Kilayim
Daf 17a
אוֹרְכוֹ בְּכַמָּה חוֹבֵשׁ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא נְלַמְּדֵינָהּ מִן הַכֶּרֶם. כְּמַה דְּתֵימַר גַּבֵּי כֶרֶם לֹא שַׁנְייָא הִיא אָרְכּוֹ הִיא הֶפְלֵיגוֹ. אַף הָכָא לֹא שַׁנְייָא הִיא אָרְכּוֹ הִיא הֶפְלֵיגוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּחִזְקִיָּה נִיחָא. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן בִּשְׁמוֹנֶה אוֹף הָכָא בִשְׁמוֹנֶה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אוֹרְכוֹ בְּכַמָּה חוֹבֵשׁ. אִין תֵּימַר בִּשְׁמוֹנֶה קַל וָחוֹמֶר לְמוּקְשָׁה בֵּין הַבְּצָלִים שֶׁלֹּא יַחְבִּישׁ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. מַה אִם מוּקְשָׁה בֵּין הַמּוּקְשִׁיּוֹת שֶׁיַּפִּיתָה כּוֹחוֹ לְהַצִּיל 17a בִּשְׁמוֹנֶה נֶחֱבַשׁ בִּשְׁמוֹנֶה. מוּקְשָׁה בֵּין הַבְּצָלִים שֶׁהוֹרַעְתָּ כּוֹחוֹ לְהַצִּיל בִּשְׁתֵּים עֶשְׂרֶה לֹא כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יֵחָבֵשׁ אֶלָּא בִשְׁמוֹנֶה. אִין תֵּימַר מוּקְשָׁה בֵּין הַבְּצָלִים אֵין נֶחֱבָשׁ אֶלָּא בִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. קַל וָחוֹמֶר לְמוּקְשָׁה בֵּין הַמּוּקְשִׁיּוֹת שֶׁלֹּא יֵחָבֵשׁ אֶלָּא בִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה.
Traduction
Quelle devra être la longueur d’une rangée de cucurbitacées (pour qu’elle constitue un champ isolé, non susceptible de mélange)? On peut le savoir, répondit R. Zeira, par ce qui est dit plus loin (4, 6), au sujet de la vigne: comme à ce sujet l’on ne fixe pas de différence entre la largeur ou la longueur, et qu’il faut pour toutes deux un intervalle de 8 coudées, il en est de même ici. D’après Hiskia, qui applique ici la discussion exprimée au § suivant, on comprend qu’un espace de 8 coudées, soit aussi bien exigible ici qu’au sujet de la vigne (4, 6). Mais, selon R. Yohanan (qui n’exige pas un aussi grand espace), quelle sera la longueur exigible pour constituer l’isolement? Cela va de soi, car si l’on disait qu’il faut 8 coudées, à plus forte raison suffirait-il à un champ de courges situé au milieu d’oignons d’avoir 12 coudées; car, bien qu’une espèce de cucurbitacée au milieu des courges ait une influence de relation telle, que par sa parenté, un espace de 8 coudées suffit pour l’isoler, le champ de 8 coudées est interdit s’il est entouré de toutes parts; à plus forte raison la rangée de courges au milieu d’oignons, dont l’influence de relation est nulle, au point qu’il faut pour l’isoler un espace de 12 coudées, est susceptible d’être interdite en ayant 8 coudées, si elle est entourée de tous côtés. De même, à l’inverse, si, pour une espèce de courge se trouvant au milieu d’oignons, on ne déclare la démarcation annulée (au point qu’il y ait interdiction) qu’à l’égard d’un entourage de 12 coudées; à plus forte raison devra-t-on fixer le même espace de 12 coudées pour annuler la séparation, s’il s’agit d’une espèce de cucurbitacées au milieu de ses congénères.
