Dmaye
Daf 29b
משנה: הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעְשְׂרוֹת. אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת מַה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעְשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִצְפוֹנוֹ וּבִדְרוֹמוֹ וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.
Traduction
Si l’on est invité d’avance à manger le samedi suivant chez un hôte en qui l’on n’a pas confiance pour le prélèvement des dîmes (289)Voir ci-dessus,(4,1), et (5,2). Toutefois, il ne s'agit pas ici, comme ci-dessus, d'adjuration ou de 1re semaine de mariage., on dit la veille du samedi: ''Je veux considérer comme dîme la partie que je prélèverai demain (le 100ème); ce qui restera comme complément de cette dîme (les 9 parts restantes) se trouvera à côté; sur la partie que j’aurais déclarée comme dîme, sera prise l’oblation de la dîme (le 100e); la dîme de 2e année (due le cas échéant et devant être mangée à Jérusalem) se trouvera à droite ou à gauche (à côté)''. Et on le rachète contre argent (290)Pour ce Demaï en vertu de la condition préalable, on prélève le samedi le 100e, et l'on consomme le reste..
Pnei Moshe non traduit
מתני' המזמין את חבירו שיאכל אצלו. אומר מערב שבת וכו'. דבדמאי התירו להתנות אפי' על דבר שאינו ברשותו כדקאמר בגמרא ודוקא בשהתנה מע''ש אבל לא התנה אסור דתנן ספק חשיכה מעשרין את הדמאי הא ודאי חשיכה לא והאי מתני' מיירי בהזמינו ולא הדירו דאי בהדירו הא תנינן לעיל (פ''ד) שאוכל עמו בשבת הראשונה אע''פ שאינו מאמינו על המעשרות:
הרי הוא מעשר. ותרומה גדולה א''צ להפריש כדאמרינן בריש מכילתין דלא נחשדו ע''ה על תרומה גדולה ואחד ממאה שמפריש אומר עליו הרי הוא מעשר ושאר מעשר דהיינו עוד תשעה הוא סמוך לו וזה האחד שהתחלתי ועשיתי מעשר יהיה תרומת מעשר עליו על הסמוך לו:
ומעשר שני. יהיה קבוע בצפונו או בדרומו והרי הוא מחולל על המעות ולמחר א''צ להפריש כ''א תרומת מעשר בלבד ואוכל ושותה את השאר לפי שמעשר שני כבר חיללו על המעות:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מַתְנִיתָא בִדְמַאי הָא בְּוַדַּאי לֹא. מַתְנִיתָא אָמַר אֲפִילוּ בְּוַדַּאי זוֹ תַנֵּינָן תַּמָּן הָיוּ לוֹ תְאֵנִים שֶׁל טֵבֵל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַשָּׂדֶה. אִין תֵּימַר בִדְמַאי אֲנָן קַייָמִין לֵית יָכִיל דְּתַנֵּינָן הָיוּ דְמַאי מַה אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּדְמַאי לֹא בְּוַדַּאי לֹא אָמַר אֶלָּא מַתְנִיתָא בִדְמַאי. מַה בֵין דְּמַאי וּמַה בֵין וַדַּאי. דְּמַאי אָדָם מַתְנֶה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ וַדַּאי אֵין אָדָם מַתְנֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁהוּא בִרְשׁוּתוֹ.
Traduction
Selon R. Yohanan, cette Mishna parle du cas où il s’agit de produits soumis au doute; mais, si c’était des produits soumis avec certitude, ces conditions ne suffiraient pas. Il y a cependant une Mishna plus loin (§ 6), où il est question de conditions faites en cas de certitude? Si l’on a chez soi, est-il dit, des figues inaffranchies et que, pendant que l’on est à la salle d’étude ou aux champs, le Shabat arrive, on conditionne, etc. (à peu près les mêmes mesures qui sont prescrites). Or, n’en résulte-t-il pas que, même en cas de certitude, on peut établir des conditions pour le Shabat? Et il n’est pas admissible que, dans ladite Mishna, il soit question dès l’abord de produits douteux, puisqu’on dit explicitement, à la fin, que si ces produits sont seulement douteux, on a recours à un autre procédé? —En effet, fut-il répondu, l’avis de R. Yohanan se rapporte seulement au cas de notre Mishna, et il n’est permis de conditionner que pour des produits douteux (elle ne parle pas de ceux pour lesquels on doit la dîme avec certitude). Mais quelle différence y a-t-il, en réalité, entre ces deux hypothèses? La voici: s’il s’agit d’objets douteux, on peut établir des conditions, même sur ce que l’on ne possède pas; en cas de certitude d’obligation, on ne saurait en faire une condition anticipée pour des objets que l’on ne possède pas encore (puisqu’il s’agit ici d’un repas à prendre chez son prochain).
Pnei Moshe non traduit
גמ' א''ר יוחנן מתניתא בדמאי. וקס''ד דעל היתר דגוף התנאי הוא דקאמר דבדמאי התירו לסמוך על התנאי הא בודאי לא והיינו דפריך הא מתני' דלקמן בפרקין אמרה אפי' בודאי סומך הוא על התנאי היכא שאין יכול לתקן עכשיו וזו כדתנינן תמן לקמן היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו והוא בבית המדרש או בשדה ומתיירא שמא יקדש עליו היום ואינו יכול לעשרן בשבת אומר שני תאנים וכו' אלמא מהני תנאי אף בודאי:
אין תימר בדמאי אנן קיימין. וכי תימא דבדמאי הוא דמיירי לקמן. לית יכיל את לומר כן דתנינן הא מתניתא בדמאי ותרתי למה לי:
מה אמר. ומשני מה דאר''י בדמאי לא בודאי לא אמר אלא כגוונא דמתני' הוא בדמאי דוקא ולעולם בודאי נמי מהני תנאי אלא מה בין דמאי ומה בין ודאי היינו הוא דאיכא דבדמאי אדם מתנה אפי' על דבר שאינו ברשותו כדמיירי מתני'. אבל ודאי אינו יכול להתנות אלא על דבר שהוא ברשותו כדמיירי מתני' דלקמן והיינו דקאמר ר' יוחנן מתניתין בדמאי:
רִבִּי יַנַּאי הֲוָה לֵיהּ תְּנַאי וַדַּאי שְׁאַל לְרִבִּי חִייָא רוּבָּה מַהוּ מְתַקְּנָהּ בְּשׁוּבְתָא. אָמַר לֵיהּ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת י֨י אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים וַאֲפִילוּ בְשַׁבָּת. מַהוּ דְחָמַת מֵיקַל בַּלָּשִׁי תָלוּי בִּי. אָמַר לֵיהּ עָתִיד אַתְּ לְהַנְהִיג שְׂרָרָה עַל יִשְׂרָאֵל.
Traduction
Il arriva à R. Yanaï d’appliquer, le vendredi, lesdites conditions à des objets rédimés avec certitude. Il fit demander à R. Hiya le Grand, s’il pouvait le samedi (291)Voir Babli, (Yebamot 93a). opérer le prélèvement nécessaire, en tenant compte de la condition faite la veille? Il est écrit, lui fut-il répondu (Dt 14, 23): afin que tu apprennes à craindre l’Eternel ton Dieu tous les jours, c’est-à-dire que, même le samedi, c’est permis (par respect pour le maintien des diverses observances bibliques). R. Yanaï demanda encore: il m’a semblé, pendant un songe, apercevoir le bâton des préposés (292)''Littéral.: des inspecteurs, de ceux qui examinent. Voir Mishna,(Kelim 15,5);Yebamot ibid. et le journal Maguid du 8 juillet 1868, n° 27, p. 215.'' aux impôts (ce rêve est-il de mauvais augure)? —Il indique, répondit R. Hiya, que tu exerceras un jour la suprématie légale en Israël (et le bâton est le signe du commandement).
Pnei Moshe non traduit
ר' ינאי הו''ל תנאי ודאי. כלומר שהיה לו פירות טבל והיה צריך להתנות עליהן מע''ש מפני שלא היה לו פנאי לתקנן ושכח ולא התנה ושאל לר' חייא רבה מהו שיכול לתקנן בשבת:
א''ל למען תלמד וגו', גבי מעשר כתיב וכל הימים לרבות ואפי' בשבת:
מהו דחמית מיקל בשלי תלוי בי כצ''ל. כלומר דר' ינאי אמר לו לר' חייא מה ראית להיות מיקל כל כך בשלי לעבור על שבות בשבת ויהא העון תלוי בי ודרך כבוד א''ל כן שלא רצה לומר שיהא העון תלוי בו:
א''ל ר' חייא עתיד את להנהיג שררה על ישראל. מפני שאתה מחמיר על עצמך אף בדבר שאין בו איסור כל כך:
תַּנִּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אִם הֶחֱלִיף אֶת הַמָּעָה צָרִיךְ לְעַשֵּׂר. 29b אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא אָמַר הַנּוֹתֵן מָעוֹת לַחֲבֵירוֹ לְהַחֲלִיפָן וְאָֽבְדוּ חַייָב בְּאַחֵרָיוּתָן.
Traduction
R. Simon ben Gamaliel enseigne que si le savant, après avoir reçu pour cet achat l’argent de l’ignorant, l’échange contre d'autre, il en fait acquisition, et il est alors tenu de rédimer les fruits avant de les livrer. Cela prouve, ajoute R. Yossé, qu’en recevant de l'argent en dépôt do son prochain, si on l'échange, on en devient responsable en cas de perle.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא שם. רשב''ג אומר אם החליף. השליח הזה את המעה שנתן לו המשלח ולקח בעד המעה שלו צריך הוא לעשר וטעמא דכיון ששלח בו יד נתחייב הוא באחריותו כדמסיים ר' יוסי אמורא לקמיה והוי כמי שלוקח בשביל עצמו ואפי' אליבא דר יוסי בברייתא דלעיל דס''ל דבסתמא אמרינן דדעת המוכר היה לזכות לבעל המעות וא''כ הרי המוכר כבר תיקן מה שנתן לו ואמאי צריך זה השליח לעשר הא ליתא דר' יוסי לא אמר שבודאי תיקן המוכר מה שנתן לו אלא דבלוקח סתם תלינין לקולא ואמרינן דהואיל והמוכר ידע מהשליחות והמשלח עם הארץ הוא מסתמא לא מסר להשליח דבר שאינו מתוקן בשביל ע''ה המשלחו והלכך כאן שהחליף זה השליח את המעה ולקח בשלו לא תלינן לקולא אלא דהוי כמי שהחבר לוקח מהחבר ונותן לו דבר שאינו מתוקן מפני שסומך עליו שהוא יתקן אותו וה''נ כן דהא לא ידעינן בבירור שזה המוכר נתן לו דבר המתוקן כדאמרן והלכך הואיל והוי כמי שלקח לעצמו אסור לו להוציא מידו דבר שאינו מתוקן וצריך לעשר ואח''כ יתננו לע''ה המשלחו:
אמר רבי יוסי הדא אמרה הנותן מעות לחבירו והחליפן וכו' כצ''ל וכדפרישית:
שְׁמוּאֵל אָמַר בִּמְחַלֵּיק בְּיָדָיו. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר הוּא שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ בְסוֹף. אָמַר רִבִּי יוֹנָה צוּרְכָה לְדֵן וְצוּרְכָה לְדֵן. חִילֵּק בְּיָדוֹ וְנָטַל חֶלְקוֹ בַתְּחִילָּה אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר אֶלָּא עַל שֶׁלּוֹ. לֹא חִילֵּק בְּיָדוֹ וְנָטַל חֶלְקוֹ בַסּוֹף אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא עַל שֶׁלּוֹ.
