Dmaye
Daf 16b
משנה: הַלּוֹקֵחַ פֵּירוֹת מִמִּי שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת וְשָׁכַח לְעַשְּׂרָן שׁוֹאֲלוֹ בְשַׁבָּת וְאוֹכֵל עַל פִּיו. חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. לֹא מְצָאוֹ אָמַר לוֹ אֶחָד שֶׁאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל הַמַּעְשְׂרוֹת מְעוּשָּׂרִין הֵן אוֹכֵל עַל פִּיו. חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי שֶׁחָֽזְרָה לִמְקוֹמָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי אוֹמֵר אַף בְּחוֹל שׁוֹאֲלוֹ וְאוֹכֵל עַל פִּיו.
Traduction
Celui qui achète des fruits à quelqu’un auquel on ne saurait se fier pour la dîme et qui ayant oublié de la prélever en temps opportun s’informe à ce sujet (auprès du vendeur) le jour de Shabat (pendant lequel il est interdit de faire le prélèvement), peut ajouter foi à sa parole et manger. Mais si la nuit du samedi est arrivée, on ne doit pas manger (158)''(Menahot 30b); (Hulin 75b).'' avant d’avoir prélevé la dîme (dans le doute).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הלוקח פירות שואלו בשבת ואוכל על פיו. אם אומר שעישרן ומפרש בגמ' מפני שאימת שבת עליו ומתירא לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:
תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. לפחות ממאה ונדמעו ולהכי נקט תרומת מעשר לפי שנחשדו. עמי הארץ עליה דהן סוברים דכל זמן שלא הופרש מעשר ראשון אין תרומת מעשר במיתה אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה:
אף בחול שואלו ואוכל על פיו. אם הפריש אותה לפנינו ונפלה לתוך החולין ואומר ע''ה שחזר והתקינה כגון שהוסיף עליה (ועיין במראה הפנים ד''ה תני וכו') אוכלין על פיו לפי שאימת דימוע עליו וירא לשקר והלכה כר''ש שזורי:
משנה: הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְחַלֵּף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל. אָמַר רִבִּי יוּדָה רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ וּבוּשָׁה מֵחֲתָנָהּ. וּמוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית.
Traduction
Celui qui remet à sa belle-mère des fruits à préparer (155)''(Gitin 61b); (Hulin 6a).'' doit prélever la dîme sur ce qu’il lui remet, comme il le fait pour ce qu’il accepte d’elle, parce qu’elle est soupçonnée d’échanger ce qui s’abîme contre d’autres produits meilleurs (à son avantage); car, dit R. Juda, elle veut qu’il n’y ait rien à reprocher à sa fille, pour qu’elle n’ait pas à rougir devant son gendre. Mais R. Juda reconnaît que, si l’on remet à sa belle-mère des produits de la 7ème année (pour les préparer), elle n’est pas soupçonnée de les échanger; elle ne voudrait pas donner à manger à sa fille de tels produits (dont la gravité de l’interdiction est notoire).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנותן לחמותו. עיסתו לאפות או לבשל קדרה:
מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל. פת או תבשיל שנתקלקל כדמסיק ר' יהודה לטעמא רוצה היא בתקנת בתה וכו' ומפרש בגמ' משום דר''י ס''ל הנותן לחמותו כנותן לפונדקית שחשודה לחלוף היא ורבנן פליגי עליה וס''ל חמותו כשכנתו כדמסיק בגמ' והלכה כחכמים:
בנותן לחמותו שביעית. שנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית שאינה חשודה להחליף ולהאכיל את בתה שביעית דחמירא להו שביעית ואפי' אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית:
משנה: 16b הַנּוֹתֵן לְפוּנְדָּקִית מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לְחַלֵּף. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה בִּלְבָד.
Traduction
Celui qui donne des fruits à garder (152)''(Hulin 6b); (Gitin 61b).'' à une hôtelière (pandoci''), donne la dîme sur ce qu’il lui remet et sur ce qu’il prend d’elle, car elle est soupçonnée d’échanger les objets (par suite de l’agglomération des personnes qui demeurent chez elle). R. Yossé dit: nous ne saurions être responsables des trompeurs (153)C'est-à-dire, en prévision de l'échange qui peut survenir et faire passer vos fruits aux mains d'un autre qui agirait illégalement, il est inutile de s'en préoccuper, au point de prélever d'avance et pour autrui, la dîme obligatoire., et l’on n’est tenu de prélever la dîme que sur ce que l’on prend de chez elle.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנותן לפונדקית.שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה ונותן לה לתקן לו עיסה וקדרה:
מעשר את שהוא נותן לה. שאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:
ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה ליחלף. כלומר אע''ג דאין ע''ה אחר חשוד להחליף כדאמרינן במתני' דלעיל היא חשודה להחליף לפי שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה להחבר שאומר' בלבה ראוי הוא שיאכל משלי שהוא חם ויפה ואני אטול את שלו הקר והגרוע:
א''ר יוסי אין אנו אחראין לרמאין ר' יוסי ס''ל דלאו לטובה אלא לגזול היא מכוונת ואין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין על החבר זה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. כְּמָה דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אָמַר אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין. מִסְתַּבְּרָה רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. רִבִּי יוֹסֵי יוֹדֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שֶׁאֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לְרַמָּאִין. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לֹא יוֹדֵי לְרִבִּי יוֹסֵי. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ חָבֵר לִהְיוֹת מוֹצִיא מִבֵּיתוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְתוּקָּן.
