Dmaye
Daf 22a
משנה: הַלּוֹקֵחַ מִן הַפְּלָטֵר מְעַשֵּׂר מִכָּל טִיפּוֹס וְטִיפּוֹס דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאֶחָד עַל הַכֹּל. וּמוֹדֶה רִבִּי יְהוּדָה בְּלוֹקֵחַ מִן הַמָּנְפּוֹל שֶׁהוּא מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
Celui qui achète du pain à un marchand de pains au détail (216)Il les achète lui-même au boulanger. (pwlhth'') doit prélever la dîme sur chaque forme (car elles sont de diverses provenances); tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, il suffit de prélever une fois pour toutes (217)Il suppose que tout ne provient pas du même vendeur.. Toutefois, R. Juda reconnaît que si l’on achète à un collecteur (monopwlo'') de diverses sources, il faut prélever la dîme de chaque forme.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח מן הפלטר. פלטר הוא שלוקח מן הנחתום ככרות הרבה בבת אחת ומוכרן בשוק אחד אחד:
מעשר מכל טפוס וטפוס דברי ר''מ. טעמיה דר''מ דס''ל דאע''ג דבנחתום לא חיישינן לדפוסי' משתנים כדמיקל ר''מ במתני' דלעיל התם טעמא דאמרינן נחתום מחד גברא הוא דזבין התבואה והלכך לא חיישינן לדפוסים ולא לחמה וצוננת אבל הכא בפלטר מחמיר ר''מ משום דאמרינן פלטר מתרי ותלתא נחתומין זבין והלכך חייש כאן לדפוסים משתנים דאמרינן דפוס זה מנחתום א' ודפוס זה מנחתום אחר ושמא זה מעשר וזה אינו מעשר והלכך צריך לעשר מכל דפוס ודפוס בפני עצמו:
ר' יהודה אומר מאחת על הכל. טעמיה דר' יהודה דמחמיר לעיל בנחתום ומיקל כאן בפלטר משום דר''י ס''ל דודאי לדפוסים הרבה לא חיישינן כלל אלא דלעיל בנחתום שיש כאן חמה וצוננת חיישינן דא' של אמש והיא הצוננת והחמה הרי היא של היום ואני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר ולפיכך לדידיה לא תלינן כלל בדפוסים דאפילו אם היו מדפוס אחד חיישינן בחמה וצוננת כדפרישית במתני' דלעיל וכן להיפך אם אנו יודעין שלקח הכל היום לא חיישינן למידי ולא לדפוסים הרבה וכדאמר בהדיא בגמר' בסוף הלכה דלעיל דמן התנור על התנור מפריש מזה על זה לר' יהודה כדפרישית שם ולפיכך הוא דס''ל כאן בפלטר דמפריש מאחד על הכל דלדפוסים לא חיישינן ואמרינן פלטר מחד נחתום זבין ואע''פ שהן דפוסים משתנים כולן מנחתום א' הן וחמה וצוננת לא שייך בפלטר לפי שהוא מוכר בשוק א' א' ומסתמא כולן שוין הן ומכיון דאין כאן חששא לחומרא מפריש מא' על הכל:
ומודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול. מנפול הוא שלוקח מהרבה נחתומין ומוכרן לאחרים ובדידיה חיישינן לדפוסין לדברי הכל דאמרינן דפוס זה מנחתום זה ודפוס זה מנחתום אחר וצריך לעשר מכאו''א:
הלכה: רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר נַחְתּוֹם עוֹשֶׂה טֻפּוֹס אֶחָד וּפְלָטֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכַמָּה נַחְתּוֹמִים. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נַחְתּוֹם עוֹשֶׂה כַמָּה טֻפּוֹסִים וּפְלָטֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנַחְתּוֹם אֶחָד.
Traduction
L’avis de R. Meir est fondé sur ce que, selon lui, le boulanger (§ 3) n’a qu’une seule forme pour ses pains; tandis que le marchand au détail achète à plusieurs boulangers (ce que l’on voit à la pluralité des formes du pain). Selon R. Juda, au contraire, le boulanger adopte plusieurs formes, tandis que le marchand au détail se fournit chez le même boulanger (la pluralité des formes peut provenir de ce dernier et ne prouve rien).
Pnei Moshe non traduit
גמ' רמ''א נחתום עושה טפוס א' וכו'. טעם פלוגתייהו מפרש במאי דפליגי דר''מ סבר כל נחתום עושה דפוס א' לעצמו מאיזה סימן מה שמצייר על הלחם וכיוצא בו ופלטר משתמש בכמה נחתומין שלוקח מכמה נחתומין למכרן אחד אחד והלכך מעשר מכל דפוס ודפוס שכל דפוס הוא מנחתום אחד והדפוסים משתנים שאין דפוס של זה כשל זה:
ר' יודה אומר וכו'. ור''י ס''ל דאין דפוסים המשתנים ראי' דיש נחתום שעושה כמה דפוסים משונים זה מזה ופלטר משתמש בנחתום אחד ואינו הולך לנחתום אחר אלא תמיד הוא לוקח ככרות הרבה מנחתום אחד שהוא רגיל אצלו והלכך מעשר מא' על הכל:
רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַתִּיר בְּחַלָּה. וְרִבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בְּחַלָּה. וְלֹא אֶצְלוֹ הִיא נִטְבֶּלֶת אֶלָּא בְּשׁוֹאֵל שְׂאוֹר טָמֵא לַעֲשׂוֹת עִסָּתוֹ. אֲפִילוּ כֵן לֹא אֶצְלוֹ הִיא נִטְבֶּלֶת. אֶלָּא בְשׁוֹאֵל כִּכָּר טָמֵא לְמַלְאוֹת תַּנּוּר. וְאִם בְּשׁוֹאֵל כִּכָּר טָמֵא לְמַלְאוֹת תַּנּוּרוֹ.מְעַשֵּׂר מִכָּל כִּכָּר וְכִכָּר. אֶלָּא כְּרִבִּי יוֹחָנָן דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר כַּאן בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה כַּאן בְּעוֹשֶׂה בְטוּמְאָה. 22a אֶלָּא כְרִבִּי אֶלְעָזָר דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר כַּאן וְכַאן בְּעוֹשֶׂה בְטָהֳרָה. אָמַר רִבִּי יוּדָן אָבוֹי דְּרִבִּי מַתַּנְיָה בְּעוֹשֶׂה בְטוּמְאָה קַייְמִינָן וְאֶצְלוֹ הִיא נִטְבֶּלֶת. אַף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה בָהּ. וְתַנִּי כֵן רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסְרִין בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַתִּירִין בְּחַלָּה. הָא רִבִּי יוֹדָה אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעְשְׂרָן וּמַתִּיר בְּחַלָּה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר בִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר וּמַתִּיר בְּחַלָּה. מַה בֵּינַיְהוּ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה אֵינוֹ מַפְרִישׁ לֹא מִשֶּׁל הַיּוֹם עַל שֶׁל אֶמֶשׁ וְלֹא מִשֶּׁל אֶמֶשׁ עַל שֶׁל יוֹם מַפְרִישׁ מִן הַתַּנּוּר עַל הַתַּנּוּר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֲפִילוּ מִן הַתַּנּוּר עַל הַתַּנּוּר אֵינוֹ מַפְרִישׁ.
Traduction
R. Simon déclare, est-il dit, qu’il est défendu de prélever d’une part pour l’autre l’oblation de la dîme (100e); mais il autorise ce virement pour la Halla''. Est-ce à dire que R. Juda l’interdit pour la Halla? Ne dit-il pas que toute pâte est inaffranchie seulement chez le boulanger, et comme elles sont toutes soumises aux droits, on peut prélever de l’une pour l’autres? C’est qu’il s’agit du cas où l’on a demandé du levain impur (c’est-à-dire à tel ignorant aujourd’hui, à tel autre hier; et, comme l’un d’eux a peut-être opéré les prélèvements dûs, on se servirait d’objets affranchis pour rédimer ce qui ne l’est pas). Mais, est-ce que, même dans cette hypothèse, la pâte ne reste pas chez lui libre (puisque le prélèvement de la Halla, n’a lieu qu’après la prise du levain)? C’est qu’il s’agit du cas où l’on demanderait à l’ignorant une miche entière de pain, de quoi remplir le four (pour qu’il cuise mieux; en ce cas, il y a possibilité de confusion). Cependant, dans ce dernier cas, pourquoi ne prélèverait-on pas la dîme sur chaque pain spécialement (et non de l’un sur l’autre)? C’est que l’on adopte ici, soit l’avis de R. Yohanan (comme au § 1): plus haut (2,4), l’acquéreur est dispensé des prélèvements, la pâte étant pétrie à l’état de pureté, et, en ce cas, on a prélevé les parts dues, tandis que le boulanger impur (ou ignorant) n’a rien prélevé (et l’acquéreur devra prélever les parts dues); soit l’avis de R. Eliézer qui admet d’ordinaire qu’il pétrit toujours la pâte avec pureté. Ici, au contraire, on admet, selon l’avis de R. Judan, père de R. Matnia, que le boulanger est un ignorant, pétrissant la pâte à l’état impur, chez lequel la pâte est restée inaffranchie, et, en ce cas, R. Juda admet aussi que l’on peut prélever la Halla d’une part (de la veille) pour en affranchir une autre du jour. En effet, on a enseigné de même dans la barayeta: R. Juda et R. Simon déclarent qu’il est défendu de prélever d’une part pour l’autre, l’oblation de la dîme (100e), mais ils autorisent ce revirement pour la Halla. Mais alors, s’ils partagent le même avis, comment se fait-il que selon la Mishna ils soient en désaccord? Le voici: selon R. Juda, on ne peut prélever ni d’une pâte pétrie en ce jour pour une autre de la veille, ni faire l’inverse; mais cela se peut d’une cuisson complète ou fourrée, pour une autre fournée du jour. Selon R. Simon, au contraire, même ce dernier cas est interdit.
Pnei Moshe non traduit
ומתיר בחלה. ופריך מדקתני ר''ש מתיר בחלה מכלל דר' יודה פליג גם בחלה ואוסר ואמאי ולא אצלו היא נטבלת בתמיה הרי אין העיסה טבל לחלה עד שתגלגל ואצל הנחתום היא שנטבלת לחלה ומאי חששא איכא הכא שלא להפריש חלה מחדא על אידך הרי שתיהן לא נתחייבו בחלה עד שגלגל הנחתום את העיסה:
אלא בשואל שאור טמא לעשות עיסתו. כלומר דמיירי שהנחתום שואל שאור מחבירו ע''ה לעשות עיסתו ולהכי קרי שאור טמא דסתם ע''ה אינו נזהר לעשות בטהרה והשתא איכא מיחש שמא זה מעשר וזה אינו מעשר לפיכך אוסר בחלה והיינו דמתמה עלה דמה ענין שאלת שאור לחיוב חלה הרי אפילו כן וכי לא אצלו נטבלת אתר שגלגל את העיסה ומאי איכא למיחש בהפרשת חלה מחדא על אידך:
אלא בשואל ככר טמא למלאות תנורו. כלומר בשואל ככר מחבירו ע''ה שכבר הוא עשוי ומבקש ממנו שיתן לו לאפות בתנורו כדי למלאות התנור לפי שכשהתנור נתמלא בככרות הפת נאפית יפה וא''כ הככר הזה כבר נתחייב בחלה אצל חבירו וחיישינן שמא זה הפריש החלה וזה איננו מפריש ולפיכך אוסר להפריש חלה מזה על זה:
ואם בשואל ככר טמא למלאות תנורו. אמאי פליגי כלל ואפילו במעשר יהא צריך לעשר מכל ככר וככר לכ''ע דהא אנחנו יודעין שיש כאן ככרות מתרי גברי ושמא חד מעשר ואידך לא מעשר ואין לעשר מככר על ככר:
אלא כר' יוחנן. דאמר לעיל (בפ''ב בהלכה ד') על הא דרמי מתני' דריש פרקין דקתני הלוקח מן הנחתום צריך להפריש על מתני' דהתם דקתני הנחתומים צריכין להפריש ומשני ר' יוחנן שם כאן בעושה בטהרה וכדפרישית התם דס''ל לר' יוחנן דתרווייהו הני מתני' בנחתום עם הארץ מיירי ומתני' דפרק ב' בע''ה העושה בטהרה שנותן לגבל חבר לתקן עיסתו בטהרה ומכיון דהוא נזהר כל כך מהמנינן ליה נמי שהוא תקן הכל והפריש מעשרותיו כראוי והלכך הלוקח ממנו אינו צריך להפריש כלום ומתני' דריש פרקין בסתם ע''ה מיירי שעושה בטומאה ולא מהמנינן ליה. והלוקח ממנו צריך להפריש כדין דמאי והשתא לר' יוחנן מיתרצא נמי אליבא דר' יהודה אי אמרינן דפליג ואוסר בחלה דכמו דמוקי ר' יוחנן בנחתום העושה חלתו בטהרה מהמנינן ליה שתיקן את הכל ה''ה הכא בדינא דמתני' דאע''ג דהכא בלוקח מסתם נחתום מיירי ואקשינן מאי איכא למיחש בחלה בלוקח ממנו שלא להפריש מזה על זה הלא אצלו היא נטבלת ואם תיקן לזה תיקן ג''כ לזה ואם לא הפריש מזה לא הפריש ג''כ מזה דאיכא לשנויי לך דהיינו חששא דאיכא למימר שמא עיסה אחת עשה בטהרה ונתן לחבר לתקנה ואותה מסתמא הפרי' החלה וכסבר' ר' יוחנן דכיון דמיזהר זהיר להדר בה אטהרה מסתמא תקוני נמי מתקנה ועיסה אחרת לא נזהר בה אלא עשה אותה בטומאה וחיישינן נמי דלמא לא הפריש החלה ממנה ולפיכך אין להפריש מחדא על אידך דשמא אחת פטורה ואחת חייבת:
אלא כר''א. קושיא היא וכעין דפרישית לעיל בהלכה א' כלומר הניחא לר' יוחנן דלדידיה תלינן נאמנות בעם הארץ במקום שנזהר ליתן לחבר לעשות בטהרה אמרינן נמי דתקוני מתקן ליה ושפיר משנינן נמי אליבי' הא דר' יודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה כדאמרן אלא לר' אלעזר דלעיל בפ''ב דמשני לרומיא דמתני' דהתם אמתני' דריש פרקין דכאן וכאן בעושה בטהרה וכאן במדה דקה וכאן במדה גסה וכדפרישית שם. דר''א מוקי להני תרתי מתני' דפ''ב ודריש פרקין אידי ואידי בנחתום חבר מיירי והיינו דקאמר בעושה בטהרה דסתם חבר עושה בטהרה הוא ומתני' דפ''ב במוכר במדה דקה דלא התירו לו למכור את הדמאי כדתנן התם בסוף הפרק והלכך הנחתום צריך להפריש ומתני' דר''פ במוכר במדה גסה והתירו לו למכור דמאי והלוקח ממנו צריך שיפריש והשתא אליבא דר' אליעזר לא אשכחן דתלינן נאמנות לע''ה לענין תיקון פירותיו ועיסתו בהא דחזינן שמהדר אחר הטהרה וא''כ הדרא קושיא לדוכתה הכא דמ''ט דרבי יהודה אוסר בחלה להפריש מזה על זה הרי אצלו היא נטבלת ומאי חששא הוא דאיכא בחלה:
אמר ר' יודן אבוי דר' מתניה בעושה בטומאה קיימינן וכו'. כלומר לא כדאמרינן מעיקרא דר' יודה פליג בחלה ואוסר אלא לעולם בסתם ע''ה קיימינן שמסתמא עושה בטומאה ואצלו היא נטבלת ואין כאן חשש כלל בחלה ובאמת אוף ר' יודה מודה בה ותני בהדיא בברייתא כן דר' יודה נמי מתיר בחלה כר''ש:
ופריך הא ר' יודה אוסר וכו'. כלומר וא''כ מאי בינייהו במתני' דהא בין לר' יודה ובין לר' שמעון תרוייהו ס''ל דבתרומת מעשר אסור להפריש מזה על זה ובחלה מותר ואמאי תני במתני' בתר דברי ר' יודה ר''ש אוסר וכו' דמשמע דאיכא פלוגתא בהא בינייהו. ומשני דאין הכי נמי דאיכא בינייהו בחד צד בתרומת מעשר:
על דעתיה דר' יודה. דלר' יהודה דמפרש טעמיה במתני' שאני אומר וכו' וא''כ אינו מפריש לא משל היום על של אמש ולא משל אמש על של היום כלומר בסתם דלא ידעינן אם לקח הכל היום מגברא חדא בהא הוא דסבר ר' יהודה שאינו מפריש מזה על זה לפי שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד והוא מעשר והיום משל אחר ואינו מעשר:
מפריש מן התנור. כלומר על התנור אבל אם לקח היום הרבה ועשה לחם שיש בו לאפות בשני תנורים. בהא אין חושש ר' יהודה למידי דאמרינן מחד גברא הוא דזבין ואפי' הן מדפוסים משתנים כדרך שנוהגין לעשות כשאופין בב' תנורים זא''ז לסימן בהא לא חיישינן כלל אבל על דעתיה דר''ש דלא תלי טעמ' בשל אמש ובשל היום אפי' מן התנור על התנור אינו מפריש דמכיון שלקח הרבה וצריך הוא לאפות בב' תנורים אפי' הוא הכל משל היום חיישינן שמא מתרי גברי זבין שלא מצא לקנות כ''כ הרבה מאדם אחד וגם כשאופה בב' תנורים עושה דפוסים משתנים ור''ש חייש לדפוסים דשמא זבין מחד דהוא מעשר ומאידך דאינו מעשר והיינו דקתני ר''ש אוסר בתרומת מעשר ואע''ג דר' יהודה גם כן אוסר אלא משום דר''ש לטפויי קאתי ולעולם אוסר בתרומת מעשר ואפילו מתנור לתנור וכדאמרן אבל בחלה כ''ע ל''פ דליכא בה חששא שאצלו היא נטבלת ומתיר בחלה דקאמר כלומר לא אשכחן היתרא אלא בחלה אבל בתרומת מעשר לעולם הוא אוסר להפריש מזה על זה:
אֵי זֶהוּ מָנְפּוֹל. דְּבֵי רִבִּי מָנָא אָֽמְרֵי תִּשְׁעָה פְּלָטֵרִין וַעֲשָׂרָה נַחְתּוֹמִים תּוֹמָֽנְיָא מִן דְּתוֹמָֽנְיָא וְחַד מִן דִּתְרֵי.
Traduction
Qu’est-ce qu’un collecteur dont parle la Mishna? On explique ce terme, fut-il répondu chez R. Yanaï, par la réunion de 9 marchands au détail qui s’adressent à 10 boulangers; or, 8 de ces marchands s’adressent à 8 boulangers, et nécessairement le 9e s’adresse à deux boulangers (ce qui constitue une diversité de provenances, et nécessite divers prélèvements).
Pnei Moshe non traduit
איזה מנפול. דתנינן דר' יהודה מודה בו:
תשעה פלטרין וכו'. כלומר דבי ר' ינאי מפרשי פלטר שהוא בידוע שלוקח משני נחתומין זהו הנקרא מנפול וכגון הכא שיש כאן תשעה פלטרין ועשרה נחתומין:
תמניא מן תמניא וחד מן דתריי. כלומר אפי' אי אמרת דנוכל לתלו' שמונה מהפלטרין לקחו משמונה הנחתומין וכל אחד מהן לקח מנחתום א' מ''מ הרי כאן יש עוד פלטר א' ושני נחתומין ומכיון דכל הלחם מן הנחתומין נמכר הוא ואין אצל הנחתומין כלום כל אחד ביד הפלטרין הכל הוא וא''כ אחד מהן ודאי הוא שלקח מב' הנחתומין וכגון זה הוא הנקרא מנפול שבידוע הוא שלקח משני נחתומין והואיל דכאן לא נודע מי הוא זה שלקח משנים נקראו כולן מנפולין דעל כל פלטר ופלטר איכא למיחש שמא זה הוא שלקח מהשני נחתומין והקונה מאחד מאלו הפלטרין צריך לעשר מכל ככר וככר:
רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי הָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי טֻפֹּסִים הוֹכִיחַ עַל עַצְמוֹ שֶׁהֵן שְׁנַיִים הוּשְׁווּ כוּלָּן לַעֲשׂוֹת טוּפּוֹס אֶחָד מֲעַשֵּׂר מִכָּל כִּכָּר וְכִכָּר. רִבִּי יוֹנָה בְּעֵי כְּמַה דְתֵימָא תִּשְׁעָה פְּלָטֵרִין וַעֲשָׂרָה נַחְתּוֹמִים תּוֹמָנְיָא מִן דְּתוֹמָנְיָא וְחַד מִן דִּתְרֵיי. וְדִכְווָתָהּ תִּשְׁעָה נַחְתּוֹמִים וַעֲשָׂרָה פְּלָטֵרִין תּוֹמָֽנְיָא מִן דְּתוֹמָֽנְיָא וְחַד מִן דִּתְרֵיי אוֹ תִשְׁעָה מִן דְּתִשְׁעָה וְחַד מִן כּוּלְּהוֹן מְעַשֵּׂר מִכָּל כִּכָּר וְכִכָּר.
Traduction
R. Yona fit la remarque suivante: il va sans dire que si l’on a devant soi deux type (lorsqu’il y a un collecteur), la seconde variété indique elle-même la seconde provenance (et il suffit de rédimer chaque type); si au contraire tous les boulangers ont adopté la même forme, comme les pains ne se distinguent pas, il faut prélever les parts dues sur chaque pain à part. Mais voici ce que R. Yona demande: comme on vient de dire lorsqu’il y a 9 marchands au détail et 10 boulangers, 8 marchands s’adressent à 8 boulangers et le dernier marchand à 2 boulangers (d’où on conclut à l’existence de provenances diverses); de même, s’il y a 9 boulangers et 10 marchands au détail, dira-t-on que 8 s’adressent à 8 boulangers, et deux marchands au même boulanger? ou bien que 9 marchands s’adressent aux 9 boulangers et le 10e marchand à tous les boulangers, et qu’il faudra prélever les parts dues pour chaque pain isolément? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
ר' יונה בעי היו לפניו שני תפוסין. כלומר הא ודאי פשיטא לי שאם הוא רואה אצל המנפול שני ככרות משני תפוסים המשונים זה מזה א''כ הוכיחו על עצמן שהן שנים שבאין משני נחתומין לפי שדרך המנפול שלוקח מכמה נחתומין ובכאן נראה שהן משנים ואין ספק שמעשר מכל ככר וככר כי קמיבעיא לי אם הושוו הנחתומין כולן לעשות דפוס אחד מהו מי אמרינן דהואיל ודפוס אחד הן תלינן הככרות בנחתום א' או דלמא הואיל וכולן עושין זה הדפוס עצמו ודרך המנפול ליקח משנים לא תלינן בנחתום א':
מעשר מכל ככר וככר. כלומר דפשיט ליה הש''ס דצריך לעשר מכל ככר בפ''ע דהרי דרכו לקנות מכמה נחתומין ולא תלינן לקולא:
ר' יונה בעי כמה דתימא תשעה פלטרין וכו'. דבגוונא דהנחתומין הן יותר מהפלטרין הא אמרינן דמכיון שיש כאן פלטר אחד שלקח מן השני נחתומין תלינן בכאו''א מהפלטרין לחומרא והשתא מבעיא לי אם דכוותה נמי אמרינן לקולא וכגון בשיש כאן תשעה נחתומין ועשרה פלטרין:
תמניא מן דתמניא וחד מן דתריי. כלו' השמונה נחתומין שדינן להו לשמונה הפלטרין שכל א' משמונה הפלטרין לקת מאחד מהשמונה נחתומין והתשיעי מהנחתומין שדינן ליה לאלו שני הפלטרין הנשארים ואמרינן דאלו שנים הפלטרין לקחו מהנחתום התשיעי ונמצא שאין כאן אחד מן הפלטרין שלקח משני נחתומין דכל השמונה מחד חד לקחו והשנים מנחתום האחד והשתא הלוקח מן פלטרין האלו א''צ לעשר מכל ככר וככר דאצל כל אחד מנחתום אחד הוא:
או דלמא לא תלינן לקולא אלא אמרינן תשעה מן דתשעה לקחו וחד הפלטר העשירי מן כולהין. כלומר מקצת מזה ומקצת מזה מכולן התשעה שהרי אין כאן עוד נחתום שנוכל לתלות בזה הפלטר וא''כ ליכא לספוקי שמא לקח מזה ומזה וכמו כן מכל התשעה נחתומין והשתא איכא חד מנהון דאיכא למיחש ביה משני נחתומין והואיל ולא ידעינן מאן הוא חיישינן בכולן שלקח והלוקח מאחד מהפלטרין צריך לעשר מכאו''א:
מעשר מכל ככר וככר. ופשיט ליה דלא תלינן לקולא אלא כדאמרן וצריך לעשר מכל ככר וככר בפ''ע:
Dmaye
Daf 22b
משנה: הַלּוֹקֵחַ מִן הֶעָנִי וְכֵן הֶעָנִי שֶנִּיתְּנוּ לוֹ פְרוּסוֹת אוֹ פִילְחֵי דְּבֵילָה מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. 22b בִּתְמָרִים וּבִגְרוֹגְרוֹת בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמַּתָּנָה מְרוּבָּה. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁמַּתָּנָה מְמוּעֶטֶת מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד. הַלּוֹקֵחַ מִן הַסִּיטוֹן וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִייָה לֹא יְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה אֲפִילוּ מֵאוֹתוֹ הַסּוּג אֲפִילוּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. נֶאֱמָן הַסִּיטוֹן לוֹמַר מִשֶּׁל אֶחָד הֵן.
