הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָה בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. שִׁשָּה עָשָׂר מִיל חִיזוֹר חִיזוֹר לְצִיפּוֹרִין הֵן הֵן אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מָאן דִּמְקַדֵּד אִילֵּין שִׁגְרוֹנַייָה דְּבֵישָׁן מִינְהוֹן. מָאן דִּמְקַדֵּד הָדָא בִקְעַת גִּינֵּיסוֹר מִינְהוֹן. מְתִיבִין לְרִבִּי יוֹנָה. וְהָא כְתִיב וָאוֹמַר אֶעֱלֶה אֶתְכֶם מֵעֳנִי מִצְרַיִם אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ. אָמַר לוֹן אֶרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי יודה אומר הן עצמן מביאין וקורין. כלו' לא בלבד שהן מביאין אלא אף הן עצמן קורין:
גמ' תני בברייתא חכורי בתי אבות אינן מביאין. כלומר אפילו הן חכורי בתי אבות לאביהן של בעלי השדה ולבניהן אחריהן וכן בניהן שלהן הן החוכרין ממשפחה זו ואעפ''כ אינן מביאין:
מאן דמקדר אילין שגרונייה דבישן. מה שהוא מקדר והולך סביב רגלי הרים של מקום בישן הוא נחשב ג''כ מהן וכן מה דמקדר ויורד להדא בקעת גינוסר ג''כ מינהון:
מתיבין לר' יונה והא כתיב ואומר וכו'. אלמא דכולה ארץ זבת חלב ודבש היא והאיך אתה נותן גבול הזה לזבת חלב ודבש ותו לא והשיב להן דה''ק קרא ארץ אשר בה זבת חלב ודבש ולא שהיא כולה כך:
גמ' ששה עשר מיל חיזור חיזור לצפורין. סביב סביב לצפורי הן הן ארץ זבת חלב ודבש שנא' בתורה:
משנה: 6a אֵילּוּ קוֹרִין וּמְבִיאִין וְקוֹרִין מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג. מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים מִן הַפֵּירוֹת שֶׁבֶּהָרִים מִן הַתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן וּמֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֵין מְבִיאִין בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין. ופליג אהא דתנן לעיל בהלכה ב' ואין הלכה כר' יהודה:
קנה אילן וקרקעו. שפירש לו גם הקרקע ה''ז מביא:
מתני' הקונה שלשה אילנות וכו'. דקי''ל דקנה קרקע הלכך מביא וקורא:
מתני' אלו מביאין וקורין מעצרת ועד החג וכו'. ואע''ג דכבר שמעינן להו מהא דלעיל הדר תני בהדיא לפרש מאי דפתח בריש פרקין יש מביאין בכורים וקורין:
מפירות שבהרים. שהן מובחרין מהאותן שבעמקים ומתמרים שבעמקים שהן מובחרין מתמרים שבהרים:
ומזיתי שמן מעבר לירדן. אע''פ שאינה ארץ זבת חלב ודבש מ''מ מביאין מזיתי שמן המובחרין שבה דהיא ג''כ בכלל באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו:
ר' יוסי הגלילי אומר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי הגלילי:
תַּנֵּי אֲשֶׁר נָתַתִּי לִי. לּא שֶׁנָּטַלְתִּי לִי מֵעַצְמִי. מַה בֵּינֵיהוֹן. אָמַר רִבִּי אָבִין חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר אֲשֶׁר נָתַתִּי לִי וְלּא שֶׁנָּטַלְתִּי לִי מֵעַצְמִי חֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה לא נָֽטְלוּ מֵעַצְמָן. מָאן דְּאָמַר אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲפִילוּ כֵן אֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך יש מביאין
