Kilayim
Daf 26b
משנה: 26b הַנּוֹטֵעַ יֶרֶק בְּכֶרֶם אוֹ הַמְּקַייֵם הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהֵן נְטוּעוֹת אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ עַל חָמֵשׁ. הָיוּ נְטוּעוֹת עַל שֵׁשׁ שֵׁשׁ אוֹ עַל שֶׁבַע שֶׁבַע הֲרֵי זֶה מְקַדֵּשׁ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אָמָּה לְכָל רוּחַ עֲגוֹלוֹת וְלֹא מְרוּבָּעוֹת.
Traduction
Celui qui plante de la verdure (jardinage) au milieu de la vigne, ou laisse subsister une telle semence (qui est augmentée de 1/200e) rend 45 ceps de vigne sacrés (172)C'est la mesure comprise dans un espace ayant 16 coudées de toutes parts. (il est obligé de les brûler à cause du mélange). Quand cela a-t-il lieu? Lorsqu’ils sont plantés par rangée de 4 sur 4 en tous sens, ou de 5 sur 5. Mais si les rangées se composent de 6 ou 7, il suffit de consacrer (brûler) ce qui se trouve sur l’espace de 16 coudées dans chaque sens, en traçant un cercle de cette étendue autour du point sacré (173)Pour ces calculs, V. Zuckermann, Monats. 1855, p. 1403. S'il y a un intervalle de 8 coudées entre les rangées, les ceps ne sont pas sacrés., mais non un carré (ce qui donnerait une étendue plus grande).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנוטע ירק בכרם או מקיים. עד שהוסיף במאתים:
הרי זה מקדש ארבעים וחמש פנים. בסתם כרם קאמר לפי שסתם כרם היא נטוע על ד' ד' אמות בין שורה לשורה והקידוש שמקדש היא בעיגול כדקאמר בגמ' דמיירי שהירק הוא זרוע כנגד האמצעית כלומר אצל הגפן האמצעית שבשורה האמצעית והוא שתהא האמצעי עגולה ירק כלומר שסביב סביב הגפן האמצעי זרוע היא הירק בעיגול והלכך מקדש ג''כ בעיגול סביב עד ט''ז אמה לכל רוח כדתנן בסיפא דמתני' שזה הכלל הוא לעולם כשהירק הוא בעיגול מקדש סביב לו ט''ז אמה עגולות והעיגול הזה הוא מחזיק ל''ב על ל''ב אמה ובמרחק המרובע של ל''ב על ל''ב נטועים בו ט' שורות של ט' ט' גפנים וביניהן ח' מרחקים של ארבע ארבע אמות אבל כאן שהקידוש הוא בעיגול ולא במרובע ונמצא שכל ד' שורות החיצונות של המרובע הן חוץ לעיגול והיה נשאר בתוך העיגול ז' שורות על ז' שורות שהן מ''ט גפנים אלא שאם נחשיב הריבוע של הז' על ז' שורות וביניהן הן ששה מרחקים של ד''א ועולה הריבוע כ''ד על כ''ד אמות ואלכסונו הוא עודף תרי חומשי על כל אמה כפי חשבון האמצעי דכל אמתא ברבוע אמתא ותרי חומשי באלכסונא א''כ יהיה האלכסון של המרובע הזה ל''ג אמות וג' חומשין ונמצא שתראה בצורה אשר תעשה כמו שאמרנו ויהו הגפנים מארבע הזויות של מרובע הזה חוץ להעיגול שאין העיגול מחזיק אלא ל''ב על ל''ב ואז תמצא שבתוך העיגול ממש מקודשים הן מ''ה גפנים ולא יותר:
אימתי בזמן שהן נטועות ארבע על ארבע. כלומר על מטע ד' ד' אמות בין השורות שאז החשבון מ''ה גפנים מכוון כמו שאמרנו או על חמש חמש ואע''ג דכשהן נטועות על חמש חמש בין השורות א''כ המרחקים שבין הז' שורו' והן ששה מחזיקות השטח של ל' על ל' אמה וכשתמדוד ט''ז אמה לכל רוח מהגפן האמצעית בעיגול תמצא שבעיגול הזה שהוא ל''ב על ל''ב לא יפלו בתוכו כי אם ל''ז גפנים והאחרות הן חוץ להעיגול אפ''ה מתקדשות הן מ''ה גפנים משום דאיכא למימר דגזרו חכמים בכה''ג מפני מראית העין דבין מטע על ד' ד' ובין מטע על ה' ה' טעו אינשי דלא ניכר ההבדל כל כך ואם אתה אומר שאין לאסור במטע על ה' ה' כ''א ל''ז גפנים אתו למיטעי ולומר דבסתם כרם שהוא על ד' ד' ג''כ אין מתקדש בו כ''א ל''ז גפנים לפיכך אמרו חכמים שגם במטע על ה' ה' שמתקדש בו מ''ה גפנים:
אבל היו נטועות על שש שש. דכבר ניכר ההבדל הרבה וכ''ש בשבע שבע דכולי האי לא אתו למיטעי העמידו חכמים על הדין ואמרו דמקדש הוא ט''ז אמה לכל רוח כמה שיכילו הגפנים בחשבון זה עגולות ולא מרובעות משום שהירק הוא בעיגול סביב גפן האמצעי לכך הוא מקדש בעיגול כמו שאמרנו ובמטע על ח' ח' לא מצי למיתני דבכה''ג אפי' בין השורות מותר להביא זרע לשם כדתנן בסוף פרק דלעיל ר''מ ור''ש אומרים אף הנוטע את כרמו על שמנה אמות מותר ואיפסקא לעיל הלכתא כוותייהו וטעמא דמקדש הכרם עד ט''ז אמה לכל רוח משום דאשכחן הכי נמי בקרחת הכרם דתופס האיסור עד ט''ז אמה לכל צד אלא דלא דמיא לגמרי לקרחת הכרם דהתם הדין היא שאוסר ואינו מקדש כ''א עד ד''א סמוך להגפנים ומשום דהמקום קרחה הוא ואין בו גפנים אבל הכא כיון דאיכא גפנים בכל מרחק הזה מקדש הוא עד ט''ז אמה לכל רוח:
משנה: הָרוֹאֶה יֶרֶק בַּכֶּרֶם וְאָמַר כְּשֶׁאַגִּיעַ לוֹ אֲלַקְּטֶנּוּ מוּתָּר. כְּשֶׁאַחְזוֹר אֲלַקְּטֶנּוּ. אִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר.
Traduction
Si, pendant le travail, on perçoit dans la vigne un élément de jardinage (à arracher) et que l’on dise: ''en arrivant là, je l’arracherai'', il est permis de laisser jusque là; mais si l’on dit: ''je le cueillerai en revenant une autre fois'', et que dans l’intervalle la plante grandirait (174)Si la croissance d'une plante a lieu, par exemple, en cent heures, elle grandira de 1/200e en une demi-heure. ne fût-ce que de 1/200e, il est interdit d’attendre.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר. אפילו הוסיף מאתים משום דאיסור כלאים במחשבה תלא רחמנא וזה היה דעתו לעקרו ולא נתעצל בו:
כשאחזור אלקטנו. ואם משהגיע לו עבר מעליו ואמר כשאחזור אלקטנו ה''ז נתעצל ושהה ואם שהה עד שהוסיף אחד ממאתים אסור ומפרש בגמרא כיצד הוא בודק לידע אם הוסיף במאתים לוקט אחד ומניח אחד כלומר לוקט אחד ממין הירק או ממין תבואה זה ומניח המחובר ומה שזה פוחת זה מוסיף כלומר לפי ערך הזמן שזה התלוש נתייבש יודעין אנו מה שהוסיף זה המחובר בזמן כיוצא בו כגון שזה התלוש נעשה יבש עד שלא תשאר בו ליחה במאה שעה א''כ יודעין אנו שהמחובר הוסיף בחצי שעה א' ממאתים ואם נשתהה זה בארץ חצי שעה משהגיע לו ולא לקטו ה''ז הוסיף במאתים שכשם שזה יבש מלחותו בכל חצי שעה חלק א' ממאתים כך הוא מוסיף בחצי שעה במחובר חלק א' ממאתים ואם שהה פחות מחצי שעה מותר:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָא אָמַר וְהוּא שֶׁזָּרַע כְנֶגֶד הָאֶמְצָעִית. רִבִּי אָבִין בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל וְהוּא שֶׁתְּהֵא הָאֶמְצָעִי עֲגוֹלָה יֶרֶק. הֵיךְ עֲבִידָא. שׁוּבָע שׁוּרִין מִן שׁוּבָע שׁוּרִין. צֵא מֵהֶן אַרְבַּע גְּפָנִים לְאַרְבַּע זְוִיּוֹת הַכֶּרֶם נִשְׁתַּייְרוּ שָׁם אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים. הָדָא הוּא דְתַנִּינָן הֲרֵי הוּא מְקַדֵּשׁ אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ גְּפָנִים.
Traduction
Cette consécration n’a lieu, dit R. Yossé ben Hanina, que si l’on sème en face du cep médial. En outre, dit R. Abin au nom de Samuel, ce cep médial devra être tout entouré d’un cercle de verdure (pour être interdit). Dans quel cas les chiffres de la Mishna sont-ils applicables? Si la vigne a 7 rangs de 7 ceps (49)L'on ne suppose pas l'addition d'une autre espèce, pour compléter l'interdiction du quart du cab. et que l’on en retire 4, soit un cep à chaque angle, il y aura un reste de 45 ceps. C’est pourquoi la Mishna dit: ''45 ceps de vigne deviennent sacrés.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והוא שזרע כנגד האמצעית וכו' עד הדא הוא דתנינן הרי הוא מקדש מ''ה גפנים. זה כבר מבואר הוא במתני' ממה שנתפרשה על פי זה:
אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁהֵן נְטוּעוֹת אַרְבַּע עַל אַרְבַּע אוֹ חָמֵשׁ עִל חָמֵשׁ. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר שְׁמוֹנֶה חוּץ מִמְּקוֹם כָּרְתּוֹן. הָיוּ נְטוּעוֹת שֵׁשׁ עַל שֵׁשׁ אוֹ שֶׁבַע עַל שֶׁבַע הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי לָֽעְזָר דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד שְׁמוֹנֶה אָסוּר וּמְקַדֵּשׁ. מִשְּׁמוֹנֶה וְעַד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אָסוּר וְאֵינוֹ מְקַדֵּשׁ.
Traduction
Et quand cela a-t-il lieu? lorsqu’ils sont plantés par rangs de 4 sur 4, ou de 5 sur 5''. Ceci confirme ce qu’a dit R. Zeira plus haut (4, 9): on ne commence à mesurer les 8 coudées d’écart qu’en dehors du terrain où sont les racines (sans quoi, on admettrait dans ce compte tous les 49 ceps). ''Si les rangées, dit ensuite la Mishna, se composent de 6 ou 7 coudées, etc.''. Ceci confirme ce qu’a dit R. Eliezer (ibid.): si la vigne a plus de 4 coudées et moins de huit, il est interdit d’y rien semer, et au cas où c’est fait, il faut tout brûler; mais à partir de 8 coudées jusqu’à 16, c’est interdit en principe, mais le fait accompli ‘entraîne pas la perte totale.
Pnei Moshe non traduit
אימתי בזמן שהן נטועות וכו' הדא מסייעא לר' זעירא דר' זעירא אמר שמנה וכו'. כצ''ל. ותיבת דר' אלעזר טעות הדפוס היא אגב שיטפא דלקמן כלומר דר' זעירא הוא דאמר בפרק דלעיל בהלכה ח' דשמנה אמות שאמרו בבין השורות שמותר להביא זרע לשם צריך שיהיו שמנה חוץ ממקום הגפנים כדפרישית שם והכא נמי מוכח מהאי מתני' דהחשבון המרחקים הן חוץ ממקום הגפנים דאלו אתה חושב מרחקים דמתני' עם מקום הגפנים תמצא דכשאני אומר שמקדש הירק שבגפן האמצעית את כל העיגול ט''ז אמה לכל רוח שיהיו גם הגפנים שבצדדי העיגול מבחוץ ג''כ מובלעי' בתוך העיגול וא''כ יהיו מתקדשין יותר ויותר ממ''ה גפנים וזה מובן הוא אם תראה בצורה שהיא עשויה במרובע ט' שורות על ט' שורות והעיגול בתוך המרובע יש בשטח שלו ז' שורות על ז' שורות וכשאתה חושב המרחקים של ד' ד' עם מקום הגפנים תראה שיכילו החשבון של ט''ז אמה לכל רוח מגפן האמצעית עד חוץ מהגפנים שבשורות החיצונות של המרובע ויכללו גם הגפנים שבצדדי העיגול מבחוץ בתוך החשבון אלא ודאי כל המרחקים נחשבין חוץ ממקום הגפנים ואז תמצא החשבון מכוון ממ''ה גפנים לא פחות ולא יותר כמפורש במתני' והיינו דקאמר דמסייע לר' זעירא דשיעורי מרחקים שאמרו חכמים הן חוץ ממקום הגפנים ונולד לנו קולא מזה בדינא דמתני' וא''כ מכ''ש שנאמר כן להחמיר דשמנה שאמרו בין השורות שמותר להביא זרע לשם היינו דוקא אם יש שמונה חוץ ממקום הגפנים:
היו נטועות על שש שש וכו'. דאמרינן דמקדש ט''ז אמה לכל רוח והדא מסייעא לר' אלעזר דאמר לעיל בפ''ד שם על הא דאמר ר' זעירא לעיל מניה דאנא קיימנתה דאשכחן דלפעמים החמירו חוצה מהכרם יותר מתוכו וכדפרישית שם דהיינו לב''ש דסברי גבי מחול הכרם דבין הכרם לגדר שהוא חוץ להכרם דאוסר עד ט''ז אמה ותוכו בין השורות הוא בשמנה אמות וה''ה לב''ה כן דחוצה לו י''ב אמה במחול הכרם ותוכו בח' אמות אלא דלישנא דר''ז התם אליבא דב''ש דמחמירי טפי הוא דנקט כדפרישנא התם ועלה קאמר ר' אלעזר שם דאף דמצינו לענין האיסור דלפעמים חוצה לו חמיר יותר מתוכו היינו לכתחילה לענין להביא זרע לשם אבל לענין קידוש אם הביא זרע לשם לעולם חמיר תוכו מחוצה לו דאלו תוכו בין השורות מקדש היא מד' אמות ועד שמנה אף בדיעבד ואלו חוצה לו בין הכרם לגדר אוסר הוא לכתחילה להביא זרע לשם מח' ועד ט''ז כלומר אפי' מח' ויותר ועד ט''ז אסור הוא אבל אינו מקדש הזרע כ''א עד ד''א סמוך להגפנים והיינו דקאמר הכא דמתני' מסייעא ליה לר''א דדוקא תוכו הוא דמקדש עד ט''ז אמה לכל רוח כדמיירי דינא דהמתני' דאיכא גפנים בכל הכרם ומשום הכי קתני במתני' מקדש עד ט''ז אמה אבל בחוצה לו והוא בין הכרם לגדר אינו מקדש כ''א אוסר הוא לכתחילה להביא זרע עד ט''ז אמה והיינו נמי דקתני התם לא יביא זרע לשם ולא קתני מקדש וזהו דמסייע ליה לרבי אלעזר:
Kilayim
Daf 27a
משנה: הָיָה עוֹבֵר בַּכֶּרֶם וְנָֽפְלוּ מִמֶּנּוּ זְרָעִים אוֹ שֶׁיָּֽצְאוּ עִם הַזְּבָלִים אוֹ עִם הַמַּיִם. הַזּוֹרֵעַ וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לְאַחֲרָיו מוּתָּר. סִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לְפָנָיו. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אִם עֲשָׂבִים יוּפָּךְ. וְאִם אָבִיב יִנָּפֵץ. וְאִם הֵבִיאָה דָּגָן יִדָּלֵק.
Traduction
Si, en traversant une vigne, on y laisse tomber des semences, ou si elles y ont pénétré avec le fumier, ou avec l’eau d’arrosage, ou si l’on ensemence un champ, et que le vent en pousse des grains derrière le semeur (175)De sorte qu'il n'en a pas eu connaissance. dans la vigne, cela ne fait rien (il n’est pas besoin de brûler tout, mais il faut arracher l’élément étranger qui germerait). Mais si, en cas de semailles, le vent a poussé des grains devant le semeur (176)En ce cas, il l'a vu, et son mélange serait fait avec préméditation., il faut, selon R. aqiba, labourer la terre s’ils ont produit seulement des herbes et arracher le blé s’il y a déjà des épis (177)Il est trop tard pour les brûler.; enfin, si le blé est arrivé à maturité, il faut tout brûler.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים. שלא בכוונה:
או שיצאו עם הזבלים. כשמזבל כרמו או עם המים כשפותח אמת המים להשקות הכרם ופעמי' שיש עמהם זרעים או הזורע בשדה לבן וסיערתו הרוח בכרם לאחריו את הזרעים והוא לא ראה וצמחו הזרעים בכרם מותר דכתיב פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרע וזה לא זרע בכוונה לפיכך אינו מקדש וכשיראה אח''כ הזרעים בכרם חייב לעקרן ואם קיימן ה''ז קידש:
סיערתו הרוח לפניו וראה שנפלו הזרעים לכרם הרי זה כזורע וכיצד יעשה:
אם עשבים. אם צמחו עשבים מהזרעים כמו השחת:
יופך. יהפך אותן במחרישה שלא יצמחו עוד ודיו:
ואם אביב. שכבר צמחו בהן החטים ונעשו אביב ינפץ אותו האביב כדי להשחיתו לפי שהכל אסור בהנאה:
ואם הביאה דגן תדלק. שאחר שהביאה דגן צריך הוא לקיים מצות שריפה כדין כלאי הכרם:
הלכה: אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מַתְנִיתִין בְּעוֹמֵד בִּשְׂדֵה לָבָן וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לִשְׂדֵה כֶרֶם. רִבִּי זְעִירָא בָּעֵי מַה אִיתְאַמָּרַת בְּעוֹמֵד אוֹ אֲפִילוּ עוֹמֵד. אִין תֵּימַר בְּלָבָן הָא בִשְׂדֵה כֶרֶם לֹא. אִין תֵּימַר אֲפִילוּ עוֹמֵד הִיא הָדָא הִיא הָדָא. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן הַזּוֹרֵעַ וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לַאֲחוֹרָיו מוּתָּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹנֶס. מַה נָן קַייָמִין אִי בְּעוֹמֵד בִּשְׂדֵה כֶרֶם עוֹבֵד עֲבוֹדָה וְאַתְּ אָמַר מוּתָּר. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּעוֹמֵד בִּשְׂדֵה לָבָן וְסִיעֲרָתוֹ הָרוּחַ לִשְׂדֵה כֶרֶם.
Traduction
R. Eliézer dit: la Mishna parle du cas où le semeur est placé dans le champ en friche et que le vent a envoyé les graines dans la vigne (mais à l’inverse, si étant placé dans la vigne, on ensemence le champ et que le vent renvoie la graine en arrière dans la vigne, c’est interdit, parce qu’on paraît avoir choisi cette position avec intention). Dans quel sens interprète-t-on les paroles de R. Eliézer, demanda R. Zeira? Dit-il que si l’on se tien dans le champ (c’est permis), ou même en étant placé au-dehors (est-ce interdit)? En d’autres termes, c’est permis si l’on est placé dans le champ (et que le vent ait renvoyé la graine dans la vigne), mais si le semeur est placé dans la vigne, c’est interdit? Ou se rapporte-t-il au cas interdit, et dit-il que c’est défendu même en étant placé dans le champ? On peut résoudre cette question d’après ce que dit R. Simon bar Juda au nom de R. Simon: si l’on sème des grains que le vent repousse en arrière (dans la vigne), il n’y a pas d’interdiction, car c’est un accident involontaire; or, ce motif est inapplicable au cas où l’on se tient dans le champ de vigne pour semer des grains, car ce serait transgresser volontairement une défense, ce qui est évidemment interdit. Donc, il faut admettre que c’est permis au cas où le semeur se tient dans le champ et que le vent a poussé les grains dans la vigne.