Traduction
'' Si les parts, après avoir été spécifiées, sont mêlées, dit-on, il devra en prélever la dîme. '' Samuel dit: celle obligation a lieu seulement si le savant fait le partage lui-même, de sa main (alors il est censé vendre une parla l'ignorant) ; et à condition, ajoute R. Eiiézer, qu’il ait pris sa part à la fin (mais s’il a de suite retiré sa part, cela ne le regarde plus). Il faut ces deux avis (qui n'ont rien d'opposé), remarque R. Yôna, et il est nécessaire d’établir la distinction de savoir à quel moment le savant a pris sa part pour fixer l’obligation de la dîme; si donc il a fait le partage lui-même et qu’il ait retiré sa part avant tout, il n’a besoin de rédimer que ce qui lui revient.
Pnei Moshe non traduit
שמואל אמר במחלק בידיו. אסיפא דמתני' קאי ואם אמר זו שלי וזו של חבירי ונתערבו חייב לעשר ומשמע אבל כל זמן שלא נתערבו אינו חייב לעשר אלא את שלו וע''ז קאמר שמואל במחלק בידיו בשעה שהוא לוקח ונותן לחלק שלו בפ''ע וחלק של ע''ה בפ''ע והואיל וניכר כל חלק וחלק אמרינן דחלק של ע''ה נתן המוכר מדבר המתוקן וחלקו של השליח נתן מדבר שאינו מתוקן מכיון שחבר הוא ואינו מעשר אלא על שלו:
אמר רבי אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף. וכדמפרש ר' יונה צורכה לדין וצורכה לדין וכלומר דלא פליגי שמואל ור' אלעזר הדדי אלא דלפעמים הוא כך ולפעמים הוא כך ותרוייהו איצטריכו לזה ולזה כדמסיק ואזיל:
חילק בידו ונטל חלקו בתחלה וכו'. כלומר מה דאמר שמואל דבחילק בידו תליא מלתא היינו דבכה''ג אין הפרש בין נטל חלקו בתחלה או לבסוף אלא אפילו נטל חלקו בתחילה א''צ לעשר אלא על שלו דכיון שהבדיל ונתן חלקו בפני עצמו יודע הוא המוכר דמה שלוקח אח''כ הוא בשביל ע''ה ונותן לו מדבר המתוקן:
לא. חילק בידו. כלומר ומה דא''ר אלעזר והוא שנטל חלקו בסוף היינו אם לא חילק בידיו להבדיל כל חלק וחלק בפ''ע אלא אמר להמוכר תן אגודה אחת או כך וכך בשבילי ובשביל חבירי ע''ה בזה אמרי' דאפשר בתחלה נתן המוכר מדבר שאינו מתוקן בשביל חלקו של השליח ואח''כ נתן בשביל חלק ע''ה ומדבר המתוקן ואפשר נמי איפכא והואיל ואינו ידוע היה צריך לעשר על הכל דהוי כמי שנתערבו ועד שיטול חלקו בסוף והיינו אחר שאמר להמוכר תן כך וכך בשביל פלוני ע''ה ונתן לו אמר תן ג''כ בשבילי דבהא ליכא למיחש למידי ובכה''ג אינו מעשר אלא על שלו כל זמן שלא נתערבו:
תַּנִּי אוֹמֵר הוּא אָדָם לְפוֹעֵל הֵילָךְ דֵּינַר זֶה אֲכוֹל בּוֹ. הֵילָךְ דֵּינַר זֶה שְׁתֵה בּוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל שְׂכָרוֹ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וְלֹא מִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ צֵא וּלְקַח לָךְ כִּכָּר וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ דָּמִים. צֵא וּלְקַח לָךְ רְבִיעִית שֶׁל יַיִן וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ דָּמִים חוֹשְׁשִׁין עַל שְׂכָרוֹ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת וּמִשּׁוּם יַיִן נֶסֶךְ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא נַעֲשֶׂה הַחֶנְווָנִי שְׁלוּחוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת לְזַכּוֹת לַפּוֹעֵל. אָמַר רִבִּי הִילָא פּוֹעֵל זִכֶּה לְבַעַל הַבַּיִת מִשֶּׁל חֶנְווָנִי וְחוֹזֵר וְזוֹכֶה לְעַצְמוֹ. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. הָיָה הַחֶנְווָנִי חֵרֵשׁ עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא לֹא חָשַׁשׁ שֶׁאֵין שְׁלִיחוּת לְחֵרֵשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא חוֹשֵׁשׁ.