אתא ר' בא וכו'. ופירש דבהדיא קאמר ר' יוחנן דאפי' באריס לעולם ובחכור לעולם אינו מביא לרבנן דקי''ל כותייהו וכדמסיק למה כן משום דכך הוא מה שאמר בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא שהן הבעלים של אריסות וחכירות בשדה זו שהן אריסי וחכירי בתי אבות וא''כ לר' יהודה דמתני' מביאין וקורין אבל לרבנן אפי' אלו שהן לעולם אינן מביאין:
בבעלי אריסות וחכורות היא מתניתא. כך אמרו בשם ר' יוחנן סתם וכלומר דר' חייה קיבל ממנו שכך אמר דמתני' דידן בחכורי בתי אבות מיירי ר' יהודה ובהא קאמר דמביאין וקורין ורבי יוסי קיבל ואמר בשם ר' יוחנן דבבעלי אריסות וחכורות היא מתני' ולא פירש באיזה אריס וחוכר קאמר אם בעלי אריסות היינו חכירי בתי אבות ונקראין כך לפי שהן לעולם וכמו הבעלים הן לאריסות וחכירות של אלו שאין אחר מדחה אותן או בעלי אריסות וחכירות לא משמע אלא שהן לשעה ולא בחכירי בתי אבות מיירי במתני' והיינו דקאמר הוון בעיי מימר וכו' כלומר הבני ישיבה היו רוצין לפרש דבעלי ארוסות וחכירות דקאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן היינו באריס וחכור לשעה. וכצ''ל הא באריס לשעה וחכור לשעה הא באריס לעולם ובחכור לעולם מביא. כלומר דאם נפרש לדברי רבי יהודה דמתני' באריס לשעה ובחכור לשעה וקמ''ל דבהא פליגי רבנן ורבי יהודה דלרבי יהודה אפילו אלו מביאין ולרבנן הואיל ואינן אלא לשעה אינו מביא ומשמע הא באריס לעולם ובחכור לעולם מביא אפי' לרבנן כך היו סוברים לפרש לדברי ר' יוחנן:
חצי שבט מנשה. שהיה להם ג''כ חלק בעבר הירדן איכא בינייהו דלמ''ד אשר נתת לי וכו' הרי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן דויתן להם משה וגו' כתיב והן לא בחרו מעצמן בתחילה כמו בני ראובן ובני גד ולדידיה אף לר' יוסי הגלילי מביאין מאותה ארץ ולמ''ד טעמא דאינה ארץ זבת חלב ודבש אפילו חלק חצי שבט מנשה כן שאינה ארץ זבת חלב ודבש:
מה ביניהון. בין טעמא דבמתני' ובין טעמא דברייתא:
תני. בברייתא טעמא אחרינא להא דקאמר ר' יוסי הגלילי אין מביאין ביכורים מעבר הירדן לפי שנאמר בפרשה אשר נתת לי ה' ולא שנטלתי לי מעצמי והיא עבר הירדן שנטלו להם בני ראובן ובני גד מעצמן:
משנה: הַקּוֹנֶה שְׁלֹשָׁה אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁלְחֲבֵירוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר אֲפִילוּ שְׁנַיִם. קָנָה אִילָן וְקַרְקָעוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בַּעֲלֵי אֲרִיסוּת וֶחָכוֹרוֹת מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין. ופליג אהא דתנן לעיל בהלכה ב' ואין הלכה כר' יהודה:
קנה אילן וקרקעו. שפירש לו גם הקרקע ה''ז מביא:
מתני' הקונה שלשה אילנות וכו'. דקי''ל דקנה קרקע הלכך מביא וקורא:
מתני' אלו מביאין וקורין מעצרת ועד החג וכו'. ואע''ג דכבר שמעינן להו מהא דלעיל הדר תני בהדיא לפרש מאי דפתח בריש פרקין יש מביאין בכורים וקורין:
מפירות שבהרים. שהן מובחרין מהאותן שבעמקים ומתמרים שבעמקים שהן מובחרין מתמרים שבהרים:
ומזיתי שמן מעבר לירדן. אע''פ שאינה ארץ זבת חלב ודבש מ''מ מביאין מזיתי שמן המובחרין שבה דהיא ג''כ בכלל באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו:
ר' יוסי הגלילי אומר וכו'. ואין הלכה כר' יוסי הגלילי:
הלכה: תַּנֵּי חָכוֹרֵי בָּתֵּי אָבוֹת אֵינָן מְבִיאִין. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר הֵן עַצְמָן מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
רבי יודה אומר הן עצמן מביאין וקורין. כלו' לא בלבד שהן מביאין אלא אף הן עצמן קורין:
גמ' תני בברייתא חכורי בתי אבות אינן מביאין. כלומר אפילו הן חכורי בתי אבות לאביהן של בעלי השדה ולבניהן אחריהן וכן בניהן שלהן הן החוכרין ממשפחה זו ואעפ''כ אינן מביאין:
מאן דמקדר אילין שגרונייה דבישן. מה שהוא מקדר והולך סביב רגלי הרים של מקום בישן הוא נחשב ג''כ מהן וכן מה דמקדר ויורד להדא בקעת גינוסר ג''כ מינהון:
מתיבין לר' יונה והא כתיב ואומר וכו'. אלמא דכולה ארץ זבת חלב ודבש היא והאיך אתה נותן גבול הזה לזבת חלב ודבש ותו לא והשיב להן דה''ק קרא ארץ אשר בה זבת חלב ודבש ולא שהיא כולה כך:
גמ' ששה עשר מיל חיזור חיזור לצפורין. סביב סביב לצפורי הן הן ארץ זבת חלב ודבש שנא' בתורה:
רִבִּי זְעִירָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בֶּחָכוֹרֵי בָּתֵּי אָבוֹת הִיא מַתְנִיתָה. רִבִּי הִילָא רִבִּי יָסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּבַעֲלֵי אֲרִיסִיּוּת וְחָכוֹרוֹת הִיא מַתְנִיתָה. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר מָאן דְּאָמַר בְּבַעֲלֵי אֲרִיסִיּוּת וְחָכוֹרוֹת הִיא מַתְנִיתָה. הָא בְּאָרִיס וֶחָכוֹר לֹא. בְּאָרִיס לְשָׁעָה וְחָכוֹר לְשָׁעָה. הָא בְּאָרִיס לְעוֹלָם וְחָכוֹר לְעוֹלָם מֵבִיא. אָתָא רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ בְּאָרִיס לְעוֹלָם וְחָכוֹר לְעוֹלָם אֵינוֹ מֵבִיא. לָמָּה. בְּבַעֲלֵי אֲרִיסִיּוּת וְחָכוֹרוֹת הִיא מַתְנִיתָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הדרן עלך יש מביאין
אתא ר' בא וכו'. ופירש דבהדיא קאמר ר' יוחנן דאפי' באריס לעולם ובחכור לעולם אינו מביא לרבנן דקי''ל כותייהו וכדמסיק למה כן משום דכך הוא מה שאמר בבעלי אריסות וחכירות היא מתניתא שהן הבעלים של אריסות וחכירות בשדה זו שהן אריסי וחכירי בתי אבות וא''כ לר' יהודה דמתני' מביאין וקורין אבל לרבנן אפי' אלו שהן לעולם אינן מביאין:
בבעלי אריסות וחכורות היא מתניתא. כך אמרו בשם ר' יוחנן סתם וכלומר דר' חייה קיבל ממנו שכך אמר דמתני' דידן בחכורי בתי אבות מיירי ר' יהודה ובהא קאמר דמביאין וקורין ורבי יוסי קיבל ואמר בשם ר' יוחנן דבבעלי אריסות וחכורות היא מתני' ולא פירש באיזה אריס וחוכר קאמר אם בעלי אריסות היינו חכירי בתי אבות ונקראין כך לפי שהן לעולם וכמו הבעלים הן לאריסות וחכירות של אלו שאין אחר מדחה אותן או בעלי אריסות וחכירות לא משמע אלא שהן לשעה ולא בחכירי בתי אבות מיירי במתני' והיינו דקאמר הוון בעיי מימר וכו' כלומר הבני ישיבה היו רוצין לפרש דבעלי ארוסות וחכירות דקאמר ר' יוסי בשם ר' יוחנן היינו באריס וחכור לשעה. וכצ''ל הא באריס לשעה וחכור לשעה הא באריס לעולם ובחכור לעולם מביא. כלומר דאם נפרש לדברי רבי יהודה דמתני' באריס לשעה ובחכור לשעה וקמ''ל דבהא פליגי רבנן ורבי יהודה דלרבי יהודה אפילו אלו מביאין ולרבנן הואיל ואינן אלא לשעה אינו מביא ומשמע הא באריס לעולם ובחכור לעולם מביא אפי' לרבנן כך היו סוברים לפרש לדברי ר' יוחנן:
חצי שבט מנשה. שהיה להם ג''כ חלק בעבר הירדן איכא בינייהו דלמ''ד אשר נתת לי וכו' הרי חצי שבט מנשה לא נטלו מעצמן דויתן להם משה וגו' כתיב והן לא בחרו מעצמן בתחילה כמו בני ראובן ובני גד ולדידיה אף לר' יוסי הגלילי מביאין מאותה ארץ ולמ''ד טעמא דאינה ארץ זבת חלב ודבש אפילו חלק חצי שבט מנשה כן שאינה ארץ זבת חלב ודבש:
מה ביניהון. בין טעמא דבמתני' ובין טעמא דברייתא:
תני. בברייתא טעמא אחרינא להא דקאמר ר' יוסי הגלילי אין מביאין ביכורים מעבר הירדן לפי שנאמר בפרשה אשר נתת לי ה' ולא שנטלתי לי מעצמי והיא עבר הירדן שנטלו להם בני ראובן ובני גד מעצמן:
אָפַר חֲמִשִּׁים שָׁנָה וְעָשָׂה דָבָר שֶׁהוּא בְהִיכָּרֵת אֲבָל רַב חָדֵי. אָפַר שִׁיתִּין וְעָשָׂה דָבָר שֶׁהוּא בָעֲוֹן מִיתָה אֲבָל חָדֵי. תַּנֵּי רִבִּי חֲנִינָה בֶן אַנְטִיגֳנָס אוֹמֵר זָקֵן שֶׁאָכַל אֶת הַחֵלֶב. וְכִי מִי מוֹדִיעֵניוּ שֶׁהוּא בְהִיכָּרֵת. כְּהָדָא דְתַנֵּי אוֹ שֶׁחִילֵּל אֶת הַשַּׁבָּת מֵת בְּהִיכָּרֵת. אֶלָּא כֵינִי. הַמֵּת לְיוֹם אֶחָד מִיתָה שֶלְזַעַם. לִשְׁנַיִם מִיתָה שֶׁלְבֶּהָלָה. לִשְׁלֹשָׁה מֵת בַּמַּגֵּפָה. תַּנֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא בֶּן שָׁאוּל. מֵת בְּאֶחָד בִּשְׁנַיִם בִּשְׁלֹשָׁה בְּהִיכָּרֵת. לְאַרְבָּעָה לַחֲמִשָּׁה מִיתָה הֲדוּפָה. לְשִׁשָּׁה מִיתַת דֶּרֶךְ אֶרֶץ. לְשִׁבְעָה מִיתָה שֶׁלְחִיבָּה. מִיכָּן וָאֵילַךְ מֵת בִּיִיסוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
אפר. כמו עבר ויש לפותרו מלשון אפרתא דמשמהיג אפרתא דזל שפט שהוא מקום שמביאין שם למכור ולקנות וכלומר שאם כבר הביא חמשים ועשה דבר שהוא בכרת א''כ יאכל הרבה ויהי' שמח וכן אם הביא כבר ששים ועושה דבר שהוא בעון מיתה יאכל וישמח וכן תני ר' חנינא להא על האי קושיא וזקן שאכל את החלב וכי מי מודיענו וכו' וכן בהדא דתני שאם חלל את השבת במזיד בלא התראה הוא בכרת ואם זקן חילל את השבת מי מודיענו שהוא בכרת אלא כיני על כרחך דכן הוא דלענין כרת דיומי איתמר וכהאי דתני המת ליום אחד וכו':
לְשִׁבְעִים מִיתָה שֶׁלְחִיבָּה. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. לִשְׁמוֹנִים מִיתָה שֶׁלְזִקְנָה. שֶׁנֶּאֱמַר וְאִם בִּגְבוּרוֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה. וְכֵן בַּרְזִילַיי אוֹמֵר לְדָוִד בֶּן שְׁמוֹנִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם הֲאֵדַע בֵּין טוֹב לְרָע.