Traduction
Celui qui achète à un pauvre, ou le pauvre lui-même (218)S'il désire être scrupuleux. Voir ci-dessus, (3,1)., qui aurait reçu des morceaux de pains ou des tranches de gâteaux de figues, doit prélever une dîme spéciale pour chaque part (219)A cause de la diversité des provenances, il se trouverait que l'on prélève la dîme de ce qui est affranchi pour ce qui ne l'est pas.. Quant aux dattes et aux figues sèches, on les réunit, puis on prend les parts dues. Toutefois, dit R. Juda, cela n’a lieu que si les parts sont importantes (220)''Comme, en ce cas, elles sont égales, on peut les mêler; mais, au cas contraire, il est à craindre une répartition inégale de dîmes, au point que certains grands morceaux ne seraient pas suffisamment affranchis, envisagés isolément.''; mais, si elles ne le sont pas, on donne la dîme sur chacune séparément. Celui qui achète une première fois à un marchand de grains en gros, puis lui fait un 2e achat, ne doit pas prélever de l’un pour libérer l’autre, fût-ce du même panier et de la même espèce. Toutefois, le marchand est digne de confiance lorsqu’il assure leur unité d’origine.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח מן העני. מה שנותנין לו:
וכן העני. כלומר וכן הדין בעני עצמו שניתנו לו פרוסות פת ופלחי דבילה מעשר מכל או''א משום שאלו אין נבללים זה עם זה:
ובתמרים וגרוגרות בולל ונוטל. שהן נבללים זה עם זה וכדמפרש בגמ':
אימתי בזמן שהמתנה מרובה. תולין שמא עישר זה הנותן וכיון דספק הוא בוללן ומעשרן דמאי אבל במתנה מועטת אין תולין שעישר הנותן ולא יערבן דשמא יש כאן דמאי וזו המתנה מועטת ודאי ואין מעשרין מן הדמאי על הודאי אלא מעשר מכאו''א ואית דמפרשי בזמן שמתנה מרובה שהכל נתנו לו מתנה מרובה וכל המתנות שוות הן דאז מועיל בילה אבל אם מתנה אחת מהן מועטת היא אינו מועיל בילה ובגמרא מפרשינן לה:
מתני' הלוקח מן הסיטון.הוא סוחר הלוקח תבואה ויין ושמן מהרבה בעלי בתים ביחד ומוכר לאחרי' במדה גסה ולא התירו למכור את הדמאי כדתני לעיל (בפ''ב):
לא יעשר מזה על זה. דשמא לקח זה שמכר תחלה מעם הארץ שפירותיו דמאי ומה שלקח ממנו בשנייה הוא מחבר שמכרן לו והן מתוקנין ואתי לאפרושי מן החיוב על הפטור או מן הפטור על החיוב:
אפי' מאותו הסוג. מאותה קופה ודוגמתו (במס' כלים) הסוגנינים הגדולים ואפי' הוא מאותו המין בעצמו שלקח ממנו בראשונה:
נאמן הסיטון לומר משל אחד הן. בגמ' מפרשינן לה מאי קמ''ל:
משנה: הַלּוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִייָה מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה אֲפִילוּ מִשְּׁתֵי קוּפּוֹת אֲפִילוּ מִשְּׁתֵי עַייָרוֹת. בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה מוֹכֵר יֶרֶק בַּשּׁוּק בִּזְמַן שֶׁהֵן מְבִיאִין לוֹ מִגִּנּוֹתָיו מְעַשֵּׂר מֵאַחַת עַל הַכֹּל וּמִגִּנּוֹת אֲחֵרוֹת מְעַשֵּׂר מִכָּל אַחַת וְאַחַת.
