דילמא. הא דר' יוחנן לא על מתני' איתמר אלא דילמא על עיקר דין דטבל של עכו''ם אתמר דקאמר רבי שמעון יש קנין לעכו''ם לפטור ממעשרות ועלה קאמר ר' ירמיה ורבי חייא בשם ר' יוחנן דמודה ר' שמעון בקונה טבל מעכו''ם שהוא מפריש מהלכה של חכמים שהחמירו בה:

מודה ר''ש שהוא מפריש מעשרותיו מהלכה. וקס''ד דעל ר''ש דמתני' קאי דקאמר אצל העכו''ם דמאי ומודה ר''ש שמהלכות חכמים מפריש הוא המעשר ומדקאמר מודה ר''ש ש''מ דגם חכמים ס''ל דמפריש ולא כדקאמר לעיל דאצל העכו''ם כפירותיו לפטורא הוא והיינו דפריך ומה בין חכמים לרבי שמעון הא ר''ש אומר מפריש וכן רבנן אומרים מפריש ומה ביניהון וקאמר דאי משום הא לא קשיא דאיכא בינייהו דלר''ש דקאמר דמאי א''כ מפריש הוא תרומת מעשר ונוטל דמים מן השבט שצריך הכהן לשלם לו דהא ספק הוא ולרבנן כודאי מיחשבי ומפריש ואינו נוטל דמים מן השבט אלא דהא קשיא אפי' בתרומת חוצה לארץ אינה. בתמיה כלומר דמהיכי תיתי לומר שאינו נוטל דמים מן השבט לא יהא אלא כתרומת ח''ל שמא אינו נוטל דמים מן השבט וה''נ אמאי לא יטול דמים וכי ודאי הוא שהחליף בשלו הא עכ''פ ספק הוא:

מתני' הלוקח פירות שואלו בשבת ואוכל על פיו. אם אומר שעישרן ומפרש בגמ' מפני שאימת שבת עליו ומתירא לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:

תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. לפחות ממאה ונדמעו ולהכי נקט תרומת מעשר לפי שנחשדו. עמי הארץ עליה דהן סוברים דכל זמן שלא הופרש מעשר ראשון אין תרומת מעשר במיתה אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה:

אף בחול שואלו ואוכל על פיו. אם הפריש אותה לפנינו ונפלה לתוך החולין ואומר ע''ה שחזר והתקינה כגון שהוסיף עליה (ועיין במראה הפנים ד''ה תני וכו') אוכלין על פיו לפי שאימת דימוע עליו וירא לשקר והלכה כר''ש שזורי:

מתני' הנותן לפונדקית.שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה ונותן לה לתקן לו עיסה וקדרה:

מעשר את שהוא נותן לה. שאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה ליחלף. כלומר אע''ג דאין ע''ה אחר חשוד להחליף כדאמרינן במתני' דלעיל היא חשודה להחליף לפי שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה להחבר שאומר' בלבה ראוי הוא שיאכל משלי שהוא חם ויפה ואני אטול את שלו הקר והגרוע:

א''ר יוסי אין אנו אחראין לרמאין ר' יוסי ס''ל דלאו לטובה אלא לגזול היא מכוונת ואין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין על החבר זה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד ואין הלכה כר' יוסי:

מתני' הנותן לחמותו. עיסתו לאפות או לבשל קדרה:

מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל. פת או תבשיל שנתקלקל כדמסיק ר' יהודה לטעמא רוצה היא בתקנת בתה וכו' ומפרש בגמ' משום דר''י ס''ל הנותן לחמותו כנותן לפונדקית שחשודה לחלוף היא ורבנן פליגי עליה וס''ל חמותו כשכנתו כדמסיק בגמ' והלכה כחכמים:

בנותן לחמותו שביעית. שנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית שאינה חשודה להחליף ולהאכיל את בתה שביעית דחמירא להו שביעית ואפי' אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית:

ורבנן. פליגי עליה ואמרין הנותן לחמותו כדין הנותן לשכנתו וכהדא דתני בתוספתא (שלהי פ''ד) בדין שכנתו:

אימתי בזמן שנתן לה שאור. לעיסה ותבלין לקדירה:

גמ' מפני כבוד שבת התירו. שיאכל על פיו:

למה לי שואלו. יאכל כך בלא שאלה והרי עיקר ההיתר מפני כבוד שבת הוא ומשני על ידי עולי עולה כלומר עושי עולה והן שאין נזהרין במעשרות ועל פיהם אם אומרים מתוקנים הם הוא שהתירו לסמוך עליהם מפני כבוד שבת ואם נתיר אותן בלא שום שאלה הרי זה כמחזיק ידי עושי עולה שיאמרו הרי החברים לוקחין מאתנו פירות ואינן מקפידין לשאול ואתו לאמנועי טפי מלתקן פירותיהן:

ר' ביבי בשם ר' חנינא אמר היינו טעמא מפני שאימת שבת עליו. וירא מלשקר ואומר האמת:

בדה תנינן וכו'. בתמיה ואמאי לא יאכל גם במוצאי שבת אם סומכין עליו שאומר האמת ותיקנן:

מפני אחד שאין אימת שבת עליו. כלומר החמירו חכמים שלא יאכל אחר השבת מפני שיש אחד שאין אימת שבת עליו ומשקר ומיהו בשבת עצמו לא גזרו מפני האחד והלכו אחר הרוב:

תני. בתוספתא (ריש פרק ה') אם שואלו בחול ואומר שתיקנן לא יסמוך עליו לאכול בשבת וקאמר הש''ס דהאי ברייתא לא אזלא אלא כמ''ד דטעמא הוי מפני שאימת שבת עליו והלכך ניחא דאם שואלו בחול לא יסמוך עליו ואפי' לאכול בשבת דאלו למ''ד מפני כבוד שבת התירו א''כ בדין היה שאפי' שואלו בחול יאכל בשבת:

גמ' אוף קדמייתא על דעתיה דר' יהודה היא. כלומר האי דתני בהתחלת המשנה הנותן לחמותו לדעתיה דר' יהודה היא דהיא סובר כן כדפרישית במתניתין דהאי אמר רבי יהודה וכו' סיומא דמילתיה דקאמר ברישא היא וכדמפרש טעמא דאיהו סבירא ליה דחמותו כדין פונדקית יש לה וחשודה להחליף:

גמ' ר' יוסי ורבן שמעון ב''ג שניהן אמרו דבר אחד. רשב''ג לקמן (בריש פ''ה דמעשר שני) דתנינן כרם רבעי מציינין אותו בקזוזות אדמה ושל ערלה בחרסית וכו' מציינין אותו לסימן שידעו שהוא כרם רבעי או ערלה ולא יטלו מהן ארשב''ג בד''א בשביעית שהכל הפקר הוא ונוטלים שלא בגזילה אבל בשאר שני שבוע שהן באין לגזול אמרינן הלעיטהו לרשע וימות ויטלו באיסור וזה כר' יוסי דמתני' דס''ל נמי אין אנו אחראין לרמאין הבאים ליטול בגזילה:

מסתברא. וקאמר הש''ס דלאו מילתא היא בדוקא לומר ששניהן אמרו דבר אחד אלא דאיכא למימר דמסתברא דר' יוסי יודי לרשב''ג דהתם דאיהו ס''ל אין אנו אחראין לרמאין אפי' בגוונא דמתני' שזה החבר לא יעשר את מה שהוא נותן לה ואע''פ שמוציא מת''י דבר שאינו מתוקן ומכ''ש דיודי לי' לרשב''ג בדינא דהתם דאין אנו אחראין לרמאין ולעשות סימן להם שלא יאכלו דבר איסור אבל רשב''ג לא יודי לר' יוסי דהכא שאני דאף שהיא מכוונת לגזול מ''מ אין דרך להחבר הזה להיות מוציא מביתו ומתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

מתני' הלוקח פירות שואלו בשבת ואוכל על פיו. אם אומר שעישרן ומפרש בגמ' מפני שאימת שבת עליו ומתירא לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:

תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. לפחות ממאה ונדמעו ולהכי נקט תרומת מעשר לפי שנחשדו. עמי הארץ עליה דהן סוברים דכל זמן שלא הופרש מעשר ראשון אין תרומת מעשר במיתה אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה:

אף בחול שואלו ואוכל על פיו. אם הפריש אותה לפנינו ונפלה לתוך החולין ואומר ע''ה שחזר והתקינה כגון שהוסיף עליה (ועיין במראה הפנים ד''ה תני וכו') אוכלין על פיו לפי שאימת דימוע עליו וירא לשקר והלכה כר''ש שזורי:

מתני' הנותן לפונדקית.שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה ונותן לה לתקן לו עיסה וקדרה:

מעשר את שהוא נותן לה. שאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה ליחלף. כלומר אע''ג דאין ע''ה אחר חשוד להחליף כדאמרינן במתני' דלעיל היא חשודה להחליף לפי שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה להחבר שאומר' בלבה ראוי הוא שיאכל משלי שהוא חם ויפה ואני אטול את שלו הקר והגרוע:

א''ר יוסי אין אנו אחראין לרמאין ר' יוסי ס''ל דלאו לטובה אלא לגזול היא מכוונת ואין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין על החבר זה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד ואין הלכה כר' יוסי:

מתני' הנותן לחמותו. עיסתו לאפות או לבשל קדרה:

מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל. פת או תבשיל שנתקלקל כדמסיק ר' יהודה לטעמא רוצה היא בתקנת בתה וכו' ומפרש בגמ' משום דר''י ס''ל הנותן לחמותו כנותן לפונדקית שחשודה לחלוף היא ורבנן פליגי עליה וס''ל חמותו כשכנתו כדמסיק בגמ' והלכה כחכמים:

בנותן לחמותו שביעית. שנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית שאינה חשודה להחליף ולהאכיל את בתה שביעית דחמירא להו שביעית ואפי' אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית:

ורבנן. פליגי עליה ואמרין הנותן לחמותו כדין הנותן לשכנתו וכהדא דתני בתוספתא (שלהי פ''ד) בדין שכנתו:

אימתי בזמן שנתן לה שאור. לעיסה ותבלין לקדירה:

גמ' מפני כבוד שבת התירו. שיאכל על פיו:

למה לי שואלו. יאכל כך בלא שאלה והרי עיקר ההיתר מפני כבוד שבת הוא ומשני על ידי עולי עולה כלומר עושי עולה והן שאין נזהרין במעשרות ועל פיהם אם אומרים מתוקנים הם הוא שהתירו לסמוך עליהם מפני כבוד שבת ואם נתיר אותן בלא שום שאלה הרי זה כמחזיק ידי עושי עולה שיאמרו הרי החברים לוקחין מאתנו פירות ואינן מקפידין לשאול ואתו לאמנועי טפי מלתקן פירותיהן:

ר' ביבי בשם ר' חנינא אמר היינו טעמא מפני שאימת שבת עליו. וירא מלשקר ואומר האמת:

בדה תנינן וכו'. בתמיה ואמאי לא יאכל גם במוצאי שבת אם סומכין עליו שאומר האמת ותיקנן:

מפני אחד שאין אימת שבת עליו. כלומר החמירו חכמים שלא יאכל אחר השבת מפני שיש אחד שאין אימת שבת עליו ומשקר ומיהו בשבת עצמו לא גזרו מפני האחד והלכו אחר הרוב:

תני. בתוספתא (ריש פרק ה') אם שואלו בחול ואומר שתיקנן לא יסמוך עליו לאכול בשבת וקאמר הש''ס דהאי ברייתא לא אזלא אלא כמ''ד דטעמא הוי מפני שאימת שבת עליו והלכך ניחא דאם שואלו בחול לא יסמוך עליו ואפי' לאכול בשבת דאלו למ''ד מפני כבוד שבת התירו א''כ בדין היה שאפי' שואלו בחול יאכל בשבת:

גמ' אוף קדמייתא על דעתיה דר' יהודה היא. כלומר האי דתני בהתחלת המשנה הנותן לחמותו לדעתיה דר' יהודה היא דהיא סובר כן כדפרישית במתניתין דהאי אמר רבי יהודה וכו' סיומא דמילתיה דקאמר ברישא היא וכדמפרש טעמא דאיהו סבירא ליה דחמותו כדין פונדקית יש לה וחשודה להחליף:

גמ' ר' יוסי ורבן שמעון ב''ג שניהן אמרו דבר אחד. רשב''ג לקמן (בריש פ''ה דמעשר שני) דתנינן כרם רבעי מציינין אותו בקזוזות אדמה ושל ערלה בחרסית וכו' מציינין אותו לסימן שידעו שהוא כרם רבעי או ערלה ולא יטלו מהן ארשב''ג בד''א בשביעית שהכל הפקר הוא ונוטלים שלא בגזילה אבל בשאר שני שבוע שהן באין לגזול אמרינן הלעיטהו לרשע וימות ויטלו באיסור וזה כר' יוסי דמתני' דס''ל נמי אין אנו אחראין לרמאין הבאים ליטול בגזילה:

מסתברא. וקאמר הש''ס דלאו מילתא היא בדוקא לומר ששניהן אמרו דבר אחד אלא דאיכא למימר דמסתברא דר' יוסי יודי לרשב''ג דהתם דאיהו ס''ל אין אנו אחראין לרמאין אפי' בגוונא דמתני' שזה החבר לא יעשר את מה שהוא נותן לה ואע''פ שמוציא מת''י דבר שאינו מתוקן ומכ''ש דיודי לי' לרשב''ג בדינא דהתם דאין אנו אחראין לרמאין ולעשות סימן להם שלא יאכלו דבר איסור אבל רשב''ג לא יודי לר' יוסי דהכא שאני דאף שהיא מכוונת לגזול מ''מ אין דרך להחבר הזה להיות מוציא מביתו ומתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו של חבירו. כלומר אפי' במתנה על של חבירו ואינו ברשותו שבדמאי התירו להתנות על דבר שאינו ברשותו כדתנן לקמן (בפ''ז) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר וכו' והכא נמי אם יש עמו תנאי שהתנה מע''ש אינו צריך לשאלו בשבת ולא לסמוך עליו:

מה חמותו. באיזה חמותו אמרו במתני' אם אף בחמותו מן האירוסין חששו או דוקא אם מן הנשואין היא וכדמשמע מלישני' דר' יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה וא''כ כבר נשא בתה ושרוי חתנה אצלה בביתה אבל מן האירוסין דליכא טעמא דבושה מחתנה כל כך שאינו שרוי בביתה אימא לא איכפת לה להחליף המתקלקל:

נשמעינה מן הדא. דקתני בסיפא ומודה ר' יהודה וכו' וכי שנייא היא תמן בין מן האירוסין בין מן הנשואין דהא לא אידכר שם חתנה וא''כ ודאי אין חילוק ואף בחמותו מן האירוסין איירי וה''ה אוף הכא ברישא בחדא גוונא היא ולא שנייא בין חמותו מן האירוסין לבין מן הנשואין:

הדרן עלך מאכילין את העניים

לא אמר אלא שוגג. הא דהתירו לא אמרן אלא בשוגג כדתנינן ושכח לעשרן הא מזיד שלא עישרן במתכוין קודם השבת ודעתו על מנת לשאול לו בשבת אסור:

בשאין עמו תנאי. בשלא התנה מערב שבת:

מתני' הלוקח פירות שואלו בשבת ואוכל על פיו. אם אומר שעישרן ומפרש בגמ' מפני שאימת שבת עליו ומתירא לעבור עבירה ולשקר בשבת יותר מבחול:

תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה. לפחות ממאה ונדמעו ולהכי נקט תרומת מעשר לפי שנחשדו. עמי הארץ עליה דהן סוברים דכל זמן שלא הופרש מעשר ראשון אין תרומת מעשר במיתה אבל תרומה גדולה לא נחשדו עליה:

אף בחול שואלו ואוכל על פיו. אם הפריש אותה לפנינו ונפלה לתוך החולין ואומר ע''ה שחזר והתקינה כגון שהוסיף עליה (ועיין במראה הפנים ד''ה תני וכו') אוכלין על פיו לפי שאימת דימוע עליו וירא לשקר והלכה כר''ש שזורי:

מתני' הנותן לפונדקית.שומרת הפונדק והולכי דרכים מתאכסנים אצלה ונותן לה לתקן לו עיסה וקדרה:

מעשר את שהוא נותן לה. שאין חבר מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה ליחלף. כלומר אע''ג דאין ע''ה אחר חשוד להחליף כדאמרינן במתני' דלעיל היא חשודה להחליף לפי שהיא מתכוונת לטובה ונותנת משלה שהוא יותר יפה להחבר שאומר' בלבה ראוי הוא שיאכל משלי שהוא חם ויפה ואני אטול את שלו הקר והגרוע:

א''ר יוסי אין אנו אחראין לרמאין ר' יוסי ס''ל דלאו לטובה אלא לגזול היא מכוונת ואין אחריות הרמאין עלינו לשומרם שלא יאכלו דבר שאינו מעושר לפיכך אינו מעשר מה שהוא נותן לה ואם תקחנו הפונדקית לעצמה ותאכלנו כשאינו מתוקן אין על החבר זה כלום ואינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד ואין הלכה כר' יוסי:

מתני' הנותן לחמותו. עיסתו לאפות או לבשל קדרה:

מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל. פת או תבשיל שנתקלקל כדמסיק ר' יהודה לטעמא רוצה היא בתקנת בתה וכו' ומפרש בגמ' משום דר''י ס''ל הנותן לחמותו כנותן לפונדקית שחשודה לחלוף היא ורבנן פליגי עליה וס''ל חמותו כשכנתו כדמסיק בגמ' והלכה כחכמים:

בנותן לחמותו שביעית. שנותן לה לאפות ולבשל בשנה השביעית שאינה חשודה להחליף ולהאכיל את בתה שביעית דחמירא להו שביעית ואפי' אם יתקלקל לא תחליפנו בפירות שביעית:

ורבנן. פליגי עליה ואמרין הנותן לחמותו כדין הנותן לשכנתו וכהדא דתני בתוספתא (שלהי פ''ד) בדין שכנתו:

אימתי בזמן שנתן לה שאור. לעיסה ותבלין לקדירה:

גמ' מפני כבוד שבת התירו. שיאכל על פיו:

למה לי שואלו. יאכל כך בלא שאלה והרי עיקר ההיתר מפני כבוד שבת הוא ומשני על ידי עולי עולה כלומר עושי עולה והן שאין נזהרין במעשרות ועל פיהם אם אומרים מתוקנים הם הוא שהתירו לסמוך עליהם מפני כבוד שבת ואם נתיר אותן בלא שום שאלה הרי זה כמחזיק ידי עושי עולה שיאמרו הרי החברים לוקחין מאתנו פירות ואינן מקפידין לשאול ואתו לאמנועי טפי מלתקן פירותיהן:

ר' ביבי בשם ר' חנינא אמר היינו טעמא מפני שאימת שבת עליו. וירא מלשקר ואומר האמת:

בדה תנינן וכו'. בתמיה ואמאי לא יאכל גם במוצאי שבת אם סומכין עליו שאומר האמת ותיקנן:

מפני אחד שאין אימת שבת עליו. כלומר החמירו חכמים שלא יאכל אחר השבת מפני שיש אחד שאין אימת שבת עליו ומשקר ומיהו בשבת עצמו לא גזרו מפני האחד והלכו אחר הרוב:

תני. בתוספתא (ריש פרק ה') אם שואלו בחול ואומר שתיקנן לא יסמוך עליו לאכול בשבת וקאמר הש''ס דהאי ברייתא לא אזלא אלא כמ''ד דטעמא הוי מפני שאימת שבת עליו והלכך ניחא דאם שואלו בחול לא יסמוך עליו ואפי' לאכול בשבת דאלו למ''ד מפני כבוד שבת התירו א''כ בדין היה שאפי' שואלו בחול יאכל בשבת:

גמ' אוף קדמייתא על דעתיה דר' יהודה היא. כלומר האי דתני בהתחלת המשנה הנותן לחמותו לדעתיה דר' יהודה היא דהיא סובר כן כדפרישית במתניתין דהאי אמר רבי יהודה וכו' סיומא דמילתיה דקאמר ברישא היא וכדמפרש טעמא דאיהו סבירא ליה דחמותו כדין פונדקית יש לה וחשודה להחליף:

גמ' ר' יוסי ורבן שמעון ב''ג שניהן אמרו דבר אחד. רשב''ג לקמן (בריש פ''ה דמעשר שני) דתנינן כרם רבעי מציינין אותו בקזוזות אדמה ושל ערלה בחרסית וכו' מציינין אותו לסימן שידעו שהוא כרם רבעי או ערלה ולא יטלו מהן ארשב''ג בד''א בשביעית שהכל הפקר הוא ונוטלים שלא בגזילה אבל בשאר שני שבוע שהן באין לגזול אמרינן הלעיטהו לרשע וימות ויטלו באיסור וזה כר' יוסי דמתני' דס''ל נמי אין אנו אחראין לרמאין הבאים ליטול בגזילה:

מסתברא. וקאמר הש''ס דלאו מילתא היא בדוקא לומר ששניהן אמרו דבר אחד אלא דאיכא למימר דמסתברא דר' יוסי יודי לרשב''ג דהתם דאיהו ס''ל אין אנו אחראין לרמאין אפי' בגוונא דמתני' שזה החבר לא יעשר את מה שהוא נותן לה ואע''פ שמוציא מת''י דבר שאינו מתוקן ומכ''ש דיודי לי' לרשב''ג בדינא דהתם דאין אנו אחראין לרמאין ולעשות סימן להם שלא יאכלו דבר איסור אבל רשב''ג לא יודי לר' יוסי דהכא שאני דאף שהיא מכוונת לגזול מ''מ אין דרך להחבר הזה להיות מוציא מביתו ומתחת ידו דבר שאינו מתוקן:

אבל אם יש עמו תנאי אוכל על תנאו של חבירו. כלומר אפי' במתנה על של חבירו ואינו ברשותו שבדמאי התירו להתנות על דבר שאינו ברשותו כדתנן לקמן (בפ''ז) המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות אומר מערב שבת מה שאני עתיד להפריש מחר הרי הוא מעשר וכו' והכא נמי אם יש עמו תנאי שהתנה מע''ש אינו צריך לשאלו בשבת ולא לסמוך עליו:

מה חמותו. באיזה חמותו אמרו במתני' אם אף בחמותו מן האירוסין חששו או דוקא אם מן הנשואין היא וכדמשמע מלישני' דר' יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה וא''כ כבר נשא בתה ושרוי חתנה אצלה בביתה אבל מן האירוסין דליכא טעמא דבושה מחתנה כל כך שאינו שרוי בביתה אימא לא איכפת לה להחליף המתקלקל:

נשמעינה מן הדא. דקתני בסיפא ומודה ר' יהודה וכו' וכי שנייא היא תמן בין מן האירוסין בין מן הנשואין דהא לא אידכר שם חתנה וא''כ ודאי אין חילוק ואף בחמותו מן האירוסין איירי וה''ה אוף הכא ברישא בחדא גוונא היא ולא שנייא בין חמותו מן האירוסין לבין מן הנשואין:

הדרן עלך מאכילין את העניים

לא אמר אלא שוגג. הא דהתירו לא אמרן אלא בשוגג כדתנינן ושכח לעשרן הא מזיד שלא עישרן במתכוין קודם השבת ודעתו על מנת לשאול לו בשבת אסור:

בשאין עמו תנאי. בשלא התנה מערב שבת: