Vayedaber

Berakhoth

Daf 12a

משנה: 12a הָיָה קוֹרֵא בַתּוֹרָה וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא אִם כִּוֵּן לִבּוֹ יָצָא וְאִם לָאו לֹא יָצָא. וּבִפְרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב. וּבְאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וּבִפְרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.

Traduction

Si quelqu’un étudie le passage du shema dans le Pentateuque et qu’arrive l’instant de la récitation, il suffira d’y appliquer son attention (à titre de culte); au cas contraire, cette lecture ne suffit pas. Entre les chapitres, l’on peut le premier saluer les personnes qu’il faut honorer et l’on peut répondre aux saluts; au milieu d’un chapitre, on ne doit saluer ni répondre qu’en cas de crainte ou de danger (113)L'interruption de la prière, à moins d'être inévitable ou indispensable, constitue une irrévérence envers Dieu, que le sentiment du respect explique aisément et il ne faut pas oublier, d'autre part, combien les Orientaux attachent de l'importance aux saluts, et quels dangers les Juifs couraient au milieu des Romains.. C’est l’avis de R. Meir. R. Juda dit: Si l’on est au milieu, on adresse le salut en cas de danger, et, pour faire honneur à quelqu’un, l’on répond seulement; mais entre les chapitres, on salue pour faire honneur et l’on répond à tout le monde.

Pnei Moshe non traduit

מתני' היה קורא בתורה. בזמן ק''ש והוא קורא אותה בתורה:

אם כיון לבו. לצאת ידי חובת ק''ש יצא ואם לאו לא יצא וכמ''ד מצות צריכות כונה שיהא מכוון לצאת י''ח ומ''ד מצות אין צריכות כונה מפרש אם כיון לבו לקרות ולאפוקי בקורא להגיה את הספר אם יש בו טעות דאפי' לקריאה נמי לא מתכוין א''נ שהקורא להגיה אינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן כדי להבין בחסרות ויתירות ובקריאה כזו לא יצא:

בפרקים. מפרש במתני' דלקמן מה הן הפרקים:

שואל מפני הכבוד. שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום:

ומשיב. ואין צ''ל שמשיב לו שלום אם הקדים לו:

ובאמצע. הפרק שואל מפני היראה אדם שהוא ירא מפניו כגון אביו או רבו וכ''ש אם מתירא ממנו שלא יהרגהו ואין צ''ל שמשיב לו שלום אבל מפני הכבוד לא:

ר' יהודה אומר באמצע. הפרק שואל בשלום מי שירא ממנו ומשיב שלום לאדם נכבד:

ומשיב שלום לכל אדם. שהקדים לו שלום והלכה כר' יהודה ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקדש כמו שאר הלשונות:

הלכה: אָמַר רִבִּי בָּא זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאֵין הַבְּרָכוֹת מְעַכְּבוֹת.

Traduction

R. Aba dit: Cette assertion de la Mishna (qu’il suffise d’appliquer l’attention au cas où par hasard on lit le shema dans le Pentateuque) prouve que l’omission des formules de bénédictions n’est pas un obstacle à l’accomplissement de ce devoir (114)Puisque, dans l'hypothèse de la Mishna, on suppose seulement qu'en lisant le Pentateuque on arrive, au moment de prier, au schema', sans avoir fait les prières préalables..

Pnei Moshe non traduit

גמ' זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. מדלא תני אלא אם כיון לבו לצאת בק''ש והרי הוא קורא בתורה ולא בירך ברכת הק''ש ש''מ שאין ברכות ק''ש מעכבות:

אָמַר רִבִּי יוֹסֵה אִם אוֹמֵר אַתְּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לְבָרֵךְ. בֵּירַךְ צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּין אֶת לִבּוֹ בְכוּלָּן. הָתִיבוּן וְאֵינוֹ מַפְסִיק וְלֹא תַנִּינָתָהּ וְהָכָא אַף עַל גַּב דְּלֹא תַנִּינָתָהּ צָרִיךְ לְבָרֵךְ. זֹאת אוֹמֶרֶת צָרִיךְ לְכַוֵּין אֶת לִבּוֹ בְכוּלָּן. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הֲדָא רִבִּי אַחַי אוֹמֵר מִשׁוּם רִבִּי יְהוּדָה אִם כִּוֵּן לִבּוֹ בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא כִּוֵּן לִבּוֹ בְּפֶרֶק שֵׁינִי יָצָא.

Traduction

R. Yossa dit: Si l’on admet que ces bénédictions sont indispensables, dès qu’on les a dites (avant ou après), il faudra s’appliquer à tout le Shema; or, peut-on objecter, n’y a-t-il pas interruption forcée pour lire les trois sections du Shéma? Et cependant la Mishna n’en a rien dit; de même, quoiqu’on n’ait rien dit des bénédictions, il faut les réciter et s’y appliquer. -De cette dernière obligation résulte-t-il qu’il faut s’appliquer à tout? L’opinion contraire (de R. Aba) se prouve par ce qui suit (115)Tossefta, ch. 2.: R. Aha dit au nom de R. Juda: Il suffit de s’être appliqué à la lecture de la première section, sans avoir fait de même pour la seconde section (il en est ainsi, à plus forte raison, des bénédictions).

Pnei Moshe non traduit

אם אומר את שהוא צריך לברך. דברי ר' יוסה הכי מתפרשין דלמאי דדייק ר' בא ממתני' דאין הברכות מעכבות מדלא קתני מידי מהברכות ועלה קאמר דהאי לאו דיוקא הוא וכדמותבינן לקמן והיינו דאקדים לה להאי מילתא וכדלקמיה:

אם אומר את וכו'. כלומר הא לכשתמצי לומר שצריך הוא לברך דהוה סבירא לן דהברכות מעכבות א''כ ודאי הוא שאם בירך שצריך שיכוין את לבו בכל הג' פרשיות שהרי אם אפי' הברכות מעכבות פשיטא הוא דכל ג' הפרשיות מעכבות ועד שיכוין לבו בכולן לצאת ידי חובתו והשתא קשיא על עיקר דיוקא דידך כדמסיק:

התיבון. על האי דיוקא דר' בא:

ואינו מפסיק ולא תנינתה. וכי אינו מפסיק הוא בין פרשה של ק''ש לפרשה אחרת שבה שהרי הוא קורא בתורה כסדר וכמה וכמה פרשיות איכא בין חדא פ' של ק''ש לחברתה ואפ''ה לא תנינתה להאי דינא במתני' וזה היה צריך התנא להשמיענו דהא איכא למ''ד לקמן שאם הפסיק בק''ש כדי לקרות את כולה לא יצא ידי חובתו:

והכא אע''ג דלא תנינתה צריך לברך. כלומר והשתא הכא נמי לענין הברכות מנא לך למידק שאינן מעכבות מדלא קתני לה במתני' הרי לא קתני נמי מדינא דהפסקה מידי ועל כרחך לומר דלא קתני הכא אלא מה דשייך לגופא דדינא דאין הקורא כדרכו יוצא י''ח עד שיכוין לבו לצאת ומברכות ומהפסקה לא איירי הכא מידי ולעולם אימא לך שצריך הוא לברך:

זאת אומרת צריך לכוין את לבו בכולן. השתא שואל הש''ס למאי דקאמר בירך צריך וכו' אי דנקטינן הכי באמת לדינא שעד שיכוין בכולן ואע''ג דלא משכחת לה בלא הפסק בין פרשה לפרשה הא לא קשיא מידי דאימא אין הכי נמי שצריך שיקרא פ' שניה אח''כ מיד בלא הפסקה וכן פ' השלישית דהא קאמרת דלא איירינן הכא מדינא דהפסקה ולא איירי התנא אלא מדינא דכוונה ואם כן מי נימא עד שיכוין בכולן:

נשמעינה מן הדא דר' אחי וכו'. בתוספתא פ''ב דעיקר הכוונה בפרק ראשון הוא וכדמפרש ר' חנינא טעמא דכל מה שכתוב בפ' ראשון ואהבת וגו' ושננתם וקשרתם כתוב בפ' שני וכבר יצא י''ח בכוונת פ' הראשון:

Berakhoth

Daf 12b

מַה בֵּין פֶּרֶק רִאשׁוֹן וּמַה בֵּין פֶּרֶק שֵׁנִי. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא כָּל מָה 12b שֶׁכָּתוּב בְּזֶה כָּתוּב בְּזֶה. מֵעַתָּה לֹא יִקְרָא אֶלָּא אֶחָד. אָמַר רִבִּי אִילָּא הָרִאשׁוֹן לְיָחִיד וְהַשֵּׁנִי לְצִיבּוּר. וְהָרִאשׁוֹן לְתַלְמוּד. וְהַשֵּׁנִי לְמַעֲשֶׂה.

Traduction

⁠—Est-ce à dire que nulle différence n’existe sous ce rapport entre la 1ère et la 2ème section? -C’est que, dit R. Hanina, tout ce qui est écrit dans l’une est répétée dans l’autre. -S’il en est ainsi, pourquoi en lire plus d’une? -La première, dit R. Ila, s’applique à l’individu seul, la seconde à la communauté (parce qu’elle est rédigée au pluriel, sous forme d’adresse au peuple); la première se réfère à la théorie, la seconde à la pratique (116)Parce qu'on y trouve les mots: vous les pratiquerez (les préceptes divins)..

Pnei Moshe non traduit

מעתה וכו'. ולמה קורין לפרק השני:

הראשון ליחיד. דהכל הוא בלשון יחיד ובפרק השני נאמר בלשון רבים לציבור:

והראשון לתלמוד. שאינו מפורש בו כ''כ מעשיית המצות כמו בוהיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שהוא למעשה:

בַּר קַפָּרָא אָמַר אֵין לָךְ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא גֹ פְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים בִּלְבַד. וְתַנִּי כֵן וְשִׁנַּנְתָּם עַד כַּאן לְכַוָּנָה מִיכַּן וָאֵילַךְ לְשִׁינּוּן.

Traduction

Bar-Kapara dit: Il suffit d’appliquer son attention aux trois premiers versets. On a en effet enseigné qu’il faut appliquer l’attention, dans cette récitation, jusqu’aux mots: vous les inculquerez (mes préceptes); après quoi, la simple lecture suffit (117)Il y a là un jeu de mots sur le terme VESHINANTAM, qui signifie à la fois inculquer et répéter, relire..

Pnei Moshe non traduit

ותני. בברייתא כן ושננתם מפסוק הזה ואילך די בשינון לבדו:

רִבִּי חוּנָה רִבִּי אוּרִי רַב יוֹסֵף רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל צָרִיךְ לְקַבֵּל עָלָיו מַלְכוּת שָׁמַיִם מְעוּמָּד. מַה אִם הָיָה יוֹשֵׁב עוֹמֵד. לֹא אִם הָיָה מְהַלֵּךְ עוֹמֵד.

Traduction

R. Houna, R. Ouri, R. Joseph, R. Juda, au nom de Samuel disent: Il faut (pendant cette lecture) assumer sur soi la souveraineté céleste en se tenant debout (comme signe de respect). -Quoi! si l’on était assis, on devrait se lever? (N’est-ce pas contraire à l’avis de Hillel?) -Non; cependant, si l’on marche, on doit s’arrêter (afin de donner à l’expression plus de gravité).

Pnei Moshe non traduit

מה. שאלה היא וכי אם היה יושב צריך הוא לעמוד וקאמר דלא כן הוא אלא אם היה מהלך צריך הוא לעמוד:

תַּנִּי צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בְּאֶחָד. רַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר וּבִלְבַד בְּד'. סוּמֲכוֹס בַּר יוֹסֵף אוֹמֵר כָּל הַמַּאֲרִיךְ בְּאֶחָד מַאֲרִיכִין לוֹ יָמָיו וּשְׁנוֹתָיו בְּטוֹבָה. רִבִּי יִרְמְיָה הָיָה מַאֲרִיךְ סַגִּין. אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא לֵית אַתְּ צָרִיךְ כָּל הָכִין אֶלָּא כְדֵי שֶׁתַּמְלִיכֵהוּ בַשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּבְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעוֹלָם.

