'Halah
Daf 4b
רִבִּי יוֹנָה אָמַר קוֹדֶם לִקְצִירָה. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר 4b קוֹדֶם לַהֲבָאָה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה מִילְתֵיהּ דְּכַהֲנָא מְסַייָעָא לִי דְּכַהֲנָא אָמַר וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּיכּוּרִים לַיי֨. זוֹ בִיכִּירָה הָאֲחֶרֶת לֹא בִיכִּירָה. הַגַּע עַצְמָךְ אֲפִילוּ עֲשָׂבִים אֲפִילוּ הַשְׁרָשָׁה הָעוֹמֶר בָּא וּמַתִּיר. וְלֹא קוֹדֶם לִקְצִירָה אֲנָן קַייָמִין. וְעוֹד מִן הָדָא דְתַנֵּי הַמְּנַכֵּשׁ בִּשְׁלשָׁה עָשָׂר וְנִתְלַשׁ הַקֶּלַח בְּיָדוֹ הֲרֵי זֶה שׁוֹתְלוֹ בְמָקוֹם הַטִּינָּא אֲבָל לֹא בְמָקוֹם הַגְּרִיד. הֲרֵי יֵשׁ כָּאן שְׁלשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר וַחֲמִשָּׁה עָשָׂר וּמִקְצַת הַיּוֹם כְּכוּלּוֹ.
Traduction
En effet, R. Yona prescrit que l’enracinement devra précéder la moisson; selon R. Yossé, il devra précéder la présentation. R. Yona dit que l’opinion de Cahana confirme la sienne, puisqu’il interprète le verset du Lévitique (2, 14): Si vous apportez l’offrande de prémices à l’Eternel, en ce sens que l’offre sera mûre, bien que le reste de la même espèce ne le sera pas encore, c.-à-d. si le reste est à l’état d’herbe, ou ayant à peine prise racine, la présentation de l’omer vient aussitôt en permettre l’usage, et il s’agit là d’une situation qui précédait la moisson. C’est aussi confirmé par l’enseignement disant (21)Babli, Pessahim 55a.: lorsqu’au 13 Nissan on sarcle son champ et que, par mégarde, on détache une tige qui vous reste en main, on peut aussi la replanter dans un endroit humide (où reprenant aussitôt racine, elle repoussera bientôt, avant l’omer), mais non dans un endroit sec (privé de cet avantage). Or, à quoi bon parler de la date des 13, 14, 15 et même une partie de la journée suivante? (puisque 3 jours suffisent à développer une racine, la nouvelle récolte devrait être permise si la coupe de l’omer a eu lieu le 14 Nissan? On a donc anticipé d’un jour pour laisser ce temps à l’enracinement, qui devra précéder la récolte).
Pnei Moshe non traduit
רבי יונה אמר קודם לקצירה וכו'. כלומר בהא שקצר לרבים ונטמא איפכא הוא דפליגי דרבי יונה ס''ל קודם לקצירה של עומר אסור לקצור קצירה אחרת ומכיון שכבר קצר לעומר אע''פ שנטמא הקצירה מתרת לקצירה אחרת ור' יוסי ס''ל קודם להבאה כלו' הקצירה שהיא ראויה להבאה היא שמתרת לקצירה ולא זו שאינה ראויה להבאה. כך היה נראה לפרש לפי הגי' הכתובה לפנינו ברישא גבי השרשה דרבי יונה ס''ל קודם להבאה ורבי יוסי ס''ל קודם לקצירה וא''כ הכא איפכא הוא דס''ל בקצר ונטמא אלא דמהא דלקמן לא משמע הכי אלא הכל לענין התרה של השרשה הוא דאיירי לפיכך צריך להפוך הגי' ברישא דר' יונה אמר קודם לקצירה ור' יוסי אומר קודם להבאה וכן הא דבתרה לעיל צריך להפך דברי רבי יוסי לר' יונה ודברי ר' יונה לר' יוסי והאי דהכא ר' יונה אמר קודם לקצירה וכו' כמו גופא הוא ואדלעיל קאי. גופא דפליגי בה רבי יונה ורבי יוסי בענין השרשה מה שמתירה דר' יונה אומר מה שהוא קודם לקצירה ור' יוסי אמר אף אם השרישה קודם הבאה היא שמתרת אותה:
אמר ר' יונה מילתא דכהנא דדריש לה מקרא מסייע לי דקודם לקצירה צריך שישרישו והקצירה מתרת אותן:
זו ביכרה ואחרת לא ביכרה. כלומר מדקרי לה מנחת בכורים משמע שמביא ממה שביכרה בראשונה והאחרים לא ביכרו וא''כ הכל שלא ביכרו בכלל והגע עצמך אפילו האחרים לא הגיעו אלא להיות עשבים ואפילו עדיין אינן אלא בהשרשה בקרקע העומר בא ומתיר אותן והשתא וכי לא קודם קצורה אנן קיימין בהכתוב הזה. דהרי כתיב ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב קלוי באש וגו' וזה הכל בקצירה משתעי שתקצור מהאביב וגו' ומהן תקריב את מנחת בכוריך וא''כ מה שהקצירה מתרת להשרשה שהיא קודם לה היא שמתרת:
ועוד. ראיה מן הדא דתני בברייתא המנכש בשלשה עשר בניסן שעוקר עשבים הרעים ונתלש ע''י כך הקלח של התבואה בידו ה''ז שותלו במקום הטינא כלומר במקום הלח כדי שיחזור וישריש לפי שהקצירה אסורה מקודם לעומר אבל לא במקום הגריד שהוא יבש ואינו חוזר ונקלט בתוך הקרקע וכקציר לפני העומר הוא ומדקתני המנכש בי''ג ולא קתני סתם המנכש לפני העומר ש''מ דבדוקא קתני שיהא כאן שיעור להקליטה והשרשה שהוא מן הסתם שלשה ימים כדי שתהיה קצירת העומר מתירתה והרי יש כאן י''ג וי''ד וט''ו ובערב ליל י''ו הוא זמן קצירת העומר כדתנן בפרק ר' ישמעאל מצותה לקצור בלילה ומקצת היום ככולו כלומר שאע''פ שזה היה בי''ג ואין כאן ג' ימים שלמים מ''מ הואיל ואמרינן בכל דוכתי מקצת היום ככולו יש כאן ג' ימים וא''כ שמעינן דקצירת העומר היא שמתרת לאותן שהשרישו מקודם דאל''כ מאי איריא דקתני המנכש בי''ג:
אמר ר' יוסי. מהא לא שמעינן מידי דמילתא דאבינא מסייע לי דאמר הא דקתני המנכש בי''ג מילתא אחריתא קמ''ל דתפתר כהדא מתני' מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה. בי''ד מיירי ולהכי קתני המנכש בי''ג בדוקא:
אבל וכו'. קושיא היא דתידוק מינה אבל במקום שנהגו לעשות מלאכה בי''ד לא מיתוקמא ואמאי וכי לא בתלוש הוא דאמרו דבמקום שנהגו תליא מילתא דמקום שנהגו היתר במלאכת תלוש הוא דנהגו שמא במחובר בתמיה והכא דבמחובר הוא דאיירי וא''כ אמאי קאמרת תיפתר כהדא מתני' וכו' והא במחובר לעולם אסור הוא וקאמר דאשכאן חדא ברייתא דתני דמקום שנהגו לעשות בתלוש עושין אפי' במחובר והלכך אצטריך למימר תיפתר כהדא מתני' דמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בי''ד איירי:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי אֲבִינָּא מְסַייְעָא לִי דְּאָמַר רִבִּי אֲבִינָּא תִּיפְתָּר כְּהָדָא מַתְנִיתָא בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לֹא בְּתָלוּשׁ שֶׁמָּא בִּמְחוּבָּר. אַשְׁכַּח תַּנֵּי מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּתָלוּשׁ עוֹשִׂין אֲפִילוּ בִּמְחוּבָּר.