Pnei Moshe non traduit
אורכו בכמה חובש. כלומר עד כאן לא שמענו במתני' אלא הרוחב והוא ההרחק שבין הקשואין לפול המצרי שהוא שמונה אמות כרוחב שתי שורות של דלועין אלא אורך אותן השתי שורות בכמה הוא חובש בין המינין אם צריך שיהא ארכן על פני אורך המינין אלו או לא:
נלמדינה מן הכרם. דכמה דתימר דאין חילוק בין אורך עבודת הכרם לבין הפליגו והוא הרוחב וההרחק כדתנן לקמן בפרק ו' עבודת הכרם ד' אמות וזהו באורך וברוחב וכדאמרי' נמי גבי גפן יחידית דעבודתה ששה טפחים לכל רוח וארכו כרחבו והכא נמי כן לא שנייא היא ארכו היא הפליגו דסגי בשמונה אמות ביניהן ברוחב ובאורך ואע''פ שאין אורך השורות של דלועין הולך על כל פני אורך המינין:
על דעתי' דחזקיה ניחא. ומדייק הש''ס דתינח לחזקיה דמוקי למתני' כמ''ד תמן גבי מוקשה בין הבצלים דסגי בהפסק שמונה וכן נמי הכא בשמונה וא''כ שפיר אמרינן דכהפליגו כך הוא ארכו וג''כ בשמונה אמות דהתם נמי כן הוא דלדידיה מוקשה בין הבצלים ומוקשה בין המוקשיות שוין הן בדיניהן:
על דעתיה דר' יוחנן. אלא אליבא דר' יוחנן דמוקי למתני' כד''ה דתמן ולדידיה שאני ליה בין מוקשה לבין המוקשיות ובין מוקשה בין הבצלים קשיא אורכו בכמה חובש בהאי דינא דמתני' דהאיך דתאמר מופרך הוא בק''ו כדנקיט ואזיל:
אין תימר בשמונה. שיעור האורך דשתי שורות של דלועין דמתני' קשיא דהא השתא ק''ו מהכא למוקשה בין הבצלים דג''כ לא יחבוש האורך שם אלא שתים עשרה כמדת הפליגו דמה מוקשה בין המוקשיות דמתני' דקאמרת יפה כחו להציל בשמונה אמות ההרחק בין המינין וכן נחבש הוא באורך בשמונה:
מוקשה בין הבצלים שהורעת כחו להציל בשתים עשרה. דוקא דהא ר' יוחנן קאמר אפי' למ''ד התם בשתים עשרה הכא הוא בשמונה וא''כ לכ''ש שלא יחבש אלא בשתים עשרה. כצ''ל. כלומר לכ''ש דנימא ביה דארכו כהפליגו:
אין תימר מוקשה בין הבצלים וכו'. מסקנת הקושיא היא וכלומר וכי תימא ומאי קשיא לך אימא דאין הכי נמי דמוקשה בין הבצלים ג''כ דינו ארכו כהפליגו ואין נחבש אלא בשתים עשרה האי הוא דקשיא לן על האורך דמעתה נימא ק''ו למוקשה בין המוקשיות דמתני' שלא יהא נחבש אלא בשתים עשרה וכלומר שלא יהא ניתר חובש האורך אלא בשתים עשרה דבשלמא בההרחק שפיר קאמרת שיפה כחו ומציל אפי' בהרחק שמונה משום דזה מוקשה וזה מוקשה ומינכרו טפי ממוקשה בין הבצלים אבל בהאורך אם במוקשה בין הבצלים בעינן משך האורך י''ב אמות ולא סגי באורך שמונה באמצע ואע''ג דמינכר כבר ההרחק אף אם לא היה כ''א באורך שמונה שהרי הבצלים עצמן אינן מתפשטין ואפ''ה בעינן שתים עשרה ומכ''ש במוקשה בין המוקשיות דאע''פ שבענין הרוחב סגי ביה בשמונה כדאמרן מ''מ לענין האורך הא מיהת העלין שלהן ארוכין ומתפשטין זע''ז ומסתברא דנחמיר ביה באורך ושלא יהא ניתר אלא בי''ב אורך וא''כ לר''י אין כאן ארכו כהפליגו:
עָד כְּדוֹן בְּרוֹצֵף. בְּעוֹשֶׂה קְלָחִים יְחִידִים. כְּמַה דְּתֵימַר גַּבֵּי כֶרֶם לֹא שַׁנְייָא הוּא רוֹצֵף הוּא עוֹשֶׂה. אַף הָכָא לֹא שַׁנְייָא הוּא רוֹצֵף הוּא עוֹשֶׂה קְלָחִים יְחִידִים.
Traduction
On sait quelle est la règle lorsque les produits sont plantés en ligne droite (l’un à côté de l’autre). Mais, lorsqu’il s’agit de plantations irrégulières, ou tiges isolées de côté et d’autre, quelle est la règle? De même que, pour la vigne (5, 1), on ne se préoccupe pas de la régularité de la plantation, il en sera de même ici.
Pnei Moshe non traduit
עד כדון. הא דאמרינן בענין ההרחק עד כאן לא איירינן אלא ברוצף את כל השורה בזרע המין:
בעושה קלחים יחידים. מהו הדין ופשט לה כמה דתימר גבי כרם שצריך להרחיק הזרעים בכדי עבודת הכרם ולא שנייא הוא רוצף הוא עושה קלח יחידי דין אחד להם אף הכא נמי דין אחד להם לענין ההרחק:
רִבִּי יַנַּאי אָמַר בְּמַחְלוֹקֶת שְׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לְהַצִּיל וְאֵין שְׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לֵיאָסֵר. רַב אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא כְּשֵׁם שֶׁשְּׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לְהַצִּיל כָּךְ שְׁנֵי מִינִין מִצְטָֽרְפִין לֵיאָסֵר. מַתְנִיתִין מְסַייְעָא לְרִבִּי יִנַּאי דְּתַנּינָן רִבִּי לִיעֶזֶר מַתִּיר. מַתְנִיתִין פְּלִיגָא עַל רַב שׁוּרָה שֶׁל קִישּׁוּאִין שׁוּרָה שֶׁל דִּילּוּעִין שׁוּרָה שֶׁל פּוּל הַמִּצְרִי וְשׁוּרָה שֶׁל קִישּׁוּאִין. עַד שֶׁלֹּא נָטַע אֶת הָֽרְבִיעִית לֹא כְבָר נֶאֶסְרוּ. תִּיפְתָּר שֶׁנָּטַע אַרְבַּעְתָּן כְּאַחַת.
Traduction
R. Yanaï dit que la discussion exprimée dans la Mishna entre R. Eliézer et les autres sages s’applique à ce qui suit: on réunit deux espèces différentes (extérieures) pour préserver de l’interdiction deux éléments étrangers par rapport à ceux qui les entourent (c’est l’avis de R. Eliézer); mais dire que tout en les considérant comme joints, cela n’empêche pas l’interdiction d’avoir lieu pour la rangée du milieu, c’est d’accord avec l’avis des rabbins. Selon Rav, au contraire, tous deux s’accordent à dire que la jonction supposée des 2 espèces a aussi bien lieu, comme préservatif (démarcation), que pour constituer la défense. L’avis de R. Yanaï est confirmé par notre Mishna, qui dit: '' R. Eliézer le permet (104)''Ainsi, même après la plantation de la 3e rangée, il n'y a pas d'interdiction selon lui, défendant de planter le 4e rang; la jonction a lieu entre les espèces pour les isoler et les préserver.''''; et cette même Mishna n’est-elle pas en opposition avec ce que dit ici Rav: ''R. Eliézer permet une rangée de concombres, une de courges, puis une de fèves, et enfin une seconde rangée de concombres''. Or, puisque selon Rav, on réunit les espèces pour constater l’interdiction, n’y a-t-il pas interdiction au cas cité par la Mishna avant que la 4e rangée ait été plantée? Il se peut, fut-il répondu, qu’il s’agisse du cas où toutes les 4 espèces ont été semées d’un coup (les 2 rangées externes ont aussitôt servi à préserver les 2 sortes placées à l’intérieur).
