וְלֹא נִמְצָא עוֹשֶׂה תְקָלָה לַבָּאִים אַחֲרָיו. עוֹשֶׂה אוֹתָן צִיבּוּר לְפָנָיו. וְיִקְבַּע אוֹתָן לְתוֹךְ פֵּירוֹתָיו. וְלֹא כֵן תַּנִּי קוֹבֵעַ הוּא אָדָם מַעְשְׂרוֹתָיו שֶׁל חֲבֵירוֹ לְתוֹךְ פֵּירוֹתָיו וַאֲפִילוּ עוֹשֶׂה תְקָלָה לַבָּאִים אַחֲרָיו. אָמַר רִבִּי חִינְנָא תִּקְּנוּ בְלוֹקֵחַ וְלֹא תִקְּנוּ בְּמַחֲזִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ר חיננא. דלא תקנו זה אלא בלוקח ואינו מחזיר המקח אבל לא תקנו במחזיר המקח לעשות כן דכיון שהוא חוזר בו ממה שלקח יפסיד דמי המעשר ולא יקבע אותו על פירותיו:
ולא נמצא עושה תקלה לבאים אחריו. לקנות מהמוכר הזה שהרי החלק זה מעושר הוא והבאים אחריו שיקנו אפשר שיעשרו מזה על השאר ונמצא מעשרין מהפטור על החיוב. ומשני עושה אותן צבור לפניו. כלומר שהמוכר יעשה אלו המעושרין ציבור בפ''ע לפניו ויאמר להבאין לקנות החלק הזה כבר מעושר הוא:
ויקבע אותן לתוך פירותיו. כלומר דהדר פריך ואמאי יפסיד למה צריך ליתן להמוכר דמים בשביל המעשר ולמה לא יקבע המעשר הזה לתוך פירותיו שלו דכי לא כן תני בתוספתא דמעשר שני (פ''ד) קובע הוא אדם וכו' וכך היא שנויה שם מפרישין תרומת מעשר על פירות ע''ה ואע''פ שעושין תקלה לבאין אחריו אלמא דקובע אדם תרומת מעשר במקום א' על פירות ע''ה לתקנן ולא חיישינן לתקלת הבאין אחריו לקנות מאותן הפירות ויפריש מהן על פירות אחרים וה''נ אמאי חוששין לכך יעשה הוא ג''כ תרומ' מעשר על פירותיו ולא יפסיד הדמים שנותן להמוכר:
כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹטֵל מִן הָעֶלְיוֹן וּמְתַקֵּו. וְאֵינוֹ אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל. כְּהָדָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּהֲנָא הֲוָה מַסְמִיךְ לְרִבִּי לִעֶזֶר עָֽבְרוּן עַל חַד כֶּרֶם. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם מֵיחֲצַד שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם אָמַר דְּאִין אַייתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הָא אָזִיל סְייָגָא דְּגוּבְרָא. רִבִּי חַגַּיי הֲוָה מַסְמִיךְ לְרִבִּי זְעִירָא עָבַר חַד טָעִין חַד מֵיבַל דְּקִיסִּין. אָמַר לֵיהּ אַייְתִי לִי חַד קִיסֵּם מֵיחֲצַדָן שִׁינָּיי. חָזַר וְאָמַר לֵיהּ לֹא תֵּיתִי לִי כְּלוּם דְּאִין אָתֵי כָּל בַּר נַשׁ וּבַר נַשׁ מֵיעֲבַד כֵּן הָא אָזֵילָא מִיבְלָא דְּגוּבְרָא. לָא רִבִּי זְעִירָא כָשֵׁר כָּל כֵּן. אֶלָּא מִילִּין דְּיוֹצְרָן שָׁמַע לָן 13b נֵעַבְדִּינָן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ קָנֶה לֹא הָיָה חָסֵר אֶלָּא מִמְנֵי לֵיהּ. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה נוֹתֵן דְּמֵי אַחַת מֵהֶן וּמְתַקֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
כל דבר שאין אדם רשאי וכו'. טעמא דר' יוסי מפרש דמודה בדמאי דבדקה אסור מפני הגדר הוא דהואיל דקיל ליה בדמאי חיישינן שמא לא יודיענו:
כיצד הוא עושה. נוטל מן העליון שלפניו ומתקן ואומר הרי זה מעשר על אלו שרציתי לקנותם:
כהדא וכו' ומייתי להני עובדי דאמרו כה''ג ולא משני להקושיא עד לבתר כן ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו' דלקמן:
היה מסמיך לר' אלעזר. היה נשען על ידו ועברו לפני כרם אחד וא''ל תביא לי קיסם אחד מן הסייג של הכרם לחצות בו השניים וחזר בו וא''ל לא תביא לי כלום שאם יבואו כל בנ''א העוברין לעשות כן ילך להפסד כל הסייג דהאי גברא בעל הכרם וה''נ בעובדא דר' חגיי ור' זעירא שעבר אחד טעון עליו משאוי של חבילת קיסמין וא''ל ר' זעירא כן וחזר בו משום כך:
לא ר' זעירא כשר וכו'. דברי ר' זעירא בעצמו הן מרוב ענותנותו אמר לא שר' זעירא אדם כשר הוא כל כך לדקדק על דבר מועט כזה מליקח משל אחרים אלא כך הוא מילין דייצרן שמע לן נעבדינן מפני שדברי' כאילו אין היצה''ר מגרה בנו כ''כ והוא בעצמו שומר לנו ואינו מפתה אותנו וא''כ נעשה זה להתאפק מליטול דבר מועט הזה ומיהת שמעינן מהני עובדי דאף שהוא דבר מועט מ''מ בהצטרפות כאו''א שיעשה כן הוי גזל והשתא הדרינן להקושיא אם כל א' יעשה כזה להחזיר המקח ולעשרו נמצא שלא ישאר ביד המוכר כלום:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. כלומר דמשני דבאמת כך צריך לומר דהטעם דיעשו ולא יחזיר כך משום כיון שמשך קנה שלא היה חסר אלא להיות המוכר ממני ליה המנין וכיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן להמוכר ומתקנן לאותו המנין שרצה לוקח בתחלה. ואין כאן גזל:
ואינו אסור משום גזל. בתמיה והלא כשמחזיר לו ואינו לוקח כלום וקורא שם למעשר נמצא גוזל הוא את הבעלים שהן צריכין ליתן זה למעשר ואם כל אדם שבאין לקנות ממנו יעשו כן לא ישאר לו מאומה ויהיה צריך ליתן הכל למעשר:
כֵּינִי מַתְנִיתָא הָיָה עוֹמֵד וּבוֹרֵר. עַד כְּדוֹן בְּאוֹתוֹ הַמִּין אֲפִילוּ מִין אַחֵר.
Pnei Moshe (non traduit)
עד כדון באותו המין. אם עד כאן לא אמרו אלא אם היה טוען אחר היפה ממנו מאותו המין בעצמו דאפשר אם היה ממין אחר היה בדעתו לקנות גם את זה או לא ופשיט ליה דאפי' היה מין אחר לא אמרינן דדעתו היה לקנות גם מין הראשון אלא כיון שלא נטל בידו אלא להיות בורר לא קנה ומותר להחזיר וא''צ לעשר:
כיני מתניתא. על הסיפא קאי היה עומד ולוקח. ומהו ולוקח דקאמר והלכך מפרש דה''ק היה עומד ובורר ליקח וראה טוען אחר וכו'. ורבותא קמ''ל דאע''ג שלקח בידו מ''מ לא קנה שיתחייב במעשר כשמחזירו דלא לקח בידו אלא להיות בורר מהן ולא היה בדעתו ע''מ לקנות:
משנה: הַמּוֹצֵיא פֵּירוֹת בַּדֶּרֶךְ וּנְטָלָן לְאָכְלָן וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר. אִם מִתְּחִילָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבֵדוֹ פָּטוּר. כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המוצא פירות בדרך. והם בענין שהוקבעו למעשר כגון שרוב מכניסין למכור בשוק או מחצה על מחצה וכדתנן (בפ''ב דמכשירין)אם רוב מכניסין לבתיהן פטור שעדיין לא הוקבעו למעשר ואם רוב מכניסין למכור בשוק חייב שמן הבית הן מביאין וכבר הוקבעו למעשר מחצה על מחצה דמאי:
ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע. דכשנטלן לאכלן קנה והלכך לא יצניע עד שיעשר כדי שלא יהיה תקלה לאחרים:
בשביל שלא יאבדו. ולא נתכוין לזכות בהן פטור עד שירצה לאוכלן או למוכרן או לשולחן ואז יעשר דמאי אם דינו דמאי:
כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי. כגון במדה דקה כדתנן בפ' דלעיל:
לא ישלח לחבירו. במתנה אבל שולח לו בגסה כיון שרשאי למכרו בגסה:
ר' יוסי מתיר. לשלוח לחבירו ודאי אפי' בדקה ובלבד שיודיענו שהוא טבל ואינו חושש ר' יוסי שאם נתיר לו לשלוח שמא לא יודיענו ומודה רבי יוסי שבדמאי אסור בדקה כדאמר בגמ' דבדמאי חוששין שמא לא יודיענו ואין הלכה כר' יוסי:
הלכה: תַּנִּי אֵין מַעֲבִירִין עַל הָאוֹכְלִין. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זָֽבְדִי בְּשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ הָא דָּמַר בָּרִאשׁוֹנָה. אֲבָל עַכְשָׁיו מוּתָּר מִפְּנֵי הַכְּשָׁפִים.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' תני. בתוספתא דפסחים (פ''ב) מעשה בר''ג שמצא גלוסקין בדרך ואמר לטבי עבדו טול אתה גלוסקיא וראה עכו''ם אחד וא''ל מבגאי טול גלוסקין וכו' שאין מעבירין על האוכלין והובאה ברייתא זו לקמן (בפ''ק דע''ז בהלכה ט') ומסיק נמי התם דהאידנא דחיישינן לכשפים מעבירין על האוכלין:
תַּמָּן תַּנֵּינָן הַהוֹפֵךְ אֶת הַגָּלָל בִּרְשוּת הָרַבִּים וְהוּזָּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. תַּנִּי וַאֲסוּרִין מִשׁוּם גֶּזֶל. כַּהֲנָא אָמַר וְהוּא שֶׁהָֽפְכָהּ עַל מְנָת לִזְכוֹת בָּהּ. אֲבָל אִם הָֽפְכָהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִזְכוֹת בָּהּ לֹא בְּדָא. וּלְעִנְייָן נְזִיקִין לֹא בְדָא שַׁנְייָה בֵּין הָֽפְכָהּ עַל מְנָת לִזְכוֹת בּוֹ בֵּין הָֽפְכָהּ עַל מְנָת שֶׁלֹּא לִזְכוֹת בּוֹ וְהוּזָּק בָּהֶן אַחֵר חַייָב בְּנִזְקוֹ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי אָבִין תַּמָּן כְּתִיב בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם בַּעַל הַנֶּזֶק יְשַׁלֵּם. בְּרַם הָכָא עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר מִשֶׁלָּךְ אַתְּ מְעַשֵּׂר וְאֵין אַתְּ מְעַשֵּׂר מִשֶּׁל אֲחֵרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. (בפ''ג דב''ק הלכה ד'):
ההופך את הגלל ברה''ר והוזק בהן אחר חייב בנזקו. שהוא הגורם להזיק כדמפרש לקמן:
תני ואסורין משום גזל. דגבי גלל לא קנסו חכמים לומר כל הקודם זכה בו כדאמרינן התם ברישא משום דמאן דמפיק לגלל לר''ה לאו לאשבוחי הוא מפיק לפי שמושבח ועומד הוא ולא אתי לשהויי התם ומייתי לה הכא משום דבעי לאקשויי אהא דכהנא דלקמיה:
כהנא אמר. אמתני' דהכא קאי דקתני נטלן וכו' עד שיעשר והוא שהפכה על מנת לזכות בה אבל אם בתחלה הפכה ע''מ שלא לזכות בה לא בדא אמרו שצריך לעשר דכיון דלא זכה בהן מעיקרא אין חיוב המעשר חל עליו:
ופריך ולענין נזקין לא בדא שנייא וכו' והכא את אמר הכן. ומ''ש דלענין נזקין בהופך את הגלל בר''ה דלא שאני לן בזה שאפי' זה ההופך את הגלל לא נתכוין לזכות בהן חייב הוא בנזקן והכא את אומר הכן דדוקא שנתכוין לזכות בהן נתחייב במעשר:
תמן כתיב בעל הבור ישלם. בעל הנזק ישלם כלומר מי שהוא עושה הנזק עכשיו הוא ישלם והרי הוא הפך את הגלל ממקומו והשליכו למקום אחר ונתקל בו אדם שם ואם היה במקומו הראשון לא נתקל בו זה הלכך הוא הכורה בר''ה:
ברם הכא עשר תעשר משלך אתה מעשר וכו'. דתבואת זרעך כתיב וכל זמן שלא זכה בו אינו חייב לעשר:
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. מִידָּה דַקָּה שֶׁאֵין אָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרוֹ דְמַאי לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. מַידָּה גַסָּה שֶׁאָדָם רְשַׁאי לְמוֹכְרו דְמַאי יִשְׁלַח לַחֲבֵירוֹ דְמַאי. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה וְאוֹסֵר בִּדְמַאי בְדַקָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
כל דבר שאין אדם רשאי וכו'. טעמא דר' יוסי מפרש דמודה בדמאי דבדקה אסור מפני הגדר הוא דהואיל דקיל ליה בדמאי חיישינן שמא לא יודיענו:
כיצד הוא עושה. נוטל מן העליון שלפניו ומתקן ואומר הרי זה מעשר על אלו שרציתי לקנותם:
כהדא וכו' ומייתי להני עובדי דאמרו כה''ג ולא משני להקושיא עד לבתר כן ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו' דלקמן:
היה מסמיך לר' אלעזר. היה נשען על ידו ועברו לפני כרם אחד וא''ל תביא לי קיסם אחד מן הסייג של הכרם לחצות בו השניים וחזר בו וא''ל לא תביא לי כלום שאם יבואו כל בנ''א העוברין לעשות כן ילך להפסד כל הסייג דהאי גברא בעל הכרם וה''נ בעובדא דר' חגיי ור' זעירא שעבר אחד טעון עליו משאוי של חבילת קיסמין וא''ל ר' זעירא כן וחזר בו משום כך:
לא ר' זעירא כשר וכו'. דברי ר' זעירא בעצמו הן מרוב ענותנותו אמר לא שר' זעירא אדם כשר הוא כל כך לדקדק על דבר מועט כזה מליקח משל אחרים אלא כך הוא מילין דייצרן שמע לן נעבדינן מפני שדברי' כאילו אין היצה''ר מגרה בנו כ''כ והוא בעצמו שומר לנו ואינו מפתה אותנו וא''כ נעשה זה להתאפק מליטול דבר מועט הזה ומיהת שמעינן מהני עובדי דאף שהוא דבר מועט מ''מ בהצטרפות כאו''א שיעשה כן הוי גזל והשתא הדרינן להקושיא אם כל א' יעשה כזה להחזיר המקח ולעשרו נמצא שלא ישאר ביד המוכר כלום:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו'. כלומר דמשני דבאמת כך צריך לומר דהטעם דיעשו ולא יחזיר כך משום כיון שמשך קנה שלא היה חסר אלא להיות המוכר ממני ליה המנין וכיצד הוא עושה נותן דמי אחת מהן להמוכר ומתקנן לאותו המנין שרצה לוקח בתחלה. ואין כאן גזל:
ואינו אסור משום גזל. בתמיה והלא כשמחזיר לו ואינו לוקח כלום וקורא שם למעשר נמצא גוזל הוא את הבעלים שהן צריכין ליתן זה למעשר ואם כל אדם שבאין לקנות ממנו יעשו כן לא ישאר לו מאומה ויהיה צריך ליתן הכל למעשר:
הלכה: רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן נִתְחַלְּפָה קוּפָּתוֹ אֶצֶל הַטָּחוֹן אִם הוּחְזָק עַם הָאָרֶץ לִהְיוֹת טוֹחֵן שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם חוֹשֵׁשׁ וְאִם לָאו אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. וְיָחוּשׁ מַה בֵּינָהּ וּלְסֵירָקִי. לֹא כֵן תַּנִּי סֵירָקִי שֶׁהָֽיְתָה מִסְתַּפֶּקֶת יוֹם אֶחָד מִן הָאָסוּר נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ הַיּוֹם הוֹכִיחַ לְכָל הַיָּמִים. סֵירָקִי אֵיפְשָׁר לָהּ שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּק. בְּרַם הָכָא לֹא הוּחְזָק עַם הָאָרֶץ לִהְיוֹת טוֹחֵן שָׁם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' נתחלפה קופתו. שנתחלף לו לחבר קופתו של חטין אצל הטוחן:
חושש שמא נתחלפה עם של ע''ה:
ואם לאו. שלא טחן ע''ה באותו היום אינו חושש שמא מיום אתמול או מקודם נשאר שם של ע''ה ונתחלף עם שלו:
ויחוש ואפי' מיום אחד וכי מה בינה לבין סדקית. המוכרת תבואה על יד על יד קרויה סידקית א''נ סירקית והיא סוחרת ישמעאלית. וגרסינן להא בפ''ק דכתובות (בהלכה י'):
לא כן תני סידקית שהיה מסתפקת יום א' מן האסור. למכור הימנו נעשה אותו יום הוכיח לכל הימים וחוששין מליקח ממנה ואמאי קאמרת הכא דדוקא אם טחן באותו היום הוא דחוששין:
סידקית אפשר לה שלא להסתפק. בתמיה כלומר שאני סידקית שהרי אי אפשר לה שלא להסתפק ולמכור וכיון שראינו יום א' שהיא משתמשת ומוכרת מן האיסור חוששין לכל הימים אבל הכא אם לא הוחזק ע''ה להיות טוחן שם באותו היום למאי ניחוש דהא הטוחן גופיה אינו חשוד להחליף הוא כמו הסידקת שראינו אותה בעצמה מסתפקת ומוכרת מן האיסור:
משנה: הַמּוֹלִיךְ חִיטָּיו לִטְחוֹן עִם הַכּוּתִי אוֹ לִטְחוֹן עִם עַם הָאָרֶץ בְּחֶזְקָתָן לְמַעְשְׂרוֹת וְלִשְׁבִיעִית. לִטְחוֹן הַנָּכְרִי דְּמַאי. הַמַּפְקִיד פֵּירוֹתָיו אֶצֶל הַכּוּתִי וְאֶצֶל עַם הָאָרֶץ בְּחֶזְקָתָן לְמַעְשְׂרוֹת וּלְשְׁבִיעִית וְאֶצֶל הַנָּכְרִי כְּפֵירוֹתָיו. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר דְּמַאי.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' המוליך חטים לטוחן כותי. לטחון אותן:
הרי הן בחזקתן. דלא חשידי להחליף אלו המתוקנים באחרים שאינן מתוקנין:
לטוחן עכו''ם דמאי. דחשוד הוא להחליף ושמא החליפן בחטין של ע''ה ולבתר דאשכחי לכותים יונה בראש הר גריזים שהיו עובדין אותה עשאום כעכו''ם לכל דבר:
אצל העכו''ם כפירותיו. ורישא מפני שדרך בנ''א להוליך קופות רבות של חטין ולהניחן אצל הטוחן חיישינן שמא נתחלפה קופה זו בקופה אחרת של ישראל שהן דמאי אבל פירות בפקדון ליכא למימר שמא החליפן בפירות של ישראל אלא שמא החליפן העכו''ם בפירותיו לפיכך הן כפירותיו של עכו''ם. ודין פירות של עכו''ם תלוי בגמר מלאכתן ביד מי כדמפרשינן בגמ':
רש''א דמאי. ר''ש סבר דאף בפירות פיקדון חיישינן שמא נתחלפו בבית העכו''ם עם פירות של ישראל אחר שכשם שישראל זה הפקיד אצלו כך חיישינן שמא ישראל אחר מן החשודים על המעשרות הפקיד גם כן בידו ונתחלפו אלו באלו ואין הלכה כרבי שמעון:
רִבִּי זְעִירָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁהֵן מוּתָּרִין בְּקֵיסָרִין הוּא. אָמַר לֵיהּ וְלֹא רִבִּי הִתִּיר קֵיסָרִין. וְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹדֶם לְרִבִּי הָיָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא מפירות שהן מותרין בקסרין הוא. דהא אמרינן בפ' דלעיל שהתירו קסרין לפוטרה ממעשרות:
א''ל ולא רבי. הוא שהתיר קסרין ורשב''ג קודם לרבי היה ועדיין לא התירו אותה:
דּוּ מַתְנִיתָא רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר סַלֵּי תְאֵינִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקוּפּוֹת שֶׁל יֶרֶק כָּל זְמָן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אֲכָסָרָא פָּטוּר. אָמַר רִבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל שָׁלַח לִי רִבִּי יוֹסֵי בִּירְבִי אֶתְרוֹג וְאָמַר לִי זֶה בָּא בְיָדִי מִקֵּיסָרִין. וְלָמַדְתִּי בוֹ שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים. שֶׁהוּא וַדַּאי. שֶׁהוּא טָמֵא. שֶׁלֹּא בָּא בְּיַד אַחֵר. שֶׁהוּא וַדַּאי. שֶׁפֵּירוֹת קֵיסָרִין וַדַּאי. שֶׁהוּא טָמֵא מַרְבִּיצִין עָלָיו מַיִם. שֶׁלֹּא בָּא בְּיַד אַחֵר שֶׁאִילּוּ בָא בְיַד אַחֵר הָיִיתִי מְעַשֵּׂר מִזֶּה עַל זֶה. וִיעַשֵּׂר מִמֶּנוּ עָלָיו. דּוּ חָשַׁשׁ לְהָדָא דְּבַר קַפָּרָא. דְּבַר קַפָּרָא אָמַר אֵין דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת מְשַׁלְּחִין לַחֲבֵירֵיהֶן דְּבָרִים חֲסֵרִין. וְלֹא מַתְנִיתִין הִיא רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּוַדַּאי בִּלְבַד שֶׁיּוֹדִיעָן. אָתָא מֵימַר לָךְ אַף עַל גַּב דּוּ פְלֵיג עַל רַבָּנִין לָא עֲבַד עוּבְדָא דִכְווָתֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא מתני' היא ר' יוסי מתיר וכו'. ומנ''ל למידק שלא בא בידו אחר דילמא אף שהיה בידו אחר ולא רצה לתקנו דלטעמיה הוא דאזיל דס''ל במתני' דמותר לשלוח טבל ודאי ובלבד שיודיענו והרי הודיעו שהוא ודאי. ומשני אתא מימר לך דאע''ג דהוא פליג על רבנן לא עבד עובדא דכוותיה נגד החכמים אלא דמסתמא לא היה בידו לתקנו:
ויעשר ממנו עליו. ולמה שלח לו אינו מתוקן היה לו לעשר חתיכה אחת ממנו עליו. ומשני שהוא היה חישש להא דבר קפרא שאומר אין דרך בנ''א להיות משלחין לחבריהן דברים חסירין:
שלא בא בידו אחר כו' היה מעשר וכו'. וכך הוא שם כלומר שלא היה צריך להודיעני שהוא מקסרין אם היה בידו אתרוג אחד לפי שהיה מעשר מזה על זה:
שהוא טמא מרביצין עליו מים. כלומר שהוא מוכשר לקבל טומאה לפי שמרביצין עליו מים כדי שיהא הדר וזה למדתי מדאמר זה בא בידי ולא היה לו לומר אלא זה הוא מקסרין וזה בא בידי ללמדני שנזהרתי בו מליגע בדבר המטמא אחר שהוכשר לקבל טומאה:
שהוא ודאי. אינו מתוקן. מדקאמר מקיסרין לפי שפירות קסרין ודאי הן וחייבין במעשר ולכן הודיעני שאינו מעושר:
ולמדתי בו ג' דברים. מלשונו ששלח לי זה בא בידי מקיסרין כדמפרש ואזיל:
אמר רשב''ג וכו'. תוספתא היא (בפ''ג):
14a רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מִפְּנֵי גִידּוּרוֹ הִתִּירוּ דְּמַאי בְגַסָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
התירו דמאי בגסה דהוא מתני' ר' יוסי וכו'. וכלומר והא דהתירו בדמאי בגסה ולא חייש למידי ר' יוסי לטעמיה דקאמר במתני' בס''פ דלעיל סלי תאנים וכו' אכסרה במדה גסה פטור דכל שהוא בגסה מידע ידע הלוקח או המקבל דזה לא עישר שהרי התירו לו למכור ולשלוח בגסה ומפריש הוא דמאי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source