Dmaye
Daf 3b
משנה: הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה קֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. מִן גְּזִיב וּלְהַלָּן פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. חַלַּת עַם הָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָע וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר שְׁיָרֵי מְנָחוֹת פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. וְשֶׁמֶן עָרֵב בֵּית שַׁמַּאי מְחַייְבִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין.
Traduction
Les fruits que l’on achète pour servir de semences (34)Les graines, pour lesquelles il est certain qu'elles ne sont pas rédimées ne peuvent pas servir de semailles. (Pea 1,6), (Hulin 7b)., ou pour être donnés aux animaux, la farine pour tanner les peaux, l’huile servant à l’éclairage ou au frottement des ustensiles, sont affranchis de la dîme supplémentaire du Demaï. Ce qui provient du pays situé à partir de la frontière septentrionale de Kezib et au-delà (Gn 38, 5) en est affranchi. La parcelle de pâte (Halla) d’un ignorant destinée au sacerdote, la part sacrée d’oblation sacerdotale mêlée au profane (35)''Pour la racine DEMA'''' employée dans ce sens, voir (Ex 22, 28).'', ce qui a été acheté pour l’argent de rachat de la 2ème dîme, les restes des offrandes faites au Temple (36)''Par exemple, ce qui reste de l'offrande de farine; une parcelle est brûlée sur l'autel, et le reste est aux sacerdotes.'', en sont affranchis. Quant à l’huile épicée (opobalsamum), il faut, selon Shammaï (en raison de sa valeur) prélever les parts dues. Hillel en dispense (37)Elle ne sert qu'à enduire le corps.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח לזרע. שלקח תבואה לזורעה פטור מדמאי דאלו טבל ודאי אסור לזרוע:
ולבהמה. שלקח מתחלה להאכיל לבהמה פטור מדמאי אבל לקח מתחלה לאדם ונמלך עלי' לבהמה חייב בדמאי:
קמח לעורות. לעבד בו עורות:
שמן להדלקת הנר או לסוך בו את הכלים וכן יין לקילור כל אלו פטורין מדמאי שלא גזרו אלא במשתמש בו לגופו:
מכזיב ולהלן. כזיב הוא סוף המקום שכבשום עולי בבל ומשם ולהלן כבשו עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל ולא גזרו על הדמאי אלא על הארצות שכבשום עולי בבל בלבד והלכך מכזיב ולהלן פטור מדמאי וכן כזיב עצמה כלחוץ וכל הפירות שנמצאו שם פטורין שחזקתן מפירות המקום שנמצאו בו:
חלת עם הארץ. חלה שהפריש לא גזרו עליה דמאי:
והמדומע. לקח פירות מע''ה והפריש תרומת מעשר ונתערבו עם פירות אחרים לא גזרו בו דמאי להיות מפריש עוד מעשר שני:
והלקוח בכסף מעשר. שלקח פירות מעם הארץ בכסף מעשר שני:
ושירי מנחות. שהקומץ למזבח והשירים נאכלין לכהנים כל אלו לא גזרו עליהם דמאי שכיון שאמר לו זה ע''ה המוכר מתוקנין הן פטור מלעשר:
ושמן ערב. שמן אפרסמון א''נ שמן זית מעורב עם בשמים:
וב''ה פוטרין. לפי שאין חזקתו לאכילה אלא לריח:
הלכה: מִכֵּיוָן שֶׁלְּקָחוֹ לְזֶרַע לֹא שַׁנְייָא הִיא דָּבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָלָה הִיא דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָלָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן וְתַנִּי כֵּן לְקָחָן לְזֶרַע וְחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לַאֲכִילָה בָּאִין מַחֲשָׁבָה. לְקָחָן לַאֲכִילָה וְחִישֵּׁב עֲלֵיהֶן לְזֶרַע לֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ.
Traduction
Si ces fruits ont été achetés pour servir de semences, la question de savoir si la semence de ce produit est épuisée, ou ne l’est pas, est peu importante (et, en tous cas, l’on est dispensé d’en prélever les parts légales). En effet, dit R. Yohanan, et l’on a adopté son avis: si l’on a acheté certains fruits douteux pour s’en servir comme semences, et que, réflexion faite, l’on désire les manger, c’est comme si l’on n’avait pas l’intention d’en manger, et ils sont dispensés; si on les a achetés pour la consommation et que l’on désire ensuite s’en servir comme semences, cela ne dépend pas de la pensée qui s’annule et l’obligation subsiste.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מכיון שלקחו לזרע לא שנייא היא דבר שזרעו כלה היא דבר שאין זרעו כלה. כלומר דאע''ג דבטבל של ודאי מחלקינן בין דבר שזרעו כלה לבין דבר שאין זרעו כלה כדתנן בפ''ט דתרומות לענין גידולי טבל אבל הכא בטבל של דמאי שלא גזרו בלוקחו לזריעה אין חילוק בין אם הוא דבר שזרעו כלה או לא דלעולם פטור מלעשר:
א''ר יוחנן ותני כן. ותנינן בת ספתא בהדיא כן דהכי שנינו שם בפ''ק לוקחין לזרע אחד דבר שזרעו כלה ואחד דבר שאין זרעו כלה:
לקחן לזרע. ואח''כ נמלך וחישב עליהן לאכילה:
באין מחשבה. כלומר באין הן לחיוב במחשבה שחישב עליהן לאכילה וחייב לעשר דמאי:
לקחן לאכילה. ואח''כ נמלך וחישב עליהן לזרע:
לא הכל ממנו. לא כל הימנו לפוטרן. דמכיון שנתחייבו בדמאי בשעח לקיחה. שוב אינו יכול להוציאן מחיוב דמאי:
תַּנִּי אֵין זוֹרְעִין טֵבֵל וְאֵין מְחַפִּין טֵבֵל אֲבָל מְחַפִּין עִם הַגּוֹי טֵבֵל. הַשֹּׁכֵחַ וְזָרַע טֵבֵל פָּטוּר שֶׁכְּבָר אָבַד. בַּדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְלַקֵּט אֲבָל בַּדָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִתְלַקֵּט קוֹנְסִין אוֹתוֹ שֶׁיְּלַקֵּט אוֹתוֹ בְּלֹא צֶמַח. אֲבָל אִם צוֹמֵחַ נַעֲשֶׂה כַדָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לְהִתְלַקֵּט.
Traduction
On a enseigné encore: il n’est pas permis de semer des fruits non encore soumis aux prélèvements légaux, ni de les recouvrir de terre (pour les conserver), et l’on peut aussi enfouir ces fruits sous terre chez l’étranger (sans que cela soit considéré comme semailles). Si, par oubli, on a semé ces produits non rédimés, cela ne fait rien; car ces semences sont considérées comme perdues, à l’égal d’autres objets que l’on n’a pas l’habitude de recueillir. Mais, si c’est l’usage, on est obligé, à titre d’amende, de recueillir ces semences avant qu’elles ne grandissent; une fois qu’elles ont germé, on n’en tient plus compte, et c’est un objet qu’il n’est plus possible de recueillir (et il n’y a pas d’amende).
