בעא קומי ר' יוסי. על הא דאמר ובלבד שלא תהא חבושה מד' רוחותיה ואם היא טמונה מד' רוחותיה לא מהני הרחקה וכי אנן אמרין והדא בקעת סימונייא. כך היתה נקראת והיתה מוקפת מהרים סביב לה מד' רוחותיה וא''כ אין זורעין לתוכה אלא מין אחד בלבד:

ובלבד שלא תהא חבושה וכו'. כדפרישית במתני':

גמ' ל''ש אלא אכילת הגפן. דוקא היא שעולה במדת בית רובע הא גפן עצמה לא כדמפרש טעמא מפני שהיא אסורה בהנייה כלומר אם לא היה שם כשיעור הרחקה בלא הגפן הרי הגפן אסור בהנייה כדין כלאי הכרם שמקדש ואוסר בהנאה הלכך אין הגפן עצמו מצטרף להיות עולה בחשבון של בית רובע:

והרי הקבר אסור בהנייה. ואפ''ה עולה במדת בית רובע ומשני קבר אין איסור וניכר כלומר מה שאוסרו בהנאה והוא המת הקבור שם אינו ניכר והקבר עצמו קרקע עולם הוא אבל הגפן ניכר הוא והכלאים האוסרין אותו:

ועבודת הגפן אין אסורה בהנייה. בתמי' והלא כל מה שתופסת הגפן בעבודתה אם הביא זרעים לשם אוסרין את הכל בהנאה:

אלא כר' ישמעאל. כלומר לא מיתוקמא המתני' אלא כר' ישמעאל דפליג על הא דתנן בפרק דלקמן ובפ''ו דבגפן יחידית נותנין לה עבודתה ששה טפחים וס''ל דאין עבודה לגפן יחידית שאין לה לאסור כדי עבודה כלל ולפיכך מקום העבודה של גפן יחידית עולה במדת בית רובע:

והרי הקבר וכו'. כלמר והשתא שייך שפיר הא דמקשינן מקבר וכדמתרצינן משום דמעבודת גפן יחידית מעיקר' לא קשה מידי לר' ישמעאל:

מן מה דר' זעירא מתיב על דר' יוחנן תמן. הש''ס הוא דקאמר לה כלומר דברי ר' זעירא דהכא הם מעין מה שהשיב על דר' יוחנן תמן והוא לעיל בהל''ז גבי מי שיש לו בית רובע וכלשהוא דקאמר ר' יוחנן התם אינו זורע לתוך הכל שהוא אלא ממין שהוא זורע בתוך הבית רובע שהכל שהוא נמשך אחר בית רובע ולאו כשדה אחרת דמיא ופליג אדחזקיה דלעיל וקאמר נמי שם ר' זעירא מודה רבי יוחנן שאם היה בית רובע ומחצה שהוא זורע חצי רובע מכאן וחצי רובע מכאן ואותו חצי רובע שבאמצע נידון להפסק לכאן ולכאן והיינו דקאמר הכא דהא דר''ז משיב על דר' יוחנן וכלומר דמפרש דבריו וקאמר מודה ר' יוחנן וכו' הם ממשמעין דמשיב ומפרש להא דר' יוחנן התם:

מודה רבי יוחנן בשהיו שבעה טפחים. ברוחב השורה שהוא זורע מין אחד בהטפח ומין אחר בטפח מכאן ואותן החמשה טפחים שבאמצע אינו זורע בהן אלא נידונין לכאן ולכאן להיות הפסק בין שני המינין:

אינו זורע לתוכה. בתוך השורה אע''פ שהיא רחבה ששה אינו זורע בה אלא מין ירק אחד בלבד:

כן אשכחן וכו'. כהדא דתני וכו' הש''ס הוא דמהדר לי' דבאמת כך הוא דהכי אשכחן לרבנן דמקילי בשורה יותר מבמרובע כדתני בתוספתא והכי תנינן שם אחד שורה של קשואין ואחד שורה של ירק אחר בתבואה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה טפחים ואילו בית רובע שאמרו במרובע הוא יותר שהוא עשר אמות וחמש אצבעות על עשר אמות וחמש אצבעות:

כמה דאית לכון קל בשורה וחומר במרובע. כלומר א''כ מדבריכם נלמד כמו אם הייתם סבורים דיותר קל הוא בשורת ירק בתבואה ממרובע. ובדרך שאלה היא אם כך אתם סבורים דהא בשורה קאמרי רבנן ששה טפחים כדתנן בפ' דלקמן והבאתי במתני':

מתיב ר' אליעזר לרבנן. דאמרי במתני' ירק בתבואה בית רובע:

אסור ואומרים לו עקור את השורה. או שתעקור שורה ראשונה שהתחלת ולא גמרת או מלא את השורה שהתחלת דשורה אחת התירו ולא שורה ומחצה:

נטע חצי שורה. אברייתא דלעיל הוא דמהדר הא דאמרן שהתירו לו ליטע שורה של ירק בתוך שדה תבואה ואם נטע חצי שורה והפסיק ועמד לו מלגומר' וביקש להתחיל בשורה אחרת וליטע בצדה:

אם היו הצדדין. מילתא באנפי נפשה היא. כלומר והא דאמרן ובלבד שלא יהא שם חורבה אבל אם היו הצדדין של רוחב השורה מכאן ומכאן להפרצה יתרין על מקום הפרצה דהוי עומד מרובה על הפרוץ מותר דכל שעומד מרובה על הפרוץ הוי כולו כעומד:

מן מה וכו'. אלא מהא דא''ר חייא בשם ר' יוחנן ובלבד שלא יהא שם חורבה שלא תהא איזה פרצה ברוחב השורה כ''א שתהא כולה רחבה ששה במקום שזורע בה השלשה מינין הוי דמכאן שמעינן דרבי שמואל בר רב יצחק הוא דקאמר דהכי א''ר יוחנן אפי' אחד מכאן וא' מכאן וא' באמצע דאי ר' חייא הוא דקאמר להאי לישנא א''כ קשיא מאי איצטריך ליה למימר בשם ר' יוחנן ובלבד שלא יהא שם חורבה במקום הזריעה הא פשיטא הוא דמכיון שצריך לזרוע מין אחד מכאן ומכאן בדוקא וא' באמצע ודאי שצריך שלא יהא שם פרצה בהרוחב דאל''כ לא יהיה ג''ט בין כאו''א אלא ר' שמואל הוא דקאמר לה ור' חייא הוא דאמר כאידך לישנא אפי' ג' בתוך ששה סתמא ולא א' מכאן וא' מכאן וא' באמצע בדוקא הלכך אצטריך ליה לאשמעינן דאע''פ שא''צ לזרוע כדי שיהא ההרחק בין כאו''א ג''ט בדוקא אלא בהרחקת כדי חדא יניקה סגי והיינו טפח ומחצה בין מין שבאמצע למין שבצדו מכאן וטפח ומחצה בין מין שבצדו מכאן והלכך סתמא קאמר אפי' ג' לתוך ו' כדלעיל מ''מ רוחב השורה צריך שיהיה כשיעור ושלא יהא שם חורבה דאז הוא דמותר לזרוע בתוכה ג' מינין:

ולא ידעין. ולא ידעינן מי אמר כך ומי אמר כך דלא מסיימי:

חד אמר אפי' שלשה מינין מותר. לתוך ששה טפחים של הרוחב ובלבד שיהא שיעור יניקה והוא טפח ומחצה בין מין זה למין זה וא''כ להאי מ''ד א''צ שיזרע דוקא אחד מכאן ואחד מכאן וא' באמצע אלא סתמא קאמר אפילו ג' לתוך ו' ואידך קאמר דהכי א''ר יוחנן אפי' א' מכאן וא' מכאן וא' באמצע דס''ל שצריך שיהי' ג''ט בין כל מין ומין שיעור יניקה לזה ולזה:

איתפלגון וכו'. בהאי רוחב השורה שאמרנו וס''ל לר' יוחנן דאינו זורע לתוכה אלא מין אחד בלבד והני אמוראי פליגי בה ואליבא דרבי יוחנן:

הדרן עלך כל סאה

א''ר חיננא ק''ו מה אם דלעת המצרית שהיא מסבכת שעלין שלה יותר רחבים מקישות ופול המצרי ואפ''ה את אמרת מותר קישות ופול המצרי לא כל שכן ולדברי ר' חיננא אף מעיקרא לא הוה פליג ר''מ בדלעת המצרית וקאמר רבי אבא מרי דלא כן הוה ר' מנא אומר אלא דאומר רבי דכל היכא דתנינן קישות ופול המצרי אף דלעת המצרית בכלל דחדא דינא אית להו ומעיקרא הוה פליג ר''מ אף בדלעת המצרית ומהו דחזר בו ואמר רואה אני את דבריהן מדברי לאו מק''ו הוא אלא משום שאין אלו כולן מסבכין בעלין שלהן כמו דלעת יונית:

מהו רואה אני את דבריהן מדברי. כלומר ומהו הטעם שחזר בו ר''מ והודה לדברי חכמים:

סיבוך שאמרו בנוגע. אם צריך שהעלין שלה יגעו באותן זרעים שהיא מסתבכת ומתפשטת עליהן או לא ופשיט ר' אבוי דר' גמליאל ור' יונה אמר דג''כ אבוי דר' הלל פשט ליה הכי דסיבוך שאמרו בנוגע הוא:

תני בר קפרא שבע. דקחשיב מביאה וחוצצת בתרתי דשתי ענינים הן וקחשיב עוד ונותנין לה עבודתה כדתנן לקמן בפ''ג ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע והיינו דלעת יונית וכלאים היא עם דלעת הרמוצה כדאמרי' לעיל בפ''ק ועם הארמית וקחשיב לה נמי בתרתי ולא קחשיב אוסרת בכל שהוא ולא נדרים והרי שבע:

ולמה לית אנן אמרין וכו' תרתי. מפני מה לא מחשבינן מביאה וחוצצת בתרתי ויהיו ששה דברים:

והנודר מן הדלועין וכו'. הכי תני לה בתוספתא דנדרים פ''ג:

ועוקצה טפח. כדתנן בפ''ק דעוקצין עוקץ דלעת טפח לענין שיהו מיטמאין ומטמאין. ואוסרת כל שהוא כדתנן בפ''ג דערלה בדברים המקדשין בכל שהן וחשיב שם דלעת יונית:

מביאה את הטומאה וחוצצת את הטומאה. כדתנן בפ''ה דאהלות יש מביאין את הטומאה שאם מאהילין על הטומאה ועל האדם וכלים מביאין את הטומאה עליהן ואע''פ שלא נגעו בטומאה וחוצצין ואם הטומאה תחתיהן ואדם וכלים על גבן חוצצין הן בפני הטומאה וכן אם הטומאה על גבן מבחוץ מצילין הן על מה שתחתיהן וקחשיב התם דלעת יונית היא אחת מאלו המביאין וחוצצין לפי שהעלין שלה רחבין הן:

גמ' אין מסבכין אותה ע''ג זרעים. כדתנן במתני' שאם העלין שלה מסובכין על זרעים אחרים אסור וצריך לעקור הסבך: