אָכַל דְּמַאי. הֲדָא אָֽמְרָה אָכַל פֵּירוֹת סָפֵק נִיתַקְּנוּ סָפֵק לֹא נִיתַקְּנוּ מְזַמְּנִין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אַחֲוֵי דְּרִבִּי בְּרֶכְיָה. בְּשָׁעָה שֶׁגָּֽזְרוּ עַל הַדְּמַאי רוֹב עַמֵּי הָאָרֶץ הָיוּ מַכְנִיסִין לְבָתֵּיהֶן. וַיי דָא אָֽמְרָה דָא כּוּתִי מְזַמְּנִין עָלָיו. וְאָהֵן כּוּתִי לָאו סָפֵק הוּא. אָמַר רִבִּי אַבָּא תִּיפְתָּר כְּמַן דָּמַר כּוּתִי כְגוֹי דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר כמאן דמר כותי כישראל כצ''ל. מתני' כהאי מ''ד אתיא דס''ל כותי כישראל הוא דפלוגתא דתנאי היא. דתניא כותי כגוי דברי ר' רשב''ג אומר כותי כישראל לכל דבר:
דא. מזה למדנו דקתני כותי מזמנין עליו ואהן כותי לאו ספק הוא בתמיה דודאי כותי ספק מעשר ספק אינו מעשר א''נ ספק כגוי הוא או ספק ישראל ואפ''ה מזמנין עליו וה''ה בספק פירותיו של בעל הבית:
ויי דא אמרה. ומהיכן שמענו האי דינא דספק דקאמרת:
אמר רבי שמעון. לא היא דמהכא לא שמעינן מידי דשאני דמאי דבשעה שגזרו על דמאי רוב עמי הארץ היו מכניסין לבתיהן כלומר שהיו מכניסין לבית שהבית קובע למעשר ורוב עמי הארץ היו נזהרין להכניס לבתיהן כדי שיהו נקבעין למעשר והיו מעשרין וכיון דרוב עמי הארץ מעשרין היו לפיכך הקלו בדמאי אבל ספק נתקן ספק לא נתקן בפירות של בעל הבית בעצמו לא מצינן למילף מדמאי:
אכל דמאי. דקתני במתני' דמזמנין עליו אע''ג דהוא ספק מעושר ספק טבל א''כ הדא אמרה דאף באכל פירות שלו וספק אם נתקנו אם לא נתקנו מזמנין עליו:
רִבִּי זְעוּרָא בְּעִי אִילֵּין שָׁלֹשׁ קְרוּיוֹת מַה אַתְּ עֲבִיד לוֹן. כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת. אוֹ כִשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אִין תַּעַבְדִּינוּן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת. הָרִאשׁוֹן מְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. וְהָאַחֲרוֹן בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה. וְהָאֶמְצָעִי אֵינוֹ מְבָרֵךְ כָּל עִיקָּר. אִין תַּעַבְדִּינוּן כִּשְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אֲפִילוּ הָאֶמְצָעִי מְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְדַּימִי לֹא לָֽמְדוּ בִּרְכַּת הַתּוֹרָה מִבִּרְכַּת הַמָּזוֹן אֶלָּא לְרַבִּים. 53a וְאִם לְרַבִּים אֲפִילוּ בֵינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ לֹא יְבָרֵךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּ מָרִי אַחֲוֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי עֲשָׂאוּהָ כִּשְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה. מַה שְׁאָר כָּל הַמִּצְוֹת טְעוּנוֹת בְּרָכָה. אַף זוּ טְעוּנָה בְרָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבא מרי. אי משום הא לא קשיא דעשאוה כשאר כל מצות של תורה דלא יהא קורא בתורה אלא כשאר כל המצות שטעונין ברכה אף זו טעונה ברכה כי קא מיבעיא ליה לר' זעירא לאותן שלשה שתקנו לקרות בתורה מהו לענין ברכה אם אחד מוציא את כולן ולא איפשיטא הבעיא:
לא למדו ברכת התורה מברכת הזימון אלא לרבים. בתמיה דלדידך דאת בעי אם מדמינן להו לשלשה שאכלו כאחת דחייבין בזימון הן ולענין אם אחד מברך בשביל כולן והשתא וכי נימא נמי ואם לרבים הוא דלמדו לברכת התורה מזימון אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלומר אפי' ברכה כלל לא יברך כשקורא בתורה בפני עצמו בתמיה דהא דוקא בקריאת התורה ברבים אתה רוצה ללמוד מברכת הזימון וא''כ ברכת התורה ליחיד מניין:
אין תעבדינון כג' שאכלו זה בפני עצמו וכו'. או דנימא דמדמינן להו לאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' צריך לברך בפני עצמו וה''נ אף האמצעי מברך לפניו ולאחריו דהשתא הוו אינהו כל אחד ואחד בפני עצמו כמו דהתם ואינן בכלל דאמרו שם הפותח והחותם וכו' ומהו:
אין תעבדינון כשלשה שאכלו כאחת. דאם מדמינן להו לשלשה שאכלו ביחד וא''כ הואיל וכאן וכאן לשלשה הוא דתקינו מן הסברא היה לנו לומר דמדמינן להו לגמרי לשלשה שאכלו כאחת וכמו דהתם אחד מברך לכולן ה''נ בדין היה שיהא אחד מברך בשביל כולן אלא דמכיון שלמדנו בין לברכה שלפניה בתורה ובין לברכה שלאחריה ממזון וכדרבי וא''כ הואיל דאי אפשר כאן שיהא הראשון מברך לפניה ולאחריה דהא אכתי שנים בעו למיקרי ובימי חכמי המשנה לא היו נוהגין כל א' וא' לברך לפניה ולאחריה כדתנן בריש פ''ד דמגילה הפותח והחותם וכו' ועל כרחך דכך הוא דנימא דהראשון מברך ברכה ראשונה שלפניה והאחרון הוא דמברך ברכה אחרונה דלא סגי בלאו הכי כדאמרן אלא שהאמצעי אינו מברך כל עיקר דיוצא הוא בברכה שלפניה מן הראשון ובברכה שלאחריה מן האחרון וכעין דין ברכת הזימון:
אילין שלשה קרויות. מה שתיקן עזרא שיהו קורין שלשה בני אדם בתורה במנחה בשבת וכן בשני וחמישי ובעי ר''י השתא דלמדנו לברכה בתורה ממזון מה את עביד לון כלומר לאיזה דין ממזון את מדמי להון אם כשלשה שאכלו כאחת או דמדמינן להו כשלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' וכלומר לא כשלשה כאחת שמזמנין ואחד מברך לכולן אלא כמו אלו שאוכלין בפני עצמן וכל א' וא' מברך בפני עצמו וכדמפרש ואזיל להנ''מ מן הבעיא:
משנה: נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן. עַד כַּמָּה מְזַמְּנִין עַד כְּזַיִת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד כְּבֵיצָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד כזית. וכן הלכה ולא כר' יהודה דאמר עד כביצה:
וקטנים. בהו איכא פלוגתא דרבוותא דאיכא דסברי דדוקא קטנים שאין יודעים למי מברכין אבל קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ואיכא דסברי דלא אמרו קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אלא בבן י''ג שנה ויום אחד שלא הביא ב' שערות וזהו נקרא קטן פורח אבל בבציר מהכי אין מזמנין עליו ואפי' יודע למי מברכין ובגמרא מפרשינן לה. ובנשים יש סוברין שמזמנות לעצמן וכן עבדים מזמנין לעצמן אבל נשים עם עבדים לא משום פריצותא:
מתני' נשים. אפי' עם בעליהן אין מזמנין עליהן שאין חברתן נאה ועבדיס משוס פריצותא דשטופי זימה הן:
שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת בְּעָא קוֹמֵי רַב. וְאִית דְּאָֽמְרִין בְּעוּן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת. תִּשְׁעָה פַת וְאֶחָד יֶרֶק. אָמַר לָהֶן מְזַמְּנִין. שְׁמוֹנֶה פַת וּשְׁתַּיִם יֶרֶק אָמַר לוֹן מְזַמְּנִין. שִׁבְעָה פַת וּשְׁלֹשָׁה יֶרֶק אָמַר לוֹן מְזַמְּנִין. רִבִּי אֲבִינָא בְּעִי מֶחְצָה לְמֶחְצָה מַהוּ. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא עַד דַּאֲנָא תַמָּן אִצְרִכַת לִי מַיצְרִי לִי מִינָךְ לָא שַׁלְתֵּיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עד דאנא תמן אצרכת לי. בעוד שהייתי בבבל קודם שעליתי לכאן הוה קמיבעיא לי ג''כ כמו דמספקא לך:
מיצרי לי מינך לא שאלתיה. ועכשיו מצר לי הדבר יותר ממך על אשר לא שאלתיו לר' שמואל בר שילת או לרב גם משאלה זו מחצה על מחצה אם מצטרפין:
מֵאֵימָתַי עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. רִבִּי אֲבִינָא אֲמַר אִיתְפַּלְּגוּן רַב חוּנָא וְרַב יְהוּדָה תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. חַד אָמַר כְּדֵי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ טִיב בְּרָכָה. וְחָרָנָא אָמַר שֶׁיְּהֵא יוֹדֵעַ לְמִי הוּא מְבָרֵךְ. אֲמַר רִבִּי נָסָא כַמָּה זִימְנִין אֲכָלִית עִם רִבִּי תַּחְלִיפָא אַבָּא וְעִם אֲנִינִייָא בַּר סִיסַיי חֲבִיבִי וְלָא זְמַנִּין עָלַי עַד שֶׁהֵבֵאתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שיהא יודע טיב ברכה. אע''פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך:
ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. עד שהי' ידוע להם שיש בי סימני גדלות ולא רצו לסמוך על הא דלעיל דאין מדקדקין בקטן:
תַּנִּי קָטָן וְסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. אָמַר רִבִּי יוּדָן כֵּינִי מַתְנִיתָא קָטָן לְסֵפֶר תּוֹרָה עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. חדא ברייתא קטן וספר תורה עושין אותו סניף ומפרש ר' יודן כיני מתניתא כך צריך לשנות בברייתא קטן לס''ת לקריאת התורה עושין אותו סניף שעולה למנין שבעה:
רִבִּי בְּרֶכְיָה אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי בְּמַה דְּבָרִים אֲמוּרִים תַּמָּן קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיפִין לַעֲשָׂרָה. וָמַר אַף הָכָא עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לִֹשְלֹשָׁה. מַה תַּמָּן שֶׁמַּזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. כַּאן שֶׁאֵין מַזְכִּירִין אֶת הַשֵּׁם לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר לֵיהּ וְהָא אֵינוֹ כָּל שֶׁכֵּן. תָּמַּן עַל יְדֵי שֶׁהֵן אוֹמְרִים אֶת הַשֵּׁם עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף. וְכַאן שֶׁאֵין קוֹרִין אֶת הַשֵּׁם אֵין עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בעא קומי ר' יוסי. על הא דלעיל דמחלקינן בקטן ממש בין עשרה דעושין אותו סניף ובין שלשה דאין מצרפין אותו והקשה ר' יעקב על זה:
כמה דברים אמורים תמן וכו'. כלומר כמו דאת אמר התם גבי עשרה דעושין אותו סניף ואומר אף הכא גבי שלשה דעושין [אותו] סניף דהא ק''ו הוא דמה תמן בעשרה שמזכירין את השם בזימון ואפ''ה עושין את הקטן לסניף כאן בשלשה שאין מזכירין את השם לא כל שכן:
והא אינו כל שכן. כלומר דמהדר ליה ר' יוסי דהא לא הוי כ''ש דאדרבה איפכא מסתברא דהתם על ידי שהן רוצין להזכיר את השם התירו להן ע''י הדחק לצרף להקטן כדי שיזכירו את השם אבל בשלשה שאין כאן הזכרת השם לא התירו לצרף להקטן:
הלכה: רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵי בֶּן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ סְנִיף לַעֲשָׂרָה. וְהָתַנִּי אֵין מְדַקְדְּקִין בְּקָטָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי קַייְמָא רִבִּי סִימוֹן רִבִּי חֲנִינָא רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי לִשְׁנֵי קְטַנִּים נִצְרְכָה. שֶׁאִם הָיָה קָטָן עוֹשִׂין אוֹתוֹ 53b סָפֵק. סָפֵק עוֹשִׂין אוֹתוֹ וַדַּאי. רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי תִּשְׁעָה נִרְאִין כַּעֲשָׂרָה מַה מְזַמְּנִין מְסוּייָמִין. אֶלָּא אֲפִילוּ קָטָן בֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מסוימין. אסוקי מילתא היא כלומר דינן כמו שהיו כאן עשרה מסוימין הואיל ונראין כעשרה ומזמנין בשם:
אלא אפי' קטן ביניהן. כלו' ולא עוד אלא אפי' קטן ביניהן כיון שנראין כעשרה מצרפין אפי' להקטן כמו דאמרינן דקטן עושין אותו סניף לעשרה:
ספק עושין אותו ודאי. כלומר אע''פ שספק הוא עושין אותו כודאי גדול ומצטרף לזימון והיינו דקתני אין מדקדקין בקטן. תשעה נראין כעשרה מה מזמנין. אם היו תשעה תכופין יחד ומתוך כך אין להבחין בהן ונראין הן כעשרה מה מזמנין אם דינן כעשרה ומזמנין בשם או לו:
לשני קטנים נצרכה. לשני קטנות הוא דקאמר התם כלומר לאו אקטן ממש דרישא קאי אלא בקטן שלא הגיע לכלל גדלות ועדיין בשני קטנות הוא כדמפרש ואזיל שאם היה קטן עושין אותו ספק ספק עושין אותו ודאי כלו' שאם היה זה הקטן שעושין אותו ספק אם הגיע לכלל גדלות או לא וכגון שצמחו בו ב' שערות אבל עדיין אינו ניכר בהן סימני גדלות שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן שזהו שיעורן ובכל הדינים מחשבינן ליה כספק אבל כאן לענין להצטרף לזימון אמרינן:
קיימה ר' סימון. בשם ריב''ל להך ברייתא:
והתני אין מדקדקין בקטן. בתוספתא פ''ה תני קטן שיכול לאכול כזית מזמנין עליו ושאין יכול לאכול כזית אין מזמנין עליו ואין מדקדקין בקטן קס''ד דארישא קאי ואפי' קטן ממש אין מדקדקין בו לידע אם בוודאי יכול הוא לאכול כזית או לא דבסתם קטן קאמר דאין מדקדקין ומזמנין עליו אלמא דאפי' לשלשה מצטרף דבהכי איירי התם דקתני מזמנין וקשיא לריב''ל דקאמר דוקא לעשרה עושין אותו סניף אבל לא לשלשה:
גמ' קטן עושין אותו סניף לעשרה. אעפ''י שאמרו קטן אין מזמנין עליו אבל לזימון עשרה עושין אותו סניף ומצטרף עמהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source