Pnei Moshe non traduit
תני בתוספתא שם וה''ג התם אין זורעין את הטבל ואין מחפין את הטבל ואין עושין עם העכו''ם בטבל ישראל ששכח וזרע את הטבל עד שלא צימחה פטור שכבר אבד. ובספרי הדפוס נשתבשה ההעתקה כאן:
ואין מחפין משום דמחפה כזורע הוא כדאמרי' בפ''ג דמכות המחפה בכלאים לוקה:
בדבר שאין דרכו להתלקט. הא דאמרינן דאם שכח וזרע טבל פטור מלעשר דוקא בדבר שא''א ללקט אותו אחר הזריעה כגון גרעיני תבואה וכיוצא בה:
אבל בדבר שדרכו להתלקט. כגון לפת וצנון וכיוצא בהן קונסין אותו שילקט אותו ולעשרו:
בלא צמח. ודוקא שלא צמחו אחר ששתלן אבל אם כבר צמחו נעשה כדבר שאין דרכו להתלקט ופטור מלעשר:
אָֽמְרוּ רִבִּי יוֹחָנָן כַּד הֲוָה אֲכַל אֲפִילוּ קוֹפָּד אֲפִילוּ בֵּיעָה הֲוָה מְתַקֵּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידוֹי לֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֶת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. דּוּ חָשַׁשׁ לַמַּשְׁקִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן.
Traduction
Lorsque R. Yohanan mangeait de la viande, ou un œuf, il en prélevait la dîme. Mais, lui objectèrent ses élèves, notre maître ne nous a-t-il pas enseigné le contraire? Comme il est dit (Dt 14, 22): Tu prélèveras la dîme sur tous les produits de tes semailles, cela n’implique-t-il pas l’exclusion des produits du règne animal? Il le faisait par la crainte que les liquides dans lesquels on avait cuit la viande ou l’œuf ne soient susceptibles d’être rédimés.
Pnei Moshe non traduit
אמרו על ר' יוחנן שהיה נוהג בעצמו אפי' אם אכל בשר או בצים הי' מתקן ומעשר וא''ל לא למדתנו רבינו דאלו פטורין ממעשרות דאת כל תבואת זרעך כתיב:
דו חשש למשקין שיש בהן. כלומר הא דתיקן ר' יוחנן משום דהוא חשש להמשקין שנתבשלו בתוכן כגון ביין ושמן וכיוצא בהן ואם הן מדמאי היה מחמיר על עצמו לתקן אפי' הבשר והבצים שנתבשלו בהן:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי לָא לָמָּה לִי דְמַאי אֲפִילוּ וַדַּאי. לָמָּה לִי מִיעוּט אֲפִילוּ רוֹב. וְלֹא כֵן תַּנִּי אֵין מְבִיאִין תְּרוּמָה מִן הַגּוֹרֶן לָעִיר וְלֹא מִן הַמִּדְבָּר לְיִישׁוּב אֶלָּא אִם כֵּן הָֽיְתָה בְמָקוֹם שֶׁהָֽיְתָה גְרָרָתָהּ מֵבִיאָהּ וְנוֹטֵל דָּמִים מִן הַשֶּׁבֶט. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִצְוָה הִיא לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מוּעָט. וְאֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה בִּדְבַר מְרוּבָּה. וּבְוַדַּאי אֲבָל בִּדְמַאי אֵינוֹ מִצְוָה לְהָשִׁיב אֲבֵידָה. דְּתַנֵּינָן וּמְאַבְּדִין אֶת מִיעוּטוֹ בַדְּרָכִים. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵין בְּיָדוֹ מָעוֹת. הָיוּ בְיָדוֹ מָעוֹת רִבִּי נְחוּמָי בְּרֵיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא אָמַר (אַבָּא) הָיוּ מָעוֹת בְּדִיסַקִּיָּא וְלֹא הָיָה מְחַלְלוֹ. אַתְיָא דְּרִבִּי חִייָא בְּרִבִּי ווָא כְּרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי 3b אָחָא כְּרִבִי אִמִּי.
Traduction
On considère comme perdue une petite quantité diminuée ou laissée en route''. R. Aboun bar Hiya demanda en présence de R. Ila: pourquoi cette observation s’applique-t-elle seulement aux fruits sur lesquels il y a doute? N’en est-il pas de même pour les fruits soumis avec certitude aux obligations légales? Et pourquoi ne s’agit-il que d’une petite quantité, non d’une grande? Or, on a enseigné: ''l’on n’est pas tenu de rapporter l’oblation de la grange en ville, ni du désert dans un endroit habité, à moins qu’elle se trouve dans un endroit d’où les bêtes féroces peuvent l’enlever; en ce cas, on apporte aux sacerdotes cette oblation, et par contre l'on reçoit un dédommagement de la caisse sacerdotale''. (N’en résulte-t-il pas qu’on n’établit pas de distinction?) —C’est que, fut-il répliqué, n’est-il pas recommandé au moins de restituer de tels objets perdus? (mais cela n’en vaut pas la peine, parce qu’il s’agit de peu de chose pour les objets douteux). Allant plus loin, R. Yossé dit: il est recommandé de rapporter la perte, au cas où elle est peu importante, mais ce n’est plus un acte méritoire s’il s’agit d’une grande quantité, même de produits soumis avec certitude aux divers droits. Cependant, s’il s’agit de fruits douteux (même peu nombreux), la recommandation de rapporter ce qui serait perdu n’a pas lieu d’être, puisque l’on a enseigné que l’on considère comme perdue une petite quantité égarée en route (même la perte n’étant pas considérable) (32)''Entre cette phrase et la suivante, dit le commentateur Isaïe Pik sur ce passage, cité par R. Simson, il manque les mots: '''' Tel est l'avis de R. Zeira '''', selon lequel il est question dans notre Mishna de seconde dîme, non d'oblation.''. – L’autorisation énoncée par la Mishna, de pouvoir laisser perdre ou profaner les fruits douteux (après l’échange), s’explique au cas où l’on n’aurait pas d’argent (pour les racheter et les consommer à Jérusalem); mais si l’on a de l’argent, est-on tenu de racheter les produits, même peu nombreux, pour ne pas les laisser se perdre comme toute 2ème dîme douteuse? Selon R. Aha, on la rachète. Il se peut qu’il n’y ait pas de rachat, répondit R. Nihoumi fils de R. Hiya bar Aba, puisqu’il arriva par exemple à mon père d’avoir son argent dans une boîte close (et perdue) de sorte qu’il n’a pas pu en opérer le rachat (il s’agit, selon lui, dans la Mishna, de seconde dîme). L’opinion de R. Hiya bar Aba est conforme à celle de R. Zeira (de ne pas échanger), et l’avis de R. Aha (ou de R. Levi) à celui de R. Amé (33)''Selon R. Zeira; ainsi qu'il a été dit plus haut, au commencement de ce, au sujet du devoir de l'enlèvement, on établit une distinction entre notre Mishna et une autre qui semble la contredire; selon R. Amé, au contraire, il s'agit de cas semblables.''.
