יַיִן לְקִילוֹר קֶמַח לַעֲשׂוֹתוֹ מָלוּגְמָא חַייָבִין בְּוַדַּאי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בִּדְמַאי הֵן עַצְמָן פְּטוּרִין מִן הַוַּדַּאי. הָכָא אַתְּ אֲמַר פְּטוּרִין מִן הַוַּדַּאי וְהָכָא אַתְּ אֲמַר פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. כַּאן עַל גַּב גּוּפוֹ הוּא בָטֵל וְכַאן כֵּיוָן שֶׁהוּא נוֹתְנוֹ הוּא בָטֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הכא את אמר פטורין מן הודאי והכא את אמר פטורין מן הדמאי. מ''ש ברישא דקתני הן עצמן פטורין מן הדמאי הא בודאי חייבין ומ''ש בסיפא דקתני הן עצמן פטורין אפי' מן הודאי:
כאן ברישא על גב גופו הוא בטל. כלומר אינו בטל אלא כשהוא אוכל ונכנסין לתוך גופו אבל כל זמן שאינו אוכל אותן ניכר היין בתוך המורייס וכן באלונתית ובכולן אבל כאן בסיפא ביין לתוך הקילור וקמח למלוגמא ורטייה כיון שהוא נותנו לתוך הקילור או למלוגמא כבר הוא בטל ואינו ניכר לא היין ולא הקמח ולפיכך הקילו אף בודאי כשבאו ליד החבר לאחר שנתערבו ונתבטלו:
יין לקילור. ליתן לתוך הקילור שמשימין בתוך העין לרפואה וסיפא דהתוספתא היא והכי גרסינין שם יין ליתן לתוך הקילור וקמח לעשותו מלוגמא ורטיה פטור מן הדמאי וחייב בודאי והן עצמן פטורין מן הודאי וגי' הספר בכאן נשתבשה:
יַיִן לְמוּרִייֵס וְיַיִן לַאֲלוֹנְטִית קִטְנִיּוֹת לַעֲשׂוֹתוֹ טְחִינִין חַייָבִין בִּדְמַאי וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בְּוַדַּאי הֵן עַצְמָן פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. מַה נָן קַייָמִין אִין כְּרִבִּי אֲפִילוּ בִדְמַאי יְהוֹ חַייָבִין אִין כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ 4b בְּוַדַּאי יְהוֹ פְטוּרִין. אֶלָּא רִבִּי אֲנָן אָֽמְרִין בְּקַלִּין שֶׁהֵקִילוּ בִדְמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יין למורייס. תוספתא היא בפ''ק הלוקח יין ליתן לתוך המורייס ויין לעשותו אלונתית. והוא עשוי ממים ויין ושמן אפרסמון. קטנית לעשותן טחינין ושם גריס וכרשינין לעשותן טחינין. והוא מאכל של גריסין ותבלין מעורבין בו חייבין בדמאי. אם ספק הוא כגון שלקחו מע''ה חייב לתקן דמאי הואיל ובאו לידו של חבר כשהן בעין ואצ''ל שיתקן בודאי אינם מעושרין:
הן עצמן. ואם לקח אותן כך כשהן מעורבין ביד עם ארץ פטורין מן הדמאי שלא גזרו על תערובת דמאי:
מה אנן קיימין. ומפרש הש''ס אליבא דמאן אנן קיימי להא דקתני הן עצמן פטורין אי כרבי אפי' בדמאי יהו חייבין ואי כר' אליעזר בר''ש אפי' בודאי יהו פטורין ופלוגתא דרבי וראב''ש שם בתוספתא דגריס הלוקח יין ושמן ליתן ע''ג חטטין וכרשינין לעשות טחינין חייב בדמאי ור''א בר''ש פוטר ולגי' האי ש''ס בהאי ברייתא היה כתוב דברי רבי ור''א בר''ש פוטר ומסיים שם וכן היה ר''א בר''ש אומר הלוקח כרשינין לעשותן טחינין פטור מן הדמאי וזה טעות דמוכח הוא שהרי דין דכרשינין כבר שנוי הוא לר''א בר''ש דפוטר בדמאי וצ''ל וכן היה ר''א בר''ש אומר הלוקח וכו' פטור מן הודאי שמעינן מיהת דרבי מחמיר באלו הדברים אפילו בדמאי ור''א בר''ש מיקל אף בודאי וכמאן אתיא הא דקתני ברישא הן עצמן פטורין מן הדמאי:
אלא כרבי אנן אמרין. אפי' תימא כרבי:
בקלין שהקילו בדמאי. כלומר דזה הוא אחד מן הדברים שהקילו בדמאי ולא גזרו על התערובת שנתערב כשהוא ביד ע''ה ושאני הלוקח יין ליתן לתוך מורייס וכיוצא בו דהתם באו ליד חבר כשעודן בעין כדפרישית:
וְהָתַנִּי קִילוֹר שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר בַּהֲנָייָה. שַׁנְייָא הִיא דִּכְתִיב לֹא יִדְבַּק בְּיָֽדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֶרֶם. מַה בֵּינָן לִשְׁמָרִים שֵׁל גּוֹי אִילּוּ שְׁמָרִים שֵׁל גּוֹי שֶׁמָּא אֵינָן אֲסוּרִין בַּהֲנָייָה. הָא שְׁמָרִים שֶׁיָּֽבְשׁוּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם הֲנָייָת עֲבוֹדָה זָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מה בינן לשמרים של עכו''ם. על הברייתא פריך דאוסרת בהנאה לקילור של ע''ז וכי מה בינה לשמרים והן החרצנים והזגין דאסורין בהנאה כשהן לחים הא אם יבשו אין בהן משום הניית ע''ז כדתנן בפ' אין מעמידין החרצנים והזגין שלהם לחין אסירין ויבישין שנשתהו יב''ח מותרין דאין להן ממשות של איסור ואמאי הקילור אסור הרי אינו ניכר בו ממשות של ע''ז ולא משני מידי:
שנייא היא. ע''ז דכתיב בה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם אפי' כ''ש ממנה:
והתני קילור של ע''ז אסור בהנייה. מפני היין שבו אלמא לא מחשבינן ליה כמו שנתבטל:
מִן גְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. כְּזִיב עַצְמָהּ מַה הִיא. תַּנִּי גְּזִיב עַצְמָהּ פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני בתוספתא שם. כזיב עצמה פטורה מן הדמאי:
כזיב עצמה מה היא. כלפנים או כלחוץ:
הַלּוֹקֵחַ מִן הַחֲמֶרֶת בְּצוֹר וּמִן הַמְגוֹרֶת בְּצִידָן חַייָב הָא מִן הַמְגוֹרֶת בְּצוֹר וּמִן הַחֲמֶרֶת בְּצַידָן פָּטוּר. מֵחֲמוֹר יְחִידִי בְצוֹר. חֲמֶרֶת שֶׁנִּכְנְסָה לְצוֹר דֶּרֶךְ כְּזִיב. אִתָא חֲמֵי אִילּוּ עָֽמְדָה לָהּ בִּכְזִיב פְּטוּרָה עַכְשָׁיו שֶׁנִּכְנְסָה לְצוֹר חַייֶבֶת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
איתא חמי. כלומר דמתמה הש''ס אתה רואה מאי קא מיבעיא ליה אלו עמדה לה בכזיב פטורה דהא אמרינן כזיב עצמה כלחוץ ואנו תולין שמח''ל מביאין ועכשיו משום שנכנסה לצור יהא חייבת בתמיה:
חמרת שנכנסה לצור דרך כזיב. בעיא היא אם אנו יודעין שבאו מדרך כזיב ונכנסו לצור מהו:
מחמר יחידי בצור. כלומר וכן מחמר יחידי פטור אף בצור דתלינן משדות צור עצמה הביא כיון שאינו אלא יחידי:
הא מן המגורת בצור ומן החמרת בצידן פטור. לפי שצור אינה כ''כ קרובה להארץ ואין דרך בעלי האוצרות להיות אוצרין שם מפירות הארץ כ''א ממקום היותר קרוב להם והוא ח''ל והחמרים שמביאין ממקום יותר רחוק לפיכך בצידן פטור שאין דרכן להביא מהארץ שהיא יותר קרובה לה אלא מחו''ל הן מביאין ובצור חייבין כדאמרן שהיא אינה קרובה כ''כ ודרך החמרים להביא מן הארץ לשם:
ומן המגורת בצידן. מן האוצרות שאוצרין בצידן והיא יותר קרובה להארץ מצור חייב שחזקתן שאוצרין מפירות הארץ:
הלוקח מן החמרת בצור. מן חבורה של החמרים שהביאו תבואה בצור וחזקתן מן הארץ שהיא קרובה לה הן מביאין לפיכך חייב בדמאי:
תַּנִּי אָמַר רִבִּי יוּדָה לֹא פָֽטְרוּ בֵית הִלֵּל אֶלָּא שֶׁמֶן שֶׁל פִילְייָטוֹן בִּלְבַד. אֲחֵרִים אוֹמְרִים בְּשֵׁם רִבִּי נָתָן מְחַייְבִין הָיוּ בֵית הִלֵּל בְּשֶׁמֶן ווֶרֶד וְיִירִינוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בתוספתא שם:
לא פטרו ב''ה. שמן ערב אלא לשמן של פלייטון בלבד והוא שמן אפרסמון דלריחא היא דעבידא:
מחייבין היו ב''ה בשמי ורד ורדינון. ורדינון ג''כ מיני ורדי קטנים וטעמא דהני לסיכה עבידי כדתנן בסוף פרק י''ד דשבת דקיי''ל סיכה כשתיה. וכדתנן לקמן בסוף פרקין שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי:
תַּנִּי כּוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר חוּץ מִשְּׁיָרֵי מְנָחוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר הַשְּׁאָר בְּמַחְלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הַיידָא מַחְלוֹקֶת. מַה נָן קַייָמִין אִין כְּרִבִּי מֵאִיר הִיא מַעֲשֵׂר הִיא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יְהוּדָה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי חִזְקִיָּה יָתִיב וּמַתְנֵי הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ בְּקָדְשֵּׁי קֳדָשִׁים אוֹ בָקֳדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּמַחְלוֹקֶת. וְאָֽמְרִית לֵיהּ מֲנָן שָׁמַע רִבִּי הָדָא מִילְתָא וְאָמַר לִי מִן רִבִּי יִרְמְיָה. וְאָֽמְרִית יְאוּת רִבִּי יִרְמְיָה דְּהוּא שְׁמִיעַ הָדָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא דְּאָמַר בְּמַחְלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי דְּלָא שְׁמִיעַ לֵיהּ צְרִיכָא לֵיהּ דּוּ אָמַר הַיידָא מַחְלוֹקֶת. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר הִיא מַעֲשֵׂר שֵׁנִי הִיא שְׁיָרֵי מְנָחוֹת הִיא לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יְהוּדָה מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני כולן וכו' כמו אמר מר הוא וגרסי' להא בפ''ב דקידושין בהלכה ז' ואיידי דמייתי התם הברייתא דפליגי בה אמוראי בפירושה מייתי הכא נמי כן:
חוץ משירי מנחות. שאם קרא שם עליהן לא עשה כלום דהואיל וקדשים הן לא חל עליהם תרומת מעשר ומעשר שני דהא מדינא פטור הוא מדמאי:
השאר במחלוקת. השאר דקחשיב להו במתני' חלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר במחלוקת דר''מ ור''י דלקמן הן:
היידא. איזו היא מחלוקת שאתה אומר דבשאר פליגי בה ובשירי מנחות הכל מודים בה דבמה אנן קיימין:
אין כר''מ. אי כר''מ דמתני' דהתם דקסבר המקדש במע''ש בין בשוגג בין במזיד לא קידש דמעשר שני ממון גבוה הוא א''כ היא מעשר היא שירי מנחות דבשניהן לא עשה כלום לר''מ דדין מעשר שוה לדין שירי מנחות לדידיה ולא חל עליו הקדש אחר כמו בשירי מנחות:
אין כר' יהודה. ואי כר' יהודה דאמרינן התם דפליג נמי ארישא דקתני המקדש בחלקו בין בקדשי קדשים בין בקדשים קלים אינה מקודשת וקאמר ר' יוחנן דר' יהודה פליג כדמייתי לה נמי לקמן וס''ל לר' יודה המקדש בחלקו מקודשת דממונו של כהן הוא וא''כ לדידיה מה שעשה עשוי אף בשירי מנחות דהא שלו הן וחל עליהן שם תרומת מעשר ומע''ש דמה שירצה לעשות בהן עושה:
אזלית לקיסרין. ושמעתי שם שהיה ר' חזקיה יושב ושונה המתני' דקידושין המקדש בחלקו וכו' אינה מקודשת וקאמר עלה דפליגי בה דר''א קאמר דד''ה היא האי רישא דמתני' ור' יוחנן קאמר דבמחלוקת היא ור' יהודה דפליג התם בסיפא פליג נמי ארישא וס''ל דהמקדש בחלקו מקודשת:
ואמרית ליה. מנין שמע רבי הדא מילתא דר''א דאמר ד''ה היא רישא דההיא מתני' ואמר לי מן ר' ירמי' שמע כן:
ואמרית יאות השתא ניחא לי שפיר הא דר' ירמיה דאמר לעיל השאר במחלוקת וחוץ משירי מנחות ומשום דר' ירמי' דהוא שמע הדא דר' אלעזר דקאמר ד''ה היא ור' יהודה מודה ברישא דהתם דאין מקדשין בחלקו דמשלחן גבוה קא זכו:
הוא דאמר במחלוקת. לפיכך קאמר רבי ירמיה דהשאר במחלוקת והיינו הלקוח בכסף מעשר דלר''מ דסבר ממון גבוה הוא ואינו חל עליו שם תרומת מעשר ומעשר שני ולר' יודה דקסבר התם ממון הדיוט הוא והלכך חל עליו אבל בשירי מנחות אפילו ר' יהודה מודה דלא חל עליהם דקדשים הן:
ר' יוסי דלא שמיע ליה. הדא דר''א דאמר רישא דהת' ד''ה לפיכך צריכא ומיבעיא ליה דהוא אמר היידא מחלוקת וכו' כדבעי לעיל:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא עַד כְדוֹן בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי אֲפִילוּ בְּוַדַּאי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אפי' בודאי. כלומר דר' זעירא השיב לו כן דסתם אמרו הלקוח בכסף מעשר ואפי' הכסף הוא של ודאי:
ר' בון בר חייא בעא קומי ר' זעירא הא דתנינן הלקוח בכסף מעשר פטור מדמאי אם עד כאן לא אמרו אלא בלקוח מכסף מעשר של דמאי דהואיל והכסף הוא של דמאי שוב לא גזרו על הלקוח ממנו משום דמאי:
וְתַנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא מְתוּקָּנִין וְאַתְּ אֲמַר הָכֵן. מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן שֶׁאֵין אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו. תַּנִּי וְכוּלָּן שֶׁקָּרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלָּהֶן מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני וכולן וכו' מפני אחד וכו'. כלומר דדחי לה הש''ס להאי שינויא אליבא דר' הושעיא ומתמה עלה דהא תנא תני וכולן א''כ על כל מה שנשנה במתניתין שפטורין מדמאי קאי ואת אמרת דטעמא מפני דגזרינן אטו אחד שאינו מתקן וכי האי טעמא שייכא לכולן דקחשיב הלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות דלא מיירי שזה הע''ה בדוקא הוא המביא או שהוא יודע שזה החבר הלוקח ממנו לקח בכסף מעשר או שלוקח זה לצורך מנחות לשתאמר בהן הטעם מפני שאימת קדשים עליו ובדיעבד אם קרא שם למעשרות מה שעשה עשוי דחששו מפני אחד שאינו מתקן בתמיה דהא סתמא קתני הלוקח וכו' ואי אמרת דכל אלו על של ע''ה בעצמו הוא א''כ הכי הוה מיבעי ליה למיתני החלה והמדומע והלקוח בכסף מעשר ושירי מנחות מע''ה פטורין מדמאי ומדלא תני הכי ש''מ דמיהת הני תרתי בתרייתא לאו בע''ה עצמו דוקא הוא דאמרו אלא אף בחבר שלקח מע''ה התבואה בכסף מעשר וכן אם הביא מנחה ממה שלקח מע''ה פטורין הלקוח וכו' ושירי המנחה מדמאי והרי לא שייך כאן אימת קדשים עליו אלא דטעמא כר' יוחנן שלא גזרו כלל לדמאי בדברים הללו:
מפני אחד. ומשני אין דאפ''ה אמרו מה שעשה עשוי שמפני שלפעמים נמצא ע''ה אחד שאינו מתקן שאין אימת קדשים עליו לפיכך אמרו חכמים שאם הפריש וקרא שם מה שעשה עשוי ואע''פ שלכתחילה לא חששו בשביל אחד מיהו אם קרא שם דבריו קיימין משום דשמא יש אחד שאין אימת קדשים עליו:
ותני. כלומר והא דתני בתוספתא שם וכולן שאמרו במתני' שפטורין מדמאי אם קרא שם לתרומת מעשר ולמ''ש שלהן מה שעשה עשוי ודין תרומת מעשר ומ''ש של דמאי עליהן ובשלמא על דעתי' דר' יוחנן דאמר לא גזרו עליהן דמאי ניחא דלא גזרו לחייבו לתקן ואם הפריש מה שעשה עשוי אלא על דעתי' דר' הושעיא קשיא שהרי מתוקנין הן לדבריו דקאמר אימת קדשים עליו ומתקן אותן קודם שיתן לכהן ואת אמר הכן שאם קרא שם להן מה שעשה עשוי בתמיה וכי יש תרומת מעשר ומ''ש אחר שכבר נתקן הכל:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בְּשָׁעָה שֶׁגָּֽזְרוּ עַל הַדְּמַאי לֹא גָֽזְרוּ עַל הַדְּבָרִים הַלָלּוּ. אָמַר רִבִּי הוֹשַׁעְיָא אֵימַת קֳדָשִׁים עָלָיו וְאֵינוֹ נוֹתֵן לַכֹּהֵן דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן. וְחַלַּת עַם הָאָרֶץ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּחַלַּת עַם הָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל חָבֵר שֶׁלָּקַח עִיסָּה מֵעַם הָאָרֶץ וְהִפְרִישׁ חַלָּתָהּ לֹא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הִיא הָדָא הִיא הָדָא. וְהַמְדוּמָע עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּפֵירוֹת עַם הָאָרֶץ הִיא מַתְנִיתָא. אֲבָל חָבֵר שֶׁלָּקַח פֵּירוֹת מֵעַם הָאָרֶץ וְנִדְמְעוּ לֹא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן הִיא הָדָא הִיא הָדָא. מַאן נְפַק 5a מִבֵּינֵיהוֹן סְאָה עוֹלָה מִתּוֹךְ מֵאָה עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן חַייֶבֶת עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָא פְטוּרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
סאה עולה מתוך מאה. נמי איכא בינייהו ואיפכא הואי וכגון שזה ע''ה הפריש תרומה גדולה בביתו וכדאמרינן דבתרומה גדולה נזהרין הן ונפלה סאה של תרומה לתוך מאה חולין שלו שהדין בזה שהסאה תעלה ותנתן לכהן. והשאר חולין הן כמו שהיו ומפני שאימת קדשים על ע''ה לדברי ר' הושעיא אינו נותן הסאה תרומה שעלתה לכהן עד שיתקן כל אותן המאה סאה שהרי אינו ידוע לו אם אותה הסאה שנפלה היא שעלתה ומחמת שאימת קדשי' עליו מתקן הוא את כל המאה ממעשרות כדי שיתן לכהן הסאה של תרומה ויהיה דבר מתוקן וא''כ אם לקח החבר לאלו מאה סאה ממנו פטור הוא מדמאי לר' הושעיא אבל לדברי ר' יוחנן דלא ס''ל האי טעמא שאימת קדשים עליו אלא דלא גזרו בהני דמאי כלל וזהו במדומע דוקא ואם החבר לוקח המדומע מעם הארץ בהא הוא דל''ג אבל הכא מכיון שהסאה של תרומה עולה בא' ומאה ולאחר שעלתה הוו אלו מאה כחולין ממש ואין כאן מדומע והוי כשאר פירות הלקוחין מע''ה לאחר שהפריש תרומה גדולה שחייבין בדמאי:
מאן נפק מביניהון. כלומר ומאי איכא עוד נ''מ מבינייהו והיכא מצינו איפכא דלפעמים לדברי ר' יוחנן חייב בדמאי ולדברי ר' הושעיא פטור:
והמדומע. וכן בהמדומע דקתני דלדברי ר' הושעיא בפירות ע''ה מיירי שלאחר שהפריש תרומה גדולה שעליה אינם חשודין הם נפלה סאה של תרומה לפחות ממאה חולין ונדמע הכל ותורת תרומה עליו וצריך למוכרו לכהן חוץ מדמי אותה סאה ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן מפני אימת קדשים שבאותו מדומע עליו ופטור החבר שלקחה מדמאי אבל בחבר שלקח פירותו מע''ה ונדמעו אצלו וכגון שכבר הפריש תרומת מעשר משום דמאי ולא הפריש עדיין מע''ש ונפלה סאה של תרומת מעשר לפחות ממאה ונדמעו בזה לא פטרו להחבר מדמאי במדומע הזה וצריך להפריש עוד מע''ש כדין שאר פירות הלקוחין מע''ה ולדברי ר''י הכל דין אחד להם דלא גזרו בדברים הללו דמאי:
על דעתיה דר' יוחנן היא הדא היא הדא. אבל לדעתיה דר' יוחנן דקאמר דבדברים הללו לא גזרו דמאי א''כ הכל דין אחד להם ואף בחלת חבר שהפריש מהעיסה שלקח מעם הארץ פטור לתקן שיעור חלתו מדמאי דלא גזרו כלל בדברים הללו:
אבל חבר שלקח עיסה מעם הארץ והפריש חלתה לא. בזה לא הקילו לדברי ר' הושעיא שכשלקח החבר ממנו העיסה עדיין לא היה אימת קדשים על ע''ה וצריך החבר לתקן דמאי מן העיסה ואח''כ להפריש חלה:
ר' הושעיא. קאמר דטעמא הויא משום שאימת קדשים על ע''ה ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן ומפרש ואזיל לכל חד וחד לטעמיה דקאמר. וחלת עם הארץ. כלו' והשתא חלת ע''ה דקתני על דעתיה דר' השעיא מפרשינן דבחלת ע''ה ממש היא מתניתא שהפריש הוא החלה מעיסתו ונתנה לכהן אין הכהן חושש משום דמאי שמא החלה זו מעיסת תבואה שאינה מתוקנת לפי שאימת קדשים עליו ולא היה נותן לו דבר שאינו מתוקן ובודאי תיקן הכל בתחילה מחיוב המעשרות של תבואתו:
א''ר יוחנן. לפרושי להא דקחשיב בסיפא דמתני' קאי חלת עם הארץ וכו' דר' יוחנן קאמר טעמא דכולהו משום שבשעה שגזרו חכמים על הדמאי לא גזרו על דברים הללו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source