משנה: הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אפיפיירות לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר וְאִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ אָסוּר. וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצַת אִילָן סְרָק. הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אִילַן מַאֲכָל מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ יַחֲזִירֶנּוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִכְּפַר עֲזִיז הַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת תְּאֵינָה. אָמַר לוֹ מַה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע תַּחַת הַמּוֹתָר אָמַר לוֹ מוּתָּר. וְהַעֲלֵהוּ מִשָּׁם לְבֵית מְגִינַייָא וְהַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת הַקּוֹרָה וְסַדַּן שֶׁל שִׁקְמָה וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֶּה אָמַר לוֹ תַּחַת הַקּוֹרָה הַזּוֹ אָסוּר וְהַשְּׁאָר מוּתָּר. אֵי זֶהוּ אִילַן סְרָק כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵירוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל אִילַן סְרָק חוּץ מִן הַזַּיִת וּמִן הַתְּאֵינָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵימוֹת הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק.
Pnei Moshe (non traduit)
ואם הלך החדש. שנמשכו העלין והשריגין אחר שזרע וסככו על הזרע יחזירנו לצד האחר שלא יהיה על פני הזרע:
עזיז. שם מקום:
א''ל מותר. שאין אדם מבטל תאנתו לגבי גפנו:
לבית מגינייא. שם מקום:
על מקצת הקורה. וסדן של שקמה היה ובו קורות הרבה שיוצאין ממנו שקמה הוא מין תאנה שגדל ביערים וחותכין מן האילן קורות לבנין:
א''ל תחת הקורה זו. שמודלה הגפן עליה אסור להביא זרע ותחת שאר הקורות מותר שהן בפ''ע ואין אדם מבטל כל השקמה מפני גפנו לפי שהוא אילן מאכל:
רמ''א הכל אילן סרק. לענין זה שאדם מבטל שאר האילנות מפני גפנו חוץ מן הזית ומן התאנה:
ר' יוסי אומר. דאף כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלימות ממנו ה''ז אילן סרק לענין שבטל לגבי גפן והלכה כת''ק דדוקא אילן שאינו עושה פירות הוא דבטיל לגבי גפן:
וכן המדלה על מקצת אילן סרק. שאינו עושה פירות כת''ק דמתני' דלקמן דינו ג''כ כדין אפיפירות כדמפרש בגמ' בהלכה דלקמן לפי שאילן סרק אדם מבטלו לגבי גפנו לעשות ממנו אפיפירות אבל אילן מאכל אין אדם מבטלו לעשותו אפיפירות לגפן ולפיכך תנינן לקמן דמותר להביא זרע אל תחת המותר:
מתני' המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל וכו'. כדמפרש טעמא בגמרא שאין אדם מבטטל אילן מאכל ע''ג גפנו כלומר לעשות את כולו אפיפירות לגפן:
מתני' המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות. הקנים והעצים עצמן שעושין מהן כעין שבכה הן הנקראין אפיפירות ואותה השבכה נקראת עריס שהיא עשויה כעין עריסה ומטה שהאשכלות ושריגי הגפנים נמשכין עליה וגוף הגפן הוא מודלה על אותן קנים האפיפירות ואם הדלה את הגפן על מקצת האפיפירות מהעריס ונשאר קצת העריס שאין עליו כלום אעפ''כ לא יביא לכתחילה זרע אל תחת המותר ואם הביא זרע לשם לא קידש:
ואם הלך החדש. שאח''כ גדלו הגפנים ונמשכו השריגין וסוככין על הזרעים אסור לקיימן וצריך לעקור הזרעים:
שְׁתֵּי גִינּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ הַתַּחְתּוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶרֶם וְהָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ עֲשׂוּיָה כֶרֶם. זוֹרֵעַ אֶת הָעֶלְיוֹנָה עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ עַד לָאֲוֵיר עֲשָׂרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא לֵית הָדָא אָֽמְרָה שִׁיפּוּעַ הַמַּדְרֵגָה כִלְמַטָּן. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם זְרָעִין נוֹטִין לַאֲוֵיר הַכֶּרֶם. הָעֶלְיוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶרֶם וְהַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ עֲשׂוּיָה כֶרֶם זוֹרֵעַ אֶת הַתַּחְתּוֹנָה וְאֶת הַמַּדְרֵגָה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעִיקַּר הַגְּפָנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֵית כָּאן לְעִיקַּר הַגְּפָנִים אֶלָּא לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה. כְּהָדָא דְּתַנֵּי שָׁרְשֵׁי פֵּיאָה הַנִּכְנָסִין לְתוֹךְ 30a אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם. לְמַטָּה מִשְׁלוֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
שתי גינות זו ע''ג זו. תוספתא היא בפ''ג שקרקע עליונה גבוה עשרה מקרקע התחתונה כגון במדרגה:
זורע את העליונה. שאין שם כרם עד שהוא מגיע לאויר עשרה של התחתונה ובתוספתא גריס עד שמגיע לעיקר התחתונה והיינו הך דכל למטה מאויר עשרה כעיקר התחתונה דמיא:
לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן. דמיא דהא אסור לזרוע בשפוע בתוך העשרה באויר התחתונה וקשיא להא דאמרינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלן דמי:
א''ל. שאני הכא דטעמא דאסרו לזרוע בשיפוע מלמטה מעשרה משום שהזרעים שבשפוע נוטין העלין שלהן לאויר הכרם של התחתונה שאויר שלה שולטת עד עשרה אבל לענין צירוף כהאי דינא דלעיל כל שהוא בשיפוע המדרגה כמלמעלן דמיא:
העליונה. וסיפא דהתוספתא היא ואם העליונה היא שעשויה כרם ובתחתונה אין בה כרם זורע את התחתונה ואת שיפוע המדרגה דאין כאן זרעין נוטין ודאמרינן שיפוע המדרגה כלמעלן לענין צירוף הוא כדלעיל:
עד שמגיע לעיקר הגפנים. דהואיל והכרם למעלה הוא איכא הכירא וא''צ כאן הרחקה כדי עבודה:
לית כאן. סמי מכאן לעיקר הגפנים דסמוך לעיקרי הגפנים ודאי אסור לזרוע משום מראית העין אלא למטה מג''ט מהן הוא דמותר לזרוע ולא יותר בסמוך:
כהדא דתני. בתוספתא פ''ד והובא לעיל בכמה מקומות:
שרשי פאה. והוא צוה''פ סמוך לכרם שמותר לזרוע שם בלא הרחקה דהויא כמחיצה המפסקת ואם שרשי זרעים שבה יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך ד''א שבכרם אם הן למטה מג''ט בקרקע או מהכרם הרי אלו מותרין אבל כל שהוא פחות מג''ט לכרם ככרם דמיא והלכך כאן נמי צריך להרחיק הזרעים למטה מג''ט מעיקרי הגפנים:
הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה הִיא מַתְנִיתָא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מַשְׁלִים אַרְבָּעָה נַחַת הוּא לָהּ. עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֵׁשׁ אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן לָֽעְזָר אִם הָיוּ שְׁתֵּי פִּיפָּרוֹת מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְתַנֵּי וּפַלִּיג אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסוֹעַ אָסוּר. וְתַנֵּי כֵן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסֹעַ בֵּין פִּיפּוֹר לְפִיפּוֹר כְּפִיפּוֹר אֶחָד הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. הא דקתני ואם הביא אל תחת המותר לא קידש דוקא אם הוא יותר מג''ט מן אותו המקצת שהגפן מודלה עליה וכלומר דמה הוא דצריך התנא להשמיענו היינו מג''ט עד ארבעה רחוק מאותו מקצת מכאן ולהלן הדין דלא יביא זרע לשם ואם הביא לא קידש והא דקאמר אבתרה פחות מג' כסתום ואע''ג דמארבעה ולהלן ג''כ אסור ה''ק פחות מג' ודאי אסור הוא ואף בדיעבד אם הביא קידש דכל פחות מג' כלבוד וכסתום דמי אלא מג' ועד ארבעה הוא דקמ''ל דמשלים כלומר שאסור לו להביא זרע עד תשלום ארבעה טפחים רחוק מאותו מקצת ודינו כפחות מג' אף לענין דיעבד:
ארבעה נחת הוא לה. כלומר מארבעה טפחים ולהלן נחת הוא לה התנא דמתני' להשמיענו הדין דלכתחילה לא יביא זרע לשם ואם הביא לא קידש:
עד היכן. לא יביא זרע לשם:
עד ארבע אמות. דלענין לכתחילה עשאוהו כעריס ור' אחא קאמר דשמע בשם ר''ל עד שש אמות:
אזלית לקיסרין ושמעית. לזה הדין דלקמן מר' הושעיה וכו' בענין אפיפירות דמתני' שאם היו שתי פיפירות שהקנים חלוקין אלו מאלו ונראות כשתים אם הדלה הגפן על אחד מותר להביא זרע תחת האפיפירות השני ולא דיינינן ליה כמותר האפיפירות:
ותני. בחדא ברייתא דמייתי לקמיה ופליג על הא דר' יצתק בן אלעזר דלא מחלק מידי אלא דכך שנו אם היה דרכו לפסע בהליכה אחת בין פיפור לפיפור כדקתני כן בשם ר''ש בן אלעזר אם היה דרכו וכו' כפיפור אחד הוא ואע''ג דנראה כשתים ודיינינן ליה במותר האפיפירות של הא' ואסור לכתחילה להביא זרע גם תחת השני:
מַה בֵּין אִילַן סְרָק מַה בֵּין אִילַן מַאֲכָל. אָדָם מְבַטֵּל אִילַן סְרָק עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ וְאֵין אָדָם מְבַטֵּל אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה בין אילן סרק וכו'. כדפרישית במתני':
תַּמָּן תַּנִּינָן כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת חוּץ מִשֶּׁל עֲרָבִייִם. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר צְרוּר הַשָּׁעָה טְהוֹרוֹת צְרוּר עוֹלָם טְמֵאוֹת. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כָּל חֲמָתוֹת צְרוּרוֹת טְהוֹרוֹת. אִית תַּנָּיֵי תַּנֵּי מָחְלַף. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא כְּמַתְנִיתִין. אָמַר רִבִּי יוּדָן סֵימָנָא דְּכֵלִים כִּלְאַיִם דִּלֹכֵן מַה בֵּין צְרוּר עוֹלָם מַה בֵּין צְרוּר 30b שָׁעָה. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי צְרוּר עוֹלָם צָרִיךְ חִיתּוּךְ צְרוּר שָׁעָה אֵינוֹ צָרִיךְ חִיתּוּךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר יודן סימנא דכלים כלאים. כלומר וכן א''ר יודן שצריך להחליף שם ולשנות דברי ר''מ לר' יוסי ודברי ר''י לר''מ וסימנך מתני' דכלאים וכן צריך לגרוס במתני' דכלים כדאמרן:
תמן תנינן. בפ''ו דכלים:
כל חמתות צרורות. חמתות הן נודות ואם הן ניקבו נקב המוציאן מידי טומאתן וצרר וקשר הנקב:
טהורות. וקס''ד השתא דטעמ' משום ביטול הוא [שאינו] מבטל הקשר ועתיד להתירן לפיכך הן טהורות כמו שהיו לאחר שניקבו דת''ק ס''ל שאינו [מבטל] חוץ משל ערביים שהקשר שלהן אינו נוח להתיר:
צרור השע'. שאין הקשר אלא לפי שעה וצרור עולם שעשו להיות לקיום עולם ורבי יוסי ס''ל דכל חמתות צרורות טהורות ואף של ערביים לפי שאין אדם מבטל להקשר ועתיד הוא להתירן והיינו דקאמר עלה אית תניי תני ומחליף דברי ר''מ לר' יוסי ודברי ר' יוסי לר''מ כדתני ר' יעקב בר אחא:
כמתני'. כלומר שצריך לגרוס שם לפלוגתייהו כדתנינן במתני' דידן דר''מ הוא דס''ל שתולין אנו דמבטל אדם את הכל חוץ מדבר הפרטי כמו דס''ל במתני' דאת הכל הוא מבטל חוץ מהזית והתאנה וכן ס''ל נמי התם ולא מחלק בין צרור שעה לצרור עולם ור' יוסי דהתם הוא דס''ל לחלק כן כדס''ל במתני' דידן דכל שאינו עשוי ליטע ממנו שדות שלימות אדם מבטלו אבל אם עשוי הוא ליטע ממנו שדות שלימות אין אדם מבטלו וטעמא לפי שכל שהוא נטוע שדה שלימה אינו נמלך להיות חוזר בו וליטע שם מין אחר אלא מניחו כמו שהוא נטוע ולפיכך אינו מבטלו לגבי הגפן משא''כ במין שאין עשוי ליטע ממנו שדה שלימה נמלך הוא ומבטלו לגבי גפן וכן נמי התם ר' יוסי הוא דמחלק בין צרור שעה לפי שנמלך הוא ואינו מבטלו ועתיד להתירו והלכך הן טהורות ובין צרור שעשוי לעולם אינו נמלך ומבטלו והלכך הן טמאות:
דלא כן. כלומר דאלת''ה א''כ קשה לר''מ דהתם מה בין צרור עולם ומה בין צרור שעה הא איפכא שמעינן ליה מסבריה דמתני' דהכא:
דבי ר' ינאי אמרי. דלא היא וא''צ להחליף דבריהם במתני' דכלים דהתם טעמא אחרינא איכא ולאו משום ביטול הקשר נגעו בה אלא דר''מ ס''ל לחלק בין צרור עולם שהוא חזק וצריך חיתוך בסכין להתירו לפיכך אמרינן שעתיד לקיימו ואין כאן נקב וטמאות אבל צרור שעה שאינו חזק ואינו צריך חתוך תלינן שיתיר בקל הוא ולפיכך הן טהורות ור' יוסי דהתם ס''ל דלכל הקשרים תולין אנו שיתירן לפי שהקשר מצוי להתיר הוא ולפיכך כולן טהורות:
משנה: פִּיסְקֵי עָרִיס שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד. וְכָל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים בַּכֶּרֶם אֵין בָּהֶן וְעוֹד חוּץ מִפִּיסְקֵי עָרִיס. אֵילּוּ הֵן פִּיסְקֵי עָרִיס עָרִיס שֶׁחָרֵב מֵאֶמְצַע וְנִשְׁתַּייְרוּ בוֹ חָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּן וְחָמֵשׁ גְּפָנִים מִכָּן אִם יֵשׁ שָׁם שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְעוֹד נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. עָרִיס שֶׁהוּא יוֹצֵא מִן הַכּוֹתֶל מִתּוֹךְ קֶרֶן וְכָלָה. נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ וְזוֹרֵעַ אֶת הַמּוֹתָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר אִם אֵין שָׁם אַרְבַּע אַמּוֹת לֹא יָבִיא זֶרַע לְשָׁם. הַקָּנִים הַיּוֹצְאִין מִן הֶעָרִיס חַס עֲלֵיהֶן לִפְסָקָן כְּנֶגְדָּן מוּתָּר. עֲשָׂאָן כְּדֵי שֶׁיְהַלֵּךְ בָּהֶו הֶחָדָשׁ אָסוּר. הַָפֶּרַח הַיּוֹצֵא מִן הֶעָרִיס רוֹאִין אוֹתוֹ כִּילּוּ מְטוּטֶּלֶת תְּלוּיָה בוֹ כְּנֶגְדּוֹ אָסוּר. וְכֵן בְּדָלִית. הַמּוֹתֵחַ זְמוֹרָה מֵאִילָן לְאִילָן תַּחְתֶּיהָ אָסוּר. סִיפְּקָהּ בְּחֶבֶל אוֹ בְגָמֵי תַּחַת הַסִּיפּוּק מוּתָּר. עֲשָׂאוֹ כְדֵי שֶׁיְהַלֵּךְ עָלָיו הֶחָדָשׁ אָסוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
ר' יוסי אומר אם אין שם ד''א. בין הכתלים לא יביא זרע ולטעמיה הוא דאזיל דס''ל ה''נ בגפן שהיא נטועה בגת ונקע לעל בפ''ה בהל''ד ובגמ' עביד צריכותא אליביה ואין הלכ' כר' יוסי:
מתני' הקנים היוצאין מן העריס. שבולטין לחוץ ולא הניחם להיות העלין והשריגין מתפשטין עליהן אלא מפני שחס עליהן לפסקן כדי שלא ישחית האפיפירות:
כנגדן מותר. מותר לזרוע תתתיהן כנגדן לפי שאינן נחשבין מן האפיפירות:
עשאן. אבל אם הניחם כדי שיהלך עליהם החדש מן השריגין והעלין שיוסיפו ויתגדלו אסור לזרוע תחתיהן דהרי הן מן האפיפירות:
הפרח היוצא מן העריס. מלשון הפרחה הגפן כלומר מה שבולט מן פרחי הגפן לחוץ מן העריס:
רואין אותו כאלו מטוטלת תלויה בו. מטולטלת הוא קו המשקולת שהבונים מורידין אותו על פני החומה לראות אם היא ישרה ומשערין כאן ג''כ כאלו המשקולת תלויה בו עד הארץ ואסור כנגדו לזרוע שם:
וכן הדין בדלית. גפן יחידית המודלית ע''ג כלונסות ויוצא הפרח חוץ לששה טפחים אסור לזרוע כנגדו:
המותח זמורה מאילן לאילן תתתיה אסור. אבל בהצדדין מכאן ומכאן מותר לזרוע:
ספקה בחבל או בגמי. שלא היתה הזמורה ארוכה שתגיע מאילן לאילן וקשר חבל או גמי בראשה כדי להאריך ויספיק לקשרו באילן:
תחת הסיפוק. היוצא מן הזמורה מותר לזרוע אבל אם עשה הסיפוק כדי שיהלך עליו החדש מן השריגין והעלין הרי הוא כאפיפירות ואסור לזרוע תחתיו:
נותנין לו עבודתו. מעיקרי הגפנים כשיעור ההרחק וזורע במקום הכלה שאין שם ערים ואע''פ שהזרע הוא בין הכתלים וביניהן הוא העריס מותר לזרוע בין הכתלים הואיל והרחיק כשיעור:
מתני' פסקי עריס. מפרש לה לקמיה:
שמנה אמות ועוד. כלומר ועוד דבר מועט נוסף על ח' אמות הוא שיעור ההרחק בין פיסק לפיסק ומפרש בגמרא דהאי ועוד הוא טפח:
עריס שחרב מאמצעו. בגמרא מפרש לה כגון שהיו שם אחד עשר גפנים נטועות בצד הגדר ונפסקה וחרבה גפן האמצעית ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וחמש גפנים מכאן:
אם יש שמנה אמות. מצומצמות בין אלו חמש גפנים לבין האחרות שכנגדן לא יביא זרע לשם ואם יש ח' אמות ועוד נותנין לה כדי עבודתה ששה טפחי' לחמש גפנים שמכאן ושמכאן וזורע את המותר:
מתני' עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן. כגון שיש כאן שני כתלים זה כנגד זה וסמיכין זה לזה והגפנים נטועין בהקרן זוית ביניהן והעריס שהוא מה שמודלה על הכותל יוצא עם הכותל שמכאן ומכאן מתוך הקרן:
וכלה. והעריס הוא כלה שאין מן הקרן ולהלן עריס:
הלכה: לֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי זְעִירָא. דְּרִבִּי זְעִירָא אָמַר שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמָּקוֹם כָּרְתִּין. פָּתַר לָהּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת וְכָל שֶׁהוּא. וְלָמָּה לֹא תַנִיתָהּ וְלֹא תִיסְבּוֹר כְּהַהִיא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים וְעוֹד טֶפַח וְהָהֵן רִיבָה צִיבְחַד לְפוּם כֵן לֹא תַנִיתָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' לית הדא פליגא על ר' זעירא. הא דקתני כל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהן ועוד וכי לא פליגא הא על דא''ר זעירא לעיל בפ''ד הלכה ח' גבי הא דתנן הנוטע את כרמו על ח' אמות מותר להביא זרע לשם וקאמר ר''ז עלה דשמנה שאמרו חוץ ממקום הכרתין והן הגפנים וא''כ צריך יותר משמנה אמות מתחלת שורה זו מהכרם לסוף שורה זו שכנגדה שאין מקום הגפנים מן החשבון וקשיא עליה ממתני' דידן דקתני דכל מדות שבכרם הן מצומצמות:
פתר לה. ר' זעירא להמתני' דפ''ד דהאי שמנה אמות דקתני התם לאו דוקא אלא שמנה אמות וכל שהוא:
ולמה לא תניתה. בהדיא שם שמנה אמות וכל שהוא ומשני וכי לא תסבור לההיא דא''ר יוחנן דכל מקום שאמרו חכמים ועוד שיעורו הוא טפח וההן דמתני' דפ''ד ריבה ציבחר שאינו צריך לרבות יותר על שמנה כ''א מעט כדאמרינן כל שהוא לפום כן לא תניתה התם בהדיא במתני' דלא תנינן אלא במקום דהאי ועוד יש בו איזה שיעור כדאמרן דעוד דכאן הוא טפח:
רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי לָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין כָּל מִידּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים אֵין בָּהֶן וְעוֹד חוּץ מִפִּיסְקֵי עָרִיס. וְהָתַנִּינָן עֲשֶׂרֶת קַבִּין יְרוּשַׁלְמִייִם שֶׁהֵן שִׁשָּׁה עֶשְׂרוֹנִין וְעֹדוּייָן. תַּמָּן לְמִידּוֹת וְכָאן לְאַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשׁוּלָּם אוֹמֵר וְעוֹד קַב לְמֵאָה סְאָה שְׁתוּת לִמְדַּמֵּע. תַּמָּן לְמִידּוֹת וְכָאן לְאַמּוֹת. וְהָתַנִּינָן אָמַר רִבִּי יוּדָה בֶּן בָּבָא הַגִּינָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהִיא שִׁבְעִים וְשִׁיֵּרִיים עַל שִׁבְעִים וְשִׁיֵּרִיים. שְׁמוּאֵל אָמַר בִּשְׁנֵי שְׁלִישֵׁי אָמָּה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
למה לית אנן אמרין. כלומר דר' יונה מדייק לישנא דמתני' דקתני כל מדות שאמרו חכמים בכרם אין בהן ועוד ומפני מה אין אנן אמרין סתם כל מדות שאמרו חכמים אין בהן ועוד דהיכא אשכחן דתני ועוד ודמיא לשימורא דמתני':
והתנינן. ופריך הש''ס על דיוקיה דר' יונה והא אנן תנן בפ''ז דמנחות הנזירות היתה באה שתי ידות כמצה שבתודה שהיו ג' עשרונים ושליש לכל מין של ב' מינים שבלחמי נזירות וג' מינים שבמצה שבתודה הן ט''ו קבין ירושלמיות כדאמר התם לעיל ונמצאו לחמי נזירות הן עשרה קבין ירושלמיות שהן שש עשרונות ועודיין והעוד שלהן שהן שני שלישי עשרון לפי שלכל מין ג' עשרון ושליש כדאמרן אלמא דתנינן ועוד במתני' בעלמא והלכך איצטריך למיתני הכא בכרם:
תמן למידות. דברי ר' יונה הן וקאמר דלא דמיא להא דבמתני' דהתם במידות איירי והכא באמות איירינן ואכתי הוה מצי למיתני סתמא כל מדות דתנינן באמות אין בהן ועוד:
והתנינן. לקמן בפ''ד דתרומות תרומה עולה בא' ומאה ר' יהושע אומר במאה ועוד ועוד זה אין לו שיעור ר' יוסי בן משולם אומר ועוד הוא קב למאה סאה שהוא שתות למדומע לסאה תרומה שנפלה שהסאה היא ששה קבין וא''כ לר' יוסי בן משולם לא מצי למיתני הכא סתמא והשיב ר' יונה דגם ההיא דתרומות לא דמיא למתני' דתמן למידות וכאן לאמות:
והתנינן. בפרק שני דעירובין ר' יודה בן בבא אומר הגינה וכו' מטלטלין בתוכה ואם כן אשכחן באמות דתני לשיריים והשיב ר' יונה דאכתי לא דמיא למתני' דידן דהא אמר שמואל התם בשני שלישי אמה שנו לשיעור השיריים והאי ועוד דמתני' אינו אלא טפח כדאמרינן לעיל והוה מצי למיתני סתמא דכל מידות שאמרו אין בהן ועוד כהאי דפסקי עריס:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source