'Halah
Daf 7a
פְּשִׁיטָא עַל דְּרַבָּנִין בְּהָהֵן פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאֵינוֹ נִגְרָר לְעִנְייַן הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף שָׁאַל עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מַהוּ שֶׁיְּהֵא נִגְרָר לְעִנְייַן חַלָּה כְּעִיסַּת הָאוֹרֶז. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי אֵי זֶהוּ חָדָשׁ וְיָשָׁן שֶׁבַּחַלָּה. שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְאַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ לַחַלָּה אַחַת לְמַעְשְׂרוֹת שְׁתַּיִם. אַחַת 7a פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ וְאַחַת עֲשָׂבִים לַחַלָּה שְׁתַּיִם לְמַעְשְׂרוֹת אַחַת. אַחַת הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְאַחַת עֲשָׂבִים בֵּין לַחַלָּה בֵין לְמַעְשְׂרוֹת שְׁתַּיִם.
Traduction
Selon l’avis des rabbins, il va sans dire qu’au cas où l’on a pris ensemble des produits non parvenus au tiers de la maturité avec d’autres qui le sont, ceux qui ne sont pas mûrs ne sont pas entraînés avec le reste (comme le riz le serait à l’égard du froment), et le devoir de donner la dîme n’existe pas encore. Cependant, demanda R. Hiya b. Joseph, selon l’avis de R. Eliézer, dira-t-on que ce produit non mûr se trouve joint au reste pour constituer l’obligation de la halla, aussi bien que c’est dû en cas de mélange d’une pâte de riz (non soumise seule) avec du froment? Samuel b. Aba y répond en disant qu’il est de cet avis: on ne considère pas des produits anciens et nouveaux comme deux champs sous le rapport de la halla; mais si les uns sont parvenus au tiers de la maturité et les autres sont restés au-dessous, ils ne forment qu’un et sont réunis pour la halla, mais pour la dîme ils restent distincts en deux; lorsqu’une partie est inférieure au tiers de croissance et le reste est de l’herbe (30)''Celle-ci n'étant pas susceptible de fermenter et de donner du pain n'est pas soumise à la Halla; comme l'est la 1ère sorte.'', ce sont deux sortes distinctes (non unies) pour la halla, mais réunies en une pour la dîme (ni l’une ni l’autre sorte n’étant alors soumises à la dîme); lorsqu’enfin une partie se compose de produits ayant dépassé le premier tiers de maturité (dès lors soumis à la dîme) et d’une autre composée d’herbe (non soumise), ce sont deux sortes distinctes, aussi bien pour la dîme que pour la halla. Reprise. Les objets suivants sont soumis aux dîmes, mais dispensés de la Halla: le riz, le millet, le pavot (31)''Comme équivalent arable, Maïmonide indique un terme que n'ont pas les lexiques. M. Fagnan, que nous avons consulté, est d'avis d'y voir le mot persan pour sediment, dregs, selon Richardson, ou mieux '''' sesame grains remaining in the hair cloth after tehe oil has been expressed ''''. Ce sens nous plaît d'autant mieux, qu'il correspond avec le terme suivant, parfaitement identifié par Maïmonide avec sésame. Elie Fulda traduit: poivre.'', la graine de lin, les légumes à cosses, de la farine formant une quantité au-dessous de 5 quarts de cab, du pain spongieux,spoggo'', ou pétri au miel (32)Babli, Pessahim 37a., ou des tranches séchées au four escarith'', le flanc frit à la poêle, ou le mélange; tout cela est dispensé de la Halla. Quelle est la règle lorsqu’une pâte a été pétrie tandis qu’une obligation était due avant et une après cet acte (celle de l’oblation et celle de la halla)? Est-ce qu’alors la halla n’est pas soumise au devoir de l’oblation, et cette dernière au devoir de la halla?
Pnei Moshe non traduit
פשיטא על דרבנן וכו'. כלומר ודאי אליבא דרבנן ליכא למיבעי אם זה הבא מתבואה שלא הביאה שליש שנתערב בתבואה שהביאה שליש אם נגרר הוא עם החיוב לענין שיהא ג''כ הוא חייב במעשרות דהאי מילתא דפשיטא הוא שלא מצינו גרירה לענין חיוב המעשרות שיהא החייב גורר את הפטור עמו לחיוב אלא אליבא דר''א לענין חיוב חלה הוא דאיכא למיבעי כהאי דר' חייה בר יוסף שאל דלדעתיה דר''א מהו שיהא נגרר תבואה שלא הביאה השליש עם תבואה שהביאה שליש שאם עשה עיסה משתיהן יהא נגרר הפטור עם החייב להתחייב כולה בחלה כעיסת אורז כמו דאשכחן בעיסת אורז דתנינן לקמן בפ''ג העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה וה''נ כן ולא אפשיטא אליבא דר''א:
איזהו חדש וישן שבחלה. מה נקרא חדש וישן לענין חיוב חלה שלא יפריש מזה על זה לפי שאין תורמין מחדש וישן מזה על זה ומפרש ואזיל לחלה אחת כלומר לענין חיוב חלה ושיפריש מזו על זו אחת היא נחשבת שהרי שתיהן חייבות בחלה ומשנה אחת הן באים או מחדש או מישן ותורמין מזו על זו ולענין חיוב מעשרות שתים הן ואם זו הביאה שליש לפני ר''ה וזו לא הביאה עד לאחר ר''ה אין מעשרין מזו על זו שזו מן החדש וזו מן הישן אחת הביאה פחות משליש לפני ר''ה ואחת לא הביאה אלא עשבים ואח''כ בשנה זו נגמרה הרי לענין חיוב חלה שתים הן נחשבות לפי שזו שהביאה פחות משליש לפני ר''ה מן הישן היא שנתחייבה מאז בחלה וזו שלא הביאה אלא עשבים לפני ר''ה ואחר ר''ה נתגדלה מן החדש היא ואין תורמין חלה מזה על זה:
למעשרות אחת הן נחשבות. שהרי אף זו שלא הביאה אלא פחות משליש לפני ר''ה לא נתחייבה במעשרות עד לאחר ר''ה בשנה זו ומשנה אחת הן ומעשרין מזה על זה:
אחת הביאה שליש לפני ר''ה ואחת הביאה עשבים ובשנה זו נגמרו הרי הן נחשבות שתים בין לחלה ובין למעשרות לפי שאותה שהביאה שליש לפני ר''ה נתחייבה בישן בשתיהן והאחרת לא נתחייבה בשתיהן אלא בשנה זו ואין תורמין לא חלה ולא מעשרות מזה על זה:
בֵּינְתַּיִים מַהוּ. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֵּינְתַיִם כְּבָרִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֵּינְתַיִים כְּבָאַחֲרוֹנָה. אֵי זֶהוּ בֵּינְתַיִים. הָעוֹשֶׂה עִיסָּה מִן הַטֵּבֵל חַלָּה חַייֶבֶת בִּתְרוּמָה וּתְרוּמָה חַייֶבֶת בַּחַלָּה. מְנַיִין שֶׁחַלָּה חַייֶבֶת בִּתְרוּמָה. רִבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא בְשֵׁם רַב חַלָּה תָרִימוּ תְרוּמָה. מֵחַלָּה תָרִימוּ תְרוּמָה. מְנַיִין שֶׁהַתְּרוּמָה חַייֶבֶת בַּחַלָּה מִן קוֹשׁוֹי פָּֽתְרִין הָהֵן קְרָייָא מֵאוֹתָהּ שֶׁכָּתוּב בָּהּ רֵאשִׁית תָּרִימוּ חַלָּה.
Traduction
Selon R. Yona au nom de R. Simon b. Lakish, on se guide en ce cas d’après le commencement de la Mishna, où il est dit que la halla et les dîmes sont dues; selon R. Yossé au nom du même, c’est la fin de la Mishna qui l’emporte (et l’on est alors dispensé de la halla). Or, on appelle une pâte ''faite entre les deux obligations'' celle qui a été pétrie avec un des produits non libérés des divers droits; en ce cas, la halla que l’on prélèvera sera soumise à l’oblation sacerdotale, et celle-ci au devoir de la halla (33)Cf. (Demaï 5, 1 ) fin. Voir casuistique dite Minhath Juda, n° 126.. D’où sait-on que la halla peut devenir sujette à l’oblation? On le sait, dit R. Isaac au nom de R. Samuel b. Aha, ou de Rav, de ce que l’expression vous prélèverez est la même pour la halla et pour l’oblation. D’où sait-on aussi l’inverse, que l’oblation est alors soumise à la halla? De la difficulté qu’il y a à expliquer ce verset, dans lequel l’expression prémice employée pour la parcelle de pâte à prélever parait s’appliquer parfois à l’oblation (de cette dernière il faudra prélever la halla).
Pnei Moshe non traduit
בנתיים מהו. וכדמפרש לקמיה איזהו בנתיים העושה עיסה מן הטבל וקרי לה בנתיים לפי שהוא מדבר שהוא בנתיים שזה כבר נגמר לחיוב מעשרות אבל עדיין לא נתקן והרי הוא בין הגמר לבין הפרשה ואם עשה עיסה ממנו פליגי בה ר' יונה ור' יוסי אליבא דר''ש דמר אמר בשמיה שדינו כבראשונה כלומר כמו שהיה מקודם שנגמר למעשרות ועיסה זו פטורה מן החלה ומר אמר בשמיה שנידון כבאחרונה כמו שכבר הופרש ממנו התרומה והמעשרות וחייבת בחלה וכדמסיק ואזיל:
חלה חייבת בתרומה ותרומה חייבת בחלה. כלומר לפעמים מצינו שאף התרומה חייבת היא בחלה כמו שהחלה חייבת בתרומה שהרי בתחלה מפרישין מן הכרי תרומה ומעשרות על הכל וא''כ אף חלק החלה שיפריש אח''כ מהעיסה נתרם הוא וזהו חלה חייבת בתרומה אף כאן בזה הטבל שיש בו חלק תרומה שעדיין לא הופרשה ממנה מ''מ אם עשה עיסה ממנו חייבת בחלה ואע''פ שיש בה מחלק תרומה ותרומה עצמה שכבר הופרשה ודאי פטורה מן החלה כאן שלא נתבררה התרומה מתחייב בחלה אף לחלק תרומה שבה:
מנין שחלה חייבת בתרומה. כלומר דילמא אין ה''נ דא''צ לתרום על חלק החלה שבתבואה מאחר דסוף שיתננה לכהן:
חלה תרימו תרומה. דריש בה אף מחלק החלה שבה תרימו תרומה גדולה וכן המעשרות:
מנין שהתרומה חייבת בחלה. כלומר חלק התרומה וכגוונא דאמרן שעושה עיסה מן הטבל:
מן קושוי פתרין אהן קרייא. מאותן חברים שהן ממקום נקרא קושוי מפרשין מהפסוק הזה. דכתיב מראשית עריסותיכם תרימו חלה מאותה שכתוב בה ראשית ראשית דגנך וזו התרומה ממנה ג''כ לפעמים תרימו חלה ובכה''ג דאמרן:
הַסּוּפְגָּנִים טְרִיקְטָא. הַּדּוּבְשָׁנִים מֵלִי גָּאלָא. וְהָאִיסְקָרִיטִין חֲלִיטִין דְּשׁוּק. וְחַלַּת מַסְרֵת חֲלִיטִין דְּמַיֵי.
Traduction
⁠—On appelle pain spongieux celui que l’on offre au dessert, trwcta (bellaria); celui qui est pétri au miel se dit du gâteau composé de miel et de lait, meligala; les tranches séchées au four sont des mets délayés, destinés à la vente au marché (préparés à l’huile); enfin, les flancs frits à la poêle sont ceux qui (pour la maison) ont été préparés à l’eau.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הסופגנין טריקטא וכו' כמפורש במתני':
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טְרִיקְטָא חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר טְרִיקְטָא אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר תַּרְתֵּיי רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טְרִיקְטָא חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאוֹמֵר עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר טְרִיקְטָא אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אוֹמֵר עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר חוֹרֵי. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו חַייָב בַּחַלָּה וְאוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן [הָאָרֶץ] וְיוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו אֵינוֹ חַייָב בַּחַלָּה וְאֵין אוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן וּבִלְבַד עַל יְדֵי מַשְׁקֶה.
Traduction
R. Yohanan dit (34)Cf. Babli, Berakhot 37b. que le pain spongieux est soumis au devoir de la halla; lorsqu’on en mange on récite la formule ''béni soit celui qui produit le pain de la terre'', et enfin on peut l’utiliser en azyme pour accomplir le devoir d’en manger à Pâques. Selon R. Simon b. Lakish, cette pâte n’étant pas considérée comme pain n’est pas soumise auxdites obligations, et ne peut pas servir à la consommation pascale. R. Yossé répéta ces deux opinions, et il ajouta cet enseignement selon lequel R. Yohanan dit: toute pâte sous laquelle le feu passe directement (comme le pain) est soumise à la halla; elle est l’objet de la formule de bénédiction ''qui produit etc'', et sert d’azyme à Pâques; selon R. Simon, le passage au feu n’entraîne pas lesdites qualités. Toutefois, ajoute R. Yohanan, pour la dispense il faut que la pâte ait été pétrie avec une liqueur formelle (non de l’eau).
Pnei Moshe non traduit
רבי יוחנן אומר טריקטא חייבת בחלה וכו' ולקמן פריך עליה מהמתני':
ר' יוסי אומר תרתיי. שני דברים דפליגי בהו ר''י ור''ל חדא הא דטריקטא ועוד אמר ר' יוסי חורי עוד דבר אחר דפליגי ביה דר' יוחנן אמר כל שהאור מהלך תחתיו כלומר שאינו נאפה בתנור אלא במחבת והאור מהלך תחתיו אעפ''כ חייב בחלה וכו' ור''ש בן לקיש פוטר:
א''ל ר' יוחנן ובלבד ע''י משקה. כלומר אפי' לדבריך שאתה פוטר ובלבד אם נעשו ע''י משקה או מיין או משמן וכיוצא בו או ממים רותחין שניתנו בהן והאור מהלך תחתיהן:
'Halah
Daf 7b
משנה: עִיסָּה שֶׁתְּחִילָּתָהּ סוּפְגָּנִים וְסוֹפָהּ סוּפְגָּנִים פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. תְּחִילָּתָהּ עִיסָּה וְסוֹפָהּ סוּפְגָּנִים תְּחִילָּתָהּ סוּפְגָּנִים וְסוֹפָהּ עִיסָּה חַייֶבֶת בַּחַלָּה. וְכַן הַקְּנוּבְקָאוֹת חַייָבוֹת. הַמְּעִיסָּה בֵּית שַׁמַּי פוֹטְרִין וּבֵית הִלֵּל מְחַייְבִין. הַחֲלִיטָה בֵּית שַׁמַּי מְחַייְבִין וּבֵית הִלֵּל פּוֹטְרִין. חַלּוֹת תּוֹדָה וּרְקִיקֵי נָזִיר עֲשָׂאָן לְעַצְמוֹ פָטוּר לִמְכּוֹר בַּשּׁוּק חַייָב.
