Berakhoth
Daf 5b
רִבִּי זְרִיקָן וְרִבִּי אַמִּי בְשֶׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לָךְ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וּכְתִיב קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר רִבִּי זְרִיקָן רִבִּי בָא חַד אָמַר טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי וְחָרִינָה אָמַר טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי נָתָן. מַאן דָּמַר טַעֲמֵי דְּרִבִּי חֲצוֹת לַיְלָה. וּמַאן דָּמַר טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי נָתָן ראֹשׁ הָאַשְׁמוֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. מָן מְקַיֵּים רִבִּי נָתָן טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי חֲצוֹת לַיְלָה. פְּעָמִים חֲצוֹת לַיְלָה. וּפְעָמִים קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת. הָא בְאֵי זֶה צַד בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דָּוִד סוֹעֵד סְעוּדַת מְלָכִים חֲצוֹת לַיְלָה. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה סוֹעֵד סְעוּדַת עַצְמוֹ קִדְּמוּ עֵינַי אַשְׁמֻרוֹת. מִכָּל מָקוֹם לָא הֲוָה אֻרְתָּא אַתְיָא וּמַשְׁכַּח לְדָוַד דָּמִיךְ. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר. אִתְעִיר 5b יְקָרִי מִן קוֹמֵי אִיקָרֵיהּ דְּבָֽרְאִי. אִיקָרִי לָא חָשִׁיב כְּלוּם מִן קֳדָם אִיקָרֵיהּ דְּבָֽרְאִי. אָעִירָה שָׁחַר. אֲנָא הֲוִינָא מְעוֹרֵר שַׁחְרָא. שַׁחְרָא לָא הֲוָא מְעוֹרֵר לִי. וְהָיָה יִצְרוֹ מְקַטְרְגוֹ וְאוֹמֵר לוֹ דָּוִד דַּרְכָּן שֶׁל מְלָכִים לִהְיוֹת הַשַּׁחַר מְעוֹרְרָן. וְאַתְּ אָמַר אָעִירָה שָׁחַר. דַּרְכָּן שֶׁל מְלָכִים לִהְיוֹת יִשֵׁנִין עַד שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת. וְאַתְּ אָמַר חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם. וְהוּא אוֹמֵר עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וּמַה הָיָה דָוִד עוֹשֶׂה. רִבִּי פִינְחָס בְּשֶׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בְּרִבִּי מְנַחֵם הָיָה נוֹטֵל נֵבֶל וְכִנּוֹר וְנוֹתְנוֹ מֵרַאֲשׁוֹתָיו וְעוֹמֵד בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וּמְנַגֵּן בָּהֶם שֶׁיִּשְׁמְעוּ חֲבֵירֵי תוֹרָה. וּמַה הָיוּ חֲבֵירֵי תוֹרָה אוֹמְרִין וּמַה אִם דָוִד הַמֶּלֶךְ עוֹסֵק בַּתּוֹרָה אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רִבִּי לֵוִי כִּנּוֹר הָיָה תָלוּי כְּנֶגֶד חֲלוֹנוֹתָיו שֶׁל דָוִד וְהָיָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בַּלַּיְלָה וּמְנַפְנֶפֶת בּוֹ וְהָיָה מְנַגֵּן מֵאֵילָיו. הַהוּא דִכְתִיב וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן. כְּנַגֵּן בַּמְּנַגֵּן אֵין כָּתוּב כַּאן אֶלָּא כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן. הַכִּנּוֹר הָיָה מְנַגֵּן מֵאֵילָיו.
Traduction
R. Zerikan et R. Amé, au nom de R. Simon ben-Lakish, disent que Rabbi a pour appui ce verset (Ps 119, 62): Au milieu de la nuit je me lève pour te rendre grâce, à cause des sentences de ta juridiction, et il est dit (ibid. 148): Mes yeux précèdent les veilles (cela montre qu’à minuit deux veilles au moins doivent s’écouler encore, soit quatre en tout. R. Hiskia, ou R. Zeikan, et R. Aba étant réunis, l’un exposa le motif de l’avis de Rabbi, et l’autre le motif de R. Nathan. Selon le premier, on s’appuie sur le mot minuit (heure à laquelle les veilles, au moins deux, doivent encore passer); l’autre s’appuie sur le verset qui parle de la veille médiale (ce qui ne comporte que trois). Comment R. Nathan explique-t-il le 1er verset d’après l’avis de Rabbi? Parfois, répond-il, David était debout à minuit; parfois aussi ses yeux précédaient les veilles de la façon suivante: Lorsque David soupait royalement (longuement), il n’était levé qu’à minuit; mais lorsqu’il prenait son repas seul (sans cérémonie), ses yeux précédaient les veilles, c’est-à-dire il se levait avant la seconde des trois veilles (soit à dix heures); et cependant le matin n’arrivait jamais trouvant David couché. C’est aussi ce qu’il dit lui-même (Ps 57, 9): Eveille-toi ma gloire, éveille-toi harpe et psaltérion, je m’éveille à l’aube du jour. En d’autres termes, que ma gloire s’éveille pour chantier celle du Très-Haut; la mienne est nulle devant sa majesté; j’éveille l’aurore, et ce n’est pas elle qui m’éveille. Son mauvais penchant l’en détournait en lui disant: Les rois ont l’usage de se laisser éveiller par l’aurore, et tu te lèves avant elle, ou de dormir jusqu’à la troisième heure (neuf heures), et toi tu te lèves à minuit? -C’est, disait-il, pour célébrer les décisions de sa justice. Que faisait David? R. Pinhas, au nom de R. Eliézer bar-R. Menahem, dit: Il prenait la harpe et le psaltérion qu’il se plaçait sous la tête; à minuit il se levait et jouait de ces instruments, afin que les étudiants l’entendissent. -Que disaient-ils? -Ceci: Si le roi s’occupe à cette heure, des lois et de la religion, nous devons à plus forte raison faire de même. R. Levi dit: Pour l’éveiller, une harpe était suspendue aux fenêtres de David; la nuit, le vent du nord soufflait sur elle (40)''N'est-ce pas analogue à la harpe d'Eole? Cf. B. Sanhedrin fol. 16; Midr. Tanhouma, sect Behaalotheka; Rabba sur (Nb 15); sur (Rt 5); sur (Lm 2, 18).'' et la faisait résonner d’elle-même. Aussi est-il écrit: Comme chante le chanteur (2R 3, 15), non pas comme on chante avec lui, mais comme il chante, spontanément (c.-à-d. l’instrument).
Pnei Moshe non traduit
וכתיב קדמו עיני אשמורות. שתים והן חצות לילה:
פעמים חצות לילה וכו'. ולא דשתי אשמורות הן הן חצות לילה:
מכל מקום לא הוה שחרא אתיא. כלומר אף שלפעמים היה מקדים ולפעמים מאחר אבל לעולם לא היה השחר בא ומצא לדוד כשהוא ישן:
איתעיר יקרי וכו'. וקרא הכי מידרש עורה כבודי מלפני כבוד בוראי ולפיכך אעירה סתר:
והיה יצרו מקטרגו. ומפתה אותו:
המנגן. משמע הידוע ומנגן מאיליו:
מַה מְקַיֵּם רִבִּי טַעֲמָא דְרִבִּי נָתָן ראֹשׁ הָאַשְׁמוֹרֶת הַתִּיכוֹנָה. אָמַר רִבִּי הוּנָא סוֹפָהּ שֶׁל שְׁנִיָּה וְרֹאשָׁהּ שֶׁל שְׁלִישִׁית הֵן מְתַוְּכוֹת אֶת הַלַּיְלָה. אָמַר רִבִּי מָנָא וְיֵאוֹת. מִי כְתִיב תִּיכוֹנוֹת לֹא תִיכוֹנָה. קַדְמִיתָא לָא מִתְחַשְּׁבָא דְּעַד כְּדוֹן בִּרְייָתָא עֵירִין.
Traduction
Comment Rabbi (41)Il suppose quatre veilles la nuit au lieu de trois. répond-il à R. Nathan, qui se fonde sur le mot médial? R. Houna dit: Selon Rabbi, la fin de la deuxième et le commencement de la troisième forment ensemble le milieu de la nuit. Mais, dit R. Mena, est-ce là une réponse? Il n’est pas écrit ''les'' heures médiales, mais la médiale? La première veille, fut-il répondu ne compte pas (selon Rabbi); car, pendant ce temps, on est encore éveillé (42)C'est donc juste au milieu de la deuxième veille, entre dix heures et deux, qu'est minuit., en général.
