מַעֲשֶׂה וּמֵתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְנִכְנְסוּ תַלְמִידָיו לְנַחֲמוֹ וְלֹא קִיבֵּל. נִכְנַס מִפְּנֵיהֶם לֶחָצֵר וְנִכְנְסוּ אֲחַרָיו. לְבַיִת וְנִכְנְסוּ אֲחַרָיו. אָמַר לָהֶן כִמְדוּמֶּה הָיִיתִי שֶׁאַתֶּם נִכְוִין בְּפוֹשְׁרִין וְאִי אַתֶּם נִכְוִין אֲפִילוּ בְרוֹתְחִין. הֲלֹא אָֽמְרוּ אֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים מִפְּנֵי שֶׁהָעֲבָדִים כִּבְהֵמָה. אִם עַל בְּנֵי חוֹרִין אֲחֵרִים אֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין כָּל שֶׁכֵּן עַל הָעֲבָדִים. מִי שֶׁמֵּת עַבְדּוֹ אוֹ בְהֶמְתּוֹ אוֹמֵר לוֹ הַמָּקוֹם יְמַלֵּא חֶסְרוֹנָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
כמדומה הייתי שאתם נכוין בפושרין. כלומר שתבינו ברמז מועט שיצאתי מפניכם בתחילה:
הלכה: 20a הָא בְנֵי חוֹרִים אַחֵרִים מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עֲלֵיהֶן. כֵּינִי מַתְנִיתָא אֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים.
Pnei Moshe (non traduit)
כיני מתנייתה. ומשני כך היא הנסחא השנויה ששנה להם ר''ג בזה הלשון אין מקבלין תנחומין על העבדים ולפיכך אמרו לו כן מפני שחייב אדם לומר בלשון רבו ולעולם על עבדיו דידיה קאי:
גמ' הא בני חורים וכו'. אלישנא דעל העבדים מדייק הש''ס דמשמע על העבדים דעלמא וא''כ משמע הא בני חורין אף אחרים שאינן קרובין מקבלין תנחומין עליהן בתמיה והוו להו למימר על עבדיו:
כַּד דָּמַךְ רִבִּי בּוּן בַּר רִבִּי חִייָא עָל רִבִּי זְעִירָא וְאַפְטַר עִילוֹי מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד. יָשֵׂן אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא אִם מְעַט אִם הַרְבֵּה יֹאכֵל. לְמַה הָיָה רִבִּי בּוּן בַּר רִבִּי חִייָא דוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁשָּׂכַר פּוֹעֲלִים הַרְבֶּה וְהָיָה שָׁם פּוֹעֵל אֶחָד שֶׁהָיָה מִשְׂתַּכֵּר בִּמְלַאכְתּוֹ יוֹתֵר מִדַּאי. מַה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ נָֽטְלוֹ וְהָיָה מְטַיֵּל עִמּוֹ אֲרוּכוֹת וּקְצָרוֹת. לְעִתּוֹתֵי עֶרֶב בָּאוּ אוֹתָם פּוֹעֲלִים לִיטוֹל שְׂכָרָן וְנָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ אִתָּם מֻשְׁלָם. וְהָיוּ הִפּוֹעֲלִים מִתְרַעֲמִין וְאוֹמְרִין אָנוּ יָגַעְנוּ כָל הַיּוֹם וְזֶה לֹא יָגַע אֶלָּא שְׁתֵּי שָׁעוֹת וְנָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ עִמָּנוּ מֻשְׁלָם. אָמַר לָהֶן הַמֶּלֶךְ יָגַע זֶה לִשְׁתֵּי שָׁעוֹת יוֹתֵר מִמָּה שֶׁלֹּא יְגַעְתֶּם אַתֶּם כָּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ. כָּךְ יָגַע רִבִּי בּוּן בַּתּוֹרָה לְעֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה מַה שֶׁאֵין תַּלְמִיד וָתִיק יָכוֹל לִלְמוֹד לְמֵאָה שָׁנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
ישן אין כתיב כאן. דלפי פשטיה דקרא דקאי על שינה של העובד ויגע במלאכה א''כ היה צריך לסיים כן אם מעט ואם הרבה ישן ומאי יאכל לפיכך דריש לי' על ענין השונה ולומד ויגע במשנתו בזריזות ואם מעט ואם הרבה יאכל הוא בשכרו כמו אלו שהיו יגיעים בכל היום וימים הרבה שלפי זריזות והתאמצות שלו הוא משתלם כמו שמסיים במשל שהביא:
דֵּלֹמָא. רִבִּי חִייָא בַּר אַבָּא וַחֲבוּרָתֵיהּ. וְאִית דָּֽמְרִין רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי חֲלַפְתָּא וַחֲבוּרָתֵיהּ. וְאִית דָּֽמְרִין רִבִּי יַעֲקֹב וַחֲבוּרָתֵיהּ. הֲווּ יָֽתְבִין לָעֵיי בְּאוֹרַיְּתָא תְחוֹת חָדָא תְאֵינָה וַהֲוָא מָרָא דִתְאֵינְתָא קָרֵיץ וְלָקֵיט בְּכָל יוֹם. אָֽמְרֵי שֶׁמָּא הוּא חוֹשְׁדֵינוּ. נַחְלִיף אֶת מְקוֹמֵינוּ. לְמָחָר אַתְיָא מָרָהּ דִּתְאֵינְתָא גַבּוֹן אָמַר לוֹן מָרַיי אַף חָדָא מִצְוָה דַהֲוִיתֶן נְהִיגִין וְעָֽבְדִין עִמִּי מְנַעְתּוּנִין מִנִּי. אָֽמְרוּן לֵיהּ אָֽמְרִינָן דִּילְמָא דְאַחְשַׁד לוֹן. בְּצַפְרָא אָתֵי מוֹדַע יַתְהוֹן זָֽרְחָה עָלָיו הַחַמָּה וְהִתְלִיעוּ תְאֵינָתֵיהּ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָֽמְרוּ בַּעַל הַתְּאֵינָה יוֹדֵעַ אֵימָתַי עוֹנָתָהּ שֶׁל תְּאֵינָה לִלְקוֹט וְהָיָה לוֹקְטָהּ. כַּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֵימָתַי עוֹנָתָן שֶׁל צַדִּיקִים לְסַלֵּק מִן הָעוֹלָם וְהוּא מְסַלְּקָן.
Pnei Moshe (non traduit)
בצפרא. בבוקר האחר אמר בעל התאנה בלבו הננו מודיע אותם שלא מפני החשד עשיתי כך ולא היה לוקטן בהשכמה בפעם הזאת וזרחה עליו החמה וכו':
כַּד דָּמַךְ רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא בַּר אַחְתֵּיהּ דְּבַר קַפָּרָא קִבֵּיל רֵישׁ לָקִישׁ עִילוֹי דַּהֲוָה רַבֵּיהּ נֵימָא תַלְמִידֵיהּ דְּבַר נַשָּׁא חָבִיב עֲלֵיהּ כִּבְרֵיהּ עָאַל וְאִיפְטַר עִילוֹי דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לַעֲרוּגֹת הַבּוֹשֶׂם לִרְעוֹת בַּגַּנִּים. לֹא צוּרְכָה אֶלָּא דּוֹדִי יָרַד לְגַנּוֹ לִרְעוֹת בַּגַּנִּים. דוֹדִי זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יַָרַד לְגַנּוֹ זֶה הָעוֹלָם. לַעֲרוּגֹת הַבּוֹשֶׂם אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. לִרְעוֹת בַּגַּנִּים אֵילּוּ אוּמּוֹת הָעוֹלָם. וְלִלְקוֹט שׁוֹשַׁנִּים אֵילּוּ הַצַּדִּיקִים שֶׁמְּסַלְּקָן מִבֵּינֵיהֶן. מָֽשְׁלוּ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵן וְהָיָה חָבִיב עָלָיו יוֹתֵר מִדַּאי. מַה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ נָטַע לוֹ פַּרְדֵּס. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה הַבֵּן עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל אָבִיו הָיָה מְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵי זוֹ נְטִיעָה יָפָה בָעוֹלָם וְנוֹטְעָהּ בְּתוֹךְ פַּרְדֵּיסוֹ. וּבְשָׁעָה שֶׁהָיָה מַכְעִיסוֹ הָיָה מְקַצֵּץ כָּל נְטִיעוֹתָיו. כַּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּר בְּכָל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְרוֹאֶה אֵי זֶה צַדִּיק בְּאוּמּוֹת הָעוֹלָם וּמֵבִיאוֹ וּמְדַבְּקוֹ בְיִשְׂרָאֵל. כְּגוֹן יִתְרוֹ וְרָחָב. וּבְשָׁעָה שֶׁהֵן מַכְעִיסִין אוֹתוֹ הָיָה מְסַלֵּק הַצַּדִּיקִים שֶׁבֵּינֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
לרעות בגנים אלו א''ה. אם יש בהן איזה צדיק לוקח מהם ומדבקו לישראל כדמפרש בהמשל וללקוט שושנים על ערוגת הבושם קאי. דלמא. מעשה בר' חייא בר אבא והחבורה שלו וכו' שהיו רגילין לישב ולייגע בתורה תחת אילן תאנה א' והיה בעל התאנה משכים בבוקר ולוקט התאנים בכל יום והיו סבורין שמא הוא חושד אותם שלא ילקטו הן ולפיכך הוא משכים תמיד ואמרו נחלוף את מקומינו והלכו למקום אחר למחר בא בעל התאנה אצלם ואמר להם מוריי ורבותיי וכי אף מצוה אחת שהיתה לי שנהגתם ועשיתם זכות עמי מנעתם עכשיו ממני ואמרו לו הטעם מפני שהיינו סבורין שמא אתה חושד אותנו:
לא צורכה. וכי לא היה צריך לומר אלא כך דודי ירד לגנו לרעות בגנים ומאי לערוגת הבושם דקאמר באמצע והלכך דריש ליה שהכתוב מדבר באומות העולם ובישראל וסיפיה דקרא ארישא קאי:
עאל ואיפטר. ודרש עליו הפסוק הזה:
כד דמך. כשנפטר ר''ח בר אדא קביל ריש לקיש תנחומין עליו משום שהיה רבו והוא היה חביב עליו כבנו כדמסיק:
רִבִּי יָסָא כַד סְלִיק לְהָכָא אֲזַל סְפָר. בָּעֵי מַסְחֵי בְּאַהֵן דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרִייָא. פָּגַע בֵּיהּ חַד לֵיצָן וְיָהִיב לֵיהּ פּוּרְקְדָל חַד. אָמַר לֵיהּ עַד כְּדוֹן עֲנוּבְתָּא דְּהַהוּא גַבְרָא רַפְיָא. הֲוָה אַרְכוֹנָא קָאִים דָּאִין אֶחָד לֵיסְטֵיס וְאָזַל קָם לֵיהּ גָחֵיךְ כָּל קִבְּלֵיהּ. אָמַר לֵיהּ אַרְכוֹנָא מָאן הֲוָה עִמָּךְ תָּלָה עֵינוֹי וְחָמֵי דְהַהוּא גָחֵיךְ אָמַר לֵיהּ הַהוּא דְּגָחֵיךְ הֲוָא עִמִּי. נָֽסְבֵיהּ וְדָנֵיהּ וְאוֹדֵי לֵיהּ עַל חַד קְטִיל. מִי נַפְקִין תְּרַוֵּיהוֹן טְעֵינִין תַּרְתֵּי שֵׁרִין דְּעָבַר רִבִּי יָסָא מַסְחֵי. אָמַר לֵיהּ הַהִיא עֲנוּבְתָּא דַהֲוָת רַפְיָא כְּבָר שִׁנְצָת. אָמַר לֵיהּ בִּישׁ גַּדָּא דְהַהוּא גַבְרָא וְלָא כְתִיב וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם. רִבִּי פִינְחָס רִבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק קָשָׁה הִיא הַלֵּיצָנוּת שֶׁתְּחִילָּתָהּ יִיסוּרִין וְסוֹפָן כְּלִייָּה. תְּחִילָּתָהּ יִיסוּרִין דִּכְתִיב וְעַתָּה אַל תִּתְלוֹצָצוּ פֶּן יֶחְזְקוּ מוֹסְרֵיכֶם. וְסוֹפָן כְּלִייָּה דִּכְתִיב כִּי כָלָה וְנֶחֶרָצָה שָׁמַעְתִּי מֵאֵת י֨י צְבָאוֹת עַל כָּל הָאָרֶץ.