Traduction
Lorsqu’une pâte, au commencement et à la fin, est faite spongieuse, elle est dispensée de la Halla. Lorsqu’au commencement la pâte a été faite comme d’ordinaire et qu’ensuite on l’a pétrie pour être spongieuse, ou si à l’inverse elle est traitée d’abord pour être spongieuse puis comme d’ordinaire, elle est soumise à la Halla. De même, les biscottes (37)Dans l'éd. du Aruch par Landau, Mussafia traduit: Mostacciolo. y sont soumises. Quant à la bouillie (farine passée à l’eau bouillante), elle en est dispensée (38)Cf. Babli, Pessahim 37. selon Shammaï; mais, selon Hillel, il faut en donner la Halla. Au contraire, pour la pâte analogue faite à l’inverse, il faut prélever la Halla, selon Shammaï, et selon Hillel, on en est dispensé. Quant aux gâteaux offerts en action de grâce et aux flancs présentés par le naziréen à l’expiration de ses voeux, s’ils ont été pétris dans ce but religieux, ils en sont dispensés; s’ils doivent être venus au marché, il faut la donner.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עיסה שתחילתה סופגנין. שעשאה מתחילה בלילתה רכה כדי לעשותה סופגנין וכך עשאה בסופה סופגנין כמתני' דלעיל שנותן בה יין או שמן ודבש או שמבשלה במים רותחין זו היא שפטורה מן החלה כדתנינן לעיל ומשום סיפא נקיט לה:
תחילתה עיסה וכו'. כלומר אבל אם בתחילה עשאה שתהא עיסה גמורה לאפות הימנה פת והשלימה בסוף כמעשה סופגנין או איפכא תחילתה מעשה סופגנין והשלימה עיסה גמורה לעשותה פת חייבת בחלה:
וכן הקנובקאות. זהו העשוי מקמח קלוי נילוש בשמן ואחר הלישה והאפיה מפרכין אותו בידים ומחזירו לקמח ועושין אותו מאכל לתינוקות חייבין בחלה:
מתני' המעיסה. מפרש בגמרא שנותן מים חמין לתוך הקמח והחליטה שנותן הקמח לתוך מים חמין ובבבלי פ' כל שעה מפרש איפכא:
ב''ש וכו'. מפרש בגמרא שני תלמידים שנו אותה. כלומר מי ששנה זו לא שנה זו דאחד שנה המעיסה והה''ד לחליטה ב''ש פוטרין וב''ה מחייבין ואחד שנה חליטה והה''ד למעיסה ב''ש מחייבין וב''ה פוטרין ולענין המסקנא בין מעיסה בין חליטה כל שנאפית בתנור חייבת בחלה:
חלות תודה ורקיקי נזיר אם עשאן לצורך עצמו פטורין. מכיון שבשעת גלגול העיסה הן של הקדש וכתיב עריסותיכם ולא של הקדש אבל אם עשאן למכור בשוק למי שצריך להן חייבין כדמפרש טעמא בגמרא שכל שהוא למכור בשוק לא בדעתו הדבר תלוי אלא שמא ימצא לקוחות ואם לאו יניח אותן לאכול לעצמו וא''כ נטבלו מיד וחייבות בחלה:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. הַסּופְגָּנִים וְהַדּוּבְשָׁנִים וְהָאִיסְקָרִיטִין וְחַלַּת 7b הַמַּשְׂרֵת וְהַמְּדוּמָּע פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה. פָּתַר לָהּ בְּסוּפְגָּנִין שֶׁנַּעֲשׂוּ בָאוֹר. וְאֵין יוֹצְאִין בְּסוּפְגָּנִין שֶׁנַּעֲשׂוּ בַחַמָּה. יוֹצְאִין בְּסוּפְגָּנִין שֶׁנַּעֲשׂוּ בָאוֹר. וְלֵית הָדָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. פָּתַר לָהּ בְּשֶׁהָיָה הָאוֹר מְהַלֵּךְ מִן הַצָּד.
