Vayedaber

'Halah

Daf 5b

משנה: אֵילּוּ חַייָבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. הַלֶּקֶט הַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה וְהַהֶבְקֵר וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּיטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ וּמוֹתַר הָעוֹמֶר וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ פְּטוּרָה מִן הַחַלָּה. אֵילּוּ חַייָבִין בְּמַעְשְׂרוֹת וּפְטוּרִין מִן הַחַלָּה. הָאוֹרֶז וְהַדּוֹחָן וְהַפְּרָגִים וְהַשּׁוּמְשָׁמִין וְהַקִּטְנִיּוֹת וּפָחוֹת מֵחֲמֵשֶׁת רְבָעִים בִּתְבוּאָה. הַסּוּפְגָּנִים וְהַדּוּבְשָׁנִים וְהָאִיסְקָרִיטִין וְחַלַּת הַמַּשְׂרֵת וְהַמְּדוּמָּע פְּטוּרִין מִן הַחַלָּה.

Traduction

Les articles suivants sont soumis au droit de Halla, mais dispensés de la dîme: le produit du glanage, l’oubli, la pea, l’abandon, la 1re dîme ayant satisfait aux droits d’oblation, la 2e dîme ou objets sacrés rachetés, le reste de la coupe de la 1re gerbe offerte au Temple, ou le blé non arrivé au tiers de la maturité. R. Eliézer dit: le blé non arrivé au tiers de la maturité est même dispensé de la Halla. Les objets suivants sont soumis aux dîmes, mais dispensés de la Halla : le riz, le millet, le pavot, la graine de lin, les légumes à cosses, de la farine formant une quantité au-dessous de 5 quarts de cab, du pain spongieux, σπόγγος, ou pétri au miel, ou des tranches séchées au four ἐσχαρίτης, le flanc frit à la poêle, ou le mélange; tout cela est dispensé de la Halla.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אלו חייבין בחלה ופטורין מן המעשרות. כדקאמר טעמא בגמרא לפי שמצינו בי''ד שנה שנתחייבו בחלה ואע''פ שלא היו נוהגין בתרומות ומעשרות אלא עד אחר י''ד שנה שכיבשו ושחילקו:

הלקט והשכחה והפאה וההפקר. כל אלו פטורין מן תרומות ומעשרות כדדרשינן מאין לו חלק עמך יצאו אלו שיש לו עמך ואפ''ה בחלה חייבין הן:

ומעשר ראשון שניטלה תרומתו. כגון בן לוי שהקדים ליטול מעשר ראשון בשבלים כדקאמר בגמרא וקמ''ל שאע''פ שלא ניטלה ממנו תרומה גדולה אלא שניטלה ממנו תרומת המעשר שבו וה''א הואיל שיש בו חלק מתרומה גדולה יהא פטור מן החלה הלכך אשמועינן דאפ''ה חייב בחלה:

ומעשר שני והקדש שנפדו. דפטורין מן המעשרות כדתנן לעיל בפ''ק דתרומות בהלכה ה' דאפילו נפדו פטורין מן המעשרות ולענין שאין תורמין מהן על החיוב וכל שכן אם לא נפדו דממון גבוה הוא דפטור ואעפ''כ בחלה הן חייבין בשנפדו וכן עיסת מעשר שני בירושלים חייבת בחלה:

ומותר העומר. מה שניתותר מהשלש סאין שהוא בא מהן ומוציאין מהן עישרון שהוא מנופה בשלש עשרה נפה והשאר הוא נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשרות הואיל ובתחילה היה הקדש והוא הדין למותר שתי הלחם ולחם הפנים לאחר שנפדו חייבין בחלה:

ותבואה שלא הביאה שליש. שפטורה מן המעשרות כדאמרינן בפ''ק דמעשרות דכתיב תבואת זרעך דבר שזורעין אותו ומצמיח ואם לא הביאה שליש וזורעין אותה אינה מצמחת ואעפ''כ בחלה חייבת:

ר''א אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. מפרש טעמיה בגמרא דכתיב כתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת גורן דוקא מפירות שהביאו שליש אף תרומת חלה כן ואין הלכה כר''א:

מתני' אלו חייבין במעשרות ופטורין מן החלה. דלענין חלה הני כולהו לאו לחם מיקרו:

והפרגין. מין קטניות:

ופחות מחמשת רבעים בתבואה. כלומר אף שהתבואה והיא מחמשת המינין מחויבת בחלה אם אין מהן אלא עיסה שהיא פחות מחמשת רבעים פטורה דחמשת רבעים הוא שיעור חיוב חלה כדתנן בפ''ק דעדיות:

הסופגנין. מפרש בגמרא טריקטא והן רקיקין דקין ורקיקי תרגומו ואספוגין:

הדובשנין. שנילושו בדבש ובגמרא קראו אותן מלי גאלה ומלה לעז הוא מילא דבש:

והאיסקריטין. פירשו בגמרא חליטין דשוק חליטין העשוין מצפחת רותחין כדי למכור בשוק:

וחלת המשרת. חליטין דמוי העשוין מקמח במים רותחין ואלו כולן בלילתן רכה ומערבין בהן או יין או שמן או דבש או תבלין או מים רותחין:

והמדומע. סאה של תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין ונעשה הכל מדומע ואם עשה ממנו עיסה פטורה מן החלה לפי שיש כאן תרומה שכבר הופרשה והובררה מתחילה וכתיב תרימו תרומה ולא מזו שכבר נתרמה:

הלכה: רִבִּי הוֹשַׁעְיָה שָׁאַל לְכַהֲנָא מְנַיִין שֶׁהֵן חַייָבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. אָמַר לֵיהּ לֹא תֵימַר לִי תָּרִימוּ וְכֵן תָרִימוּ. חָזַר וְאָמַר מֵאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. מַה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה חַייָבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת אַף אֵילּוּ חַייָבִין בַּחַלָּה וּפְטוּרִין מִן הַמַּעְשְׂרוֹת.

Traduction

R. Oshia demanda à Cahana: d’où sait-on que ces articles sont soumis au droit de halla et dispensés de la dîme? on pourrait, répondit-il, invoquer la répétition du terme vous prélèverez (Nb 15, 19 &20), afin d’en inférer que ce prélèvement secondaire s’applique à la halla; mais, je préfère tirer cette déduction de ce que, pendant les 14 ans de conquête et de partage de la Palestine, les produits étaient aussi soumis à la halla quoique dispensés de la dîme; il en est de même pour les articles cités ici

Pnei Moshe non traduit

גמ' מנין שהן חייבין בחלה. אף על פי שפטורין מהמעשרות:

א''ל רב כהנא לא תימר לי תרימו וכן תרימו. כלומר ומאי קשיא לך דבמעשרות פטורין הואיל ומיעטן הכתוב כדפרישית במתני' אבל בחלה לא מצינו שמיעטן הכתוב ולא תימר לי מדכתיב חלה תרימו תרומה כתרומת גורן כן תרימו אותה ולפיכך יש לומר דאיתקש חלה לתרומת גורן ומה שבתרומה ומעשרות נוהג אף בחלה כן ומה שפטור פטור אף בחלה האי מילתא לא תימר לי דאין זה אלא סברת ר''א במתני':

חזר ואמר מארבע עשרה. כלומר אע''פ שבתחילה לא גילה לו טעמו של דבר וא''ל לא תימר לי וכו' חזר ואמר לו הטעם דמארבע עשרה שנה שכיבשו ושחילקו אנו למדין שהיו חייבין בחלה דכתיב בבואכם אל הארץ ומתרומה ומעשרות היו פטורין דכתיב בהן כי תבואו וגו' והלכך לא נוהגין אלא לאחר ירושה וישיבה:

הלכה: אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁלּוֹקִין עַל חַלָּתָן דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה בַּר וָוא תִּיפְתָּר שֶׁאָכַל כְּזַיִת מִזֶּה וּכְזַיִת מִזֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֲפִילוּ תֵימַר כְּזַיִת מִכּוּלְּהוֹן. שַׁנְייָא הִיא שֶׁכּוּלְּהֹן לְשֵׁם חָמֵץ. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי. תַּמָּן הוּא אָמַר שְׁנֵי דְבָרִים רָבִים עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כֵּינִי מַתְנִיתָא אִי 5b כְזַיִת מִזֶּה וּכְזַיִת מִזֶּה.

Traduction

R. Jacob b. Zabdi conclut de ces énoncés de pénalités que, pour la négligence à l’égard de la halla due sur une telle pâte, la pénalité des coups de lanière est prescrite légalement. Selon R. Jérémie au nom de R. Hiya b. Wawa, la Mishna diffère, et une pénalité grave y est prescrite, parce qu’il s’agit du cas où l’on a mangé un peu de chaque sorte formant ensemble la valeur d’une olive d’une sorte (ce qui serait insuffisant pour le devoir de la halla). R. Yossé dit: lorsqu’on a même réuni l’équivalent d’une olive de chaque sorte, c’est insuffisant pour la halla (qui exige une certaine quantité de chaque sorte), tandis que sur l’ensemble ce qui est interdit à titre de pain fermenté persiste toujours et devient punissable. Est-ce que R. Yossé ne se contredit pas? On a dit plus haut (1,1) que deux objets l’emportent sur un 3e et l’annulent, tandis qu’ici, sous le rapport des pains azymes, on admet la réunion des fragments pour constituer la quantité légale? En effet, dit R. Yossé bar R. Aboun, il faut ainsi compléter notre Mishna: ou il faut avoir pris l’équivalent d’une olive d’une sorte, ou autant d’une sorte (alors, il n’y a pas d’annulation).

Pnei Moshe non traduit

גמ' זאת אומרת שלוקין על חלתן דבר תורה. קושיא היא על ר''ל דקאמר בהלכה דלעיל שאם עיסה מעורבת מחמשת המינין אין לוקין על החלה שלהן מן התורה מפני שמבטלין זא''ז והא קתני הכא האוכל כזית חמץ מהן חייב בהכרת וקס''ד שצירף כזית מכולן ואכלו וא''כ ש''מ שמתחייב על הצירוף מהן מן התורה וה''ה לענין חלה שלהן וקשיא לר''ל:

תיפתר שאכל כזית מזה וכזית מזה. כלומר תיפתר אליבא דר''ל דהכא מיירי שיש בהתערובות שאכל שיעור כזית ממין זה ושיעור כזית ממין זה ושאני התם דמיירי שאין בהעיסה שיעור חלה אלא בצירוף אלו המינין ביחד:

אמר ר' יוסי. דלא היא דאפי' תימר שאכל שיעור כזית מכולהון כדמשמע לישנא דמתני' האוכל מהן כזית וכו' וכן בחמץ ולא תידוק מינה לענין חלה דלעיל דשנייא היא הכא שכולהון לשם חמץ כלומר על כולן נקרא עליהן שם חמץ הרי כל חמשת מינין הללו הן הבאות לידי חמוץ לפיכך מצטרף כזית מכולן שיהא מתחייב עליו משום חמץ אבל התם אין ראוי לשם חלה על כל א' וא' בפ''ע שהרי אין כאן שיעור חיוב חלה עד שיערב מכולן לעשות העיסה דהא בכה''ג הוא דאיירי לעיל:

מחלפה שיטתיה דר' יוסי. כלומר לפי הך אוקימתא דר' יוסי שאכל כזית בצירוף מכולן א''כ קשיא דידיה אדידיה דהא תמן לעיל אמר גבי הא דבעי למימר דר''ל דס''ל אין לוקין על חלה מתערובתן ד''ת משום דלדעתיה אזיל דאמר הפגול והנותר משבללן מבטלין זא''ז ומקשי עלה ר' יוסי שם דלא דמיין דתמן זה איסור בפני עצמו וזה איסור בפ''ע קודם שבללן אבל הכא גבי חלה הן שני דברים רבים על אחד ומבטלין אותו עד שלא נעשה איסור והשתא הכא נמי אי אמרת דאכל כזית חמץ בצירוף מכולן הרי עד שלא נעשה איסור השנים מהן מבטלין להאחד דהרי פחות מכזית אין שם חיוב כרת עליו וזה דומה ממש להא דחלה דלעיל וקשיא דר' יוסי אדר' יוסי ואליבא דר''ל:

אמר ר' יוסי ב''ר בון כיני מתני' אי כזית מזה וכזית מזה. כלומר דרבי יוסי ב''ר בון מדחי לה להאי אוקימתא דר' יוסי אליבא דריש לקיש דלא מצית לאוקי המתני' אליביה אלא כן דאי איכא כזית מזה וכזית מזה הוא דחייב אם אכל כזית מהן ואע''ג דלר''ל גבי פגול ונותר אפי' כזית מזה וכזית מזה קאמר דמבטלין זא''ז שאני התם דהן שני שמות אבל הכא דשתיהן שם חמץ עליהן אין מבטלין זא''ז אלא דדוקא בדאיכא כזית מכל אחד בפני עצמו ועירבן ואכל כזית מהן הוא דחייב אבל בדליכא כזית בכל א' וא' עד שיצטרף מכולן בהא לר''ל אינו מתחייב עליו דדמיא לההיא דלעיל דקאמר אינו לוקה על חלתן ד''ת ולא כדבעי ר' יוסי לאוקמי למתני' אליבא דר''ל:

הָא הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בַּכֹּל כְּרַבָּנָן. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כֵּינִי מַתְנִיתָא הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶם. מַה נָן קַייָמִין אִם בְּאוֹמֵר פַּת תּוֹרָה מֵעַתָּה אַף הָאוֹמֵר תְּבוּאָה תוֹרָה יְהֵא אָסוּר בַּכֹּל דִּכְתִיב וּתְבוּאַת הַכָּרֶם. אִי בְּאוֹמֵר פַּת סְתָם אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חִיטִּין וּשְׂעוֹרִין בִּלְבַד. אָמַר רִבִּי יוֹסָה קִייַמְתִּיהָ בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין פַּת כֹּל. אֵין לָךְ קָרוּי פַּת סְתָם אֶלָּא חֲמֶשֶׁת הַמִּינִין בִּלְבַד.

Traduction

Selon notre Mishna, c’est l’avis de R. Meir qu’il est défendu de manger desdites espèces lorsqu’on s’est interdit par voeu de manger ni pain, ni blé (24)Cf. même série, (Nedarim 7, 2) ( 40c).; donc, les autres sages, étant d’un avis opposé, défendent-ils toute consommation? R. Hiya répond au nom de R. Yohanan qu’il faut ainsi compléter la Mishna: lorsqu’on s’interdit par voeu de manger même du blé (en général), il ne lui est interdit que de manger desdites 5 espèces. Dans laquelle de ces deux hypothèses raisonne-t-on? S’il est question du pain tel qu’il est spécifié par le texte légal, on devrait aussi supposer le tout interdit lorsqu’on a fait voeu de ne pas toucher aux produits de la terre, puisque le même terme se retrouve dans l’expression: le produit de la vigne (Dt 22, 9), comprenant jusqu’aux fruits? S’il est question au contraire de simple pain, sans autre désignation, on n’entend par là vulgairement que la farine de froment, ou d’orge, rien au-delà? On a voulu spécifier, répond R. Yossé, que malgré les endroits où tout farineux est appelé pain, on ne donne ce nom qu’aux dites 5 espèces.

Pnei Moshe non traduit

הא הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל כרבנן. בתמיה דקס''ד דהא דקתני במתני' וחכ''א הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן היינו דוקא בנודר מן הדגן קאמרי ובתרתי פליגי אדר' מאיר דלדידהו הכי דייקינן הא בנודר מן הפת ומן התבואה אסור בכל ובנודר מן הדגן לדידהו בחמשת מינין הוא דאסור ולר''מ אסור בכל כדקאמר בהדיא בפ''ז דנדרים וקשיא אמאי לחכמים הנודר מהפת ומהתבואה יהא אסור בכל והא פת ותבואה אינן נקראין אלא הנעשה מאלו חמשת המינין וגרסינן להא גם כן בנדרים שם בהלכה ב':

ומשני ר' חייה בשם ר' יוחנן דלא תידוק הכי אלא כיני מתני' הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהם וכלומר דחכמים אדיוקא דדברי ר''מ בלחוד הוא דפליגי דקאמר הנודר מהפת ומהתבוא' הוא דאסור בהן אבל בנודר מן הדגן ס''ל לר''מ דאסור בכל כדאמר בנדרים ועלה הוא דפליגי ואמרי דאף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן:

מה אנן קיימין. השתא מפרש להא דתנינן הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהן ובמאי עסקינן:

אם באומר פת תורה. כלומר שאומר פת הנקרא בלשון התורה עלי א''כ אמור מעתה דמיירי אף באומר תבואת תורה עלי ואמאי אינו אסור בכל והא מצינו דכרם נקרא תבואה כדכתיב ותבואת הכרם ואי דמיירי באומר פת סתם עלי אמאי אסור בכל חמשת המינין הא אין לך קרוי פת סתם אלא פת חטין ושעורין בלבד כדאמרינן בפרק ג' דשביעית:

קיימתיה. להמתניתין דלעולם באומר פת סתם ומיירי במקום שאוכלין פת כל. כלומר שעושין פת מכל דבר ואפילו משאר המינין אלא דבפת של שאר המינין קורין אותו על שם המין ופת סתם הוא מחמשת המינין והא קא משמע לן דמכיון דאמר פת סתם ואין לך קרוי פת סתם אצליהן אלא ה' המינין בלבד אסור הוא בהן:

רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה מִקְרִיּוֹת שֶׁהֵן מְחוּוָרִין בַּתּוֹרָה. וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ מָה שֶׁיֵּשׁ לָךְ וְאֵין לוֹ אַתְּ חַייָב לִיתֵּן לוֹ. יָצָא הֶבְקֵר שֶׁיָּדָךְ וְיָדוֹ שָׁוִין בּוֹ. הִיא לֶקֶט הִיא שִׁכְחָה הִיא פֵיאָה הִיא הֶבְקֵר.

Traduction

⁠—R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï que le verset suivant (Dt 14, 29): Et le lévite viendra parce qu’il n’a pas de part, ni d’héritage parmi vous, est l’un des trois (25)Les deux autres sont cités en (Terumot 1, 5), 2, 4, (et 8, 2. )Cf. Maasser, 1, 1. offrant les interprétations les plus claires qui se fondent sur le texte biblique; il indique ceci: sur les biens qu’un tel possède et que tel autre n’a pas, il faut lui donner une part, mais non sur ce qui est abandonné, car sur ce bien les droits de l’un et de l’autre sont égaux. La même règle s’applique aussi bien au glanage qu’à l’oubli ou à la pea.

Pnei Moshe non traduit

ר' יוחנן בשם ר' ינאי וזה אחד וכו'. אטעמא דלקט וכו' דפטורין מן המעשרות קאי כדאמר להא לעיל בפ''ק דתרומות בהלכה ה':

'Halah

Daf 6a

מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמִכֵּיוָן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ לֹא כְחוּלִין הוּא. תִּיפְתָּר שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבֳּלִין. דְּאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבֳּלִין פָּטוּר 6a מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּתִיב אֶת כָּל חֶלְבּוֹ אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ לֹא חֶלְבּוֹ וְחֵלֶב חֲבֵירוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּתִיב וַהֲרֵמוֹתֶם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת י֨י מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר וְלֹא תְרוּמָה וּמַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. בְּשֶׁמֵּירַח וְאַחַר כָּךְ הִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁבּוֹ. אֲבָל אִם הִפְרִישׁ תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְאַמַר כָּךְ מֵירְחוֹ לֹא בְדָא. כְּשֶׁהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ עָלָיו אֲבָל אִם הִפְרִישׁ מִמָּקוֹם אַחֵר לֹא בְדָא.

