תַּמָּן תַּנֵּינָן הַמֵּנִיחַ פֵּירוֹת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עֲלֵיהֶן מַעֲשֵׂר שֵׁנִי. וְהָדָא מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרִבִּי יוֹסֵי וּכְרבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר רִבִּי זְעִירָא תַּמָּן לְמַפְרְעוֹ נִתְקַלְקְלוּ. בְּרַם הָכָא מֵאוֹבְדָּן וְהֵילַךְ נִתְקַלְקְלוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. (בסוף מס' מעילה) פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא הראשונה לצורך חולין מעל דברי ר''ע וחכ''א עד שיוציא את כל הכיס לחולין ומודה ר''ע באומר מן הכיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא את כל הכיס ולקמן מפרש טעמיה דר''ע דמודה בזה:
תמן. כלומר הכא למפרע נתקלקלו ואיידי דגריס בגיטין תמן קאמר לה בהאי לישנא וכן דרך הש''ס הזה. שהרי כאן לא היה לה חזקת תרומה מעולם שלא הופרשה אבל הכא משעת אובדן והילך הוא שנתקלקלו אבל בשעה שהפריש בתחלה הובררה התרומה ואפילו לרבנן דפליגי על ר''א התם וס''ל דאם מצא שאבדו חושש הוא למפרע על הכל מ''מ מה שאכל כבר בחזקת מתוקן הוא שאכל:
א''ר זעירא. שאני התם:
והדא מתני'. נימא דהך מתני' דלא כר' יוסי ור''ש דחיישי הכא לבקיעת הנוד והתם קתני מפריש עליהן ואינו חושש לכלום:
המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות מעות להיות מפריש עליהן מעשר שני מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין אם אבדו הר''ז חושש מעל''ע דברי ר''א:
תמן תנינן. בפ''ג דגיטין (בהלכה ח') וגריס שם נמי להאי קושיא ופירוקא דלקמיה:
הלכה: תַּנִּי רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין שֶׁמָּא תִיבָּקַע הַנּוֹד וְנִמְצָא שׁוֹתֶה טְבָלִים לְמַפְרֵעוֹ. לֹא כְטַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין טַעֲמֵיהּ דְּהָדֵין. טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי שֶׁמָּא יַסִּייעַ. טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיִשְׁתֶּה אֶת הַשְּׁאָר. 31a כְּהָדָה דְתַנִּי מַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁבְּחֵפֶץ זֶה מְחוּלָּל עַל סֶלַע שֶׁבְּכִיס זֶה חִילֵּל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר לֹא חִילֵּל. מַאי טַעֲמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם אָמַר עַל הַסֶּלַע הַיְּשָׁנָה וְעַל הַדֵּינָר הַיָּשָׁן שֶׁחִילֵּל. מוֹדִים חֲכָמִים לְרִבִּי יוֹסֵי שֶׁאִם אָמַר עַל הַסֶּלַע שֶׁאֶטּוֹל מִיַּד בְּנִי וְעַל הַדֵּינָר שֶׁאֶטּוֹל מִיַּד בְּנִי שֶׁלֹּא חִילֵּל. שֶׁלֹּא הָיוּ בְיָדוֹ בְאוֹתָהּ שָׁעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שאם אמר על הסלע וכו'. סיפא דמילתא דפלוגתייהו דר' יוסי וחכמים בתוספתא שם דקתני התם ומודה רבי יוסי שאם אמר המעשר שני יהיה מחולל על סלע חדש שתעלה מן הכיס שהוא מחולל ומודים חכמים לר' יוסי שאם אמר על הסלע שאטול וכו' שמעינן מיהת דטעמא דר' יוסי ברישא משום דס''ל אין ברירה דהלכך בסיפא דאמר על הסלע חדש או ישן שתעלה הואיל ומינכרא מילתא דבריו קיימין והשתא שמעינן נמי ממילא דפליג ר' יוסי אטעמיה דר''ש דלעיל בפלוגתא דר''מ דקאמר שמא ישכח וישתה את השאר דאי ס''ד דר' יוסי נמי חייש להא א''כ היכי קתני הכא ומודה ר' יוסי שאם אמר על סלע חדש שהוא מחולל דנהי דאין כאן חששא דברירה שהרי הוברר הדבר בהאי סלע דאמר מ''מ האי חששא מיהת איכא שמא ישכח ויוציא זה הסלע חדש ונמצא שלא חילל המעשר אלא ע''כ דר' יוסי לית ליה האי סברא דר''ש דלשמא ישכח לא חיישינן והשתא שפיר מתברר לן דלא כטעמא דהדין טעמא הדין דכל חד פליג אטעמיה דחבריה והלכך הוא דאצטרכו לטעמא דשויא לתרוייהו בתשובה שהשיבו לר''מ כדאמרן:
כהדא דתני. השתא מפרש והיכי שמעינן להו לר''י ולר''ש בהא דאמרן דפליגי בהדא דתני בתוספתא דמעשר שני (פ''ג) וקיצר הש''ס בהעתקה וסמיך על שהיו בקיאין בתוספתות והכי תנינן לה התם האומר מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע לו מקום ר''ש אומר קרא שם וחכ''א עד שיאמר לצפונו או לדרומו ומאן חכמים דפליגי עליה דר''ש ר' יוסי כדשמעינן מהאי ברייתא דלקמיה וברייתא אחריתא היא בתוספתא שם (פ''ד) וחסר כאן או שקיצר הש''ס בהעתקה דהכי תנינן (בפ''ד) האומר מעשר שני מחולל על סלע שתעלה בידי מכיס זה רבי יוסי אומר לא חילל וחכ''א חילל. ופליגי ביש ברירה או לאו וממילא שמעינן דלר' יוסי דס''ל לא חילל דאין ברירה ולא ניכר על איזה סלע מהכיס הוא אמר משום דאנן בעינן שיהא מבורר הדבר איהו נמי ס''ל כחכמים דברייתא קמייתא דמהאי טעמא גופיה קסברי דכל שלא קבע מקום להמעשר לצפונו ולדרומו של החפץ שהיה בו הפירות לאו כלום הוא ומשום דאין ברירה והלכך נמי טעמיה דר' יוסי דפליג על ר''מ דמתניתין משום דלית ליה ברירה והיינו דקאמר לעיל טעמא שמא יסיע המעשרות שקרא שם מכלי אל כלי ועיקר הטעם דלית ליה ברירה כדמוכח מסברא דידיה בהאי ברייתא בתרייתא ור''ש דס''ל התם קרא שם משום דאית ליה ברירה ושפיר שמעינן דר''ש פליג אדר' יוסי בדין ברירה ולא מודי ליה לטעמא דידיה:
טעמא דר''ש. ולר''ש עיקר הטעם דשמא ישכח וישתה את השאר מה שקרא שם לתרומה ומעשרות ונמצא מה ששתה הכל טבל שתה ור' יוסי לא ס''ל האי טעמא דר''ש כדמוכח מדלקמן והיינו דאמרן דמכיון דפליגי אינהו בטעמא וכל חד וחד לא מודי ליה לחבריה משו''ה הוא דהשיבו לר''מ שמא יבקע הנוד:
טעמא דר' יוסי. השתא מפרש לעיקר טעמייהו דלר' יוסי הטעם הוא שמא יסיע כלומר שמא יסיע היין מנוד זה וישימנו בנוד אחר ובכה''ג ס''ל לר' יוסי דקריאת השם כי האי לאו מילתא הוא עד שיקבע מקום ור''ש פליג עליה דר' יוסי בהא כדשמעינן מהאי ברייתא דלקמן והואיל ולא הושוו בטעמם השיבו לר''מ הטעם כדאמרן:
לא כטעמיה דדין טעמיה דהדין. כלומר דהש''ס מפרש דאע''ג דהכא בהאי ברייתא תנינן דר' יוסי ור''ש תרוייהו השיבו לר''מ כן ואמרו לו אי אתה מודה שאם יבקע הנוד ששתה זה טבל אפ''ה אין זה עיקר הטעם שלהן להא דפליגי אדר''מ אלא טעמא אחרינא אית להו והא דלא השיבו לר''מ למאי דאית להו משום דלא כטעמיה דמר טעמיה דמר ואינהו גופייהו פליגי בטעמייהו כדלקמן ולפיכך השיבו לר''מ טעמא דחששא דבקיעת הנוד דבהא לכ''ע אם יבקע הנוד שתה טבל למפרע:
רבי יוסי ור''ש אוסרין וכו' שמא תבקע הנוד ולא יבא לידי הפרשה:
גמ' תני. בתוספתא (פ''ח):
מ''ט דר' יוסי. השתא מפרש נמי לאידך גיסא למאי דאמרן דר' יוסי פליג נמי אטעמיה דר''ש בהך דפליגי אדר''מ ומ''ט ומהיכא שמעינן ליה הכי וקאמר מסיפא דהך ברייתא בתרייתא דשמעינן טעמיה שמעינן נמי דפליג אדר''ש בסברא דידיה בפלוגתא דר''מ:
31b תַּמָּן תַּנֵּינָן פְּרוּטָה שֶׁל הֶקְדֵּשׁ שֶׁנָּֽפְלָה לְתוֹךְ הַכִּיס אוֹ שֶׁאָמַר פְּרוּטָה בְּכִיס זֶה הֶקְדֵּשׁ תַּנָּה עַל הָרִאשׁוֹנָה מָעַל בְּסָפֵק וְעַל הַשְּׁנִייָה מָעַל בְּוַדַּאי דִּבְרֵי רִבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַל כּוּלָּן מָעַל בְּסָפֵק וְעַל הָאַחֲרוֹנָה מָעַל בְּוַדַּאי. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְרִבִּי מַתַּנְיָא הָדָא דְּתֵימַר כְּשֶׁהָיוּ עֶשֶׂר. אֲבָל הָיוּ שְׁתַּיִם עַל הָרִאשׁוֹנָה מָעַל בְּסָפֵק וְעַל הַשְּׁנִייָה מָעַל בְּוַדַּאי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן מַה בֵּין הָאוֹמֵר בַּכִּיס מַה בֵּין הָאוֹמֵר מִן הַכִּיס. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֲפִילוּ הוֹצִיא אֶת כָּל הַכִּיס לֹא יִמְעוֹל כְּמָה דְתֵימַר לְמַפְרֵעוֹ טֵבֵל שָׁתָה אוּף הָכָא לְמַפְרֵעוֹ חוּלִין הוֹצִיא אֶלָּא כָאן תָּלוּי בְּהַפְרָשָׁה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה כָאן וְכָאן תָּלוּי בְּהַפְרָשָׁה נַעֲשֶׂה כְאוֹמֵר אַל יֵצֵא הַכִּיס הַזֶּה יְדֵי פְרוּטָה הֶקְדֵּשׁ. מֻחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תַּמָּן הוּא אוֹמֵר מוֹעֲלִין בִּפְרוּטָה לְפִי חֶשְׁבּוֹן שְׁלֹשָׁה לוֹגִין. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. מִן דְּאַצְרַכְתְּ לֵיהּ חָזַר וּפָֽשְׁטָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן הוא אומר. שמעינן מיניה בעלמא דמודה הוא דלכ''ע מועלין בפרוטה אחרונה לפי חשבון ששנו בלוגין. צ''ל. כלומר כפי הדין ששנו במתני' בדין דלוגין והכא הוא אומר הכין דמספקא ליה בהאי דינא דפרוטה. ומשני מן דאצרכת ליה לבתר דאיבעיא ליה הדר פשטה וכדאמרן:
א''ר יונה כאן וכאן תלוי בהפרשה. כלומר לא כדקס''ד דהכא גבי פרוטה אפי' בסיפא לא הוי כהאי הפרשה דמתני' דידן אלא דהכא נמי מכיון שאמר מן כיס נעשה כאומר אל יצא הכיס הזה ידי פרוטה אחת שבה מן ההקדש וא''כ בהפרשה היא וסמכינן אברירה כי היכי דבמתניתין דידן והיינו טעמיה דר''ע דמודה בסיפא:
אלא כאן תלוי בהפרשה. סיומא דהקושיא היא וכלומר אלא על כרחך דבמתני' דידן הדבר תלוי במה שאמר אני עתיד להפריש דבהא ס''ל להאי תנא דסמכינן אברירה ובהאי גופה מצינא לתרץ טעמיה דר''ע ברישא דמשום דהכא בסתמא קאמר פרוטה בכיס זה הקדש ולא קאמר בפירוש שאחרונה יפריש להקדש והלכך לא סמכינן אברירה וכיון שהוציא הראשונה מעל והשתא דאתיא להכי קשיא לן הסיפא דאמאי באומר פרוטה מן כיס זה הקדש מודה ר''ע דהאחרונה היא הקדש והא אמרת דהיכא שלא פירש ההפרשה לא סמכינן אברירה וא''כ בסיפא נמי לימא כיון שהוציא את הראשונה מעל:
אפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול. כלומר דבתחלה מקשה על הרישא דאמאי קאמר ר''ע באומר בכיס דראשונה הואי הקדש ונימא הכא נמי שאפילו הוציא את כל הכיס לא ימעול עד פרוטה אחרונה דהא כמה דתימר במתני' דידן דלמפרעו טבל שתה והיינו אם לא אמר שאני עתיד להפריש לא מהני מה שהוא מפריש באחרונה כדאמרן דמתני' דוקא בשאומר אני עתיד להפריש קתני וא''כ אימר אוף הכא מה שהוציא למפרע חולין הוא שהוציא ומ''ט דר''ע ברישא:
רשב''ל אמר וכו'. כלומר דמפרש הש''ס דהכי קשיא ליה דקס''ד דטעמא הוי משום ברירה דכשאומר מן הכיס הוברר הדבר דעל פרוטה אחרונה קאמר ולפיכך הכל מודים שמוציא לחולין והולך עד פרוטה אחרונה ומשו''ה קשיא ליה מדין המתני' דהכא דאע''ג דסתמא דמתניתין סברה כמ''ד יש ברירה היינו דוקא באומר שאני עתיד להפריש דמכיון שפירש ההפרשה שתהיה באחרונה אמרינן הוברר הדבר מה ששתה מן המתוקן שתה על סמך תרומה ומעשרות שאמר וקבע באחרונה הא לאו הכי לא והיינו שאם לא אמר שיפריש באחרונה ודאי מה ששתה למפרע טבל שתה ואפי' הפריש באחרונה על מה ששתה וכיון שכן אמאי גבי פרוטה אמרינן דאם אמר מן הכיס מודה ר''ע דאחרונה שבהן היא דהואי הקדש ובאומר בכיס כיון שהוציא את הראשונה מעל הא הכא לא הפריש בפירוש לפרוטה אחרונה להקדש וא''כ ממ''נ קשיא כדמסיים בגמ' הקושיא:
מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס. לר''ע דמ''ש רישא ומ''ש סיפא וכדמפרש הש''ס לקמיה מאי דקשיא ליה לר''ל:
א''ר יודן הדא דתימר בשהיו עשר וכו'. הא קמ''ל ר' יודן דפלוגתייהו בתוספתא באומר פרוטה בכיס זה הקדש היא כדפרישית והיינו דקאמר הדא דתימר דפליגי חכמים על ר''ע וסברי דכולן אינן אלא ספק מלבד האחרונה שהיא ודאי הקדש דוקא בשהיו הרבה פרוטות בתוך הכיס ועשר דקאמר לאו דוקא אבל אם לא היו בכיס אלא שתי פרוטות לד''ה הראשונה היא בספק והשניה היא ודאי וכלומר דלא תימא מכיון שאמר פרוטה בכיס זה הקדש והיינו בתוך הכיס לא היה דעתו להקדיש אא''כ יש הרבה פרוטות בתוכו ושמא אילו היה יודע שאין שם אלא שתים לא היה מקדיש ולישניה דקאמר בכיס משמע הכי דהוא בתוך אמצע הפרוטות שבכיס וסד''א דבכה''ג שתיהן ספק הן משום דמספקא לן בדעתיה הלכך קמ''ל דלא היא אלא בשאין שם אלא שתי פרוטות הכל מודים דהראשונה בלבד היא הספק אבל השניה יצאת מידי ספק דהא מיהת אחת מהן הקדיש וכשהוציא לחולין גם את השנייה מעל בודאי:
תנא. ותני עלה בתוספתא סוף מעילה והכי איתא התם פרוטה של הקדש וכו' כיון שהוציא את הראשונה מביא אשם תלוי ואת השניה מביא אשם ודאי דברי ר''ע וחכ''א אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ועל האומר פרוטה בכיס זה הקדש מיתפרשא הברייתא והיינו נמי דקאמר הכא על הראשונה מעל בספק ומביא אשם תלוי ור''ע לטעמיה דס''ל (בפ''ה דכריתות) לחייב על ספק מעילות אשם תלוי ועל השניה שמעל בודאי משום דאחלוקה שאמר פרוטה בכיס זה הקדש קאי דבכיס משמע בתוך הכיס וראשונה שהוציא לאו מתוך הכיס מיקרי שהיא למעלה אלא מספק שמא בתחילה בתוך הכיס היתה מביא אשם תלוי אבל השניה שהוציא מתוך הכיס מעל בודאי ומביא אשם מעילות ודאי וחכמים סברי דכל הפרוטות אין בהן אלא ספק מעילה דשמא דעתו אפרוטה אחרונה היתה או פרוטה של הקדש שנפלה היא האחרונה שבכיס ועל כולן מעל בספק ואינו מביא כלום דס''ל דספק מעילה אין בה אשם תלוי כדקתני שאין מביאין אשם תלוי וכו' מלבד האחרונה שהוציא והיא היא של הקדש ומעל בודאי ומביא אשם ודאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source