Pnei Moshe non traduit
סופה של שנית. ובאיכה רבתי גריס ראשה של שנית וסופה של שלישית כלומר בשתי אשמורות האמצעות הוא מדבר שהן מתכנות את הלילה:
אמר ר' מנא ויאות. בתמיה ומי כתיב תיכונות לא תיכונה כתיב דמשמע אחת:
קדמייתא לא מתחשבא. כלומר אלא הכי בעינן לשנויי אליבא דר' דלעולם ד' משמרות הויין והא דכתיב התיכונה משום שהראשונה אינה בחשבון של שומרי המחנה לפי שעדיין הבריות ניעורין הן ואין דרכן להשים שומרים תחילת הלילה:
Berakhoth
Daf 6a
פסקא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עַד חֲצוֹת. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הֲלָכָה כַּחֲכָמִים. רִבִּי יָסָא מְפַקֵּד לַחֲבֵרָייָא אִין בָּעִיתוּן מִתְעַסְּקָא בְאוֹרָֽיְתָא אַתּוּן קַרְייָה שְׁמַע קוֹדֶם חֲצוֹת וּמִתְעַסְּקִין. מִילְתֵיהּ אָֽמְרָה שֶׁהֲלָכָה כַּחֲכָמִים מִילְתֵיהּ אָֽמְרָה שֶׁאָמַר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. תַּנִּי הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בְּשַׁחַר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. בָּעֶרֶב לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. מַּה בֵין הַקּוֹרֵא בְשַׁחֲרִית. וּמַה בֵין הַקּוֹרֵא בְעַרְבִית. רִבִּי הוּנָא בְשֵׁם רַב יוֹסֵף מַה טַעַם אָֽמְרוּ אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שְׁמַע בְּבֵיתוֹ בְעֶרֶב 6a בִּשְׁבִיל לְהַבְרִיחַ אֶת הַמַּזִּיקִין. מִילְתֵיהּ אָֽמְרָה שֶׁאֵין אוֹמֵר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר כֵּן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי כַּד הֲוָה נָחִית לְעִיבּוּרָה הֲוָה מִקַּבֵּל גַּבֵּי רִבִּי יַעֲקֹב גָּרוֹסָה וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִטַּמֵּר בֵּינֵי קוֹפָייָא מִשְׁמַעְנָא הֵיךְ הֲוָה קָרֵי וְחָזַר וְקָרֵי עַד דַהֲוָא שְׁקַע מִינֵיהּ גֵו שֵׁינָתֵיהּ. וּמַאִי טַעֲמָא רִבִּי אַחָא וְרִבִּי תַחְלִיפָתָא חָמוֹי בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָּאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדוֹמוּ סֶלָה.
Traduction
Les sages disent jusqu’à minuit. '' R. Yossa au nom de R. Yohanan dit: Cette opinion sert de règle. Ce rabbi recommandait aux étudiants, s’ils voulaient s’occuper la nuit de l’explication de la Loi, de réciter la prière du shema avant minuit, et de se livrer ensuite aux études (de peur que la discussion ne fasse dépasser l’heure). Cela prouve: 1° que cette opinion sert de règle; 2° que l’on peut ajouter quelques mots d’études religieuses après la première bénédiction qui suit la shema (43)''Selon lui, on n'est pas tenu de réciter l'amida de suite après la formule de délivrance; il en sera question plus loin.''. On a enseigné: celui qui lit le shema au temple le matin accomplit ainsi son devoir, mais non celui qui agit ainsi le soir. -Pourquoi cette différence? Selon R. Houna au nom de R. Joseph, on doit réciter le shema du soir à la maison, afin de chasser les mauvais esprits (démons); cela démontre qu’on ne dit plus rien après la première bénédiction (contrairement à l’avis précédent, et pour que la formule qui suit se rapporte aux démons nocturnes on devait rester chez soi. C’est l’avis de R. Samuel Bar-Nahmani; lorsqu’il se mettait à calculer l’année embolismique, il se rendait auprès de R. Jacob Guerosa. R. Zeira se cachait alors au grenier, et il entendait que le rabbi répétait la lecture du shema jusqu’à ce qu’il fût endormi. Pourquoi cela? R. Aha et R. Tahelifta son gendre, au nom de R. Samuel bar-Nahman, dirent: C’est en raison de ce verset (Ps 4, 5): Tremblez, et ne péchez pas, réfléchissez en votre cœur, ''sur votre couche'', et soyez silencieux, Selâ.
Pnei Moshe non traduit
אין בעיתון מתעסקין באורייתא. אם אתם רוצים להתעסק בתורה כל הלילה תזהרו לקרות שמע קודם חצות ואח''כ תתעסקו בתורה:
מילתיה אמרה. שמעינן ממילתיה דס''ל שהלכה כחכמים דזמן קריאת שמע עד חצות:
מילתיה אמרה. וש''מ עוד ממילתיה דס''ל שאומר דברים אחר אמת ויציב והיינו אמת ואמונה והם היו רגילין לומר גם בערבית אמת ויציב כל זאת כדמשמע לקמן דקאמר פתר לה באמת ויציב סל שחרית אלמא דגם בערבית היו אומרים אמת ויציב וכלומר דע''כ דס''ל שאומרים פסוקים אחר ברכות ק''ש של ערבית קודם התפלה ואין חוששין לסמוך גאולה לתפלה בק''ש של ערבית משום דתפלות באמצע תקנום דאי לאו הכי מפני מה הזהירם על ק''ש בלבד ולא הזכיר להם כלום מתפלה אלא מפני שכבר התפללו תפלת ערבית מקודם א''כ מילתי' אמרה שאומר דברי' אחר אמת ויציב כלו' שאינו צריך לקרות שמע סמוך לשינתו ושלא יפסיק בדברים אחרים דהא אמר להם אתון קרייה שמע ומתעסקין בתורה אח''כ אלמא דק''ש של ערבית לאו דוקא סמוך לשינה והא דקאמר אחר אמת ויציב לישנא דמתני' נקט בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק ומפני סמסיימין אחר ק''ש באמת נקט הכי ור' ייסא ס''ל דיכול לומר איזה דברים ופסוקים אחר ק''ש של ערבית והכי מוכח מדלקמן:
בבית הכנסת. עם הציבור:
בערב לא יצא ידי חובתו. כדאמרי' לעיל בריש ההלכה אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דבר של תורה:
מה בין הקורא בשחרית ומה בין הקורא בערבית. כלומר ומפני מה באמת לא תקנו לקרות בערבית גם בבהכ''נ בזמנה ולא יהא צריך כל א' וא' לחזור ולקרות בביתו:
בשביל להבריח את המזיקין. הלכך הואיל ובלאו הכי צריך כל א' וא' לקרות בביתו סמוך למטתו לא רצו לתקן שיהו הכל קוראין ביחד בזמנו שלא יסמוכו על זה ולא יקרא שוב סמוך למטתו:
מילתיה אמרה שאין אומר דברים אחר אמת ויציב. ש''מ דרב הונא ס''ל שאין צריך להפסיק בדברים אחרים בין ר''ש לשינה דתקנת ק''ש סמוך למטתו להבריח את המזיקין והכי ס''ל ר' שמואל בר נחמני דלקמיה שכך למדנו ממנהגו:
כד הוה נחית לעיבורה. כשהיה יורד לעיבור השנה והיה מקבלו ר' יעקב גרוסה בביתו ור''ז היה מטמין עצמו בין הקופות שלא ירגישו בו והיה רוצה לשמוע מנהגו בק''ש:
עד דהוא שקע מיניה גו שינתיה. ולא היה אומר דברים ופסוקים אחרים אחר ק''ש:
אמרו בלבבכם. זהו ק''ש שצריך כוונת הלב וסמיך ליה על משכבכם:
מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי פְּלִיגָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי קָרֵי מִזְמוֹרֵי בַתְרֵיהּ. וְהָא תַנִּי אֵין אוֹמֵר דְּבָרִים אַחַר אֱמֶת וְיַצִּיב. פָּתַר לָהּ בֶּאֱמֶת וְיַצִּיב שֶׁל שַׁחֲרִית. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב אַבָּא בַּר יִרְמְיָה שָׁלֹשׁ תְּכֵיפוֹת הֵן. תֵּכֶף לִסְּמִיכָה שְׁחִיטָה. תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה. תֵּכֶף לִגְאוּלָּה תְפִילָּה. תֵּכֶף לִסְּמִיכָה שְׁחִיטָה וְסָמַךְ וְשָׁחַט. תֵּכֶף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה שְׂאוּ יְדֵיכֶם קֹדֶשׁ וּבָֽרְכוּ אֶת י֨י. תֵּכֶף לִגְאוּלָּה תְפִילָּה יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ יַעַנְךָ י֨י בְּיוֹם צָרָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵי רִבִּי בּוּן כָּל מִי שֶׁהוּא תוֹקֵף סְמִיכָה לִשְׁחִיטָה אֵין פְּסוּל נוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ קָרְבָּן. וְכָל מִי שֶׁהוּא תוֹקֵף לִנְטִילַת יָדַיִם בְּרָכָה אֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה. וְכָל מִי שֶׁהוּא תוֹקֵף גְאוּלָּה לִתְפִילָּה אֵין הַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. אָמַר רִבִּי זְעִירָא אַנָּא תְכֵפִית גְּאוּלָּה לִתְפִילָּה וְאִיתְצְדֵית בְּאַנְגָּרִיָּא מוֹבִילָה הֲדָם לְפַלָּטִין אָֽמְרוּ לֵיהּ רַבֵּנוּ רְבוּ הִיא. אִית בְּנֵי אִינְשֵׁי הָבִין פְּרִיטִין מַחְכִּים פַּלָּטִין. אָמַר רִבִּי אִמִּי כָּל מִי שְׁאֵינוֹ תוֹקֵף לִגְאוּלָּה תְפִילָּה לְמַה הוּא דוֹמֶה. לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁבָּא וְהִרְחִיק עַל פִּתְחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ. יָצָא לֵידַע מַה הוּא מְבַקֵּשׁ וּמְצָאוֹ שֶׁהִפְלִיג עוֹד הוּא הִפְלִיג.
Traduction
C’est l’avis de R. Joshua bar-Lévi qui est en discussion, car celui-ci disait encore des psaumes après les prières (comme cela se fait de nos jours). On a cependant enseigné de ne rien dire après la première bénédiction (44)Comment alors ce rabbin se permettait-il d'enfreindre cette défense?? -C’est vrai pour celle du matin. En effet, R. Zeira, au nom de R. Jérémie, dit: dans trois circonstances (45)V. B. (Menahot 93) V. Midr. Rabba sur (Dt 2) sur les (Ps 1) et Toledoth Aron, ch. 21., les faits doivent se suivre sans interruption: l’égorgement (du sacrifice) après l’imposition des mains; la bénédiction après l’ablution; la prière (amida) après la section qui rappelle la délivrance d’Israël. 1° Après l’imposition des mains, a lieu l’égorgement: il appuiera la main, est-il dit, et l’égorgera (Lv 1, 4 et 5). 2° Après l’ablution, la bénédiction: Elevez les mains saintes (lorsqu’elles sont pures) et bénissez Dieu (Ps 134, 2). 3° Après la délivrance, la prière: que les paroles de mes lèvres soient agréées, ô Dieu mon libérateur (Ps 19, 15), et de suite on ajoute: l’Eternel t’exaucera (46)Or, comme on verra, la amida contient des supplications. au jour de malheur (Ps 20, 2). R. Yossé bar-Aboun dit: Celui qui, après l’imposition des mains (sur le sacrifice), l’égorge aussitôt ne court pas le risque que la victime devienne impropre au service; celui qui, immédiatement après l’ablution, prononce la formule de bénédiction, est certain d’échapper à Satan pendant le repas (47)Il ne courra pas de danger par le repas.; et celui qui récite la amida de suite après la formule de délivrance n’a rien à craindre de Satan toute la journée. R. Zeira raconte (un exemple qui serait contraire à cette assertion): S’étant arrêté pour réciter l’amida aussitôt après la délivrance, il fut pris au service du roi, et chargé de transporter des myrtes au palais (palatium). Rabbi, lui répondit-on, c’est une faveur; bien des gens paient pour voir le palais à l’intérieur. R. Amé dit: A qui ressemble celui qui ne fait pas suivre la ''délivrance'' par la prière amida? A un favori du roi qui vient et frappe à sa porte; le roi ouvre pour savoir ce qu’il désire, et si aussitôt après le solliciteur s’en va, le roi aussi se retirera de lui.
Pnei Moshe non traduit
קרי מזמורים בתרה. דק''ש קודם השינה:
והא תני אין אומר דברים אחר אמת ויציב. וקס''ד דאק''ש של ערבית קאי וכהאי מ''ד דאין להפסיק בפסוקים אחרים בין ק''ש לשינה:
פתר לה באמת ויציב של שחרית. ודינא אחריתא קמ''ל בהאי ברייתא דצריך לסמוך גאולה לתפילה בשחרית וכדרב זעירא:
יהיו לרצון אמרי פי. וסיפיה דקרא צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' בתפילה:
אין פסול נוגע. מובטח לו שלא יארע שום פסול אח''כ באותו קרבן:
ואיתצדית באנגריא. ונלכדתי במס באותו היום שכפו אותי להביא הדס לפלטין של מלך:
רבו היא. וכי זה דבר גדול הוא לך הא אית בני אינשי שנותנין ממון בשביל להכיר הפלטין ולראות המלך:
שבא והרתיק. ודפק:
עוד הוא הפליג. גם המלך הפליג ממנו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source