Traduction
Celui qui, après avoir acheté à un propriétaire, lui achète une seconde fois, peut prélever la dîme d’une part pour l’autre, les deux parts fussent-elles de deux paniers différents et de deux villes diverses (pourvu que ce soit de la même espèce et de la même année). Si un propriétaire vend des légumes verts au marché, l’on ne donne qu’une fois la dîme pour tout ce qu’on lui apporte de son jardin; mais, si on lui en apporte d’autres jardins, il faut donner la dîme pour chacun séparément (afin d’éviter toute possibilité de doute sur ce que l’un aura pu prélever les parts dues, tandis qu’un autre l’aura négligé).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח מבעל הבית וחזר ולקח ממנו שנייה מעשר מזה על זה. לפי שחזקתו שאינו מוכר אלא משלו ואפילו הן משתי קופות ואפילו משתי עיירות תלינן שהכל משלו הוא:
בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק. ודרך הירק שמקבצין אותו מגנות הרבה למוכרו:
בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר מאחת על הכל. שכולן שלו הן וליכא למיחש למידי:
ומגנות אחרות. ולקח ממנו וחזר ולקח בשניה מעשר מכל אחד ואחד דשמא א' מהן עישר וא' לא עישר והלכך אינו יכול לעשר מזה על זה:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי פְדָיָה רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה אֵין בְּלִילָה אֶלָּא לְיַיִן וְשֶׁמֶן בִּלְבַד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר עַד כְּזֵיְתִין הַנִּבְלָלִין. מַתְנִיתִין פְּלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן בִּתְמָרִים וּבִגְרוֹגְרוֹת בּוֹלֵל וְנוֹטֵל. פָּתַר לָהּ עַד כְּזֵתִין.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Padia, R. Yona, au nom de R. Hiskia (221)Cf. même série, (Terumot 4,8), et (Maasser Sheni 2,5): le vrai mélange n’est applicable qu’aux liquides, tels que le vin ou l’huile, non aux produits secs (c’est pourquoi la Mishna prescrit une dîme spéciale pour chaque objet). R. Yohanan ajoute: jusqu’à la valeur d’une olive, les fruits secs peuvent être considérés aussi comme mêlés (par la compression). La Mishna n’est-elle pas en contradiction avec cet avis de R. Yohanan, puisqu’elle dit que, pour les figues et les dattes, on les comprime et les mêle avant de prélever la dîme? (N’en résulte-t-il pas que le mélange est admis même pour les quantités supérieures à l’olive?) —Non, R. Yohanan en parlant des 2 produits énoncés dans la Mishna, dit seulement que l’on en comprime des parts équivalentes à une olive.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אין בלילה אלא ליין ולשמן בלבד. לענין חדש וישן דאין מתעשרין זה על זה ואם עירב יין או שמן חדש בישן תורם ומעשר ממנו אם יש בשניהם כפי החשבון לפי שדבר הלח נבלל יפה אבל דבר יבש אין סומכין בו על הבילה:
ר' יוחנן אמר. יש בילה אף ליבש ועד כזיתין הנבללין וכלומר שאם כותש אותו עד שיהא כזיתים והן נבלל זה עם זה דאז מהני בילה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דקאמר עד שיהא כזיתים והא תנינן בתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל אלמא דבדבר דשייך בו בילה אפילו הוא יותר מכזית מהני:
פתר לה להא דקתני בולל ונוטל שדורסן עד שיהו כזיתים ואז בולל ונוטל:
רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא בִּדְמַאי הִתִּירוּ כְרִבִּי יְהוּדָה דְּתַנֵּינָן רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁמַּתָּנָה מְרוּבָּה. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁמַּתָּנָה מְמוּעֶטֶת מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
R. Yossé au nom de R. Zeira l’explique ainsi: comme il s’agit de fruits douteux, on a permis, selon l’avis de R. Juda (dans la Mishna), de mêler les dattes et les figues sèches, puisqu’elle dit: Selon R. Juda, ce n’est permis que lorsque la quantité est considérable, mais si elle est peu importante, on prélève la dîme sur chaque part (le mélange en ce dernier cas ne sert pas; car, vu l’inégalité des parts données, on prélèverait indûment d’une part sur l’autre).
Pnei Moshe non traduit
בדמאי התירו. כלומר לא צריכין להאי אוקמתא דקאמרת דממתני' בלאו הכי לא קשיא דבדמאי הקילו והתירו ואע''ג דבעלמא אין בילה בכה''ג:
כר' יודה דתנינן וכו'. וכלומר וכן שמעינן נמי מהא דר' יודה דמחלק בין מתנה מרובה למועטת ואי מדינא שרי מ''ש מועטת ממרובה אלא ש''מ דקולא היא שהקילו בדמאי ולא אמרו אלא במתנה מרובה:
דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי בִּשְׁעַת הַגּוֹרֶן שָׁנוּ שֶׁהַכֹּל הָיוּ נוֹתְנִין מִמֵּאָה סְאָה. הָיוּ הַכֹּל נוֹתְנִין מִמֵּאָה וְאֶחָד מֵחֲמִשִּׁים מְעַשֵּׂר מֵחֲמִשִּׁים. הָיוּ הַכֹּל נוֹתְנִין מֵחֲמִשִּׁים וְאֶחָד מֵאַרְבָּעִים מְעַשֵּׂר מֵאַרְבָּעִים. הָיוּ הַכֹּל נוֹתְנִין מֵאַרְבָּעִים וְאֶחָד מִשְּׁלֹשִׁים מְעַשֵּׂר מִשְּׁלֹשִׁים. הָיוּ הַכֹּל נוֹתְנִין מֵעֶשְׂרִים וְאֶחָד מֵעֲשָׂרָה מְעַשֵּׂר מֵעֲשָׂרָה. הָיוּ הַכֹּל נוֹתְנִין מֵעֲשָׂרָה וְאֶחָד מֵאֶחָד מְעַשֵּׂר מִכָּל אֶחָד וְאֶחָד.
