Bikourim
Daf 2b
משנה: אֵין מְבִיאִין בִּיכּוּרִים חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים. לֹא מִתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וְלֹא מִפֵּירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים וְלֹא מִזֵּיתֵי שֶׁמֶן שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּבְחָר. אֵין מְבִיאִין בִּיכּוּרִים קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת. אַנְשֵׁי הַר צְבוֹעִים הֵבִיאוּ בִּיכּוּרֵיהֶן קוֹדֶם לָעֲצֶרֶת וְלֹא קִיבְּלוּ מֵהֶן מִפְּנֵי הַכָּתוּב שֶׁבַּתּוֹרָה וְחַג הַקָּצִיר בִּיכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה.
Traduction
On n’offre les prémices que pour les 7 espèces privilégiées de la Palestine (9)''Cf. Babli, Pessahim 53b.; Menahot 84a.'', ni des dattes des montagnes, ni des fruits des vallées, ni des olives qui ne sont pas de premier choix. On n’offre pas de prémices au Temple avant la Pentecôte. Aussi, l’on n’accueillit pas les prémices apportées à Jérusalem par les habitants de Har-Céboïm avant la Pentecôte (10)Cf. ci-dessus, Halla 4, 10., parce que c’est contraire à ce verset de l’Exode (Ex 23, 16): La fête de la moisson, pour les prémices de tes travaux agricoles, de ce que tu as semé au champ.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין מביאין ביכורים חוץ משבעת המינין. כדיליף בגמרא דכתיב מראשית ולא כל ראשית ומארצך למדנו לרבות לאלו שבעת המינין שנשתבחה בהן א''י כדכתיב ארץ חטה ושעורה וגו' ודבש וזהו התמרים עצמן שאין מביאין ביכורים משקין אלא היוצא מהזתים וענבים כדתנן לעיל פרק י''א דתרומות:
ולא מן התמרים שבהרים וכו'. שאלו גרועין הן:
ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר. כדיליף בגמרא מדכתיב זית שמן כל שאינו פולט ממנו השמן אף שהגשמים יורדין עליו לפי שהוא אוגר שמנו לתוכו ולכך נקרא זית אגורי בלשון המשנה:
אין מביאין ביכורים קודם לעצרת לפי שנאמר וחג הקציר ביכורי מעשיך וכו'. כדלעיל בסוף מסכתא חלה:
הלכה: אֵין מְבִיאִין בִּיכּוּרִים כול'. אִלּוּ כְּתִיב וְלָקַחְתָּ רֵאשִׁית כָּל פְּרִי אַדְמָֽתְךָ הָייִתִי אוֹמֵר כָּל הַדְּבָרִים יְהוּ חַייָבִין בְּבִיכּוּרִין. תַּלְמוּד לוֹמַר מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָל רֵאשִׁית. אִם מֵרֵאשִׁית וְלֹא כָל רֵאשִׁית אֵין לָךְ אֶלָּא חִטִּים וּשְׂעוֹרִים בִּלְבַד. תַּלְמוּד לוֹמַר פְּרִי אַדְמָֽתְךָ רִיבָה. וְרִיבָה אֶת הַכֹּל. נֶאֱמַר כָּאן אַרְצְךָ וְנֶאֱמַר כָּאן אֶרֶץ חִיטָּה וּשְׂעוֹרָה. מָה אֶרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אַף אֶרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן בְּשִׁבְעַת הַמִּינִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר.
Traduction
S’il était écrit (Dt 26, 2): Tu prendras la prémice de tous les fruits de la terre (11)Sifri sur ce verst., on eût supposé que tous les produits sont soumis à ce précepte; mais il est dit ''des prémices'', non de tous. De l’expression ''prémices'' et non ''toutes les prémices'', on peut déduire qu’il faut seulement les offrir pour le froment et l’orge; c’est pourquoi il est ajouté: ''des fruits de la terre'', expression plus générale qui englobe les céréales. Tout y est-il compris? Non, car il est dit ici ''la terre'', et le même terme se retrouve dans l’expression: ''une terre de froment et d’orge'' (Dt 8, 8). Or, de même que dans ce verset on énonce les 7 espèces privilégiées de la Palestine, de même le mot terre au sujet des prémices s’applique aux mêmes espèces.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אלו כתיב ולקחת ראשית כל פרי האדמה הייתי אומר וכו'. כצ''ל והוא מהברייתא דספרי:
אם מראשית ולא כל ראשית. אימא דאין לך אלא חיטים ושעורים בלבד דכתיב בהו ראשית דגנך:
ת''ל פרי אדמתך ריבה. ופריך ואם כן וריבה את הכל ומשני נאמר כאן ארצך וכו':
עַד כְּדוֹן בִּגְזֵילָה שֶׁלֹּא נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה. אֲפִילוּ בִגְזֵילָה שֶׁנִּתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה. סָֽבְרִין אָֽמְרִין נִיִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא הֲרֵי אֵילּוּ בִתְרוּמָה וּבְמַעֲשֵׂר מָה שֶׁאֵין כֵּן בְּבִיכּוּרִים. כְּלוּם צְרִיכָה לֹא בִגְזֵילָה שֶׁלֹּא נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה. אֲבָל בִּגְזֵילָה שֶׁנִּתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִמֶּנָּה אֲפִילוּ בִתְרוּמָה לֹא עָשָׂה כְּלוּם. כְּהָדָא דְתַנֵּי הָאוֹנֵס וְהַגַּנָּב וְהַגַּזְלָן. בִּזְמַן שֶׁהַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶן אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה וְלֹא מַעְשְׂרוֹתָיו מַעֲשֵׂר וְלֹא הֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. אִם אֵין הַבְּעָלִים מְרַדְּפִין אַחֲרֵיהֶן תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה וְמַעְשְׂרוֹתָן מַעֲשֵׂר וְהֶקְדֵּישָׁן הֶקְדֵּשׁ. 2b רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא זֶה תוֹרֵם וְלֹא זֶה תוֹרֵם. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אֲפִילוּ הַבְּעָלִין שֶׁתָּֽרְמוּ אֵין תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי עַד כְּדוֹן אֲנָן קַייָמִין בִּגְזֵילָה שֶׁלֹּא נִתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה. וּלְייֵדָא מִי לָּא אֲנָן תַנִּינָן הֲרֵי אֵילּוּ בִּתְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מַה שֶׁאֵין כֵּן בְּבִיכּוֹרִין. אֶיפְשָׁר לַפֵּירוֹת לָצֵאת בְּלֹא בִכּוּרִין. אֵיפְשָׁר לַפֵּירוֹת לָצֵאת בְּלֹא תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת. אֲבָל בִּגְזֵילָה שֶׁנִּתְייָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים מִּמֶּנָּה עַד כְּדוֹן צְרִיכָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
עד כדון וכו'. כלומר דמצינן למימר דעד כאן לא תנינן במתני' דהגזלן אינו מביא אלא בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה ואם נתייאשו הבעלים אפשר דמביא דהרי זה כשלו או דנימא אפילו בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אינו מביא ומשום דבתחילה באיסור בא לידו ומאוס הוא להביא ממנה למצות בכורים כדלעיל:
סברין אמרין בני הישיבה דהאי בעיא איכא למישמעינה מן הדא דתנינן בפרק דלקמן במתני' דהלכה ג' יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בביכורים שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן וכו' ונוהגין בכל הפירות וכו' ובאריסין ובחכירות ובסיקריקון ובגזלן הרי אלו בתרומה ומעשר מה שאין כן בביכורים:
כלום צריכה לא בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אבל בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה אפילו בתרומה לא עשה כלום. כצ''ל ובספר הדפוס נתחלף זה בטעות דמוכח דהרי מסיים כהדא דתני וכו' כלומר דודאי האי מתני' לא מיתפרשא אלא בגזילה שנתייאשו הבעלים ואיצטריך לאשמועינן דאפי' אם נתייאשו אין מביא דאלו בשלא נתייאשו הרי אף בתרומה לא עשה כלום כהדא דתני בהדיא בתוספתא פ''ק דתרומות האונס והגנב והגזלן בזמן שהבעלים מרדפין אחריהן ולא נתייאשו אין תרומתן תרומה וכו' אלא לאו ש''מ דבבכורים אפי' בגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אינו מביא:
ר' יוסי בשם ר' יוחנן. על האי ברייתא קאי דר' יוסי שמע מר' יוחנן דלא זה תורם ולא זה תורם בזמן שלא נתייאשו דהבעלים אינן יכולין לתרום על הגזילה זו לפי שאינה ברשותו ולא זה יכול לתרום לפי שאינה שלו ור' אמי בשם ר' יוחנן קאמר דאפי' בדיעבד אם תרמו הבעלים עליה אין תרומתן תרומה:
אמר ר' יוסי וכו'. מהדר להא דפשטי' לעיל ממתני' דלקמן דאפי' בגזילה שנתייאשו הבעלים אינו מביא וקאמר דלא היא דלעולם מצינן למימר דעד כאן אנן קיימין התם אלא בגזילה שלא נתייאשו הבעלים ממנה. וליידא מלה אנן תנינן וכו' כלומר וכי תימא דא''כ לאיזה דבר תנינן שם הרי אילו בתרומה וכו' הרי גם בתרומה אינו כלום בגזילה שלא נתייאשו הבעלים כדאקשי לעיל הא לא קשיא כדמסיק ואזיל איפשר לפירות לצאת בלא ביכורים וכו' בלא תרומה ומעשרות. בתמיה כלומר דלא תימא לפרש דתרומה ומעשרות נוהגות בגזלן עצמו מה שאין כן בביכורים דאי הכי קשיא כדקאמרת אלא דהכי קאמר דתרומה ומעשרות נוהגין לעולם ואפילו באלו הפירות שיש להן חלק להאריסין וחכורות או שנטלו הסקריקין והגזלן מהן דמיהת צריכין הבעלים לתרום הפירות שנשארו להן ואינן פטורין מכח הגזלן הזה שגזל מקצת מהן דכי איפשר לפירות לצאת בלא תרומה ומעשרות אבל בביכורים אם הפריש אותן ובא הגזלן וגזלן שוב אין הבעלים מחויבין להפריש בכורים אחרים תחתיהן דאיפשר לפירות לצאת להיתר בלא ביכורים שהרי אין הביכורים אוסרין את הגורן כדקתני להא ברישא ואשמועינן בסיפא שאפילו כבר הפריש אותן ונגזלו אין הבכורים נוהגות באותן הפירות שהבעלים א''צ להפריש אחרים וכן הגזלן אינו יכול להביאן:
אבל בגזילה שנתיאשו הבעלים ממנה עד כדון צריכה. כלומר והשתא דמפרשינן למתני' דלקמן דלעולם בגזילה שלא נתייאשו מיירי אם כן אכתי מיבעיא לן הכא דאיכא למימר דבגזילה שנתייאשו הבעלים ממנה אפשר דהגזלן מביא:
זֵית שֶׁמֶן זֶה אָגוֹרי. רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן זֶה אַוְורוֹסִי. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ אָגוֹרִי. שֶׁהוּא אוֹגֵר שַׁמְנוֹ לְתוֹכוֹ וְכָל הַזֵּיתִים מְאַבְּדִין שַׁמְנָן. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה כָּל הַזֵּתִים הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין עֲלֵיהֶן וְהֵן פּוֹלְטִין אֶת שַׁמְנָן וְזֶה הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִין עָלָיו וְהוּא אוֹגֵר שַׁמְנוֹ לְתוֹכוֹ.
Traduction
On entend par olive d’huile (12)Babli, Berakhot 39a (1, p. 386). celle qui est bien juteuse (agouri). R. Amé dit au nom de R. Yohanan qu’il s’agit d’olives brillantes, belles abro''; seulement on l’a appelée agouri; pour dire que l’huile y est contenue comme dans une outre (agour). Toutes les olives perdent-elles leur huile? R. Hanina répond: toutes les sortes d’olives, lorsqu’elles sont atteintes de la pluie, rendent de l’huile; mais lorsque la pluie tombe sur l’espèce nommée agouri, celle-ci conserve l’huile.
Pnei Moshe non traduit
זית שמן זה אגורי. הואיל דמייתי להאי קרא מפרש ליה:
זהו אווריסי. שם מקום שגדלין שם זיתים המובחרים:
וכל הזיתים. מאבדין שמנן בתמיה אלא כדאמר ר' חנינא כל הזיתים וכו' כדפרישית במתני':
וּדְבַשׁ. אֵילּוּ הַתְּמָרִים. רִבִּי תַנְחוּמָה בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בְּרִבִּי לָעְזָר. כְּתִיב וְכִפְרֹץ הַדָּבָר הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל רֵאשִׁית דָּגָן תִירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשּׁ. וּדְבַשׁ חַייָב בְּמַעְשְׂרוֹת. אֵלָּא אֵילּוּ הַתְּמָרִים שֶׁהֵן חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Par miel de ce verset, on entend celui des dattes, non le miel ordinaire (produit des abeilles). Ce qui le prouve, dit R. Tanhouma au nom de R. Isaac bar R. Eliézer, c’est qu’il est écrit (2Ch 31, 5): Lorsque la chose fut répandue (que l’ordre du roi fut connu), les enfants d’Israël apportèrent abondamment les prémices du blé, du vin nouveau, de l’huile et du miel, etc. Or, il va sans dire que le miel n’est pas soumis à la dîme; mais il s’agit des dattes qui y sont soumises.
Pnei Moshe non traduit
ודבש. דכתיב בהאי קרא אלו התמרים שמהן יוצא הדבש:
יכול דבש ממש בדווקא איירי קרא וא''כ נילף דמביאין בכורים דבש וקאמר ר' תנחומא וכו' כתיב בד''ה גבי יחזקיהו המלך ויאמר לעם ליושבי ירושלים לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' וכפרוץ הדבר וגו' וכי דבש חייב במעשרות הא קי''ל דאין עושין תמרים דבש וכו' כדתנן לעיל בפ' י''א דתרומות אלא אלו התמרים וכו' וילפינן נמי לביכורים שאין מביאין משאר משקין אלא מהיוצא מן הזתים וענבים בלבד:
רִבִּי בְּרֶכְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן וְלָמָּה כְּתִיב אֶרֶץ אֶרֶץ שְׁנֵי פְעָמִים. לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵין הַבַּיִת עוֹמֵד אֵלָּא עַל שְׁנֵי דְּבָרִים הַלָּלוּ. וְלָמָּה נִכְלְלוּ. רִבִּי יְהוּדָה בֶּרִבִּי וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. חַד אָמַר לִבְרָכָה. וְחָרָנָה אָמַר לְשִׁיעוּרִין. מָאן דָּמַר לִבְרָכָה נִיחָא. מָאן דָּמַר לְשִׁיעוּרִין וְהָתַנִּינָן בַּהֶרֶת כִּגְרִיס לֵית הִיא מֵימָן. כַּעֲדַשָּׁה מִן הַשֶּׁרֶץ. לֵית הִיא מֵימָן.
Traduction
R. Berakhia dit au nom de R. Samuel b. Nahman: Pourquoi emploie-t-on 2 fois le mot terre (13)Ib. F. 41a (1, 396). au verset précité (Dt 8, 8)? C’est pour indiquer que toute maison subsiste par les 2 points principaux qui sont indiqués là (pain et huile). Mais pourquoi les autres sortes sont-elles rangées auprès de ces deux formant un groupe? R. Juda b. Rabbi et R. Samuel b. Nahman diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit que c’est pour déterminer la même bénédiction à réciter; l’autre dit qu’elles servent à fixer la quantité des interdits.L’explication de celui qui dit qu’il s’agit de déterminer la formule de bénédiction peut se comprendre; mais comment justifier que l’on ait en vue de préciser la quantité des interdits, puisque l’on a enseigné (14)Negaïm, 4, 6. ''une tache de la peau ayant la grandeur d’une fève'', ce qui n’a aucune des mesures indiquées dans ce verset, ni ''un fragment de ver équivalent à une lentille'', comme mesure d’interdit? (question sans réponse).
