Bikourim
Daf 4a
4a שָׁלִיחַ. רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. בְּשֶׁלְּקָטָן לְשַׁלְּחָן בְּיַד אַחֵר. אֲבָל אִם לַהֲבִיאָם הוּא לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר. וְלֹא מְחַסֵּל לָהּ. רִבִּי יוֹנָה מְחַסֵּל לָהּ. רִבִּי זְעִירָה רִבִּי אִמִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. בְּשֶׁלְּקָטָן לְשַׁלְּחָן בְּיַד אַחֵר. אֲבָל אִם לְקָטָן לַהֲבִיאָן הוּא לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר. שֶׁכָּל הַבִּיכּוּרִים שֶׁנִּרְאוּ לִיתּוּר בְּקִרְייָה אֵינָן נִיתֻּרִין אֶלָּא בְּקִרְייָה. אָמַר רִבִּי מָנָא אַף עַל גַּו דְלֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הָדָא מִילְתָא אָמַר דִּכְוָותָהּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא נְהִיר אַתְּ כַּד אִיתְאֲמָרַת הָדָא דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה מַתְנִיתָא פְלִיגָא. הִפְרִישׁ בִּכּוּרָיו וְאַחַר כָּךְ מָכַר שָׂדֵהוּ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. קִייְמוּנָהּ בְּשֶׁנָּתַן דַּעְתּוֹ לִמְסוֹר מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְהָתַנִּינָן יָבֵשׁ הַאִילָן נִקְצָץ הָאִילָן עוֹד הִיא כְיָבֵשׁ מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. וְקִרְייָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הָרָאוּי לְקִרְייָה אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. לְקָטָן לְשַׁלְּחָם בְּיַד אַחֵר לֹא יְשַׁלְּחֵם בְּיַד אַחֵר שֶׁמָּא יִימָּלֵךְ הוּא לַהֲבִיאָן.
Traduction
R. Yossé ou R. Simon b. Lakish dit au nom de R. Yohanan: la Mishna parle du messager pour le cas où l’on a cueilli les prémices dans le but de les envoyer par l’entremise d’autrui; mais si en principe le propriétaire avait l’intention de les offrir lui-même, il ne devra pas les envoyer au temple par une autre personne, opinion que R. Yossé n’acheva pas d’expliquer; mais R. Yona le fit, en observant que R. Zeira ou R. Imi professe cette même opinion, parce que toutes les prémices qui deviennent apparemment accessibles au cohen (pour devenir son bien) ne sont d’un usage permis que par la lecture officielle de la confession (et l’absence du maître y mettrait obstacle). R. Mena dit: quoique R. Yossé n’ait pas énoncé ce motif explicitement, il s’est exprimé d’une façon approximative. Aussi, R. Zeira dit à R. Yossé: tu te souviens que lorsque l’avis de R. Oshia fut exprimé, R. Yossé b. Hanina dit à ce propos qu’une Mishna suivante (1,7) s’y oppose, puisqu’elle dit: si, après avoir prélevé les prémices on vend son champ, on les offre encore, mais sans réciter la formule? Il peut s’agir du cas où l’on avait dès la 1re heure l’intention de les céder. Mais n’a-t-on pas enseigné (1,6): lorsque la source dont cet arbre vivait s’est desséchée (entre la moisson et l’offre), ou si l’arbre a été coupé, on offre les fruits sans lecture (21)Pourquoi en ce cas, les fruits seraient-ils libérés sans lecture?? C’est qu’aussi dès la 1re heure (avant la cueillette) le dessèchement a eu lieu. Est-ce que le manque de lecture est un obstacle à la présentation? Non, dit R. Samuel bar R. Isaac, lorsqu’il est possible de procéder à la lecture, celle-ci n’obvie pas à la présentation; mais si l’on a cueilli les fruits dans le but de les envoyer par un messager, on ne devra cependant pas l’en charger, car on peut changer d’idée et les offrir soi-même (22)La lecture alors importe avant tout..
Pnei Moshe non traduit
גמ' שליח. פירשו ר' יוסי ור''ל בשם ר' יוחנן דמיירי בשלקטן מתחילה לשלחן ביד אחר אבל אם לקטן להביאם הוא בעצמו לא ישלחם ביד אחר:
ולא מחסל לה.לא סיים הטעם מפני מה לא ישלחם ביד אחר ור' יונה מחסל לה לטעמא דמילתא דאמר ר' זעירא וכו' ובשם ר' הושעיה בשלקטן וכו' לא ישלחם ביד אחר מפני שכל הביכורים שנראו להתיר אותן בקרייה אין ניתורין אלא בקרייה ומכיון שלקטן להביאן הוא בעצמו ונראו לקרייה הקרייה מעכבת בהן והלכך לא ישלחם ביד אחר:
אמר ר' מנא וכו'. כך היה ר' מנא רגיל לומר לפי שר' יוסי והוא תלמידו של ר' יוחנן וחבירו של ר' יונה אביו היה רבו שלו ודוגמתו תמצא לעיל בפ''ב דחלה ובכמה מקומות דאמר ר' מנא אע''ג שלא שמעתי זה בפירוש מר' יוסי רבי מ''מ אמר דכוותה לפי ששמעתי ממנו במקום אחר איזה דבר דמשמע דס''ל ג''כ כך וכהאי דלקמיה דאמר ר' זעירא לר' יוסי אם זכור אתה כד איתמרת הדא מילתא דר' הושעיא בבית המדרש והקשה עלה ר' יוסי בר' חנינא מהאי מתני' דלקמן הפריש ביכורים ואח''כ מכר שדהו מביא ואינו קורא לפי שאין יכול לומר אשר נתת לי שהרי עכשיו אין לו שדה והא הכא שנראו לקריאה בשעת הפרשה ואעפ''כ מביא בלא קריאה וקיימינה להאי מתני' דהכא נמי מיירי בשנתן דעתו למכור את השדה משעה ראשונה שהפריש אותן וא''כ ר' יוסי שהסכים להאי אוקמתא ס''ל נמי הכי שכל שנראו לקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה:
והתנינן. במתני' דלקמן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא. ומשני דעוד היא ביבש משעה ראשונה כלומר דגם האי מתני' מיירי בשיבש משעה ראשונה בשעת הפרשה:
וקרייה מעכבת. בתמיה והא אנן קי''ל כחכמים דר''ע דלקמן דהנחה היא מעכבת ולא קריאה ומשני ר' שמואל דהראוי לקריאה אין קריאה מעכבת שכל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת אבל אלו דאמרן שאינן ראוין עכשיו לקריאה הואיל ובתחלה נראו לקריאה הקריאה מעכבת בהן:
לקטן לשלחן ביד אחר וכו'. בתמיה קאמר וסיומא דמילתיה דר' שמואל היא וכלומר והואיל וכך הוא א''כ שפיר הוא דאמרינן דדוקא בשלקטן להביאן בעצמו לא ישלחם ביד אחר מאחר שכבר נראו לקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה וביד השליח אינן ראוין הן לקריאה אבל כשלקטן בתחילה לשלחם ביד אחר מה תאמר בהם שלא ישלחם ביד אחר ומטעמא שמא ימלך הוא להביאן בעצמו בתמיה הא ודאי לא אמרינן דמכיון שלא נראו בתחילה לקריאה אין הקריאה מעכבת בהן:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַיּוֹרֵשׁ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּיוֹרֵשׁ בְּחַיֵי אָבִיו שְׁלוּחוֹ. וְאִם לְאַחַר מִיתַת אָבִיו שֶׁלּוֹ הֵן. אֶלָּא כִּי נָן קַייָמִין בְּשֶׁהָיָה אָבִיו חוֹלֶה אוֹ מְסוּכָּן.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: celui qui hérite offre les prémices, sans lire la formule. De quel cas s’agit-il? S’il a reçu des fruits de son père vivant encore, le fils n’est qu’un messager (non un héritier); s’il a hérité après la mort du père, les fruits sont à lui, et pourquoi ne pas lire? C’est qu’il s’agit ici du cas où le père était seulement malade et en danger avant l’offre, puis il est mort (le fils, n’ayant hérité qu’après la moisson, ne lira pas).
Pnei Moshe non traduit
היורש מביא ואינו קורא. ומפרש לה דבמה אנן קיימין להא. אם יורשה בחיי אביו. כלומר אם זה היורש מביאן בחיי אביו א''כ שלוחו הוא דמסתמא ברשותו הוא מביאן והא שליח תנינן ליה וכדאוקמינן בשלקטן בתחילה לכך ומאי קמ''ל ביורש ואם מביאן לאחר מיתת אביו א''כ שלו הוא ואמאי אינו קורא:
אלא כי אנן קיימין בשהיה אביו חולה או מסוכן. כלומר והוא מסוכן בשעת הפרשה דמהו דתימא הואיל וזה ראוי ליורשו מביא וקורא הלכך קמ''ל דאפ''ה מביא ואינו קורא הואיל בשעת הפרשה לא היה שלו לגמרי:
כְּתִיב וִשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ י֨י אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם מֵבִיא בִיכּוּרִים מִנִּכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְקוֹרֵא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לְאַחַר מִיתָה. הָא בְחַיִין לֹא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא בְחַיִין הִיא לְאַחַר מִיתָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם יוֹרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ דְּבַר תּוֹרָה.
Traduction
Il est dit (Dt 26, 11): tu te réjouiras de tout le bien que l’éternel ton Dieu t’a donné, ainsi qu’à ta maison (famille); de ce dernier terme on conclut (23)Sifri à ce verset, Babli, Ketubot 32a. que même ne prenant des biens de la femme pour offrir les prémices, on lit la formule. R. Simon b. Lakish dit que cet apport pourra avoir lieu après le décès de la femme, non de son vivant; selon R. Yohanan, c’est aussi bien loisible de son vivant qu’après décès. L’avis de R. Simon b. Lakish est conforme à ce qu’il dit ailleurs (24)''Ib. 8, 5; 9, 1.'': le mari n’hérite pas de sa femme par voie légale (sans quoi, il ne faudrait pas d’indice biblique pour autoriser cet héritage, et il va sans dire que le maître fait la lecture en offrant ces fruits).
Pnei Moshe non traduit
כתיב ושמחת בכל הטוב וגו'. ודריש בספרי מדכתיב ולביתך מלמד שאדם מביא ביכורים מנכסי אשתו וקורא ופליגי ר' יוחנן ור''ל בהא דר''ל ס''ל דלאחר מיתה של אשתו הוא דרבתה התורה אבל בחייה לא משום דאין לו בהן אלא קנין פירות וקנין פירות לאו כקנין גוף דמי ור' יוחנן אמר דלא שנייא והיא בחיים והיא לאחר מיתה דין אחד להן ומביא וקורא דקנין פירות כקנין הגוף דמי:
ר' שמעון בן לקיש כדעתיה. לשיטתיה אזיל דאמר בסוף פ' השולח דאין אדם יורש את אשתו דבר תורה אלא מדרבנן והלכך ס''ל דאיצטריך קרא לרבות לאחר מיתה דאי ירושת הבעל מדאורייתא למה לי קרא לרבות ומייתי להא בהאי תלמודא בפ''ח דכתובות בהלכה ה':
Bikourim
Daf 4b
משנה: הַקּוֹנֶה שְׁנֵי אִילָנוֹת בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵירוֹ מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. יָבַשׁ הַמַּעְייָן נִקְצַץ הָאִילָן מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג מֵבִיא וְקוֹרֵא. מִן הֶחָג וְעַד הַחֲנוּכָּה מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר מֵבִיא וְקוֹרֵא.
Traduction
Si l’on achète 2 arbres du chemin de son voisin (25)''Cf. ci-après 11; Babli, Gitin 48a Baba Batra 27a et 81a.'', on offre les prémices sans procéder à la lecture officielle; selon R. Meir, on fait cette récitation. Lorsque la source dont cet arbre vivait s’est desséchée, ou si l’arbre a été coupé (de sorte qu’il n’y a plus de sol vivifiant), on offre les prémices sans procéder à la lecture; selon R. Juda, on fait cette lecture. Dans l’intervalle de temps entre la Pentecôte et la fête des tabernacles (26)Pessahim 36b., on lit le passage en les offrant. A partir de cette dernière date jusqu’à la fête de Hanuka (ou des Macchabées), on ne lit plus en les offrant (la période de la joie des moissons étant depuis longtemps écoulée). Selon R. Juda ben Bethera, on procède encore à cette lecture.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הקונה שני אילנות וכו' מביא ואינו קורא. בבבלי בפ' המוכר את הספינה מפרש לה דטעמא דהת''ק משום דמספקא ליה אם קנה קרקע או לא הלכך לענין מקח וממכר לא קנה הקרקע דהמוציא מחבירו עליו הראיה ולענין ביכורים אמרינן דמספק מביא ואינו קורא ור''מ סבר דקנה קרקע והלכך מביא ביכורים וקורא:
יבש המעיין. שמשקה את האילן או שנקצץ האילן וה''ז כמי שאין לו קרקע שהרי נתקלקלה מביא ביכורים ואינו קורא:
ר' יהודה. ס''ל דאפילו נקצץ ונעשה יבש אפילו הכי הוי כקרקע ואין הלכה כר' יהודה:
מעצרת ועד החג מביא וקורא. דכתיב ושמחת וזמן שמחה היא מעצרת עד החג שמלקטין התבואה והפירות ושמחים בהן ומהחג ואילך עד החנוכה אינו זמן שמחה והלכך אפילו הפריש אותן קודם החג מביא ואינו קורא שאין קריאה אלא בזמן שמחה ומחנוכה ואילך אין מביאין כלל שנאמר מארצך כל זמן שמצויין בארצך ואותן הפירות שנגמרו אחר חנוכה חשובין הן משנה הבאה ומניח אותם עד העצרת:
ר' יהודה וכו'. ואין הלכה כר' יהודה בן בתירא:
הלכה: רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בָּעֵי. קָנָה אִילָן אֶחָד לֹא קָנָה קַרְקַע. שְׁנַיִם לֹא קָנָה קַרְקַע. אֶחָד אֵינוֹ מֵבִיא כָּל עִיקָּר. שְׁנַיִם מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי לָֽעְזָר מִילִּין דִּצְרִיכִין לָרַבָּנִין בְּבֵית וַועֲדָא אַתְּ שְׁאִיל.
Traduction
R. Yossé b. Hanina demanda: pourquoi, si après l’acquisition d’un arbre on n’a pas acquis de sol, ni après l’achat de 2 arbres, ne devra-t-on faire aucune offre pour les fruits d’un arbre acquis, tandis que pour ceux de 2 arbres l’offre aura lieu sans lecture officielle? R. Eliézer lui répond: c’est un sujet difficile qui a été l’objet d’un entretien entre les premiers rabbins dans la maison d’études, où l’on a demandé
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי בן חנינא בעי. הקשה על סבריה דת''ק דהרי אם קנה אילן אחד לא קנה קרקע וכן אם קנה שנים לא קנה קרקע כדתנן בפרק הספינה וא''כ אמאי באחד אינו מביא כל עיקר כדתנן לקמן בסוף פרקין דדוקא בקנה אילן עם הקרקע דאז מביא וקורא ואמאי בשנים מביא ואינו קורא:
מילין דצריכין לרבנן בבית וועדא את שאל. כלומר ומאי תבעי לך הא אלו הדברים שהן צריכין להסתפק בהן להרבנין בבית המדרש אם בשנים קנה קרקע או לא קנה קרקע וא''כ גבי ביכורים אמרינן דמספק מביא ואינו קורא כדפרישית במתניתין:
רִבִּי יוּדָה עֲבַד אֶת הָאִילָן כְּקַשִּׁים. תַּמָּן תִּנִּינָן בֵּירַךְ עַל פֵּירוֹת הָאִילָן בּוֹרֵא פְרִי הָאֲדָמָה יָצָא. רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא דְּרִבִּי יוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר עֲבַד אֶת הָאִילָן כְּקַשִּׁים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. פֵּירוֹת הָאִילָן בִּכְלַל פֵּירוֹת הָאֲדָמָה. וְאֵין פֵּירוֹת הָאֲדָמָה בִּכְלַל פֵּירוֹת הָאִילָן.
Traduction
à R. Juda s’il considère les arbres comme la tige (c.-à-d. l’arbre est au fruit ce que la paille est au grain de blé). Ainsi, il a été enseigné (29)(Berakhot 4, 2) (1, 117).: Si, pour les fruits de l’arbre, on a dit la formule ''créateur des fruits de la terre'', cela suffit. Sur quoi, R. Hiskia ajoute au nom de R. Jacob b. Aha, que c’est l’opinion de R. Juda, qui considère les arbres comme la tige. R. Yossé réplique que c’est une opinion communément admise que les fruits des arbres peuvent être classés parmi ceux de la terre, mais l’inverse ne se peut pas.
Pnei Moshe non traduit
לר' יודה. גבי יבש המעין וכו' דמתניתין מפרש לטעמיה משום דעושה את האילן כקשין וכלומר שאע''פ שנתייבש ונקצץ הרי הוא כאילן היונק מן הקרקע:
תמן תנינן. לעיל בפ''ו דברכות בהלכה ב':
בירך וכו'. וס''ד דר' חזקיה לאוקמי התם כר' יהודה דהכא דס''ל דלעולם כארעא חשיבי והשיב לו ר' יוסי דד''ה היא התם דטעמא אחרינא הוא דהויא דפירות האילן בכלל פירות האדמה הן דאילן עצמו גדל מהקרקע אבל איפכא לא וכן גריס שם להא:
רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. וְהָתַנִּינָן הָאוֹכֵל בִּיכּוּרִין עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן. רַב הוֹשַׁעְיָה רַב יְהוּדָה 4b בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. רִבִּי יוֹסֵי בָּעֵי הֵיי דָן רִבִּי עֲקִיבָה. אָמַר רִבִּי מָנָא שְׁמָעִית אַבָּא תַנֵּי. הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת אֵין קִרְייָה מְעַכֶּבֶת רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר קִרְייָה מְעַכֶּבֶת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה טַעַם אָֽמְרוּ הֲנָחָה מְעַכֶּבֶת מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹהֶגְת בַּכֹּל. רִבִּי תַּנְחוּמָא רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מִפְּנֵי שֶׁשִּׁנָּה עָלֶיהָ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי תַּרְתֵּיי. חָדָא כְרִבִּי יוּדָה וְחָדָא כְרַבָּנִין. חָדָא כְרִבִּי יוּדָה. דְּרִבִּי יוּדָה אָמַר לְצוֹרֶךְ נִשְׁנֵית מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹהֶגְת בַּכֹּל. כְּרַבָּנִין דְּהִינּוּן מָרִיין שֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ נִשְׁנֵית מִפְּנֵי שֶׁשִּׁנָּה עָלֶיהָ.
Traduction
R. Yohanan dit au nom de R. Oshia: l’omission de la présentation suspend l’autorisation d’en manger, non la privation de lecture officielle. Mais n’a-t-on pas enseigné (27)''Mishna, (Makot 3, 3); Babli, ib. 18b.'' que le cohen est punissable s’il mange des prémices avant la lecture faite (même après l’offre)? Ceci, répond R. Oshia ou R. Juda au nom de Samuel, est l’avis de R. aqiba (seul). Mais, demanda R. Yossé, de quel enseignement de R. aqiba s’agit-il? J’ai entendu énoncer par mon père, dit R. Mena, ce qui suit: faute d’offre au cohen, on ne pourra pas manger des fruits, mais non s'il ne manque la lecture selon R. aqiba, cette dernière cérémonie y met aussi obstacle. R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Eliézer: pourquoi l’offre au cohen est-elle une condition primordiale pour l’autorisation? Parce qu’elle a lieu en tous cas (28)Même lorsqu'il n'y a pas de lecture.. R. Tanhouma ou R. Houna au nom de R. Eleazar dit que cela tient à la répétition de ce précepte dans la Bible. R. Aba Maré a expliqué ces 2 motifs, l’un selon R. Juda, l’autre selon les autres sages: le 1er selon R. Juda, qui dit qu’il a fallu énoncer cet enseignement, parce que la présentation a lieu pour tout; le 2e selon les autres sages, et il n’était pas nécessaire, selon eux, d’énoncer le précepte répété 2 fois.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן וכו' הנחה מעכבת. בביכורים אבל לא הקריאה:
והא תנינן. בפרק אלו הן הלוקין האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן לוקה:
דר' עקיבא היא. ההיא דאלו הן הלוקין אבל רבנן פליגי עליה וסבירא להו דאין הקריאה מעכבת:
היידין ר' עקיבא. הי רבי עקיבא זה והיכן שמענו דאית ליה הכי:
שמעית. שמעתי לאבא ר' יונה דתני הך ברייתא דפליגי בהדיא דלהת''ק הנחה מעכבת ולא הקרייה ולר' עקיבא הקריאה מעכבת:
ר' יעקב. קאמר בשם ר' אלעזר ששמע ממנו הטעם שאמרו שהנחה היא שמעכבת מפני שהיא נוהגת בכל במה שאמרו חכמים שמביאין הן אבל הקריאה אינה נוהגת בכל לפי שיש שמביאין ולא קורין ולפיכך נמי באלו שמביאין וקורין אמרו חכמים שההנחה היא שמעכבת אבל לא הקריאה:
ר' תנחומא ור' חונא. קאמרי שכך שמעו מר' אלעזר שזהו הטעם שאמרו הנחה היא שמעכבת לפי ששנה עליה הכתוב דשני פעמים כתיבא בפרשה ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך והדר כתיב בסוף ועתה הנה הבאתי וגו' והנחתו לפני ה' אלהיך וגו' ושנה עליה הכתוב לעכב:
א''ר אבא מרי תרתיי וכו'. כלומר דמפרש להא דאמרי הני תרתי טעמי בשם ר' אלעזר לא דחזר ביה ממה שאמר בתחילה אלא דתרוייהו איתנהו וחדא הוא דקאמר אליבא דר' יהודה וחדא אליבא דרבנן והך פלוגתא דר' יהודה ורבנן לקמן בפרק ג' היא דתנינן עודהו הסל על כתיפו קורא מהגדתי היום לה' אלהיך עד שגומר כל הפרשה ר' יהודה אומר עד ארמי אובד אבי הגיע לארמי אובד אבי מוריד הסל מעל כתיפו ואוחזו בשפתותיו וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה ובהא פליגי דר' יהודה סבירא ליה דמדכתבה התורה להנחה ברישא דפרשה והדר כתיב והנחתו ש''מ דשתי הנחות הן האחת כשמסיים להא דאומר הגדתי היום וגו' והניחו וחוזר ומניף וקורא מארמי אובד אבי עד שגומר כל הפרשה ומניחו ולרבנן לא היתה שם אלא הנחה אחת אלא דכשהגיע לארמי אובד אבי מורידו ואוחזו בשפתותיו והכהן מניח ידו תחתיו ומניף עם הכהן וגומר הכל ואז הוא שמניחו והיינו דקאמר הכא חדא כר' יודה וכו' כדמסיק ואזיל:
דר' יודה אומר לצורך נשנית מפני שהיא נוהגת בכל. כלומר דלר' יהודה הך הנחה בתרייתא דכתיבא לצורך היא שנישנית ללמדינו דחוזר ומניחו פעם אחרת לאחר שגמר כל הפרשה מלבד הנחה הראשונה אחר הגדתי וגו' וא''כ אין כאן ללמד על הנחה שהיא מעכבת והלכך לדידיה הוא דקאמר ר' אלעזר להאי טעמא דהנחה מעכבת מפני שהיא נוהגת בכל:
כרבנן דאינון אמרין וכו'. כלומר ולרבנן דסבירא להו דלא היתה שם אלא הנחה אחת לאחר שגמר את הכל וא''כ והניחו קמא היינו אותה הנחה בעצמה דכתיבא לבסוף ושלא לצורך היא נשנית אלא ללמדינו דמפני ששנה עליה מעכבת היא ולדידהו הוא דקאמר ר' אלעזר האי טעמא. והאי אוחזו בשפתותיו וכו'. דתנינן לאו אליבא דר' יהודה הוא דקאמר אלא אליבא דרבנן דס''ל דלא היה מניחו אלא עד אחר שגמר את הכל ומארמי אובד אבי אוחזו בשפתותיו וכו' אבל לר' יהודה כשהגיע לארמי אובד אבי היה מורידו ומניחו וחוזר ומניף וגומר כל הפרשה וכדמוכח הוא למאי דקאמר הכא ומוקי לפלוגתייהו בכך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source