Pnei Moshe (non traduit)
וכן ברזלי אומר לדוד וכו'. והא דלא יליף מרישיה דכתיב שם וברזלי זקן מאוד בן שמנים שנה משום דכתיב מאוד ויש לומר דמקודם ג''כ ימי זקנה להכי יליף מדקאמר בן שמנים שנה אנכי היום האדע וגו' משמע דשמנים הן שגברו עליו הזקנה:
לְשִׁשִׁים מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּתִיב אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה וגו'. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁיָּצָא מִמִּצְרַיִם בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְעוֹד עָשָׂה בַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה וָמֵת. נִמְצֵאת אוֹמֵר הַמֵּת לְשִֹׁשִּׁים שָׁנָה מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. וּכְתִיב תָּבוֹא בְכֶלַח עֲלֵי קָבֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
לששים וכו'. כדילפינן ממתי מדבר ולא נגזרה גזירה זו על פחות מבן עשרים:
וכתיב עוד תבוא בכלח. בגימטריא ששים:
לַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם מִיתַת שָׁאוּל הַנָּבִיא. רִבִּי אַבָּא בְּרִיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְשֵׁם רִבִּי לֵוִי. בְּכָל עֶצֶב יִהְיֶה מוֹתָר וּדְבַר שְׂפָתַיִם אַךְ לְמַחְסוֹר. חַנָּה עַל יְדֵי שֶׁרִיבְתָה בִתְפִילָּתָהּ קִיצְרָה בְיָמָיו שֶׁלְשְׁמוּאֵל. שֶׁאָֽמְרָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם. וַהֲלֹא אֵין עוֹלָמוֹ שֶׁלְלֵוִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים שָׁנָה. דִּכְתִיב וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבוֹדָה. וְחַיֵי דְלוֹן חַמְשִׁין וְתַרְתֵּיי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן וּשְׁתַּיִם שֶׁגְּמָלַתּוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
בכל עצב וכו'. גרסינן להא לעיל בפ' תפילת השחר ובפ''ד דתענית:
והיי דלהון חמשין ותרתי. והיכן עוד שתים שיהיו שנותיו נ''ב וקאמר ר' יוסי בר בון וחשיב עוד שתים משנולד עד שגמלתו שאז הביאה אותו כדכתיב עד יגמל הנער והבאתיו וגו' וישב שם עד עולם:
מַה חֲמִית מֵימַר מֵת לַחֲמִשִּׁים מֵת בְּהִיכָּרֵת. כְּתִיב אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבְט מִשְׁפְּחוֹת הַלֵּוִי וגו' וְז̈את עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמוּתוּ. עֲשׂוּ לָהֶם דָּבָר שֶׁלְתַּקָּנָה שֶׁלֹּא יְזוּנוּ עֵינֵיהֶן מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳדָשִׁים. וּכְתִיב וְלֹא יָבוֹאוּ לִרְאוֹת כְּבַלַּע אֶת הַקּוֹדֶשׁ וָמֵתוּ. וּכְתִיב וּמִבֶֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבוֹדָה. רִבִּי אָבִין בְּרֵיהּ דְּרִבִּי תַּנְחוּם בַּר טְרֻיפוֹן שָׁמַע לָהּ מִן הָכָא. יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה. צֵא מֵהֶן עֵשְׂרִים שָׁנָה שֶׁאֵין בֵּית דִּין שֶׁלְמַעֲלָן עוֹנְשִׁין וְכוֹרְתִין. נִמְצֵאת אוֹמֵר הַמֵּת לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה מֵת בְּהִיכָּרֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
מה חמית מימר וכו'. מהיכן אתה רואה לומר זה מן הכתוב וקאמר משום דכתיב אל תכריתו את שבט משפחת הקהתי מתוך הלוים וכו' וכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולמדנו שבחמשים הוא בכרת ולפיכך הזהיר שיעשו להם תקנה שלא ימותו מיתת כרת כל ימי עבודתם שהוא עד בן חמשים:
צא מהן עשרים שנה וכו' נמצאת אומר וכו'. ואע''ג דבמת בחמשים משעה שנולד הוא מ''מ מצינו רמז מהמקרא הזה לפי ששנותיו של אדם שבעים שנה וצא מהן ך' שנה שאין ב''ד שלמעלה עונשין בכרת שנשתיירו חמשים שעונשין בהן וא''א לומר שאחר אלו החמשים הוא בכרת שהרי אלו שנותיו של אדם אלא לומר לך שהמת בחמשים משעה שנולד ה''ז כרת מפני שלא חיה אלא כפי השנים שעונשין בהם:
כָּדָא דְתַנֵּי הַמֵּת לַחֲמְשִּׁים שָׁנָה מֵת בְּהִיכָּרֵת. לַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם מִיתַת שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא. לְשִׁשִׁים מִיתָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה. לְשִׁבְעִים מִיתָה שֶׁלְחִיבָּה. לִשְׁמוֹנִים מִיתָה שֶׁלְזִקְנָה. מִיכָּן וָהֵילָךְ חַיֵּי צַעַר.
