'Halah
Daf 22a
מָתִיב רִבִּי יוֹחָנָן לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָּה 22a שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּטָהֳרָה לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ. מִכֵּיוָן שֶׁקָּדַשׁ רוּבָּהּ לְשֵׁם חַלָּה תִבָּטֵּל בְּרוֹב. אָמַר בְּרוֹשֵׁם. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן הָרוֹצֶה לְהַפְרִישׁ תְּרוּמָה וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר כְּאַחַת. לְאֵי זֶה דָבָר הוּא מְסַיֵּים לֹא כְדֵי שֶׁיִּבָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר שֶׁלֹּא יְהֵא אוֹמֵר תְּרוּמַת הַכְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְּזֶה. חָזַר רִבִּי יִצְחָק בַּר לָֽעְזָר וְאָמַר לֹא אֲמַרְנָא כְּלוּם. וְלֹא רִבִּי יוֹחָנָן כִּי אָמַר תְּרוּמַת כְּרִי הַזֶּה וְזֶה בְּזֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר מָקוֹם שֶׁנִּתְרְמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן נִסְתַּייְמָה תְּרוּמָתוֹ שֶׁלְשֵׁינִי.
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Yohanan à R. Simon b. Lakish, n’est-il pas dit plus loin (4, 6): ''On peut prendre autant de fois la halla d’une pâte non encore affranchie, que l’on traitera avec pureté et dont on prélèvera successivement des parts de halla pour celles qui proviennent du blé douteux, jusqu’à ce qu’elle sente mauvais''; or, si la majeure partie annule le reste, dès que la majorité est consacrée comme halla on devrait annuler la partie inaffranchie dont on continue à prendre successivement des parts de halla? Il n’y pas là de mélange, fut-il répondu, car chaque halla est désignée par un indice spécial. Ce qui prouve que la majorité l’emporte, c’est qu’il est dit ailleurs (103)Mishna, (Demaï 5, 2): ''Lorsqu’on veut prélever à la fois l’oblation sacerdotale et celle de la dîme, ou 100e. On désignera une part sur 33 1/3 (3 %), et l’on dira que l’une des cent parts se trouvant là soit tenue de ce côté comme profane, que le reste (les 2 autres parts) serve d’oblation pour tout; de tel côté se trouvera la dîme, etc.''. Or, s’il est obligé de faire ainsi les désignations, c’est parce que sans cela elles seraient annulées dans l’ensemble. Selon R. Isaac b. Eliezer, cette désignation a lieu, pour qu’on ne suppose pas qu’il y a dans un seul monceau l’oblation qui lui est afférente et celle d’un autre (104)Cf. ci-dessus, (Teroumot 3, 5). Puis, R. Isaac b. Eliezer revint sur son assertion et déclara sa réplique non avenue, puisqu’en réalité la 2e oblation n’a pas besoin d’être désignée plus spécialement selon R. Yohanan. Il dit: à l’endroit où a été désignée l’oblation du premier monceau se trouve aussi celle du second.
Pnei Moshe non traduit
והתנינן. בפרק דלקמן בהלכה ו' נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה וכו' שעושה עיסה טהורה ואינו מפריש חלתה ומניחה להיות מפריש ממנה והולך שיהו חלות על עיסות אחרות ואפי' נטמאו העיסות אחרות ובלבד שיהו דמאי כדמסיים שם במתני' והיינו שיהיו ספק אם הורמה חלתן או לא מפני שחלת דמאי כזה ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף קתני מיהת שמפריש עליה והולך ומשמע עד שתהא עיסה זו כולה לשם חלות על אלו עיסות האחרות והשתא קשיא דלדידך דקאמרת הטבל בטל ברוב אמאי צריך שתהיה כולה לשם חלה הא מכיון שקידש רובה לשם חלה תיבטל המיעוט הנשאר ברוב ויתן אותה בעיסה אחת להתבטל:
אמרי ברושם. הכא במאי עסקינן ברושם כל חלה וחלה בעיסה זו עד כאן לשם חלה אחת ועד כאן לשם חלה שנייה וכן כולה דהשתא מכיון דקרא שם חלה על כולה אינה בטלה כלל ואפי' המיעוט הנשאר ממנה דחלה אינה בטילה ברוב דדינה כתרומה:
תדע לך שהוא כן. דבמסיים. המקום מהני שלא יבטל ברוב דתנינן תמן לעיל בפ''ה דדמאי בהלכה ב' הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת נוטל א' מל''ג ושליש וכו' הרי זה בצד זה מעשר וכו' כדפרישית שם ולאיזה דבר הוא מסיים המקום לכל אחד וא' כדתנינן שם לא כדי שלא יבטל ברוב. כצ''ל:
א''ר יצחק בר' אלעזר. מהתם לאו ראיה דאיכא למימר מטעמא אחרינא הוא דהויא שלא יהא אומר תרומת הכרי הזה וזה בזה כלומר שלא יהא זה כאומר על שני כריים שהן לפניו לתרום ואומר על אחד תרומת הכרי הזה יהיה בצפונו או בדרומו כחכמים דפליגי על ר''ש לעיל פ''ג דתרומות בהלכה ה' דסבירא להו שצריך לקבוע המקום להתרומה ואח''כ חזר ואמר על הכרי השני ותרומה של זה יהיה ג''כ בזה ולא פירש היכן דאיכא דס''ל בתרומות שם דכה''ג לא מיקרי קביעת מקום לתרומת כרי השני משום דאמר סתם ושל זה בזה והיינו נמי טעמא דמתניתין דדמאי דאם אינו אומר הרי זה בצד זה הרי הוא כאומר וזה בזה דלא הוי קביעת מקום ולא מטעמ' דביטול ברוב נגעו בה:
חזר ר' יצחק. מדבריו ואמר לא אמרנא כלום למידחי בהא להאי טעמא דר''ל דכי לא ר' יוחנן הוא דמקשי הכא לר''ל ממתני' דפ' דלקמן ושני ליה ר''ל ברושם ומייתי ראיה ממתני' דדמאי והשתא היכי מצינא למידחי לטעמ' דר''ל ולמימר דטעמא דהתם שלא יהא כאומר תרומת הכרי הזה וזה בזה הא לר' יוחנן כי אמר כן מהני דהא בהדיא אמר ר' יוחנן בתרומות שם דשפיר מיקרי קביעת מקום אף לתרומת כרי השני כדאמר התם טעמא משום דכיון שציין תרומת כרי הראשון בו אמרינן דמקום שנתרמה וכו' כלומר מקום המסויים שנסתיימה תרומת הראשון שם ג''כ נסתיימה תרומתו של כרי השני לפי שדעתו היה שאצל תרומת הראשון תהיה תרומת השני וה''ז כמי שקבע מקום גם לתרומת השני:
לָקַט דְּלַעַת לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ הֲרֵי זֶה לוֹקֵט וּבָא וְרוֹשֵׁם עַד כָּאן תְּרוּמָה וְעַד כָּאן תְּרוּמָה דִּבְרֵי רִבִּי. רַבִּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לוֹקֵט וּמְחַשֵּׁב כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר עַד כָּאן תְּרוּמָה וְעַד כָּאן תְּרוּמָה טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. מָאן דְּאָמַר לוֹקֵט וּמְחַשֵּׁב כְּמוֹת שֶׁהוּא לָמוּד אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. אָמַר רִבִּי בָּא כְּדֵי שֶׁיְּהֵא זָקוּק לִיתֵּן לַשֵּׁבֶט בֵּינֵיהֶן.
Traduction
Ainsi, on peut prendre une courge sur laquelle on désignera successivement les parts d’oblation au fur et à mesure de la cueillette, jusqu’à l’englober entièrement comme oblation. Tel est l’avis de Rabbi. Selon R. Simon b. Gamliel, il suffit en cueillant les courges de penser mentalement à l’oblation, sans une désignation matérielle, comme il en a l’habitude (parce que, selon lui, le produit inaffranchi n’est pas annulé). On semblait devoir en inférer que le préopinant exige la fixation locale de l’oblation, parce que sans cela (d’après lui) l’inaffranchi serait annulé par la majorité; son interlocuteur, au contraire, se contentant d’une oblation fixée par la pensée à mesure de la cueillette, est d’avis que l’inaffranchi n’est pas annulé par la majorité. Il n’en est rien, dit R. Aba, et selon tous elle ne s’annule pas; si donc le premier interlocuteur prescrit la désignation, c’est pour le cas où un cohen se présenterait pendant l’opération (afin qu’on ne lui donne pas la partie qui est encore profane); le second ne prescrit pas de la donner jusqu’à l’achèvement de l’œuvre, sans se préoccuper des intérêts de la caisse sacerdotale.