Pnei Moshe non traduit
ולמה כתיב ארץ ארץ שני פעמים. בהאי קרא ארץ חטה ושעורה וגו' ארץ זית שמן ודבש:
להודיעך שאין הבית עומד אלא על שני דברים הללו. והן הבכורים והמעשרות ובאלו שבעת המינין דקרא הן נוהגות שתיהן ללמדך שעל קיום מצות שני דברים הללו הארץ עומדת והבית המקדש קיים ולכך נאמר גם בפרשת ביכורים ארץ כפול במקרא ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש וכן בפ' ווידוי מעשרות השקיפה וגו' ואת האדמה אשר נתת לנו וגו' ארץ זבת חלב ודבש:
ולמה נכללו. כלומר ולמה כללן לכל שבעת המינין בהאי קרא דשבח הארץ ולא במקום אחר:
חד אמר לברכה. ללמד שכל המוקדם בכתוב מוקדם לברכה וכדאמר לעיל בפ' כיצד מברכין בסוף הלכה ד' תמן אמרין כל הקודם למקרא קודם לברכה וכל הסמוך לארץ קודם לכל והואיל והתם כתיב ואכלת ושבעת וברכת וגו' כללן כאן:
ואחרינא אמר לשיעורין. כדילפינן לאסמכתא דשיעורין מהאי קרא חטה לכדתנן הנכנס לבית המנוגע וכו' ארץ זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזיתים:
מאן דאמר לברכה ניחא. כדאמרן אלא למ''ד לשיעורין והתנינן בהרת כגריס בפ''ו דנגעים והאיך נרמז לשיעור הזה בהכתוב ומשני לית הוא מימן כמו מיומן כלומר אין שיעור הזה ברור מיומן כהני שיעורי הנרמזים בהאי קרא לפי שהגריס בבהרת אינו ברור לשיעור גריס ממש שהרי לסימן טומאה צריך או מחיה או שער לבן בתוכה או פיסיון וא''כ אין הגריס מיומן להשיעור וכן בנגעי בתים שיעורו בשני גריסין:
כעדשה וכו'. והתנינן שיעור כעדשה בטומאת שרצים והאיך נרמז זה ומשני דגם השיעור הזה לית הוא מיומן דהא איכא האברים שהן מטמאין בפחות מכעדשה ואע''ג דבכה''ג בטומאת כזית נמי מטמאין בפחות מכשיעור היינו לענין טומאה אבל מכל מקום בשאר שיעורי הזית כגון באיסור אוכלין ובחיוב אוכלין השיעור הוא בכזית ולא בפחות מה שאין כן בשיעור האמור בכעדשה:
Bikourim
Daf 3a
משנה: אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. הַגֵּר מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע י֨י לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֵת לָנוּ. וְאִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל מֵבִיא וְקוֹרֵא. וּכְשֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹת יִשְׂרָאֵל. וּכְשֶׁהוּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם. וְאִם הָֽיְתָה אִמּוֹ מִיִּשְׂרָאֵל אוֹמֵר אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ.
Traduction
Les suivants offrent les prémices sans réciter la formule d’usage: le prosélyte, ne pouvant dire les mots: ''Que l’Eternel a juré à nos ancêtres de nous donner'', (puisque ses ancêtres n’étaient pas juifs). Lorsque sa mère était une juive, il peut réciter cette formule en apportant l’offrande. De même, si en disant la prière il est seul, il dira: ''Dieu des ancêtres d’Israël''. Dans la synagogue, il dira: ''Dieu de vos pères''; mais si sa mère avait été juive, il dira: ''Dieu de nos ancêtres''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו מביאין ולא קורין. הפרשה:
הגר מביא ואינו קורא וכו'. והמסקנא בגמרא דהגר מביא וקורא ואפילו לא היתה אמו מישראל לפי שיכול לומר אשר נשבע לאבותינו שהשבועה היתה לאברהם והוא נקרא אב המון גוים לכל העולם וכן בתפילה אומר הוא אלהי אבותינו:
הלכה: וְאֵילּוּ מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵא תְּרַוֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה הִיא מַתְנִיתָא. וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין. דִּכְתִיב לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מָה טַעַם אָֽמְרוּ הָאֶפִּיטְרוֹפִּין וְהָעֶבֶד וְהַשָּׁלִיחַ וְהָאִישָּׁה וְטוּמְטוּם וְאַנְדְרוֹגֻינוֹס מְבִיאִין וְלֹא קוֹרִין. שֶׁהַגֵּר הֲרֵי אָמוּר בַּפָּרָשָׁה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק תִּיפְתָּר בְּהָהֵן גֵּר דְּהָכָא בִּבְנֵי קֵינִי חוֹתֵן מֹשֶׁה. וּבְנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Traduction
R. Yona et R. Yossa disent tous deux au nom de R. Samuel bar R. Isaac que notre Mishna (disant que les uns offrent les prémices sans réciter la formule) parle même des fils du Kéni, le beau père de Moïse. Mais est-ce que ceux-là ne doivent pas réciter la formule, puisqu’il est dit d’eux (Nb 10, 29): Viens avec nous et nous te ferons du bien? (Puisqu’ils ont eu part à la Palestine, (Jg 1, 16), ils peuvent réciter cette formule; donc il s’agit ici d’autres prosélytes). En effet, dit R. Hiskia au nom de R. Eliézer, ce n’est pas ce que l’on n’a pas voulu dire; mais lorsqu’on a dit (§ 5) que le tuteur des mineurs, l’esclave, l’envoyé, la femme, l’hermaphrodite, ou l’androgyne, offrent les prémices sans la récitation, il ne saurait être question du prosélyte, cité dans cette même formule. Aussi, dit R. Samuel bar R. Isaac, il peut s’agir de prosélytes semblables à ces kénites dont on vient de parler, lesquels en offrant les prémices font la lecture.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בבני קיני תותן משה היא מתניתא. הא דקתני אם היתה אמו מישראל מביא וקורא דמשמע ליה דבגר הראשון קאמר וקשיא היאך נישאת בת ישראל לאביו הנכרי ומשום הכי מוקי לה כגון שהיה אביו מבני קיני חותן משה שנתגיירו ונשאו בת ישראל:
ובני קיני חותן משה מביאין וקורין. קושיא היא היכי מצית לאוקמה בכה''ג והא בני קיני מביאין וקורין בעצמן הן והכי תני בתוספת' משום דכתיב לכה אתנו והיטבנו לך ודריש בספרי שנתנו לו ולבניו דושנה של יריחו ויש להם חלק זה בארץ וא''כ אפי' אין אמו מישראל מביא וקורא:
לא אמר כן. דמילתיה דרב שמואל בר יצחק איתמר לפרש להאי סיפא דמתני' ואקשו עלה אלא על מתני' דלקמן איתמר דתנינן האפיטרופין וכו' ומפרשינן מה טעם אמרו וכו' וכלומר דמנא לן דאשר נתת לי ה' אתא למעוטי להני דילמא למעוטי לגר שאין לו חלק בארץ וקאמר לפי שהגר הרי אמור בפרשה כלומר כבר אימעוט בקרא דלעיל אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו ולפיכך האי קרא אשר נתת לי למעוטי להני הוא דאתא ועלה קאמר ר' שמואל בר רב יצחק תיפתר בההן גר דהכא בבני קיני חותן משה וא''כ מקרא אשר נתת לי לא אימעוט דנטלו איזה חלק בארץ ואקשו עלה ובני קיני וכו' כדלעיל ומ''מ קשיא סיפא דמתניתין וקאמר ר' יוסי דקיימה ופירשה בנימין בר עשתור לפני ר' חייא דבגוי שבא בעבירה על בת ישראל היא מתני' ובנו נתגייר והרי אמו מישראל:
3a פְּשִׁיטָא הָדָא מִילְתָא. הִפְרִישׁ בִּיכּוּרִין חוּץ מִשִּׁבְעַת הַמִּינִין לֹא קָֽדְשׁוּ. מָה פְלִיגִין. בַּתְּמָרִים שֶׁבֶּהָרִים וּבְפֵירוֹת שֶׁבָּעֲמָקִים. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יָסָא בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר לֹא קָֽדְשָׁה. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא קָֽדְשׁוּ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁכֵּן אִם עָבַר וְתָרַם מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁמַעְנָן פֵּירוֹת הָרָעִים חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת. שְׁמַעְנָן פֵּירוֹת הָרָעִים חַייָבִין בְּבִיכּוּרִים. מַתְנִיתָא מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹסֵי. אֵין מְבִיאִין מִן הַצִּיפּוֹרְנִן וּמִן הַבֵּישָׁנִין וְאִם הֵבִיא לֹא קָֽדְשׁוּ. אָמַר רִבִּי זְעִירָא וְתַנֵּיי תַּמָּן תְּאֵנִים סוֹכוֹת מְנוּקָּבוֹת עֲנָבִים מְאוּנָּקוֹת וּמְעוּשָּׁנוֹת אֵין מְבִיאִין. אֲבָל מְבִיאִין מִן הַתְּאֵנִים בְּנוֹת שֶׁבַע וּמִן הָעֲנָבִים הַלַּבְלוֹנִיּוֹת. מִן הַמּוּבְחָר הֵן. וְתֵימַר אֲבָל אָמַר רִבִּי אַבָּמָרִי שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהֵן בַּסּוֹף לֹא יָבִיא.
Traduction
Il est évident que si l’on a employé, comme prémices, d’autres produits que ceux des 7 espèces privilégiées, la consécration n’est pas réelle. La discussion a seulement lieu en cas de prémices offertes à l’aide des dattes de montagnes ou des fruits de vallées (pour savoir s’ils deviennent sacrés ou non); selon R. Zeira ou R. Assa au nom de R. Eliézer, la consécration ne sera pas effective. R. Ila dit au nom de R. Ame que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish discutent à ce sujet: selon le premier, ils ne seront pas consacrés; selon l’autre, ils les seront. R. Yona dit que R. Simon b. Lakish a ce motif: c’est que, pour l’oblation, en cas de fait accompli d’un prélèvement du mauvais pour libérer le bon, l’oblation sera valable; il en sera de même pour ces prémices, quoique d’ordre inférieur. Cela n’est pas analogue, répliqua R. Yossé; car les mauvais fruits sont aussi soumis à la dîme, tandis qu’ils ne servent pas pour les prémices. Un enseignement vient confirmer l’avis de R. Yossé, puisqu’il est dit: on ne doit pas offrir les prémices à l’aide des fruits venant de Sephoris (colline), ou de ceux de Bet-Shean (en vallée); et en cas de fait accompli, l’offrande sera nulle. En effet, dit R. Zeira, on a dit là: On n’offre pas de prémices à l’aide de figues couvertes ou trouées, ni avec des raisins poudreux ou enfumés (15)Cf. Sheviit 2, 2., mais on les offrira par des figues ou des raisins égouttant de leur liquide. Puisque ces dernières sortes sont les meilleures, à quoi bon dire qu’il est cependant permis d’en user? —N’est-ce pas évident? c’est que répond R. Aba Maré, on aurait pu supposer qu’il n’est pas permis de les employer en prémices, parce que ces fruits mûrissent en dernier (c’est pourquoi il a fallu dire qu’on les emploie à cela).
Pnei Moshe non traduit
פשיטא הדא מילתא וכו'. דבהא כ''ע לא פליגי דאף בדיעבד לא קדשו דלא איתרבי מקרא אלא שבעת המינין דוקא ובמה פליגין לקמן בתמרים שבהרים וכו' דר' זעירא וכו' וכן ר' אילא קאמר בשם רבי אמי דפליגי בהו ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש:
רבי יוחנן אמר לא קדשו. דגלי קרא זית שמן מן המובחר בדוקא וה''ה לשאר פירות שנתחייבו בביכורים שיהו מן המובחר דוקא:
טעמא דרשב''ל. שכן גם בתרומות ומעשרות הוא כך דמצוה לתרום מן היפה על הרע ואם עבר ותרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה כדתנן לעיל בסוף פ''ב דתרומות:
אמר ר' יוסי. וכי ילפינן בכורים מהן לענין זה דאנן שמעינן שפירות הרעים חייבין מיהת במעשרות אבל היכן שמענו שהפירות הרעים חייבין בביכורים בתמיה:
מתניתא. הך ברייתא מסייעא לר' יוסי דתני בהדיא דאף בדיעבד לא קדשו:
מן הציפורנין. הגדילין בציפורי ולא מן הגדילין בבישן שהן גרועין:
ותניי תמן. ותני עלה בהאי ברייתא תאנים סוכות שיש בהן קוצים או מנוקבות א''נ סורות גרסינן שהן סורות מטעמן וענבים מאובקות באבק:
הלבלוניות. משם מקום א''נ שהן מלבלבין וצלולין ופריך מן המובחר הן ותימר אבל. בתמיה הן הן המובחרות ומאי אבל מביאין דקאמר ומשני ר' אבא מרי שלא תאמר הואיל והן דרכן שבסוף הן נגמרין ומאוחרין הן משאר הפירות לא יביא קמ''ל:
תַּנֵּי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵין מְבִיאִין תְּמָרִים אֶלָּא מִירִיחוֹ וְאֵין קוֹרִין אֶלָּא עַל הַכּוֹתָבוֹת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר רִימּוֹנֵי עֲמָקִים מְבִיאִין וְקוֹרִין.
Traduction
On a enseigné que R. Simon b. Gamliel dit (16)Tossefta sur Bikurim, 1.: On les offrira à l’aide de dattes de Jéricho (les meilleures de toutes), et l’on fera la lecture officielle en présentant les plus grosses. Selon R. Simon b. Eliézer, on peut même offrir des grenades de vallées, en les accompagnant de lecture.
Pnei Moshe non traduit
אלא מיריחו. שהן המובחרין ולכן נקראת יריחו עיר התמרים:
ואין קורין אלא על הכותבות. כלומר שכבר נגדלו וראוין לקרותן כותבות קורין עליהן הפרשה:
רימוני עמקים מביאין וקורין. ופליג אתנא דמתני' דתני אין מביאין כלל משום פרי שבעמקים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source