Traduction
On a enseigné que si quelqu’un dit à un ouvrier (païen): voici un dinar pour lequel lu peux acheter à manger, ou voici un dinar pour boire, il n'a pas à se préoccuper de l’emploi de cet argent, si ledit ouvrier mangera des fruits de 7e année, ou de la dîme, ou du vin d’oblation des idolâtres (l'argent est donné au païen, qui en dispose à son gré) ; mais s’il lui dit : va t’acheter un pain que je paierai, ou va t’acheter un quart de mesure de vin que je paierai, l’Israélite devra se préoccuper de ne pas payer des objets, dont la consommation lui serait interdite (en payant ces objets, il les. acquiert ; et il se trouverait qu’il donne le salaire de son ouvrier avec des objets qui sont interdits). C’est que, ajoute R. Zeira, au seconde cas, le marchand devient le messager du maître, avant de transmettre à l'ouvrier ce qu’il lui cède. R. lia en explique ainsi la raison: l’ouvrier fait d’abord acquérir au proprétaire ce que le marchand vend, puis il entre en possession lui-mème. Quelle différence y a-t-il entre ces deux explications? La voici : si le marchand est sourd, et comme il ne peut devenir messager, le maître n’a pas besoin, selon R. Zeira, de se préoccuper de l’emploi qui sera fait de son argent; au contraire, selon R. Ila, comme il s'agit d’une rétrocession entre l’ouvrier et le maître, celui-ci devra s’en préoccuper.
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ה) וגרסי' להא נמי בפ''ב דקידושין (בהלכה א'):
ואינו חושש על שכרו לא משום שביעית. שמא יקח בו פירות שביעית מן החשוד למוכרן:
ולא משום מעשרות. שמא יקח את שאינו מעושר והוי כמאכילו דבר האסור דהא איהו לא ספי ליה מידי דאיסורא אלא דמים הוא נותן לו:
ולא משום יין נסך. אם זה הפועל עכו''ם הוא ולוקח לו יין לא הוי כנהנה זה מיי''נ דהא איהו לא יהיב ליה מידי:
אבל אם אמר לו צא ולקח לך וכו' מן החנוני ואני נותן לך דמים אח''כ לפרוע חוששין. וכו' דהוי כמו שהוא לוקח האיסור ומאכילו וכדמפרש טעמא ופליגי בה ר''ז ור' הילא:
נעשה החנוני שלוחו של בעה''ב. כלומר שזהו כמו שנעשה החנווני שלוחו של בעה''ב לזכות להפועל דבר האסור דהא עד דלא יהיב דמי לא סליק נפשי' ור' הילא קאמר משום דהוי כמי שהפועל זוכה לבעה''ב דבר האסור משל חנווני כדי לזכות אח''כ לעצמו:
מה נפק מביניהון. בין הני טעמי:
היה החנווני חרש. איכא בינייהו דלדעתיה דר' זירא דהחנווני כשלוחו של בעה''ב הוא אין כאן חשש על בעה''ב שהרי אין שליחות לחרש וכאלו נתן לו מעצמו הוא אבל לדעתיה דר' הילא דהפועל הוא דהמזכה לבעה''ב מהחנווני חושש אפילו בחנווני חרש. ובקדושין שם מוסיף עוד דגריס היה הפועל חרש דאיכא בינייהו איפכא על דעתיה דר' הילא לא חשש שאין זכיות לחרש ועל דעתיה דר' זעירא חשש כלומר לפי שאחרים אין יכולין לזכות לחרש דלא שייכא זכייה לחרש וא''כ לר' הילא אין חשש שאין החנווני יכול לזכות להפועל ולר''ז יש כאן חשש לפי שהחנווני הוא עושה שליחותו של בעה''ב ולא מיקרי זכות מאחרים ואף בשביל החרש יכול לעשות שליחותו ונמצא דהוי כאלו הבעה''ב מאכילו:
תַּנִּי לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ מָאתַיִם דֵּינַר וּשְׁקוֹל עַל יָדִי לָאוֹצָר אֶלָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ פָּֽרְשֵׁנִי מִן הָאוֹצָר. וְכֵן לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵירוֹ הֵילָךְ מָאתַיִם דֵּינַר וּשְׁקוֹל עַל יָדִי לָאוֹמָנוּת אֶלָּא אוֹמֵר הוּא לוֹ פָּֽרְשֵׁנִי מִן הָאוֹמָנוּת.
Traduction
— Ou a enseigné que l’on ne doit pas dire à son prochain (qui serait païen) : voici deux cents dinars et remets-les pour moi au trésor royal (parce qu’il pourrait en résulter un échange concernant l’idolâtrie, par suite de son ordre de transmission, en passant par les mains d’un païen); mais l’on dira en ce cas: décharge-moi de ce que je dois au Trésor (il n’en est plus responsable). Pour la même cause, on ne devra pas dire : voici deux cents zouz, que tu remettras pour moi à l’association des ouvriers ; mais on dira: acquitte pour moi ce que je leur dois.
Pnei Moshe non traduit
לא יאמר אדם לחבירו. ע''ה הילך מאתים דינר ושקול על ידי לאוצר המלך שהיו נותנין מתבואותיהן מס לאוצר המלך מפני שזה נותן דבר שאינו מתוקן והוי כשלוחו ונמצא זה פורע חובו מן הטבל אבל אומר לו הא לך כך וכך ופרשני מן האוצר מלטני ממנו דאפשר ליה לסלוקי במעות וכן לאומנות המלך הדין כן:
הדרן עלך המקבל שדה
Dmaye
Daf 30a
משנה: מָֽזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס אוֹמֵר מַה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁייֵר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס הֲרֵי הוּא מַעֲשֵׂר וּשְׁאָר מַעְשֵׂר סָמוּךְ לוֹ. זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בְּפִיו וּמְחוּלָּל עַל הַמָּעוֹת.
