אֵי זֶהוּ הַתַּגָּר. כָּל שֶׁהֵבִיא וְשִׁנָּה וְשִׁלֵּשׁ. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי הֵבִיא שְׁלֹשָׁה מַשּׂוּאִין כְּאַחַת אֵין זֶה תַּגָּר. זֶה אַחַר זֶה תַּגָּר. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי לְמַפְרֵיעוֹ הוּא נַעֲשֶׂה תַּגָּר אוֹ מִכָּן וּלְהַבָּא. מַה נַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. בָּא וְהִתְקִין. אִין תֵּימַר מִכָּן וּלְהַבָּא מְעַשֵּׂר זֶה עַל זֶה. רִבִּי מָנָא בְּעֵי הוּא וּבְנוֹ וּפוֹעֲלוֹ מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ לְגֹ מַשּׂוּאִין כְּאַחַת. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי סְפִינָה הַבָּאָה מֵרוֹמֵי כַּמָּה מִינִין יֵשׁ בָּהּ אַתְּ רוֹאֶה אוֹתָהּ כְּאִילּוּ הִיא אֶחָד .
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יונה בעי. על הא דמספקא ליה לר' מנא שהרי ספינה הבאה מרומי או מאיזה מקום וכמה מינין יש בה ואתה רואה אותם כאילו אחד וכלומר שאע''פ שנגמר כל מין ומין בפ''ע אפ''ה אינם נחשבין לזה אחר זה לפי שבפעם אחת הובאו וה''נ מאי מספקא לך בהביא הוא ובנו ופועלו הרי באו כולן ביחד והוו כספינה שבאה ובה כמה מינין שהובאו בפ''א:
הוא ובנו ופועלו שהביאו למכור מהו שיצטרפו לשלשה משואין כאחת. כלומר אם אינם נחשבין אלא בצירוף ג' משואות ביחד ולא הוחזק לתגר כדאמרינן לעיל דבעינן עד שיביא ג''פ זה אחר זה או דילמא מכיון ששלשה הן שהביאו הוי כמי שהביא ג''פ זה אחר זה:
בא והתקין אם בא הלוקח ממנו לתקן את מה שלקח בפעם ראשונה ושניה דאין תימר מכאן ולהבא הוא דהוחזק לתגר אבל לא למפרע וא''כ מה שלקח מקודם שהוחזק הוי ודאי ומעשר מזה על זה ואי אמרינן דלמפרע הוא נעשה תגר אין לעשר מזה על זה דהוי כמדמאי על דמאי ואין מעשרין לכתחילה מזה על זה דילמא האי מעושר והאי לאו מעושר ולא איפשטא:
למפרע הוא נעשה תגר. לאחר שהוחזק ג''פ אי אמרינן דמעכשיו ולמפרע יש לו דין תגר או דוקא מיכן ולהבא ומפרש ואזיל הנפקא מינה:
הביא ג' משואין כאחת. אם דיינינן ליה כתגר ופשיט לה הש''ס דאין זה תגר בזה אחר זה הוא דהוי תגר:
איזהו התגר. תוספתא (פ''ד). שיהא לו דין התגר והלוקח ממנו מעשר דמאי בזמן שרוב מכנסו מישראל כדלעיל כל שהביא התבואה והפירות ושנה ושלש דבג' פעמים מוחזק הוא לתגר:
רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מִמִּי לָקַח הָאִישׁ הַזֶּה נֹאמַר מִיִּשְׂרָאֵל דְּמַאי מִן הַגּוֹי וַדַּאי. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה הַתַּגָּר גּוֹי. וְיִשְׂרָאֵל וְגוֹי מַטַּייְלִין לְפָנָיו דְּמַי. הָתִיב רַב הוֹשַׁעְיָא וְהָא מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן דְּתַנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָא לֹא הִזְכִּירוּ רִימּוֹנֵי בַּדָּן וַחֲצִיר גֶּבַע אֶלָּא שֶׁהֵן מִתְעַשְּׂרִין וַדַּאי בְּכָל מָקוֹם. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּלוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל כְּהָדָא דְתַנֵּינָן וַדַּאי. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּלוֹקֵחַ מִן הַגּוֹי. הָא שְׁאָר כָּל הַדְּבָרִים דְּמַאי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּוַדַּאי אֲנָן קַייָמִין וּבְלוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל אֲנָן קַייָמִין. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה אֲגוֹרָנֵימוֹס גָּדוֹל וְדָחַק עָלָיו לִהְיוֹת מוֹכֵר בְּזוֹל. וְהִתִּירוּ לוֹ לִהְיוֹת 8a מוֹכֵר טְבָלִים וְהַלּוֹקֵחַ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעי קומי ר' מנא. ואמאי הכל הוא דמאי ונחזי ממי לקח האיש הזה שהוא המוכר עכשיו ונאמר אם מישראל לקח אז הוא דמאי ואם מן העכו''ם יהא ודאי דקס''ד שידוע הוא באיזה פעם לקח מישראל ובאיזה פעם לקח מן העכו''ם והכל מפירות של עצמן הוא:
תיפתר שהיה התגר עכו''ם. הא דקתני פעם אחת מן העכו''ם היינו מן התגר עכו''ם שלוקח מאנשים הרבה:
וישראל ועכו''ם מטיילין לפניו דמים. כלומר שישראל ועכו''ם מטיילין לפניו ודמים בידיהם שמכרו לו פירות שלהם ולא בלוקח מן העכו''ם מפירותיו קאמר וכיון שזה התגר עכו''ם שמכר לזה המוכר עכשיו לוקח מישראל ומעכו''ם תלינן לקולא וכל מה שניקח ממנו דמאי הוא ולא ודאי והיינו כר' יוחנן:
והא מתניתא מסייעא לר' יוחנן. ואמאי לא אייתית סייעתא לר' יוחנן ממה דשנינו במשנה (פ' י''ז דמסכת כלים) דתנינן שם הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני ולמה הוזכרו רימוני בדאן שיהו מקדשין כל שהן דברי ר''מ וכו' אר''י לא הוזכרו רימוני בדן וחצירי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום:
לפי שבדאן וגבע שני מקומות של כותים הן והכותים אינם מעשרים מה שמוכרים דלא חיישי אלפני עור לא תתן מכשול הלכך מתעשרים ודאי בכל מקום:
אם בלוקח מישראל בהדא תנינן ודאי. בתמיה ואמאי ולא יהא כשאר הלוקח פירות מע''ה שאינו מעשר אלא דמאי אלא כי אנן קיימין בלוקח עכשיו מן העכו''ם וטעמא דהחמירו באלו לפי שהן באין ממקומות הכותי' שלא עישרו הפירות שמכרו והעכו''ם הרי לא עישר והלכך הן ודאי הא שאר כל הדברים דמאי ואפי' בלוקח מן העכו''ם וסייעתא לר' יוחנן וקשיא לר' אלעזר:
מה אנן קיימין. והשתא במאי עסקינן הא דקתני מתעשרין ודאי בכל מקום דמשמע דאף שאינו לוקח מאותן המקומות עצמן אלא בכל מקום שהוא לוקח וניכרים הן שהן רמוני בדאן או חצירי גבע צריך לעשרן ודאי וממי לקחן זה הלוקח עכשיו:
אמר רב שמואל בר יצחק. לעולם בודאי ובלוקח מן ישראל אנן קיימין והא דקשיא אם בלוקח מישראל אמאי מעשרן ודאי תיפתר שהיה אגרונימוס גדול. השר של המדינה. ברבה ריש פ' ויקרא אגרונימון של המדינה. והיה בא לשם ודחק על המוכר שימכור בזול ומחמת כן התירו לו חכמים להיות מוכר טבלים שלא יצטרך ליטול מהן המעשר והלכך הלוקח בזה הזמן יחוש לעצמו וצריך לעשרן ודאי:
הַפֵּירוֹת לֹא הִילְּכוּ בָהֶן לֹא אַחַר הָרֵיחַ וְלֹא אַחַר הַמַּרְאֶה וְלֹא אַחַר הַטַּעַם וְלֹא אַחַר הַדָּמִים אֶלָּא אַחַר הָרוֹב. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אִם הָיָה יַיִן כְּגוֹן יַיִן חָדָשׁ וְיַיִן יָשָׁן הָֽלְכוּ בוֹ אַחַר הַטַּעַם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם היה יין. כלומר מלבד ביין שבזה ניכר הוא הרבה אם הוא יין חדש שהובא ממקום פלוני או יין ישן שהוא ממקום פלוני ובמקום אחר אינו מצוי יין ישן והילכו בו אחר הטעם:
הפירות לא הילכו בהן וכו'. תוספתא שם. כלומר שאין הולכין אחר אלו הדברים לומר שניכרים הן שבאו מא''י או מחו''ל מפני הריח או המראה או הטעם שבהן שאלו הם כך ואלו כך או שנלך אחר הדמי' שהבאין מכאן משתלמין כך והבאין מכאן משתלמין בפחות בכל כיוצא בזה אין הולכין אחריהן אלא אחר הרוב אם רוב הפירות שבשוק מא''י הן באין חייבין בדמאי ואם רוב מחו''ל פטורין:
אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וַחֲמִיתוֹן נְהִיגִין בְּהָדָא דְבֵילָתָא שׁוֹרַיי. שְׁאֶלִית לְרִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר וְאָמַר לִי כָּךְ נָהַג זוּגָא שׁוֹרַיי. רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר בְּשֵׁם זוּגָא דְקֵיסַרִין כָּל דַּחֲמֵי מַיָא שׁוֹרֵי. אִית דְּבָעֵי מֵימַר עַד מִגְדַּל מִלְחָא. וְאִית דְּבָעֵי מֵימַר עַד מְעָרַת טְלֵימוֹן. אָמַר רִבִּי אַבָּמַרִי מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין אָֽמְרֵי כָּל הַמִּינִין אֲסוּרִין בְּקֵיסָרִין. הַחִיטִּים וְהַפָּת וְהַיַּיִן וְהַשֶּׁמֶן וְהַתְּמָרִים הָאוֹרֶז וְהַכַּמּוֹן. וְלָא פָֽרְשִׁינָן דְּבֵילָה. בְּגִין דְּתַנֵּיתָהּ. וְהָא תַנֵּינָן אוֹרֶז וְכַמּוֹן וּפֵרַשְׁתְּנוּן. הֲנֵי שְׁייָרֵיהּ הִיא. הֲרֵי אֵלּוּ בִשְׁבִיעִית הֵיתֵר בִּשְׁאָר יְמֵי שָׁבוּעַ דְּמַאי. הֲרֵי אֵלּוּ בִשְׁבִיעִית הֵיתֵר וְיִהְיוּ בִּשְׁבִיעִית שְׁבִיעִית. יִשְׂרָאֵל מְשַׁמְּטִין וְגוֹי פָטוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹיִם רָבִים עַל כּוּתִים. בִּשְׁאַר יְמֵי שָׁבוּעַ דְּמַאי דִיהוּדָאֵי יִשְׂרָאֵל מְתַקְּנָן וְגוֹיִם פְטוּרִין יִשְׂרָאֵל וְגוֹיִם רָבִים עַל כּוּתִים. עַד הֵיכָן. פּוּנְדָּקָא דַעֲמוּדָא פוּנְדָּקָא דְּטַיְבְּתָא עַד כְּפַר סָבָא. וְצִורָן וַדַּאי בְּקֵיסָרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד היכן. דינו כקסרין לענין דמאי וקאמר אלו מקומות פונדקא דעמודא וכו':
ר' יצחק בר' אלעזר. ואיכא דאמרי דכך א''ר יצחק בשם זוגא דקסרין כל דחמי מיא שוריי. כל המקום שנראה מי נהר של קסרין נוהגין היתר בדבילה ששם היא מצויה דוגמת הדבילה שבא''י ועד היכן. אית דבעי מימר עד מקום הנקרא מגדל מלחא וא''ד עד מערת טלימון:
מיליהון דרבנן אמרין וכו'. כלומר דמשמע ממיליהון דאילו רבנן דפליגי אהא דר' יצחק דקאמר שהן נוהגין בקיסרין היתר בדבילה דהא מנו כל הדברים האסורין מקסרין משום דמאי החטים או הפת שהובאו וכו' ולא פירשו בהדיא לדבילה לטעמא משום דתניתה במתני' ופריך עלה והא תנינן נמי אורז וכמון ואפ''ה פירשו אותן אלא הוי על כרחך שיירי' היא מותרת היא שם כר' יצחק ולא כר' אבמרי דבעי למישמע מהני מיליהון דרבנן:
הרי אילו בשביעית היתר. סיומא דמיליהון דרבנן היא אלא משום הא דר' אבמרי הפסיק במיליהון וחוזר ומסיים אותן:
הרי אילו. המינין שמנו נוהגין שם בשביעית היתר ובשאר שני שבוע נוהגין בהן דמאי וכדמפרש טעמא:
הרי אלו היתר בשביעית. ואמאי ויהיו בשביעית שביעית כשאר פירות שביעית ומפני מה לא חששו שם גם לשביעית כמו שחששו בדמאי:
ומשני. שאני שביעית לפי שישראל משמטין ואינם חשודין על השביעית:
ועכו''ם פטור. כלומר של עכו''ם פטור ואינו נוהג בו שביעית וא''כ ישראל ועכו''ם רבים על הכותים שנמצאו שם וחשודין על השביעית והולכין אחר הרוב ולפיכך אין חוששין שמא פירי שביעית הן:
בשאר שני שבוע דמאי. אבל בדמאי בשאר שני שבוע היינו טעמא:
דיהודאי ישראל מתקנן. כלומר היהודים הכשרים שבישראל הן שמתקנין המעשרות ומ''מ יש בהן שחשודין על המעשרות:
ועכו''ם פטורין. כלומר והעכו''ם ודאי לא מעשרי שהרי אין חייבים הן לעשר:
ישראל ועכו''ם על הכותים. כלומר והשתא מצטרפין אותן ישראל שאין נאמנין על המעשרות ושל עכו''ם עם של הכותים שאין חוששין לעשר מה שמוכרין והן הרוב ולפיכך החמירו בדמאי יותר משביעית:
וצורן. ועיר צור ודאי כקיסרין הוא ומה שחששו בקיסרין כן נמי בצור:
אזלית לקסרין. וראיתי אותם שהן נוהגין בהדא דבילתא שיריי. היתר הן נוהגין בדבילה המצויה שם ואינן חוששין שמא מא''י הובאה ושאלתי לר' יצחק בר אלעזר ואמר לי כך נהג זוגא דרבנן דהתם היתר בדבילה:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא כּוּלְכַּסִּין הַנִּמְכָּרִין בְּקֵיסַרִין הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין מִפְּנֵי שֶׁרוּבָּן בָּאִין מֵהַר הַמֶּלֶךְ. רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא אָמַר בִּלְבָנִין. וְרַבָּנִין דְּקֵיסַרִין אָֽמְרִין בַּאֲדוּמִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בולכסין. הן מיני עכביות וממיני ירקות הן. הערוך:
מהר המלך. שהוא מא''י:
בלבנין. שהן חזקתן מהר המלך ורבנין דקסרין אמרין באדומין הוא שחששו:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן רִבִּי הִתִּיר בֵּית שְׁאַן מִפִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן זֵירוּז בֶּן חָמִיו שֶׁל רִבִּי מֵאִיר שֶׁאָמַר אֲנִי רָאִיתִי אֶת רִבִּי מֵאִיר לוֹקֵחַ יֶרֶק מִן הַגִּינָּה בַשְּׁבִיעִית וְהִתִּיר אֶת כּוּלָּהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא הָדָא אָֽמְרָה אָסוּר לְבַר נַשׁ מֵיעֲבַד מִילָּה בְצִיבּוּר אֲנִי אוֹמֵר אוֹתָהּ הַגִּינָּה הָֽיְתָה מְיוּחֶדֶת לוֹ דְּהִתִּיר אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי הִתִּיר בֵּית שְׁאַן רִבִּי הִתִּיר קֵיסָרִין רִבִּי הִתִּיר בֵּית גּוּבְרִין רִבִּי הִתִּיר כְּפַר צֶמַח. רִבִּי הִתִּיר לִיקַח יֶרֶק בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעיִת וְהָיוּ הַכֹּל מְלִיזִין עָלָיו. אָמַר לָהֶן בּוֹאוּ וּנְדַייֵן כְּתִיב וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחוֹשֶׁת. וְכִי לֹא עָמַד צַדִּיק מִמֹּשֶׁה וְעַד חִזְקִיָּהוּ לְהַעֲבִירוֹ. אֶלָּא אוֹתָה עֲטָרָה הִנִּיחַ לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהִתְעַטֵּר בָּהּ. וַאֲנָן הָעֲטָרָה הַזֹּאת הִנִּיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָנוּ לְהִתְעַטֵּר בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והתיר את כולה. בית שאן ע''פ עדות זו שאינה מא''י שהחזיקו בה עולי בבל:
אסור לבר נש מיעבד מלה בצבורא. שלא יעשה דבר בפני הרואין שמא ילמדו ממנו היתר למקום אחר כעובדא דר''מ שמפני שראה אותו אוכל מן הגינה העיד זה ואני אומר אותה הגינה היתה מיוחדת לו כלומר יכול להיות שאותה הגינה הפקירו בשביעית ולהיו' מיוחדת לר''מ א''נ שהיה יודע שאותה הגינה מן המותר היא:
דהתיר את כולה. בתמיה ורבי למד ע''י כן והתיר את בית שאן כולה:
במוצאי שביעית. אף בא''י דתלינן שמח''ל הביאו א''נ שמא נתגדלו במוצאי שביעית כדאמר לעיל (פ''ז דפאה) שאמרו לו באפוקי ריש שתא איזדרעון באותה שעה התיר רבי ליקח ירק ובמוצאי שביעית מיד:
יהיו הכל מליזין עליו. שהתיר מקום שנהגו בו אבותיו איסור ואמר להן באו ונדיין ואני מביא לכם ראיה מן הכתוב:
וכי לא עמד צדיק ממשה ועד חזקיהו להעבירו. והלא אסא ויהושפט ביערו כל הע''ז אלא אותה עברה הניח לו הקב''ה לחזקיהו להתעטר בו ולהיות על שמו אף אנו כן:
8b רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה מְפַקֵּד לְטַלָּייָא לֹא תִיזְבּוּן לִי יֶרֶק אֶלָּא מִן גִּינְתָא דְּסִיסְרָא. קָם עִימֵּיהּ הַזָּכוּר לַטּוֹב אָמַר לֵיהּ זִיל אֲמַר לְרַבָּךְ לֵית הָדָא גִּינְתָא דְּסִיסְרָא דִיהוּדָיי הֲוָת וּקְטָלֵיהּ וּנְסָבָהּ מִינֵיהּ וְאִין בְּעִית מַחְמְרָא עַל נַפְשָׁךְ אִישְׁתְּרֵי לְחַבְרָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הוה מפקד לטלייא. היה מצוה לנער הקטון שלו או לתלמידו וכך הוא לקמן (סוף פ''ט דשביעית) לא תקנה לי ירק בשביעית אלא מן ההיא גינתא דסיסרא כך היתה נקראת והיו נוהגין בה היתר. קם עמיה זכור לטוב בא אליהו זכור לטוב אל הנער וא''ל זיל אמור לרבך לית הדא גינתא דסיסרא בעצמה אלא של יהודי אחד היתה וקטליה הנכרי ולקחה ממנו והיה קורא שמה גינתא דסיסרא על שמו:
ואין בעית מחמרא. ועוד אמור לו בשבילי אם תרצה להחמיר על נפשך תחמיר אבל תתיר לחבירך לפי שאין כאן בית מיחוש שכבר התירו לאלו המקומות:
רִבִּי יוֹסֵי דִכְפַר דָּן בְּשֵׁם רִבִּי בֶּן מְעָ‍ֽדְיָה הַמִּינִין הָאֲסוּרִין בְּבֵית שְׁאַן. הַקֶּצַח וְהַשּׁוּמְשּׁוּם וְהַחַרְדַּל וְהַשּׁוּם וְהַבּוּלְבָּסִין הָאֲפוּנִין הַשְּׁחוֹרִין וּבְצָלִים הַנִּמְכָּרִים וּבְנֵי הַמְּדִינָה הַנִּמְכָּרִים בְּמִידָּה וּפוּל הַמִּצְרִי הַנֶּאֱגָד בְּשִׁיפָה מֵינְתָה הַנֶּאֱגָד בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְהָאִיסְטָפֻנִינֵי לְעוֹלָם וְקֶפַלּוֹטוֹת מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד חֲנוּכָּה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד חֲנוּכָּה אִיסּוּר רָבָה עַל הַהֵיתֵר. מִן הַחֲנוּכָּה וְעַד הָעֲצֶרֶת הֵיתֵר רָבָה עַל הָאִיסּוּר. וּלְעִנְיַן סְפִחִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד חֲנוּכָּה אִסּוּר סְפִחִין. מִן הַחֲנוּכָּה וְעַד הָעֲצֶרֶת הֵיתֵּר סְפִחִין. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה צְרִיכָה. הַקִּישּׁוּאִין וְהַדִּילּוּעִין וְהָאֲבַטִּיחִין וְהַמְּלַפֶּפּוֹנוֹת וְהַיַיִן וְהַשֶּׁמֶן וּתְמָרִים אֶפֶּסִּיוֹת וְיֵשׁ אוֹמֵר אַף הַתּוּרְמוֹסִין וּפַת חַלָּה לְעוֹלָם הֲרֵי אֵילּוּ בַשְּׁבִיעִית שְׁבִיעִית. בִּשְׁאָר שְׁנֵי שָׁבוּעַ מַה. רִבִּי יוֹנָה אָמַר דְּמַאי רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וַדַּאי. וְלֹא פְּלִיגִין. מָה דְּרִבִּי יוֹנָה אוֹמֵר דְּמַאי בְּלוֹקֵחַ מִן הַבַּלּוֹנְקֵי . וּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר וַדַּאי בְּלוֹקֵחַ מִן הַגִּינָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מן החנוכה ועד העצרת היתר ספיחין. לפי שכבר אינם מצויים כל כך מספיחי השנה:
מן העצרת ועד ראש השנה. חוזרין ומתגדלין ספיחין אחרים של אותה השנה ואיכא למיחש לספיחי אסור:
צריכה. מספקא לן דאיכא למיתלי נמי בספיחי מקום היתר שבסוף השנה אינם מצויים הרבה של איסור:
אפסיות. על שם מקומן א''נ מל' אפיזייני הנזכר בריש פ' במה אשה בפירושא דטוטפת ואותן התמרים גדלים בדמות אפסייני:
ופתחילה. מין א' מהתורמסין שגדל כעין תאומות. מל' פת באפריקי שתים. א''נ פתחלה ע''ש המין שהן נפתחות ומתבקעות מאליהן וכל אלו המינים בבית שאן לעולם הרי אלו בשביעית דין שביעית להם:
בשאר שני שבוע מה הן לענין מעשר. בלוקח מן הבלונקי. מל' פלן כלומר הגדלים בשדה וחזקתן הפקר ומה דא''ר יוסי ודאי בלוקח מן הגינה שחזקתה משתמרת:
והבולכסין. מין ירק כדלעיל:
המינין האסורין בבית שאן וכו'. לפי שאלו המינין ניכרין שמא''י הן באין:
מר''ה עד חנוכה אסור ספיחין. שמסתמא הן ספיחי שביעית ממקום האסור:
ובני המדינה. כך שמם:
הנמכרים במדה. מפני חשיבתן ואבצלים נמכרים ג''כ קאי:
הנאגד בשיפה. של גמי:
ומינתה. מינט''ו בלע''ז ובפ''ק דעוקצין שרשי המיתנא:
הנאגד בפ''ע. מאותן המין בעצמו:
והאסטפנינן. מעין המוסטפית הנזכרים במתני' ריש פ''ק:
לעולם. בין נאגדות בפני עצמה ובין הנאגדות בשיפה:
והקפלוטות. כרוב:
מן העצרת ועד חנוכה כדמפרש ר''ז שבאותו זמן מביאין הרבה ממקום אסור לשם והאיסור רבה על מה שמביאין ממקום היתר ומן החנוכה ועד העצרת שאחריו שוב אין מביאין הרבה ממקום אסור וההיתר רבה על האיסור והולכין אחר הרוב:
ולענין ספיחים. בשביעית בבית שאן:
עַד הֵיכַן. פּרשתא ורציפתא ונפשא דפגוטיה עד כפר קרנים וכפר קרנים כבית שאן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד היכן. היא בית שאן ותאמר אלו המקומות וכו' וכפר קרנים עצמה הכל כבית שאן:
רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זְכַרְיָה הַמִּינִין הָאֲסוּרִין בְּפַּנַּייַס הָאֶגּוֹזִין וְהָאוֹרֶז וְהַשּׁוּמְשְּׁמִין וּפוּל הַמִּצְרִי. גַּמְלִייֵל זוּגָא אָמַר אַחְיָנִיוֹת הַבְּכוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה הָדָא דְּתֵימַר מִתַּרְנְגוֹל קֵיסָרִיוֹן וּלְמַעְלָן. אֲבָל מִתַּרְנְגוֹל קֵיסָרִיוֹן וּלְמַטָּן כְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי הָֽיְתָה שָׂדֵהוּ זְרוּעָה יֶרֶק וּבָא וּמְצָאָהּ אוֹרֶז. יֶרֶק מוּתָּר וְהָאוֹרֶז אָסוּר. אוֹרֶז מִלְּמַעְלָן וְיֶרֶק מִלְּמַטָּן יֶרֶק מוּתָּר וְהָאוֹרֶז אָסוּר. אֲבָל רוֹב הַשָּׂדוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת הַמִּינִין הַלָּלוּ. וַאֲפִילוּ תֵימַר רוֹב הַשָּׂדוֹת הַלָּלוּ עוֹשׂוֹת רוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ רוֹב הַמִּינִין הַלָּלוּ אֵינָן בָּאִין אֶלָּא מִן הָאִיסּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המינין האסורין. באלו המקומות:
כפניים. תמרים שלא בשלו:
גמליאל זוגא אמר אף האחיניות. הן הדורמסקין שנשנו בפרק כיצד מברכין גבי עובדא דבר קפרא ותלמידיו:
הבכורות. מן הממהרות להתבשל בביכור וטעמא דכולהו שממקום החיוב הן באין:
הדא דתימר. שחששו באלו מקומות. משום דמאי באלו המינין שמנו:
מתרנגול קסרין ולמעלן. שם מקום הנקרא כן ומפני שהוא רחוק לא גזרו אלא על אלו המינים שדרכן להביא אותן מא''י אבל משם ולמטן שהוא קרוב לא''י כא''י היא בכל המינין:
ר' יונה בעי. הוה קשיא ליה על הא דמני לעיל מהמינין שגזרו עליהם דמאי במקומות הסמוכין לא''י ואם היתה שדהו זרועה ירק ובא ומצאה אורז כלומר שמצאה שיש בה מקום פנוי וזרע אורז אצל הירק א''כ יהא הירק מותר והאורז יהא אסור וקשיא אורז מלמעלן וירק מלמטן. ירק מותר והאורז אסור בתמיה דקס''ד דגזרו על המינין שמנו מהנזרעים בשדות באלו המקומות הואיל וסמוכות לא''י הן והשתא אם שדהו זרועה חציה ירק וחציה אורז ועל האורז גזרו ועל הירק לא גזרו ויהיה זה מותר וזה אסור ואמאי והא בשדה אחת הן ואורז דנקט לאו דוקא אלא אחד מן המינין שגזרו עליהם דמאי ומשום דדרך לזרוע אורז אצל הירק נקט אורז:
אבל. באמת. כלומר דהדר ומפרק ר' יונה לנפשיה דבאמת היינו טעמא מפני שרוב השדות הללו שבאלו המקומות הסמוכין עושות רוב המינין הללו ולפיכך גזרו עליהן ולא על מינין אחרים שאין מצויין שם כל כך ולא גזרו אלא על המצוי:
ואפילו תימר. ומהדר הש''ס דלא היא דאפי' תימא רוב השדות הללו אין עושות רוב המינין הללו כצ''ל ולאו משום אלו הנזרעים בשדות באלו המקומות גזרו אלא ה''ט משום דרוב המינין הללו אינן באין אלא מן האיסור דהואיל ואלו המקומות סמוכין הן הרוב מאילו המינין מביאין ממקום החיוב מא''י למכרן שם ולפיכך הוא דגזרו דמאי על המינין הללו:
תַּנִּי הָאוֹרֶז שֶׁבְּחוֹלַת אַנְטוֹכִיָּא מוּתָּר בִּמְקוֹמוֹ. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי הִתִּיר עַד כדון. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי וּכְמִידָּתָהּ לְכָל רוּחַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא (ריש פ''ב) וה''ג שם האורז שבתחילת אנטוכיא מותר במקומו ר''א בר' יוסי אומר אורז שבתחילת אנטוכיא מותר הוא עד בורו. לת''ק לא התירו אלא במקומו שהוא מצוי שם שהוא תחילת מדינת אנטוכיא אבל משם ולהלן חיישינן שמא מא''י הובא ורבי אלעזר בר' יוסי מתיר עד מקום הנקרא בורו והוא בוארי הנזכר בראש הפרק:
ר' יונה בעי וכמדתה לכל רוח. לדברי ר''א בר' יוסי שמתיר עד המקום הזה לפי שמצוי שם אורז שבתחלת אנטוכיא אי אמרינן דכמדתה לכל רוח שבתחלת אנטוכיא מותר או לא לפי שאינו מצוי אלא ברוח הזה שמתחלת אנטוכיא עד מקום בורו:
אֵילּוּ עַייָרוֹת אֲסוּרוֹת בִּתְחוּם צוֹר שצת וּבצת וּפי מצובת וחנוּתא עֲלִייָתָא וחניתא תַּחְתִּיָּה בריא וראש מיא ועמון וּמזי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו עיירות אסורות בתחום. תוספתא (פ''ד) דשביעית דקחשיב שם עיירות העמדות על תחום של א''י ויש עיירות שגזרו עליהן ואסורות בשביעית ויש שמותרות ואלו הן האסורות:
צור וכו'. הדא דאת אמר בראשונה. שנאסרו אבל עכשיו יש אחרות שמנו סוסיתה וכו':
אָמַר רִבִּי מָנָא הָדָא דְּאַתְּ אָמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו יֵשׁ [עַייָרוֹת אַחֵרוֹת שֶׁהֶחֱזִיקוּ בָּהֶם יִשְׂרָאֵל שֶׁהֶם אֲסוּרוֹת. אֵילּוּ עַייָרוֹת אֲסוּרוֹת בִּתְחוּם] סוּסִיתָה. עיינוש ועין תרע ורם ברין ועיון ויעדוט וּכפר וחרוב ונוב וחספיה וּכְפַר צֶמַח. רִבִּי הִתִּיר כְּפַר צֶמַח. רִבִּי אִימִּי בְּעִי וְלֹא מִמַּעֲלֵי מִסִּין הֵן. סָבַר רִבִּי אִימִּי מַעֲלֵי מִסִּין כְּמִי שֶׁנִּתְכַּבְּשׁוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא ממעלי מסין הן. לא''י ואמאי התיר רבי:
סבר ר' אימי מעלי מסין כמי שנתכבשו. הן ונכללין בכיבוש א''י ולפיכך הוא דבעי הכי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source