Pnei Moshe non traduit
לקט דלעת וכו'. תוספתא היא בריש פ''ה דתרומות ומשום דאיירי בקביעות מקום תרומה וברושם מייתי לה ומשום הך פלוגתא דלעיל כדלקמן:
לקט דלעת להיות מפריש עליה והולך. שהניחה להיות מפריש עליה וממנה תרומה לשארי דלועין שילקטם ה''ז לוקט ובא ורושם וכו' כלומר שכשלוקט דלעת זו להיות מפריש עליה תרומה לכל מה שילקט אח''כ צריך שיהא רושם בה עד כאן תרומה בשביל כך ועד כאן תרומה בשביל כך וכן כולה דברי ר' רשב''ג אומר א''צ שירשום אלא תורם ומחשב כמות שהוא למוד לתרום בעין יפה או בבינונית:
הוון בני הישיבה בעיי מימר. דהך פלוגתא דתנאי תליא נמי בהא דפליגי ר''י ור''ל לעיל דמ''ד צריך שירשום עד כאן וכו' משום דס''ל טבל בטל ברוב ואם לא ירשום התרומה אפשר אחר שיטול ממנה הרוב לתרומה ויתערב המיעוט שישאר בה באחרים שכבר נתרמו יתבטל הטבל המועט ברוב לפיכך רושם הוא לכל חלק וחלק תרומה שיש בה על האחרות שלא תתבטל ברוב ומ''ד לוקט ותורם ומחשב וכו' לא חייש כלל לזה משום דבלא''ה אין הטבל בטל ברוב כך היה סלקא אדעתייהו למימר הכי:
א''ר בא. דלא היא דלאו היינו טעמא דפלוגתייהו דתנאי בתוספתא אלא כדי שיהא זקוק ליתן לשבט ביניהון כלומר דהא איכא בינייהו ובהא הוא דפליגי דמ''ד רושם הוא עד כאן תרומה וכן כולה משום דס''ל משהיה דעתו ללקוט דלעת זו להניחה מפריש ממנה תרומה כבר זקוק הוא ליתן אותה להכהן בשביל תרומה הלכך צריך הוא שירשום עד כאן לתרומה בשביל אלו ועד כאן תרומה בשביל אלו כדי שתנתן כולה להכהן לשם תרומה כמו שהיתה דעתו בשעת לקיטתה ומ''ד דא''צ שירשום משום דס''ל דאע''פ שהיתה מחשבתו בתחילה להניחה כולה בשביל תרומה אפ''ה אינו זקוק לכך דיכול להפריש ממנה תרומה אחת או שתים על איזה שירצה ואח''כ יכול להפריש עליה ממנה גופה או ממקום אחר עליה והיינו דקאמר תורם ומחשב וכו' כלו' כמות שהוא למוד לתרום בכל פעם ומאיזה שירצה:
'Halah
Daf 22b
משנה: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁינֵי קַבִּין וְנָֽגְעוּ זֶה בַזֶּה אֲפִילוּ הֵן מִמִּין אֶחָד פְּטוּרִין. וּבִזְמָן שֶׁהֵן שֶׁלְאִשָּׁה אַחַת מִין בְּמִינוֹ חַייָב וּשְׁלֹא בְמִינוֹ פָּטוּר. אֵי זֶהוּ מִין בְּמִינוֹ הַחִטִּים אֵינָן מִצְטָֽרְפוֹת עִם הַכֹּל אֶלָּא עִם הַכּוּסְמִין. הַשְּׂעוֹרִין מִצְטָֽרְפִין עִם הַכֹּל חוּץ מִן הַחִטִּין. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר שְׁאָר הַמִּינִין מִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה.