Traduction
L’avis exprimé ici par R. Yossé et celui de R. Simon b. Gamliel (154)''Cf. (Maasser Sheni 5,1), commencement; (Suka 4,2).'' semblent conformes. De même que R. Yossé dit ici: nous ne sommes pas responsables des trompeurs, de même R. Simon b. Gamliel le dit ailleurs (et il ne prescrit d’entourer la vigne neuve d’une haie qu’à l’égard de la 7ème année, non contre le reste). En réalité, il n’en est pas ainsi, et R. Yossé partage l’avis de R. Simon b. Gamliel (à l’égard de la vigne), parce qu’ils sont d’accord sur la question de responsabilité; mais ce n’est pas à dire que R. Simon b. Gamliel partage l’avis de R. Yossé (et que l’on puisse confier à une hôtelière des dépôts, sans les rédimer), car à ce sujet il est d’avis que le compagnon ne doit pas laisser sortir de chez lui quoi que ce soit avec de le rendre apte à la consommation.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי ורבן שמעון ב''ג שניהן אמרו דבר אחד. רשב''ג לקמן (בריש פ''ה דמעשר שני) דתנינן כרם רבעי מציינין אותו בקזוזות אדמה ושל ערלה בחרסית וכו' מציינין אותו לסימן שידעו שהוא כרם רבעי או ערלה ולא יטלו מהן ארשב''ג בד''א בשביעית שהכל הפקר הוא ונוטלים שלא בגזילה אבל בשאר שני שבוע שהן באין לגזול אמרינן הלעיטהו לרשע וימות ויטלו באיסור וזה כר' יוסי דמתני' דס''ל נמי אין אנו אחראין לרמאין הבאים ליטול בגזילה:
מסתברא. וקאמר הש''ס דלאו מילתא היא בדוקא לומר ששניהן אמרו דבר אחד אלא דאיכא למימר דמסתברא דר' יוסי יודי לרשב''ג דהתם דאיהו ס''ל אין אנו אחראין לרמאין אפי' בגוונא דמתני' שזה החבר לא יעשר את מה שהוא נותן לה ואע''פ שמוציא מת''י דבר שאינו מתוקן ומכ''ש דיודי לי' לרשב''ג בדינא דהתם דאין אנו אחראין לרמאין ולעשות סימן להם שלא יאכלו דבר איסור אבל רשב''ג לא יודי לר' יוסי דהכא שאני דאף שהיא מכוונת לגזול מ''מ אין דרך להחבר הזה להיות מוציא מביתו ומתחת ידו דבר שאינו מתוקן:
הלכה: חֲבֵרָיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת הִתִּירוּ. אִם מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת לָמָּה לִי שׁוֹאֲלוֹ. עַל יְדֵי עִילֵּי עִילָּה. רִבִּי בִּיבִי בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו וְהוּא אוֹמֵר אֱמֶת. וְאִם אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו בְּדָה תַנֵּינָן חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. מִפְּנֵי אֶחָד שֶׁאֵין אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו. תַּנִּי שׁוֹאֲלוֹ בְחוֹל לֹא יֹאכַל בְּשַׁבָּת. מָאן דְּאָמַר אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו נִיחָא. מָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת אֲפִילוּ שׁוֹאֲלוֹ בְחוֹל יֹאכַל בְּשַׁבָּת.