Pnei Moshe (non traduit)
אזל ספר. נסתפר והיה בדעתו לילך לרחוץ בזה המרחץ של טבריא ופגע בו לץ אחד ונתן לו פורקדל חד זהו פרגול ששנינו בפ' כ''ט דכלים ולשון המדרש בפרשת אמור מה לך לוקה בפרגל וכו' כלומר מכה אחת על צוארו בעץ שקורין פורקדל וא''ל עדיין צוארו והענק שלו רפה הוא וצריך לחזק אותו ודרך שחוק והיתול אמר לו כמנהג הלץ וכשהלך היה שם ארכונא חד שופט ומושל שהיה דן לליסטים א' וזה הלץ עמד ושחק לנגדו וכשאמר הדיין להליסטים מי היה עמך כשעשית המעשה תלה עיניו והביט בלץ הזה וראה שהוא שוחק ואמר זה השוחק הוא היה עמי ולקחוהו ודנו אותו ביסורין עד שהודה על אדם אחד שהוא הרגו וכשהוציאו לשנים אלו וטעונין שתי קורות עליהן לתלות אותם בתוך כך יצא ר' ייסא מהמרחץ וא''ל זה הלץ ההולך להתלות כבר הענק הזה שהיה רפוי נשתנם ונתחזק וכלומר שנגמר דינו ליהרג על שנתן לו מכה על צוארו ואמר לו ר' ייסא ארור המזל שלך ולא כתיב ואל תתלוצצו וגו' ואיני מתחייב בנפשך כי אתה בעצמך גרמת לך:
רִבִּי זְעִירָא כַּד סְלִיק לְהָכָא אָזַל אַקִּיז דָּם. אֲזַל בָּעֵי מִיזְבַן חָדָא לִיטְרָא דְקוּפָּד מִן טַבְּחָא. אָמַר לֵיהּ בְּכַמָּה הָדֵין לִטְרְתָא אָמַר לֵיהּ בְּחַמְשִׁין מָנַיי וְחַד קוּרְסָם. אָמַר לֵיהּ סַב לָךְ שִׁיתִּין וְלָא קְבִיל עִילוֹי. סַב לָךְ ע̇ וְלָא קְבִיל עִילוֹי. סַב לָךְ פ̇. סַב לָךְ צ̇. עַד דְּמָטָא לְמֵאָה וְלָא קְבִיל עִילוֹי. אָמַר לֵיהּ עֲבִיד כְּמִנְהָגָךְ. בְּרוּמְשָׁא נְחִית לְבֵית וַעֲדָא. אָמַר לוֹן רַבָּנָן מַה בִּישׁ מִנְהָגָא דְהָכָא דְּלָא אָכַל בַּר נַשׁ לִיטְרָא דְקוּפָּד עַד דְּמָחֵי לֵיהּ חַד קוּרְסָם. אָֽמְרִין לֵיהּ וּמַה הוּא דֵין. אָמַר לוֹן פַּלָּן טַבְּחָא. שָֽׁלְחוּן בָּעֵיי מֵיתְתֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּן אֲרוֹנֵיהּ נַפְקָא. אָֽמְרוּ לֵיהּ רִבִּי כָּל הָכִין אָמַר לָהוּ וְיֵיתֵי עָלַי דְּלָא כָעַסִּית עִלוֹי מִי סְבָרִת דְּמִנְהָגָא כָךְ.
Pnei Moshe (non traduit)
וחד קורסם. ומכה אחת בברזל נקרא קורסם הערוך וא''ל תקח לך ששים מטבעות ולא תעשה לי המכה וחזר והוסיף לו ולא קיבל דבריו וא''ל עשה כמנהגך ולעת ערב כשבא ר' זעירא לבה''מ ואמר לרבנן מה המנהג הרע הזה כאן שלא יאכל אדם ליטרא בשר עד שיכו אותו מכה אחת ואמרו לו ומה זה הדבר ומי הוא עושה זה והשיב פלוני הטבח ושלחו אחריו להביאו ולייסרו על כך ומצאו שמת וארונו יוצא לקראתם ואמרו לר' זעירא רבי כל כך כעסת והענשת לזה והשיב יבא עלי שלא כעסתי עליו מפני שהייתי סבור שהמנהג כאן הוא כך:
בחמשין מניי. מין מטבעות שהיה להם:
אזל בעי מיזבון. הלך בדעתו לקנות ליטרא בשר מהטבח:
כַּהֲנָא הֲוָה עוּלֶם סַגִּין כַּד סְלִיק לְהָכָא חַמְתֵּיהּ חַד בַּר פַּחִין. אָמַר לֵיהּ מַה קָלָא בִשְׁמַיָּא. אָמַר לֵיהּ גְּזַר דִּינֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מִיחְתָּם. וְכֵן הֲוָת לֵיהּ. וּמִתְפְּגַע בֵּיהּ. חַמְתֵּיהּ חַד חָרָן. אָמַר לֵיהּ מַה קָלָא בִשְׁמַיָּא. אָמַר לֵיהּ גְּזַר דִּינֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא מִיחְתָּם. וְכֵן הֲוָת לֵיהּ. אָמַר מַה סְלִיקִית מְזַכֵּי וַאֲנָא אִיחֲטֵי. מַה סְלִיקִית לְמִיקְטְלָה בְנֵי אַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל נִיזוּל וְנִיחוּת לִי מִן הֵן דִּסְלִיקִית. אָתָא לְגַבֵּי רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ בַּר נַשׁ דְּאִימֵּיהּ מַסְבְּרָא לֵיהּ וְאִיתָּתֵיהּ דַּאֲבוּהִי מוֹקְרָא לֵיהּ לְהֵן יֵיזִיל לֵיהּ. אָמַר לֵיהּ יֵיזִל לֵיהּ דְּמוֹקְרִין לֵיהּ. נָחַת לֵיהּ כַּהֲנָא מִן הֵן דִּסְלִיק. אֲתוּן אָֽמְרִין לֵיהּ לְרִבִּי יוֹחָנָן הָא נְחִית כַּהֲנָא לְבָבֶל. אָמַר מַה הֲוָה מֵיזַל לֵיהּ דְּלָא מֵיסַב רְשׁוּתָא. אָֽמְרִין לֵיהּ הַהִיא מִילְתָא דְאָמַר לָךְ הִיא הֲוָת נְטִילַת רְשׁוּת דִּידֵיהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
נחת ליה כהנא מן הן דסלק. והלך רב כהנא וירד ממקום שעלה וחזר לבבל ובאו והגידו זה לר' יוחנן והיה מתמיה ואמר מה זה שהלך לו בלא נטילת רשות ממני ואמרו לו זה הדבר שאמר לך הוא הנטילת רשות שלו ואתה שהשבת לו כך לפיכך הלך לו:
בר נש דאימיה מבסרא ליה. שאמו מבזה אותו ואשת אביו מכבדו לאיזה מהן ילך והרמז על א''י שהיא משולה לאמו וח''ל דומה לאשת אב וכאן יש לו צער ובושה ובח''ל עושין לו כבוד הרבה ור' יוחנן לא הרגיש בדבריו והשיב לו ילך למקום שמכבדין אותו:
אתא לגבי ר' יוחנן. ולא היה רוצה לגלות לו שדעתו לחזור פן יעכבנו ולפיכך לא נטל ממנו רשות בפירוש כ''א דרך רמז אמר לו:
ניזול וניחות לי מן הן דסליקית. אני צריך לילך ולירד מן המקום הזה שעליתי לכאן ולחזור לבבל:
בר פחין. בליעל אחד והיה מלעיג ואמר ליה מה קלא בשמיא מפני שבביאתו כעס עליו ר' יוחנן והענישו ומת ואח''כ בקש עליו רחמים וחיה כההיא עובדא דהגוזל בתרא ושאל לו זה מה קול שמעת בשמים וא''ל גזר דין דההוא גברא מיחתם עליו שימות וכן הוה וחזר ופגע באחר כמותו וא''ל כן. אמר מה. זה סליקית להכא למיזכי ולהגות בתורה ואנא אחטא להעניש הבריות וכי עליתי להרוג בני א''י:
כהנא הוה עולם סגין. היה יניק וחכים הרבה כשעלה לכאן ומפני שהיה בחור וחריף והיה כועס מיד כההיא דלקמיה שהיה מעניש לאלו המלעיגים ועל דרך שאמרו האי צורבא מרבנן דרתח אורייתא דקא מרתחא ליה הלכך קאמר עולם סגין:
כַּד דָּמַךְ רִבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי עָל אָבִיו דִּשְׁמוּאֵל וְאַפְטַר עִילוֹי סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. לְמַה הָיָה לֵוִי בַּר סִיסִי דוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ כֶרֶם וְהָיוּ בוֹ מֵאָה גְפָנִים וְהָיוּ עוֹשׂוֹת כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. עָמַד עַל חֲמִשִּׁים עָמַד עַל אַרְבָּעִים עָמַד עַל שְׁלֹשִׁים עָמַד עַל עֶשְׂרִים עָמַד עַל עֶשֶׂר עָמַד עַל אֶחָד וְהָיָה עוֹשֶה מֵאָה חָבִיּוֹת שֶׁל יַיִן. וְהָיָה אוֹתוֹ הַגֶּפֶן חָבִיב עָלָיו כְּכָל הַכֶּרֶם כּוּלּוֹ. כַּךְ הָיָה רִבִּי לֵוִי בַּר סִיסִי חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּכָל אָדָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב כִּי זֶה כָּל הָאָדָם כִּי זֶה כְּכָל הָאָדָם.
כַּד דָּמַךְ רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד עָאַל רִבִּי לַיא וְאַפְטַר עִילוֹי אַרְבָּעָה דְּבָרִים תַּשְׁמִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם וְכוּלָּן אִם אָֽבְדוּ יֵשׁ לָהֶן חֲלִיפִּין כִּי יֵשׁ לַכֶּסֶף מוֹצָא וּמָקוֹם לַזָּהָב יָזוֹקוּ בַּרְזֶל מֵעָפָר יוּקָּח וְאֶבֶן יָצוּק נְחוּשָׁה. אֵילּוּ אִם אָֽבְדוּ יֵשּׁ לָהֶן חֲלִיפִּין. אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁמֵּת מִי מֵבִיא לָנוּ חֲלִיפָתוֹ. מִי מֵבִיא לָנוּ תְמוּרָתוֹ. וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא וְאֵי זֶה מָקוֹם בִּינָה וְנֶעֱלְמָה מֵעֵינֵי כָּל חָי. אָמַר רִבִּי לֵוִי אִם אֲחֵי יוֹסֵף עַל שֶׁמָּֽצְאוּ מְצִיאָה יָצָא לִבָּם דִּכְתִיב וַיֵּצֵא לִבָּם. אָנוּ שֶׁאָבַדְנוּ אֶת רִבִּי סִימוֹן בַּר זְבִיד 20b עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
ארבעה דברים. דחשיב בקרא דלקמיה הן עיקר תשמישו של עולם ושאר כל מיני מתכו' כלולין בהן וכולן אם אבדו מאחד יש להן חליפין להביאן ממקום אחר ולמלאות חסרונו אבל ת''ח שמת מי מביא לנו וכו' דמיהת חסרונו של זה א''א למלאות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source