Traduction
Est-ce que notre Mishna ne conteste pas l’avis de R. Yohanan, en disant: ''le pain spongieux, la pâte de miel, les tranches au four, les flancs et les mélanges sont dispensés de la halla''? On peut l’expliquer en disant qu’il s’agit de cuisson au soleil, comme il est dit: le devoir pascal ne pourrait pas être rempli avec de tels grains spongieux, s’ils ont été cuits à la chaleur du soleil; mais on peut s’en servir si ces gâteaux ont été préparés au feu. N’est-ce pas contraire à R. Simon, qui déclare ces produits dispensés de tout s’ils ont passé au feu? non, car on peut justifier son avis en disant qu’au cas où le feu a seulement passé de côté (comme pour le pain) l’obligation subsiste, mais non lorsque le feu passe sous le mets et le cuit (35)Suit un alinéa, que l'on trouve déjà in-extenso, ci-dessus en (Terumot 4, 8).
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דהא קתני לכל אלו הסופגנין וכו' שפטורין מן החלה:
פתר לה בסופגנין שנעשו באור. כלומר הא דקאמר ר' יוחנן בשנעשו ונאפו ע''י האש ומתני' בשנעשו ונאפו בחמה:
ואין יוצאין וכו'. ברייתא היא דאין יוצאין בפסח באלו שנעשו בחמה אבל יוצאין באלו שנעשו באור והאי מתניתא מסייעא לר' יוחנן:
ולית הדא. מתניתא פליגא על רשב''ל דהא קתני יוצאין בשנעשו באור ומשני דר''ל פתר לה בשהיה האור מהלך מן הצד דהוי כעין מעשה תנור אבל בשהאור מהלך תחתיו ס''ל דלאו פת הוא:
מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְלִיגִין. כַּהֲנָא שָׁאַל לִשְׁמוּאֵל לֹא מִסְתַּבְּרָא בְּהָהֵן מְדוּמָּע. דְּתַנִּינָן הָכָא שֶׁרוּבָּהּ תְּרוּמָה תְרוּמָה. אָמַר לֵיהּ אוּף אֲנָא סָבַר כֵּן אֶלָּא כַּד תִּיסּוֹק לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל אַתְּ שְׁאַל לָהּ. כַּד סְלַק לְהָכָא שָׁמַע רִבִּי יָסָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן אֲפִילוּ סְאָה אַחַת שֶׁנָּֽפְלָה עַל תִּשְׁעִים וְתֵשַׁע חוּלִין. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרִבִּי יוֹחָנָן הַסְּאָה פּוֹטֶרֶת אֶת הַכֹּל. אָמַר לֵיהּ וְכִי עִיגּוּל בְּעִיגּוּלִין דָּבָר בָּרִי שֶׁהַתְּרוּמָה עוֹלָה בְיָדוֹ וְאַתְּ אָֽמְרָת דָּבָר קַל הוּא אַף הָכָא קַל הוּא. וִיתִיבִינֵיהּ שַׁנְייָא הָא בְעִוגּוּלִין שֶׁכְּבָר בָּֽטְלוּ. רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי זְעִירָא אֲפִילוּ חִטִּין בְחִטִּין טוֹחֵן וּמַתִּיר.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מיליהון דרבנן פליגין וכו'. כל האי סוגיא עד אפילו חטין בחטין טוחן ומתיר גרסינן לה לעיל בפ''ד דתרומות בהל' ח' והך מיליהון דרבנן פליגין התם הוא דשייכא אדלעיל שם וכן כל הא דלקמן ואיידי דאיירי כאן במדומע מייתי לה אגב גררא כדרך הש''ס הזה ולא שייכא כלל וכלל לדינא דמתני':
פָּחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים כִּתְבוּאָה. אָמַר רִבִּי אָבִינָא הָדָא אָֽמְרָה כְּשֶׁהָיוּ פָּחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים. אֲבָל אִם הָיוּ חֲמֵשֶׁת רְבָעִים מְצוּמְצָמִין לֹא בְדָא. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּנָא לֹא עַל הָדָא אִתְאֲמָרַת. אֶלָּא עַל הָדָא דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן מְדוּמָע פָּטוּר מִן הַחַלָּה. סָפֵק מְדוּמָע וְהַנֶּאֱכַל מִשּׁוּם דִּימּוּעַ חַייָב בַּחַלָּה עָלֶיהָ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי אָבוּנָא הָדָא דְאִיתְמַר כְּשֶׁהָיוּ יוֹתֵר מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים אֲבָל אִם הָיוּ חֲמֵשֶׁת רְבָעִים מְצוּמְצָמִין פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה.