Traduction
Les compagnons (d’étude) disent au nom de R. Yohanan: cette autorisation spéciale a été accordée en raison de l’honneur attribué à la solennité du Shabat (pour qu’il ait à manger en ce jour). Si c’est permis pour honorer le Shabat, à quoi bon la formalité de demander au vendeur? —C’est vrai, mais l’on a voulu baser l’autorisation sur un motif quelconque (159)V. Ci-après (Terumot 10,7) (47b)., comme l’information. Selon R. Bivi bar R. Hanina, par respect pour la solennité du Shabat, l’ignorant dira vrai (voilà la raison de l’information). —Mais si, en raison de ce respect du Shabat, l’on ne craint pas qu’il émette un mensonge, pourquoi dit-on dans cette Mishna: ''Si la nuit du samedi survient, on ne doit pas en manger avant d’avoir prélevé la dîme''. Pourquoi rédimer si l’on a dit vrai? —C’est qu’il pourrait y avoir une personne qui n’a pas égard à cette solennité (aussi, pour éviter toute méprise, faut-il en ce cas prélever la dîme). On a enseigné ceci: si un jour de semaine on s’est informé auprès du vendeur au sujet de la dîme, cela ne suffit pas pour en manger le samedi (160)Tossefta, sur (Demaï 5). Cette règle est compréhensible d’après celui qui déclare que l’ignorant est digne de foi au jour du Shabat par respect pour cette solennité (et non dans d’autres jours); mais d’après celui qui dit que c’est permis par déférence pour le Shabat, pourquoi la formalité de l’information ne suffit-elle pas, fut-elle faite même en semaine?
Pnei Moshe non traduit
גמ' מפני כבוד שבת התירו. שיאכל על פיו:
למה לי שואלו. יאכל כך בלא שאלה והרי עיקר ההיתר מפני כבוד שבת הוא ומשני על ידי עולי עולה כלומר עושי עולה והן שאין נזהרין במעשרות ועל פיהם אם אומרים מתוקנים הם הוא שהתירו לסמוך עליהם מפני כבוד שבת ואם נתיר אותן בלא שום שאלה הרי זה כמחזיק ידי עושי עולה שיאמרו הרי החברים לוקחין מאתנו פירות ואינן מקפידין לשאול ואתו לאמנועי טפי מלתקן פירותיהן:
ר' ביבי בשם ר' חנינא אמר היינו טעמא מפני שאימת שבת עליו. וירא מלשקר ואומר האמת:
בדה תנינן וכו'. בתמיה ואמאי לא יאכל גם במוצאי שבת אם סומכין עליו שאומר האמת ותיקנן:
מפני אחד שאין אימת שבת עליו. כלומר החמירו חכמים שלא יאכל אחר השבת מפני שיש אחד שאין אימת שבת עליו ומשקר ומיהו בשבת עצמו לא גזרו מפני האחד והלכו אחר הרוב:
תני. בתוספתא (ריש פרק ה') אם שואלו בחול ואומר שתיקנן לא יסמוך עליו לאכול בשבת וקאמר הש''ס דהאי ברייתא לא אזלא אלא כמ''ד דטעמא הוי מפני שאימת שבת עליו והלכך ניחא דאם שואלו בחול לא יסמוך עליו ואפי' לאכול בשבת דאלו למ''ד מפני כבוד שבת התירו א''כ בדין היה שאפי' שואלו בחול יאכל בשבת:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַף קַדְמִיתָא עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ כְּנוֹתֵן לְפוּנְדָּקִית. וְרַבָּנָן אָֽמְרִין הַנּוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ כְּנוֹתֵן לִשְׁכֵנָתוֹ. כְּהָדָא דְתַנִּי הַנּוֹתֵן לִשְׁכֵנָתוֹ פַּת לַאֲפוֹת בּוֹ תַּבְשִׁיל לַעֲשׂוֹת לוֹ אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לֹא מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וְלֹא מִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת. אֵימָתַי בִּזְמָן שֶׁנָּתַן לָהּ שְׂאוֹר וְתַבְלִין. אֲבָל אִם לֹא נָתַן לָהּ שְׂאוֹר וְתַבְלִין חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם שְׁבִיעִית וּמִשּׁוּם מַעְשְׂרוֹת.
Traduction
R. Yohanan dit: la première partie de la Mishna peut aussi se rapporter à R. Juda (bien qu’elle semble le contredire), car il dit ailleurs (156)Cf. babli, Hulin 1c.: ce que l’on confie à sa belle-mère est comme si on le remettait à une hôtelière (il y a aussi à craindre l’échange); selon les autres rabbins, le dépôt confié à sa belle-mère ressemble à celui qui serait confié à une voisine (laquelle n’est pas soupçonnée d’échange). C’est ainsi que l’on a enseigné (157)Tossefta, sur notre traité,4.: si l’on remet à une voisine du pain à mettre au four ou des mets pour les faire cuire, il n’est pas besoin de craindre qu’elle échange ces objets (contre d’autres impropres à la consommation), ni sous le rapport de la 7ème année, ni au point de vue de la dîme; toutefois, cela n’est vrai que si l’on a remis à la voisine les accessoires de cuisson, tels que légumes et épices, mais au cas contraire il est à craindre qu’elle se serve d’objets non rédimés, ou provenant de la 7ème année agraire.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אוף קדמייתא על דעתיה דר' יהודה היא. כלומר האי דתני בהתחלת המשנה הנותן לחמותו לדעתיה דר' יהודה היא דהיא סובר כן כדפרישית במתניתין דהאי אמר רבי יהודה וכו' סיומא דמילתיה דקאמר ברישא היא וכדמפרש טעמא דאיהו סבירא ליה דחמותו כדין פונדקית יש לה וחשודה להחליף:
ורבנן. פליגי עליה ואמרין הנותן לחמותו כדין הנותן לשכנתו וכהדא דתני בתוספתא (שלהי פ''ד) בדין שכנתו:
אימתי בזמן שנתן לה שאור. לעיסה ותבלין לקדירה:
מַה חֲמוֹתוֹ מִן הָאֵירוּסִין אוֹ מִן הַנִּישּׂוּאִין. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא מוֹדֶה רִבִּי יוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְהַחֲלִיף לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית. שַׁנְייָא הִיא תַּמָּן בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. אוֹף הָכָא לָא שַׁנְייָא בֵּין מִן הָאֵירוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין.
Traduction
Dans la Mishna s’agit-il d’une belle-mère par les fiançailles ou par le mariage? On peut résoudre la question par ce qui suit: R. Juda reconnaît que si l’on donne à sa belle-mère des produits de 7ème année agraire (pour les préparer), elle n’est pas soupçonnée de les échanger; elle ne voudrait pas donner à sa fille de tels produits à manger; or (en raison de la gravité du cas), y a-t-il une distinction entre les fiançailles et mariage? Il en sera de même ici.
Pnei Moshe non traduit
מה חמותו. באיזה חמותו אמרו במתני' אם אף בחמותו מן האירוסין חששו או דוקא אם מן הנשואין היא וכדמשמע מלישני' דר' יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה וא''כ כבר נשא בתה ושרוי חתנה אצלה בביתה אבל מן האירוסין דליכא טעמא דבושה מחתנה כל כך שאינו שרוי בביתה אימא לא איכפת לה להחליף המתקלקל:
נשמעינה מן הדא. דקתני בסיפא ומודה ר' יהודה וכו' וכי שנייא היא תמן בין מן האירוסין בין מן הנשואין דהא לא אידכר שם חתנה וא''כ ודאי אין חילוק ואף בחמותו מן האירוסין איירי וה''ה אוף הכא ברישא בחדא גוונא היא ולא שנייא בין חמותו מן האירוסין לבין מן הנשואין:
הדרן עלך מאכילין את העניים
לֹא אָמַר אֶלָּא שׁוֹגֵג. הָא מֵזִיד אָסוּר דְּתַנֵּינָן שָׁכַח לְעַשְּׂרָן כְּשֶׁאֵין עִמּוֹ תְּנַאי אֲבָל אִם יֵשׁ עִמּוֹ תְּנַאי אוֹכֵל עַל תְּנָאוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ.
Traduction
⁠—C’est que la Mishna le permet seulement si c’est involontaire, elle parle du cas d’oubli; mais non si c’est prémédité (comme le serait l’information qui a lieu dans la semaine, lorsque l’on a la faculté de rédimer). L’ordre de s’informer est dit lorsqu’il n’y a pas eu de conditions faites (161)S'il n'a pas conditionné avant le sabbat qu'il rédimera, il peut en ce jour se contenter de s'informer et manger en conséquence. pour les parts dues; mais du moment qu’elles ont eu lieu, l’on peut tout consommer, s’en référant aux conditions convenues avec le prochain.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר אלא שוגג. הא דהתירו לא אמרן אלא בשוגג כדתנינן ושכח לעשרן הא מזיד שלא עישרן במתכוין קודם השבת ודעתו על מנת לשאול לו בשבת אסור:
בשאין עמו תנאי. בשלא התנה מערב שבת:
אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו של חבירו. כלומר אפי' במתנה על של חבירו ואינו ברשותו שבדמאי התירו להתנות על דבר שאינו ברשותו כדתנן לקמן (בפ''ז) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר וכו' והכא נמי אם יש עמו תנאי שהתנה מע''ש אינו צריך לשאלו בשבת ולא לסמוך עליו:
Dmaye
Daf 17a
מַהוּ שֶׁיֹּאכַל עַל שְׁאֵילַת חֲבֵירוֹ. הֵיךְ עֲבִידָא לָֽקְחוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵי בְנֵי אָדָם כְּאֶחָד שָׁאֲלוֹ עַל אַחַת מֵהֶן הַשֵּׁנִי לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעֲשֵּׂר אוֹ עַד שֶׁיִּשְׁאָלֶנּוּ. אֲנִי אוֹמֵר שֶׁל זֶה עִישֵּׂר וְשֶׁל זֶה לֹא עִישֵּׂר. 17a לָקַח מִמֶּנּוּ אָדָם אֶחָד שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת כְּאַחַת שָׁאֲלוֹ עַל אַחַת מֵהֶן הַשְּׁנִייָה לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹ עַד שֶׁיִּשְׁאָלֶנּוּ אֲנִי אוֹמֵר זֶה עִישֵּׂר וְזֶה אֵינוֹ עִישֵּׂר. חֲשֵׁיכָה מוֹצָאֵי שַׁבָּת מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה. מָאן דְּאָמַר מִפְּנֵי כְבוֹד שַׁבָּת נִיחָא. מָאן דְּאָמַר אֵימַת שַׁבָּת עָלָיו לָמָּה לִי מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה.
Traduction
Reprise: Si, n’ayant pas rencontré le vendeur, une autre personne, bien qu’elle ne soit pas digne de foi pour le prélèvement de la dîme, lui dit qu’elle a été prélevée, il peut manger selon l’assurance qui lui est donnée; mais il ne doit pas le faire si la nuit du Shabat survient; il doit au préalable prélever la dîme. Comment peut-on se contenter, pour manger ces produits (que l’on a oublié de rédimer), de l’information faite par autrui? Voici dans quels cas cela a lieu: si 2 personnes achètent à la fois des fruits d’un seul vendeur et qu’une seule personne se soit informée, la seconde ne peut rien consommer avant de les rédimer, ou de s’informer à nouveau; car on peut dire que les premiers fruits ont été rédimés, tandis que les autres ne le sont pas. Si une personne a acquis deux pains à la fois et que l’on se soit informé au sujet de la première acquisition, cela ne suffit pas pour la seconde; il faut au préalable la rédimer ou s’informer à nouveau; car il se peut que le premier pain soit rédimé, et non le second. Si la nuit du samedi survient, est-il dit, on prélève la dîme en prenant d’un panier (sur lequel on est renseigné) pour racheter l’autre. Or, cette facilité accordée s’explique si c’est par déférence pour le samedi (qu’il ait à manger); mais d’après celui qui dit que l’on ajoute foi à l’ignorant parce qu’il ne mentira pas par crainte du Shabat, pourquoi l’oblige-t-on à prélever la dîme, au moyen de la part restante, pour ce qu’il a consommé le samedi? (Il n’y a pas ici, de réponse; mais c’est évidemment le motif énoncé plus haut que, pour une personne qui par exception mentirait, l’obligation subsiste).
Pnei Moshe non traduit
מהו שיאכל על שאילת חבירו. אם חבירו הוא ששאל להמוכר והוא ג''כ לקח מזה המוכר עצמו כדמפרש ואזיל היך עבידא כו' שאלו על אחת מהן ואמר שהוא מעושר אם יכול השני לסמוך על זה ולומר שמסתמא עישר גם את שלו:
השני לא יאכל. ופשיט לה דאין השני יכול לסמוך על שאלתו של הראשון ולא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו גם הוא לפי שאני אומר של זה עישר ומה שלקח זה לא עישר:
לקח ממנו אדם אחד וכו'. וכן הדין באדם א' שלקח ממנו שתי כלכלות כאחת ושאלו על אחת מהן הרי השניה אינה בחזקת מעושרת ולא יאכלנה עד שיעשר או עד שישאלנו גם עליה לפי שאני אומר זה עישר וזה לא עישר:
חשיכה מוצ''ש מעשר מזה על זה. כלומר שצריך לעשר ממה שאוכל במוצאי שבת וגם על שאכל בשבת ופריך בשלמא למ''ד מפני כבוד שבת התירו ניחא שאח''כ צריך לעשר גם על מה שאכל בשבת דלא התירו אלא בשעת צורך השבת אלא למ''ד מפני שאימת שבת עליו ואינו משקר א''כ למה לי מעשר מזה על זה הלא מה שאכל בשבת מפני שהאמינוהו להמוכר והרי דבר מתוקן אכל ולא משני מידי:
עַד כְּדוֹן בְּשֶׁאֵין לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. וַאֲפִילוּ יֵשׁ לוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. הֵי צַד תִּאוּב.