Traduction

''La première dîme ayant satisfait aux droits d’oblation'' y est aussi comprise. Mais, est-ce qu’après ce prélèvement opéré, le produit n’est pas considéré comme profane? Peut-il encore être question de Halla? Il se peut, fut-il répondu, qu’il s’agisse du cas où le lévite a précédé le cohen dans la réception des redevances, le blé étant encore en épis (dont on a eu soin de prélever l’oblation de la dîme, ou le 100e, non l’oblation principale) en ce cas, dit R. Abahou au nom de R. Simon b. Lakish (26)''Berakhot 47a (t. 1 p. 417); Shabat 127b; Eruvin 31b; Pessahim 35b; Betsa, 13b, et ci-après, Bikurim, 2, 3 ( 65a).'', on est dispensé de l’oblation principale. R. Yossé interprète le verset (Nb 18, 29): prélevant sur le meilleur ce qu’on en doit consacrer en ce sens que le lévite ne donnera pas en même temps son meilleur (l’oblation du 100e qu’il doit au cohen) et celui du prochain (l’oblation principale due par le simple Israélite); ou encore on tire la même déduction de ce qu’il est écrit (ibid. 26): Vous prélèverez là-dessus, comme impôt de l’Eternel, la dîme de la dîme; c.-à-d. qu’il devra cette dernière, non la grande oblation. -Ceci a lieu au cas où, après avoir nivelé le monceau de blé, le lévite a prélevé son oblation de la dîme; mais s’il a prélevé d’abord 1/100e et qu’ensuite il ait nivelé tout, c’est le complément de préparation entraînant l’obligation de l’oblation principale. La dispense a lieu aussi lorsque ce lévite a pris une partie de ce même blé pour le libérer de l’oblation de la dîme; mais lorsque cette dernière redevance a été prise d’ailleurs, la dispense n’a plus lieu d’être, et il faut aussi délivrer l’oblation sacerdotale

Pnei Moshe non traduit

ומכיון שניטלה תרומתו לאו כחולין הוא. ומאי קמ''ל במתני' דמעשר ראשון שניטלה תרומתו חייב בחלה פשיטא דהא כחולין הוא ומשני תיפתר שהקדימו הלוי להכהן בשבלים דאמר ר' אבוהו וכו' והשתא קמ''ל דאע''פ שיש בו חלק מתרומה גדולה שלא ניטלה ממנו אפ''ה חייבת בחלה:

א''ר יוסי כתיב וכו'. טעמא דפטור מתרומה גדולה מפרש דכתיב גבי תרומת מעשר מכל חלבו את מקדשו ממנו ומדלא כתיב מכל חלב למיעוט הוא דאתא חלבו אבל לא חלבו וחלב חבירו שאם הקדימו למעשר בשבלין לא תפריש ממנו אלא חלבו שהוא תרומת מעשר אבל לא חלב חבירו שהוא תרומה גדולה שאינו ניטל ממנו אלא מן הטבל שנתמרח בכרי:

א''ר יוסי כתיב וכו'. כמו א''נ הוא דא''נ מהכא דכתיב וכו' ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר:

בשמירח. ודוקא שאחר שהקדימו בשיבלין מירחו ואח''כ הפריש תרומת מעשר שבו אבל איפכא לא בדא אמרו שפטור מתרומה גדולה:

כשהפריש ממנו עליו. התרומת מעשר. אבל אם הפרישו ממקום אחר עליו לא בדא אמרו שפטור מתרומה גדולה דליכא למעוטי מוהרמותם ממנו וגו' ולא תרומה ומעשר מן המעשר ממנו שהרי לא הפרישו ממנו:

מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא רִבִּי הִלֵּל בֶּן הָלֵיס מָטֵי בָהּ בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה דְּמִן הָדָא. מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁהִקְדִּימוֹ בַשִּׁיבּוֹלִין פָּטוּר מִתְּרוּמָה גְדוֹלָה.

Traduction

La Mishna énumère aussi dans cette catégorie la seconde dîme, ou des objets sacrés qui ont été rachetés. R. Zeira, R. Yossé, R. Hama b. Oukba, R. Hillel b. Halis déduisit au nom de R. Juda de ce cas, que lorsque la 2e dîme a été prise par anticipation sur le blé en épis (avant que le devoir de l’oblation soit né), cette partie est dispensée de la part proportionnelle d’oblation principale.