Pnei Moshe non traduit
למה לי דמאי אפילו ודאי. אהא דקתני ומאבדין את מיעוטו בדרכים פריך דר' בון בר חייא ס''ל כר' אמי בפירושא דמתני' דאין משנה זו יוצא מידי תרומת מעשר של דמאי ומאבדין את מיעוטו והלכך קאמר מאי איריא דמאי ומיעוטו אפי' ודאי ורובו נמי אין מקפידין עליו אם הוא בדרכים כדתנינן בברייתא דלקמיה:
וכי לא כן תני. בברייתא אין מביאין תרומה מן הגורן שאין הבעלים מחויבין להטפל בה ולהביאה מן הגורן לעיר ולא מן המדבר לישוב אלא הכהן הוא יוצא לשם ונוטל חלקו:
אא''כ היתה במקום שחיה גוררתה. כצ''ל דכיון דפסידא דמוכחא היא התקינו חכמים שיהא מביאה ונוטל דמים מן השבט שהכהן ושלם לו שכר הבאתה הא לאו הכי מניחה אותה שם ואע''פ שהולכת לאיבוד וא''כ אפי' בתרומה ודאי מניחה בדרכים:
א''ל ואינה מצוה להשיב אבידה. בתמיה וכי לא קאמר בברייתא דהיכא דאיכא פסידא דמוכחא כגון שחיה גוררתה וכיוצא בו שצריך להביאה מפני השבת אבידה ונוטל שכרה מן הכהן וה''נ מיירי במתני' דאיכא פסידא דמוכחא ולפיכך דוקא בדמאי ובדבר מועט הוא דלא חששו כדמסיק לקמיה:
א''ר יוסי מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט. רבי יוסי מקשי עלה דאי בכה''ג מיירי א''כ מצוה הוא להשיב אבידה גם בדבר מועט ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה. בתמיה כלומר וכי מצות השבת אבידה בדבר מרובה דוקא נאמרה והלא אף בדבר מועט מצוה היא. ובודאי תשובת ר' אילא היא כלו' בודאי הוא דחששו אף לדבר מועט משום מצות השבת אבידה אבל בדמאי אינו מצוה להשיב אבידה בדבר מועט וטעמא דכיון דדבר מועט הוא והכהן צריך לשלם שכר הבאה לא חששו חכמים בדמאי שהוא ספק ואין דבר מיעט כדאי להשכר הטיפול ובודאי משום קדושת תרומה חששו אף לדבר מועט היכא דאיכא פסידא דמוכחא:
דתנינן ומאבדין את מיעוטו בדרכים. כלומר והיינו דתנינן דבכה''ג דאמרן הוא דמיירי דאף במקום דאיכא פסידא דמוכחא בדרכים מאבדין את מיעוטו בתרומת מעשר דמאי:
עד כדון בשאין בידו מעות. האי מילתא היא דאזלא למאן דמפרש לעיל דמתני' במעשר שני של דמאי הוא דאיירי דביה הוא דשייך חילול וכדאסיק לקמיה דאי בתרומת מעשר מאי חילול הוא דשייך ביה. ובמעשר שני הוא דבעי דעד כאן שנינו דמאבדין את מיעוטו בדרכים בשאין בידו מעות ואין יכול לחללו דקי''ל אין פודין מעשר שני אלא במעות שהוא ברשותו:
היו בידו מעות. מאי אם צריך הוא לחללו הואיל ויש בידו מעות ולא יניחנו לאבד או לא:
ר' ניחומא ברי' דר' חייא בר בא אמר. אבא היו לו מעות בדיסקיא ולא היה מחללו. אע''פ שהיו לו מעות בשק שלו אפ''ה לא היה חושש לחללו והניחו לאיבוד בדרכים. אתיא דר' חייא בר בא כר' זעירא. ר''ז דלעיל דמפרש דמתני' במע''ש של דמאי מיתוקמא והכי ס''ל נמי לר''ח בר בא והלכך לא היה חושש לחללו דמאבדין את מיעוטו בדרכים קתני:
ודר' אחא. ט''ס הוא דלא נזכר כאן ר' אחא אלא דר' בון בר חייא גרסינן. דבעי עלה לעיל מהאי ברייתא אין מביאין תרומה וכו' משום דאיהו ס''ל כר' אמי דלעיל דמפרש להמתני' דבתרומת מעשר של דמאי נמי מיתוקמא כדקאמר אין המשנה הזה יוצא ידי תרומת מעשר של דמאי וכדפרישית:
רִבִּי יִרְמְיָה שְׁלַח לְרִבִּי זְעִירָא חָדָא מְסָאנָא דִתְאֵנִים דְּלָא מְתַקְּנָא. וַהֲוָה רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימָר מַה רִבִּי זְעִירָא מֵיכוּל דְּלָא מְתַקְּנָא. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא סְבַר מֵימָר מַה אֵיפְשַׁר דְּרִבִּי יִרְמְיָה מְשַׁלְּחָה לִי מִילָּא דְּלָא מְתַקְּנָא. מַה בֵּין דֵּין לְדֵין אִיתַכְלָת טֵבֵל. לְמָחָר קָם עִימֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ הַהִיא מְסָנָתָא דִּשְׁלַחְתְּ לִי אֶתְמֹל מְתַקְּנָא הֲוָת. אֲמַר לֵיהּ אָֽמְרִית מַה רִבִּי זְעִירָא מֵיכוּל מִילָּא דְּלָא מְתַקְּנָה. אֲמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא אָֽמְרִית כֵּן הֲוָה רִבִּי יִרְמְיָה מְשַׁלְּחָה לִי מִילָּה דְּלָא מְתַקְּנֵיהּ. רִבִּי אַבַּא בַּר זְמִינָא בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אָמַר אִין הֲווֹן קַדְמָּאֵי בְּנֵי מַלְאָכִים אֲנָן בְּנֵי נַשׁ. וְאִין הֲווֹן בְּנֵי נַשׁ אֲנָן חֲמֹרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא בְּהַהִיא שַׁתָּא אָֽמְרִין אֲפִילוּ לַחֲמָרָתֵיהּ דְּרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לָא אִידְמִינָן.
Traduction
R. Jérémie envoya à R. Zeira un panier de figues non rédimées (38)Cet épisode se retrouve en Bereshit-rabba,60., parce que R. Jérémie se disait qu’il est impossible à R. Zeira de manger des produits sans les rédimer au préalable. D’autre part, R. Zeira se disait: il est impossible que R. Jérémie m’envoie quoi que ce soit avant de l’avoir rédimé. Mais en comptant l’un sur l’autre, il arriva que des produits non rédimés furent consommés. Le lendemain, R. Zeira se leva, alla chez son ami et (en le remerciant) lui demanda: n’est-ce pas, le panier de figues que tu m’as envoyé hier était rédimé? —Non, répondit-il, car j’ai pensé qu’il serait impossible à R. Zeira de manger un objet avant de le rédimer. —Moi aussi, répondit celui-ci, je me disais qu’il serait impossible à R. Jérémie de m’envoyer un objet non rédimé d’avance. Selon R. Aba bar Zebina, R. Zeira s’écria alors: si nos ancêtres ont été des fils d’anges, nous ne sommes vis-à-vis d’eux que des mortels (sujets à l’erreur); s’ils ont été des hommes, nous sommes des ânes à leur égard (39)''Voir même série (Sheqalim 5, 1) (48c); Babli, (Shabat112b).''. A ce propos, dit R. Mena, Zeira dit aussi: je ne ressemble même pas à l’ânesse de R. Pinhas ben Yaïr (qui refusa, quoiqu’affamée, de manger du fourrage non rédimé).
Pnei Moshe non traduit
חדא מסאנא. כלכלה אחת של תאנים ולא היתה מתוקנת ממעשר וסמך עצמו ואמר מה וכי ר' זעירא אפשר שיאכל דבר שאינו מתוקן ובודאי הוא יתקן ור' זעירא סמך עצמו על ר' ירמיה ואמר מה וכי אפשר שישלח לי ר' ירמיה דבר שאינו מתוקן מה ובין דין לדין נתאכלו התאנים טבל ולמחר כשפגעו זה בזה ושאל אותו אם היתה מתוקנת והשיבו אני סמכתי עליך ור' זעירא אמר לי' אף אני עליך סמכתי ואכלתי כך:
בההיא שעתא אמרין. כשאירע הדבר הזה לר' זעירא אמרנו ואפילו לחמרי' של ר''פ בן יאיר לא נידמינו וכהאי עובדא דלקמיה שגנבוה לסטים בלילה והיתה טמונה אצליהם במערה ג' ימים ולא טעמה כלום ולסוף נמלכו להחזירה לאדונה שלא תמות ותסרח המערה ושלחוה וכשבאת על פתח השער התחילה לצעוק וא''ל ר' פנחס פתחו לה לעלובה זו שכבר יש ג' ימים שלא אכלה כלום ופתחו לה ואמר להם תתנו לה איזה דבר שתאכל ונתנו לה שעורים ולא אכלה וכשאמרו לו שאל אותן אם הם מתוקנים והשיבו הן לפי הדין שהיה דמאי ופטור ממעשר דמאי ושאל להם אם הרימותם בשביל דמאי וא''ל ולא כן למדתנו רבינו הלוקח לבהמה וכו' והשיב ומה אעשה לעלובה זו והיא מחמרת על עצמה הרבה ותקנו הדמאי ואז אכלה:
דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ פָּחוֹת מֵאֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת בְּפָרוּס אֲפִילוּ כַמָּה מוּתָּר. מַה פְלִיגִין. רִבִּי מָנָא אָמַר לֹא פְלִיגִין. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרוּ פָּחוֹת מֵאוֹכֶל מוּתָּר לְאַבֵּד בְּפָרוּס אֲבָל בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹצָדָק בֵּין בְּפָרוּס בֵּין בְּשָׁלֵם עַד כִּגְרוֹגֶרֶת.
Traduction
On a enseigné chez R. Yanaï que, pour une quantité insuffisante à un repas, il est permis de ne pas tenir compte de la perte, s’il s’agit de morceaux; mais tout fruit entier doit être rapporté, quelque petit qu’il soit, à moins d’être inférieur à une figue sèche. Selon R. Yohanan au nom de R. Simon ben Yocadak, il faut avoir égard à tout objet entier, à moins qu’il soit inférieur à une figue sèche; mais, si ce sont des morceaux, quelle que soit leur quantité, on n’en tient pas compte. Ces deux avis sont-ils opposés l’un à l’autre, ou non? —Oui, répondit R. Mena: il n’y a pas à tenir compte d’une petite perte, si ce sont des morceaux, mais de tout entier, à moins qu’il soit inférieur à une figue, selon R. Yanaï. Au contraire, selon R. Yohanan au nom de R. Simon ben Yocadak, qu’il s’agisse de morceaux, ou d’entiers, à moins d’être inférieurs à la valeur d’une figue, il faut en tenir compte.
Pnei Moshe non traduit
דבי ר' ינאי אמרי. לפרש הא דקתני ומאבדין את מיעוטו קאי וכמה הוא מיעוט:
פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס. אם הוא בחתיכות פרוסות פרוסות מותר לאבד בשיעור פחות מאוכל ואוכל הוא כגרוגרות ופחות מכאן לא נקרא אוכל וכדמצינו בפ''ב דסוכה דקתני וכשהביאו לר' צדוק אוכל פחות מכביצה וכו' אלמא דפחות מכביצה נקרא אוכל ועד כגרוגרת כדאשכחן בשיעור הוצאת שבת:
אבל בשלם עד כגרוגרת. ולא גרוגרות בכלל וכדמפרשינן לקמן מאי אבל דקאמר:
ר' יוחנן בשם ר''ש בן יהוצדק בשלם עד כגרוגרות בפרוס אפי' כמה מותר. וקאמר הש''ס מה ופליגין. אם הא דקאמר ר' יוחנן בפרוס אפי' כמה מותר היינו אפי' בגרוגרת או יותר. ופליגי בפרוס או לא:
ומפרש ר' מנא דלא פליגין לא בשיעורא ולא במידי והכי קאמרי:
דבי ר' ינאי אמרי פחות מאוכל מותר לאבד בפרוס כלומר לכ''ע בין בפרוס בין בשלם שיעורו לאבד דוקא בפחות מאוכל והיינו בפחות מגרוגרות אבל לא בגרוגרות ולדבי ר' ינאי היינו דאיכא בין פרוס לבין שלם דאם יש כאן כמה חתיכות פרוסות מותר לאבד מעט מעט מכאו''א ובלבד שיהא בין הכל פחות מגרוגרות ולא יותר אבל בשלם עד כגרוגרת כלומר מהשלם האחד הוא דמותר לאבד עד כגרוגרת ולא שיצטרף מעט מעט מכמה ככרות שלמים שיש כאן וטעמא דהואיל ושלמים הן לא התירו לקלקל את כולן ולאבד מכאו''א והשתא בשיעורא דאיבוד אין חילוק בין פרוס לבין שלם אף לדבי ר' ינאי אלא דההפרש בענין הצטרפות השיעור הוא והיינו אבל בשלם דקאמרי ומשום דדבי ר' ינאי לא פירשו למילתייהו בהדיא הלכך קאמר ר' יוחנן דהכי בעינן למימר בשלם עד כגרוגרות וכדאמרן מאחד דוקא ולא להצטרף מעט מכאו''א ובפרוס אפילו כמה מותר כלומר אפי' כמה שהן מותר לאבד מעט מכאו''א ובלבד שלא יאבד כ''א עד גרוגרת ולא גרוגרות בכלל והיינו דקאמר ר' מנא דלא פליגין במידי ומשום דחייב אדם לומר בל' רבו הלכך דבי ר' ינאי קאמרי כמו ששמעו מר' ינאי רבן ור' יוחנן קאמר כמו שקיבל מר''ש בן יוצדק:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּעִי מָהוּ לְאַבֵּד כָּל שֶׁהוּא וּלְאַבֵּד. וְנוֹתְנוֹ לְעַם הָאָרֶץ לוֹכַל כְּנֶגְדּוֹ בִדְמַאי. הָא בְּוַדַּאי לֹא שֶׁאֵין מוֹסְרִין וַדַּאי לְעַם הָאָרֶץ.
