משנה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. יָבַשׁ הַמַּעְייָן נִקְצַץ הָאִילָן מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנוּכָּה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה בן בתירא:
מעצרת ועד החג מביא וקורא. דכתיב ושמחת וזמן שמחה היא מעצרת עד החג שמלקטין התבואה והפירות ושמחים בהן ומהחג ואילך עד החנוכה אינו זמן שמחה והלכך אפילו הפריש אותן קודם החג מביא ואינו קורא שאין קריאה אלא בזמן שמחה ומחנוכה ואילך אין מביאין כלל שנאמר מארצך כל זמן שמצויין בארצך ואותן הפירות שנגמרו אחר חנוכה חשובין הן משנה הבאה ומניח אותם עד העצרת:
ר' יהודה. ס''ל דאפילו נקצץ ונעשה יבש אפילו הכי הוי כקרקע ואין הלכה כר' יהודה:
יבש המעיין. שמשקה את האילן או שנקצץ האילן וה''ז כמי שאין לו קרקע שהרי נתקלקלה מביא ביכורים ואינו קורא:
מתני' הקונה שני אילנות וכו' מביא ואינו קורא. בבבלי בפ' המוכר את הספינה מפרש לה דטעמא דהת''ק משום דמספקא ליה אם קנה קרקע או לא הלכך לענין מקח וממכר לא קנה הקרקע דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולענין ביכורים אמרינן דמספק מביא ואינו קורא ור''מ סבר דקנה קרקע והלכך מביא ביכורים וקורא:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. וְהָתַנִּינָן הָאוֹכֵל בִּיכּוּרִין עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן. רַב הוֹשַׁעְיָה רַב יְהוּדָה 4b בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הֵיי דָן רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁמָעִית אַבָּא תַנֵּי. הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹהֶגְת בַּכֹּל. רִבִּי תַּנְחוּמָא רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי שֶׁשִּׁנָּה עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי תַּרְתֵּיי. חָדָא כְרִבִּי יוּדָה וְחָדָא כְרַבָּנִין. חָדָא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר לְצוֹרֶךְ נִשְׁנֵית מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹהֶגְת בַּכֹּל. כְּרַבָּנִין דְּהִינּוּן מָרִיין שֶׁלֹא לְצוֹרֶךְ נִשְׁנֵית מִפְּנֵי שֶׁשִּׁנָּה עָלֶיהָ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כרבנן דאינון אמרין וכו'. כלומר ולרבנן דסבירא להו דלא היתה שם אלא הנחה אחת לאחר שגמר את הכל וא''כ והניחו קמא היינו אותה הנחה בעצמה דכתיבא לבסוף ושלא לצורך היא נשנית אלא ללמדינו דמפני ששנה עליה מעכבת היא ולדידהו הוא דקאמר ר' אלעזר האי טעמא. והאי אוחזו בשפתותיו וכו'. דתנינן לאו אליבא דר' יהודה הוא דקאמר אלא אליבא דרבנן דס''ל דלא היה מניחו אלא עד אחר שגמר את הכל ומארמי אובד אבי אוחזו בשפתותיו וכו' אבל לר' יהודה כשהגיע לארמי אובד אבי היה מורידו ומניחו וחוזר ומניף וגומר כל הפרשה וכדמוכח הוא למאי דקאמר הכא ומוקי לפלוגתייהו בכך:
א''ר אבא מרי תרתיי וכו'. כלומר דמפרש להא דאמרי הני תרתי טעמי בשם ר' אלעזר לא דחזר ביה ממה שאמר בתחילה אלא דתרוייהו איתנהו וחדא הוא דקאמר אליבא דר' יהודה וחדא אליבא דרבנן והך פלוגתא דר' יהודה ורבנן לקמן בפרק ג' היא דתנינן עודהו הסל על כתיפו קורא מהגדתי היום לה' אלהיך עד שגומר כל הפרשה ר' יהודה אומר עד ארמי אובד אבי הגיע לארמי אובד אבי מוריד הסל מעל כתיפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה ובהא פליגי דר' יהודה סבירא ליה דמדכתבה התורה להנחה ברישא דפרשה והדר כתיב והנחתו ש''מ דשתי הנחות הן האחת כשמסיים להא דאומר הגדתי היום וגו' והניחו וחוזר ומניף וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה ומניחו ולרבנן לא היתה שם אלא הנחה אחת אלא דכשהגיע לארמי אובד אבי מורידו ואוחזו בשפתותיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניף עם הכהן וגומר הכל ואז הוא שמניחו והיינו דקאמר הכא חדא כר' יודה וכו' כדמסיק ואזיל:
דר' יודה אומר לצורך נשנית מפני שהיא נוהגת בכל. כלומר דלר' יהודה הך הנחה בתרייתא דכתיבא לצורך היא שנישנית ללמדינו דחוזר ומניחו פעם אחרת לאחר שגמר כל הפרשה מלבד הנחה הראשונה אחר הגדתי וגו' וא''כ אין כאן ללמד על הנחה שהיא מעכבת והלכך לדידיה הוא דקאמר ר' אלעזר להאי טעמא דהנחה מעכבת מפני שהיא נוהגת בכל:
ר' יוחנן וכו' הנחה מעכבת. בביכורים אבל לא הקריאה:
והא תנינן. בפרק אלו הן הלוקין האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן לוקה:
דר' עקיבא היא. ההיא דאלו הן הלוקין אבל רבנן פליגי עליה וסבירא להו דאין הקריאה מעכבת:
היידין ר' עקיבא. הי רבי עקיבא זה והיכן שמענו דאית ליה הכי:
שמעית. שמעתי לאבא ר' יונה דתני הך ברייתא דפליגי בהדיא דלהת''ק הנחה מעכבת ולא הקרייה ולר' עקיבא הקריאה מעכבת:
ר' יעקב. קאמר בשם ר' אלעזר ששמע ממנו הטעם שאמרו שהנחה היא שמעכבת מפני שהיא נוהגת בכל במה שאמרו חכמים שמביאין הן אבל הקריאה אינה נוהגת בכל לפי שיש שמביאין ולא קורין ולפיכך נמי באלו שמביאין וקורין אמרו חכמים שההנחה היא שמעכבת אבל לא הקריאה:
ר' תנחומא ור' חונא. קאמרי שכך שמעו מר' אלעזר שזהו הטעם שאמרו הנחה היא שמעכבת לפי ששנה עליה הכתוב דשני פעמים כתיבא בפרשה ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך והדר כתיב בסוף ועתה הנה הבאתי וגו' והנחתו לפני ה' אלהיך וגו' ושנה עליה הכתוב לעכב:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בָּעֵי. קָנָה אִילָן אֶחָד לֹא קָנָה קַרְקַע. שְׁנַיִם לֹא קָנָה קַרְקַע. אֶחָד אֵינוֹ מֵבִיא כָּל עִיקָּר. שְׁנַיִם מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר מִילִּין דִּצְרִיכִין לָרַבָּנִין בְּבֵית וַועֲדָא אַתְּ שְׁאִיל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מילין דצריכין לרבנן בבית וועדא את שאל. כלומר ומאי תבעי לך הא אלו הדברים שהן צריכין להסתפק בהן להרבנין בבית המדרש אם בשנים קנה קרקע או לא קנה קרקע וא''כ גבי ביכורים אמרינן דמספק מביא ואינו קורא כדפרישית במתניתין:
גמ' ר' יוסי בן חנינא בעי. הקשה על סבריה דת''ק דהרי אם קנה אילן אחד לא קנה קרקע וכן אם קנה שנים לא קנה קרקע כדתנן בפרק הספינה וא''כ אמאי באחד אינו מביא כל עיקר כדתנן לקמן בסוף פרקין דדוקא בקנה אילן עם הקרקע דאז מביא וקורא ואמאי בשנים מביא ואינו קורא:
רִבִּי יוּדָה עֲבַד אֶת הָאִילָן כְּקַשִּׁים. תַּמָּן תִּנִּינָן בֵּירַךְ עַל פֵּירוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה יָצָא. רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר עֲבַד אֶת הָאִילָן כְּקַשִּׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. פֵּירוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פֵּירוֹת הָאֲדָמָה. וְאֵין פֵּירוֹת הָאֲדָמָה בִּכְלַל פֵּירוֹת הָאִילָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בירך וכו'. וס''ד דר' חזקיה לאוקמי התם כר' יהודה דהכא דס''ל דלעולם כארעא חשיבי והשיב לו ר' יוסי דד''ה היא התם דטעמא אחרינא הוא דהויא דפירות האילן בכלל פירות האדמה הן דאילן עצמו גדל מהקרקע אבל איפכא לא וכן גריס שם להא:
תמן תנינן. לעיל בפ''ו דברכות בהלכה ב':
לר' יודה. גבי יבש המעין וכו' דמתניתין מפרש לטעמיה משום דעושה את האילן כקשין וכלומר שאע''פ שנתייבש ונקצץ הרי הוא כאילן היונק מן הקרקע:
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. הִפְרִישָׁן קוֹדֶם לֶחָג וְעָבַר עֲלֵיהֶן הֶחָג מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. הִפְרִישָׁן קוֹדֶם לַחֲנוּכָּה וְעָֽבְרָה עֲלֵיהֶן חֲנוּכָּה וְנִרְקָבוּ. לְאַחַר חֲנוּכָּה לֹא קָֽדְשֵׁי. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי זְעִירָא כְּהָדָא דַחֲבֵרַייָא. סָבַר רִבִּי זְעִירָא שֶׁכָּל הַבִּיכּוּרִים שֶׁנִּרְאוּ לִיתּוּר בָּאָרֶץ אֵינָן נִיתּוּרִין אֶלָּא בְקִרְייָה. וְלֵית לַחֲבֵרַייָא כֵּן. אִית לְהוֹן בְּשֶׁהִפְרִישָׁן קוֹדֶם לֶחָג לַהֲבִיאָן אַחַר הֶחָג. וְהָתַנִּינָן אֵיו מְבִיאִין בִּכּוּרִים לֹא מִן הֶחָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן וְלֹא מִן הַיָּשָׁן עַל הֶחָדָשׁ. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּפֵירוֹת שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה עַל הַפֵּירוֹת שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מִכִּיוָן שֶׁלֹּא שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה דָּבָר בָּרוּר שֶׁלֹּא הִשְׁרִישׁוּ קוֹדֶם לָעוֹמֶר וְהֵן אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבוֹא הָעוֹמֶר וִיתִּירֵם. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּפֵירוֹת שֶׁחָֽנְטוּ קוֹדֶם טֹוֹ בִּשְׁבָט עַל פֵּירוֹת שֶׁחָֽנְטוּ אַחַר טֹוֹ בִּשְׁבָט. מִכִּיוָן שֶׁהוּא מִן חָדָשׁ עַל הַיָּשָׁן. הָוא מִן חָדָשׁ עַל חָדָשׁ מָבִיא. וְסָֽבְרִינָן מֵימַר לְאַחַר חֲנוּכָּה אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי חִינְנָא בִּזְמַנָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הפרישן קודם לחג. שהוא זמן קריאה ועבר עליהן החג קודם שהביאן מביא אותן ואינו קורא ולקמן מדייק עלה:
הפרישן קודם לחנוכה. שהוא זמן הבאה בלא קריאה ועברה עליהן חנוכה ירקבו כצ''ל לפי שכבר נדחו מאחר שהפרישן בזמן הראוי להבאה ולא הביאן עד שעבר הזמן שלאחר החנוכה אין מביאין הלכך ירקבו:
לאחר חנוכה. אם הפרישן לאחר חנוכה לא קדשי כלל דמכיון שבכרו קודם חנוכה ולא הפרישן עד אח''כ שוב אין תורת ביכורים עליהן והרי הן כחולין:
ולית ליה לר' זעירא כהדא דחבריי'. ר' זעיר' בהלכה דלעיל כדמייתי לי' דסבר הוא שכל הביכורי' שנראו ליתור בקריאה אין ניתורין אלא בקרייה והרי אלו שהפרישן קודם החג נראו לקרייה ולדידיה לית להו תקנתא להביאן אחר החג בלא קרייה ודלא כחברייא ולית לחברייא כן ושואל הש''ס אם חברייא פליגי בהא ולית להו להא דר' זעירא וקאמר דאית להון והא דקאמרי דאם עבר עליהן החג מביא ואינו קורא בשהפרישן בתחילה קודם לחג על מנת להביאן לאחר החג ודמיא להא דלעיל בשלקטן בתחילה לשלחן ביד אחר שלא נראו לקריאה כלל והלכך מביא ואינו קורא:
והתנינן בבריית' אין מביאין בכורים וכו'. ואסיפא דמילתא דחברייא פריך דקאמרי הפרישן אחר חנוכה לא קדשי וכדמסיק הקושיא לקמן:
מה אנן קיימין. כלומר והשתא היכי דמי להא דתני אין מביאין אותן לא מן החדש וכו':
אם בפירות שהביאו שליש לאחר ר''ה. וזהו מן החדש על הפירות שהביאו שליש לפני ר''ה כצ''ל וזהו על הישן קשיא דהרי מכיון שאלו לא הביאו שליש לפני ר''ה דבר ברור הוא שלא השרישו קודם להעומר דאם השרישו קודם לעומר האיך אפשר שלא יביאו שליש גידולן עד לאחר ר''ה וא''כ כשלא השרישו קודם העומר אסורין הן עד שיבא העומר הבא ויתירם כדתנן לעיל ריש מסכת' חלה וא''כ אינן ראוין הן לביכורי' כלל כדתנן במנחות פ' ר' ישמעאל אין מביאין מנחות ובכורים קודם לעומר ואם הביא פסול ומאי האי דקאמר אין מביאין מן החדש וכו' הא הן עצמן אסורין הן להביאן לביכורים:
אלא כי אנן קיימין בפירות שחנטו וכו'. כלומר אלא ודאי דלא איירי הכא בביכורי תבואה שר''ה שלהן תשרי אלא בפירות האילן הוא דאיירי שר''ה שלהן ט''ו בשבט והיינו חדש וישן דקאמר שאין מביאין מהפירות שחנטו קודם ט''ו בשבט שהן ישן על החדש והן פירות שחנטו לאחר ט''ו בשבט וכן איפכא:
מכיון שהוא מן החדש על הישן הא מן חדש על חדש מביא כצ''ל. וסברינן מימר לאחר חנוכה אנן קיימין. השתא מסיק להקושיא כלומר דטעמא דמכיון שהוא מן החדש על הישן הוא דאינו מביא ותידוק מינה הא מן החדש על חדש מביא והיינו מאותן שחנטו לאחר ט''ו בשבט על פירות שחנטו ג''כ אחר ט''ו בשבט דמן החדש על החדש הוא והרי ט''ו בשבט סברין מימר וכו' כלומר הא פירות אלו בכרו לאחר חנוכה הן ואת אמרת דמביא וקשיא על חברייא דאמרי אחר חנוכה לא קדשו:
א''ר חיננא בזמנן. כלומר מהא לא קשיא כלל לחברייא דאיכא למימר דבזמנן קאמר דמביא מחדש על חדש והיינו כשיגיע עצרת שהוא זמן הבאת ביכורים אז מביא מן אלו שחנטו אחר ט''ו בשבט על אחרים שחנטו ג''כ לאחר ט''ו בשבט ולאפוקי שלא יביא מאלו שחנטו קודם ט''ו בשבט על אלו שלא חנטו עד לאחר ט''ו בשבט וכי קאמרי חברייא דלאחר חנוכה לא קדשי היינו באלו שבכרו קודם חנוכה והפרישן לאחר חנוכה וכטעמא דפרישית לעיל דמכיון שבכרו בזמן הראוי להבאת הביכורים ולא הפרישן עד לאחר כן נדחו אבל אלו שלא בכרו עד לאחר חנוכה הרי הן חשובין משנה הבאה ומביאין מהן בזמנן והיינו בעצרת וכפרישית במתני':
פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא. מָכַר לוֹ פֵּירוֹת וְשִׁייֵר לוֹ קַרְקַע הַמּוֹכֵר אֵינוֹ יָכוֹל לְהָבִיא שֶׁאֵין לוֹ פֵירוֹת. חָזַר וּלְקָחָן מִמֶּנּוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. נָתַן לָהּ קֳדָשִׁים הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. יֵינוֹת שְׁמָנִין וּסְלָתוֹת כָּל דָּבָר שֶׁכְּיוֹצֵא בוֹ קָרֵב לְגַבֵּי הַמִּזְבֵּחַ אָסוּר. אֵין בִּכְלָל אֶלָּא פַרְכִּירֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁלְשִׁיבֳּלִין. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁנָּתַן לָהּ בְּאֶתְנַנָּהּ כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים הַלּוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק מֵבִיא בִּיכּוּרִים. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין כְּשֶׁהָיוּ הַגְּפָנִים מִשֶּׁלָּהּ וּמָכַר לוֹ פֵירוֹתֵיהֶן וְחָזַר וּנְתָנָם לָהּ בְּאֶתְנַנָּהּ. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה אֶתְנַן. הָא לֹא הָיָה אֶתְנַן מֵבִיא. הָדָא אָֽמֶרָה חָזַר וּלְקָחָן מִמֶּנּוּ מֵבִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם כשנתן לה באתננה. לאלו פרכילי ענבים וכו' קשיא וכי כך אנו אומרים הלוקח מן השוק מביא ביכורים בתמיה ומאי אריא משום אתנן תיפוק ליה דבכה''ג לא שייך בהו ביכורים כלל:
אלא ודאי כי אנן קיימין בשהיו הגפנים משלה. בתחילה או השדה ומכרה לו פירותיהן וחזר ונתנם לה באתננה לאלו הפירות וטעמא מפני שהיה אתנן לא תביא אותן לבכורים הא אם לא היה אתנן מביאה אותן א''כ הדא אמרה דבעלמא אם חזר המוכר ולקחן להפירות ממנו מביא בכורים:
אין בכלל וכו'. כלומר אין לנו לרבות בכלל שאמר וכל דבר שכיוצא בו קרב אלא אלו פרכילי ענבים ועטרות של שבלים שהבכורים באין מהן וכיוצא בהן שהרי הקרב על גבי המזבח כבר נשנו ואם כן האי וכל דבר לרבות בכורים הוא דאתא שאף הן באין לבית ואסור להביאן מאתנן והשתא מה אנן קיימין להא והיכי דמי שיהו אסורין משום אתנן הא לאו הכי היו ראוין לבכורים:
נישמעינה מן הדא. מתני' דתנינן בפ''ו דתמורה גבי איזהו אתנן שאסרה תורה להביא לבית וכו' נתן לה קדשים לא חייל עליהן אתנן והרי אלו מותרין נתן לה יינות ושמנים וסלתות וכל דבר וכו' אסור:
חזר ולקחן ממנו. כי קא מיבעיא לן אם חזר המוכר ולקחן להפירות מהו שיכול להביא עכשיו מהן דהרי יש לו הקרקע עם הפירות או דילמא מכיון שבתחלה יצאו מרשותו הוו להו כמי שלקחן מן השוק ואינו מביא:
פשיטא הדא מילתא מכר לו הפירות ושייר לו הקרקע. לעצמו בהא פשיטא לן דהמוכר אינו יכול להביא ואפי' הן עדיין מחוברין ורצה המוכר לקיים מצות הבאת ביכורים מהן אינו יכול לפי שאין לו הפירות שכבר מכר לזה וכן הלוקח אינו יכול להביא שהרי אין לו בקרקע כלום וכדאמרן לעיל ולא נקט הכא אלא המוכר משום הבעיא דלקמיה:
רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. 5a מָכַר לוֹ שָׂדֶה בְּקָמָתָהּ. הַלּוֹקֵחַ מַהוּ שֶׁיָּבִיא מִּמֶּנָּה בִּיכּוּרִים. אָמַר לֵיהּ לָמָּה לָאו. עַד כְּדוֹן לַחָה. אֲפִילוּ יְבֵישָׁה. אָמַר לֵיהּ אֲפִילוּ יְבֵישָׁה אֲפִילוּ קְצוּרָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חִיטִּין. כֵּן אָנוּ אוֹמְרִים הַלּוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק מֵבִיא בִּיכּוּרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מעתה אפי' חיטין. בלבד מכר לו נימא נמי דמביא ומהדר ליה כן אנו אומרים הלוקח מן השוק מביא ביכורין בתמיה וכי בלוקח הפירות מן השוק יכול הוא לומר מן האדמה אשר נתת לי הא ודאי לא דכל שאין לו בקרקע כלום אינו מביא:
א''ל אפילו יבישה אפי' קצורה. ומכר לו פירות התלושין עם השדה מביא הוא שהרי יש לו השדה עם פירותיה:
עד כדון לחה. עד כאן בקמה לחה אם אפילו ביבישה הדין כן דאפשר הואיל ויבשה ברשות המוכר כבר כנתלשה חשיבא:
א''ל למה לאו. מהיכי תיסק אדעתך דלא יביא הרי עכשיו מיהת שלו היא השדה והפירות:
מכר לו שדה בקמתה. והרי היא עומדת ליקצר הלוקח מהו שיביא ממנה בכורים דקס''ד דהואיל ונגמרה מקודם שבאה לידו לאו כשלו הויא לענין ביכורים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source