Pnei Moshe non traduit

מעשר שני והקדש שנפדו. קתני במתני' וקשיא היכי דמי דאשמעינן דפטור מן המעשרות הא מסתמא הפרישו כסדר אחר שתרם תרומה גדולה והפריש המעשר ראשון ואח''כ מפריש הוא מעשר שני ואי דמיירי בשעבר והקדימו דקי''ל מה שעשה עשוי אכתי קשיא מאי קמ''ל דפשיטא בשנפדה השאר חולין הוא והלכך קאמר ר''ז וכו' ורבי הלל בן הליס מטי בה לאומרה בשם ר' יודה דמן הדא שמעינן מע''ש שהקדימו בשבלין פטור הוא מתרומה גדולה ומתני' נמי בהכי איירי והיינו דקאמר פטור ממעשרות ובחלה חייב לאחר שנפדה אף ע''פ שיש בו חלק תרומה:

רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי כְּמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ כִּנְכָסָיו בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר כִּנְכָסָיו הוּא חַייָב. אָמַר לֵיהּ אוֹף אֲנָא סָבַר כֵּן הֲוֵי מַעֲשֵׂר שֵׁינִי הוֹאִיל וְכָל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא כִּנְכָסָיו חַייָב. הֲוֵי פְלִיגָא הוּא. מָאן דְּאָמַר חַייָב אֲפִילוּ תְרוּמָה שֶׁבּוֹ חַייֶבֶת. מָאן דְּאָמַר פָּטוּר אֲפִילוּ חוּלִין שֶׁבּוֹ פְטוּרִין.

Traduction

R. Yona dit: cet avis est conforme à celui qui admet qu’une telle valeur de 2e dîme n’est pas considérée comme le bien habituel du propriétaire, mais comme un bien sacré; car si c’était son bien, il va sans dire qu’il en devrait la halla. C’est aussi mon avis, lui dit-il, car si la 2e dîme était tenue pour le bien du propriétaire, il serait obligé d’après tout le monde d’en prélever la halla. Or, la discussion a précisément lieu en cas de prélèvement anticipé de la 2e dîme prise sur les épis: celui qui est d’avis de le soumettre au devoir de l’oblation (comme un bien propre) soumet aussi à la halla la parcelle d’oblation contenue dans la 2e dîme anticipée; celui qui la dispense au contraire (à titre de bien sacré) dispense aussi de la halla la partie profane qui s’y trouve, outre celle de l’oblation.

Pnei Moshe non traduit

ר' יונה בעי. הא דקתני גבי מעשר שני שנפדה אם זה דוקא כמ''ד שאינו כנכסיו חלא ממון גבוה הוא אבל למ''ד כשאר נכסיו הוא ואינו אלא ממון הדיוט א''כ הוא חייב בחלה אף קודם שנפדה וא''ל אף אנא סבר כן דמתני' דקתני שנפדה כמ''ד ממון גבוה הוא:

הוי מעשר שני הואיל וכל עמא מודיי שהוא כנכסיו חייב. כלומר הוי האי מעשר שני דקתני במתניתין שנפדה בהא כ''ע מודיי שהוא כנכסיו וחייב בחלה ומשום הא דלקמיה נקט להא:

הוי פליגא הוא. כלומר אף דאמרן דבגוונא דמתני' שנפדו בהא הוא דכ''ע מודים שחייב בחלה ובשלא נפדה פליגי ע''כ דעוד פליגי בחדא מילתא ובגוונא דאיירי במתני' שהקדימו בשבלין כדמוקמינן והיינו בחלק תרומה שבו דלמ''ד חייב בשלא נפדה משום דממון הדיוט הוא אפילו תרומה שבו חייבת וכלומר דלא תימא דלא פליג אלא על החולין שבו משום דלדידיה ממון הדיוט הוא אבל על חלק תרומה שבי כדאיירי במתני' לא פליג דהא מיהת האי חלק תרומה לאו כנכסיו ואותו החלק פטור הלכך קמ''ל דאף בחלק תרומה שבו פליג וקסבר דאפילו נפדה הכל הוא חייב בחלה דמכיון שהוא פטור מתרומה גדולה שהקדימו בשיבלין כמו שאין בו תרומה דמי ולהאי מ''ד דסבירא ליה דפטור הוא בשלא נפדה דממון גבוה הוא הכל פטור הוא ואפי' חולין שבו פטורין:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source