Traduction
R. Oshia demanda: puisque l’on en fait peu de cas, peut-on, en principe, détacher une petite part et la laisser perdre? oui, si elle est sans valeur. – ''On peut en donner, dit la Mishna, à l’homme ignorant et en consommer l’équivalent à Jérusalem''. Cela a lieu pour les fruits douteux, non pour ceux qui sont soumis avec certitude aux divers droits, car ces derniers fruits ne doivent pas être cédés aux gens ignorants (de crainte qu’ils oublient d’opérer les prélèvements légaux).
Pnei Moshe non traduit
מהו להפריש כל שהוא ולאבד. כצ''ל וגי' הדפוס טעות דמוכח הוא כלומר אם מותר לכתחילה להפריש מעט למע''ש של דמאי ועל מנת לאבד ולא איפשטא הכא:
ונותנו לעם הארץ ויאכל כנגדו. ומפרש דוקא במעשר שני של דמאי התירו זה על מנת שיאכל כנגדו הא בודאי לא שאין מוסרין דבר שהוא קדוש מעשר שני ודאי לעם הארץ שאינו נזהר לאכלו בטהרה:
Dmaye
Daf 4a
חֲמָרָתֵיהּ דְּרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר גְּנָבוּנָהּ לִיסְטֵיֵי בְּלֵילִיָּא 4a עָֽבְדָת טְמוּרָה גַבָּן תְּלָתָא יוֹמִין דְּלָא טַעֲמָא כְּלוּם. בָּתָר תְּלָתָא יוֹמִין אִיתְמַלְּכוּן מַחֲזָרָתָהּ לְמָרָהּ. אָֽמְרִין נִישְׁלְחִינָהּ לְמָרָהּ דְּלָא לִימוֹת לְגַבָּן וְתִיסְרִי מְעָֽרְתָא. אַפְקוּנָהּ וְקָמַת עַל תּוּרְעַת דְּמָרָהּ שׁוּרִייַת מְנַהֲקָה אֲמַר לוֹן פּוֹתְחוּן לַהֲדָא עֲלִיבְתָא דְּאִית לָהּ תְּלָתָה יוֹמִין דְּלָא טְעִימַת כְּלוּם. פָּֽתְחוּן לָהּ וַעֲלַת לָהּ. אֲמַר לוֹן יְהָבוּן לָהּ כְּלוּם תֵּיכוּל. יְהָבוּן קוֹמָהּ שְׂעָרִין וְלָא בְעִית מֵיכוּל. אָֽמְרֵי לֵיהּ רִבִּי לָא בְעִית מֵיכוּל. אֲמַר לוֹן מְתַקְּנָן אִינּוּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ אִין. אֲמַר לוֹן וַאֲרֵימִיתֻן דְּמַייָן. אָֽמְרוּ לֵיהּ וְלֹא כֵן אִילְפָן רִבִּי הַלּוֹקֵחַ לְזֶרַע וְלִבְהֵמָה קֶמַח לְעוֹרוֹת וְשֶׁמֶן לְנֵר שֶׁמֶן לָסוּךְ בּוֹ אֶת הַכֵּלִים פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. אֲמַר לוֹן מַה נֵיעֲבִיד לְהָדָא עֲלִיבְתָא דְּהִיא מַחְמְרָה עַל גַּרְמָהּ סַגִּין. וַאֲרִימוּן דְּמַייָן וָאָֽכְלָת.
Traduction
Voici ce qui arriva à cette bête domestique: un soir, des brigands l’enlevèrent et la tinrent cachée chez eux trois jours, pendant lesquels elle ne goûta à rien. Au bout de ce temps, les voleurs se proposèrent de la restituer à son maître; nous préférons, se dirent-ils, la rendre, que de la voir mourir près de nous et empester notre caverne. Ils la relâchèrent; elle alla se placer à la porte de son maître et se mit à braire; ouvrez à cette pauvre transfuge, dit le maître; voilà trois jours qu’elle n’a rien mangé. On lui ouvre; elle entre. —Donnez-lui à manger, dit le maître. On mit aussitôt de l’orge devant elle, mais elle refusa d’en prendre; et, comme on lui en fit l’observation, Rabbi demanda à ses gens: Avez-vous nettoyé l’orge, en enlevant la terre ou les cailloux? Oui, dirent-ils. —En avez-vous enlevé aussi ce qui serait dû pour le doute sur les oblations légales? —Non, répondirent-ils, puisque notre maître nous a enseigné que si l’on achète des fruits pour s’en servir comme semences, ou pour les donner aux animaux, ou de la farine pour tanner les peaux, ou de l’huile servant soit à l’éclairage, soit au frottement des ustensiles, on est dispensé des prélèvements en cas de doute. C’est vrai, répliqua Rabbi, mais elle est si méticuleuse qu’elle renchérit ce devoir pour elle. On fit le prélèvement, et elle mangea.
תְּרֵין מִסְכֵּינִין אַפְקְדוּן תְּרֵין סְאִין דִּשְׂעָרִין גַּבֵּי רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר זַרְעוֹן וְחַצְדּוֹן. וָאַעֲלוּן בְּעָייָן מֵיסַב שְׂעָרֵיהוֹן. אֲמַר לוֹן אַייתוּן גַּמְלָיָא וַחֲמָרָיָא וּסְבוּן שְׂעָרֵיהוֹן.
Traduction
@– Deux pauvres (40)Devarim rabba, section Ekeb. avaient mis en dépôt chez le même R. Pinhas ben Yaïr deux saas d’orge, que celui-ci sema dans son champ: à la moisson, il recueillit le tout. Lorsqu’ils revinrent, ils voulurent reprendre leurs 2 saas. Faites venir des chameaux et des ânes pour emporter tout le produit de votre orge (41)Acte de probité féconde..
Pnei Moshe non traduit
תרין מסכנין וכו'. כל אלו המעשים לספר בגודל חסידותו של ר''פ בן יאיר ורוב גדולתו שהיה גוזר ונתקיים כדלקמן. שני עניים הפקידו אצלו סאתים שעורים וזרע אותן וקצרם ולבסוף בקשו מדת השעורים שהפקידו אצלו ואמר להם תביאו גמלים וחמורים לטעון עליהם ותקחו השעורים שלכם שנתרבו כל כך:
רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר אֲזַל לְחַד אֲתַר אֲתוּן לְגַבֵּיהּ אָֽמְרוּן לֵיהּ עַכְבָּרָיָא אֲכַל עִיבּוּרָן. גָּזַר עֲלֵיהֹן וְצַמְתּוּן שָׁרוּן מְצַפְצְפִין אֲמַר לוֹן יָֽדְעִין אַתּוּן מַה אִינּוּן אָֽמְרִין אָֽמְרוּ לֵיהּ לָא. אֲמַר לוֹן אָֽמְרוּ דְּלָא מְתַקְּנָא. אָֽמְרוּ לֵיהּ עוֹרְבָן וְעָֽרְבוֹן וְלָא אַנְכּוּן.
Traduction
Le même rabbin se rendit dans une localité d’où l’on se plaignait à lui que les souris dévoraient presque tout le blé de la récolte. Il conjura les souris de se rendre à son appel; elles se réunirent devant lui et commencèrent à siffler. Il dit alors aux habitants de la localité: comprenez-vous ce qu’elles disent? Non, répondirent-ils. Voici, observa le rabbi, ce qu’elles me révèlent: comme vous ne prélevez pas sur la récolte les parts légales, elles les dévorent. Nous te promettons, répliquèrent les habitants, de ne plus faillir à ce devoir; et, en effet, à partir de ce jour, il n’y eut plus de dégât.
Pnei Moshe non traduit
עכברייא. אוכלין תבואה שלנו ומה נעשה וגזר עליהם ונתאספו כל העכברים והתחילו להיות מצפצפין בקולם ואמר להאנשים יודעין אתם מה הן אומרין ואמרו לא ואמר להם אני אומר לכם מה הן מצפצפין לפי שהתבואה שלכם אינה מתוקנת ממעשרות לפיכך אוכלים אותה ואמרו לו עורבן תקבל עליך להיות מתקן לנו המעשר מל' התערב נא וקיבל ותיקנם:
ולא אנכון. ולא אירע להם אח''כ שום נכוי והפסד מן העכברים:
מַרְגְּלִי מִן דְּמַלְכָּא סַרָקִיָּא נָֽפְלָת וּבָֽלְעָת חַד עַכְבָּר. אֲתָא לְגַבֵּי רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר אֲמַר לֵיהּ מִן אֲנָא חֲבַר. אֲמַר לֵיהּ לִשְׁמָךְ טָבָא אָתִית. גָּזַר עֲלֵיהֹן וְצַמְתּוּן. חָמָא חַד מְגַבַּע וַאֲתֵי אֲמַר גַּבֵּי הָהֵן נִיהוּ וּגְזַר עֲלוֹי וּפְלָטָהּ.
Traduction
Un roi d’Arabie avait laissé tomber à terre une perle, qu’une souris avala. Ne pouvant la retrouver, on s’adressa à R. Pinhas ben Yaïr. —Mais, dit-il, me prenez-vous pour un sorcier? —Non, fut-il répondu, nous nous adressons à ta bonne renommée (car on sait qu’en vertu de ta grande piété, Dieu exauce tous tes vœux). Il conjura donc les souris de se réunir; elles arrivèrent toutes, et il remarqua que l’une d’elles était enflée (par la perle) et arrivait: c’est dans le corps de celle-ci, dit-il, que se trouve la perle; je t’adjure de la rendre. Et cela fut fait.
Pnei Moshe non traduit
מרגלוי מן דמלכא סריקיא. מרגלית אחת של המלך ישמעאל נפלה ובלעה עכבר אחד ובא אצל ר' פנחס בן יאיר ובקש ממנו להצילה ואמר לו ומה אני וכי חובר חבר נעשיתי וא''ל המלך לשמך הטוב שאתה גוזר ומתקיים באתי אצלך וגזר ונתאספו כל העכברים שבאותו מקום וראה א' מגבע ואתי הוא יותר גבוה מהאחרים מל' הר וגבעה ואמר אצל זה הוא המרגליות ולפיכך נראה יותר גבוה וגזר עליו ופלטה:
רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר אֲ֗זַל לְחַד אֲתַר אֲתוּן לְגַבֵּיהּ אָֽמְרוּן לֵיהּ לֵית מַבּוּעָן מְסַפַּק לוֹן. אֲמַר לוֹן דִּילְמָא לָא אַתּוּן מְתַקְּנִין. אָֽמְרוּ לֵיהּ עוֹרְבָן וְעָֽרְבוֹן וְאַסְפַּק לָהוּ.
Traduction
R. Pinhas ben Yaïr se rendit dans une localité. On alla le voir et lui dire: notre fontaine ne fournit plus, comme autrefois, l’eau dont nous avons besoin. Peut-être, leur demanda-t-il, ne remplissez-vous pas les devoirs des prélèvements légaux? —C’est vrai, répondirent-ils; nous te promettons de remplir désormais cette obligation. Ils agirent ainsi, et l’eau revint en abondance, selon leurs besoins.
Pnei Moshe non traduit
לית מבוען מספק לן. המעין שלנו שממנו משקין השדות אינו מספיק לנו ואמר להן דילמא אין אתם מתקנים המעשרות כהוגן ובקשו ממנו שיקבל על עצמו לתקן להם וללמדם וקיבל ותיקן להם ומאז והלאה היה המעין מספיק להם:
רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר הֲוָה אֲ֗זִיל לְבֵית ווַעַד וַהֲוָה גִּינַיי גְּבִיר. אֲמַר לֵיהּ גִּינַיי גִּינַיי מַה אַתְּ מְנַע לִי מִבֵּית ווַעֲדָה וּפְלַג קוֹמוֹי וַעֲבַר. אֲמַר לֵיהּ תַּלְמִידָיו יָֽכְלִין אֲנָן עָֽבְרִין. אֲמַר לוֹן מַאן דִּידַע בְּנַפְשֵׁיהּ דְּלָא אֲקִיל לְבַר נַשׁ מִיִּשְׂרָאֵל מִן יוֹמוֹי יַעֲבוֹר וְלָא מְנֻכֶּה.