Traduction
Lorsque 2 femmes préparent 2 cab de farine et que les 2 pâtes se touchent, fussent-elles de la même espèce, elles restent dispensées de la dîme. Lorsque toutes deux appartiennent à une seule femme, elles sont soumises à l’obligation, si elles sont toutes deux de la même espèce; au cas contraire, elles sont dispensées. Qu’appelle-t-on de la même espèce? Le froment (en pâte) ne peut pas être joint avec toutes les espèces, seulement avec l’épautre. L’orge peut se fusionner avec toutes les espèces, sauf avec le froment. R. Yohanan b. Nouri dit: les autres espèces peuvent être jointes.
Pnei Moshe non traduit
שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה. אפי' הן נושכות זו מזו אין מצטרפין ואפי' הן ממין אחד ומפני שסתם נשים מקפידות זו על זו להכי נקט נשים וה''ה בשני אנשים אם הן מקפידין זה על זה אין מצטרפין וכן אם ידוע הוא שאינן מקפידות אף בשל שתי נשים מצטרפות הכי קאמר בגמרא והא דקתני הכא שני קבין זהו אליבא דהילל פ''ק דעדיות דאמר מקביים לחלה אבל הלכה כחכמים דאמרי חמשת רבעים קמח חייבין בחלה וכסתמא דמתני' דלעיל בפ''ק ובזמן שהן של אשה אחת וה''ה של איש אחד דמסתמא אין מקפיד על שלו שלא יגעו זה בזה וחייב במין במינו כדמפרש במתני' דלקמן וכן אם ידוע שמקפיד שלא יגעו העיסות זו בזו אפי' של חלה אחת או של איש אחד אינן מצטרפות ואפי' במין במינו:
מתני' איזהו מין במינו. שאמרנו במתני' דלעיל דאם העיסות נוגעות ונושכות זו מזו מצטרפין. הן במין במינו:
החטין אינם מצטרפות עם הכל. לא בשעורין ולא בשבולת ושיפון שהן מין שעורין ואין החטים מצטרפות אלא עם הכוסמין בלבד שהכוסמין מין חטים הן ואף מין שעורין לענין שמצטרפין הכוסמין גם עם השעורין ושבולת שועל ושיפון וכדמסיים ואזיל שהשעורין מצטרפות עם הכל חוץ מן החטים משום שהחטין בעצמן עם השעורין בעצמן ודאי שני מינין הם:
ר' יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה. ר''י בן נורי לאיפלוגי אתא את''ק בהא דקאמר שהחטין אין מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין וא''כ לדידך השיפון ושבולת שועל אין מצטרפות עם החטים ועלה הוא דפליג וקאמר שאר המינים והן כוסמין ושבולת שועל ושיפון מצטרפות זע''ז דכמין אחד חשובין וא''כ כמו דהכוסמין מצטרפות עם החטים כדקאמרת ה''ה נמי אלו שאר המינין והן שיפון ושבולת שועל מצטרפות הן עם החטים דהרי אלו הג' מין אחד הן חשובין וכשם שהכוסמין מצטרפות עם החטים כך השיפון ושבולת שועל מצטרפות עם החטים מלבד החטים והשעורים בעצמם בהא מודינא לך דודאי שני מינין הן והלכה כת''ק:
הלכה: שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁעָשׂוּ שְׁינֵי כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן סְתָם אִשָּׁה אַחַת אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת שְׁתַּיִם מַקְפִּידוֹת הֵן. אִשָּׁה אַחַת שֶׁהִיא מַקְפֶּדֶת עָשׂוּ אוֹתָהּ כִּשְׁתֵּי נָשִׁים. שְׁתֵּי נָשִׁים שֶׁאֵינָן מַקְפִּידוֹת עָשׂוּ אוֹתָם כְּאִשָּׁה אַחַת. אִם אֵינָהּ מַקְפֶּדֶת לָמָּה הִוא עוֹשָׂה אוֹתָהּ כִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹנָה בְּשֶׁאֵין לָהּ מָקוֹם לָלוּשׁ. מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר הָיָה לָהּ מָקוֹם הֵיכָן לָלוּשׁ וְהִוא עוֹשָׂה אוֹתָן כִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת מַקְפֶּדֶת הִיא. נָקִי וְקֵיבָר מַקְפֶּדֶת הִיא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר שְׁתֵּי דֵיעוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁתֵּי נָשִׁים. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי אֲפִילוּ רוֹצוֹת.
