'Halah
Daf 2b
2b בְּרַם כְּרַבָּנִין שְׁלֹשָׁה מִינִין הֵן. הַשִׁיפוֹן מִין כּוּסְמִין. שִׁבּוֹלֶת שׁוּעַל מִין שְׂעוֹרִים. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בָּֽעְייָן מָה תַנִּינָן חֲמִשָּׁה מִינִין לֹא חֲמִשָּׁה דְּבָרִים. שְׁנֵי דְבָרִים מִין אֶחָד וּשְׁנֵי דְבָרִים מִין אֶחָד.
Traduction
De plus (dit R. Juda b. Pazi) notre Mishna n’est pas de l’avis des rabbins; sans quoi, l’on l’eût pas adopté l’ordre énoncé, puisque selon eux ce sont trois sortes distinctes au point de vue des mélanges hétérogènes (1,1), savoir l’épautre et le seigle formant une, le froment une, l’orge et l’épi de renard une. Selon les rabbins de Césarée, notre Mishna peut s’accorder même avec l’avis des autres rabbins, car il n’y est pas question de 5 espèces, mais de 5 objets, dont deux (le froment et l’épautre) forment une espèce, et les 3 autres une seconde espèce.
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקסרין. מקשין על הא דאוקי ר' יודה בן פזי למתני' כר' ישמעאל ולא כרבנן וכי מה תנינן חמשה מינין בתמיה לא חמשה דברים הוא דתנינן א''כ כרבנן נמי אתייא דאלו חמשה דברים יש בהן שני דברים מין אחד הכוסמין והשיפון ושני דברים מין אחד השעורין ושבולת שועל:
תַּמָּן תַּנִּינָן אֵיזֶהוּ מִין בְּמִינוֹ הַחִיטִּים אֵין מִצְטָֽרְפִין עִם הַכֹּל אֶלָּא עִם הַכּוּסְמִין. הַשְּׂעוֹרִין מִצְטָֽרְפִין עִם הַכֹּל חוּץ מִן הַחִיטִּים. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תַּמָּן בְּנָשׁוּךְ וְכָאן בְּבָלוּל. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה כֵן וְכוּלָּן שֶׁבָּֽלְלָן תְּבוּאָה קְמָחִין וּבָצֵיקוֹת מִצְטָֽרְפוֹת. עִירֵס רָאשֵׁי עִיסִּיּוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְהָהֵן נָשׁוּךְ לָאו כִּמְעִירֵס הוּא. אַתְּ אָמַר אֵינוֹ מִצְטָרֵף וְהָכָא אֵינוֹ מִצְטָרֵף.
Traduction
On a enseigné plus loin (4, 2): ''Qu’appelle-t-on de la même espèce? Le froment (en pâte) ne peut pas être joint à toutes les espèces seulement avec l’épautre. L’orge peut se fusionner avec toutes les espèces, sauf avec le froment''. R. Yossé l’a dit d’une façon générale (sans désigner de nom); mais R. Yona l’a dit au nom de R. Yohanan: là, il est question de deux pâtes qui se touchent (et se confondent aux extrémités), ce qui constitue une liaison pour le devoir de la Halla, non un mélange parfait entre 2 sortes, comme l’épautre et le froment; tandis qu’ici il s’agit de deux pâtes diverses pétries ensemble et se confondant. C’est ce qu’enseigna aussi R. Hiya: la conjonction a lieu pour tous ces produits lorsqu’on a pétri ensemble, soit en blé, soit en farine, soit en pâte. Quelle est la règle lorsqu’on a pétri ensemble les bouts des pâtes? (Est-ce qu’en ce cas on admettra la jonction du seigle et du froment)? Lorsque les extrémités se confondent, dit R. Yossé, elles sont comme pétries ensemble; et pourtant les pâtes ne sont pas considérées comme jointes; il en sera donc de même ici. Lorsqu’on a mangé d’une telle pâte sans prélever la halla, est-on passible des coups de lanière comme si la halla était due légalement? Ou bien n’est-elle pas due légalement (et seulement par ordre rabbinique), pas plus que la jonction n’est légale en ce cas?