Traduction
Comme un jour ce R. Pinhas voulait se rendre à la maison d’études (42)Babli, (Hulin 7b)., le fleuve Guinaï avait pris subitement une telle extension qu’on ne pouvait pas le traverser. —O rivière, s’écria-t-il, pourquoi m’empêcherais-tu de me rendre à l’assemblée des études? L’eau se divisa devant lui, et il put passer. -Pouvons-nous aussi traverser, demandèrent ses disciples? —Ceux, répondit-il, qui ont la conscience nette et savent n’avoir jamais offensé personne en Israël, peuvent passer sans danger.
Pnei Moshe non traduit
והוה גיניי גביר. שם הנהר גיניי והיה גדול הרבה וגבר ועלה על כל גדותיו וא''ל גיניי גיניי וכי אתה תמנע ותעכב אותי מלילך לביה''מ ונחלק לפניו ועבר ושאלו תלמידיו אם הם יכולין ג''כ לעבור והשיב להם מי שיודע בנפשו שלא עשה שום רעה ולא ביזה לבר ישראל מימיו הוא יעבור ולא ינזק ואם לאו לא יעבור:
רִבִּי בְּעִי מִישְׁרֵי שְׁמִיטְתָא סְלַק רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ מַה עִיבּוּרָיָא עֲבִידִין. אֲמַר לֵיהּ עוּלְשִׁין יָפוֹת. מַה עִיבּוּרָיָא עֲבִידִין. אֲמַר לֵיהּ עוּלְשִׁין יָפוֹת. וִידַע רִבִּי דְּלֵית הוּא מַסְכְּמָה עִימֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ מִישְׁגָּח רִבִּי מֵיכוּל עִימִּין צִיבְחַר פְּטָל יוֹמָא דֵין. אֲמַר לֵיהּ אִין. מִי נְחֵית חֲמָא מוּלְווָתָא דְּרִבִּי קַייָמִין. אֲמַר כָּל אִילֵּין יְהוּדָאֵי זְנִין אֵיפְשַׁר דְּלָא חֲמֵי סְבַר אַפּוֹי מִן כְּדוֹן. אָֽזְלִין וְאָֽמְרִין לְרִבִּי וּשְׁלַח רִבִּי בְּעֵי מְפַייְסָתֵיהּ. מָטוּן בֵּיהּ גַּבֵּי קַרְתֵּיהּ אֲמַר בְּנֵי קַרְתֵּיהּ קוֹרְבִין לִי וְנָחִתוּ בְּנֵי קַרְתָּא וְאַקְפוּן עֲלוֹי. אֲמַר לוֹן רִבִּי בְּעֵי מְפַייְסָתֵיהּ. שַׁבְקוּנֵיהּ וַאֲזוּל לוֹן. אֲמַר בְּנֵי דוֹדִי קוּרְבָן לִי. נָחִתָת אֵישְׁתָא מִן שְׁמַיָּא וְאַקְפַּת עֲלוֹי. אָֽזְלוּן וְאָֽמְרִין לְרִבִּי אָמַר הוֹאִיל וְלֹא זְכִינָן נִישְׂבַּע מִינֵיהּ בְּעָֽלְמָא הָדֵין נִיזְכֵּי נִישְׂבַּע מִינֵיהּ בְּעָֽלְמָא דְּאָתֵי.
Traduction
Comme Rabbi voulait abroger les défenses ou restrictions afférentes à la 7ème année (ou repos agraire), R. Pinhas ben Yaïr se rendit auprès de lui (43)Même série, (Taanit 3, 1) (66c).. —Où en sont les fruits, demanda Rabbi? —Oui, répondit R. Pinhas (pour détourner la conversation), les endives (44)(Sheviit 7,2). sont belles. Rabbi répéta sa question évasive, et R. Pinhas répondit de même. Rabbi sut ainsi qu’il n’était pas d’accord avec lui sur la question du repos agraire. —Me ferez-vous l’honneur de manger avec moi tel jour? —Oui, répondit-il. Lorsque R. Pinhas s’y rendit, il vit que Rabbi élevait des mulets, et s’écria: se peut-il que l’on élève de tels animaux (dont la rencontre peut devenir dangereuse, leurs ruades étant mortelles); il m’est impossible de le voir désormais. On en fit part à Rabbi, qui envoya auprès de R. Pinhas des personnes chargées de l’apaiser et d’excuser Rabbi. Elles rencontrèrent à l’endroit de sa résidence R. Pinhas, qui leur dit: mes concitoyens s’approchent de moi (et il faut que je sois avec eux). Ils vinrent auprès de lui et l’entourèrent (de façon que nul du dehors ne pouvait arriver jusqu’à lui). —Mais, dirent les envoyés de Rabbi, c’est pour nous excuser auprès de lui que nous nous présentons. A ces mots, les habitants le quittèrent et rentrèrent chez eux. —Mais, dit R. Pinhas, mes enfants vont arriver (je ne puis vous recevoir maintenant), et aussitôt des colonnes de feu descendirent du ciel et lui firent cortège. On en fit part à Rabbi, qui dit: puisque nous n’avons pas le bonheur de jouir de sa présence en ce bas monde, espérons que nous serons rassasiés par l’effet de sa grâce dans le monde futur.
Pnei Moshe non traduit
רבי בעא מישרי שמיטתא. האי עובדא גרסינן לה לקמן בפ''ג דתענית יותר מבואר דקאמר התם דס''ל לרבי להתיר שביעית בזה''ז שאינה אלא מדרבנן מפני דוחק העניים שאין להם מה לאכול ומפני החשודים בלאו הכי על השביעית ורצה שיעשה בהיתר ועלה קאמר שפעם אחת בקש רבי להתיר שביעית ועלה ר' פנחס בן יאיר אצלו ושאלו רבי ומה התבואה עושה בשדה והשיב לו בדחייה עולשין יפות וכן בפעם שנייה והבין רבי שאין דעתו מסכמת עמו להתיר שמיטה:
א''ל. רבי לר' פנחס:
משגח רבי. אם רבי רוצה להשגיח עלינו ולאכול עמנו מעט עוף היום הזה:
פטל. מל' מאכל חשוב ובב''ר פרשת ויצא אין חמא קווקי חד הוה נסיס פטיליקין חד הוה נסיב:
א''ל אין. ומשירד ראה המוליות של רבי עומדין ואמר האם כל אלו היהודים זנין ומקיימין אותן והלא הן בריות מזיקין:
אפשר דלא חמי סבר אפוי מן כדון. אפשר שלא יראה פני מעכשיו ולא אלך לסעוד עמו וכששמעו קולו הלכו ואמרו זה לפני רבי שלח אחריו לפייס אותו וכשהגי' לעירו אמר יבואו בני עירי ויקרבון אצלי ובאו והקיפוהו שלא יראו אותו השלוחים ויכריחו עליו וכשאמרו השלוחים בשביל רבי הוא שרוצה לפייסו הלכו בני העיר משם מפני כבודו של רבי וקרא ר' פנחס לבניו ולבני ביתו שיקרבו אצלו ולהקיפו וירדה אש מן השמים והקיפו אותו שלא ימצאו אותו השלוחים והלכו ואמרו לרבי ואמר הואיל ולא זכינו להשביע עצמנו מזיו פניו בעה''ז יה''ר שנזכה לשבוע מפניו בעוה''ב:
רִבִּי חַגַּיי בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד שֵׁהָיָה חוֹפֵר בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים. פַּעַם אַחַת הָֽיְתָה בִתּוֹ עוֹבֶרֶת לִינָשֵׂא וּשְׁטָפָהּ נָהָר. וַהֲווֹן כָּל עַמָּא עָֽלְלִין לְגַבֵּיהּ בְּעִייָן מְנַחֲמָתֵיהּ וְלָא קְבֵיל עֲלוֹי מִתְנַחֲמָה. עֲאַל רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לְגַבֵּיהּ בְּעֵי מְנַחֲמָתֵיהּ וְלָא קְבֵיל עֲלוֹי מִתְנַחֲמָה. אֲמַר לוֹן דֵּין הוּא חָסִידְכוֹן. אָֽמְרוּ לֵיהּ רִבִּי כָּךְ וְכָךְ הָיָה עוֹשֶׂה כָּךְ וְכָךְ אִירְעוֹן. אָמַר אֵיפְשַׁר שֶׁהָיָה מְכַבֵּד אֶת בּוֹרְאוֹ בְּמַיִם וְהוּא מְקַפְּחוֹ בְמַיִם. מִיַּד נָֽפְלָה הֲבָרָה בְּעִיר בָּאָת בִּתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ. אִית דְּאָֽמְרֵי בְּסִיכְּתָא אִיתְעֲרִייָת. וְאִית דְּאָֽמְרֵי מַלְאַךְ יָרַד בִּדְמוּת רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר וְהִצִּילָהּ.
Traduction
R. Hagaï, au nom de R. Samuel bar Nahman, raconta un fait survenu à un homme pieux: il creusait des puits, des citernes et des cavernes pour servir d’abri aux passants et aux voyageurs. Un jour sa fille, qui était sur le point de se marier, fut engloutie par un fleuve. Tout le monde se rendit auprès de lui pour le consoler; mais il n’accepta pas de consolations. R. Pinhas ben Yaïr se rendit auprès de lui dans le même but, et il ne fut pas accueilli davantage. —Est-ce là, dit-il, celui que vous distinguez tant pour sa piété et qui refuse même des consolations! —rabbi, lui dirent les habitants, voici ce qu’il a fait (on lui raconta quelles constructions avaient été élevées par lui), et voilà ce qui advint à sa fille. —Se peut-il, s’écria Pinhas, que celui qui a glorifié son Créateur par l’eau subisse de Lui, par l’eau, un tel malheur! Aussitôt le bruit se répandit dans la ville que la fille dudit bienfaiteur était retrouvée. Selon les uns, elle dut son salut à une planche, ou pieu: selon d’autres, un ange céleste apparut sous la forme de R. Pinhas ben Yaïr et la sauva de l’eau.
Pnei Moshe non traduit
ולא קביל עלוי מתנחמה. לא רצה לקבל תנחומין:
וא''ר פנחס וכי זה הוא החסיד שלכם שאינו רוצה להצדיק עליו הדין ולהתנחם והשיבו לו רבי כך וכך וכו' ומשום כך לבו כואב לו ביותר והתפלל עליו ר' פנחס ואמר איפשר שזה היה מכבד את בוראו במים בחסד שהיה עושה עם הבריות והוא ית' מקפחו להענישו במים ומיד נפלה קול הברה בעיר שניצולה ועלתה:
בסיכתא איתעריית. בקוץ ויתד אחד שנזדמן לה בתוך הבור נתערית בו ועלתה:
רִבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא הֲוָה יְתִיב אֲכִיל בְּלֵילֵי שַׁבָּת פְּחַת פְּתוֹרָא קוֹמוֹי. אָֽמְרוּ לֵיהּ מַהוּ כֵן. אָֽמְרָה לֵיהּ תַּבְלִין שָׁאַלְתִּי מִשְׁכֵנָתִי וְלָא עִישַּׂרְתִּיו. וְהִזְכִּיר תִּינָייָן וְעָלָה הַשּׁוּלְחָן מֵאֵלָיו.
Traduction
Un vendredi soir (45)Comp. Babli, (Taanit 25a)., R. Hanina ben-Dosa était assis et prenait son repas; tout-à-coup, la table s’effondra sous lui. —Qu’est-ce cela, demanda-t-il à sa femme? —Cela tient sans doute, répondit-elle, à ce que je n’ai pas prélevé la dîme sur les épices empruntées à mon voisin. Il se souvint justement de l’enseignement, selon lequel il est permis de conserver une part de ce que l’on mange pour en prélever le lendemain au soir la dîme consacrée. Il agit ainsi, et la table se redressa d’elle-même.
Pnei Moshe non traduit
פחת פתורא קומוי. נפחת השלחן מלפניו ונפל ושאל מה זה והשיבה לו אשתו תבלין שאלתי משכנתי ושכחתי מלעשרן והזכיר תנאי המעשר שיהא במקום אחד להפרישו אחר השבת ועלה השלחן מאליו:
רִבִּי טַרְפוֹן הֲוָה יְתִיב אֲכִיל וּנְפַל פִּיתּוּתָא מִינֵיהּ. אָֽמְרוּ לֵיהּ מַהוּ כֵן. אָמַר לָהוּ קוֹרְדּוֹם שָׁאַלְתִּי וְעָשִׂיתִי עַל גַּבֵּי טְהוֹרוֹת.
Traduction
Comme R. Tarfon était assis à table, son pain tomba à terre. —Qu’est-ce cela, demanda-t-il à sa femme? —Je me souviens, répondit-elle, d’avoir emprunté une hache au voisin, et je m’en suis servi pour découper des mets sacrés (tandis que celui-ci s’en servait indifféremment pour le profane et le sacré).
Pnei Moshe non traduit
קורדם שאלתי. משכן שלי ועשיתי על גבו טהרות, ולפיכך אירע לי שנפל פתי ממני להודיעני שלא היה זה בחזקת טהרה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source