה פליגי רבי יוחנן ור' אלעזר במסכך גפנו וכו' כגוונא דמתני' דאיהו לא עביד מעשה אלא בגפנו והגפן אינה נקראת האוסר כדאמרן אבל במסכך גפנו של חבירו ע''ג תבואתו דהשתא איהו עביד מעשה על דבר שהוא שלו והוא הגורם שזרע התבואה לשם א''כ הוא הנקרא האוסר וכ''ע מודים שהאוסר נאסר וקידש את תבואתו ואפילו למ''ד דאינו אוסר תבואתו של חבירו:
המסכך גפנו של חבירו ע''ג תבואתו של חבירו. מהו הדין ומשום דאיכא למימר דלא פליגי אלא בעושה בדבר שהוא שלו לאסור את שאינו שלו דלאו כלהימנו לאסור את של חבירו במידי דיליה אבל אם עושה בשל חבירו על של חבירו האחר אפשר דגם רבי יוסי ור''ש מודים דיכול הוא לאסור וחייב לשלם לזה הבעל התבואה:
נשמעינה מן הדא. דמתני' גופה דר' יוסי הביא ראיה ממעשה דר''ע והרי בשביעית אין הגפן ולא התבואה שלו דהכל הפקר היא:
ואיתתבת. כלומר ואפ''ה הושבה תשובה זו מר' יוסי לת''ק דפליג עליה וש''מ דר' יוסי פליג אף בגפנו של חבירו ע''ג תבואתו של חבירו:
Kilayim
Daf 34b
משנה: הָרוּחַ שֶׁעִילְעֲלָה אֶת הַגְּפָנִים עַל גַּבֵּי תְבוּאָה יִגְדּוֹר מִיַּד וְאִם אֵירְעוֹ אוֹנֵס מוּתָּר. תְּבוּאָה שֶׁהִיא נוֹטָה תַּחַת הַגֶּפֶן וְכֵן בְּיֶרֶק מַחֲזִיר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. מֵאֵימָתַי תְבוּאָה מִתְקַדֶּשֶׁת מִשֶּׁתַּשְׁלִישׁ. וַעֲנָבִים מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כְפוּל הַלָּבָן. תְּבוּאָה שֶׁיָּֽבְשָׁה כָל צָרְכָהּ וַעֲנָבִים שֶׁבִּישְּׁלוּ כָל צָרְכָן אֵינָן מִתְקַדְּשׁוֹת
Traduction
Si le vent pousse sur le blé les ceps à demi-brisés, il faut de suite les jeter; mais si un cas de force majeure s’est présenté (236)C'est-à-dire, si ce mélange a été produit par violence, contre le gré du propriétaire., il est permis d’user de chaque produit. Si du blé ou un produit de jardinage se penche au-dessous de la vigne, il suffit de recourber ces produits en arrière (à leur première place), et il n’y a pas, même en cas de fait accompli, l’obligation de combustion. En général, à partir de quand le blé est-il passible de combustion? Depuis l’instant où il germe. En pour les raisins? Lorsqu’ils sont parvenus à la grosseur des haricots blanc (jusque là il est encore opportun d’enlever ce qui est étranger). Si le blé par contre était complètement sec (au moment de la plantation de la vigne), ou les raisins pleinement mûrs (lors des semailles), il n’y a pas d’interdiction (le mélange ne pouvant plus opérer (237)Ce sont désormais des fruits, non des semences, selon les conditions du (Dt 22, 9) à 11.).
Pnei Moshe non traduit
הרוח שעלעלה. שסערה רוח סערה תרגומו רוח עלעלא ושיבר ענפי הגפנים והפילן ע''ג התבואה:
יגדור מיד. מלשון גודר בתמרים. כלומר ילקט ויסלק אותן ואם אירע אונס ולא סילקן מותר ואינן מתקדשין:
תבואה שהיא נוטה תחת הגפן. שאין עיקר התבואה תחת הגפן אלא מבחוץ והשבלים שלה נוטין תחת הגפן דאילו עיקר התבואה תחת הגפן הא תנן לעיל בהלכה ג' דאוסר ומקדש. וכן בירק. הנוטה תתת הגפן:
מחזיר ואינו מקדש. כלומר לכתחילה צריך שיחזיר לצד אחר ואם לא החזיר אינו מקדש:
משתשליש. משתביא שליש דכתיב ותבואת הכרם ופחות משליש לא מיקרי תבואה ובגמרא קאמר דאית דגרסי משתשריש:
וענבים משיעשו כפול הלבן. משיתגדלו ויהיו כפול הלבן אבל קודם לכן נקרא בוסר ואם זרע תבואה או ירק בכרם ועקרן קודם שיגיעו הענבים להיות כפול הלבן ה''ז לא קידש וכן אם הענבים הגיעו להיות כפול הלבן וזרע בצדן תבואה או ירק ועקרן קודם שישרישו או קודם שתשליש התבואה לפי גי' דהכא ה''ז לא קידש:
תבואה שיבשה כל צורכה וענבים שבשלו כל צרכן אינן מתקדשות. או או קתני כיצד אם התבואה יבשה כל צרכה ובא ונטע גפן בתוכה או אם הענבים בשלו כל צרכן וזרע תבואה או ירק בצדן אע''פ שזה אסור אינן מתקדשות כדדריש בגמרא דכתיב פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם למדנו שאינו מקדש עד שיהא שם מלאת זרע ותבואת כרם ותבואה שלא הביאה שליש או שלא השרישה וכן הירק לא הגיעו לכלל מלאת זרע ואם לאחר שיבשו שוב אינן קרוין מלאת זרע וכן הענבים קודם שיגיעו להיות כפול הלבן או לאחר שבשלו כל צרכן והן קרוין תבואת כרם:
משנה: עָצִיץ נָקוּב מְקַדֵּשׁ בַּכֶּרֶם וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר זֶה וְזֶה אֲסוּרִין וְאֵינָן מְקַדְּשִׁין. הַמַּעֲבִיר עָצִיץ נָקוּב בַּכֶּרֶם אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר.
Traduction
Un pot de terre ensemencé (240)Voir ci-dessus, (Demaï 5, 10)., et pourvu d’un trou par lequel il communique avec la vigne, est sujet à l’interdiction sacrée (obligation de brûler); cela n’a pas lieu, s’il n’y a pas de trou au pot. Selon R. Simon, c’est interdit en principe dans les deux cas, mais le fait accompli n’entraîne pas l’interdiction sacrée. Si on transporte seulement à travers une vigne (dont les produits sont déjà mûrs), un pot troué contenant des semences (241)''(Pessahim 25a); (Hulin 109a).'', le contenu est interdit dès qu’il s’est accru d’un deux centième (242)Voir ci-dessus, (5, 6)..
Pnei Moshe non traduit
מתני' עציץ נקוב. שיש בו נקב והוא בכדי שורש קטן וזרוע ירק בתוכו:
מקדש בכרם. אם הניחו בכרם או בד''א של עבודת הכרם מקדש כאילו נזרע בארץ:
זה וזה אוסרין. לכתחילה ובדיעבד לא קידש דלא הוי כזורע בארץ ואין הלכה כר''ש:
המעביר עציץ נקוב בכרם. ובתוכו זרוע ירק והניחו תחת הגפן אם נשתהא שם בארץ עד שהוסיף אחד במאתים אסור ומקדש ושיעור כדי לידע אם הוסיף אחד ממאתים מפורש לעיל בפ''ה בהלכה ו':
הלכה: וּכְבֶן עַזַּאי יִסְפֹּר. אַשְׁכָּח תַּנֵּי רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר יַחֲזִיר. בֶּן עַזַּאי אָמַר יִסְפּוֹר.
Traduction
Pourquoi la Mishna n’ajoute-t-elle pas que, selon Ben-Azaï, il faut raser les légumes verts au niveau du sol? En effet, répondit-on, on trouve un enseignement où il est dit: selon R. aqiba, il faut recourber les produits en arrière; selon Ben-Azaï, il faut les raser.
Pnei Moshe non traduit
וכבן עזאי יספר. אתבואה שהיא נוטה תחת הגפן קאי דקתני במתני' מחזיר ולבן עזאי צריך שיספר במספריים מה שהוא נוטה תחת הגפן כדאשכחן ברייתא דתני דפליגי בה דר''ע אומר יחזיר ובן עזאי אמר יספר וקמ''ל דמתני' כר''ע היא:
הלכה: רִבִּי בָּא בַּר יַעֲקֹב בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא מוּתָּר לְקוֹצְרוֹ אֲפִילוּ 34b בְּמוֹעֵד.
Traduction
Selon R. Aba b. Jacob, au nom de R. Yohanan, la Mishna veut dire qu’il est permis (non que l’on est obligé) de vendanger la vigne, même un jour de demi-fête (bien que ce ne soit pas un objet perdu plus tard, puisqu’il s’agit de biens d’autrui).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא מותר לקוצרו אפי' במועד. כלומר דקמ''ל דלא תימא דהא דקתני קוצרו אפי' במועד היינו אם יש חשש שמא יוסיף במאתים במועד הלכך קאמר דאע''ג דליכא האי חששא וקצירה במועד אסירא מ''מכאן התירו לקצור מיד ואף במועד שלא יהא נראה כמקיים כלאים:
אֵימָּתַי מִתְקַדֶּשֶׁת מִשֶּׁתַּשְׁלִישׁ. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ. מָאן דְּאָמַר מִשֶּׁתַּשְׁלִישׁ מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. מָאן דְּאָמַר מִשֶּׁתַּשְׁרִישׁ מְסַייְעָא לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא.
Traduction
On dit que le blé est passible de combustion depuis l’instant où il grandit d’un tiers. Selon d’autres, c’est à partir du moment où ses racines se développent. La première opinion confirme l’appui de R. Yohanan; la seconde, celle de R. Oshia (238)Allusion à la discussion détaillée plus haut, 5, 6 (p. 278)..
Pnei Moshe non traduit
מ''ד משתשריש מסייעא לר' יוחנן מ''ד משתשליש מסייעא לר' הושעיא. כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות בטעות. ופלוגתא דר' הושעיא ור' יוחנן לעיל בפ''ה בהלכה ז' על הא דתנינן שם הזורע וסיערתו הרוח לפניו בכרם אם עשבים יופך וכו' דקא''ר הושעיא בעשבים הכל מותר ואע''ג דכבר השריש הזרע שהרי עלו עשבים אפ''ה אינו אוסר בכלאים עד שיביא שליש וגריס הכא נמי עד שתשליש ולר' יוחנן דס''ל התם דהכל אסור אף בעשבים הואיל והשריש הזרע גריס הכא ג''כ כשיטתו עד שתשריש:
עַד כַּמָּה הוּא נוֹתֵן [לַפּוֹעֲלִין] עַד שְׁלִישׁ. רַב חוּנָא וְרַב שֵׁשֶׁת חַד אָמַר שְׁלִיש לְשָׂכָר וְחָרָנָה אָמַר שְׁלִישׁ לְדָמִים.
Traduction
Jusqu’où doit aller, est-il dit, le sacrifice à faire dans ce cas en faveur des ouvriers? Jusqu’au tiers.'' R. Houna et R. Shesheth expliquent différemment ce tiers: l’un dit qu’il faut augmenter le salaire d’un tiers; l’autre dit qu’il s’agit d’augmenter d’un tiers la valeur de leur part.
Pnei Moshe non traduit
עד שליש. ופליגי בה רב הונא ורב ששת מאי עד שליש חד אמר שליש לשכר ואידך אמר לדמים כדפרישית במתני':
וַעֲנָבִים מִשֶּׁיֵּעָשׂוּ כְפוּל הַלָּבָן. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הִלֵּל דִּכְתִיב וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵינָן מִתְקַדְּשׁוֹת.
Traduction
Pour les raisins, est-il dit, c’est à partir du moment où ils atteignent la grosseur des haricots blancs. C’est que, dit R. Hanania, fils de R. Hillel, comme il est écrit (Dt 22, 9); le produit de la vigne (pour qu’il y ait interdiction, il faut que le produit ait atteint son développement). Enfin, pour le dernier cas cité par la Mishna, elle dit bien que les produits ne sont pas passibles de la combustion (mais interdits (239)Comp. Ci-dessus, (2, 4)).
Pnei Moshe non traduit
וענבים משיעשו כפול הלבן וכו' ותבואת הכרם. כדפרישית במתני':
כיני מתניתא אינן מתקדשות. כלומר בדוקא קתני דאינן מתקדשות אם התבואה יבשה כל צרכה והענבים שבשלו כל צרכן אבל אעפ''כ אסור הוא לכתחילה לזרוע בצד ענבים שבשלו כל צרכן וכן ליטע גפן אצל תבואה שיבשה כל צרכה:
מֵאֵימָתַי נִקְרָא אַנָּס מִשֶּׁיִּשְׁקַע. אָמַר רִבִּי אָחָא נִשְׁתַּקְעוּ הַבְּעָלִים וְלֹא נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים אִיסּוּרוֹ דְּבַר תּוֹרָה. נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים וְלֹא נִשְׁתַּקְעוּ הַבְּעָלִים אִיסּוּרָן מִדִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ קַרְקַע נִגְזָל. אָמַר רִבִּי לָא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין קַרְקַע נִגְזָל יֵשׁ יֵיאוּשׁ לְקַרְקַע.
Traduction
A partir de quel moment peut-on considérer le champ comme volé? Lorsqu’on ne connaît plus le nom du propriétaire. R. Aha dit: si le nom du maître étant ignoré, celui-ci n’a pas déclaré publiquement qu’il renonce à son bien, il est interdit légalement d’en user sous peine de vol. Au cas contraire, si le maître a renoncé publiquement, mais que son nom n’a pas été oublié, l’interdiction subsiste par simple ordre des rabbins (235)Ils l'interdisent aussi bien que la défense du Kilaïm subsiste en ce cas.. Mais peut-on dire d’une terre qu’elle est volée? Il est vrai, répond Rabbi, qu’on ne peut pas l’enlever; mais le propriétaire dépossédé y renonce parfois au bout d’un certain temps.
Pnei Moshe non traduit
א''ר אחא נשתקעו הבעלים. את שמן ממנו ונקרא על שם האנס אע''פ שלא נתיאשו הבעלים ממנו איסורו דבר תורה כלומר דאפילו כן האנס אוסרו מן התורה הואיל ונקרא שמו עליו הוי כשלו אבל אם אפי' כבר נתיאשו הבעלים אלא שעדיין לא נשתקע שם הבעלים ממנו אין האנס אוסרן אלא מדבריהם:
ויש קרקע נגזל. בתמיה וכי שייך גזילה בקרקע דנימא דמהני יאוש לענין שיהא האנס אוסר מיהת מדבריהם:
אע''פ שאין קרקע נגזל יש יאוש לקרקע. כלומר דר' אילא משני אין דהכא שאני דאף דבעלמא אין גזילה לקרקע אמרו חכמים דיש יאוש לקרקע זו והאנס אוסר מדבריהם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source