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. לקמן ריש פ''ד איזהו מין במינו וכו' וקשיא על הא דתנינן כאן שכל אלו החמשה מצטרפין זה עם זה:
ר' יוסי אמר לה. להאי שינויא סתם ור' יונה קאמר בשם ר' יוחנן תמן בפ''ד בנשוך כלומר שעשה העיסה מזו בפני עצמו ומזה בפני עצמו ונתן אותן זו אצל זו והן נוגעות ונושכות זו מזו דבכה''ג הוא דאמרינן דאין מצטרפות אלא החטין עם הכוסמין וכו' וכאן במתני' בבלול שעירב ועשה עיסה אחת מהן ובכה''ג אמרינן כל אלו החמשה מצטרפין זע''ז לכשיעור:
תני ר' חייא כן. שאם בלל מכולן מצטרפות הכל התבואה הקמחות ובציקות:
עירס ראשי עיסיות. שלא עירב אלא ראשי העיסות בלבד מהו שיצטרפו כולן זע''ז:
א''ר יוסי. מאי תיבעי לך וכי זה הנשוך לאו כמעורס הוא ואפ''ה את אמר אינו מצטרף אלא מין במינו דווקא וה''נ אינו מצטרף אלא מין במינו:
מַהוּ שֶׁיִּלְקוּ עַל חַלָּתָן דְּבַר תּוֹרָה. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל רִבִּי יוֹסֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵין לוֹקִין עַל חַלָּתָן דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּדַעְתֵּיהּ דְּאִיתְפַּלְּגוּן הַפִּיגּוּל וְהַנּוֹתָר שֶׁשְּׁחָקָן רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא בִיטְּלוּ זֶה אֶת זֶה. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בִּיטְּלוּ זֶה אֶת זֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וְלֹא דָֽמְייָן. תַּמָּן אָמַר זֶה אָסוּר וְזֶה אָסוּר. בְּרַם הָכָא שְׁנֵי דְבָרִים רָבִים עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ. וּכְבָר בִּיטְּלוּ עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה אִיסּוּר. אִילּוּ אָמַר עָשָׂה חָמֵשׁ עִיסִּיּוֹת מֵחֲמִשָּׁה מִינִין וְעִירְבוּ. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֵין לוֹקִין עַל חַלָּתָן דְּבַר תּוֹרָה יֵאוּת.
Traduction
R. Yona au nom de R. Samuel et R. Yossé ou R. Abahou y répondent au nom de R. Simon b. Lakish, en n’admettant pas la jonction, est conforme à ce qu’il dit ailleurs (11)Babli, Zevahim 78a.: la discussion porte en cas de mélange de fragments provenant de sacrifices égorgés avec une intention illégale (de trop longue durée), d’une part, et d’autres restés au-delà de la limite de leur temps, d’autre part (formant ensemble une quantité d’une olive); selon R. Yohanan, elles ne s’annulent pas réciproquement, parce qu’on les suppose réunies et formant la quantité interdite; selon R. Simon b. Lakish, elles s’annulent, parce qu’il n’admet pas la jonction de ces deux sortes séparées. Toutefois, dit R. Yossé, ces deux exemples ne se ressemblent pas: il se peut que R. Yohanan admette là l’interdiction, et il est d’avis qu’il n’y pas d’annulation réciproque, parce que l’on se trouve en présence de deux interdits; tandis qu’ici, sur trois produits, deux peuvent l’emporter contre un, l’annuler, et dès lors l’interdit est annulé par le produit permis avant que ce dernier soit interdit par la quantité; or, si quelqu’un avait pétri une pâte composée de cinq produits dont chaque quantité était soumise à la halla et qu’après leur mélange à l’état interdit R. Simon b. Lakish eût déclaré qu’il n’y pas de culpabilité, ce serait bien conforme à son avis exprimé ailleurs (mais, le mélange ayant eu lieu avant qu’il y ait obligation, R. Yohanan reconnaît aussi qu’il reste permis).
Pnei Moshe non traduit
מהו שילקו על חלתן דבר תורה. אם עירב מכולן ועשה עיסה אחת מהן מהו שילקה הזר האוכל חלה של עיסה זו המעורבת וקאמר ר' יונה וכו' בשם ר''ל שאין לוקין על החלה שלהן מן התורה דאין מצטרפות אלא מדבריהן:
רשב''ל כדעתיה. לשיטתיה אזיל דס''ל בעלמא דאיסורין מבטלין זה את זה:
דאיתפלגון. כדאשכחן דפליגי ר' יוחנן ור''ל בהא:
ששחקן. שבללן זע''ז ואכלן:
אמר ר' יוסי ולא דמיין. האי דהכא להא דפליגי בפיגול והנותר דתמן אמרו בגוונא שזה אסור בפני עצמו וזה אסור בפני עצמו ובהא פליג ר' יוחנן וסבירא ליה לא ביטל זה את זה אבל הכא עדיין לא באו לאיסור מקודם שנתערבו ואם כן בהא לכ''ע אמרינן שני דברים רבים על אחד ומבטלין אותו. וכבר ביטלו וכו'. כלומר שהרי כבר ביטלו אותו עד שלא נעשה העיסה וחל עליה האיסור:
אלו אמר. כהאי גוונא שכבר עשה חמש עיסיות מחמשה מינין וחל איסור חלה על כל אחת ואחת ואחר כך עירבו אותן יחד והיה אומר ר''ל בכהאי גוונא אין לוקין על חלתן דבר תורה יאות אתה אומר דר''ל כדעתיה דסבירא ליה איסורין מבטלין זה את זה ור' יוחנן פליג עלה אבל השתא לא דמי כלל לפלוגתייהו:
'Halah
Daf 3a
הִלֵּל הַזָּקֵן הָיָה כוֹרֵךְ שְׁלָשְׁתָּן כְּאַחַת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן חֲלוּקִין עַל הִלֵּל הַזָּקֵן וְהָא רִבִּי יוֹחָנָן כָּרַךְ מַצָּה וּמָרוֹר. כָּאן בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ כָּאן שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ. וַאֲפִילוּ תֵימַר כָּאן וְכָאן בִּשְׁעַת הַמִּקְדָּשׁ שְׁנֵי דְבָרִים רָבִים עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר כְּשֵׁם שֶׁאֵין הָאִיסּוּרִים מְבַטְּלִין זֶה אֶת זֶה כָּךְ אֵין הַמִּצְוֹת מְבַטְּלוֹת זוֹ 3a אֶת זוֹ.
Traduction
Hillel l’ancien réunissait (12)Pessahim 115a., pour les manger ensemble, l’agneau pascal avec le pain azyme et l’herbe amère (se conformant au verset de l’Exode, (Ex 12, 8). R. Yohanan dit que les compagnons d’études de Hillel ne partagent pas son avis (car, par cette triture dans la bouche, le tout est mêlé et annulé au point de vue de l’accomplissement des préceptes). Mais, est-ce que R. Yohanan ne mêlait pas aussi l’azyme et l’amer? L’observation des compagnons ne porte que sur la consommation faite au temps de l’existence du Temple; mais, depuis sa destruction, l’azyme seul est également obligatoire (et le reste n’étant dû que par ordre rabbinique ne peut pas annuler l’autre). On peut admettre aussi que l’avis de R. Yohanan est même applicable au temps de l’existence du Temple; seulement Hillel parlait de réunir trois objets, auquel cas les deux peuvent annuler le 3e; tandis que R. Yohanan parle de deux qui s’équilibrent mutuellement. Aussi, R. Yossé dit au nom de R. Eliézer: de même que les objets interdits ne s’annulent pas réciproquement à valeur égale, il en est de même des préceptes à accomplir.
Pnei Moshe non traduit
הלל הזקן היה כורך שלשתן כאחת. פסח מצה ומרור ואוכלן ביחד:
חלוקין. הן חביריו על הלל הזקן דסבירא ליה שהן מבטלות זה את זה:
והא ר' יוחנן. בעצמו היה נוהג כך שכרך מצה ומרור ואוכלן:
כאן בשעת המקדש. חלוקין הן על הלל לפי ששלשתן מדאורייתא ומבטלות זא''ז כאן שלא בשעת המקדש היה ר' יוחנן אוכל משום שמרור בזמן הזה דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטל למצה שהוא דאורייתא אף בזמן הזה:
ואפי' תימר וכו'. כלומר דהדר קאמר דלא צריכין להא דאפ''ת שכאן וכאן בשעת מקדש ל''ק דר' יוחנן לא קאמר אלא שחלוקין על הלל על שהיה כורך שלשתן ביחד ואוכלן מפני ששני דברים הן רבים על א' השלישי ומבטלין אותו אבל בשני דברים בלבד אפי' אם היה בשעת המקדש שהן מן התורה אין אחד מבטל את חבירו:
כשם שאין האיסורין וכו'. ופליג אדר''ל כך אין המצות מבטלות זא''ז וכהלל הזקן:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּרוֹמִיָּא בָּעֵי עָשָׂה עִיסָּה מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין וְחָזַר וְעָשָׂה חָמֵשׁ עִיסִּיּוֹת מִמִּין אֶחָד וְעִירְבוֹ. חִיטִּין שֶׁבּוֹ מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ חִיטִּין שֶׁבּוֹ וּשְׂעוֹרִין שֶׁבּוֹ מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ שְׂעוֹרִין שֶׁבּוֹ. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר אָדָא לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי שְׁנֵי דְבָרִים רָבִים עַל אֶחָד וּמְבַטְּלִין אוֹתוֹ. לֹא צוּרְכָא דְלֹא עָשָׂה חָמֵשׁ עִיסִּיּוֹת מֵחֲמִשָּׁה מִינִין וְעִירְבָן וְחָזַר וְעָשָׂה חָמֵשׁ עִיסִּיּוֹת מֵחֲמִשָּׁה וְלֹא עִירְבָן. חִיטֵּים שֶׁכָּן מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ חִיטִּים שֶׁכָּן וּשְׂעוֹרִין שֶׁכָּן מַהוּ שֶׁיְּבַטְּלוּ שְׂעוֹרִין שֶׁכָּן.
