רִבִּי חִייָא בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן זַיִת כָּבוּשׁ אוֹמֵר עָלָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ. 43a רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן יֶרֶק שָׁלוּק אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִדְבָרוֹ. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת. אֲבָל לֹא כְבוּשִׁין וְלֹא שְׁלוּקִין וְלֹא מְבוּשָּׁלִין אִם בְּעֵיינָן הֵן אָדָם יוֹצֵא בָּהֶן יְדֶי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר רִבִּי זְעִירָא מַאן יְדַע מַשְׁמַע מִן רִבִּי יוֹחָנָן יֵאוּת רִבִּי חִייָא בַּר ווָא אוֹ רִבִּי בִּנְיָמִן בַּר יֶפֶת. לֹא רִבִּי חִייָא בַּר ווָא. וְעוֹד מִן הֲדָא מִן מַה דַּאֲנָן חֲמִייָן רַבָּנָן רַבְרְבָיָא עָלוּן לְאַבְרִייָתָא וְנָ‍ֽסְבִין תּוּרמוּסִין וּמְבָ‍ֽרְכִין עֲלֵיהֶן בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה. וְתוּרְמוּסִין לָאו שְׁלוּקִין הֵן. אִין תֵּימַר שַׁנְייָא הִיא שֶׁאָ‍ֽמְרָה הַתּוֹרָה מְרוֹרִין תּוּרְמוּסִין כֵּיוָן שֶׁשָּׁ‍ֽלְקָן בָּ‍ֽטְלָה מָרָתָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי אָבוּן וְלֹא פְלִיגִין. זַיִת עַל יְדֵי שֶׁדַּרְכּוֹ לֵאָכֵל חַי אַף עַל פִּי שֶׁכָּבוּשׁ בְּעֵינוֹ הוּא. יֶרֶק כֵּיוָן שֶׁשָּׁ‍ֽלְקוֹ נִשְׁתַּנֶּה.
Pnei Moshe (non traduit)
זית כבוש. כמו שכובשין זתים במלח למתקן. וגרסי' להא לקמן בפ' כל שעה על מתני' ואלו ירקות שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח:
ירק שלוק. רבי בנימין פליג על דר' חייא בשם ר' יוחנן אלא דכך קיבל מר' יוחנן דשלוק נשתנה ברכתו ואומר עליו שהכל וה''ה לכבוש:
מתני'. דפסחים מסייע לר' בנימין בר יפת דקאמר משמיה דר' יוחנן דשלוק לאו כבעינו נחשב הוא ולא כר' חייא בר ווא דקאמר דכבוש כבעינו הוא דקתני התם דאין יוצאין בהן כבושין ולא שלוקין אלמא כבושין ושלוקין חד דינא אית להו ואם כבעינן היו נחשבין היה אדם יוצא בהן בפסח:
מאן ידע משמע מן ר' יוחנן יאות. מי הוא שיודע יותר בטוב לשמעתתא דר' יוחנן. ר' חייא בר ווא או ר' בנימן בר יפת לא ר' חייא בר ווא. כצ''ל וכן הוא בפסחים. כלומר דר''ז מתמיה על ר' שמואל דמחזק דברי ר' בנימין בר יפת משמיה דר' יוחנן וכי מאן ידע שפיר טפי לומר משמיה דר' יוחנן ודאי ר' חייא בר ווא דהוא היה תלמידו מובהק ודייק וגמר שמעתתי' מפומי' ולא כך ר' בנימין בר יפת. ועוד מן הדא. ראייה לדברי ר' חייא בר ווא משמיה דר' יוחנן ממה שאנו רואים לחכמים גדולים כשנכנסין להבראה א''נ להברות עצמן כדרך שלוקחין דבר מיעוט קודם הליכתן לבית מדרש והן לוקחין תורמסין ומברכין בפה''א:
ותורמסין לאו שלוקין הן. וכי לא שלוקין הן ואפ''ה בפה''א אלמא שלוק כבעינו הוא וא''כ אין ראיה מהך מתני' דפסחים דהא חזינן דהני רבנן רברביא לא עבדי כהאי מתני'. אין תימר שנייא היא שאמרה תורה מרורין. כלומר וכי תימא לעולם בעלמא שלוקין לאו כבעינן נחשבין כדמשמע מהאי מתני' והא דהני רבנן מברכי אתורמסין כמו שהיו בעינן שנייא היא הך מתני' מהאי דתורמסין דהתם היינו טעמא שהרי אמרה תורה מרורים וכיון שכבשן או שלקן בטלה מרירותא מינייהו והלכך אין אדם יוצא י''ח בהן אבל תורמס הוה כיון שהוא מר מאד וצריך לשלקו הרבה עד ז' פעמים ולפיכך נשאר ברכתו כמו שהיה בעינו שהרי על הרוב נשאר מר כמו שהיה מקודם:
תורמסין כיון ששלקן בטלה מרירתן. כלומר הא ליתא דתורמסין נמי כששלקין אותו הרבה נתבטל מרירותן ואפ''ה חזינן להני רבנן דלעולם היו מברכין עליהן בפה''א ואפי' כי נשלקו הרבה ע''כ ש''מ דטעמא דשלוקין לעולם כבעינן נחשבין הן לענין ברכה ודלא כר' בנימין בר יפת:
אמר ר' יוסי בר' אבון. מעיקרא לא קשיא על הני תרתי שמעתתא דר' יוחנן דלא פליגין ר' חייא בר ווא עם ר' בנימין בר יפת דהא דקאמר ר' חייא על זית כבוש הוא דקאמר שכן דרכו לאכול אותו כשהוא חי ולא מבושל והלכך אע''פ שכבוש הוא לא נשתנה מכמות שהוא בעינו ונשאר ברכתו עליו אבל הא דר' בנימין בר יפת בירק שכן דרכו להיות נשתנה ע''י שליקה והלכה ברכתו ממנו מכמו שהיה:
רִבִּי זְרִיקָן אָמַר רִבִּי זְעוּרָא בָּעֵי אֲהֵן דִּנְסַב תּוּרְמוּסֶא וּמְבָרֵךְ עִילוֹי וְנָפַל מִינֵיהּ מַהוּ מְבָ‍ֽרְכָה עִילוֹי זְמָן תִּנְייָנוּת. מַה בֵּינוֹ לְבֵין אַמַּת הַמַּיִם. אָ‍ֽמְרִין תַּמָּן לְכַךְ כִּיוֵּן דַּעְתּוֹ מִתְּחִילָּה. בְּרַם הָכָא לֹא לְכַךְ כִּיוֵּן דַּעְתּוֹ מִתְּחִילָּה. תַּנִּי רִבִּי חִייָא אֵין מְבָ‍ֽרְכִין עַל הַפַּת אֶלָּא בְשָׁעָה שֶׁהוּא פּוֹרֵס. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר ווָא הֲדָא אָ‍ֽמְרָה אֲהֵן דִּנְסַב עִיגּוּלָא וּמְבָרֵךְ עִילוֹי וְהָכָא לֹא אָתִי בְיָדֵיהּ צָרִיךְ מְבָ‍ֽרְכָה עִילוֹי זְמָן תִּנְייָנוּת. אָמַר רִבִּי תַּנְחוּם בַּר יוּדָן צָרִיךְ לוֹמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד. שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה.
Pnei Moshe (non traduit)
צריך לומר בשכמל''ו. על ברכה ראשונה שבירך שלא וכו':
והכא לא אתי בידיה. כלומר שכאן מיד לא נזדמן בידו לאכול כגון שנלקח ממנו וחזר ובא לידו אח''כ צריך לברך שנית:
אהן דנסב עיגולא. מי שלקח עיגול לחם א' ובירך עליו:
אלא בשעה שהוא פורס. לאכול הימנו אבל קודם שפורס לא שמא לא יזדמן לו אח''כ אותו הפת:
אמרין. שאני היא התם דלכך כוין דעתו מתחילה כשבירך והיה יודע דמיא אזלי ואתו ונתכוין על הכל שיבאו לפניו אבל הכא וכי היה יודע שיפול התורמוס ממנו שיתכוין לכך:
מה בינו לבין אמת המים. ומאי תיבעי לך לא יהא אלא כזה שעומד לשתות מאמת המים ומברך עליה ואע''ג דהני מיא אזלו והני אתו:
מהו מברכה. אם צריך לברך על האחר פעם שנית מי אמרינן דכיון דנפל מיני' הראשון אסח דעתיה או לא:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר אִיתְפַּלְגּוּן רִבִּי נְחֶמְיָה וְרַבָּנָן. רִבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. 43b וְרַבָּנָן אָ‍ֽמְרֵי מוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. אַתְייָא אִילֵּין פְּלוּגְווָתָא כְּאִינּוּן פְּלוּגְווָתָא. לֶפֶת רִבִּי חִינְנָא בַּר יִצְחָק וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אִימִּי חַד אָמַר לֶפֶת לָא פַת הָיְתָה. וְחָרָנָא אָמַר לֶפֶת לָא פַת הִיא עֲתִידָה לִהְיוֹת. יְהִי פִיסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים. רִבִּי יִרְמְיָה בְּרִיךְ קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְקַלְּסֵיהּ. מַה כְּרִבִּי נְחֶמְיָה שֶׁלֹּא לְעָרֵב רָאשֵׁי אוֹתִיוֹת. מֵעַתָּה הַמִּין הָאָרֶץ. עַל דַּעְתֵּיהּ רִבִּי נְחֶמְיָה הַבּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן. וְעַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנָן בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
מעתה. ופריך וא''כ יאמר ג''כ המן הארץ שלא לערב מ''ם דמן עם מ''ם דלחם ולא משני מידי:
וקלסיה. על שאמר המוציא ומתמה הש''ס ומה זה דעביד כר' נחמן ולא כרבנן וקאמר דהיינו טעמי' שלא לערב ראשי אותיות מ''ם דמוציא עם המ''ם דהעולם:
וחרנא אמר לפת לא פת היא עתידה להיות. שתצא כמות שהיא כמו הירק הזה וכמ''ד שהברכה היא על העתיד וכמו שנא' יהי פסת בר בארץ:
לפת. כלומר כל מיני ירקות נקראין לפת ודריש להתיבה דעל שם זה נקראו לפת לא פת היתה כלומר וכי לא פת היתה ג''כ יוצאת מן הארץ כמות שהיא כדרך הירק הזה שיוציא מן הארץ כמו שהוא וזה כמ''ד דעל שעבר היא ברכת הפת שכך היתה יוצאת מן הארץ קודם החטא:
ואתיין. אילין פלוגתייהו כאילין פלוגתא בפירושא דלפת:
ורבנן אמרי מוציא. דמוציא הוא דמשמע לשעבר כדכתיב אל מוציאם ממצרים וכבר הוציאם אבל המוציא להבא משמע כדכתיב המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים ובאותה שעה עדיין לא הוציאם וה''נ הרמז שעתיד להיות מוציא לחם ממש מן הארץ כדדריש לקמיה מיהי פסת בר בארץ שעתידה ארץ שתוציא גלוסקאות:
המוציא. כלומר לשעבר כדכתיב המוציא לך מים מצור החלמיש וה''נ הברכה על שעבר היא והיינו על זמן בריאת עולם שקודם שחטא אדם היתה הארץ מוציאה לחם ממש וכשחטא נגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם ונהפכה לתבואה וכדאמר בב''ר פ' ט''ו ואיתא נמי להא שם וזהו דקאמר אתיין אילין פלוגוותא וכו' כדלקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source