Traduction
Si on lui verse un verre de vin (dans ces mêmes conditions), il dira: ''Ce que je laisserai au fond du verre sera considéré comme dîme; ce qui formera pour la dîme le complément se trouvera à côté; sur la partie que j’aurais déclarée comme dîme, sera prise l’oblation de la dîme (le 100e) et la dîme de 2e année (s’il y a lieu), sera prise sur les bords''. Puis, l’on rachète cela contre argent.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מזגו לו את הכוס. לאו בשבת איירי הכא ולא קאי אמתני' דלעיל אלא ענין בפ''ע הוא וכלומר וכן הדין אם בא אצל מי שאינו נאמן על המעשרות בחול ומזגו לו את הכוס אומר וכו' כמו במתני' דלעיל והכי מפרש לה בגמ':
ומעשר שני בפיו. בפי הכוס ויהא מתולל על המעות ונמצא מותר לו לשתות כ''א כדי תרומת מעשר משייר הוא בשולי הכוס:
הלכה: כֵּינִי מַתְנִיתָא לְעִנְייָן מְזִיגַת הַכּוֹס.
Traduction
S’il est vrai que la Mishna prescrit de suivre ce procédé et de dire cela le samedi, lorsqu’on verse le verre de vin,
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא לענין מזיגת הכוס. כלומר דמפרש להמתניתין דה''ק וכן הוא הדין לענין מזיגת הכוס בחול כדפרישית במתני':
מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר מִכְּבָר מַשְׁקֶה מְעוּרָב הוּא. אִם בְּאוֹמֵר לִכְשֶׁיִּשְתֶּה לְמַפְרְעוֹ טֵבֵל שָׁתָה. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר מִכְּבָר לִכְשֶׁאֶשְׁתֶּה. וְלֹא נִמְצָא מְטַלְטֵל תְּרוּמָה טְמֵאָה בְשַׁבָּת. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר מְשַׁייֵר כָּל שֶׁהוּא חוּלִין כְּהַהִיא דְּתַנֵּינָן תַּמָּן מְטַלְטְלַין תְּרוּמָה טְהוֹרָה [עִם הַטְּמֵאָה] עִם הַחוּלִין וְלֹא דָֽמְייָן. תַּמָּן טְמֵאָה לְצוֹרֶךְ טְהוֹרָה. בְּרַם הָכָא חוּלִין לְצוֹרֶךְ טְמֵאָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן עִם יְצִיאָתוֹ מִן הַכּוֹס קָדִישׁ.
Traduction
dans quel cas est-ce justifiable? S’il énonce les conditions avant de boire, il consomme un produit où la dîme est mêlée au profane (ce qui est interdit); s’il ne les rappelle qu’après avoir bu, il se trouve qu’il aurait au préalable goûté de ce qui est inaffranchi (interdit); de quel cas donc s’agit-il? Il devra déclarer d’avance qu’il entend prélever les parts dues tout en buvant (il y a alors prélèvement préalable, sans mélange de la dîme qui reste au fond du verre). Mais comme l’ignorant, en touchant le liquide, l’a sans doute rendu impur, ne se trouve-t-il pas que l’on transporterait le samedi la part d’oblation de dîme impure (ce qui est interdit)? —Ceci n’est à craindre, répondit R. Eliézer, parce qu’on laisse une parcelle profane; et en ce cas, comme l’indique une Mishna (294)Mischna, IIe partie, (Shabat 21,1), il est permis de transporter de l’oblation impure, qui est accompagnée d’une partie profane. Mais, comment peut-on comparer ces deux cas? —Dans la Mishna citée, on permet d’emporter ce qui est impur, grâce au pur qui forme la majeure partie, tandis qu’ici la parcelle profane, qui est minime et adhérente au verre, pourrait-elle servir au transport de la part d’oblation plus élevée? —C’est que, répondit R. Yossé ou R. Aboun, la sainteté sera applicable à la part réservée comme oblation, seulement à la sortie du verre (jusque là elle est considérée comme profane et transportable).
Pnei Moshe non traduit
מה אנן קיימין. להתנאי דהמתני':
אם באומר מכבר. כלומר קודם שהוא שותה אומר מעכשיו תהא תרומת מעשר בשולי הכוס נמצא משקה מעורב הוא שהרי הכל הוא מעורב יחד התרומה עם החולין והרי שותה מדומע הוא:
ואם באומר לכשישתה תהא תרומת מעשר מה שישייר בשולי הכוס נמצא למפרע טבל הוא שתה שהרי לא תיקנו אלא אחר שישתה:
אלא. על כרחך כי אנן קיימין הכין הוא באומר מכבר. מעכשיו ולכשאשתה תהא תרומת מעשר ונמצא לא שתה טבל ולא היה מדומע:
ולא נמצא מטלטל תרומה טמאה בשבת. אם אירע זה בשבת והתרומת מעשר שמשייר בשולי הכוס כתרומה טמאה היא שהרי משל ע''ה היא שאינו מוחזק בטהרה ואין מטלטלין תרומה טמאה בשבת ומשני ר' לעזר שהוא משייר כל שהוא מן החולין יתר על כדי תרומת מעשר ואגב החולין מותר לטלטל תרומה טמאה כהדא דתנינן וכו' (בפכ''א דשבת) ופריך ואכתי לא דמיין דתמן העיקר היא התרומה הטהורה וכדמוקמינן לה התם שהטהורה היא למטה והטמאה למעלה ומטלטל הטמאה לצורך הטהורה אבל הכא שמשייר החולין על גבה ונמצא מטלטל החולין לצורך הטמאה ובטלו החולין אצלה:
אריב''ב. בלא''ה ל''ק דהכא עם יציאתו מן הכוס קדש כלומר עם לאחר ששתה ויוציאידיו מן הכוס אח''כ הוא קדוש לתרו''מ מה שמשייר בו ונמצא כששתה לא טילטל את התרומה טמאה:
רִבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲוָה לֵיהּ תְּנַאי וַדַּאי. חָדָא אִיתָא בִשְּׁלָא יֶרֶק אַנְשִׁייָת מְתַקְּנָה. אֲתַת לְגַבֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָא וְשָׁלַח לְזַבְדִּי בֶּן לֵוִי דִּיתַקֵּן לֵילָא. 30a רִבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל בְּעֵי וְלָא הֲוָה זַבְדִּי בֶּן לֵוִי צְרִיךְ מְזַכֵּיא לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּיַרְקָא. רִבִּי זְעִירָא בְּעֵי מַה נָן קַייָמִין. אִי בְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּנַאי עָלָיו וְעַל אֲחֵרִים אֵינוֹ צָרִיךְ לְזַכּוֹתוֹ בְּיֶרֶק. וְאִם בְּשֶׁאֵין לוֹ תְּנַאי לֹא עָלָיו וְלֹא עַל אֲחֵרִים צָרִיךְ לְזַכּוֹתוֹ בְּיֶרֶק. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ אִיתְתָבַת וְלֹא זְכִי זַבְדִּי בֶּן לֵוִי לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָא בְּיַרְקָא.