Traduction
Yohanan dit: en thèse ordinaire, lorsqu’une femme pétrit 2 pâtes, il lui est indifférent qu’elles se collent ensemble: mais 2 femmes pétrissant chacune leur pâte n’aiment pas que celles-ci se joignent. Lorsqu’une femme tient à ce que ses 2 pâtes ne se joignent pas, celles-ci sont considérées comme étant à 2 personnes; et de même lorsque 2 femmes sont indifférentes à ce que les pâtes se joignent, elles sont considérées comme étant à une seule personne. Mais s’il est dit qu’une femme ne se préoccupe pas de savoir si ses 2 pâtes se joignent ou non, pourquoi les pétrit-elle à 2 reprises différentes? C’est que, dit R. Yona, il s’agit du cas où elle n’a pas assez de place pour pétrit le tout en une fois. Cet avis de R. Yona a été aussi exprimé de cette façon: si elle a assez de place pour pétrir les 2 cabs en une fois et qu’elle s’y livre à 2 reprises, c’est une preuve qu’elle a souci de ne pas laisser les 2 pâtes se joindre. De même, la femme très propre et soigneuse tient à ce que les 2 pâtes ne se joignent pas. R. Eliézer dit: lorsque 2 femmes sont divisées d’opinions (et ne s’entendent pas, quoiqu’elles travaillent ensemble), elles ont souci que leurs pâtes ne se touchent pas. Samuel b. Aba ajouta qu’elles peuvent être divisées tout en consentant à pétrir ensemble.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמר ר' יוחנן סתם אשה אחת וכו'. כדפרישית במתני':
אם אינה מקפדת. לדידך דאמרת דאשה אחת שהיא מקפדת עשו אותה כשתי נשים ומתני' באשה אחת שאינה מקפדת על העיסות אם נוגעות זו בזו מיירי ואם אינה מקפדת למה היא עושה אותה בשני מקומות ולא הכל בעיסה אחת:
בשאין לה מקום ללוש. את כל השיעור כאחד:
מילתיה דר' יונה אמר. כלומר ש''מ ממילתיה דר' יונה דמוקי לה בשאין לה מקום ללוש אם כן אם היה לה מקום ללוש את כל השיעור כאחד ואעפ''כ היא עושה אותן בשני מקומות מסתמא מקפדת היא שלא יגעו העיסות זו בזו וקמ''ל דסמכינן אהאי מילתא לדון אותה דמסתמא מקפדת היא:
נקי וקיבר מקפדת היא. כלומר אפי' באשה אחת במין אחד אם עיסה אחת מפת נקי והשנייה מפת קיבר מסתמא מקפדת היא ואפי' בשאין לה מקום ללוש את שתיהן כאחת:
שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים. כלומר ונשים דתנינן לאו דוקא אלא ה''ה בשני אנשים והם שתי דיעות שידוע הוא שדיעות מחולקות להם אין מצטרפין וכדפרישית במתני' ומשום דר' יוחנן לא פירש לזה בהדיא להכי מפרש לה ר' אלעזר:
שמואל בר אבא בעי אפי' רוצות. כלומר הא דאמרינן דבשתי נשים שמקפידות הן אינן מצטרפות אי נימא אפי' רוצות הן עכשיו שיתערבו העיסות ביחד לא מהני משום דבתחלת עשייתן מסתמא היו מקפידות או דילמא מכיון שהן רוצות עכשיו שיתערבו מהני ומצטרפות הן ולא איפשיטא:
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן חִיבּוּר בַּחַלָּה וְאֵינָן חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם וְאֵינָן חִיבּוּר בְּחַלָּה. חִיבּוּר בְּחַלָּה דְּתַנִּינָן בִּזְמָן שֶׁהֵן שֶׁלְאִשָּׁה אַחַת מִין בְּמִינוֹ חַייָב וּשְׁלֹא בְמִינוֹ פָּטוּר. וְאֵין חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַמְּכַנִּיס חַלּוֹת עַל מְנָת לְהַפְרִישׁ וְנָֽשְׁכוּ בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים חִיבּוּר בִּטְבוּל יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינָן חִיבּוּר. בִּטְבוּל יוֹם דְּתַנִּינָן תַּמָּן בָּשָׂר הַקֹּדֶּשׁ שֶׁקָּרַם עָלָיו הַקּוּפָה. הָא שְׁאָר כָּל הַקּוּפָה חִיבּוּר וְאֵין סוֹפוֹ לְחֹתְכוֹ. וְאֵינָן חִיבּוּר בְּחַלָּה דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן הָעוֹשֶׂה עִיסָּה עַל מְנָת לְחַלְּקָהּ בָּצֵק פְטוּרָה מִן הַחַלָּה.
Traduction
Certains objets sont considérés comme unis pour la halla, non pour le contact de l’homme purifié le même jour; d’autres sont au contraire unis sous ce dernier rapport, non au point de vue de la halla. Ainsi, les uns sont joints pour la halla, comme dit notre Mishna: ''Lorsqu’elle appartiennent à une seule femme, elles sont soumises à l’obligation, si elles sont toutes deux de la même espèce; au cas contraire, elles sont dispensées''; mais ils ne sont pas joints au point de vue de la pureté pour l’homme purifié, comme il est dit (105)(Tevul Yom 1, 1): ''Lorsqu’on apporte des pains consacrés posés l’un sur l’autre et qu’ils se trouvent collés ensemble, au lieu d’être isolés, leur jonction est formelle, selon Shammaï, par rapport au cohen purifié le même jour qui les toucherait et rendrait le tout impur; selon Hillel, on ne les considère pas comme joints''. D’autre fois, on les considère comme joints au point de vue du contact impur, comme il est dit après (106)Ibid. 2, 5.: ‘Lorsqu’autour de la viande sacrée il s’est formé une gelée et qu’un cohen purifié du jour ait touché à cette dernière, les morceaux mêmes de viande restent permis, étant détachés d’elle; mais s’il a touché la viande, le tout devient interdit comme étant joint''; donc toute la gelée est considérée comme jointe, quoiqu’elle sera certainement divisible au feu; tandis que, dans les mêmes conditions, il n’y pas de jonction pour la halla, puisque R. Yohanan a dit: lorsqu’on pétrit une pâte avec l’intention de la répartir avant la cuisson, la halla n’est pas due.
Pnei Moshe non traduit
יש דברים שהן חיבור בחלה. לענין חיוב חלה חיבור הן ואין נידונין כחיבור לענין נגיעת טבול יום וכדמפרש ואזיל ויש דברים שהן בהפך:
חיבור בחלה. היינו כדתנינן הכא דבשל אשה אחת ומין במינו הוי חיבור ואינן חיבור בטבול יום כדתנינן תמן בריש מס' טבול יום המכניס חלות שעשה מעיסה אחת ומניחן זו על זו ועל מנת להפרישן ולהבדילן אח''כ ונשכו זו מזו ב''ש אומרים וכו' וב''ה אומרים אינן חיבור ומתני' סתמא קתני דמשמע אפי' הן של אשה אחת ומין אחד אינן חיבור לב''ה שאם נגע טבול יום באחת מהן לא נפסלו האחרות:
בטבול יום. כלומר ויש דברים שהן נחשבין חיבור לענין נגיעת טבול יום ואינן חיבור לחיוב חלה כדתנינן תמן בפ' שני דטבול יום בשר הקודש שקרם עליו הקיפה והן המרק והתבלין והשומן שקפאו עליו ונעשו כמין קרום ונגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות דאין הקרום חיבור לחתיכות ומדקתני חתיכות מותרות משמע הא שאר כל הקיפה חיבור הוא ואע''פ שלא נגע אלא במקצת ואמאי ואין סופו לחתכו בתמיה א''נ מסיפא דהתם מדייק דקתני נגע בחתיכה חתיכה וכל העולין עמה חבור זה לזה ואמאי וכי אין סופו להפרידן וכן הוא בשאר כל הקיפה והיינו הך ואפילו הכי חיבור הן בטבול יום משום דמיהת עכשיו הן כגוש אחד ואלו בחלה בכה''ג לא הוי חיבור ואינן חייבין בחלה כדאמר ר' יוחנן לעיל בפ''ק בהל''ח העושה עיסה על מנת לחלקה בצק אח''כ בפחות פחות מכשיעור פטורה מן החלה ואע''ג דבתחילה היה כשיעור בהעיסה וש''מ דיש בזה מה שאין בזה:
הָיָה צָרִיךְ לִתְרוֹם אַרְבַּע חָמֵשׁ חָבִיּוֹת מִן הַבּוֹר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַל פִּי הַבּוֹר וְאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ תְרוּמָה. וְכֵן הַשְּׁנִייָה וְכֵן הַשְּׁלִישִׁית דִּבְרֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. רִבִּי אוֹמֵר מַעֲלֶה כוּלָּן עַל פִּי הַבּוֹר וְאוֹמֵר הֲרֵי אֵילּוּ תְרוּמָה. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר מָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַל פִּי הַבּוֹר טֵבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. וּמָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה כוּלָּן 22b עַל פִּי הַבּוֹר אֵין הַטֵּבֵל בָּטֵל בְּרוֹב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַקֵּיף בֵּינֵיהֶן. מָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה כוּלָּן עַל פִּי הַבּוֹר תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. וּמָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַל פִּי הַבּוֹר אֵין תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. רִבִּי שְׁמוּאֵל רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן מַחֲלִיף מָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹנָה עַל פִּי הַבּוֹר תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. וּמָאן דְּאָמַר מַעֲלֶה כוּלָּן עַל פִּי הַבּוֹר אֵין תּוֹרֵם מִן הַמּוּקָּף. אָמַר לֹו רִבִּי זְעִירָה וְאֵינוֹ מְעוּרָב עַל יְדֵי גִידִין.
Traduction
Si l’on doit prélever 4 ou 5 tonneaux d’oblation se trouvant dans un fossé et que l’on ne peut pas les exhausser tous à la fois, on monte le premier tonneau au bord de la fosse en disant que c’est de l’oblation, et ainsi de suite pour les suivants (sans craindre que la suite se trouve annulée par la majeure partie profane). Tel est l’avis de R. Simon b. Gamliel; selon Rabbi, c’est après les avoir tous élevés au bord du fossé que l’on proclame l’oblation. On a cru devoir expliquer ainsi leurs avis: le premier dit d’indiquer l’oblation de suite, dès son élévation hors du fossé, parce qu’il est d’avis que le produit inaffranchi peut devenir nul par la majorité; tandis que son interlocuteur est d’avis de les exhausser d’abord tous, parce qu’il n’admet pas l’annulation. Non, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, c’est la question d’avoisinement qui les divise: celui qui dit de les exhausser tous prescrit de prélever l’oblation sur ce qui avoisine (considérant tous ces apports comme un seul); l’autre au contraire prescrit de désigner l’oblation dès le 1er tonneau apporté, parce que ce ne serait plus du voisinage si l’on attendait que tous soit monté (le dernier seul étant voisin). Selon R. Samuel ou R. Abahou au nom de R. Yohanan, c’est l’inverse: celui qui dit de prélever l’oblation dès que le 1er tonneau est monté, le prescrit afin de libérer ce qui est bien voisin; l’autre dit de les monter tous au préalable, parce qu’il a moins souci du voisinage. Toutefois, remarqua R. Zeira, la partie inaffranchie et la profane sont comme reliées par des fils et très voisines.
