Berakhoth
Daf 59b
וּמַה טַעַמוֹן דְּבֵית הִלֵּל לְעוֹלָם סָפֵק מַשְׁקִין לְיָדַיִם טָהוֹר. 59b דָּבָר אַחֵר אֵין יָדַיִם לְחוּלִּין.
Traduction
Quel est le motif de Hillel (527)Il permet de la mettre sur le divan.? Selon lui, en principe, on suppose toujours que les liquides qui touchent la main sont purs; ou bien encore, il est admis que pour les choses profanes on n’est pas aussi susceptible au sujet du contact des mains (528)V. (Yadayim 2, 4) et l'ablution des mains n'est pas exigible..
Pnei Moshe non traduit
ומה טעמון דב''ה. דקאמרי מניחה על הכסת ולא חיישי להא דב''ש:
לעולם ספק משקין לידים טהור. כלומר דהואיל ואין כאן אלא חשש ספק שמא יהיה הכסת טמא ושמא יהיה משקה טופח במפה ויטמאו את הידים ואנן קי''ל דספק ידים טהור כדתנן בפ''ד דטהרות ובפ''ב דידים דהידים ספקן ליטמא ולטמא וליטהר טהור וה''ה כל ספקן אם נגעו בטומאה או לא אחר שנטל ידיו משום סתם ידים לא גזרו עליהן והא דנקט ספק משקין משום דאיירי הכא במשקין:
דבר אחר. היינו טעמייהו דב''ה משום דאין ידים לחולין דלא גזרו על הידים בחולין אלא משום סרך תרומה אבל מן התורה אין לנטילת ידים עיקר כלל כיון דהכא דבחולין לא חיישינן בספקן:
וּכְבֵית שַׁמַּאי יֵשׁ יָדַיִם לחוּלִּין. תִּיפְתָּר אוֹ כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹ כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק. כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר דְּתַנִּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר הַיָּדַיִם תְּחִילָּה לְחוּלִּין וּשְׁנִיּוֹת לִתְרוּמָה. אוֹ כְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק דְּתַנִּינָן תַּמָּן חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טְהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ הֲרֵי אֵילוּ כְּחוּלִּין. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי צָדוֹק אוֹמֵר הֲרֵי אֵילוּ כִתְרוּמָה לְטַמֵּא שְׁנַיִם וְלִפְסוֹל אֶחָד.
Traduction
Mais l’est-on selon Shammaï? On peut l’expliquer selon l’opinion de R. Simon ben-Eléazar, ou selon celle de R. Elézar bar-R. Zakok: l’un dit, au nom de R. Méir, que les mains peuvent être susceptibles seulement, pour le profane, d’avoir le premier degré d’impureté (transmissible par second degré aux mets), tandis que pour les oblations (sacrées), elles peuvent avoir le second degré (transmissible au troisième). Ailleurs on enseigne (529)''(Toharot 2, 8); B., Hulin 33e. Cf. (Bikurim 2, 1), et (Hagiga 2, 5) (f. 79b).'' que les mets profanes qui sont élevés à l’état de sainteté sont considérés comme profanes; R. Eléazar bar-Zadoc les considère à l’égal des oblations, au point que ces mets peuvent devenir impurs jusqu’au second degré et aller même d’un degré plus loin pour devenir impropres au service consacré (sans toutefois que le possesseur soit tenu de les anéantir).
Pnei Moshe non traduit
וכב''ש יש ידים לחולין. בתמיה. וחסר כאן. וכך היא הגי' בפ''ב דבכורים ובסוף פ''ב דחגיגה אלא משום נטילת סרך. כלומר דמשני דגם לב''ש אין ידים לחולין אלא משום דתקנו אף לחולין משום סרך תרומה מחמירין אף בחולין משום האי חששא דאמרן:
תיפתר או כרשב''א וכו'. לא שייך הכא אלא במס' בכורים הוא דשייכא וכן בחגיגה ואיידי דמסיים התם הכי אליבא דב''ש גריס לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה. והתם פריך על הא דקתני בחגיגה נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה מהא דתנן בריש פ''ד דבכורים התרומה והבכורים טעונין רחיצת ידים מה שאין כן במעשר ומשני אלא משום נטילת סרך והדר פריך והתנינן תרומה. במתני' דחגיגה. וכי יש תרומה משום נטילת סרך. כלומר הא מדנקט לחולין ולמעשר בחד בבא עם התרומה ש''מ דבחדא מחתא הוו וכמו דתרומה מגזרת י''ח דבר הוא ה''נ בחולין ומעשר ולא משום סרך דתרומה והדרא קושיא לדוכתה הא דקתני בבכורים משא''כ במעשר. ומשני אלא בחולין שנעשו על גב הקודש. במתני' דחגיגה מיירי בחולין שנעשו על טהרת קודש ופריך שם וחולין שנעשו על גב הקודש לא כחולין הן. בתמיה. ועלה הוא דקא משני תיפתר או כרשב''א או כר''א בר' צדוק דלקמיה:
הידים תחלה לחולין ושניות לתרומה. כלומר אם תחלות הן כגון שהכניס ידו לבית המנוגע וכר''ע בריש פ''ג דידים דס''ל דהמכניס ידו לבית המנוגע דלא נטמא כולו כ''א ידו וקסבר ר''ע דכדין ראשון לטומאה להן:
ושניות לתרומה. כלומר לתרומה אף במקום שהן שניות בלבד פוסלות את התרומה ולהאי תנא מוקמינן מתני' דחגיגה בחולין גרידי וכגון שהן תחלות וטעונין נטילת ידים אף לחולין:
או כר''א בר' צדוק. כלומר או לעולם כדאמרי' מעיקרא דבחולין שנעשו על טהרות קדש מיירי התם וכר''א בר' צדוק דתנינן תמן בסוף פ''ב דטהרות דס''ל דדין תרומה להן לטמא שנים ולפסול אחד והלכך בעו נטילת ידים כתרומה:
תַּמָּן תַּנִּינָן הַסָּךְ שֶׁמֶן טָהוֹר נִטְמָא וְיָרַד וְטָבַל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים אַף עַל פִּי מְנַטֵּף טָהוֹר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים טָמֵא. וְאִם הָיָה שֶׁמֶן טָמֵא מִתְּחִילָּתָן בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מַשְׁקֶה טוֹפַח. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל טוֹפַח וּמַטְפִּיחַ. מוּחְלֶפֶת שִׁיטָּֽתְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל תַּמָּן אָֽמְרִין טָמֵא וְהָכָא אָֽמְרִין טָהוֹר. תַּמָּן בְּעֵינוֹ הוּא. וְהָכָא בָּלוּעַ בְּמַפָּה הוּא.
Traduction
On a enseigné encore (530)Mishna, 5, (Eduyot 4, 6).: Si quelqu’un s’enduit d’huile pure et qu’ensuite il devienne impur, et qu’il aille prendre un bain de purification, il est pur, selon Shammaï, quoique l’huile dégoutte encore de son corps (531)Elle est annulée.; selon Hillel, il est impur aussi longtemps qu’il reste assez d’huile sur lui pour en enduire un petit membre. Au cas où l’huile a été impure dès le commencement, l’individu reste impur aussi longtemps qu’il en reste sur son corps de quoi en frotter un petit membre, et, selon Hillel, aussi longtemps que la main appliquée sur son corps se trouverait humide; ou, selon R. Juda au nom de Hillel, aussi longtemps que cette main rendue humide pourrait encore humecter autre chose. Or, ces diverses opinions de Hillel ne se contredisent-elles pas? Car on vient de dire que l’individu est considéré comme impur (s’il y a sur lui de quoi l’humecter à la main), et ici, dans notre Mishna, Hillel dit qu’on peut mettre la serviette sur le coussin, restant pur (sans crainte qu’il se communique aux mets quelque impureté par l’humidité annulée)? Dans le cas fait précité, dut-il répondu, Hillel met pour limite cette quantité, parce qu’elle est à l’état naturel, tandis qu’ici elle s’imbibe dans la serviette et s’annule.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ד דעדיות:
ב''ש אומרים אע''פ. שהשמן מנטף מבשרו לאחר שטבל טהור דהרי השמן טהור היה. וב''ה אומרים כדי סיכת אבר קטן גרסי' כמו ששנוי שם. כלומר אם לא נשאר מן השמן על בשרו אלא כדי סיכת אבר קטן טהור ויותר מכשיעור זה טמא בשביל השמן שנטמא כשנטמא הוא ונשאר על בשרו וטמאוהו מפני שהשמן לא נטהר במקוה שאין לך משקה שמקבל טהרה במקוה אלא המים בלבד ע''י השקה:
ב''ש אומרים כדי סיכת אבר קטן. טהור טפי מהכא טמא:
וב''ה אומרים משקה טופח. אע''פ שאין בו אלא כדי משקה טופח טמא:
טופח ומטפיח. צריך שיהא טופח עד שיטפח עוד לכף אחרת שתיגע בכף שנגעה בזה הטופח קתני מיהת ב''ה מחמירין במשקה טופח וא''כ מחלפה שיטתייהו דתמן אמרין טמא והכא לא חששו במשקה טופח שיטמאו מחמת הכסת:
ומשני תמן בעינו הוא. השמן על בשרו אבל הכא בלוע במפה הוא מחמת ניגוב הידים והלכך לא חיישינן הכא מידי:
Berakhoth
Daf 60a
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת 60a וְאַחַר כַּךְ נוֹטְלִין לְיָדַיִם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נוֹטְלִין לְיָדַיִם וְאַחַר כַּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת.
Traduction
Shammaï dit: (Après le repas) on balaye d’abord la chambre, puis on fait l’ablution (nouvelle); Hillel prescrit l’inverse (508)Il ne craint pas de causer ainsi une perte de comestibles..
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרים מכבדין את הבית. מקום שאכלו שם מכבדים אותו משיורי אוכלים שנתפררו עליו ואחר כך טלים לידים מים אחרונים דפעמים שהשמש עם הארץ ומניח הפרורים שיש בהם כזית ואם נוטלין לידים תחלה נמצא מפסידי' את האוכלי' שהמים אחרונים נתונים עליהם ונמאסים וב''ה סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ ושמש ת''ח אינו מניח פרורים שיש בהן כזית אלא מסיר אותם והפרורים שאין בהם כזית אין בכך כלום דמותר לאבדן ביד והלכה כב''ש בזה דמותר להשתמש בשמש עם הארץ:
משנה: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים נֵר וּמָזוֹן בְּשָׂמִים וְהַבְדָּלָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים נֵר וּבְשָׂמִים וּמָזוֹן וְהַבְדָּלָה. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֶׁבָּרָא מְאוֹר הָאֵשׁ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.
Traduction
Shammaï dit (qu’il faut admettre (533)Au cas où avec un seul verre de vin, l'on se trouve à table, à l'arrivée de la nuit, le samedi soir. l’ordre suivant pour les prières): lumière, repas, épices, et séparation de la fête; selon Hillel, l’ordre est celui-ci: lumière, épices, repas, séparation. Selon Shammaï, on dit: ''qui a créé la lumière du feu'' (au passé); selon Hillel, ''créant la lumière du feu (534)Ou plus littéralement: les couleurs de la lumière.''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ב''ש אומרי' נר ומזון. מי שאכל בשבת במנחה וחשכה לו ועדיין לא גמר סעודתו ואין לו יין אלא כשיעור אחד ב''ש אומר' כך הוא יסדר נר ומזון וכו' ומסקינן בגמר' זו דברי ר''מ אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו ב''ש וב''ה על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שב''ש אומרים מאור ואח''כ בשמים וב''ה אומרים בשמים ואח''כ מאור:
בש''א שברא מאור האש. שברא משמע שעבר ולא בורא דמשמע להבא וכן מאור ולא מאורי דחדא נהורא איכא בנורא:
וב''ה אומרים בורא. דנמי משמע לשעבר ומאורי האש לפי שהרבה גוונים יש בשלהבת אדומה ולבנה וירקרוקת:
הלכה: מַה טַעַמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי מִפְּנֵי אוֹבְדָּן אוֹכְלִין. וּמַה טַעַמְהוֹן דְּבֵית הִלֵּל אִם הַשַּׁמָּשׁ פִּיקֵּחַ הֲרֵי זֶה מַעֲבִיר פֵּירוּרִין פָּחוֹת מִכְּזַיִת וְנוֹטְלִין לְיָדַיִם וְאַחַר כַּךְ מְכַבְּדִין אֶת הַבַּיִת.
Traduction
Shammaï a pour raison (532)Tossefta, ch. 5. qu’il n’y ait pas de restes du manger gâtés par l’eau; Hillel dit que si le serviteur est intelligent, il retire d’avance les morceaux de la grandeur d’une olive (car on ne se préoccupe pas de ceux qui seraient plus petits), puis on se lave les mains, et enfin on balaye sa chambre.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה טעמהון דב''ש מפני אובדן אוכלין. כדפרישית במתני':
אם השמש פיקח וכו'. כלומר דס''ל דאין להשתמש בעם הארץ אלא בפיקח והוא יודע שהוא מעביר פירורין פחות מכזית כלומר שמעביר הפירורין גדולים עד פחות מכזית שאינו מניח כ''א הפחותין מזית ואין בכך כלום והלכך נוטלים לידים אף בתחלה ואח''כ מכבדין את הבית:
הלכה: תַּנִּי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁהִיא בַתְּחִילָּה וְלֹא עַל הַבְדָּלָה שֶׁהִיא בַסּוֹף. עַל מַה נֶחְלְקוּ עַל הַנֵּר וְעַל הַבְּשָׂמִים שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּשָׂמִים וְאַחַר כַּךְ נֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מָאוֹר וְאַחַר כַּךְ בְּשָׂמִים. רִבִּי בָּא וְרַב יְהוּדָה הֲלָכָה כְּמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּשָׂמִים וְאַחַר כַּךְ מָאוֹר.
Traduction
R. Juda dit que Shammaï et Hillel sont d’accord sur ce point qu’il faut dire la bénédiction du repas en premier lieu et celle de cérémonie de la séparation en second. Ils ne sont en désaccord qu’au sujet de l’ordre relatif de la lumière et des épices: selon Shammaï, on bénit les épices avant la lumière, et, selon Hillel, c’est l’inverse. R. Aba et R. Juda disent, au nom de Rav, qu’il faut adopter comme règle la prééminence des épices sur la lumière.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ה א''ר יהודה וכו' מפורש לעיל בהלכה א':
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כּוֹס בִּימִינוֹ וְשֶׁמֶן עָרֵב בִּשְׂמֹאלוֹ אוֹמֵר עַל הַכּוֹס וְאַחַר כַּךְ עַל שֶׁמֶן עָרֵב. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים שֶׁמֶן עָרֵב בִּימִינוֹ וְכוֹס בִּשְׂמֹאלוֹ אוֹמֵר עַל שֶׁמֶן עָרֵב וְטָחוֹ עַל רֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. אִם הָיָה שַׁמָּשׁ תַּלמִיד חָכָם טָחוֹ בְּכוֹתֶל. שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁל תִּלְמִיד חָכָם לִהְיוֹת יוֹצֵא מְבוּשָּׂם.
Traduction
Shammaï dit qu’on porte le verre de vin à la main droite et l’huile parfumée dans la gauche; on bénit d’abord le vin, puis l’huile; selon Hillel, on fait l’inverse. On répand un peut de cette huile sur la tête du servant, ou, si c’est un homme instruit, on en frotte un peu sur le mur, car il n’est pas convenable qu’un homme instruit sorte parfumé (c’est l’usage des débauchés).
Pnei Moshe non traduit
ב''ש אומרי' כוס בימינו. ה''ג בתוספתא שם הביאו לפניו שמן ויין ב''ש אומרים כוס יין בשמאלו ושמן ערב בימינו מברך על השמן ואח''כ מברך על היין וב''ה אומרים אוחז היין בימינו ושמן בשמאלו מברך על היין ושותהו וחוזר ומברך על השמן:
וטחו בראש השמש. מפני שגנאי הוא לת''ח שיצא לשוק וידיו מבושמות:
אַבָּא בַּר בַּר חָנָה וְרַב חוּנָא הֲווּן יָֽתְבִין אָֽכְלִין. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא קָאִים מְשַׁמֵּשׁ קוֹמֵיהוֹן עָל וְטָעִין תְּרַוֵּיהוֹן בְּחָדָא יָדָא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּא בַּר בַּר חָנָה מַה יָדֵיךְ חוֹרִיתָא קְטָעִין. וְכָעַס עִילוֹי אָבוֹי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִיסְתָּךְ דְּאַתְּ רְבִיעַ וְהוּא קָאִים מְשַׁמֵּשׁ. וְעוֹד דְּהוּא כֹּהֵן וְאָמַר שְׁמוּאֵל הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה מָעַל אַתְּ מֵיקַל לֵיהּ. גְּזֵירָה דְּהוּא רְבַע וְאַתְּ קָאִים וּמְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו. מְנַיִן הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה מָעַל. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אָמַר וְאוֹמְרָה לָהֶם אַתֶּם קוֹדֶשׁ לַי֙י וְהַכֵּלִים קוֹדֶשׁ. מַה כֵּלִים הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן מָעַל. אַף הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה מָעַל.
Traduction
Comme Aba bar-Hana et R. Houna mangeaient ensemble, R. Zeira se mit à les servir apportant les mets à tous deux dans une même main. Que porte ton autre main, demanda Aba b. Hana (pour que tu tiennes ces deux objets dans une seule)? Cette remarque irrita son père: ''Tu ne te contentes pas, dit-il, d’être attablé pendant qu’un membre de la famille sacerdotale te sert, quoique Samuel ait dit que se soit un sacrilège (537)''V. Mekhilta, sec. Mischpatim, ch. II; Tour, Orah Hagim, § 8.'' d’user des services d’un Cohen (destiné à Dieu); mais encore tu tournes ses actes en dérision; j’ordonne donc qu’il prenne place et que tu te lèves pour le servir''. D’où sait-on que ce soit un sacrilège de se servir des cohanim? R. Aha répond, au nom de Samuel, parce qu’il est dit (Esd 8, 28): Tu leur diras qu’ils sont consacrés à l’Eternel, ainsi que les vases sacrés; or, comme ce serait un sacrilège de tirer parti de ces vases pour un but profane, il en est de même des cohanim.
Pnei Moshe non traduit
עלה וטעין תרויהון בחד ידיה. נכנס כשהוא טעון לשתיהם להיין והשמן בידו אחת וא''ל אבא בר בר חנה מה זה האם ידך האחרת קטועה היא שלא לקחת זה בימינך וזה בשמאלך:
וכעס עלוי אביו. בר חנה אביו של אבא כעס עליו על שאמר לר' זעירא כן וא''ל לא דייך שאתה יושב והוא עומד ומשמש לפניך ועוד שהוא כהן כדאמרי' בפרק דלעיל בהלכה ג' ר''ז קם מקרי כהן במקום לוי וכו' ואסור להשתמש בכהן כדשמואל ועודך מבזה אתה לו:
גזירה. גוזר אני שהוא ישב ואתה תעמוד ומשמש תחתיו:
עַל דַּעְתְּהוֹן דְּבֵית שַׁמַּאי אֲשֶׁר בָּרָא פְּרִי הַגֶּפֶן. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּבֵית הִלֵּל בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. יַיִן מִתְחַדֵּשׁ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. הָאֵשׁ אֵינוֹ מִתְחַדֵּשׁ בְּכָל שָּׁעָה.
Traduction
Selon Shammaï (538)Certaines éditions commencent ici le § 6., on devait dire la formule: ''qui a créé le bruit de la vigne'' (aussi au passé); et selon Hillel ''qui crée (au présent) le fruit de la vigne''; pourquoi n’emploie-t-on pas la même formule que celle de la lumière dite le samedi soir? -C’est que le vin se renouvelle chaque année (il y a chaque fois une nouvelle création actuelle), mais le feu ne se renouvelle pas à chaque instant (il existe toujours en principe et l’on ne rappelle que la création);
Pnei Moshe non traduit
פיסקא ב''ש אומרים שברא וכו' ופריך א''כ על דעתיה דב''ש יאמרו אשר ברא פרי הגפן וכו' דלדידהו ברא הוא דוקא לשעבר ומשני שאני יין שהוא מתחדש וכו' ושייך בו ג''כ לשון בורא שהוא בורא תמיד אבל האש אינו מתחדש אלא כך היה בתחלת הבריאה כדלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source