Berakhoth
Daf 51b
רִבִּי אַבָּא בְּשֵׁם רַב הוּנָא רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה שְׁלֹשָׁה חוֹבָה שְׁנַיִם רְשׁוּת. אָֽמְרָהּ רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי יָסָא. אָמַר לֵיהּ אֲנִי אֵין לִי אֶלָּא מִשְׁנָה שְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת חַייָבִין לְזַמֵּן. רַבָּנָן דְּהָכָא כְּדַעְתּוֹן. רַבָּנָן דְּהָתָם כְּדַעְתּוֹן. שְׁמוּאֵל אָמַר שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ דִּינָן דִּין אֶלָּא שֶׁהוּא נִקְרָא בֵּית דִּין חָצוּף. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרַוֵּיהוֹן אָֽמְרִין אֲפִילוּ שְׁנַיִם שֶׁדָּנוּ 51b אֵין דִּינָן דִּין.
Traduction
R. Aba dit, au nom de R. Houna, et R. Zeira, au nom de R. Aba bar-R. Jérémie: Trois personnes réunies sont obligées de prier ensemble; mais, pour deux, c’est facultatif. R. Zeira le répéta devant R. Yossé, qui dit que nous n’avons qu’à suivre le texte de la Mishna: ''Trois personnes, dit-elle, qui ont mangé ensemble doivent prier en commun (468)La discussion au sujet de la convenance de prier en commun dépend de cette autre discussion: un arrêt prononcé par 2 juges est-il valable ou non?''; chaque rabbin reste conséquent avec lui-même: Celui d’ici (R. Yossé), avec les Palestiniens; ceux de là bas (R. Houna et R. Aba), avec les Babyloniens. Au sujet de ces nombres, Samuel dit que le jugement de deux personnes est valable (469)Dès lors, ils devraient former un ensemble. V. (Sanhedrin 1, 1). B., ibid., fol. 3.; mais c’est un acte impudence de juger à deux (au lieu d’être au moins à trois). R. Yohanan et Resh-Lakish disent tous deux que le jugement de deux personnes n’est pas valable (470)Il en est de même pour l'action de grâce..
Pnei Moshe non traduit
שלשה חובה. מילתא באנפי נפשה היא ודינא קמ''ל דזימון בשלשה חובה הוא ובשנים רשות הוא ואם רצו לזמן מזמנין:
אני אין לי אלא משנה. כלומר מן המשנה שמענו דלא היא כדקאמרת דשנים רשות דהא דקתני שלשה שאכלו וכו' ומשמע דוקא שלשה הא שנים לא:
רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון. ומפרש הש''ס דכלהו לשיטתייהו אזלי רבנן דהכא והיינו ר' ייסא דהשיב לר' זעירא דדייקינן מן המשנה שלשה דייקא אבל שנים אין מזמנין לשיטת רבנן דהכא הוא והיינו ר' יוחנן וריש לקיש דהם רבנן דא''י וסבירא להו לקמן דכל היכא דתני במתני' שלשה בדוקא הוא ורבנן דהתם והיינו ר' אבא ור''ז שעלו מבבל לשיטתייהו דרבנן דהתם אזלי והיינו שמואל דלקמיה:
שמואל אמר. דאמר שמואל בפ''ק דסנהדרין בהלכה א' שנים שדנו דיניהן דין והא דקתני במתני' התם דיני ממונות בשלשה היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפי'. שנים שדנו דיניהם דין וה''ה הכא דלכתחילה קתני במתני' דשלשה בעינן לזימון ואז חובה עליהן אבל בדיעבד אפי' שנים אם רוצין לזמן מזמנין:
ר' יוחנן ור''ל תרויהון אמרי. התם אפי' שנים שדנו כלו' אפי' בדיעבד שכבר דני אין דיניהן דין דשלשה דקתני במתני' התם בדוקא וה''נ שלשה דוקא אבל שנים אפי' אם רצו לזמן אין מזמנין:
רַב הוּנָא אָמַר שְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִתְעָֽרְבוּ מְזַמְּנִין. רַב חִסְדָּא אָמַר וְהֵן שֶׁבָּאוּ מִשָּׁלֹשׁ חֲבוּרוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זֵירָא וַחֲבוּרָתֵיהּ וְהֵן שֶׁאָֽכְלוּ שְׁלֹשָׁה כְּאַחַת. רִבִּי יוֹנָה עַל הֲדָא דְּרַב חוּנָא הִטְבִּיל שָׁלֹשׁ אֵיזוֹבוֹת זֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְנִתְעָֽרְבוּ מַזֶּה בָהֶן. רַב חִסְדָּא אָמַר וְהֵן שֶׁבָּאוּ מִשָּׁלֹשׁ חֲבִילוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא וַחֲבוּרָתֵיהּ וְהֵן שֶׁהִטְבִּיל שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת. אִין תֵּימַר אֵין לְמֵידִין אֵזוֹב מִבְּרָכָה. וַאֲנָן חֲזִינָן רַבָּנָן קַייָמִין בְּסוּכָּה וְיַלְפִין מִטִּיט הַנָּרוּק. כְּיַי דְתַנִּינָן תַּמָּן הִרְחִיק אֶת הַסִּיכּוּךְ מִן הַדְּפָנוֹת שְׁלֹשָׁה טְפָחִים פְּסוּלָה. הָא פָּחוֹת מִיכַּן כְּשֵׁירָה. מַהוּ לִישָׁן תַּחְתָּיו. הָתִיב רִבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְיָשׁוּב הֲרֵי טִיט הַנָּרוּק מַשְׁלִים בְּמִקְוֶה וְאֵין מַטְבִּילִין בּוֹ. אַף הָכָא מַשְׁלִים בְּסוּכָּה וְאֵין יְשֵׁינִין תַּחְתָּיו.
Traduction
R. Houna dit que trois hommes qui ont mangé chacun isolément et qui se sont ensuite rapprochés prient en commun. Cela a lieu, ajoute R. Hisda, s’ils arrivent de trois sociétés déjà disposées pour prier ensemble. Selon ce que nous savons d’ailleurs de R. Zeira et de ses compagnons (R. Yossé, et R.Yohanan et Resh-Lakish), il faut que trois hommes aient mangé ensemble pour la récitation commune (il ne leur suffit pas de se réunir après le repas). R. Yona dit: il résulte de l’avis de R. Houna (contesté par d’autres) que si l’on a trempé isolément trois hysopes (dans l’eau de lustration ou des cendres provenant du sacrifice du péché (471)(Nb 19)., et qu’ensuite ils se mêlent, le cohen peut pourtant s’en servir pour faire l’aspersion. D’après R. Zeira et ses compagnons, il faut avoir trempé les trois d’un coup; et, d’après R. Hisda, ils peuvent provenir de trois paquets séparés. On ne saurait objecter qu’il n’y a pas lieu de comparer les règles de l’hysope à celles précitées des prières, car nous voyons bien les rabbins, lorsqu’ils s’occupent de la suka (tente des Tabernacles), déduire d’un autre sujet une règle concernant l’argile bourbeuse. En effet, on a enseigné à Babylone (472)B., (Suka 16b), ibid., ch. 1, § 7 (10). que, si l’on exhausse le toit des murs de la suka, au point de laisser un intervalle de trois mains de largeur, elle est impropre au service; mais s’il y a moins de distance, cela suffit. Peut-on aussi y dormir? R. Isaac ben-Elishob répond à cette question par une comparaison: on compte l’argile bourbeuse, dit-il (qui sert à boucher les fentes d’une baignoire), avec l’épaisseur (pour compléter la mesure de 40 saas), mais on ne peut pas y prendre de suite un bain de purification légale (elle est considérée encore comme incomplète); de même, pour la suka (tente) la diminution de l’intervalle suffit à la parfaire, mais non pour y dormir (donc, la déduction réciproque à lieu).
Pnei Moshe non traduit
שלשה שאכלו זה בפני עצמו וכו' ונתערבו. כלומר שכל אחד מהשלשה אכלו בחבורה אחת וכדמפרש רב חסדא והן שבאו משלשה חבורות ועכשיו נתערבו יחד אלו השלשה שבאו מן החבורות ונעשו חבורה אחרת משלשה חייבין הן לזמן:
על דעתיה דרבי זעירא וחבורתיה והן שאכלו שלשה כאחת. כלומר משום דרב חסדא סתמא קאמר הלכך מסיים הש''ס דעל דעתיה דר' זעירא וחברותיה דלעיל והיינו ר' ייסא דהשיב לו דשלשה דמתני' דוקא הוא וא''כ חבורות דקאמר רב חסדא נמי הכי הוו דדוקא שבאו מחבורות של שלשה שלשה שאכלו כאחת דהואיל ונתחייבו בזימון בשעה שאכלו ג' כאחת הלכך כשעמד אחד מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחת חייבין הן לזמן לפי שכבר הוקבעו בחובת זימון בתחלה:
ר' יונה על הדא דר' הונא. כלומר ר' יונה אמר על הדא דקאמר רב הונא בדין הזימון למדין אנו מזה גם למקום אחר לדין הזייה דמי חטאת:
הטביל שלשה איזובות. בפ' י''א דפרה תנן מצות אזוב שלשה קלחים ובהם שלשה גבעולים. כלומר שלשה שרשים ובהן ג' גבעולים גבעול לכל קלח דילפינן לקיחה לקיחה מאגודת אזוב דפסח מצרים מה להלן שלשה דאין אגודה פחות משלשה אף כאן שלשה. והשתא קאמר דאם הטביל שלשה אגודות של אזוב לכל אחד בפני עצמו כדי להזות בהן:
ונתערבו. מאלו הג' אגודות נלקחו מכל אגודה ואגודה אחת מהן ונצטרפו לאגודה אחת מזה בהן ואינו צריך להטביל במי חטאת פעם שניה לפי שכבר ראוין להזייה הן מטבילה הראשונה:
רב חסדא וכו'. וכלומר ולרב חסדא בעינן שיהו באין מג' אגודות ולדעתיה דר''ז וחבורתי' שיהא בכל אגודה ואגודה שלשה גבעולין והוא שהטבילן בראשונה כאחת דאז נראו כבר להזייה וכמו דאמרינן לענין חובת זימון וה''ה דילפינן למצות הזייה באזוב:
אין תימר אין למדין אזוב מברכה. כלומר וכי תימא דמה ענין דין מצות אזוב ללמוד מברכות הזימון:
ואנן חזינן. כלומר הא לאיי דילפינן אזוב מברכה דהא אנן חזינן דרבנן קיימין בדין דסוכה וילפין מדין טיט הנרוק בדין המקוה כדלקמיה:
כהאי דתנינן תמן. בפ' קמא דסוכה הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחם פסולה דאויר פוסל בשלשה הא פחות מכאן כשירה דאמרינן לבוד ומצטרף האויר ג''כ לשיעור הסוכה:
מהו לישן תחתיו. ומיבעיא לן התם מהו לישן תחתיו מי אמרינן מכיון דמצטרף לשיעור סוכה מותר לישן תחתיו או לא:
התיב. והשיב ר' יצחק בן אלישב הרי טיט הנרוק שהוא רך וראוי להריקו מכלי אל כלי דמשלים במקוה לארבעים סאה ואפ''ה אין מטבילין בו כדתנן בפ''ז דמקואות אלו מעלין את המקוה שמשלימין לשיעור המקוה השלג והברד והגליד והכפור והמלח וטיט הנרוק וקתני דמשלימין הן אבל הטובל בהן לא עלתה לו טבילה:
אף הכא. באויר פחות מג' משלים הוא לשיעור הסוכה אבל אין ישינים תחתיו אלמא דילפינן מצות סוכה מדין טבילת מקוה וה''ה דילפינן מצות טבילה באזוב מדין דהכא בברכה. וביקש אחד מהן לילך לו. והרי הוא נתחייב בזימון:
Berakhoth
Daf 52a
שְׁלֹשָׁה שֶׁאָֽכְלוּ כְּאַחַת וּבִקֵּשׁ אֶחָד מֵהֶן לֵילֵךְ לוֹ רַב אָמַר יְבָרֵךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה וְיֵלֶךְ לוֹ. אֵי זוּ הִיא בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה. דְּבֵית רַב אָֽמְרוּ זוּ בִּרְכַּת הַזִּימּוּן. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל. רִבִּי חֶלְבּוֹ רַב חָנָן בְּשֵׁם רַב זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל. הָתִיב רַב שֵׁשֶׁת וְהָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה חַייָבִין בְּבִרְכַת הַזִּימּוּן. 52a אִין תֵּימַר בִּרְכַּת זִימוּן רִאשׁוֹנָה נִתְנֵי אַרְבָּעָה. אַשְׁכְּחָן תַּנִּי אַרְבָּעָה. אִין תֵּימַר זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל קַשְׁיָא. אִין תֵּימַר זוּ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. לֵית אַתְּ יָכִיל. שַׁנְייָא דְּאָמַר רַב חוּנָא מִשֶּׁנִּיתְּנוּ הֲרוּגֵי בֵיתָר לִקְבוּרָה נִקְבְּעָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. הַטּוֹב שֶׁלֹּא נִסְרְחוּ וְהַמֵּטִיב שֶׁנִּיתְּנוּ לִקְבוּרָה. אָמַר רַב חוּנָא תִּיפְתָּר כְּרִבִּי יִשְׁמָעְאֵל דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב דְּבַר תּוֹרָה דִּכְתִיב וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ וּבֵרַכְתָּ זוּ בִּרְכַּת הַזִּימּוּן. אֶת י֨י אֱלֹהֶיךָ זוּ הַזָּן אֶת הַכֹּל. עַל הָאָרֶץ זוּ בִּרְכַּת הָאָרֶץ. הַטּוֹבָה זוּ בִּרְכַּת בּוֹנֵה יְרוּשָׁלַיִם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן. אֲשֶׁר נָתַן לָךְ זֶה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.
Traduction
Si à la suite d’un repas fait par trois hommes réunis, l’un d’eux veut s’en aller (sans pouvoir attendre que les autres aient achevé), il doit, selon l’école de Rav, dire la première bénédiction. Qu’entend-on par-là? Les rabbins disent que c’est l’invitation à l’action de grâce; R. Zeira dit, au nom de R. Jérémie, que c’est la première section, et c’est aussi ce que dit R. Helbo au nom de R. Hanan. R. Sheshet fit une observation et dit: N’y a-t-il pas un enseignement qui s’y oppose? Si de 2 ou 3, est-il dit, un seul individu ne sait pas réciter de mémoire toute l’action de grâce (et dit la 1ère section seulement), l’un dit la seconde section et aun autre la troisième, afin de remplir l’obligation de la récitation, sans qu’il soit question d’une quatrième; or, si l’invitation forme la première section spéciale, on devrait parler de quatre? -En effet, il se trouve parfois qu’il soit question d’une quatrième personne. On a donc enseigné qu’il y en a quatre. -Mais si la première bénédiction comprend l’invitation et la première section, comment retrouver ce nombre? Et l’on ne peut pas supposer qu’il s’agisse pour la quatrième de la section finale (ha-métib), car celle-ci diffère des autres en ce qu’au lieu d’avoir été établi par la Loi, elle l’a été postérieurement par les rabbins; puisque R. Houna dit (473)Cf. ci-dessus, (1, 8). (Taanit 4, 8) (f. 6 a). que lorsque les israélites morts au siège de Betar furent enterrés, on établit ladite section, et l’on dit de Dieu qu’il est bon, parce que les cadavres ne se décomposèrent pas; et il fait le bien, parce qu’on a pu les enterrer (comment donc expliquer ce chiffre quatre?) Cela peut s’expliquer, dit R. Hana par l’avis de R.Ismaël, qui nous apprend que la dite section est indiquée par allusion dans le Pentateuque; car il est dit (Dt 8, 18): Lorsque tu auras mangé et que tu seras rassasié, tu béniras; cette partie correspond à l’invitation de l’action de grâce; les mots suivants: L’Eternel ton Dieu, répondent à la première bénédiction; le fragment de ce verset: pour le pays, répond à la seconde, le mot bon à la troisième, ainsi qu’il est dit aussi: cette bonne montagne le Liban (Dt 3, 25), et enfin le terme: Qu’il t’a donné, représente la bénédiction finale.
Pnei Moshe non traduit
יברך ברכה ראשונה. ואח''כ ילך לו ופליגי מה היא הברכה ראשונה. דבית רב אמרי זו ברכת הזימון. נברך שאכלנו משלו ואחר שיאמרו לזה יכול הוא לילך לדרכו:
זו הזן את הכל. וצריך שישב עד שיאמר כל ברכת הזן ואח''כ ילך לו וכן רבי חלבו בשם רב קאמר כר' זעירא:
התיב רב ששת. על דבית רב דקאמרי ברכה ראשונה ברכת הזימון והא האי מתניתא פליגי כדמסיים ואזיל:
שנים ושלשה חייבין בברכת הזימון. א''נ המזון גרסינן. כלומר שנים ושלשה בני אדם שאכלו ואין אחד מהן יודע לברך ברכת המזון כולה אלא אחד יודע ברכה ראשונה והשני יודע ברכה שנייה ושלישית ואינו יודע ברכה ראשונה או שאחד יודע לברך ברכה ראשונה ואחד יודע לברך ברכה שנייה ואחד יודע לברך ברכה שלישית חייבין לברך ברכת המזון לפי שאפשר לברך כל אחד ואחד מהן ברכה אחת שהוא יודע ונמצאת ברכת המזון כולה משנים מהם או משלשתן:
הא ארבעה לא. כלומר אלמא דשמעינן מינה דברכת המזון עם ברכת הזימון אינה אלא שלש ברכות בלבד ולפיכך אינה נחלקת אלא לשלשה אנשים בלבד ומשום הכי קתני שנים ושלשה ולא קתני ארבעה ואי איתא דברכת הזימון עד נברך הוא הוה אמר ארבעה וקשיא לדבית רב:
אשכח תני ארבעה. ומשני דבאמת אשכחן חדא ברייתא דקתני ארבעה ודבית רב אמרי כוותה:
אין תימר זו שם הזן את הכל קשיא. כלומר השתא דאשכחן ברייתא דתני ארבעה א''כ קשיא לאידך דקאמר ברכה ראשונה עד הזן את הכל היא דלדידיה לא הויא אלא ג' ברכות לשלשה בני אדם:
אין תימר זו הטוב והמטיב לית את יכיל שנייא היא וכו'. כלומר וכי תימא דאף למ''ד ברכה ראשונה מברכת הזימון עד ברכת הזן היא נמי ניחא דהאי ברייתא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב ומטיב הוא דקחשיב וא''כ אשכחן ד' ברכות לארבעה בני אדם הא ליתא דאי אתה יכול לומר כן דהא שנייא היא ברכת הטוב דמדרבנן היא וכדרב הונא דאמר משניתנו הרוגי ביתר לקבורה הוא דתקנו אותה וא''כ לא מצי התנא למיחשבה עם הני ברכות דאורייתא:
אמר רב חונה תיפתר כר' ישמעאל. כלומר אי משום הא לא קשיא דלעולם נימא ברכה ראשונה עד ברכת הזן היא וזימון לא נחשב לברכה בפני עצמה והא דקתני ארבעה עם ברכת הטוב והמטיב הוא דקחשיב ותיפתר כר' ישמעאל דס''ל מדאורייתא היא כדדריש לה מן הכתוב בתורה ואכלת ושבעת וכו' אשר נתן לך זה הטוב והמטיב:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source