Traduction
R. Oshia avait posé la condition que le samedi il rédimerait, selon l’usage, des produits pour lesquels il y avait obligation certaine des parts légales. Un jour, une femme (qui n’avait pas eu la précaution d’établir lesdites conditions), oublia de rédimer ce qu’elle fit cuire. Elle en fit part à R. Oshia et lui demanda si la condition, posée au préalable par lui, pouvait s’appliquer à ce qu’elle avait cuit indûment. Celui-ci envoya les objets à R. Zabdi bar Levi, en le priant de les rédimer pour elle (s’en référant aux conditions qu’il avait établies). -Mais, objecta R. Aba bar Mamal, Zabdi bar Levi ne devait-il pas au préalable mettre lesdits objets en la possession de R. Oshia, pour pouvoir appliquer à ce prélèvement irrégulier les conditions faites par lui? —On peut observer, fit remarquer R. Zeira, que s’il a établi ces conditions, à l’égard du légume vert, aussi bien pour lui que pour d’autres, il est inutile de le mettre en possession préalable; mais, lorsqu’il n’y a pas de conditions spécifiées pour d’autres, la présentation ne sert pas plus. Aussi, répliqua R. Jacob bar Zabdi au nom de R. Abouha, cette question reste sans objet et Zabdi ben Levi n’avait pas à mettre R. Oshia en possession desdits objets, car la condition a été faite pour autrui.
Pnei Moshe non traduit
ר' הושעיא היה לו תנאי ודאי. להתנות מע''ש על פירות שלא היה לו פנאי לתקנן וחדא איתתא היה לה ג''כ כמעשה זו שבשלה ירק שלה ושכחה לתקנו ובתוך כך באת לפני ר' הושעיא לשאלו:
ושלח. ר' הושעיא לזבדי בן לוי:
דיתקן לילא. כלומר כאחד על שניהן. לילא הוא תערובת בל' הגמ' ודוגמתו בפר''א דמילה (דף קלד) נעביד ולא לילך ופירושו יעשה כך ולא יערבו ע''ש וה''נ הכוונה הוא שא''ל להתנות כאחד על שלו ועל שלה מה שעתיד להפריש למחר וכו' כדתנן במתני' גבי ודאי בכה''ג:
רבי בא בר ממל בעי. על זה שאמר לו לתקן גם הירק של האשה דקס''ד דר' בא שצוה לו להתנות משלו על שלה והיינו דהקשה וכי לא היה צריך זבדי בר לוי לזכות לר' הושעיא בירקא דהאי איתתא דאי לאו הכי וכי אדם מתנה על דבר שאינו שלו ואמאי לא הזכיר לו ר' הושעיא כלום מזה:
ר''ז בעי. על האי אתקפתא דר' בא בר ממל דמה אנן קיימין כלומר והיכי ס''ל לר' בא בדין תנאי שהוקשה לו כך:
אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים. כלומר אי ס''ל שיש לו תנאי שיכול הוא להתנות על הודאי א''כ מה לי עליו מה לי על אחרים וא''צ לזכותו בירק של האשה כלל שהרי להתנות צוה לו ומי הגיד לר' בא שכך אמר לו שיהא התנאי שיפריש למחר משלו על שלה אלא כך אמר לו לך ותקן את שלי ואת שלה כאחד והיינו שתעשה תנאי בשבילי מה שאני עתיד להפריש למחר וכן תעשה התנאי בשביל האשה מה שהיא עתידה להפריש למחר ואין כאן צורך לזכות לו בירק שלה:
ואם בשאין לו תנאי. כלו' ואם על דין דתנאי גופיה הוקשה לו לר' בא דס''ל דאין לו תנאי והיינו שאינו יכול להתנות על הודאי א''נ לא עליו ולא על אחרים אין ליה דין תנאי לדעתיה דר' בא:
צריך לזכותו בירק. בתמיה וכלומר ומאי האי דקאמר שצריך לזכותו לר' הושעיא בירק שלה ומאי מהני הכא הזכות לסברא דידיה:
איתותבת. בתיובתא לסברא דר' בא בר ממל ולא זכי זבדי בר לוי לר' הושעיא בירקא דהאי איתתא לפי שאין כאן צורך לשום זכות וכאתקפתיה דר' זעירא:
אָמַר רִבִּי יַנַּאי צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא זָכוּר תְּנַייוֹ. שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְצָרִיךְ לְהַלְחִישׁ בִּשְׂפָתָיו.