Traduction
La farine inférieure à une quantité de 5/4 de cab'', est-il dit. La dispense de la halla n’a lieu, dit R. Abina, que lorsque la farine est inférieure à la mesure de 5/4 de cab; mais lorsqu’il y a cette mesure juste, la dispense n’a plus lieu, et la halla est due. Selon R. Yossé bar R. Aboun au nom de R. Abina, cette restriction ne s’applique pas à l’énoncé de la Mishna, mais à l’assertion de R. Yohanan, disant (36)''Comp. Ibid. 7, 6; là, R. Yohanan émet son avis au cas où dans 2 paniers, l'un contenant de l'oblation impure, l'autre du profane pur, il est tombé un autre saa d'oblation pure, sans que l'on sache où elle est.'': ''le mélange pour lequel il y a doute qu’il contienne de l’oblation est dispensé de la halla; quant au mélange douteux, qui à ce titre est apte à être mangé (lorsque p. ex. devant 2 paniers différents, 1° sacré, 2° profane, on ne sait plus où est l’oblation), on est tenu de donner la halla''. C’est à ce propos que R. Yossé bar R. Aboun a dit au nom de R. Abina: c’est vrai seulement lorsque la pâte est supérieure à la mesure de 5/4 de cab; mais si elle représente cette mesure exacte, elle est dispensée de la halla (parce qu’en défalquant la part d’oblation, la part profane reste au-dessous de la mesure légale).
Pnei Moshe non traduit
ופחות מה' רבעים בתבואה. קתני במתני' דפטורה מן החלה אמר ר' אבונא הדא אמרה כלומר לא שנו אלא בשהוא פחות מה' רבעים ממש אבל אם היו ה' רבעין מצומצמין לא בדא אמרו שפטורה וקמ''ל דלא חיישינן הואיל והשיעור בתבואה מצומצם הוא שמא תתמעט בטחינה ויהיה בקמח פחות מכשיעור:
לא על הדא איתאמרת. הא דר' אבונא אלא על הדא דר' יוחנן דמדייק מהמתני' דקתני המדומע פטור ומשמע הא אם ספק מדומע הוא כגון שתי קופות ונפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואינו ידוע לאיזה מהן נפלה דהויא ספק מדומע וכן הנאכל משום דימוע כלומר שיש בו איזה חשש דימוע ונאכל בתורת דימוע להכהן חייב בחלה ועליה קאמר ר' יוסי בר' בון דאיתמר ההיא דר' אבינא והכי הוא דאיתמר דלא שנו אלא בשהיו יותר מחמשת רבעים הלכך חיישינן דשמא יש כאן שיעור חיוב חלה מהחולין שיש בו וחייב בחלה אבל אם אין במדומע הזה אלא ה' רבעין מצומצמין פטורין מן החלה דשמא כל החמשת רבעין הן מהתרומה וכגון לאחר שנפלה להפחות ממאה חולין נטל מהן ה' רבעים מצומצמין ועשה עיסה דבכה''ג תלינן דאפשר כל ה' רבעין מן התרומה הן ואפי' בספק מדומע פטורה מן החלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source