הלכה: הַתְּרוּמָה וְהַבִּיכּוּרִין כול'. כְּתִיב וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמוֹתָיי. שְׁתֵי תְרוּמוֹת הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִין. תְּרוּמָה דִכְתִיב וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ כוֹ כִּי יְחַלְלוּהוּ. הַבִּיכּוּרִים דִּכְתִיב וַהֲבֵתֶם שָׁמָּה עוֹלוֹתֵיכֶם אֵילּוּ הַבִּיכּוּרִים דִּכְתִיב וְלָקַח הַכֹּהֶן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ. אוֹ נֹאמַר בַּקֳּדָשִׁים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. כְּבָר כְּתִיב כָּרֵת בַּקֳּדָשִׁים. וִיהֵא מִיתָה וְכָרֵת בַּקֳּדָשִׁים. וְכִי יֵשׁ מֵת וְחוֹזֵר וּמֵת.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' כתיב ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי בלשון רבים ודרשו דבשתי תרומות הכתוב מדבר התרומה והבכורים והזהיר הכתוב שישמרו מלאכלן בטומאת הגוף דבתרומה כתיב בפ' אמור גבי אזהרה ועונש בטומאת הגוף ושמרו את משמרתי ולא ישאו עליו חטא ומתו בו כי יחללוהו והבכורים למדנו דקראן הכתוב תרומה כדכתיב והבאתם שמה וגו' ותרומת ידך ואלו הבכורים כדכתיב ולקח הכהן הטנא מידך:
או נאמר. דהאי קרא ושמרו את משמרתי וגו' בקדשים הכתוב מדבר ומנלן דתרומה במיתה בטומאת הגוף ומשני דכבר כתיב כרת בקדשים בריש הפרשה כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים וגו' וטומאתו עליו ונכרתה הנפש ההיא וגו':
ויהא מיתה וכרת בקדשים. ואכתי מיתה בתרומה מנלן:
וכי יש מת וחוזר ומת. בתמיה כהדא דתני וכו' דמיתה בידי שמים לששים היא וכרת בחמשים כדדריש לקמן מקראי ואם נתחייב כרת בחמשים היאך משכחת לה שיתחייב עוד מיתה לששים:
משנה: הַתְּרוּמָה וְהַבִּיכּוּרִים חַייָבִין עֲלֵיהֶן מִיתָה וְחוֹמֶשׁ וַאֲסוּרִין לַזָּרִים וְהֵן נִיכְסֵי 6b כֹהֵן וְעוֹלִין בְּאֶחָד וּמֵאָה וּטְעוּנִין רְחִיצַת יָדַיִים וְהֶעֱרֶב שֶׁמֶשׁ. הֲרֵי אֵילּוּ בַתְּרוּמָה וּבַבִּיכּוּרים מַה שֶׁאֵין כֵן בְּמַעֲשֵׂר.
Pnei Moshe (non traduit)
מה שאין כן במעשר שני. דמותר הוא לזרים ואסור ליקח בדמיו עבדים וקרקעות ובהמה טמאה וכה''ג שאינן לאכילה ולשתיה ואם נתערב בחולין חוץ לירושלים בטל ברוב הוא ואין טעון רחיצת ידים ולא הערב שמש דטבל ועלה אוכל במעשר:
והן נכסי כהן. שיכול לעשות כהן מה שירצה וליקח בהן הכל:
ואסורין לזרים. כחצי שיעור שאין בו אלא איסור:
מתני' התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש. מיתה לזר האוכלן במזיד וחומש לאוכלן בשוגג דבכורים אקרו ג''כ תרומה דתרומת ידך כתיב ואלו הן הבכורים שמביאן בידו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source