Traduction
On dit la veille du samedi, dans quelles conditions la dîme sera prélevée le lendemain''. Il faut toutefois, dit R. Yanaï, que le lendemain on pense, au moment de la consommation, aux conditions faites la veille. Simon bar Wawa y ajoute, au nom de R. Yohanan, qu’il faut les rappeler verbalement à voix basse.
Pnei Moshe non traduit
צריך שיהא זכור תנייו. כשמתנה מע''ש צריך שיהא זכור בשבת להתנאי שהתנה וע''מ כן הוא אוכל וצריך להחליט בשפתיו. ר' יוחנן ס''ל דלא סגי בזכירת התנאי לחוד אלא צריך ג''כ שילחש בשפתיו בשעה שהוא אוכל בשבת יאמר בלחש כפי התנאי של אתמול:
רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וְלֹא נִמְצָא כִּמְתַקֵּן בְּשַׁבָּת. אָמַר לֵיהּ אַדְהִיתְנֵיהּ. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וְאֵינוֹ אָסוּר מִפְּנֵי אוֹבְדָן אוֹכְלִים. אָמַר לֵיהּ מְפָֽרְרֵי כָּל שֶׁהוּא וְאוֹכֵל. רִבִּי יִרְמְיָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. אָמַר לֵיהּ רוֹצֶה הוּא שֶׁיְּהֵא לוֹ נַחַת רוּחַ.
Traduction
Mais, objecta R. Jérémie en présence de R. Zeira, le rappel de ces conditions ne ressemble-t-il pas à un prélèvement opéré le samedi? -Non, fut-il répondu, puisqu’en réalité les conditions (293)Sur le terme ARHY et ses variantes, voir vi-après, (Kilayim 4,4) note dern. avaient été énoncées d’avance. —Mais, objecta encore R. Jérémie en présence de R. Zeira, cette façon d’opérer ne devrait-elle pas être interdite, puisqu’il en résulte que l’on est obligé de détruire la part mise de côté comme oblation sacerdotale (de crainte que, par mégarde, elle ne tombe aux mains d’un ignorant)? —Non, fut-il répondu, on en émiette si peu (moins de la grandeur équivalente à une olive), que la perte est insignifiante. —Mais, fut-il enfin objecté, n’est-il pas interdit comme un vol d’émietter du pain qui appartient à l’hôte (ignorant)? —Non, fut-il répondu, le propriétaire y consent volontiers; il a invité un savant et a du plaisir à le laisser libre de ses actions.
Pnei Moshe non traduit
ולא נמצא זה כמתקן בשבת. שפורט בשפתיו להתנאי:
א''ל דהאי תנא כצ''ל. כלומר שהשיב לו על קושייתו כהך דהאי תנא דלעיל דדריש מכל הימים ואפילו בשבת ואם דהתירו בשעת הדחק לתקן ואפי' לכתחילה בשבת למה נחוש כאן שילחוש בשפתיו להתנאי שהתנה כבר מע''ש:
ואינו אסור מפני אובדן אוכלים. בתמיה שהרי התרומת מעשר שמפריש למחר אי אפשר לאכלו וכשהוא מניחה כך אצל ע''ה זה וכי אין משום איבוד אוכלין:
מפררה כל שהוא ואוכל. כלומר בשעה שהוא אוכל מפררה להתרומת מעשר מעט מעט ובפירורין כ''ש שאין בהן כזית לית בהו משום איבוד אוכלין:
ואינו אסור משום גזל. דזה מזמינו לאכול אצלו והוא מפרר ממנו ומשליכו לאיבוד והרי כאן גזל. ומשני רוצה הוא הבעה''ב בכך שיהא לו נחת רוח שזה אוכל אצלו על שלחנו ואינו מקפיד אם משליך לאיבוד איזה דבר מהסעודה:
מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְּלִיגִין דְּאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רִבִּי יִצְחָק רִבִּי וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי יְהוּדָה נִתְאָֽרְחוּ אֶצֶל בַּעַל הַבַּיִת אֶחָד. אֲזַל לִישְׁנָא בִישָׁא אֲמַר לֵיהּ הַב דַּעְתָּךְ דְּאִינּוּן מְחַשְׁדּוּנָךְ יְתִיב לֵיהּ מְעַייְנֵי לוֹן וַהֲווֹן עָֽבְדִין נַפְשִׁין מִזְרְקִין אִילֵּין לְאִילֵּין וּמְתַקְּנִין. וְאֵינוֹ רוֹצֶה הֲנָחַת רוּחַ. רוֹצֶה הוּא אֶלָּא דְלָא בְּעֵי דְחַשְׁדּוּנֵיהּ.
Traduction
Cette dernière question (de satisfaction éprouvée) paraît être contestée par les rabbins suivants, comme cela résulte de ce que raconte R. Samuël bar R. Isaac: Rabbi et R. Yossé bar R. Juda acceptèrent l’hospitalité chez un propriétaire. Une méchante langue alla lui dire que, s’il fait attention et observe ces 2 maîtres, il remarquera qu’ils le soupçonnent de ne pas prélever la dîme (et qu’avant de se mettre à manger, ils prélèveront les parts légales). En effet, il les observa et il vit que, tout en feignant de plaisanter, ils se jetaient l’un à l’autre diverses parcelles (qui se trouvaient annulées et perdues), et qu’ils mangèrent après avoir opéré ainsi. Ce fait (de dissimuler leur opération) ne prouve t-il pas que le maître n’en a pas de satisfaction? —Non, en général, le propriétaire y consent volontiers; seulement le dit maître en particulier ne voulait pas être soupçonné.
