Berakhoth
Daf 39a
רִבִּי זְעוּרָא בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָא אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וּדִכְוָתָהּ אִם לֹא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. מַה אִם שְׁאֵלָה שֶׁהִיא מִדּוֹחָק אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אַזְכָּרָה שֶׁהִיא מֵרֵיוַח לֹא כָּל שֶׁכֵּן. 39a וְהָתַנִּי אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אֶבְדַּימִי אַחֲוֵי דְּרִבִּי יוֹסֵי בְּשֶׁלֹּא אָמַר בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
Traduction
R. Zeira, au nom de R. Houna, dit: Si l’on a omis de demander la pluie dans la neuvième bénédiction, on le fait dans la seizième, qui est une invocation générale; et, de même, si l’on a omis de faire mention de la pluie dans la seconde bénédiction, on peut la rappeler dans la seizième. En effet, si la demande, fait d’ordinaire comme l’expression d’un besoin, dans la section des saisons, peut se dire dans l’invocation générale, il en est à plus forte raison de même de la simple mention de tel attribut divin: ''qui fait répandre la pluie''. -Mais n’a-t-on pas enseigné que si l’on n’a pas demandé la pluie dans la neuvième bénédiction des saisons, ou si l’on n’a pas fait la mention des pluies dans la deuxième bénédiction, il faut recommencer? (il paraît donc qu’il ne suffit pas de les rappeler à la fin)? R. Abdimé, frère de R. Yossé, répond: Si l’on dit qu’il faut recommencer, c’est pour le cas où l’on n’en aurait pas parlé même dans la seizième bénédiction.
Pnei Moshe non traduit
לא שאל וכו' ודכוותה. בעיא היא אי נימא דכוותה נמי בהזכרה שאם לא הזכיר גשם בתחיית המתים שאומרה בשומע תפלה וקאמר הש''ס דמאי תיבעי לך ק''ו הוא:
מה אם שאלה שהיא מדוחק. כלומר הרי שאלה שהיא בקשה על הצורך והדוחק שהזמן צריך לגשמים ולפיכך תקנוה בברכת הפרנסה ואפ''ה אם לא אמרה במקום שתקנוה מהכי לאומרה בשומע תפלה וא''צ להחזירו אזכרה שהיא מריוח שאינה אלא דרך שבח למקום שמוריד הגשם בזמנו ואינה בקשה על הצורך והדוחק לכ''ש דמהני אם אומרה בשומע תפלה:
והתני. הא דלעיל לא שאל וכו' שמחזירין אותו וקס''ד דכשלא הזכירן במקום שתקנו אותן צריך הוא להחזיר ומשני ר' אבדימי דבשלא נזכר לאומרן בשומע תפלה קאמר שמחזירין אותו כדאמר ר' שמעון בר ווא לקמן בהלכה ג':
אֵיכַן הוּא חוֹזֵר. כִּדָּמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר ווָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן בְּרֹאשׁ חוֹדֶשׁ אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לָרֹאשׁ וְאִם לָאו חוֹזֵר לַעֲבוֹדָה. אַף הָכָא אִם עָקַר אֶת רַגְלָיו חוֹזֵר לְכַתְּחִילָּה.
Traduction
A quel endroit faut-il alors reprendre? De même que R. Simon, au nom de R. Yohanan, dit au sujet de la néoménie: si après avoir oublié la mention de cette solennité, on s’est déjà reculé (comme signe de retraite finale), il faut reprendre au commencement, et, si l’on n’a pas fini, il suffit de recommencer à la section consacrée au culte (pour y intercaler le paragraphe de la néoménie); de même, pour notre sujet de la pluie, si l’on s’est déjà retiré, il faut recommencer tout; sinon, il suffit de reprendre la seizième section (où on peut s’intercaler la demande des pluies).
Pnei Moshe non traduit
בראש חדש. אם לא הזכיר מעין המאורע אם עקר את רגליו וכו' ואם לאו חוזר לעבודה:
בשומע תפלה. כלומר חוזר לשומע תפלה ואומרה ואח''כ עבודה וכו':
בְּנִינְוֶה צָ‍ֽרְכוּן מִיעֲבֵד תַּעֲנִית בָּתַר פִּסְחָא. אֲתוּן שַׁייְלוּן לְרִבִּי אָמַר לוֹן רִבִּי לְכוּ וַעֲשׂוּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מַטְבֵּיעָהּ שֶׁל תְּפִילָּה. אֵיכַן הוּא אוֹמְרָהּ. רִבִּי יִרְמְיָה סָבַר מֵימַר אוֹמְרָהּ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב חוּנָא אִם לֹא שָׁאַל בְּבִרְכַת הַשָּׁנִים אוֹ שֶׁלֹּא הִזְכִּיר גְּבוּרוֹת גְּשָׁמִים בִּתְחִייַת הַמֵּתִים מַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה. וָמַר לוֹן רִבִּי לְכוּ וַעֲשׂוּ וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תְשַׁנּוּ מַטְבֵּיעָהּ שֶׁל תְּפִילָּה. עַל דַעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי אֵיכַן הוּא אוֹמְרָהּ. בְּשֵׁשׁ שֶׁהוּא מוֹסִיף. עַד כְּדוֹן צִיבּוּר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׁשׁ. יָחִיד שֶׁאֵין לוֹ שֵׁשׁ מְנַיִין אָמַר רִבִּי חֲנִינָא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב חוּנָא יָחִיד שׁוֹאֵל צְרָכָיו בְּשׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה וְאֵילּוּ צְרָכָיו הֵן.
Traduction
A Ninive (375)B., Taanit f. 14a. Ce n'est pas la capitale de l'Assyrie, observe Frankel mais Nave, une ville transjordanienne., on dut établir une fois un jour de jeûne spécial à la suite de Pâques (à cause du manque de la pluie, qui allait produire une famine). On alla consulter Rabbi (pour savoir à quel endroit de l’amida, il fallait intercaler cette invocation à Dieu, faite en été). Il leur répondit: Faites comme vous voudrez, pourvu que vous ne changiez pas la formule de la prière. A quel endroit cependant faut-il intercaler ce vœu? R. Jérémie était d’avis qu’il faut le dire dans la seizième bénédiction, ou invocation générale, R. Yossé leur rappela l’avis de R. Zeira, au nom de R. Houna: Si l’on n’a pas fait, dit-il, la demande des pluies dans la bénédiction des saisons, ou si on ne les a pas mentionnées dans la seconde, on les mentionne dans la seizième bénédiction. Comment donc à ce propos Rabbi dirait-il: ''Allez et priez, pourvu que vous ne changiez rien à la formule de la prière'' (c’est-à-dire: comme nous sommes en été, après Pâques, vous ne devez pas solliciter la pluie dans la bénédiction des saisons: or, comme il n’en faut pas parler dans cette bénédiction, il ne faudrait pas non plus, en ce cas spécial de jeûne, les mentionner dans la seizième). Mais alors où faut-il en parler, si on ne peut l’y intercaler, selon cette interprétation de R. Yossé? Dans les six bénédictions supplémentaires qu’on ajoute, le jour de jeûne, à la prière amida. Cette indication est suffisante pour ceux qui prient en assemblée publique, où l’on récite les six suppléments; mais comment fait le particulier qui ne dit pas ces additions? R. Hanina répond que R. Zeïra a dit, au nom de R. Houna: Le particulier exprime ses désirs dans l’invocation générale (16è), et le vœu de la pluie est aussi un désir.
Pnei Moshe non traduit
בנינוה. היו צריכין למיעבד תענית בשביל הגשמים והיה הזמן אחר הפסח:
לכו ועשו. התענית ובלבד שלא תשנו מטביעה של התפלה בענין השאלה ומפני שרבי אמר להם סתם ובלבד וכו' ונסתפקו בדבר והיה ר' ירמיה סבר מימר דהואיל והזמן עכשיו אינו לשאלת גשמים אלא שהם צריכין לכך והלכך יאמרו בשומע תפלה:
א''ל ר' יוסי לא כן וכו'. כלומר שהקשה לו הרי אמרו לעיל דבדיעבד אם לא אמר במקומו מהני הוא שיחזיר ויאמר בשומע תפלה אבל לכתחילה לא והרי אמר להן רבי ובלבד שלא תשנו ממטבע של תפלה והיכי קאמרת דלכתחילה יאמרו בשומע תפלה:
על דעתיה דר' יוסי איכן הוא אומרה. דודאי בברכת השנים כמו שנוהגין בזמן גשמים לא אמר להן רבי שיאמרו עכשיו אחר הפסח ואם לא בשומע תפלה היכן יאמרו:
בשש שהוא מוסיף. באלו שש ברכות שמוסיפין בתעניות שם יכללו גם לשאלת גשמים:
עד כדון צבור שיש לו שש. עד כאן בציבור שהם נוהגין באלו שש ברכות אבל יחיד שמתפלל בפני עצמו בזמן תעניות לא תקנו לו השש ברכות:
מנין. כלומר ובאיזה מקום הוא מזכיר באותו הזמן לשאלת גשמים וקאמר ר' חנינא לא כן אמר וכו' בפרק דלעיל בהלכה ד' דיחיד שואל צרכיו בשומע תפלה ואילו נמי צרכיו הן ואפי' לר' יוסי דהקשה לר' ירמיה על שאמר שיאמרו בשומע תפלה דוקא לצבור הוא דאמר אבל יחיד הואיל וצרכיו הן יאמר בשומע תפלה. דבר שהוא נוהג ובא. כלומר דבר שהוא נוהג תמיד מיום שתקנו אנשי כנסת הגדולה להתפלות והברכות וכמו ברכה שתקנו בו להבדלה:
וְהַבְדָּלָה בְחוֹנֵן הַדָּעַת. שִׁמְעוֹן בַּר ווָה בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן דָּבָר שֶׁהוּא נוֹהֵג וּבָא חֲכָמִים חוֹלְקִין עָלָיו. אָמַר לוֹ עַל יְדֵי שֶׁעִיקָּרָהּ בְּכוֹס שְׁכָחוּהָ בִתְפִילָּה. מִילְתֵיהּ אָ‍ֽמְרָה שֶׁעִיקָּרָהּ בְּכוֹס. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יִצְחָק רוּבָּא אָ‍ֽמְרָהּ בְּכוֹס אָ‍ֽמְרָהּ בִּתְפִילָּה בִּשְׁבִיל לְזַכּוֹת אֶת הַתִּינּוֹקוֹת. מִילְתֵיהּ אָ‍ֽמְרָה שֶׁעִיקָּרָהּ בִּתְפִילָּה. רִבִּי זְעוּרָא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל אָ‍ֽמְרָהּ בְּכוֹס אָ‍ֽמְרָהּ בִּתְפִילָּה אָ‍ֽמְרָהּ בִּתְפִילָּה אָ‍ֽמְרָהּ בְּכוֹס. מִילְתֵיהּ אָ‍ֽמְרָה שֶׁעִיקָּרָהּ כַאן וְכַאן.
Traduction
Et la formule de séparation, Habdalah, se dit dans la quatrième section'' R. Simon bar-Aba demanda à R. Yohanan (376)Le Talmud s'étonne qu'il y ait dissentiment entre les rabbins au sujet d'un usage qui a pénétré dans les habitudes du peuple. Il répond que, puisqu'il ne s'agit pas de la part essentielle d'une pratique religieuse, l'usage a pu varier et offrir ainsi les incertitudes.: -Comment se fait-il que lorsqu’une coutume est établie, les sages viennent la contester? (c’est-à-dire: pourquoi intercaler dans la quatrième section ce qui fait l’objet d’une cérémonie spéciale, à la fin de l’office divin, avec un verre de vin?) -C’est que, répondit-il, la cérémonie essentielle, résidant dans la bénédiction du vin, avait été oubliée dans la prière amida (il a donc fallu la rappeler). cet avis (de R. Yohana) indique que l’essentiel se fait avec le vin. R. Jacob bar-Idi, au nom de R. Isaac Rouba (le grand) dit au contraire: On ne fait la cérémonie du vin, après avoir récité la formule dans la prière, que pour faire participer les enfants à cette pratique religieuse (en leur faisant goûter le vin); cela démontrerait que la formule essentielle se trouve dans la prière. R. Zeira et R. Juda disent, au nom de Samuel: Si l’on a dit la formule le verre en main, on la dit aussi dans la prière; si on l’a dite dans la prière, on la répète avec le vin; cela prouve que l’une et l’autre formule sont essentielles.
Pnei Moshe non traduit
חכמים חולקין עליו. בתמיה יחלוקו חכמים בדבר כמו דפליגי במתני' ונחזי אנן באיזה מקום תקנו וקבעו להבדלה בתחילה:
ע''י שעיקרה בכוס. עיקר התקנה להבדלה בתחלה על הכוס קבעוה ולבסוף חזרו להזכיר בתפלה ועל ידי כך שכחוה באיזה מקום בתפלה מזכירה:
מילתיה אמרה. ש''מ ממילתיה דר' יוחנן דס''ל דעיקר התקנה בתחלה על הכוס תקנוה ואף ע''ג דבהדיא אמר ר' יוחנן הכי משום דלקמן פליגי בהא הלכך קאמר מילתיה אמרה כלומר הכי משמע הוא דסבירא ליה לר' יוחנן אבל איכא דפליגי עליה:
אמרה בכוס אומרה בתפלה. אם לא אמרה בתפלה ואמרה על הכוס צריך לחזור ולהתפלל ולאומרה בתפלה:
בשביל לזכות את התינוקות. כלומר הא דנהגו לאומרה על הכוס אינו אלא בשביל לזכות את התינוקות ובני ביתו שלא שמעו בתפלה והלכך צריך הוא לחזור ולהתפלל ולאומרה:
מילתיה אמרה. שמעינן ממילתיה דר' יצחק רבה דעיקר התקנה בתפלה היתה ואין יוצא י''ח במה שאמרה על הכוס:
מילתיה אמרה שעיקרה כאן וכאן. עיקר התקנה היתה בשתיהם בתפלה ובכוס הלכך אם אמר בתחלה בכוס יחזור ויתפלל ערבית ויאמר בתפלה ואם אמרה בתפלה בתחלה צריך שיבדיל גם על הכוס:
Berakhoth
Daf 39b
משנה: הָאוֹמֵר עַל קַן צִפּוֹר יַגִּיעוּ רַחֲמֶיךָ וְעַל טוֹב יִזָּכֵר שִׁמְךָ מוֹדִים מוֹדִים מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּיבָה וְטָעָה יַעֲבוֹר אַחֵר תַּחְתָּיו וְלֹא יְהֵא סַרְבָּן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. וּמֵאַיִן הוּא מַתְחִיל מִתְּחִילַּת בְּרָכָה שֶׁטָּעָה זֶה.
Traduction
On fait taire l’officiant s’il ajoute (dans l’amida) ces mots: ''ta miséricorde s’étend aux nids des oiseaux (383)Lorsqu'on prend des poussins, il faut au préalable renvoyer la père, pour ne pas la faire souffrir de ce spectacle (Dt 22, 6) et 7. C'est une addition inutile.'': ou: ''que ton nom soit rappelé pour le bien que tu nous fais'', ou celui qui dit deux fois ''nous te rendons grâce''. Si l’officiant se trompe, un autre le remplacera, sans résister en ce moment (387)L'office divin ne permet pas que, par modestie, le fidèle se récuse., à l’invitation faite d’officier. Où le remplaçant doit-il recommencer l’office? Au commencement de la section où le premier s’est trompé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' האומר על קן צפור יגיעו רחמיך. כמו שהגיעו רחמיך על קן צפור וגזרת לא תקח האם על הבנים כן חוס ורחם עלינו משתקין אותו שעושה מדותיו של ית' רחמים והן אינן אלא גזירת מלך על עבדיו:
ועל טוב יזכר שמך. משמע על טובתך נודה לך ועל הרע לא נודה והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:
מודים מודים. דמחזי כמקבל שתי רשויות ואמרינן הכא בגמרא הדא דתימר בצבור אבל ביחיד תחנונים הן:
ולא יהא סרבן באותה שעה. כדרך שאר יורדים לפני התיבה שצריך לסרב פעם ראשונה אבל זה לא יסרב כשאומרים לו לך רד לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:
רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּהוֹדָייָה. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי מַטִּין כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מִיַּד. רִבִּי יִצְחָק רֻבָּה בְּשֵׁם רִבִּי הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבַּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְעוֹלָם. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְעוֹלָם. 39b אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא לָאו בְּגִין דַּאֲתוּן תַּרְתֵּיי שְׁמוּעִין אֶלָּא בְּגִין דְּרִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן וְרִבִּי אֶלְעָזָר תְּרַוֵּיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל הֲלָכָה כְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לְעוֹלָם.
Traduction
R. Eléazar dit de l’intercaler dans l’action de grâce''. R. Yohanan dit, au nom de Rabbi (377)B., Pessahim f. 103b.: On se range à l’avis de R. Eléazar, au cas où un jour de fête commence le samedi soir. R. Isaac Rabba dit aussi au nom de Rabbi: L’avis de R. Eléazar doit servir de règle en ce dernier cas. R. Isaac bar-Nahman dit au nom de R. Hanina ben-Gamliel: L’avis de R. Eléazar doit toujours servir de règle (378)Même un samedi soir ordinaire.. C’est ce que dit aussi R. Abahou, au nom de R. Eléazar (un rabbin bien postérieur au précédent, R. Eliézer). R. Jacob bar-Aha dit qu’il n’en est point ainsi, bien que vous ayez reproduit cet avis tous deux, mais parce que R. Isaac bar-Nahman et R. Eléazar l’ont répété tous deux au nom de R. Gamliel (379)Cf. ci-dessus, (4, 3)..
Pnei Moshe non traduit
מטין כר''א בי''ט וכו' מיד. כלומר אם מבדיל מיד ולאפוקי באם לא הבדיל במ''ש שיכול להבדיל אפילו בחמישי בשבת כדקאמר לקמן בהא אינן מטין לנהוג כר''א ולאומרה בהודאה:
ר' יצחק רבה בשם רבי. אמר דלא מטין איתמר אלא הלכה ומורין כן כר''א קאמר ובי''ט שחל להיות במ''ש:
לעולם. בין במ''ש בחול בין שחל י''ט בו וכן אמר ר' אבהו בשם ר' אלעזר דהוא אמורא הלכה כר''א לעולם:
אמר רב יעקב בר אחא. לר' אבהו לאו בגין דאתון תרתיי שמועין. כלומר לא בשבילכם ומפיכם אני מקבל הלכה זו דאתם שניכם אמוראים אתם ואומרים מפי השמועה ולא היותי סומך עליכם:
אלא בגין וכו' תרוויהון אמרו בשם ר' חנינא בן גמליאל דהוא תנא ושונה בברייתא כן דהלכה כר''א ועליו אני סומך:
וְאַבְדָּלָה בְּחוֹנֵן הַדַּעַת דִּבְרֵי חֲכָמִים רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר אוֹמְרָהּ בְּרָכָה רְבִיעִית בְּעַצְמָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל אוֹמֵר בְּרָכָה רְבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוּדָן אוֹמֵר מַטְבֵּעַ בְּרָכָה וְאַחַר כַּךְ מַבְדִּיל. וַתְייָא כְּרִבִּי דְּרִבִּי אָמַר תִּמְהָנִי הֵיְאַךְ בִּטְּלוּ חוֹנֵן הַדַּעַת בְּשַׁבָּת אִם אֵין דֵעָה תְּפִילָּה מְנַיִין. וְכֹה אִם אֵין דֵעָה הַבְדָּלָה מְנַיִין. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר מַבְדִּיל וְאַחַר כַּךְ אוֹמֵר מַטְבֵּעַ בְּרָכָה.
Traduction
Selon les sages, il faut intercaler la formule de séparation dans la quatrième section; R. aqiba dit qu’il faut en faire une quatrième bénédiction à part. C’est aussi l’avis de R. Jacob bar-Aha, au nom de R. Samuel. R. Judan dit d’en faire un supplément à la formule habituelle de la 4ème bénédiction. Ceci est conforme à l’avis de Rabbi, qui dit: Je me suis étonné que l’on ait abrogé au samedi la quatrième section, par laquelle on sollicite de Dieu la faveur d’être intelligent, car sans intelligence on ne saurait prier, et de même, sans intelligence on ne saurait établir de distinction ou séparation.
Pnei Moshe non traduit
והבדלה בחונן הדעת דברי חכמים ר''ע וכו'. כך היא שנויה בברייתא:
בשם שמואל אומר ברכה רביעית. כלו' דשמואל פוסק כר''ע:
אומר מטבע ברכה. של אתה חונן אומר כולה ואח''כ אומר להבדלה כדי לסמוך אותה לאתה חונן ואינו כוללה בתוך מטבע הברכה:
ואתיא כרבי. דאמר בפרק דלעיל בהלכה ד' תמיהני וכו' לענין תפלה והכא נמי אם אין דיעה הבדלה מנין והלכך שייכא הבדלה לברכת אתה חונן דעת:
מבדיל. אומרה להבדלה אחר ג' ברכות ואח''כ מטבע ברכה של חונן הדעת וכולהו אליבא סברא דרבי פליגי:
רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן רִבִּי הוֹשַׁעְיָא וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ אַבְדָּלוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אָ‍ֽמְרוּ הַפּוֹחֵת לֹא יִפְחוֹת מִשָּׁלֹשׁ וְהַמּוֹסִיף לֹא יוֹסִיף יוֹתֵר מִשִּׁבְעָה אַבְדָּלוֹת. לֵוִי אָמַר וּבִלְבַד מֵאַבְדָּלוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. נָחוּם בֵּירִבִּי סִימַאי נְפַק וָמַר בְּשֵׁם אָבוֹי וַאֲפִילוּ אַבְדָּלָה אַחַת. וְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ וְצָרִיךְ לַחְתּוֹם בְּהַבְדָּלָה. רִבִּי מָנָא בְעִי מֵעַתָּה אֲפִילוּ פָּתַח בְּמַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל וְחוֹזֵר וְחוֹתֵם בְּמַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בוּן וְלֹא מִבְּרָכוֹת שֶׁפּוֹתְחִין בָּהֶן בְּבָרוּךְ וְחוֹתְמִין בְּבָרוּךְ הֵן.
Traduction
R. Isaac bar-Eléazar dit: On récite d’abord la formule de séparation, puis celle de la prière usuelle. R. Eléazar bar-R. Oshia ajoute qu’il ne faut pas établir moins de trois distinctions. R. Yohanan dit qu’il ne faut ni en établir moins de trois, ni en ajouter plus de sept. Enfin Levi dit: Il faut que ces distinctions soient de celles établies par la Loi. Nahoum arriva et dit, au nom de son père, qu’une seule distinction suffit (380)Entre la sainteté et le profane.. R. Abahou dit encore qu’il faut terminer la formule par une distinction. Mais alors, demanda R. Mena, si l’on a commencé par les mots: ''qui sépare le jour sacré du profane'', doit-on aussi terminer de même? -Certes, dit R. Yossé bar-R. Aboun, car c’est une des formules de bénédiction qui commencent et terminent par les mots: ''loué soit Dieu''.
Pnei Moshe non traduit
ואפילו הבדלה אחת. המבדיל בין קדש לחול:
מעתה. לדברי רבי אבהו דאמר וצריך לחתום בהבדלה ומשמע דעל דברי נחום בר' סימאי קאמר א''כ אפי' פתח במבדיל בין קדש לחול בלבד יחזור ויחתום במבדיל בין קדש לחול בתמיה:
אמר ר' יוסי בר' בון. ומה אתה מתמה בכך וכי לא מברכות שפותחין וחותמין בהן בברוך וכך תקנו ואפי' לא פתח אלא במבדיל בין קדש לחול ולא אמר אח''כ לשאר הבדלות חוזר וחותם במבדיל בין קדש לחול דהא יוצא הוא בהבדלה אחת ומטבע הברכה בפתיחה וחתימה אינו יכול לשנותה:
רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יַנַּאי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁיַּבְדִּיל. כְּמַה דְּאָמַר אָמַר אָסוּר לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה עַד שֶׁיַּבְדִּיל. וְדִכְוָתָהּ אָסוּר לוֹ לְאָדָם לִתְבּוֹעַ צְרָכָיו עַד שֶׁיַּבְדִּיל.
Traduction
R. Eléazar ben-Antigonos dit, au nom de R. Eléazar bar-Yanaï: La règle de Mishna prouve qu’il est interdit de travailler avant d’avoir prononcé la formule de séparation. De même que l’on vient de dire qu’il est interdit de travailler (le samedi soir) avant d’avoir prononcé la formule de séparation, de même il est interdit avant cet énoncé de demander de dont a besoin (par les vœux exprimés dans l’amida; aussi la dit-on dans la première des sections consacrées aux nécessités de la vie).
Pnei Moshe non traduit
זאת אומרת. מדקאמר צריך לסמוך אותה לחונן הדעת ואמר ר' יצחק בר' אלעזר דמבדיל ואח''כ אומר מטבע ברכת אתה חונן שמעינן מהא שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל והלכך כמה דאתאמר שאסור במלאכה קודם הבדלה ודכוותה אמרינן נמי דאסור לו לאדם לתבוע צרכיו עד שיבדיל והיינו טעמא דמבדיל ואח''כ אומר מטבע ברכה:
רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן אַנְטִיגְנוֹס בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי יַנַּאי בְּשֵׁם רִבִּי יוּדָה בְּרִיבִי אִם לֹא הִבְדִּיל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מַבְדִּיל אֲפִילוּ בַּחֲמִישִׁי בְּשַׁבָּת. הֲדָא דְּאַתְּ אָמַר בְּמַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. אֲבָל בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ אוֹמְרָהּ מִיַּד.
Traduction
R. Zeira et R. Eléazar bar-Antigonos disent au nom de R. Ianaï et au nom de R. Juda: Si l’on n’a pas récité la dite formule le samedi soir, il faut la dire n’importe quand jusqu’au jeudi soir; cette règle, toutefois, s’applique à la formule de séparation, mais non à la bénédiction de la lumière, qu’il faut dire de suite (dès la vue du feu, le samedi soir).
Pnei Moshe non traduit
הדא דאת אמר. לא שנו אלא בברכת המבדיל בין קודש לחול דאותה יכול לומר אפי' בחמישי בשבת אבל ברכת מאורי האש אומרה מיד במוצאי שבת דוקא ולפי שתחלת ברייתו של אש במוצאי שבת היתה:
רִבִּי זְעוּרָא בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה רִבִּי אַבָּא בְּשֵׁם אַבָּא בַּר יִרְמְיָה אֲפִילוּ יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּאֶמְצַע שַׁבָּת אוֹמֵר בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֵׂה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא לְרַב יְהוּדָה וְכִי שֵׁשֶׁת יְמֵי מַעֲשֵׂה לְפָנָיו. אָמַר לֵיהּ וְכִי יֵשׁ טוּמְאָה וְטָהֳרָה לְפָנָיו.
Traduction
R. Zeira dit, au nom de R. Juda, et R. Abba, au nom de Abba bar-Jérémie, que, même après un jour de fête qui tomberait au milieu de la semaine, on doit dire les mots: ''qui distingue entre le septième jour et les jours de travail''. -Mais, objecta R. Zeira à R. Juda, il n’y a plus alors six jours de travail? -Cela ne fait rien, fut-il répondu; on n’observe pas plus l’ordre en cela que dans la distinction énoncée entre ''l’impureté et la pureté'' (car si l’ordre des mots avait une signification rigoureuse, on semblerait attribuer l’impureté à la fête: hypothèse inadmissible).
Pnei Moshe non traduit
אומר. בהבדלה בין יום השביעי וכו' ואע''פ שאין עכשיו מוצאי שבת:
וכי יש טומאה וטהרה לפניו. ואע''פ כן אומר להבדיל בין הטמא לטהור לפי שסדר הבדלות הוא מונה וה''נ בי''ט באמצע שבת אומר ג''כ בין יום השביעי לששת ימי המעשה:
רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי זְעִירָא בְּשֵׁם רַב חִייָא בַּר אַשִּׁי צָרִיךְ לוֹמַר הָחֵל עָלֵינוּ אֶת הַיָּמִים שֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֵׂה הַבָּאִים לִקְרָאתֵינוּ לְשָׁלוֹם. רִבִּי אַבָּא מוֹסִיף וְהַשְׁמִיעֵנוּ בָּהֶן שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה. רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה הֲבִינֵנוּ וְלַמְּדֵינוּ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה הָעוֹנִין אָמֵן צְרִיכִין לִיתֵּן עֵינֵיהֶן בַּכּוֹס וְעֵינֵיהֶן בַּנֵּר. רִבִּי חִזְקִיָּה בְּשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה אַרְבַּעַת מִינִין שֶׁבְּלוּלָב נִיטָּלִין דֶּרֶךְ גִּידוּלֵיהֶן.
Traduction
R. Jérémie et R. Zeira disent, au nom de R. Hiya bar-Ashé, qu’il faut réciter ces mots (381)Encore en usage dans les chants traditionnels du samedi soir.: ''Fais-nous commencer favorablement les six jours de travail qui nous arrivent en paix''. R. Aba dit d’ajouter les mots: ''Fais-nous entendre des sujets de joie et d’allégresse''. Et R. Ezéchia ajoute au nom de R. Jérémie, ces mots: ''Fais-nous comprendre et enseigne-nous ta loi''. R. Ezéchia dit, au nom de R. Jérémie: Lorsqu’on répond amen après la formule de bénédiction, il faut lever les yeux sur la coupe de vin, puis sur la lumière. R. Ezéchia, au nom de R. Jérémie, dit encore (comme souvenir d’à-propos): Il faut tenir les quatre espèces du faisceau du lulav (382)A la fête des Tabernacles, on tient réunis au temple, pendant la prière, une branche de palmier, un cédrat, des myrtes et des saules, selon la prescription du (Lv 22, 40). V. (Suka 3, 1). à la manière dont elles poussent (avec leurs racines au bas).
Pnei Moshe non traduit
העונין אמן. אחר הבדלה:
ועיניהן בנר. באמן אחר מאורי האש:
ר' חזקיה בשם ר' ירמיה. כמו ואמר וכו' ואיידי דקאמר למימריה דר' חזקיה בשם ר' ירמיה אמר נמי להא דארבע מינין שבלולב צריך שיהא נוטלין דרך גדילתן ולא שיהפכן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source