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בעומד בשדה לבן וכו'. ומפני שר' אלעזר סתם דבריו ולא פירש אהיכא קאי ארישא או אסיפא לפיכך בעי ר' זעירא מה איתאמרת במה היא הכוונ' בדברי ר''א אי בעומד דוקא קאמר וארישא קאי שעומד בשדה לבן וזורע דבהא הוא דאמרו סיערתו הרוח לאחריו בכרם מותר ולאפוקי אם עומד הוא בכרם ובידו זרעים וסיערתו הרוח הזרעים ממנו ונפלו לאחריו בכרם דבזה אסור שהיה לו לראות ולהשגיח שהרי עומד בכרם הוא:
או אפי' עומד. כלומר או דדברי ר''א אסיפא קאי דקתני סיערתו הרוח לפניו אסור וקאמר אפי' הוא עומד בשדה לבן אסור הוא כשסיער הרוח לפניו את הזרעים לכרם שהרי רואה הוא אבל ברישא כשסיער לאחריו אפי' עומד בכרם מותר הוא וכדמסיים ואזיל דאין תימר בעומד בשדה לבן דוקא הוא וארישא קאי א''כ הא עומד בשדה כרם לא ואין תימר אפי' עומד קאמר ואסיפא קאי א''כ ברישא היא הדא היא הדא כלומר דבין עומד בשדה לבן ובין עומד בשדה כרם כשסיער הרוח לאחריו מותר ומהו:
נישמעינה מן הדא. דתנינן בתוספתא פ''ג לטעמא דברישא מותר:
מפני שהוא אונס. כשסיערו לאחריו והשתא מה אנן קיימין אם בעומד בשדה כרם נמי אמרת דמותר בלאחריו והא דקתני הזורע לאו דוקא הוא אלא הזורע הוא בשדה לבן והלך לו להכרם ועדיין זרעים אצלו וסיערתו הרוח לאחריו בכרם קשיא עובד עבודה הוא ואת אמרת מותר בתמיה דהא על כרחך הזורע דנקט הוא כדאמרן שהיה זורע בתחלה בשדה לבן והלך ועמד בכרם עם הזרעים וא''כ אמאי קרית ליה אונס לא היה לו לילך עם הזרעים לעמוד בכרם:
אלא ודאי כי אנן קיימין בעומד בשדה לבן דוקא וזורע דבהא הוא דתנן סיערתו הרוח לאחריו מותר ולא כשהלך להכרם עם הזרעים שאצלו:
הלכה: 27a רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר בְּפוֹעֵל שָׁנוּ.
Traduction
Cela s’applique, dit R. Yossé bar Hanina, à l’ouvrier (mais si le propriétaire voit dans sa vigne un élément hétérogène, il doit l’enlever de suite).
Pnei Moshe non traduit
גמ' בפועל שנו. הא דתנן דבאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר בפועל שעוסק במלאכת הכרם מיירי דמכיון שהוא טרוד במלאכה לא מיקרי נתעצל ונתייאש מהכלאים אא''כ כשהגיע לו ולא עקר הכלאים מיד כדתנן בסיפא וכן בעל הבית שהוא בעצמו עסוק במלאכתו עשו אותו כפועל ובאומר כשאגיע לו אלקטנו מותר אבל אם אינו עסוק במלאכתו כשראה את הכלאים ולא עקרו מיד הרי הוא מקיים כלאים ואסור אם הוסיף במאתים:
בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהוּא עָסוּק בִּמְלַאכְתּוֹ עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּפוֹעֵל. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁקִּייֵם יַרְקוֹת שָׂדֶה בְּכֶרֶם אֲסוּרִין בֵּין לוֹ בֵּין לְאַחֵר. פּוֹעֵל שֶׁקִּייֵם יַרְקוֹת שָׂדֶה בְּכֶרֶם אָסוּר לוֹ וּמוּתָּר לְכָל אָדָם. וְקַשְׁיָא אִם אָסוּר לוֹ יְהֵא אָסוּר לְכָל אָדָם. אִם מוּתָּר לְכָל אָדָם יְהֵא מוּתָּר לוֹ. אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן דְּאָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֵׁלּוֹ. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֵׁלּוֹ. מוֹדֶה הוּא הָכָא שֶׁאָסוּר לוֹ (בְּעָלֶה קָטָן אֶחָד) [בְּלִקְּטָן אַחֵר] אֲבָל אִם לִיקֵּט הוּא אָסוּר בֵּין לוֹ בֵּין לְכָל אָדָם.