Pnei Moshe non traduit
מיליהון דרבנן. דלקמן פליגי על הא דאמרן שמפרר כל שהוא ומאבדו אלא שמתקן הוא ומניחו כדקאמר בהאי עובדא דלקמיה עבדין נפשין מזרקין אילין לאילין ומתקנין ולא היו מאבדין בידים:
אצל בהע''ב אחד. ולא היו מאמינים לו על המעשרות והלך בעל לה''ר אחד ואמר לבעה''ב תן דעתך שהם חושדין אותך שלא תקנת מה שאתה נותן להם לאכול וישב לו זה הבעה''ב ומעיין ומשגיח עליהם מה יעשו וכשראו שזה משגיח עליהם עשו עצמן כמזרקין אלו לאלו את האוכלין דרך שחוק ובין כך ובין כך היו מתקנין והניחו מה שזרקו ולא אכלו ולא איבדו:
ואינו רוצה הנחת רוח. כלומר דמפרש ומאי איכפת ליה לבעה''ב מה שיעשו וכי אין רוצה בנחת רוח שאנשים גדולים כאלו יתארחו אצלו. וקאמר ודאי רוצה הוא בכך אלא דאעפ''כ לא הוה ניחא ליה זה שיחשדוניה ולפיכך היה יושב ומשגיח עליהם:
תַּנִּי רִבִּי יוּדָה אוֹסֵר. מַה טַעְמָא דְּרִבִּי יְהוּדָה וְיֵשׁ אָדָם מַתְנֶה עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בִרְשׁוּתוֹ. מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וְלוֹקֵחַ מִמָּקוֹם שֶׁלָּקַח זֶה וּמְעַשְּׂרָן. וְיֵשׁ אָדָם מַפְרִישׁ עַל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן עָשׂוּ אוֹתוֹ כְּמוֹכֵר פֵּירוֹת טְבוּלִין לַחֲבֵירוֹ. כְּהָדָא דְתַנִּי הַמּוֹכֵר פֵּירוֹת טְבוּלִין לַחֲבֵירוֹ הֲרֵי זֶה רָץ אַחֲרָיו וּמְתַקְּנוֹ. לֹא מְצָאוֹ אִם יָדוּעַ שֶׁהַפֵּירוֹת קַייָמִין מְעַשֵּׂר עֲלֵיהֶן וְאִם לָאו אֵינוֹ צָרִיךְ לְעַשֵּׂר עֲלֵיהֶן. סָפֵק קַייָמִין סָפֵק אֵין קַייָמִין מְעַשֵּׂר עֲלֵיהֶן וְקוֹרֵא שֵׁם לְמַעְשְׂרוֹתֵיהֶם.
Traduction
⁠—On a enseigné que R. Juda défend d’opérer les prélèvements le samedi, en invoquant des conditions posées la veille; quel est le motif de l’opinion de R. Juda? —C’est que, dit-il, l’on ne peut pas d’avance établir des conditions pour ce que l’on n’a pas encore en mains. Toutefois, R. Juda reconnaît qu’il est loisible à l’invité d’aller acheter chez le même marchand des produits analogues à ceux dont il mangera le lendemain et de les rédimer la veille du samedi. —N’est-ce pas toujours rédimer ce qui ne vous appartient pas? Aussi, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, on compare ce cas à celui d’une vente de fruits inaffranchis par oubli: on dit qu’en cas de vente de fruits inaffranchis (présumés libérés), le marchand doit courir après l’acquéreur pour rédimer les fruits; s’il ne le retrouve pas et qu’il sait que les fruits subsistent encore, il les rédime mentalement; sinon, il ne rédime rien; en cas de doute s’ils existent encore ou non, il prélève pour eux une dîme d’autre part, et désigne dans l’oblation remise au sacerdote une part de dîme, pour que tout soit en règle (on voit donc là aussi un cas de prélèvement sur des objets que l’on n’a pas en mains, permis à cause du doute).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא (פ''ח) ור' יודה פליג אמתני' ואוסר להתנות מע''ש כדמפרש טעמיה וכי יש אדם מתנה על דבר שאינו ברשותו וס''ל דאף בדמאי הוא כן:
שהוא הולך ולוקח ממקום שלקח זה. בעה''ב המזמינו ומעשרן מה שאכל אצלו מאלו הפירות דממ''נ ליכא חששא אם המוכר הוא נאמן על המעשרות הרי הכל מעושר ואם לאו מפריש מן החיוב על החיוב הוא:
ופריך ויש אדם מפריש על דבר שאינו שלו. דנהי דממין אחד הוא מ''מ היאך יכול זה להפריש על דבר שאינו שלו:
עשו אותו כמוכר פירות טבולין לחבירו. דאם א''א בענין אחר יכול הוא להפריש על דבר שאינו שלו כהדא דתני בתוספתא דמעשר שני (פ''ג):
המוכר פירות טבולין לחבירו. אע''פ שלכתחילה אסור למכור טבל כדתנן לעיל בפ''ה אם אירע שמכר או שבשעת מכירה לא נודע לו שהן טבל ואח''כ נזכר שטבולין הן הרי זה רץ אחריו ומתקנו:
לא מצאו. להלוקח אם ידוע שהפירות קיימין מעשר עליהן משלו ואע''פ שהטבל שמכר אינו שלו הואיל ואין כאן תקנה אחרת מעשר וה''נ בהא דלעיל כן:
ואם לאו. שכבר נאכלו תו שאבדו א''צ לעשר עליהן ואם ספק הוא מעשר עליהן משלו:
וקורא שם למעשרותיהם. כלומר הרי הספק הזה כשאר ספק מעשרות שדין המעשרות כגון מעשר ראשון ומעשר עני קורא להן שם וא''צ להפריש שהמוציא מחבירו עליו להביא הראיה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source