Pnei Moshe non traduit
ר' ינאי אמר במחלוקת. הא דלקמיה דאמרינן שני מינין מצטרפין להציל מן האיסור כגון הסיפא דמתני' ששתי שורות החיצונות של קישואין הן ושתי שורות האמצעיות של שני מינין הן אחת של דלועין ואחת של פול המצרי ולר''א דמתני' מצטרפין הן להציל דהוי הרחק שמונה אמות בין שורה קישואין זו לשורה האחרת שלא יאסרו המינין שביניהן וכהאי דתנן לקמן גבי שתי שורות של דלועין בשדה בצלים אבל אין שני מינין מצטרפין ליאסר כגון עד שלא נטע שורה שנייה של קשואין ואין כאן אלא שורה אחת של קשואין ושורה של דלועין ושורה של פול המצרי ואמרינן לעיל דאין קשואין אוסרין את הדלועין וכן אין דלועין אוסרין את פול המצרי אבל הקשואין ופול המצרי אוסרין זה את זה ובכה''ג לא אמרינן דקישואין מצטרפין עם הדלועין לאסור את פול המצרי דהויא כמו שהיה הפול המצרי סמוך להקישואין וכן אין הדלועין מצטרפין עם פול המצרי לאסור את הקשואין דאין שתי מינין מצטרפין ליאסר וקאמר ר' ינאי דהאי מילתא במחלוקת דר''א וחכמים במתני' תליא דר''א הוא דס''ל הכי כדאמרן אבל לחכמים מצטרפין הן ליאסר:
רב אמר דברי הכל היא. במצטרפין לאסור כ''ע לא פליגי ואף לדברי ר''א דס''ל דמצטרפין להציל ולהתיר דכשם שמצטרפין להציל כך מצטרפין ליאסר:
מתני' מסייע לרבי ינאי. דלענין ליאסר נמי פליגי דהא תנינן ר''א מתיר בסיפא וכדמסיים ואזיל דמהכא קשיא לרב דהא קתני שורה של קישואין וכו' ר''א מתיר ואי ס''ד דאפי' לר''א מצטרפין שני מינין ליאסר א''כ עד שלא נטע את שורה הרביעית והיא השנייה של קישואין לא כבר נאסרו בתמיה דהרי הקישואין עם הדלועין מצטרפין לאסור פול המצרי וכן איפכא:
תיפתר. מהא ל''ק דתיפתר שנטע ארבעתן השורות כאחת ולא היה כאן שהות שיצטרפו ליאסר ולעולם בעלמא אפילו לר''א מצטרפין הן שני מינין לאסור:
נוֹטֵעַ אָדָם קִישּׁוּת כו'. תַּנֵּי מוּתָּר הוּא אָדָם לַעֲשׂוֹת בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ גוּמָא קְטַנָּה עֲמוּקָה טֶפַח וְלִזְרֹעַ בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע זֵירְעוֹנִין וּלְהָפְכָּן לְאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ. רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא שִׁמְעוֹן נְרָשִׁייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּנוֹטִין לְחוֹרֵבָה שָׁנוּ. רִבִּי מָנָא בָּעֵי אִם בְּנוֹטִין לְחוֹרֵבָה נִיתְנֵי שְׁמוֹנָה שְׁנַיִם מִכָּן וּשְׁנַיִם מִכָּן וּשְׁנַיִם מִכָּן וּשְׁנַיִם מִכָּן.
Traduction
Reprise. On peut planter dans un même fossé des concombres et des courges (malgré le mélange et le contact de leurs feuilles étendues), à la condition que l’une se penche d’un côté, et l’autre d’un autre côté; car les sages ont surtout établi ces interdictions pour la vue (pour que les champs n’apparaissent pas défectueux (105)''Comp. (Pea 4, 3); (Demaï 6, 2); (Kilayim 2, 1-2); 6, 2; (Sheviit 1); (Sheviit 2, 5); (Sheviit 3, 1).'', et dans le présent cas, ce n’est pas interdit, bien qu’il n’y ait pas de sillon de séparation). On a enseigné: il est permis à un propriétaire de creuser dans son champ une petite cavité profonde d’un palme et d’y semer 4 sortes différentes, en les tournant vers les 4 côtés (pour les isoler de cette façon). R. Aba bar Cahana dit de R. Simon Garshia, au nom de R. Simon b. Lakish, qu’il s’agit du cas où le terrain est entouré de champs en friche (tout isolés). En ce cas, demanda R. Mena, on devrait l’autoriser à semer 8 espèces, savoir deux par ligne, un aux angles et un sur chaque côté? (la question reste irrésolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ב:
בנוטין לחורבה שנו. הא דמותר בגומא ד' מינין בד' רוחותיה ולהפוך העלין לכאן ולכאן בטטין לחורבה מיירי שאין מקום זרוע סביבות הגומא דאם יש מקום זרע מבחוץ אינו יכול להפוך העלין מהמינין שבגומא לחוץ דנראה כמעורב עם המינין שבחוץ:
רבי מני בעי. על הא דריש לקיש דאם בנוטין לחורבה מיירי א''כ משכחת לה דיכול לזרוע בתוך הגומא שמונה מינין שנים מכאן וכו' והיינו שזורע ד' מינין בתוכה מלמטה בד' הרוחות והופכן לד' רוחותיה בתוכה וחוזר וזורע בתוכה ד' מינין מלמעלה והופכן לד' רוחותיה מבחוץ והיינו שנים מכאן וכו' אלא ע''כ דבין הזרוע מבחוץ היא הגומא ועכשיו אינו יכול לזרוע מלמעלה בהפיכת העצין לחוץ כ''א ד' מינין בתוכה והופכן לד' רוחותיה שבתוכה:
Kilayim
Daf 17b
משנה: הָֽיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה בְצָלִים וּבִיקֵּשׁ לִיטַּע בְּתוֹכָהּ שׁוּרוֹת שֶׁל דִּילוּעִין. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת וּמֵנִיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שׁוּרָה אַחַת. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר עוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וּמֵנִיחַ קָמַת בְּצָלִים בִּמְקוֹם שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְעוֹקֵר שְׁתֵּי שׁוּרוֹת וְנוֹטֵעַ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. 17b וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אִם אֵין בֵּין שׁוּרָה לַחֲבֵירָתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לֹא יְקַייֵם זֶרַע שֶׁל בֵּנְתַּייִם.
Traduction
Si l’on a un champ planté d’oignons et que l’on désire y semer quelques rangées de courges, il faut au préalable, selon R. Ismaël, en arracher sur un espace de deux rangs (de quatre coudées chacun), ensuite l’on peut planter une rangée de courges au milieu; puis, on laisse en terre des oignons dans l’emplacement équivalent à 2 rangées; plus loin, on les arrache sur une étendue équivalent, et l’on y plante encore une rangée de courges (entre celle-ci et la 1re, il y a ainsi 12 coudées de séparation). Selon R. aqiba, on procède ainsi: on arrache 2 rangs, on en plante 2 autres (de courges); puis on laisse en terre les oignons sur la place de 2 rangs, plus loin on arrache encore 2 rangs et l’on en plante autant (106)''Car alors, entre les rangs de courges, on n'exige une largeur de 8 coudées que pour les sillons contenant des oignons; mais entre 2 rangées de courges et deux d'oignons, un simple sillon suffit.''. Les autres sages disent: s’il n’y a pas entre une rangée et l’autre douze coudées vides (107)En raison de l'extension de leurs feuilles., il ne faut pas maintenir la semence qui se trouve au milieu d’elles.
Pnei Moshe non traduit
מתני' היתה שדהו זרוע בצלים. וה''ה לשאר מינין ירק אלא שהמנהג היה אצלם לנטוע דלועים בשדה בצלים:
עוקר שתי שורות ונוטע שורה אחת. שיעור השורה אין פחות מד' אמות רוחב. וכשהוא עוקר שתי שורות של בצלים שהן ח' אמות ונוטע שורה אחת של דלועין באמצען והשורה ד' אמות נמצא שנשתיירו ב' אמות בורות מכאן וב' אמות בורות מכאן:
ומניח קמת בצלים במקום שתי שורות. שהן ח' אמות רוחב וחוזר ועוקר הבצלים שבצדן שתי שורות ונוטע שורה אחת של דלועין באמצען ונמצא בין שורה של דלועין הא' לבין קמת הבצלים שתי אמות בורות וקמת הבצלים היא ח' אמות ועוד ב' אמות בורות שבין קמת הבצלים לבין שורה השניה של דילועין הרי י''ב אמות בין שור' אחת של דלועין לשור' האחרת של דילועין וכן לעולם דפחות מכאן מתערבין העלין של דילועין משורה זו לשורה דילועין האחרת ונראה כערבוב ואוסרין את הבצלים שביניהם:
ר''ע אומר עוקר ב' שורות. של בצלים ונוטע שתי שורות של דלועין ובהפסק תלם בין הבצלים והדלועין סגי לר''ע ומניח קמת בצלים וכו' משום דס''ל לר''ע דבין שורה של דילועין לשורה האחר' של דילועין בהפסק שמונה אמות סגי והן השתי שורות של קמת הבצלים שמניחן:
וחכמים אומרים וכו'. חכמים נמי כר' ישמעאל סבירא להו בזה שצריך הפסק בין שורה דלועין זו לבין חברתה י''ב אמה אלא דהא איכא בינייהו דלר' ישמעאל צריך הפסק ב' אמות בורות בין שורה של דילועין לבין קמת בצלים וחכמים ס''ל דא''צ כ''א הפסק תלם ביניהן בלבד אבל י''ב אמות בין שורה של דילועין זו לשורה האחרת הוא דצריך מטעמא דפרישית בדרבי ישמעאל והלכה כחכמים:
הלכה: הנוטע את כרמו כו'. כַּהֲנָא אָמַר דִּבְרֵי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל פְּעָמִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּעָמִים שְׁמוֹנֶה. בְּשָׁעָה שֶׁהוּא נוֹתֵן כָּל הָעֲבוֹדָה מִבִּפְנִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה. מִקְצָתָהּ בִּפְנִים וּמִקְצָתָהּ בַּחוּץ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. כוּלָּהּ מִבַּחוּץ שְׁמוֹנֶה. שְׁמוּאֵל אָמַר לְעוֹלָם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וְתַנֵּי כֵּן קוֹצֵב עַל דִּבְרֵי שְׁנֵיהֶן. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. רִבִּי עֲקִיבָה אָמַר שְׁמוֹנֶה. הָא רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנין אָֽמְרִין שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. מַה בֵּינֵיהוֹן סְמִיכָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָסוּר לִסְמוֹךְ. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין מוּתָּר לִסְמוֹךְ.
Traduction
Cahana dit que, selon R. Ismaël, il arrive parfois que l’on implante dans seize coudées d’espace (108)''Savoir, 4 coudées pour le terrain d'alimentation; puis 4 coudées d'espace vide entre les courges et les oignons, et enfin 2 rangées d'oignons formant 8 coudées, séparées encore par un espace vide de 4 coudées, soit 16 coudées entre un rang de courges et l'autre.'', parfois douze, et parfois huit. Ainsi lorsque tout le terrain nécessaire à l’alimentation des produits se trouve tourné vers l’intérieur de l’enclos, il faut pour semer 16 coudées; lorsqu’il y a moitié à l’intérieur et moitié à l’extérieur, il se peut que l’on sème dans 12 (109)On procède alors par rangée de 2 coudées, en tête et à la fin, avec les mêmes espaces vides.; si tout est au dehors, ce n’est que huit coudées (110)La courge étant adossée aux oignons, il ne reste qu'un intervalle de 8 coudées.. Selon Samuel, c’est d’après tous les avis en 12 coudées que l’on peut semer (à raison de 2 coudées pour commencer et autant pour finir), puisqu’en effet un enseignement spécial (une Beraitha) vient confirmer les paroles des 2 interlocuteurs en disant: selon R. Ismaël, la plantation exige un espace de 12 coudées; selon R. aqiba, 8 coudées. Mais alors en quoi l’avis de R. Ismaël diffère-t-il des rabbins? (et à quoi bon discuter)? Le voici: selon R. Ismaël, il est interdit d’adosser une espèce à une autre (il faut 2 coudées vides); selon les rabbins, c’est inutile (pourvu que le total soit de 12 coudées).
Pnei Moshe non traduit
כהנא אמר דברי ר' ישמעאל פעמים שש עשרה וכו'. כלומר דרב כהנא מפרש דלדברי ר' ישמעאל דאמר עוקר שתי שורות וכו' לא דקסבר דאותן שורה שורה של דלועין שהוא נוטע לעולם באמצע המקום של קרחת השתי שורות של הבצלים שעקרן וא''כ לעולם יהיו י''ב אמות בין שורה של דלועין זו לשורה של דלועין האחרת וכדפרישית במתני' דלא אמר ר' ישמעאל שיהא זה דבר קצוב לשיעשה ההפסק ביניהן אלא שלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ודברי ר' ישמעאל מתפרשין הן לפי הענין ההרחק שצריך בכל חלוקה וחלוקה כדנקיט ואזיל לקמיה:
בשעה שהוא נותן כל העבודה מבפנים שש עשרה. והכי פירושא דהאי מילתא אם בא ליטע אותן השורות של הדלועין אחת בקצה השדה מכאן ושורה האחרת מקצה מכאן וקמת הבצלים מה שמניח יהיה באמצע בין השורות של דילועין וזהו כל העבודה מבפנים שצריך ליתן כדי עבודה לשורה זו וכדי עבודה לשורה זו והכל מבפנים מפני הבצלים שביניהם בכגון זה ס''ל דצריך לכל הפחות שש עשרה אמות בין שורה דילועין לחבירתה שלא יאסרו הבצלים שביניהם ובכי האי גוונא מפרשינן לדברי ר' ישמעאל במתני' הכי עוקר שתי שורות של בצלים בקצה השדה שהן שמונה אמות ונוטע שורה אחת של דילועין באותן ד' אמות של שורה הראשונה של בצלים שעקרה שהן בקצה השדה ונמצא שיש כאן ד' אמות בורות של שורה השניה של בצלים שעקרה ואח''כ מניח קמת בצלים במקום שתי שורות והן שמונה אמות וחוזר ועוקר שתי שורות של בצלים ונוטע שורה אחת של דלועים ג''כ בקצה האחרת בשורה שניה של בצלים שעקרה ונמצא שבין שורה של דלועין זו לשורה אחרת שש עשרה אמה ולא בא רבי ישמעאל לומר דדוקא הוא בכשיעור הזה דהרי אם השדה של בצלים ארוכה הרבה יהיה בין שיעור דלועין האחת לחברתה יותר ויותר משש עשרה אמה לפי גודל השדה והדלועין הן נטועים בקצה מכאן ומכאן אלא דה''ק דלכל הפחות הוא שיראה שיהיה בין שורה דילועין לחבירתה י''ו אמה אם כל העבודה הוא מבפנים ובגוונא דאמרן והיינו דקאמר פעמים שש עשרה:
מקצתה בפנים ומקצתה בחוץ שתים עשרה. ואם אינו נוטע שתי השורות של דלועין מקצה מכאן ומקצה מכאן אלא שורה אחת בקצה השדה ושורה האחרת בתוך השדה והיינו מקצתה וכו' שמקצת השדה בצלים מניח מבפנים בין שתי השורות והעבודה שצריך ליתן להדלועין הוא מבפנים ומקצת השדה בצלים היא מבחוץ לשורה השניה של דלועין שהיא בתוך השדה אז ההרחק בין שתי השורות שתים עשרה אמות ומפרשינן בכה''ג לדברי רבי ישמעאל עוקר ב' שורות וכו' שבכגון זה הוא נוטע השורה של דלועין באמצע השמונה אמות של שתי שורות בצלים שעקרן ויהיו בין שורה דלועין זו לזו י''ב אמות כדפרישית במתני' וטעמא מפני שאין כל עבודה מבפנים די בהרחק י''ב אמות ביניהם:
כולה מבחוץ שמונה. כלומר ואם לא נטען להשתי שורות של דילועין אלא בקצה השדה האחת סמוכות זו לזו בהאי ודאי א''צ כ''א שיעור עבודה אחת בין הדלועין לבין הבצלים שמניח בשדה והיא שמונה אמות שהרי כל השדה שמניח הוא מבחוץ ועבודה של הדלועין היא לצד אחד שמבחוץ ובהא לא איירי ר' ישמעאל במתני' אלא דממילא שמעינן דבכגון זה די בהרחק שמונה אמות מהדלועין להבצלים ויעקור הבצלים שבקצה השדה ויעשה שיהא ההרחק בכשיעור שמונה אמות בין שורות הדלועין שיטע שם לבין קמת הבצלים שמניח כך הן מתפרשין דברי רב כהנא אליבא דרבי ישמעאל:
שמואל אמר. דלא היא אלא דלעולם הוא שתים עשרה לר' ישמעאל ותני כן בתוספתא בפ''ב דדבר קוצב הוא השיעור לדברי שניהן לר' ישמעאל לעולם שתים עשרה ואפי' אם רוצה ליטע השורות של דלועין אחת מזה ואחת מזה א''צ כ''א שתים עשרה ביניהן ולר''ע לעולם שמונה וכדפרישית לתרוייהו במתני':
הא ר' ישמעאל וכו'. לדברי חכמים הוא דפריך הא ר' ישמעאל נמי ס''ל שתים עשרה ומה ביניהן וקאמר סמיכה איכא בינייהו אם מותר לסמוך הדלועין להבצלים בלי הרחק שורות כ''א בהפסק תלם לבד ביניהן דע''ד דר' ישמעאל אסור לסמוך וצריך שתי אמות בורות ביניהן ורבנן אמרי דמותר לסמוך וכדפרישית במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source