Traduction
Quant au propriétaire qui laboure lui-même son champ, il est considéré comme un ouvrier (et il n’est pas tenu, en ce cas, de s’interrompre du travail). Si un propriétaire a maintenu dans sa vigne des verdure du champ, elles sont interdites aussi bien à lui qu’à d’autres (la défense s’applique à tous); mais si l’ouvrier les a maintenues, elles lui sont interdites, et non à d’autres. Comment est-ce possible? Si c’est défendu pour lui, ce doit l’être pour tous? Et si c’est permis à d’autres, pourquoi n’est-ce interdit qu’à lui? C’est que, dit R. Simon, on ne peut pas consacrer (annuler) ce qui ne vous appartient pas (comme c’est ici le cas pour l’ouvrier). Malgré l’avis que R. Simon vient d’exprimer ici, il reconnaît que la défense peut subsister pour les produits d’autrui, si même un autre les a cueillis (c’est interdit au maître, si l’ouvrier l’a cueilli); mais si le maître l’a cueilli, c’est interdit à tout le monde, à lui comme aux autres.
Pnei Moshe non traduit
בעה''ב שקיים ירקות שדה וכו'. תוספתא היא בפ''ג והתם גריס בסיפא אחר מכל מקום שקיים ירקות שדה בכרם אסור לו ומותר לכל אדם ולפי גירסא דהכא לרבותא קתני פועל דאע''ג דבשביל הבעה''ב הוא מקיים אפ''ה כאחר מיקרי ואינו אוסר אלא לו ומותר אפי' לבעל הבית:
וקשיא. על האי ברייתא אם אסור לו וכו' אם מקרי מקיים כלאים אף בשדה שאינו שלו א''כ מ''ש בין לו בין לאחר:
אלא כר''ש. מיתוקמא הברייתא דאמר לקמן בפ''ז גבי המסכך גפנו על תבואתו של חבירו דאין אדם מקדש דבר שאינו שלו ואינו אוסר תבואת חבירו וקמ''ל דאע''ג דס''ל לר''ש אין אדם מקדש דבר שאינו שלו מודה הוא הכא דמיהת לו עצמו שאסור לו אפי' ליהנות בעלה קטן אחד מן הכלאים:
אבל אם ליקט הוא וכו'. אפועל קאי דהא דקתני בברייתא דפועל כאחר דמי היינו בשראה הכלאים וקיים ולא עקר אבל אם ליקט הוא בכרם בשביל הבעה''ב וקיים הכלאים כשהגיע לו וכדתנן בסיפא דמתני' אסור בין לו בין לכל אדם דהואיל ועושה עכשיו בשביל הבעה''ב כבעל הבית דמי לענין שאוסר על כל אדם:
וְאִם הוֹסִיף בְּמָאתַיִם אָסוּר. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי מְשַׁעֲרִין בְּהָדֵין יַרְבּוּזָה. כֵּיצַד הוּא בוֹדֵק. רַב בִּיבִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה לוֹקֵט אֶחָד וּמֵנִיחַ אֶחָד מַה שֶׁזֶּה פּוֹחֵת זֶה מוֹסִיף.
Traduction
''Si dans l’intervalle de temps, est-il dit, la plante grandissait, ne fût-ce que de 1/200e, c’est interdit''. Pour le mesurer, on se servait, chez R. Yanaï, d’une tige de fenugrec. Comment opérait-on? R. Bivi répond au nom de R. Hanina: on coupe une tige et on en laisse une en terre; et plus celle qui est coupée a diminué de grandeur, plus l’autre a grandi en terre (on peut ainsi calculer l’étendue de la racine).
Pnei Moshe non traduit
ואם הוסיף במאתים אסור. דקתני במתני' מפרשין דבי ר' ינאי שמשערין בהדין ירבוזה מין ירק הוא אספרג''י בלע''ז כדתנן בריש פ''ט דשביעית הפיגם והירבוזין וכו' וירק הזה ממהר להתיבש ומשערין על כיוצא בו כדלקמיה דקאמר כיצד הוא בודק וכו' כדפרישית במתני' וה''ה בשאר מיני ירק או מיני תבואה משערין כך בכיוצא בהן וירבוזה דנקט לאשמעינן דהבדיקה היא לפי שיעור היובש במינו בתלוש כמו שמשערין בירבוזה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source