Traduction

On a enseigné qu’il faut prolonger le son du mot dja, un (du 1er verset du shema). R. Hahman bar-Jacob dit qu’on doit prononcer longuement la fin seule de ce mot. Soumkhos bar-Joseph dit: Celui qui prolonge ce mot verra ses jours et ses ans prolongés en bien. R. Jérémie prolongeait ce son beaucoup trop: Tu n’as pas besoin d’insister autant, lui dit R. Zeira; il suffit d’y mettre le temps nécessaire pour reconnaître (mentalement) le règne de Dieu au ciel, sur la terre et sur les autre points cardinaux

Pnei Moshe non traduit

ובלבד בד'. אבל בא' לא יאריך כלל וכן בחי''ת לא יאריך כל כך:

הוה מאריך סגין. הרבה יותר מדאי:

רַב שָׁאֵיל לְרִבִּי חִייָא וְלִינָא חָמֵי לְרִבִּי מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמַר לֵיהּ כַּד תַּחֲמִינֵיהּ יָהֵיב יָדֵיהּ עַל אַפּוֹהִי הוּא מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמַר לֵיהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְהַזְכִּיר יְצִיאַת מִצְרַיִם. אָמַר לֵיהּ לֵית אֶפְשַׁר דְּלָא יַטֵּי מִילָּה. רִבִּי טַבְיוֹמֵי שָׁאַל לְרִבִּי חִזְקִיָּה לֵית הֲדָא אָֽמְרָה שֶׁאֵין לָךְ צָרִיךְ כַּוָּנָה אֶלָּא פָּסוּק הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. אָמַר לֵיהּ אָדָא יְתַנֶּה עַד וְשִׁנַּנְתָּם.

Traduction

. Rav demanda à R. Hiya Rabba (le grand): Comment se fait-il que je ne voie pas Rabbi assumer sur lui la souveraineté céleste? Il lui répondit: Quand tu le verras se poser les mains sur le visage, il accomplira cet acte de soumission envers Dieu. -Mais lui redemanda Rav, ne faut-il pas rappeler la sortie d’Egypte (ce que je ne lui vois pas faire en ce moment)? -Il n’est pas possible, répondit-il, qu’il n’en dise pas quelques mots (ce qui suffit). R. Tabiomé demanda à R. Hiskia: Ne peut-on déduire de la manière d’agir de Rabbi (de se poser la main sur le visage (118)Ou d'avoir lu le 1er verset seul. (selon Fraenkel). au commencement du shema) qu’il suffit d’appliquer son attention pendant le 1er verset? -Non, répondit Adda, il a été enseigné que l’attention doit être soutenue jusqu’aux mots: vous les inculquerez.

Pnei Moshe non traduit

ולינא חמי לרבי. איני רואה לרבי כשהוא לומד עם התלמידים שהוא מקבל עליו עול מלכות שמים וא''ל כשאתה רואה אותו נתן ידו על פניו אז הוא אומר פסוק הראשון ומקבל עליו עול מלכות שמים:

לית אפשר דלא יטי מילה. אי אפשר שלא ינטה לאיזה דבר בשמועה שהוא שונה שלא יהא מוזכר מיציאת מצרים לפי שהוא מהדר אחר זה:

לית הדא אמרה. וכי לאו ש''מ ממילתיה דרבי שאינו צריך כוונה אלא בפסוק הראשון בלבד שהרי ר' חייה אמר שהוא מקבל עול מלכות שמים באותה שעה ולא יותר ואנן הא אמרינן לעיל דצריך כוונה בג' פסוקים הראשונים:

א''ל אדא יתנה עד ושננתם. אדא. בתוך כך כלומר בתוך כך שהוא מניח ידיו על פניו יכול היא לשנות ולומר עד ושננתם ולכוין בהם. אף בהלל ובקריאת מגילה כן. אם הפסיק ושהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש:

רִבִּי מָנִי אָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אִם הִפְסִיק בָּהּ כְּדֵי לִקְרוֹת אֶת כּוּלָּהּ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי בָּא רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב הֲלָכָה כְּרִבִּי מִינָא שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יְהוּדָה שֶׁאָמַר מִשּׁוּם רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי.

Traduction

R. Mena dit au nom de R. Juda ou au nom de R. Yossé le Galiléen (119)(Megila 2, 1). (f. 73).: Si l’on est interrompu dans le cours de cette récitation pendant le temps qu’il faudrait pour achever le tout, le devoir n’est plus accompli intégralement (et il faut recommencer). R. Aba et R. Jérémie, au nom de Rav, disent: Cet avis est adopté comme règle, car il a été énoncé au nom de R. Juda, que le tenait de R. Yossé le Galiléen.

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק אַף בְּהַלֵּל וּבְקִרְיַת הַמְּגִילָּה כֵּן.

Traduction

R. Yohanan, au nom de R. Simon ben-Hehocadak, ajoute qu’il en est de même pour la lecture du Hallel (120)Voir ci-dessus, note 100. et de la Megila (histoire d’Esther, lue à la fête de ce jour).

אַבָּא בַּר רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא הֲווּ יָֽתְבִין אָֽמְרִין אַף בִּתְקִיעוֹת כֵּן. סָֽלְקוּן לְבֵית רַב וְשָֽׁמְעוּן רַב חוּנָא בְשֵׁם רַב אֲפִילוּ שְׁמָעָן עַד תֵּשַׁע שָׁעוֹת יָצָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא עָד דְּאָנָא תַמָּן צְרִיכַת לִי וְכַד סָֽלְקִת לְהָכָא שָֽׁמְעִית רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ שָֽׁמְעָן כָּל הַיּוֹם יָצָא. וְהוּא שֶׁשָּֽׁמְעָן עַל הַסֶּדֶר. רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי הֲוָה זֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה הָרִאשׁוֹנָה. וְזֶה צָרִיךְ פְּשׁוּטָה הָאַחֲרוֹנָה. תְּקִיעָה אַחַת מוֹצִיאָה יְדֵי שְׁתֵּיהֶן.

Traduction

Aba bar-R. Houna et R. Hisda se trouvaient assis ensemble; ils dirent à ce même propos qu’il en est encore ainsi (121)L'interruption fait que le devoir n'est pas accompli. lorsqu’on fait sonner le shofar (au nouvel an). Ils se sont rendus à la salle d’étude de Rav et et ils ont entendu dire par R. Houna, au nom de Rabbi, que si même l’on a entendu les neuf sonneries du shofar dans l’espace de neuf heures du jour (soit chaque son à une heure d’intervalle), le devoir de l’audition est considéré comme accompli. R. Zeira dit: Lorsque j’étais encore à Babylone, j’ai douté; mais j’ai appris en descendant ici (à Jérusalem) que selon R. Yossé, au nom de R. Yohanam, il suffit d’avoir entendu ces sons même pendant tout le cours de la journée, pourvu que l’ordre des sonneries ait été observé (122)''Voici cet ordre: 1° Tekiâ, (son simple bref); 2° troua' (brisé, plus long); 3° nouvelle tekia'. V. (Rosh Hashana 4, 10). Cf. Gr. R. Wogue. Traduction du Pentateuque, (Lv 23, 23)''. R. Yossé pose une question (123)Selon Fraenkel, c'est une affirmation.: S’il se trouve, dit-il deux auditeurs, dont l’un doit entendre (d’après cet ordre) un son simple (bref) du commencement, et l’autre un son pareil pour la fin, le même son peut-il servir d’audition aux deux personnes à la fois? (Le Talmud n’a pas résolu la question).