Traduction
R. Josué de Drôma (sud) demanda: lorsqu’on a fait une pâte composée de 5 sortes pétries ensemble (qui évidemment s’annulent réciproquement), puis on fait 5 pâtes composées chacune d’une seule espèce (mais inférieure à la quantité légale de la halla), et qu’ensuite on mêle à chacune de celles-ci une partie de la 1re pâte composite, dira-t-on que chaque parcelle d’espèce sera annulée par son semblable dans ce mélange nouveau, p. ex. la partie de froment jointe à la pâte (seconde) composée de froment seul sera annulée par celle-ci, et de même l’orge? (Et en résultera-t-il l’annulation de la halla)? Certes, répondit R. Hiya b. Ada, puisque R. Yossé a déjà dit: Deux objets étant plus qu’un l’annulent (donc, dans la 1re pâte déjà tout est annulé). En effet, cela va sans dire, et la question porte sur ceci: Si l’on a pétri 5 pâtes composées chacune d’une espèce en quantité légalement suffisante que l’on a mêlées (auquel cas elles ne s’annulent pas, vu l’obligation de halla), qu’ensuite l’on pétrit 5 pâtes semblables mais inférieures en quantité légale que l’on ne mêle pas (et s’annulent alors), puis l’on divise le 1er mélange en 5 parts, est-ce qu’en mêlant chacune de ces parts composites aux pâtes isolées (inférieures en quantité) la part relative de froment p. ex. est annulée par la pâte de froment, et de même pour l’orge, ou non? (telle est la question, à laquelle R. Yossé répond précédemment).
Pnei Moshe non traduit
עשה עיסה אחת מכל חמשת המינין וחזר ועשה חמש עיסיות ממין אחד ועירב את כל העיסיות ביחד:
חיטין שבו מהו וכו'. כלומר אם החמשה עיסיות שהיו ממין אחד היו מחטין מהו שיבטלו חטין שבו שהן בהעיסה הראשונה שהיא מחמשת המינין את החטין שבו בחמש עיסיות שהן ממין חטין וכן אם היו החמש עיסיות ממין שעורין מהו שיבטלו שעורין שבו בעיסה הראשונה את שעורין שבו באותן החמשה עיסיות וכלומר דהבעיא היא אם עכשיו נתבטל זה המין של חמשה עיסיות בתוך הראשונה מפני שיש בה כמה מינין או דילמא אמרינן מצא מין את מינו ולא נתבטל:
א''ר חייא בר אדא. מאי תיבעי לך דכי לא כן א''ר יוסי שני דברים וכו' וא''כ ה''נ כן דמכיון שעירב אותו המין שבחמשה עיסיות עם העיסה הראשונה שיש בה חמשת המינין מבטלין אותו:
לא צורכה דלא עשה וכו'. כלומר לא איצטריך לך למיבעי אלא כך אם עשה חמש עיסיות מחמשת מינין ועירבן יחד וחזר ועשה חמש עיסיות מחמשה מינין ולא עירבן יחד עד לבסוף שעירב הראשונות עם האחרונות דהשתא איכא למיבעי אם מבטלין החטין שבכאן את החטין שבכאן והשעורים שבכאן את השעורים שבכאן דמי נימא הואיל והעיסות השניות לא עירבן יתד בתחילה אע''פ שעכשיו נתערבו עם הראשונות הרי הן כאלי כל מין ומין בפ''ע ומצטרפות מין שבזו עם מינו שבזו או דילמא מכיון שמ''מ עכשיו נתערבו הראשונות עם השניות והחטין וכן השעורין נתבטלו בהראשונות שהרי יש שאר מינים שרבו עליהן מבטלין הן עכשיו גם לאותו המין שבעיסות השניות ואין מצטרפין זה עם זה ולא איפשיטא:
וַאֲסוּרִין בֶּחָדָשׁ מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי מִלִּפְנֵי הָעוֹמֶר. מַאן דְּאָמַר מִלִּפְנֵי הַפֶּסַח מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹחָנָן. מַאן דְּאָמַר מִלִּפְנֵי הָעוֹמֶר מְסַייֵעַ לְחִזְקִיָּה. דְּאָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם חִזְקִיָּה בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַקָּרְבָּן מַתִּיר שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם חִזְקִיָּה בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַקָּרְבָּן מַתִּיר. מוֹדֵי חִזְקִיָּה שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בֵּין בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּן הַיּוֹם מַתִּיר.
Traduction
⁠—Il est interdit d’en manger les nouveaux produits, dit la Mishna, avant Pâques. Selon les uns, on entend par là une date fixe (15 Nissan); selon les autres, l’apport de la 1re gerbe importe avant tout. Le premier avis est conforme à R. Yohanan; le second concorde avec R. Hiskia, puisque R. Yona dit au nom de Hiskia: au moment du sacrifice pascal, celui-ci entraîne l’autorisation, et depuis qu’il n’y en a plus, la date équivaut à l’autorisation. C’est ce que rapporte aussi R. Yossé. Selon R. Yohanan, en tous temps, soit qu’il y ait encore des sacrifices ou non, c’est la date qui fixe.
Pnei Moshe non traduit
ואסורין בחדש וכו'. אית תניי תני מלפני הפסח כמו הנסחא הכתובים לפנינו במתני' והיינו מלפני מחרת הפסח שהוא ששה עשר יום הבאת העומר ולהאי תנא היום הוא מתיר דכשהאיר המזרח מותר בחדש ולאידך תניי דתני במתני' אסורין בחדש מלפני העומר הבאת העומר הוא מתיר ולא מקודם וכדמפרש לקמן:
מאן דאמר מלפני הפסח מסייע לר' יוחנן. דלקמן דקאמר אפי' בשעת הקרבן היום הוא המתיר ומתני' בשעת המקדש איירי ולאידך תנא דתני מלפני העומר מסייע לחזקיה דאמר בשעת המקדש שהביאו קרבן העומר הקרבן הוא המתיר ולא מקודם:
דאמר ר' יונה וכו'. כלומר לר' יונה שמיע ליה דהכי אמר חזקיה בהדיא דבשעת הקרבן הקרבן מתיר ושלא בשעת הקרבן כגון בזמן הזה היום הוא המתיר ור' יוסי קאמר דלא אמר חזקיה בהדיא לתרווייהו אלא דאיהו קאמר בשעת הקרבן הקרבן מתיר ותו לא ואנן ממילא שמעינן דמודי חזקיה דשלא בשעת הקרבן היום מתיר ואין בין ר' יונה לר' יוסי אלא שינוי הלשון בעלמא:
אָמַר רִבִּי הִילָא טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מְלַמֵּד שֶׁהַיּוֹם מַתִּיר. יָכוֹל אֲפִילוּ בִשְׁעַת הַקָּרְבָּן תַּלְמוּד לוֹמַר עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם. יָכוֹל הֲבָאָה מַמָּשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. הָא כֵיצַד טוֹל מִבֵּינְתָייִם זְמַן הֲבָאָה.
Traduction
Voici, dit R. Ila, quel est le motif de R. Yohanan (14)Ibid, 68a.: l’expression biblique jusqu’à ce jour même (Lv 23, 14) implique que cela dépend de la journée. Est-ce à dire (en dehors de la permission) qu’il en était de même pendant l’offre des sacrifices? C’est pourquoi il est dit (ibid.): Jusqu’à ce que vous ayez apporté l’offrande de votre Dieu. Est-ce à dire qu’il faut attendre l’achèvement de l’offrande? Non, puisqu’il est dit: ''Jusqu’à ce jour même''. A quoi donc s’arrêter? Au juste milieu, au moment de l’offrande;
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר' יוחנן וכו'. כלומר דר' הילא מפרש דלא תימא דס''ל לר' יוחנן דהיום מתיר מיד כשהאיר המזרח אף בשעת הקרבן דהא ליתא אלא דהכי הוא דיליף ר' יוחנן דכתיב גבי איסור חדש עד עצם היום הזה למדנו שיום ששה עשר הוא המתיר יכול אפי' בשעת הקרבן היום מתיר ת''ל עד הביאכם וגו' יכול עד הבאת הקרבן ממש ת''ל עד עצם היום הזה הא כיצד אתה מקיים לשני הכתובים האלו טול מבנתיים זמן הבאה כלומר דלא בעינן דווקא עד שיקרב הקרבן ממש אלא מיד כשהגיע זמן הבאה מותר וקאמר דאף בשעת הקרבן היום מתיר היינו זמן הבאת הקרבן של היום הוא מתיר אבל לא כשהאיר המזרח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source