Pnei Moshe non traduit
היה צריך לתרום וכו'. סיפא דהתוספתא דהתם היא מי שהיו לו חביות של יין בבור והיה צריך להפריש עליה' תרומה ד' או ה' חביות כפי שהוח רגיל לתרום ובתוספתא שם גריס היה צריך להפריש מעשר או מחמש עשרה וכו' והיינו הך שצריך להפריש לפי מה שיש לו. מעלה את הראשונה וכו' דברי רשב''ג דס''ל דיכול להפריש מקצת מקצת תרומה עד שישלים שיעורה ורבי אומר שצריך להעלות את כולן לפי מה שצריך להפריש וקורא עליהן שם תרומה ביחד דס''ל דאינו יכול להפריש תרומה במקצת מקצת:
הוון. בני הישיבה בעיי מימר גם על הך סיפא דפליגי בהאי פלוגתא דר''י ודר''ל דלעיל דמ''ד דמעלה אחת אחת וקורא לשם תרומה לזו אחר זו משום דס''ל דטבל בטל ברוב והלכך אם לא נקרא שם תרומה עד שיעלה את כולן מה שצריך לתרום חוששין אנו שמא אחר שיפריש הרוב מהן לתרומה יניח המועט הנשאר בהן שיתבטלו ברוב ואידך לא חייש להכי וכו'. ומיהו נראה דאיפכא צריך להיות לפי הך דלעיל בדלעת ונתחלף הגי' וה''ג דמ''ד מעלה את כולן על פי הבור הטבל בטל ברוב ומ''ד מעלה את הראשונה על פי הבור אין הטבל בטל ברוב. דלמ''ד מעלה את כולן משום דחייש דאם לא יעלה את כולן אפשר אחר שיעלה הרוב מהן לשם תרומה ישאר המיעוט מהן בבור והן טבל שיתבטלו ברוב החביות של חולין בבור אבל משיעלה כולן הראוין לתרומה ויקרא עליהן שם תרומה אין תרומה בטלה ברוב וליכא למיחש להכי ואידך ס''ל דמעלה אחת אחת וקורא שם תרומה דלא חייש שישאר המיעוט בבור להתבטל דאין הטבל בטל ברוב וגי' זו עיקרית למאי דס''ד דהוון בעיי מימר וקאמר ר' אבוהו בשם רבו יוחנן דלא היא אלא היקף ביניהון אם מעכב הוא מה שאמרו חכמים שצריך לתרום מן המוקף או לא דמ''ד מעלה כולן על פי הבור תורם מן המוקף כלומר דה''ק אינו קורא שם תרומה על אחת אחת שמעלה אותה שתהא תרומה על אותן שבבור דזה לא הוי מן המוקף הלכך צריך שיעלה את כולן מה שיש בבור ותורם עליהם כדי שיהא תורם מן המוקף ומ''ד מעלה את הראשון מן הבור ס''ל דאין תורם מן המוקף כלומר דלא אמרו מן המוקף אלא למצוה בעלמא והלכך אפי' לא העלה אלא אחת מהן וקרא עליה שם תרומה אין בכך כלום:
ר' שמואל. קיבל מר' אבוהו בשם ר' יוחנן דמחליף את הדבר ואיפכא הויא בענין דאוקי פלוגתייהו והכי פליגי דמ''ד מעלה את הראשונה על פי הבור תורם מן המוקף כלומר דס''ל דזה הוי כמו דתורם מן המוקף משום דסתם חביות שמעלין אותם מן הבור עדיין פתוחות הן ואין מדרך לסתום אותם אלא למעלה והלכך ס''ל דהוי כתפוסה אחת ואע''פ שאין כולן למעלה וכהאי דתנינן לעיל במעשר שני ותורם מאחת על הכל ואידך דקאמר מעלה כולן על פי הבור אין תורם מן המוקף כלומר דס''ל דאי לאו הכי אלא שתורם עד שלא יעלה את כולן נמצא אין זה תורם מן המוקף דהוי כזה בבית וזה בעליה דלא הוי מן המוקף:
א''ל ר' זעירא ואינו מעורב ע''י גידין. הך דר''ז לעיל היא שנויה בהל''ד דר' בון הקשה לו בהאי דהתם דאם יש בשל ישראל כשיעור וכו' והשיב לו כן ולא שייך מילתיה לכאן ואפשר דהש''ס מייתי ליה הכא לסייוע להאי מ''ד דסובר דהוי כמן המוקף הואיל ופתוחות הן וזה הוא כסברא דר''ז דלעיל דהשיב כך לר' בון דהלא מעורב הוא ע''י גידין וחוטין הנמשכין ממנה וה''נ מכיון דפתוחות הן מסתמא נמשך חוט הקילוח מהן כשמעלה אותן מן הבור והוי כמחוברין כולן זע''ז וה''ז כתורם מן המוקף:
הדרן עלך אוכלין עראי
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source