Pnei Moshe non traduit

רב הונא בשם רב. צ''ל וכן הוא בפ''ב דמגילה בהלכה ב':

אפי' שמען. לתשע תקיעות בט' שעות יצא:

עד דאנא תמן צריכא לי. בעוד שהייתי בבבל הוה מספקא לי בדין זה וכשעליתי לכאן שמעתי משמיה דר' יוחנן שאפי' אם שמען בכל היום כולו יצא:

היה זה צריך פשוטה ראשונה. שעדיין לא שמע כלום והאחר שמע כולן חוץ מפשוטה האחרונה ושמעו תקיעה אחת מהו שמוציאין ידי שתיהן ולא איפשיטא:

רִבִּי אָבִין בַּר חִייָא בָּעֵי קִרְיַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ הִיא וְלֹא בִרְכוֹתֶיהָ בִּרְכוֹתֶיהָ וְלֹא הִיא. הִפְסִיק שְׁלִישָׁהּ וְחָזַר וְהִפְסִיק שְׁלִישָׁהּ בְּקוֹרֵא מְשַׁעֲרִין. אוֹ בְכָל אָדָם מְשַׁעֲרִין. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה מִסְתַּבְּרָא בְקוֹרֵא.

Traduction

De même, demande R. Eléazar ben-R. Hanania (124)Pour sa Généalogie, V. J. Derenbourg, Essai sur l'Histoire de la Palestine, n. 10, p. 472.: Si, dans la lecture du shema et de ses bénédictions, ou du shema sans les bénédictions, ou des bénédictions sans le shema, on s’est interrompu le temps du tiers de la lecture; puis, après avoir repris la lecture, il y a eu une nouvelle interruption aussi longue, est-elle jugée d’après le temps que met cette personne pour le lire (125)Selon la Mishna placée en tête de ce chapitre, l'interruption n'annule pas le devoir accompli., ou est-elle considérée à l’égal des autres hommes? (Sa lecture est-elle non avenue, et doit-elle être reprise?) R. Matna répond: Il paraît que l’on compte d’après le temps qu’y met ce lecteur.

Pnei Moshe non traduit

ק''ש וברכותיה. הא דאמרינן אם הפסיק כדי לגמור את כולה לא יצא מאי אם כולה דקאמר היינו ק''ש עם ברכותיה או היא ולא ברכותיה או אפי' כדי לומר ברכותיה ולא היא:

הפסיק שלישה. כלומר אם לא הפסיק בהפסקה אחת כדי לגמור את כולה אלא הפסיק כדי לגמור שליש וקרא וחזר והפסיק כדי שליש וכן אח''כ עוד כדי שליש מהו שיצטרפו להפסקה כדי שיעור כולה ולא איפשטו הני בעיות:

בקורא משערין. וכן הא דאמרינן הפסיק וכו' בקורא משערינן או בקריאת סתם כל אדם משערינן:

מסתברא בקורא. משערין כל א' וא' לפי קריאתו:

רִבִּי אַבָּהוּ שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן בְּגִין דַּאֲנָא קָרֵי שְׁמַע וְעָבַר בִּמְבוּאוֹת הַמְּטוּנָּפוֹת וּמַפְסִיק נְפִיק אֲנָא יְדֵי חוֹבָתִי. אָמַר לֵיהּ אַבָּהוּ בְנִי אִם מַפְסִיק אַתְּ כְּדֵי לִקְרוֹת אֶת כּוּלָּהּ לֹא יָצָאת יְדֵי חוֹבָתָךְ.

Traduction

R. Abahou demanda à R. Yohanan: Si, étant en train de réciter le shema, il m’arrive de passer près d’un emplacement sali, et que par suite je m’interrompe, puis-je, sans manquer à mes devoirs, me contenter de continuer? -Mon fils, lui répondit R. Abahou, si tu t’interromps pendant l’espace de temps nécessaire pour lire le tout, ton devoir n’est pas accompli.

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source