Traduction
De son côté, R. Yossé dit que l’opinion de R. Abina confirme la sienne (22)Il suffit que l'enracinement précède la présentation de l'omer.; puisqu’il dit que l’on peut expliquer l’objection du cas précité en disant qu’il s’agit d’une localité où l’on ne travaille pas le 14 Nissan; car l’on a enseigné: dans certains endroits on n’a pas l’habitude de se livrer aux travaux le 14 (veille de Pâques), et alors il reste à peine 3 jours pour la prise de la racine. Cependant, même si l’on travaille en ce jour, il ne s’agit que de produits coupés, non ceux qui sont adhérents? Comment donc justifier la dite barayeta? On trouve en effet un enseignement disant: là où l’on travaille sur ce qui est coupé, on le peut aussi sur la terre.
'Halah
Daf 5a
משנה: הָאוֹכֵל מֵהֶן כְּזַיִת מַצָּה בַפֶּסַח יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ. כְּזַיִת חָמֵץ חַייָב בְּהִיכָּרֵת. נִתְעָרֵב אֶחָד מֵהֶן בְּכָל הַמִּינִין הֲרֵי זֶה עוֹבֵר בַּפֶּסַח. הַנּוֹדֵר מִן הַפַּת וּמִן הַתְּבוּאָה אָסוּר בָּהֶן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים הַנּוֹדֵר מִן הַדָּגָן אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מֵהֶן. וְחַייָבִין בַּחַלָּה וּבְמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Celui qui, à Pâques, mange du pain azyme de la grandeur d’une olive rempli ce devoir (cela suffit); et celui qui, en ce même jour, mange la même quantité de pain levé est condamnable et mérite la peine du retranchement. Si l’on mêle l’une de ces espèces le jours de Pâques à n’importe quel fruit, on transgresse la loi pascale qui l’interdit. Celui qui s’est interdit par voeu de manger, ni pain, ni blé, ne pourra consommer aucun des dites espèces (23)Cf. Mishna, Nedarim 7, 2 ( 55a).. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, même en s’interdisant du blé en général, l’interdiction ne s’applique qu’aux dites 5 espèces. Elles sont soumises aux droits de Halla et de dîme (contrairement aux suivants).
Pnei Moshe non traduit
מתני' האוכל מהן כזית מצה בפסח יצא י''ח. כדפרישית במתני' דלעיל שאין יוצאין בשאר המינין אלא באחד מאלו חמשת המינין דווקא דכתיב לא תאכל עליו חמץ וגו' את שבא לידי חימוץ כגון חמשת מינים הללו ואתה מתחייב עליו משום לא תאכל עליו חמץ אתה יוצא ממנו י''ח מצה יצאו שארי מינין שאינן באין לידי חימוץ אלא לידי סרחון ואין אתה מתחייב עליו משום חמץ אין אתה יוצא י''ח ממנו משום מצה:
נתערב אחד מהן בכל המינין אחרים. כגון אלו ששנינו בריש פ''ג דפסחים כותח הבבלי והדומה לו מתערובת חמץ:
ה''ז עובר בפסח. בלאו דכל מחמצת לא תאכלו לפי שאין חיוב כרת אלא לאוכל חמץ עצמו אבל האוכל תערובות חמץ אינו בכרת אלא בלאו:
דברי ר''מ. דס''ל דדוקא בנודר מן הפת ומן התבואה אינו אסור אלא בהן דאין דעתו אלא על הנקרא פת או תבואה והיינו מחמשת המינין אבל הנודר מן הדגן ס''ל לר''מ דאסור בכל המינין שעושין ממנו כרי כגון קטניות וכיוצא בהן דדגן כל מיני דמידגן משמע וחכמים פליגי וס''ל דאף הנודר מן הדגן אינו אסור אלא מהן והכי מפרש לה בגמרא והלכה כחכמים:
וחייבין בחלה ומעשרות משום דקא בעי למיתני לקמן שיש שחייבין בחלה ופטורין ממעשרות ויש שהן חייבין במעשרות ופטורין מן החלה קתני הכא דאלו חייבין בחלה ומעשרות:
וְאִם לֹא אֲסוּרִין עַד שֶׁיָּבוֹא הָעוֹמֶר הַבָּא. רִבִּי לָֽעְזָר שָׁאַל מַהוּ שֶׁיָּבִיא הָעוֹמֶר מֵהֶן. אֵיפְשָׁר לוֹמַר חָדָשׁ וְיָשָׁן אֵין תּוֹרְמִין וּמְעַשְּׂרִין מִזֶּה עַל זֶה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. הָתִיבוּן הֲרֵי שְׁאָר הַמִּינִין הֲרֵי הֵן תְּלוּיִין בָּעוֹמֶר וְאֵין הָעוֹמֶר בָּא מֵהֶן. לֹא אִם אָמַרְתָּ בִּשְׁאָר הַמִּינִין שֶׁלֹּא כָֽשְׁרוּ לְמִנְחַת הָעוֹמֶר תֹּאמַר בְּשְׂעוֹרִין שֶׁכָּֽשְׁרוּ 5a לְמִנְחַת הָעוֹמֶר. חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר רֵאשִׁית קְצִירְךָ וְלֹא סוֹף קְצִירְךָ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר בִּיכּוּרִין אֵין אֶלֶּה בִּיכּוּרִין. מַה נְפַק מִבֵּינֵיהוֹן. עָבַר וְהֵבִיא. עַל דַּעְתְּהוֹן דַּחֲבֵרַיָּא פָּסוּל. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעִירָא כָּשֵׁר. דִּבְרֵי חֲכָמִים רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רָבִין בַּר חִייָה וְהֵן שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה. אֲבָל הֵבִיאוּ שְׁלִישׁ לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה הָעוֹמֶר בָּא מֵהֶן.
Traduction
⁠—''Si non, est-il dit dans la Mishna, le produit reste interdit jusqu’à la présentation de l’omer l’année suivante''. R Eléazar demanda: peut-on à ce moment (l’an prochain) employer ce produit tardif à présenter l’omer? Il va sans dire que non, puisqu’il est dit que l’on ne peut pas utiliser le neuf et le vieux indifféremment pour libérer de l’oblation ou de la dîme l’un par l’autre; il en sera de même pour l’omer. Mais, objecta-t-on, n’y a-t-il pas une différence, en ce que de l’omer dépende l’usage d’autres produits dont on ne prélèvera rien? Cette objection n’est pas fondée; car il est vrai que les autres produits énoncés dans la Mishna ne peuvent pas servir à l’offre de l’omer, et l’orge seul peut y servir en vertu de la déduction biblique (ce n’est donc pas une preuve). Les compagnons d’étude au nom de R. Eléazar le déduisent de ce qu’il est dit: le commencement de ta moisson (Lv 23, 10), et non la fin de la moisson (ce serait une fin de moisson d’employer à l’omer ce produit de l’an passé); ou bien, selon R. Zeira au nom de R. Eléazar, on répond que c’est interdit parce que la loi exige la prémice; et ce produit de l’an passé, loin d’être une prémice en est la fin. Quelle différence pratique y a-t-il entre ces deux réponses? Il y en a une en cas de fait accompli, de présentation d’un tel produit comme omer: selon l’avis des premiers compagnons, l’offre en ce cas est nulle; selon R. Zeira, elle est valable. Ces paroles des sages (anonymes) émanent de R. Yossé bar R. Aboun, ou de R. Hiya au nom de R. Aboun b. Hiya, avec la condition qu’il s’agit de produits dont le 1er tiers de croissance est antérieur à la nouvelle année (en ce cas, leur usage pour l’omer est interdit); mais, lorsque ce commencement de croissance a eu lieu après le nouvel an, ils constituent bien les prémices de l’an, et l’on pourra les employer à l’omer.
Pnei Moshe non traduit
ואם לאו אסורין וכו'. קתני במתני' ושאל ר''א מהו שיביא עומר הבא מהן ולמ''ד לעיל דהשרשה קודם קצירה בעינן ואם לא נשרשו אלא בין קצירה לבין הבאה שוב אין העומר דהאי שתא מתירן אלא עד שיבוא עומר הבא וא''כ הקצירה היא העיקר ועד זמן קצירה הן אסורין ושייכא הך בעיא דמהו שיעשה לשנה הבאה ראשית קציר מאלו ויביא העומר מהן דאלו למ''ד דהבאת העומר הוא המתיר א''כ אלו שצריכין היתר בעומר הבא דוקא ע''כ שהשרישו אחר הבאת העומר דממילא נמי דהבאת העומר הבא הוא שמתירן לא שייכא הך בעיא כלל דהרי הן צריכין להבאת העומר הבא שיתירן דהא לדידיה הבאת העומר הוא העיקר והיאך יכול להביא העומר מהן והא לאו ראשית קציר הוא דע''כ כבר נקצר לעומר קציר אחר אלא לאידך מ''ד דהקצירה היא העיקר הוא דקא בעי כדאמרן:
אפשר לומר וכו'. ומתמה הש''ס על עיקר הבעיא וכי היאך אפשר לומר שיבא העומר מהן. דהא מיהת ישן משל אשתקד הוא וחדש וישן אין תורמין ומעשרין מזה על זה ואת אמר הכן בתמיה דעומר מן הישן יהא מתיר את החדש:
התיבון. עוד תיובתא על שאלת ר''א דס''ד הואיל ואלו שהשרישו אחר העומר ותלוין הן בעומר הבא להתירן יהא העומר עצמו בא מהן והרי שאר המונין שהרי הן תלוין בעומר שיתירן ואעפ''כ אין העומר בא מהן דאין עומר בא אלא מן השעורין:
לא אם אמרת וכו'. הדר קאמר דהא לאו קושיא היא דאם אמרת בשאר המינין שלא כשרו כלל לעומר כדילפינן לעיל אביב אביב דאינו בא אלא מהשעורין תאמר בבעיא דילן בשעורין הוא דאיבעי' לן שהן כשרין למנחת העומר והואיל והן תלוין בעומר הבא איכא למימר שהעומר בא מהן ומאי:
חברייא. אמרין בשם ר''א דהדר פשיט לנפשיה דאין עומר בא מהן דבעינן ראשית קצירך של שנה זו ולא זה שהוא סוף קצירך דשל אשתקד הוא ור''ז קאמר משמיה טעמא אחרינא דאין עומר בא מהן דמנחת בכורים כתיב ואין אלו בכורים דהרי משל אשתקד הן ולא נתבכרו מאז:
מה נפק מביניהון. מבין הני טעמי וקאמר אם עבר והקריב מהן איכא בינייהו על דעתון דחברייא פסול משום דראשית קצירך דקאמר קרא לעכב הוא אבל על דעתי' דר' זעירא כשר הוא משום דבכורים למצוה הוא דנאמר וכדכתיב כרמל בהאי קרא וגם כן למצוה הוא דאם לא מצא כרמל והוא רך מביא מן היבש כדתני בת''כ בפרשת ויקרא:
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמר ר' יוסי בר' בון דהכי סבירא להו והן שהביאו שליש לפני ראש השנה וכו' כלומר דדוקא בשהביאו שליש לפני ר''ה דאז אין העומר בא מהן לפי שישן הוא ואין הישן מתיר את החדש אבל אם לא הביאו שליש אלא לאחר ראש השנה הרי הן כתבואה חדשה של שנה זו והעומר בא מהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source