Traduction
Aussi a-t-on enseigné chez R. Yanaï: l’enseignement de la Mishna s’applique au moment de la mise en grange des céréales, parce qu’alors tout le monde fait des prélèvements sur cent mesures (et les parts sont d’égale grandeur); après cette époque, si la plupart donnent sur cent mesures, et d’autres sur 50, il faut prélever par cinquante parts (selon le plus petit prélèvement); si tous donnent sur 50 et un seul sur 40, il faut prélever sur 40; si tous donnent sur 40 et l’un sur 30, il faut prélever par 30; si tous donnent sur 30 et l’un sur 20, il faut prélever par 20; si tous donnent sur 20 et l’un sur 10, il faut prélever par 10; si tous donnent sur 10 et l’un sur une seule part, il faut prélever pour chaque part isolément (pour éviter de prélever de ce qui est rédimé sur ce qui ne le serait pas).
Pnei Moshe non traduit
בשעת הגורן שנו. לפרושי מלתא דר' יהודה קאמרי דבשעת הגורן שמחלקין מתנות לעניים מיירי שדרך שהיו הכל נותנין מתנה כפי שנותנין ממאה סאה ובמתנות שוות יכול לעשר מזה על זה:
היו הכל נותנין לו. כפי אשר נותנין ממאה סאה ואחד היה נותן לו כפי אשר נותנים מחמשים סאה:
מעשר מחמשים. כלומר שמעשר מאותה מתנה מרובה לפי ערך מתנה זו שהיא מחמשים וכך יעשר נגד זו שיהו שתיהן שוות ומעשר מזו על זו וכן כולם אם היו הכל נותנין מחמשים וכו' ואם א' מא' אינו יכול לעשר מאותן של אחרים נגד זה כ''א אחד והלכך מעשר מכאו''א:
רִבִּי יִרְמיָה בְּעֵי אֲפִילוּ הִשְׁבִּיחַ לוֹ מִקְחוֹ. אִינּוּן חִיטָּיָא דִּזְבַנִּית מִינָּךְ אֶתְמֹל טָבִין הֲוִין מֵאִינּוּן אִינּוּן.
Traduction
R. Jérémie fit la remarque que le marchand est digne de foi, si même l’acquéreur signale l’avantage des produits, comme par exemple lorsque l’acheteur lui déclare que les blés acquis la veille étaient bons et que, lui demandant si l’acquisition de ce jour est aussi bonne, le marchand lui répond qu’ils sont de la même provenance.
תַּנִּי הַלּוֹקֵחַ מִן הַחֶנְווָנִי וְחָזַר וְלָקַח מִמֶּנּוּ שְׁנִייָה. אִם מַכִּיר הוּא אֶת הֶחָבִית שֶׁהִיא הִיא מְעַשֵּׂר מִמֶּנּוּ עָלָיו. הָא אִם אֵינוֹ מַכִּיר אֶת הֶחָבִית לֹא בְדָא. הָדָא דְתֵימַר בְּאִילֵּין אידתיקרימא בְּרַם בְּאִילֵּין שְׁפָייָא אוּרְחָא מְפַנֵּהוֹן אִילֵּין לְגַוְא אִילֵּין.
Traduction
On a enseigné: si l’on achète à un boutiquier et qu’ensuite on lui fasse un second achat, on peut prélever de la première acquisition pour rédimer la seconde, au cas où l’acquéreur reconnaît que les produits viennent du même tonneau; s’il ne reconnaît pas le même tonneau, ce n’est pas permis. Toutefois l’autorisation de rédimer une partie par la seconde si l’on reconnaît le tonneau est vraie pour ceux qui, ne vendant pas beaucoup (224)Le terme du texte, peu clair, serait, selon Perles: apothekarios (explication citée dans l'édit Frankel)., ne transvasent pas les restes d’un tonneau dans un autre; mais comme cela se fait chez ceux qui vendent beaucoup, l’unité de tonneau n’est pas une raison suffisante pour autoriser le revirement (225)Littéral: les unes dans les autres. des dîmes (d’une partie pour rédimer l’autre).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' ירמיה בעי. אפילו השביח לו מקחו. אסיפא דמתני' קאי דקתני נאמן הסיטון לומר משל אחד הן אם אפילו זה הלוקח השביח לו מקחו שלקח ממנו בראשונה כדי לנסותו וכדמפרש ואזיל שאמר לו אינון חטייא דזבנית מינך אתמול טבין הויין יותר מאלו אינון שלקחתי ממך היום והלה אומר לו של אחד הן אי אמרינן דאפילו בכה''ג נאמן הוא ולא איפשטא הבעיא:
תני בתוספתא (פ''ה) ושם היא שנויה בהיפך הא אם אינו מכיר אותה החבית לא בדא. אמרינן שיעשר מפעם ראשונה על השניה או איפכא:
הדא דתימר באלין אידיתיקרימה. מל' יין הקרים כלומר ולא שנו אלא באלו החבית שהיין קרום על פיהם ואין דרך שיריקו היין כזה מחבית אל חבית שלא יתקלקל היין שבחבית אחרת:
כרם באילין שפייא. שהחביות הן מלאיי מיין שפוי ויפה:
אורחא מפנתון אלין לגוא אלין. הדרך הוא שמפנין ומריקין היין מאלו לתוך אלו לאחר שנחסרו שופכין מחבית זו אל חבית אחרת כדי למלאות אותה ואפילו אינה אותה החבית שלקח בראשונה אני אומר שהוריקו אותו היין בעצמו לתוך חבית אחרת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source