Traduction
Jusqu’à présent, l’on sait que la formalité de l’information prescrite dans la Mishna suffit pour la consommation le samedi, si l’on n’a pas de produits de la même sorte déjà rédimés; mais, au cas où l’on en aurait, suffirait-il aussi de s’informer auprès du vendeur? Ou bien devra-t-on le samedi s’y référer mentalement? —On peut, fut-il répondu, interpréter la Mishna (162)Selon l'édition Frankel, ces mots doivent être placés un peu plus loin, après la question de R. Yona. dans quel sens on veut (et se contenter de l’information, même au cas où l’on aurait des fruits semblables dûment préparés).
Pnei Moshe non traduit
עד כדון בשאין לו מאותו המין. בעיא היא אם כאן לא התירו לסמוך על המוכר אלא בשאין לו ללוקח מאותו המין. ופשיט לה דלא היא ואפי' יש לו מאותו המין. הי צד תאוב כלומר דאע''פ שיש לו מאותו המין לפעמים אדם הוא תאב לאכול מצד הזה שבאותו המין עצמו ומאיזה צד שהוא תאוב התירו לו לאכול. א''נ צ''ל היצר תאב. יצרו של אדם תאב לפעמים לאכול מזה ואע''פ שיש לו עוד מאותו המין:
יוֹם טוֹב שֶׁהוּא סָמוּךְ לַשַּׁבָּת בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מֵאַחֲרֵיהָ וְכֵן שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלִיּוֹת. מָאן דְּאָמַר קְדוּשָׁה אַחַת הִיא אוֹכֵל. מָאן דְּאָמַר שְׁתֵּי קְדוּשׁוֹת הֵן אֵינוֹ אוֹכֵל. אֲפִילוּ לְמָאן דְּאָמַר שְׁתֵּי קְדוּשׁוֹת הֵן אוֹכֵל עַד שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְעַשֵּׂר בֵּינְתַיִם. וְתַנִּי כֵן שׁוֹאֲלוֹ בְיוֹם טוֹב אוֹכֵל בַּשַּׁבָּת. בַּשַּׁבָּת אוֹכֵל בְּיוֹם טוֹב. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא תִּיפְתָּר בְּפֵירוֹת שֶׁנִּסְמְכָה דַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל בְּפֵירוֹת שֶׁלֹּא נִסְמְכָה דַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת לֹא בְדָא. אָמַר רִבִּי מָנָא מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין מְסַייְעִין לְרִבִּי יוֹנָה אַבָּא. דְּתַנֵּינָן תַּמָּן הַמַּדִּיר אֶת חֲבֵירוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי יַנַּאי בֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּשַׁבָּת שֶׁל פְּרוֹטָגַּמִּייָא הִתִּירוּ מִפְּנֵי אֵיבָה. בְּשַׁבָּת שֶׁל פְּרוֹטָגַּמִּייָא לֹא כְפֵירוֹת שֶׁנִּסְמְכָה דַעְתּוֹ עֲלֵיהֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת. הוּא לֹא אָמַר אֶלָּא מִפְּנֵי אֵיבָה.
Traduction
S’il arrive qu’un jour de fête touche au Shabat, en survenant un vendredi ou un dimanche, et qu’au premier jour l’on se soit informé au sujet de la dîme, ou s’il s’agit de deux jours consécutifs des fêtes de la captivité (163)V. mon Almanach perpétuel hébreu-français, préface, p. 7, Cf. Mishna, (Eruvin 3,6)., d’après celui qui dit que ces 2 jours ne représentent qu’une seule sainteté, l’on pourra en manger le jour suivant; mais d’après celui qui les considère comme distincts, l’information de la veille ne suffit pas. Selon un autre avis, même d’après celui qui dit que ces 2 jours sont distincts et consacrés séparément, on peut en manger; puisqu’il ne reste pas le moindre intervalle de temps entre ces 2 journées, qui permette de prélever la dîme. Aussi, a-t-on enseigné, si l’on s’informe en un jour de fête qui est un vendredi, on peut en manger le lendemain samedi; et de même si l’on s’est informé le samedi, on peut en manger le lendemain dimanche si c’est un jour de fête. – Sur ce qui a été dit plus haut, que l’on peut interpréter la Mishna dans quel sens l’on veut, au cas où l’on possède des fruits semblables dûment rédimés, R. Yona, dit au nom de R. Zeira (164)Cet enseignement a été reculé jusqu'ici, pour permettre au préopinant d'achever ce qu'il avait à dire.: il s’agit de fruits pour lesquels on a eu la pensée de la dîme dès la veille du Shabat; mais si l’on n’y a pas pensé, il n’est pas permis de les consommer. R. Mena dit: les paroles des rabbins (R. Yanaï ci-après) viennent à l’appui de R. Yona mon père, puisque la Mishna enseigne (§ 4), que si quelqu’ignorant adjure son prochain par vœu de manger chez lui, bien que celui-ci n’ait pas confiance pour le prélèvement de la dîme, il peut manger chez lui la première semaine du mariage (en ce cas seul, on se contente de l’assertion faite par l’hôte; hors de là, l’information seule ne suffit pas). Sur quoi R. Yanaï ben R. Ismaël dit au nom de R. Yohanan: on l’a permis la première semaine du mariage de deux jeunes gens (prwtogamia), à cause de la haine que pourrait provoquer le refus. Or, ce moment-là n’est-il pas comparable, pour la consommation, à la particularité d’avoir songé dès la veille à rédimer les fruits que l’on veut manger? —Non, parce qu’il ne s’agit ici que d’éviter l’inimitié (donc, le fait seul d’y avoir songé la veille ne suffirait pas).
Pnei Moshe non traduit
י''ט שהוא סמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה וכו'. למאן דאמר קדושה אחת היא אוכל הוא בזה מה ששאל עליו בזה ולמ''ד שתי קדושות הן אינו אוכל בזה ממה שמותר בזה ופלוגתא היא לקמן פרק בכל מערבין ובפ''ק די''ט:
ואפילו. והדר קאמר הש''ס דלא היא דאפילו למ''ד ב' קדושות הן אוכל הוא כאן דהרי עד שלא נראה לעשר בינתים הוא שאי אפשר היה לו לעשר בין זה לזה:
ותני כן. בתוספתא (ריש פ''ה) שואלו בשבת וכו'. וה''ה בשני י''ט של גליות שא''א לו לעשר בערב שבינתים:
תיפתר. כלומר דר' יונה דחי לה להאי סייעתא מהתוספתא דלעולם למאן דאמר שתי קדושות הן לא יאכל בזה ממה ששאל בזה דהוי כאחד מכין לחבירו והא דקתני שואלו בשבת אוכל ביום טוב תיפתר בפירות שנסמכה דעתו עליהן מערב שבת לאכול מהן ועל ידי שאלה שישאל ממנו אם מתוקנין הן וכגון שאין הפירות אצלו דאם אצלו היה לו לעשר א''נ דאפילו בהפירות אצלו מיירי ושכח מלעשרן אבל דעתו היה לאכול מהן וכיון שדעתו עליהם מע''ש או מעי''ט לא הוי כיו''ט מכין לחבירו דמה ששואל עליהן בשבת או ביו''ט גילוי דעת בעלמא הוא ולאו כהכנה מיקריא אבל אם לא היה דעתו מע''ש לא בדא התירו:
מיליהון דרבנן. דלקמן:
מסייעין לר' יונה אבא. דרבי יונה אביו של ר' מנא היה. כלומר דלא תימא אם בפירות שנסמכה דעתו עליהם מע''ש א''כ אמאי לא התנה עליהם כדתנן לקמן (בפ''ז) דבדמאי יכול להתנות מע''ש מה שאני עתיד להפריש למחר הרי הוא מעשר ואפי' על פירות שאינם ברשותו הלכך אמר מיליהון דרבנן מסייעין לי' דלדידהו סבירא להו נמי כסבריה דר' יונה:
דתנינן תמן. במתני' דלקמן המדיר את חבירו שיאכל אצלו וכו' אוכל עמו. בשבת ראשונה ומפרשי ר' ינאי ור' ישמעאל בשם ר' יוחנן דבשב' של פרוטגמייא היא בסעודת המשתה שעושה החתן בנשואין והתירו לזה לאכול עמו מפני איבה:
בשבת של פרוטגמייא לא בפירות שנסמכה דעתו עליהן מער''ש הוא. בתמיה הלא וודאי ידע מער''ש שהוא מן המנוין לבא על המשתה בשבת. לא אמר אלא מפני איבה השתא מסיק לה לסייעתא דר' יונה מהכא וכלומר שהרי בקושי התירו לו ומפני האיבה שלא ינטור עליו איבה אם לא יאכל עמו והרי זה ידע מער''ש והיה דעתו נסמכת שיאכל שם ומפני מה לא התנה עליהן מער''ש ועל כרחך דאע''פ שהיה דעתו נסמכת עליהן מער''ש והיה לו להתנות מ''מ אם שכח להתנות מער''ש אוכל עמו בשבת מפני איבה וה''נ כן שאע''פ שהיה דעתו נסמכת עליהן מער''ש והיה לו להתנות מ''מ אם שכח מלהתנות אוכל מהן בשבת על סמך השאלה ששואלו ואומר שעישרן והיינו סייעתא לר' יונה:
שָׁאֲלוֹ שַׁבָּת רִאשׁוֹנָה וְלֹא בָא הַשְּׁנִייָה לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר אוֹ עַד שֶׁיִּשְׁאָלֶנּוּ. וְלֹא כְבָר שָׁאֲלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה תַּמָּן בְּהַהוּא דְּשָׁאַל עַל נַפְשֵׁיהּ. בְּרַם הָכָא בְּהַהוּא דְשָׁאַל חוֹרָן עָלוֹי.
Traduction
Dans la Mishna qui vient d’être citée (165)La phrase suivante se rattache au par 4 et ne se trouve ici qu'à propos de la Mishna citée., il est dit qu’après s’être informé pour la première semaine, si l’on ne vient pas, cela ne suffit pas pour la seconde fois; est-ce qu’alors le second Shabat prend le caractère du premier et l’on pourra y manger en ce jour? Faut-il avant d’en manger rédimer à nouveau? Ou s’il faut s’informer d’abord, n’y a-t-il pas déjà la première information? Plus haut, répondit R. Yona, il semble s’être informé pour lui-même (et cela suffit); tandis qu’ici il semble que la demande émane d’un autre, pour lui.
Pnei Moshe non traduit
שאלו שבת הראשונה ולא בא. השתא מיבעיא ליה בהאי דינא גופיה דאמרינן בשבת הראשונה אוכל עמו ואם שאלו בשבת זו ואמר לו מעושרין הן ונזדמן שלא בא לאכול עמו באותה שבת דהדין הוא דבשבת שנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שישאלנו כדאמרינן לקמן דלא התירו אלא בשבת הראשונה ובעי עלה ולא כבר שאלו בשבת שעברה ואמאי צריך לשאול עוד בשבת שניה וקאמר ר' יונה דלא דמי האי שאלה של שניה לשאלה של ראשונה דבשניה שאל על נפשיה הוא שאוכל עמו אבל בראשונה מה ששאל הויא כמו ששאל אחר עליו שהרי לא בא הוא לאכול עמו. וכל זה לפי גי' הספר דגריס הכא א''ר יונה תמן וכו' אבל נראה שהוא ט''ס וצ''ל א''ר יוסה תמן בההוא דשאל וכו' והשתא יותר נוחה פי' הסוגיא דר' יונה לעיל דחי לה להא דמייתי ראיה מהתוספתא דאם שואלו בשבת אוכל בי''ט וכן איפכא וקאמר דהתם מיירי בפירות שנסמכה דעתו עליהן מער''ש וכו' וכדפרישית בזה ואי קשיא דא''כ מאי קמ''ל דאם דעתו היה עליהן מער''ש פשיטא היא דאם שאלו בזה מותר בזה לכ''ע. תריץ אין הכי נמי דלגופה לא אצטריך ומשום סיפא נקט לה דדוקא בי''ט ושבת הסמוכין זה לזה אם שאל בזה מותר בזה אבל אם שאלו בשבת זו לא יאכל מהן לשבת הבאה והכי קתני לה בהדיא בסיפא דהתוספתא וקאמר ר' מנא דמיליהון דרבנן מסייעין לר' יונה דלא מהני שאלת שבת זו לשבת הבאה כדתנינן המדיר וכו' וקאמרי דבשבת ראשונה התירו מפני איבה. לא בפירות וכו' לא אמר אלא מפני איבה שאלו וכו' כל זה מסיומ' דמילתא דר' מנא היא וכלומר הרי שלא אמרו אלא בשבת הראשונה מפני איבה וא''כ אם שאלו שבת הראשונה ולא בא לאכול עמו הא אמרינן לקמן דבשנייה לא יאכל עד שיעשר או עד שיחזור וישאלנו והלא כבר שאלו בראשונה אלא ע''כ דשאלת שבת זו לא מהני לשבת הבאה ואף בפירות שהיתה דעתו נסמכת עליהן מער''ש כדאיירי הכא מסתמא וכדאמרן והיינו סייעתא לר' יונה. ועלה קאמר ר' יוסה דלא דמי כלל האי דינא דמתני' דהמדיר לדינא דהתוספתא דתמן בההיא דשאיל על נפשיה הוא שהרי שואלו על פירותיו של עצמו שלקח ממנו וא''כ בדין הוא שלא תהא שאלת שבת זו תקנה לשבת הבאה לפי שהיה לו לעשר פירותיו בינתים וכמזיד הוא ולא התירו אלא בשוגג ובפעם הראשונה ששכח לעשרן. אבל הכא בהמתניתין דהמדיר בההיא דשאל חורן עלוי. כלומר דהוי כמו שאחר שואל בשבילו ואין הפירות שלו שיכול לתקנן וה''נ כן הוא דהא הפירות אינן בידו וזה מדירו לאכול עמו אלא שלא התירו לו שם כ''א מפני איבה ומיהו לא דמיא להך דר' יונה דפתר להתוספתא:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source